ישמח משה, וירא כ״בYismach Moshe, Vayera 22
א׳ארדה נא ואראה וגו' (בראשית יח כא). עיין בבינה לעיתים דרוש י"ב שמפרש שאם האמת שכפי ערך הצעקה אשר באה אלי בהפלגה עשו, אז כדי להתעורר בתוקף אל העונש לא אסתפק מידיעת רעתם, אלא ארדה נא ואראה בראיה ממש, למען הראיה תעיר כל חמתי עד גדר כליה. ואם לא, שלא היו המעשים רעים כל כך כשיעור הצעקה, אז אדעה אסתפק בידיעה לבד, ולא אבא לידי ראיה ותקל עונשם, עד כאן דבריו. ונ"ל להוסיף נופך לדבריו ליישב מי איכא ספקא קמיה שמיא, דודאי חלילה וחלילה שיסתפק כביכול, וז"ש אברהם (בראשית יח ל) אולי ימצאון, היינו שאברהם היה מסופק, אבל לפניו ית' הכל גלוי, ומ"ש ארדה נא ואראה, אמרו רז"ל (תנחומא נח סי' י"ח) שבא ללמד לדורות הבאים שלא ידונו רק בראיה וחקירה היטב, וכאן באמרו ואם לא אדעה, מורה חוק המוסר אשר למדנו שלמה המלך ע"ה ברוח קדשו באמרו (קהלת ז יז) ואל תרשע הרבה, והקשו בגמרא דשבת (דף ל"א ע"ב) הרבה הוא דלא לרשע וכו', ומשני אלא מי שאכל שום וריחו נודף וכו', והוא מוסר גדול וחכמה שאף שהוא משוקע בחטא מכבר, מכל מקום ישמור עצמו מאד מאד בעתיד. והנה ליכא מידי בנביאים ובכתובים דלא רמיזא באורייתא, והא היכא רמיזא. אבל הא רמיז לן באמרו ית"ש ואם לא אדעה, דר"ל ואם לא יהיה כן רק חסר קורטוב, אז אדעה כפירוש הבינה לעיתים ולא יהיה כליה, ומלמד לדורות שאפילו אם ירשיעו מאד ח"ו כמו סדום, מכל מקום טוב להם שלא ירשיעו עוד יותר, והבן.
1