ישמח משה, וירא ל״טYismach Moshe, Vayera 39
א׳ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה (בראשית כב יד). י"ל בכמה פנים כיד ה' הטובה עלי בעזר השי"ת. (א), על פי מ"ש בב"ר פרשה נ"ו (ב"ר נ"ו ט'), ויעליהו לעולה תחת בנו (בראשית כב יג), א"ל רבון העולמים הוי רואה דמו של איל זה כאלו דמיו של יצחק בני, אמוריו כאלו אמוריו של יצחק בני, וכן הוא בב"ר פרשת שלח פרשה (י"ז) [י"ד] (במ"ר פי"ד ב') אמר אברהם תהא רואה כאלו דם יצחק זרוק לפניך, נטל האיל והפשיטו אמר כך תהא רואה כאלו עורו של יצחק הפשטתי לפניך, שרפו אמר כאלו אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח. עוד נקדים מה דאיתא בתנחומא פרשת צו (סי' י"ג) כי בעת שעשה אברהם עולת האיל, אחר שראה הקב"ה כי בכל לבבו בא להעלות את יצחק בנו לעולה, שם הבטיחו הקב"ה בעת שיעלו בניו עולות שיקבלם מיד, עיין שם. וזה שאמר אברהם ה' יראה תמיד אשר יאמר היום, היינו מה שאמר אברהם בשעת שחיטת האיל יהי רצון שיהיה זה נחשב כאלו בני שחוט, וכן בשעת זריקה והקטרה והפשט וניתוח, כך בהר ה' זה בית המקדש, יראה תמיד בשעת הקרבנות שיהיה כאלו נעשה בהבעלים ממש, והבן. (ב), עוד יתכן בהקדים מאמר רז"ל סוף מנחות (דף ק"י.) כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת, ומידה היא בתורה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא, ומינה תקיש לכל התורה כולה כי במה שאנו עוסקין חשוב לפניו ית' כאלו נעשה הדבר בפועל ממש, וגם אמירת פרשת עקדה בכונה שמכוין למסור נפשו למען שמו ית' כמו שמסר יצחק נפשו, חשוב כל כך לפניו כדאיתא בש"ע או"ח סי' א' (ס"ה) טוב לומר פרשת העקדה, ועיין מ"ש האחרונים שם. וזה היה תפלת אברהם, כמו שהתפלל דוד המלך ע"ה שאמירת תהלים יהיה חשוב לפניו ית' (תנחומא עקב סי' ז'). וז"ש ה' יראה אשר יאמר היום, כמשמעו דהיינו היום הזה של העקדה, אז תיכף בהר ה' יראה אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח. עוד יתכן כי הנה נאמר כמה פעמים בתורה אשר אנכי מצוך היום, ודרשו רז"ל (ספרי ואתחנן ו' ו') בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים, וכתיב (תהלים קכא ה) ה' צילך. והנה קל וחומר הדברים, מה אנחנו בשר ודם נופלים תחת הזמן והשכחה מצוי בנו, והדבר אשר לא נעשה בימינו, עם כל זה צונו השי"ת שיהיה בעינינו כחדשים. על אחת כמה וכמה מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא למעלה מהזמן, ועבר ועתיד והוה לפניו הן כאחד ואין שכחה לפני כסא כבודו, ודאי מהראוי שיהיה עקדתו של יצחק לפניו יתעלה בכל יום כחדשים וכאלו נעשה ברגע הזאת. וז"ש ה' יראה אשר יאמר היום בתורה הק', שפירושו בכל יום יהיה בעיניך כחדשים, מדה זו עצמו בהר ה' יראה עקדתו של יצחק בכל יום כחדשים וכאמור. (ד), או יאמר מעין זה, על פי הנ"ל שדרשו רז"ל היום, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וה' צילך. והנה על דרך משל חיבת חתן וכלה אחר החופה, רבה מאד ימים רבים לא יכלו לכבותה, וקשה לנרגן להפריד ולנתק קשר אהבתם, מה שאין כן אחר כך, ואם חביבה תמיד כשעה ראשונה, ודאי קשה לנתק. והנה על זה התפלל אברהם אף בעת שאין משמשים ניסים נגלים, מכל מקום אם יתייעצו לשנות ח"ו, אז יתגלה לעין כל כי בכל יום הוא היום כחדשים ולא יוכלו לנתק. והיינו ה' יראה, ר"ל ישגיח אשר יאמר היום בהר ה', ר"ל בהר סיני אשר ירד עליו ה' ונתן עליו התורה, ויתכן לפי זה יראה לשון עתיד, יראה ויתגלה תמיד שלא יכלו לשנות אף על ערקתא דמסאני ובל ינתקו מוסרותימו נצח.
