ישמח משה, וירא ל׳Yismach Moshe, Vayera 30
א׳ולך לך אל ארץ המוריה (בראשית כב ב). במדרש רבה פל"ט (ט') וסי' נ"ה (ב"ר נ"ה ז') אמר ר"ל שני פעמים כתיב לך לך, ואין אנו יודעים איזו חביבה אם הראשונה או השניה, ממה דכתיב ולך לך אל ארץ המוריה, הוי שניה חביבה מן הראשונה. ועיין ביפה תואר ובנזר הקודש שהקשו לשאול האיך נשמע ממה דכתיב אל ארץ המוריה, דהשניה חביב יותר מן הראשונה. ואני אפרשנו כיד ה' הטובה עלי, בהקדים לבאר עוד מדרש תמוה בפרשת שלח לך (ילקו"ש רמז תשמ"ב) על הפסוק (במדבר יג ב) ויתורו את ארץ כנען (הובא בעטרת שלמה שם), וז"ל: והלא של ז' עממין היא ולמה קורא אותה כנען, אלא לפי שכנען גימטריא ק"צ, וראה הקב"ה שאין זכות ביד ישראל ליתן להם את הארץ, ראה הקב"ה שיצחק נולד צ' לשרה וק' לאברהם, לכך רצה ליתן להם את הארץ גם בלי זכות, עד כאן דברי המדרש. ותמהו דנסגר כאן פתח ההבנה, דאיך מה שיצחק נולד צ' לשרה וק' לאברהם, היא סבה שיתן להם את הארץ בלי זכות. ופירשתיו בעז"ה על פי דאיתא (שוח"ט מזמור קי"ט) שהתפאר הקב"ה באברהם כשאמרתי לו קח נא את בנך את יחידך וגו' והעליהו לי לעולה, היה לו להשיב אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ועכשיו אתה אומר לי והעליהו לי לעולה, ולא השיב כלל רק נזדרז למצותי, עד כאן. והנה יש זכות גדול לאברהם במה שלא הקשה כלל על השי"ת אף שהיה לו להקשות, והנה מדתו של (השב"ה) [הקב"ה] מדה כנגד מדה (סנהדרין צ' ע"א), לכך בשעה שאין לישראל זכות, והמקטריגים מקשין קושיות על ישראל למה עושין כך וכך, משיב להם הקב"ה והלא אברהם אביהם היה לו להקשות עלי ולא הקשה כלל, על כן הדין נותן שבמדה זו יתנהג עם בניו שאין להקשות עליהם כלל, והיא סברה נכונה וברורה, כמ"ש רז"ל (ברכות דף כ' ע"ב) מפני שישראל נושאין פנים להחמיר עד כזית עד כביצה, נושאין פנים גם כן להם, (ושישו בני מעי שישו כי כוונתי אל האמת בס"ד, כי מצאתי במדרש שוחר טוב בתהלים סימן מ"ט שאמר אברהם כשם שהיה לי להשיב ולא השיבותיך, כך כשיהיה בני באים לידי עבירות, זכור להם ותשא להם פנים, עד כאן דבריו ושמחתי מאד). ונקדים עוד דאיתא בספר קטן נקרא תולדות אדם על המדרש ר' יודן אקשי לר' סימון מה דין דכתיב קח נא את בנך וגו', והלא אתמול אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע. והקשה החסיד בעל כסף נבחר על לשון אקשי לר' סימון, דלא שייך לשון קושיא רק היכא דרצה להקשות על איזה מאן דאמר מכח מתניתין או ברייתא, אבל כשמקשה תרי מתניתין דסתרי אהדדי או שני כתובים המכחישים זה את זה, לא שייך לשון קושיא רק לשון שאלה, כי קושיא משמעו שרוצה לשבר ולפרוך דברי המאן דאמר ולבטל דבריו דוק ותשכח, וזה לא שייך בשני כתובים המכחישים זה את זה. והגאון מוהר"ר יואל בעל שם תירץ בדרך דרש, משום דר' יודן ור' סימון פליגי במשמעות יצחק, ר' יודן ס"ל כמשמעו כמו דכתיב (בראשית כא ו) צחוק עשה לי אלקים, ועל שם זה נקרא יצחק. ור' סימון ס"ל דנקרא יצחק על שם רמז יו"ד עשרה נסיונות, צדי"ק מרמז לשרה שהיתה בת צ', ח' למה שנימול לשמונה, ק' לאברהם שהיה בן מאה כשנולד יצחק. והנה בילקוט דוד איתא, כי אברהם היה לו פתחון