ישמח משה, וירא ל״חYismach Moshe, Vayera 38
א׳וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וגו' ויקח את האיל וגו' (בראשית כב יג). צריך להבין מפני מה הוצרך להקריב איל תחתיו, מי לא סגי בלא זה. גם יש להבין מה אחר דקאמר, וכי יצחק איל היה וזה איל אחר. גם ויקח את האיל לכאורה הוא שפת יתר, כי היה די באמרו ויעליהו לעולה תחת בנו. ונראה בהקדים להבין מה דאיתא במדרש (ב"ר נ"ו ח') והובא ברש"י ז"ל (ד"ה כי) כשאמר הקב"ה לאברהם אל תשלח ידך (בראשית כב יב), א"ל אברהם אפרש לפניך שיחתי אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), וחזרת ואמרת קח נא את בנך (בראשית כב ב), ועכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער, א"ל הקב"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה (תהלים פט לה), כשאמרתי לך קח נא, לא אמרתי לך שחטהו אלא העליהו, אסקתיה אחתיה, עד כאן. והוא תמוה דאם כן מעיקרא כשאמר לו קח נא וגו', אמאי לא הקשה הלא אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, אלא ודאי דלא רצה להקשות על השי"ת והאמין כי הכל אמת אף שהוא נראה כשני הפכים, אם כן למה הקשה עכשיו כשאמר לו אל תשלח. ואם נפשך לומר שעל קח נא לא רצה להקשות, שהיה נראה כמסרב וחס על בנו, מה שאין כן כנגד המאמר אל תשלח, אם כן למה אמר אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, לא היה לו להזכיר זאת כלל, רק היה לו לומר אמרת קח נא את בנך וגו', ועכשיו אתה אומר אל תשלח וגו'. ועוד קשה מה שהשיב לו השי"ת לא אמרתי שחטהו אלא העליהו וכו', אם כן מה לעולה דאמר כיון דלא היה המכוון רק להעלותו להר. והנ"ל בזה, דבאמת אברהם לא רצה להקשות שום קושיא לאלקינו כמ"ש, רק לידע דין מדיני התורה תורה היא וללמוד אני צריך. ואקדים דידוע דאברהם אבינו השיג כל התורה כולה, כאמרם (ב"ר צ"ה ג') שני כליות נובעות לו חכמה כשני מעינות עד שהשיג כל התורה, רק זה שומה מאת ה' היה בעינא פקיחא להעלים ממנו, שיהיה סבור דהקרבה שייך גם באדם, כדי שיהיה הניסיון יותר גדול, אבל באמת נאמר (ירמיה יט ה) אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי, כמו שדרשו רז"ל (תענית דף ד'.), אבל שאר כל התורה השיג על בוריה עם כל הדינים. ולפי זה קשה איך לא הבין אברהם דיצחק אינו ראוי להקרבה, והרי בעל מום היה כמבואר בירושלמי ובבלי מסכת יבמות (ס"ד ע"א) דעקר היה, ואיתא דטומטום היה, רק שאחר כך נתרפא, אבל אז עדיין היה בעל מום, ומבואר ברמב"ם הלכות איסורי מזבח (פ"ג ה"ג) לענין הקרבנות ובהלכות ביאת מקדש (פ"ז ה"ח) דזה הוי מום ופסול להקרבה. מיהו נ"ל לישב, דהלא ידוע דמצינו כמה פעמים נביאות שנאמרו על עתיד בלשון עבר, ומבואר ברש"י (ד"ה) הטעם דכל דבר שיצא מפי הקב"ה, הרי הוא כאלו כבר נעשה, ולכן כשאמר לו ית' לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע, הרי הוא כאלו כבר נתרפא ושוב לא היה בעל מום, וזה תירוץ נכון מאד. ונקדים עוד, דקיימא לן דקדושת מזבח אינו נפקע לא בפדיון ולא בתמורה, ולפי זה אברהם אבינו היה שואל כענין, כיון שאמרת העליהו לי לעולה, אם