ישמח משה, ויצא כ״אYismach Moshe, Vayetzei 21
א׳ויקם יעקב וגו' וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים (בראשית לא יז), וינהג את כל מקנהו וגו' מקנה קנינו וגומר (בראשית לא יח), ולבן הלך וגומר ותגנוב רחל את התרפים וגו' (בראשית לא יט). הנה יש לדקדק בהצעת הפסוקים, דכל זה היה ראוי לכתוב קודם וישא יעקב את בניו וגו'. וגם כל הסיפור דלעיל מיותר, דמה מלמדנו בזה והיה די במה שנאמר אחר כך ויגנוב יעקב את לב לבן וגו' ויברח הוא וכל אשר לו. והנ"ל בזה כי התורה רצתה להעיר אוזן על רחל אמנו כי לשם שמים נתכוונה כפירוש רש"י (ד"ה ותגנב), ולא ח"ו לחמוד כסף וזהב שעליהן או שאר דבר עבירה, כי הלא אמרו רז"ל (חולין דף ז'.) בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן וכו', אף שכתבו התוספת (חולין ה' ע"ב ד"ה צדיקים) דדוקא באכילת איסור, כבר היה לי פתחון פה על זה בחדושי על הש"ס במסכת חולין (דף ה' ע"ב עיין שם), (מועתק לקמן בפרשת משפטים בארוכה). והנה חמרא דרבי חנינא בן דוסא יוכיח שלא רצתה לילך אף שהיו מכין אותה, הואיל והונח עליה מנעלים של אחר, הובא באלשיך פרשת וישב. והא דבהמתן של אברהם היו צריכין לצאת זמומות (ב"ר מ"א ה'), היינו מפני שאין סומכין על הנס. ועוד דבכהאי גוונא לאו בכלל שמירה הוא, כיון שהאדם יכול לשמור עצמו כמ"ש בחולין באריכות, (ועיין במדרש רבה פרשה נ"ט סי' י"ד (ב"ר נ"ט י"ד), ופרשה סמך סי' י"א (ב"ר ס' י"א), וביפה תואר ובנזר הקודש). אם כן רחל אם היתה עושה שלא כדת, לא היה בהמתו של אותו צדיק אשר לא ידעה מזה רוצה לילך. לזה אמר קודם וישא יעקב הידוע דהוא בחיר שבאבות את בניו ואת נשיו על הגמלים, ואם כן אין לומר שהחזיקה אצלו או שנתנה לבנה, ושמא תאמר שהניחה על אחד מהצאן, לזה אמר וינהג את כל מקנהו, היינו אף בדרך הנהגה בלא חזקה, והיינו ואת כל אשר רכושו אשר רכש מקנה קנינו דייקא, דאם לא כן לא היו הולכים, ואחר כך אמר ותגנוב רחל וגו', ועל כרחך שהיו אצלה ולשם שמים נתכונה, וקודם שהודיע מגוף המעשה הודיע שאיננה מגונה כנ"ל, לכך אמר יעקב אחר כך עם אשר תמצא את אלהיך וגו' כי סמך על זה, ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם והיא לשם שמים נתכונה והבן, כי לולי זאת קשה מאי מלמדני, ודאי לא ידע, והבן זה. ועל פי זה נ"ל לפרש בפרשת וישלח (בראשית לה ב) שאמר יעקב הסירו את אלהי הנכר, דהיינו שלל של שכם שהיו רוצים להשתמש בו, וקשה למה לא אמר קודם, אלא ודאי דלא ידע, ואם כן איך ידע עכשיו, אלא ודאי מפני שרצה לילך ולא היה יכול כי לא זזו רגלי בהמתו, ומזה הבין ואמר הסירו וגו', ועל ידי זה נקומה ונעלה וגו'. וכן היה (בראשית לה ד) ויתנו ליעקב את כל אלהי הנכר וגו', את כל דייקא ויטמון וגו' ויסעו, דאלו היה נשאר שום דבר בידם, לא היו יכולים לנסוע כנ"ל, והבן. (ועיין מ"ש בזה בפרשת וישלח בפסוק ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו, ובפרשת וישב בפסוק היה רועה את אחיו בצאן, עיין שם).
1