ישמח משה, וישב ל״אYismach Moshe, Vayeshev 31
א׳הרימותי (בראשית לט טו). ג' במסורה, הרימותי ידי (בראשית יד כב). הרימותי קולי. הרימותי בחור מעם (תהלים פט כא). י"ל כי מצינו תקנה ליצר הרע המתגבר עליו לישבע ליצרו, כמו שמצינו בבועז שאמר חי ה' שכבי עד בוקר (רות ג יג), ואמרו רז"ל (ויק"ר כ"ג י"א) ליצרו נשבע. ויש תקנה אחרת לצעוק, כהאי מעשה דרב עמרם חסידא (קידושין דף פ"א.). והנה מצינו שם בהאי עובדא דאמרו ליה קא מכסף מר, אמר להם מוטב דאיכסף בעלמא הדין וכו'. וראיה לדבר זה דאין לחוש לבושה ולומר חילול שם שמים יש בדבר, דאדרבה קידוש שם שמים הוא מדוד המלך, דמצינו (במסכת יומא דף (כ"ז) [כ"ב] ע"ב) דשאול באחת ולא עלתה לו שנדחה מהמלוכה, ודוד בשתים ועלתה לו, ולא נדחה ונתרומם ויבחר בדוד עבדו ובזרעו אחריו למשיכת המלוכה על עמו, משום ששאול בוש להודות על חטאו והתנצל את עצמו, ודוד לא בייש עצמו ואמר תיכף חטאתי ולא עשה שום התנצלות, וכן ראוי להיות. ואם זה אחר החטא, על אחת כמה וכמה קודם מעשה החטא שאין לחוש על הבושה כדי להציל עצמו מן החטא, דמוטב להיות שוטה כל ימיו ולא יהיה רשע שעה אחת לפני המקום ב"ה וב"ש (עדיות פ"ה מ"ו). והיינו דברי המסורה, תקנה ראשונה להתגברות היצר הוא לישבע ליצרו, והיינו הרימותי ידי הנאמר באברהם (ב"ר מ"ג ט'), תקנה הב' הרימותי קולי, כמו ברב עמרם חסידא ולא לחוש לבושה בעלמח הדין, וראיה לדבר הרימותי בחור מעם זה דוד ושאול נדחה, וקל וחומר הדברים כנ"ל.
1