1
ב׳ (ה) או יאמר, על פי מ"ש הבינה לעתים (בעת הזמיר דרוש ג' לתפילה) בענין תפילת משה זכור לאברהם ליצחק (שמות לב יג), כנגד סרו מהר (שמות לב ח), שחטאו שם במיטב זמן חופתם, הרי יצחק שבמיטב זמן ובעצם בחירתו פשט צווארו על גבי המזבח מרצונו הטוב, עיין שם. והנה תפלה זו היה בהר סיני, כמפורש בפרשת תשא שאחר התפלה נאמר (שמות לב יד) וינחם ה' וגו', אחר כך (שמות לב טו) ויפן וירד משה מן ההר, והוא יכונה הר ה' לאשר נגלה עליו ד' במתן תורה, וכדכתיב בפרשת שמות (ג א) ויבא עד הר האלקים. וז"ש (בראשית כב יד) ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה', כלומר כשיאמר ויזכר היום הזה של עקדה בהר ה' הוא הר סיני, דהיינו בתפילתו של משה, תיכף יראה עקדה זו לסלוח לישראל.
2
ג׳ (ו) עוד יתכן בהקדים מ"ש בספר אמרי בנימין בפרשה זו השני תיבות ה' יראה. ותוכן דבריו שיש הפרש בין ידיעה ובין ראיה, שהראיה עושה רושם יותר גדול מידיעה, הן לענין לענוש או לתת שכר. והנה אמרו רז"ל (ב"ר נ"ו ג') למה נקרא שמה מאכלת (בראשית כב י), שבזכות העקדה אוכלין ישראל בעולם הזה. והנה כתיב (בראשית כב יב) אל תשלח ידך וגו' כי עתה ידעתי, הרי שהיה אצלו ית' זכות העקדה בבחינת ידיעה לבד, ואינו עושה רושם כל כך להגדיל הזכות. ועל זה ביקש אברהם ה' יראה עקדה זו בבחינת ראיה להגדיל הזכות לישראל, עד כאן דבריו. ואני אוסיף נופך לגמור פירוש הפסוק על פי זה, כי אברהם לרוב ענותנותו לא מלאו לבו לבקש דבר גדול, וכדמצינו בהתפללו על סדום מתחלה לא התפלל על כל המקום עבור עשרה צדיקים, רק אולי יש חמשים (בראשית יח כד), רק אחר כך אמר הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז), כלומר יודע אני שאני עפר ומה אני לבקש דבר גדול, אך כבר הואלתי והמתחיל במצוה אומרים לו גמור (תנחומא עקב סי' ו'). וגם כאן היה קטן בעיניו לבקש דבר חדש לומר ה' יראה העקדה בבחינת ראיה, אך מחמת שכבר א"ל הש"י עתה ידעתי, לזה נשאו לבו לבקש על בחינת ראיה. וז"ש (בראשית כד יד) ה' יראה עקידה בבחינת ראיה, אשר יאמר היום אותו דבר שכבר אמור למעלה עתה ידעתי, על זה בקשתי בהר ה' יראה אפרו צבור, ולא יצטרך לבחינת זכירה, והבן.
3
ד׳ (ז) עוד יתכן בסגנון זה ובאופן אחר, על פי המבואר בספר הנ"ל במה שאנו מבקשים (מוסף לראש השנה) זכרינו בזכרון טוב לפניך ופקדינו בפקודת ישועה ורחמים, ותראה לפניך עקדה שעקד אברהם אבינו את יצחק וגו', ומסיים ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור. והדבר תמוה תחלה אנו אומרים לשון ראיה ותראה לפניך, ולבסוף לשון זכירה. ועוד הרי רש"י פירש בפרשת בחקותי (ויקרא כו מב, ד"ה וזכרתי) למה לא נאמר זכירה ביצחק, כי אפרו נראה לפניו ית'. ותירץ על פי מ"ש רז"ל (תענית ה'.) נשבע הקב"ה שלא יכנוס לבית המקדש שלמעלה עד שיבנה בית המקדש שלמטה. ולפי זה בעוד שבית המקדש היה קיים והיה נכנס לבית המקדש של מעלה, אז היה אפרו נראה לפניו ולא שייך לשון זכירה, אבל לאחר חורבן בית המקדש שאין השי"ת נכנס לבית המקדש של מעלה, אז שייך זכירה. ולזה רמזה התורה על זמן חורבן בית המקדש זכרון תרועה (ויקרא כג כד), להזכיר העקדה על ידי תקיעת שופר. וזה בקשתינו ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים שיבנה בית המקדש במהרה, אז ותראה לפניך עקדה וכו', ועכשיו בעת חורבנו על כל פנים עקדת יצחק היום דייקא ברחמים תזכור בזכירה, עד כאן דבריו. והנה ידוע דאברהם קראו הר, מפני שראה בחורבנו הר ציון לבמות יער וגו' (ירמיה כו יח), וידוע שכל דבר שיצא מפי הקב"ה, צריך להיות קיים על כל פנים באיזה זמן שלא יהיה הדבור לריק ח"ו, כמו שנאמר (עמוס ג ז) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם. ועתה מובן בקשת אברהם אבינו ע"ה (בראשית כב יד) ה' יראה העקדה בבחינת ראיה, ושמא תאמר הלא השי"ת אמר עתה ידעתי, דמשמע רק בחינת ידיעה ואיך ישוב ריקם, לזה אמר אשר יאמר היום, דהיינו עתה ידעתי הוא קיים בהר ה' בעת שהוא הר, לכך אני מבקש יראה שיבנה המקדש ויראה, והבן.
