ישמח משה, וירא כ״טYismach Moshe, Vayera 29
א׳והאלהים ניסה את אברהם (בראשית כב א). הנה הרב אבן עזרא הקשה בפרשת העקדה על מאמר רז"ל (ב"ר נ"ו ח') שהיה יצחק כאשר נעקד בן שלשים ושבע שנים. אם כן היה ראוי שתהיה צדקתו גלוי ויהיה כפול משכר אביו שמסר עצמו מרצונו לשחיטה, ואין בכתוב מאומה על יצחק, ובאמת קושיא עצומה היא על דברי רבותינו ז"ל ומצוה לישבה, (ועיין בזוהר הק' (ח"א קי"ט ע"ב) ובאלשיך מ"ש בזה). והנ"ל בזה כי דברי חכמים קיימים וכל דבריהם באמת וצדק, דאיתא בסנהדרין (דף פ"ט ע"א) במשנה, הכובש נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו, מיתתו בידי שמים. ושם (סנהדרין פ"ט) ע"ב המוותר על דברי נביא מנא ידע, (פירש רש"י מנא ידע האי גברא שזה נביא אמת, שמא סבר שזה נביא שקר), ומשני דיהיב ליה אות, ומקשה והא מיכה דלא יהב ליה אות ואיענש, ומשני מוחזק שאני, (פירש רש"י היכא דהוחזק שהוא צדיק ונביא אמת, שאני לא בעי אות), דאי לא תימא הכי אברהם בהר המוריה האיך שמע ליה יצחק, (פירש רש"י היכא שמע ליה שהוא דבר אמת מה שלא נאמר לשום אדם), אלא היכא דהוחזק שאני, עכ"ל הגמרא. ולכאורה קצת קשה מאי הניסיון הגדול של אברהם, הלא כיון שאמר לו השי"ת היה מוכרח בכך, דאם לא כן היה חייב מיתה בידי שמים, דהיה כובש נבואתו או עובר על דברי עצמו ואימת מות נפלה עליו. אך לא קשה מידי, דאף על פי כן הניסיון גדול מאד, דודאי מיתת עצמו דבר קל בעיניו נגד מיתת יצחק, דמה דוד המלך ע"ה שהיה לו הרבה בנים, ואבשלום בנו רשע גמור, ומורד בו, ורדפו ומבקש דמו, ובא על פילגשיו לעיני כל, אף על פי כן אמר בני מי יתן מותי תחתיך (שמואל ב' יט א), ובודאי כפיו כן לבו כי למי יחנוף, ואם כן קל וחומר בן בנו של קל וחומר אברהם שחננו ה' למאה שנה בבן כזה יצחק, והיה רק בן יחיד, על אחת כמה וכמה, ובפרט דאברהם היה אז בן קל"ז שנה וזקן ושבע ימים, ודאי דלא חס על מיתתו כלל לנגד מיתת יצחק, ובפרט שהוא בעצמו ישחטנו, וזה מבואר לכל בעל שכל. אלא ודאי דהיה עושה מאהבה לקיים רצון בוראו ולא מיראת מות, ואם כן לפי זה לא קשה מידי קושית הראב"ע דביצחק לא היה הנסיון כל כך, דכיון שאמר לו אביו הנבואה, אם כן אם לא היה שומע לו, היה מוותר על דברי נביא וחייב מיתה בידי שמים, ואם כן י"ל דסובר מה לי קטלו בידי אדם או מלאך המו', בין כך ובין כך אני הולך למות, ואם כן בודאי מוטב שאמות זכאי בעשיית רצון קוני ואהיה עולה לה', משאמות חייב ואהיה נאסף עם החטאים בנפשותם, ואם כן דברי חכמים קיימים, וגם לא נגרע מעלת יצחק, כמו שהוא לדברי הראב"ע שכתב שעקדו אביו שלא ברצונו והיה אז בן י"ג שנה. ואל תטעה לומר דגם לפי דברי נגרע מעלת יצחק קצת, דאם לא היה חייב מיתה בידי שמים לא היה שומע לאביו, חס לי לומר כך על יצחק אבינו, רק שלפי האמת בודאי דיצחק מסר נפשו ופשט צוארו על גבי המזבח לשחיטה למען קדושת שמו ית' מאהבה ולא מיראה, ואף אם לא היה העונש מיתה כשמוותר על דברי נביא, גם כן היה שומע לו. רק דכוונתי לתרץ קושית האבן עזרא דלא נכתב בהתורה שהיה הנסיון ליצחק כמו לאברהם, ואדרבא יותר ויותר, על זה כתבתי דלא קשה מידי, דלכאורה קשה האיך שייך ניסיון גבי השי"ת, הלא תוכן לבות ה' ויודע עתידות, וניסיון שייך במי שאין מכיר מחשבה, מנסה להתראות ולהתגלות מה שבלבו, ואם אהבתו שלם וכפיו כן לבו אם לאו, אבל השי"ת יתעלה מכל זה עילוי רב, וכבר עמדו על זה כל בעלי העיון. ומה שקרוב לשמוע הוא, כי בודאי ית"ש לא הוצרך לנסות, רק לסתום פה המקטריגים שתמהין על חיבתו של אברהם וחושבין שח"ו משא פנים יש בדבר, וכך הם דברי רש"י אחר הדברים האלה, אחר דבריו של שטן וכו', עיין שם. מבואר כמ"ש שמקודם המעשה ידע הקב"ה שלא ימנע את בנו ממנו ולא הוצרך לנסותו, דהא השיב אילו אמרתי לו זבח אותו לפני לא היה מעכבו, אך דהנסיון היה להראות לשטן לאמת דבריו, וכן פירש רש"י עוד על ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (בראשית כב ד, ד"ה ביום) כדי שלא יאמרו וכו', עיין שם, וכן פירש על עתה ידעתי (בראשית כב יב, ד"ה כי), מעתה יש לי להשיב לשטן ולאומות התמהין מה חיבתי אצלך, וכן כתב הראב"ע בשם גאון שמלת ניסה להראות צדקתו לבני אדם, וגם מלת ידעתי כטעם הודעתי, ומה שהקשה הוא על הגאון והלא בשעה שעקד את בנו לא היו שם אפילו נעריו, ולפי מ"ש לא קשה מידי שהוא לסתום פה המקטריגים השטן וע' שרי האומות כנ"ל. ואם כן לפי זה דכל הניסיון הוא התראות צדקתו לאחרים, אם כן גבי אברהם הוי ניסיון שפיר דאין להם שום פתחון פה, אבל גבי יצחק יש קצת פתחון פה לומר כמ"ש, אף שתוכן לבות ה' והוא היודע שמסר יצחק נפשו באהבה, מכל מקום משום זה לא נכתב ניסיון, דהא הקב"ה כבר ידע טרם היותו, רק דעיקר הניסיון להראות לאחרים, ולאחרים אינו מתראה כמו באברהם, לכך לא נאמר הניסיון רק על אברהם.
1