כן הוא קדוש קדושת מזבח ואיך יפקע, רק בלא הקדמת כי ביצחק יקרא לך זרע לא היה מקום לשאול, שהרי לא חל עליו כלל קדושת המזבח כיון שהיה בעל מום, לכך אמר אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, ושוב לא הוי בעל מום כמ"ש, ואמרת והעליהו לי לעולה אם כן הוא קדוש קדושת מזבח, ועכשיו אתה אומר אל תשלח ידך ואיך יפקע קדושתו, והבן כי נכון הוא. ועל זה השיב לו השי"ת לא אמרתי שחטהו אלא העליהו, ומעולם לא עלה על לבי להקדישו קדושת מזבח, אלא דאכתי יש להבין מה לעולה דאמר וכמ"ש לעיל. והנ"ל בזה על פי מ"ש הרמב"ם פרק ט"ו מהלכות מעשה הקרבנות (פט"ו ה"ה) האומר בהמה זו עולה או הרי זה לעולה, אם היתה ראויה ליקרב עולה, נתקדשה קדושת הגוף והיא עצמה תקרב עולה, ואם אינה ראוי תמכר ויביא בדמיה עולה, אמר על בהמה טמאה וכיוצא בה מאיסורי קרבן שאין קדושה חלה עליהן, הרי אלו עולה לא אמר כלום, אמר הרי אלו לעולה, ימכרו ויביא בדמיהן עולה, עכ"ל. ולפי זה אתי שפיר דהרי השי"ת לא אמר והעליהו עולה, אלא והעליהו לעולה, והכונה שיעלה אותו ושם יהיה לעולה, דהיינו שיפדה אותו ויקריב עולה תחתיו. ואמנם מתחילה לא הבין אברהם הפירוש האמיתי, והוה סובר סתם להקריב את יצחק עצמו עולה, כיון דהיה סובר דהקדש מזבח חל על האדם, ואין חילוק בין עולה ללעולה, אבל באמת נאמר אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי, ואמרו רז"ל זה יצחק בן אברהם, כי האדם לא ניתן להקרבה, ולפי זה אי אמר עולה לא אמר כלום. ולזה בדקדוק היטב אמר לו השי"ת והעליהו לעולה, דהוי פירושו לפדותו להקריב קרבן אחר תחתיו, ואחר שאמר לו השי"ת לא אמרתי שחטהו אלא העליהו, אסקתיה אחתיה כי להקרבה מעולם לא עלה על לבי, אז הבין אברהם דמה שאמר לו השי"ת והעלהו לעולה, פירושו לפדותו ולהביא קרבן תחתיו, ולכך וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו', כי היה צריך להקריבו לפדות את בנו וכמ"ש. והנה כשראה את האיל, עדיין יש לחשוב אולי הוא של איזה אדם ולא של הפקר, וקיימא לן (ב"ק ס"ו ע"ב) קרבנו ולא הגזול. אך הלא מבואר באלשיך דאיל זה קדושתו גדולה שנברא בערב שבת (אבות פ"ה מ"ו), ונמשך עליו מקדושת שבת, ולכך היה יכול להיות תמורת יצחק שאמר ית"ש עליו קנמון אני מעמיד בעולם וכו' (ב"ר מ"ו ב'). והנה ראה אברהם אבינו שאיל זה אינו כשאר אילים הנמצאים בעולם, אבל הוא בקדושה גדולה, ומזה ידע והבין שהוא הנברא בערב שבת בין השמשות והוא הפקר, וכיון שרצה לפדות בו את יצחק בנו, היה צריך לקנותו תחלה מן ההפקר, ואחר כך כשהיה שלו אז יפדה בו את בנו. וידוע מה שאמרו רז"ל (קידושין ב' ע"א) דקיחה אקרי קנין, דכתיב (בראשית כג יג) נתתי כסף השדה קח ממני, וכתיב (בראשית כה י) השדה אשר קנה אברהם. ועל פי זה מבואר וירא והנה איל אחר, ר"ל אחר לגמרי משאר אילים, דהיינו שהוא הנברא בין השמשות, וילך אברהם ויקח דייקא את האיל, דהיינו שקנה אותו מן ההפקר, ואחר כך ויעלהו לעולה תחת בנו, ואל יקשה בעיניך דאמר כאן גם כן לעולה, דהא בטהורים גם באמר לעולה הווין גופן עולה וכמ"ש לעיל, ובזה אתי שפיר הכל והבינהו כי נכון הוא בס"ד.
1