ישמח משה, וישב ל״בYismach Moshe, Vayeshev 32
א׳(בהפטורה (עמוס קפיטל ג' פסוק ג') (עמוד ג ג) הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו. נראה לבאר על דרך המוסר לעורר הלבבות לתשובה, כי התעוררות הראשון של ראש השנה הוא מי לא נפקד כהיום הזה, כי זכר כל המעשים לפניך בא ועלילות מצעדי גבר. והנה ביאור ההתעוררות הזה, וגם מה שיסד הפייטן (ונתנה תוקף) מי יחיה ומי ימות, אם כונתו היה לעורר הלבבות, לא היה לו לומר רק מי ימות, כי מהכתיבה לחיים אין חרדה. וגם לבאר דברי הפייטן זכר החיים וגו' הן למות, ואם לחיים חי חי יזכור (בזכרונות של יום א'). והענין הוא על דרך משל אסירי המלך בבא יום ידוע לדין, אזי יחרדו מאימתו, ויש בזה שני בחינות. א', שקצתם יהיו נידונים אם להמית או להחיות, וקצתם לא יפקדו בזה היום כלל, אין החרדה גדולה כל כך בחשבם שיהיו מאותן אשר לא יפקדו, ואם אולי יהיו מהנידונים, אולי יזכו בדין, והוא ספק ספיקא לקולא. בחינה הב' שבודאי כולם נידונים, בזה יש חרדה גדולה, דהא אף להחיות מכל מקום יזכר ויפקד, וכיון שיזכר ויפקד, צריך לראות במה יזכה אם יש לו פרקליטים גדולים. והנה הנמשל אם לא היו נפקדים רק המומחין, לא היה החרדה כל כך, אבל כאן הכל נפקדין. ועוד יותר ממה שמבואר בהמשל, כי שם החיות ממילא אם אין מתחייבין מיתה, אבל כאן אין חיות רק הנקצב ונחתך לו כהיום הזה כאמור (פייט וכל מאמינים) החותך חיים לכל חי, ואם כן אף אם יהיה הצד הטוב, מכל מקום על כל פנים נפקד, וכיון שנפקד על כל פנים ופנקסו מתבקר, צריך האדם לראות במה יזכה. והיינו הילכו שנים יחדיו מעצמם בלתי אם נועדו, אם הוזמנו למעלה שחברן היוצר כהיום הזה, ואם כן על כל פנים נפקד, על כן יחרד ויפחד מפחד ה' ומהדר גאונו וחיל ורעדה יאחזון. או יאמר בלתי אם נועדו, כפירוש רש"י (ד"ה) בלתי אם נקבע להם מועד וזמן, על פי דברי הגאון מהר"י בפיוט זכר החיים וגו', והיינו הילכו שנים יחדיו, היינו הגוף והנפש בלתי אם נועדו, שנקבע להם מועד וזמן כהיום הזה עד כמה, ומי יודע עד כמה נקצב, על זה יחרד האיש וילפת אולי הגיע עתו.
1
ב׳הישאג אריה ביער וטרף אין לו (עמוס ג ד). דהנה ההתעוררות הנ"ל הוא רק יראת המות, אמנם ההתעוררות השני, הוא התעוררות הפחד מהדר גאונו בגין דאיהו רב ושליט ולא מפני עונשו, וכמו שפירש העקרים בפסוק (איוב לא כג) כי פחד עלי אד אל ומשאיתו לא אוכל, ועיין בראשית חכמה שער היראה פרק י"א שכתב התעוררות היראה, וז"ל: עוד כשיסתכל האדם בנהמת אריה שכל אדם ירא ממנו, כדכתיב (עמוס ג ח) אריה שאג מי לא יירא, עיין שם. והיא באמת התעוררות נפלא, אם יש יראה כזו מאחת מברואיו שהוא אחד מאלף אלפי אלפים מברואים, על אחת כמה וכמה ממנו ית', והוא כמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים צד ט) הנוטע אוזן הלא ישמע וגו'. והנה לכאורה היא רק התעוררות על יראת העונש, כי לכאורה היראה מהארי היא מפני שהוא מזיק, אבל באמת היראה משאגת הארי היא התעוררות על יראת העונש, כי לכאורה היראה מהארי היא מפני שהוא מזיק, אבל באמת היראה משאגת הארי היא התעוררות על יראה הרוממות כשנעמיק בזה, דהנה טבע החיות כשהוא רעב ואין לו מה לאכול, אז יוצא לחוץ מחורו ומשוטט אנה ואנה לטרוף טרף, ובודאי ראוי אז לפחוד ממנו, וההולך ביער דמו בראשו. מה שאין כן כשממלא טרף חוריו, אז אינו יוצא לטרוף ולחפש ביער ואין מגור, ולפי זה השומע מרחוק אריה שואג, אין לו לחרוד דאדרבה זה מבטיחו שלא יזיקנו, כי כבר העידו רז"ל (ברכות ל"ב ע"א) ואמרו אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר כי כך טבעו, ואם כן כיון ששואג, בודאי מילא טרף חוריו ולא יטרוף, והנה עם כל זה השומע קולו נרתע וחרד מאד, והיינו משום שקולו גדול אדיר, וחזק טבעו להחריד שומעיו אף שלא מיראת היזקו. והנה אם מיראת הארי כך, על אחת כמה וכמה מגדולת ורוממות מלך מלכי המלכים והבן. והיינו הישאג אריה ביער וטרף אין לו, הלא אינו נוהם אלא מתוך קופה של בשר, ואם כן אין כאן יראת היזק כלל, ואף על פי כן מחריד קול שאגתו כמו שכתוב מי לא יירא, והיינו מפני גדולתו וחזקו, על אחת כמה וכמה מפני גדולתו וחזקו של מלך מלכי המלכים מלכותיה מלכות עלם ושולטניה בכל דר ודר, והיינו התעוררות יראת הרוממות. ולפי זה שייך שפיר למה שלפניו, דהוא בהדרגה דקודם מדבר ביראה תתאה, ואחר כך מיראה עילאה והבן.