4
ה׳(ח) עוד י"ל בפירוש הפסוק הנ"ל, כי מבואר מהריטב"א פרק קמא דערובין (י"ג ע"ב) בענין אלו ואלו דברי אלקים חיים, קבלה בשם חכמי הצרפתים בעלי התוספת שהיה קבלה בידם עיין שם, וכן הוא בכמה פירושי מקראות שנאמר למשה, כי יש בו פנים לכאן ולכאן, וחכמי הדורות יכריעו כי כן הוא רצון השי"ת. והנה בענין זכרון תרועה (ויקרא כג כד) יש לפרש לפי האמור, כי זכרון תרועה משמעו שפעולת התרועה להזכיר עקדת יצחק, וקשה הא אין צריך לזכירה כי הוא נראה. אבל התירוץ הוא כי בעת חורבן בית המקדש שאינו נראה, אז צריך לזכירה כמ"ש באמרי בנימין, ויתכן מה שנאמר שבתון זכרון תרועה, כי שביתה נאמר לפעמים על חורבן, כמו אז תשבת הארץ בהשמה מהם (ויקרא כו מג) והבן, וגם במקום מקדש שביתה מעבודה, אבל חכמינו הקדושים לא רצו שיהיה כל זמן הגלות נשבת בחינת הראיה, לכך פירשו שבתון זכרון תרועה על ראש השנה שחל בשבת שאין תוקעין רק זכרון התרועה, וכמו שיבואר במקומו אי"ה. אבל עקדת יצחק נראה לעולם, כמו ידע מה בחשוכה ונהורא עמיה שריא (דניאל ב כב), כי הלא עיני ה' משוטטות בכל (זכריה ד י), רק עוצם עיניו מראות ברע והוי רק ידיעה, לכך נאמר ידע מה בחשוכה והבן, אבל בדבר טוב רואה והבן. ובזה מצינו טוב טעם על מה שגזרו רז"ל (ר"ה כ"ט ע"ב) שלא לתקוע בראש השנה שחל בשבת, כי הנה החכמים אנשי כנסת הגדולה ק"כ היו כולם בעלי רוח הקודש, ובהם כמה נביאים היו יודעים שעתיד הבית לחרב, על כן גזרו שלא יתקעו בשבת, כדי שכך יהיה הפירוש בפסוק שבתון זכרון תרועה וכמ"ש לעיל, בכדי שעקידת יצחק יהיה נראה לעולם. והנה מאד מאד נחתו לעומקא דדינא, כי מאחר שראו כי עיקר פעולת השופר הוא רק לעורר זכות העקדה, וכאן יהיה התקיעה בהיפך, כי אם יהיה תוקעין בשבת, אם כן יהיה הפירוש שבזמן החורבן לא יהיה נראה ח"ו, אם כן מכחישין חיליה דזכות העקדה ולא מעוררו, אבל מניעת התקיעה הוא מעורר זכות העקדה בכח אמיץ וחזק שיהיה נראה, אם כן מניעת התקיעה בשבת היא תקיעה, והבן.
5
ו׳ועל פי זה יתבאר הפסוק הנ"ל (בראשית כב יד) ה' יראה אשר יאמר היום, זה הוא ודאי שיהיה הבטחה הנ"ל הנאמר היום בבחינת יראה, אף שנאמר עתה ידעתי צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה (ב"מ פ"ז ע"א), כמו שפירשתי בפסוק (מיכה ז טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, על פי המדרש רבה (דב"ר פ"א י"א) בפסוק (דברים א י) ה' אלהיכם הרבה אתכם, אמר הקב"ה לאברהם לגאול את בניו בב' אותיות, אחר כך גאלם בשבעים ושתים אותיות, עיין שם. הכי נמי כן הוא וידיעה בכלל ראיה, כמו בכלל מאתים מנה (ב"ק ע"ד ע"א), והבן. רק בקשתי הוא שגם בהר ה' דייקא, היינו אפילו בחורבנו הנקרא הר, גם כן יראה, ואם הוא בראיה אין קטרוג שיראה הרשעים, דכתיב (ישעיה לג טו) עוצם עיניו מראות ברע, אך יראו לפניו זכיותינו ויקרב פדות נפשינו אמן.
6