ישמח משה, וירא ה׳Yismach Moshe, Vayera 5
א׳בתנחומא בריש הסדר (תנחומא וירא סי' א') ילמדינו רבינו כמה ברכות מתפלל אדם ביום, (ור"ל בתפלה הקבועה כמה ברכות יש). והשיב כך שנו חכמים שמונה עשרה ברכות מתפלל אדם בכל יום. והוא תמוה דמאי ענינו של שאלה זו לכאן בראש הסדר. והנ"ל בזה, דהא במסכת ברכות פרק תפילת השחר (ברכות דף כ"ח ע"ב) במשנה איתא רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה, ר' יהושע אומר מעין י"ח, רבי עקיבא אומר אם שגורה תפילתו בפיו מתפלל י"ח ואם לאו מעין י"ח, עד כאן. ועיין שם בגמרא (ברכות דף כ"ט ע"א). והנה מבואר להמעיין דכולי עלמא מודי דאנשי כנסת הגדולה תקנו שמונה עשרה ברכות כמבואר במסכת מגילה (י"ז ע"ב), רק דפליגי בהא, דרבי יהושע סובר דאדם יוצא ידי חובתו מעין י"ח ברכות הנ"ל, ורבן גמליאל סובר דאין יוצא ידי חובתו רק בשמונה עשרה. והסברה דפליגי ביה, דרבי יהושע סובר דהקילו על האדם להתפלל מעין י"ח, ורבן גמליאל סובר דלא הקילו, ולא נתפרש לא בבבלי ולא בירושלמי היתד שתלוי בו פלוגתתם. והנ"ל כי פלוגתא זו תולה בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן בריש פרק תפלת השחר (ברכות כ"ו ע"א), דתנא קמא סובר תפילת השחר עד חצות, ורבי יהודה סובר עד ד' שעות. והנה יש בני אדם שקמים ממטתם בשעה שלישית, והזמן מועט לרבי יהודה לצורכי הגוף לפנות, וניקיון הגוף מוכרח, על כן הקילו, מה שאין כן לרבנן כנ"ל. והנה שם בגמרא (ברכות כ"ו ע"ב) איבעיא להו עד ועד בכלל, או דילמא עד ולא עד בכלל, ושם (ברכות דף כ"ז ע"א) אמר ר' נחמן אף אנן נמי תנינא (עדיות פ"ו מ"א) ועל תמיד של שחר בארבע שעות, שמע מינה עד ועד בכלל. ושם בגמרא מאן תנא להא דתנו רבנן וחם השמש ונמס (שמות טז כא), בארבע שעות, או אינו אלא בששה שעות, כשהוא אומר כחום היום (בראשית יח א), בשש שעות, ופירש רש"י [ד"ה כשהוא] מדשינה הכתוב בלשונו, ולא כתיב כחום השמש, הרי שש שעות אמור, דכל המקומות חמין בין חמה בין צל, הא מה אני מקיים וחם השמש דמשמע שהשמש לבדו חם בארבע שעות, מני לא רבי יהודה ולא רבנן, אי רבי יהודה עד ארבע שעות נמי צפרא הוא (פירש רש"י (ד"ה) מני, הא דמשמע דארבע לאו בוקר הוא, דהא כתיב וילקטו אותו בבקר בבקר וחם השמש ונמס הנותר, ומדמוקי ונמס בד' שעות, מכלל דלאו זמן לקיטה הוא ולאו בקר מקרי), אי בעית אימא רבי יהודה אי בעית אימא רבנן, אי בעית אימא רבנן אמר קרא בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים, ואי בעית אימא רבי יהודה האי בקר יתירה להקדים לו שעה אחת, עיין שם.
1
ב׳והנה מבואר מהברייתא דאלולי קרא כחום היום, הוה אמינא דחם השמש היינו שהשמש מחמם העולם והיינו בשש, רק מכח הקרא דכחום היום מבואר דחם השמש היינו השמש לבד והיינו בד'. והנה מבואר דסברת המקשה הוי דמזה מבואר דחם השמש לא הוי צפרא דהא לקטו בבקר, ואם כן מוכרח מהפסוק דבד' גם כן לא הוי צפרא, ואם כן אינו זמן תפלת השחר שזמנו כזמן הקרבת תמיד כו' בבקר כרבי יהודה ולא עד בכלל. ונראה שזו הוא סברת בעל האיבעיא בתנחומא, והשתא מבואר דבלא הפסוק הראשון דראש הסדר, היה פשיטא ליה דתפילת השחר עד חצות, אם כן למה יקילו שלא להתפלל שמונה עשרה הא איכא זמן טובא, אבל ממה דכתיב בהפסוק בראש הסדר כחום היום, אם כן מבואר דחום השמש היינו בד' שעות, וממילא מבואר דגם בד' שעות לא הוי צפרא, ואם כן קיימא לן עד ד' שעות הוי רק זמן תפלה, ולא עד בכלל והוי רק זמן מועט, לכך עלה על דעתו למבעי אי הקילו, ובמעין י"ח יוצא והוי רק שבע ברכות כדאיתא בגמרא שם (ברכות) כ"ט ע"א, או אף על פי כן לא הקילו לשנות מתקנתם ומתפלל שמונה עשרה. והשיב כך שנו חכמים מתפלל אדם שמונה עשרה, או מטעם דאף על פי כן לא הקילו, או משום דבאמת סובר כרבנן וכדמשני הש"ס חלקהו לשני בקרים, ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד.
2