2
ג׳היתן כפיר קולו וגו' (עמוס ג ד). על פי הראשית חכמה שם שכתב: וכך איתא במדרש (מדרש משלי פ"כ) בפסוק (משלי כ ב) נהם ככפיר אימת מלך, מה הכפיר הזה כשהוא צווח בקולו, השומע אותו מתיירא, נהמתו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, על כן ראוי להיות אימת מלך לכל הפחות כיראת נהם הכפיר, והבן. ובודאי טבעו כמו ארי אף אם הוא מין אחר, מכל מקום קרובים זה לזה. והנה קצת מפרשים פירשו על והנה כפיר אריות הנזכר בשופטים (שופטים יז ה) דכפיר הוא מין אחר קצת, וכפיר אריות הוא ממזר הבא מן הארי, ועיין במכלל יופי כי הכל רק מין ארי, רק גור הוא קטן, וכפיר הוא גדול מגור, ואריה גדול מכפיר, ולביא גדול מאריה, וליש גדול מלביא, וכל זמן שמזקין גבורתו נוספת, עד כאן. והנה לדרך המפרשים הנ"ל דמתחילה מביא מארי כדברי ראשית חכמה וכמו שכתבתי, ואחר כך מביא מכפיר כדברי המדרש, וגם כן כמ"ש באריה, והיינו היתן כפיר קולו ממעונתו בלתי אם לכד כבר כמ"ש, ואף על פי כן יחרדו, ולדעת המכלל יופי נראה דגור אינו מחריד בשאגתו, אבל כפיר מחריד. והנה אמר לפי זה בדרך לא זו אף זו, דלא מבעיא דשאגת אריה שקולו חזק מאד מחריד לב השומע קולו, אלא אף כפיר שאין קולו חזק כל כך כמו אריה, אף על פי כן מחריד, וכל שכן אימת מלך מלכי המלכים, והבן.
3
ד׳התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה (עמוס ג ה). בהקדים דברי התיקונים בתיקון ששי (תיקו"ז ו כ"א ע"א), קן צפור איהו אמא קדישא, ועלה אתמר (תהלים פד ד) גם צפור מצאה בית וכו', עיין שם. ובהקדים דברי הראשית חכמה בשער התשובה פרק א', וז"ל: ראוי לשוב בתשובה כשיחשוב שהשכינה גולה בסיבותינו, כדכתיב (ישעיה נ א) ובפשעכם שלחה אמכם, עיין שם בהערה השלישית. והנה אמא נקראת ציון, והיינו דברי האלשיך בפסוק (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה. והיינו התפול צפור, כי נפילת כביכול השכינה על פח הארץ נלכדה ברשת עונותינו ומוקש אין לה, כי היא לא חטאה.
4
ה׳או יאמר, על פי התיקוני זוהר שם בתיקון ששי (תיקו"ז ו כ"ג ע"א), אית דממנא על עופין דאינון נפשין דאיתקריאו ציפרין וכו'. עוד שם (תיקו"ז ו כ"ג ע"ב) גם צפור מצאה בית, איהו גלגולא קדמאה. הרי דהנשמה קרוי צפור, ועל פי הראשית חכמה בשער התשובה פרק ח' בשער שם בהערה השניה: ראוי שיחמול האדם על הנשמה שנתן לו הבורא, שאינו ראוי שיטנפה שאז תצטרך להתלבן בגיהנם, עיין שם. והיינו התפול צפור דאיהו נשמתא קדישא, על פח הארץ בתוך כף הקלע וביד מלאכי זרים, ומוקש אין לה אם לא נכשלה באבני נגף.
5
ו׳היעלה פח מן האדמה ולכוד לא ילכוד (עמוס ג ה). התעוררות החמשי, בכל מה שהאדם עושה, הוא לוכד ניצוצין קדישין, כי בכל הנעשה הוא נעשה בחיותו ובכל יש ניצוצין קדישין, כדכתיב (נחמיה ט ו) ואתה מחיה את כולם, ועל זה ידוו כל הדווים, והבן. ואחר כל ההתעוררות הזה אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו (עמוס ג ו), אזי אם יהיה רעה בעיר ח"ו, וה' הוא ובית דינו לא עשה, רק אולת אדם תסלף דרכו והם גרמו לעצמם, על כן מהראוי אשר כל אחד ואחד יעזוב דרכו הרעה וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.
6