פה להקב"ה אתמול אמרת כי ביצחק וכו', והקב"ה השיב אנא יהיב לך ברא אחרא דשמיה יצחק. ובזה מתורץ היטב ר' יודן אקשי לר' סימון דייקא מאי דין דאמר הקב"ה קח וגו', דבשלמא לדידי דאמינא יצחק כמשמעו, שפיר יש להשיב שיהיה לו בן אחר ששמו יהיה יצחק, אבל לדידך דפירשת יצחק על דרך הרמז צ' לשרה וק' לאברהם כנ"ל, לא יתכן כעת שם יצחק, כי אז היה אברהם בן קל"ז שנה ושרה בת קכ"ז, והבן ויתיישב שפיר לשון אקשי לר' סימון, עיין שם ודו"ק. והנה באמת מה שנכתב בספר ילקוט דוד, באמת המדרשים חלוקין, אבל היוצא מזה דאם נאמר דיצחק נקרא רק על שם הצחוק, אם כן לא היה כאן התחלת קושיא, דסבור היה דודאי השי"ת ישלים דברו ליתן לו בן אחר דשמיה יצחק, אבל אם נאמר כר' סימון, נשאר הקושיא דהא כבר יש ל"ז שנים מעת שנולד ואיך יהיה צ' לשרה וק' לאברהם, ור"ל דעל כן נקרא יצחק, ואם כן קושיא חזקה היה לו לאברהם להקשות ולא הקשה, על כן רצה השי"ת ליתן להם את הארץ גם בלי זכות מדה כנגד מדה, והוא פירוש נחמד בס"ד במדרש פרשת שלח הנ"ל. והנה בארץ המוריה פירשו רז"ל במדרש (פסיקתא רבתי פ"מ) פירושים דמורים דרק ההר נקרא כך, וכל הארץ נקרא כן על שם שיש בו הר חשוב הלזה, עיין בנזר הקודש. והנה נוכל לומר דכל ארץ ישראל נקרא ארץ המוריה, או משום שההוראה יוצא ממנו, דאוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב נ"ח ע"ב), וגם אין סומכין זקנים ואין מעברין שנים וקובעים חדשים בחוץ לארץ (סנהדרין י"ד ע"א), ואף דמפקינן מקרא (ישעיה ב ג) כי מציון תצא תורה וכו', מכל מקום כל ארץ ישראל בכלל כמבואר בפרק הרואה (ברכות דף ס"ג.) בעובדא דחנינא בן אחי ר' יהושע, וכן מבואר ברמב"ם (הל' קיה"ח פ"א ה"ח), אם כן נוכל לומר דכל ארץ ישראל נקרא כך, או משום דכל ארץ ישראל חשוב מאד והוא תחת השי"ת לבדו, ומשם יכול להראות לכל במופת השגחת השי"ת בארץ, וכמ"ש בפרשת לך (בביאור המדרש (ב"ר ל"ט א') ר' יצחק פתח (תהלים מה יא) שמעי בת וראי וכו'), עיין שם. ויתכן לפי זה דכל ארץ ישראל נקרא ארץ המוריה, והבן דשפיר י"ל כן, דהא אז גר אברהם בארץ פלשתים כמבואר בפסוק אחרון שלפני העקדה (בראשית כא לד), וארץ פלשתים אינה מארץ ישראל מארץ ז' עממין, כמבואר בפרשת (שלח) [בשלח] ולא נחם אלקים וגו' (שמות יג יז) ועיין שם ברשב"ם, ועיין ברש"י בפרשת תולדות בפסוק (בראשית כו יב, ד"ה בארץ) ויזרע יצחק בארץ ההוא, ועיין במזרחי שם ודו"ק. ואם כן נוכל לומר שפיר שאמר לו שילך לארץ המוריה, דהיינו לארץ עצמה ושם יאמר לו איזה הר, אך קשה למה משנה כאן ולא קראו בשם ארץ כנען כמו שקראו בכל מקום, והתירוץ לזה דהא דנקרא בכל מקום ארץ כנען, הוא מפני שבו מרומז הכח של ירושת הארץ לישראל, כמו שמבואר במדרש פרשת שלח לך, וזה נצמח רק ע"פ שעמד בנסיון העקדה כמו שפירשתי, ולכך בעת שדבר עמו השי"ת שעדיין לא עמד בנסיון, קורהו בשם אחר וזה נכון וברור. ואם כן מבואר דירושת הארץ הוא על ידי נסיון העקדה דוקא ולא קודם, דלכך נקרא ארץ המוריה קודם העקדה כנ"ל, שמע מינה דזה הוי הנסיון היותר גדול ואם כן מבואר שפיר הדרש הנ"ל דממה שאמר אל ארץ המוריה, הוי יודע שהשני חביב יותר מן הראשונה, והבן.
1
