ישמח משה, ויגש א׳Yismach Moshe, Vayigash 1
א׳ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה (בראשית מד יח). לכאורה אינו מובן וכי בשביל שהוא כפרעה אל יחר אפו. והנה פירוש אחר אמרתי על זה, על פי מה שאמרו רז"ל (סוטה דף ל"ו ע"ב) שהיה כתוב בנימוסי מצרים שלא ימלוך רק מי שיודע בע' לשון, ולכך בא גבריאל ולמדו, ואשתבע יוסף שלא יגלה על פרעה שאינו יודע בלשון הקודש, עד כאן. ואם כן אף אנו נאמר שיהודה היה סובר שגם יוסף אינו יודע בלשון הקודש, כמאמר הכתוב (בראשית מב כג) והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם. והנה יהודה בהדי שותא פילכא, ברמז דבריו הפחיד בזה את יוסף שיגלה שאינו יודע בלשון הקודש ויעבירוהו מגדולתו, על זה אמר ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, פירוש שאתה לבדך תשמע דברי, ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה, ואם כן אתה מוכרח לידע כל הלשונות ובאמת אינו כן, (אחר כתבי זאת ראיתי באלשיך שהלך בדרך זה בסגנון אחר, אבל לפירושו והם לא ידעו כי שומע יוסף, סותרו עיין שם וק"ל).
1
ב׳ועתה נאמר באופן אחר, דעוד יש לדקדק בטענת יהודה שאין בהם דברים מספיקין למלך לעבור על שורת הדין והמשפט, וכי בשביל שיש לו אב זקן, או בשביל אשתו ובניו וכדומה יבוטלו כל המשפטים, ועד התורת האלקית כי ציותה התורה לסנהדרין שלא לחוס ולחמול בשביל אב ואם וכדומה רק בעצם הנשפט, ובנו של שמעון בן שטח יוכיח, כי אף שידע בבירור על פי הודאת עדים ששקר העידו עליו, עם כל זה נהרג לאשר כי לפי שורש הדין אינו חוזר ומגיד, כמבואר בסנהדרין (דף מ"ד ע"ב ברש"י שם), ואין דברים כאלו רק דברי נשים הזקינות, ולא להעביר משפט לפני כל יודעי דת ודין. וגם מאמרו יש לנו אב זקן (בראשית מד כ), מה בכך אם הוא זקן או לא. והנ"ל בהקדים להבין בדברי שבטי ישורין בתשובתם להרודף אחריהם (בסוף פרשת מקץ הן כסף אשר מצאנו וגו', (בראשית מד ט) אשר ימצא מעבדיך ומת וגו'. הלא כיון שכל אחד היה לו צרור כספו במשקלו ולא ידעו מי שם, ואם כן אל תהי מפליג לכל דבר, כי יתכן אשר גם הגביע ימצא באחד מהשקין, ואיך מאבדין בדבורם נפש אחד מישראל, כי מסתמא הדעת נותן שהשופט יאחז דרכו במאי דפסק אנפשיה. ועוד קשה בתשובת הרודף (בראשית מד י) גם עתה כדבריכם כן הוא, עיין פירוש רש"י (ד"ה גם) ורשב"ם ועוד, אין לו מובן. ועוד דכיון דכל כונתו של יוסף לא היה רק לצערם, אם כן יאחז במאי דפסק אנפשיה ויצטערו עוד יותר. אמנם הנראה בזה, כי הנה ידוע דאחי יוסף גבורים היו ויכלו לעמוד על נפשם, אך אין זה מדרך הישראלי לשפוך דם, וידוע מאמר רז"ל בפסחים (דף כ"ה:) ובסנהדרין (דף ע"ג.) כי הרוצה להרוג ניתן להצילו בנפשו. והנה ידוע דאף בקידוש השם דמחויב למסור נפשו, מכל מקום אסור להביא עצמו לידי כך, כי הוי כמאבד עצמו. והנה איתא בתשובת הריב"ל סוף סימן קע"ה הובא בתשובת מהרי"ט (חלק א' סי' כ"א), באחד שנשבע שלא לשחוק, ונתראה לפני המלך ואנסו המלך לשחוק, שאין זה עובר על השבועה אף שידע בשעת שנתראה שהמלך יאנסהו, עיין שם. והבאתי ראיה לזה בביאורי על המגילה שאמרה עד עכשיו באונס (מגילה ט"ו ע"א), והלא כבר גילתה אזנו מדבר בגתן ותרש, ודו"ק. ואם כן הכי נמי התחכמו אחי יוסף באם ימצא הגביע, שיוכלו על פי דין תורה לעמוד על נפשם, לכך פסקו ומת האיש ההוא, ועכשיו רשאין לומר כן, כיון שלא נמצאו עדיין הגביע בידם, ואם המצא ימצא בודאי יחזיק המושל במאי דפסקי אנפשיה, ואז יוכלו לעמוד על נפשם כדין דניתן להצילו בנפשו. והנה זה אשר רדף אחריהם היה מנשה, דהא דבר עמהם והוא הבין מחשבתם, ולכך השיב הוא יהיה לי עבד ודו"ק, ולשון גם עתה, ר"ל שאין לכם לפסוק כך, כי גם עתה קודם החיפוש כדבריכם כן הוא כבר, כי בודאי יש הגביע ביד אחד מכם, והבן.
2
ג׳ועוד י"ל על אומרו גם עתה כדבריכם כן הוא (בראשית מד י), דהנה דרך בעל נפש לשמור את נפשו, אבל ריקים ופוחזים וחברת גנבים, דרכם להיות מופקרים. ואמר גם עתה כדבריכם, ר"ל לפי הפסק שפסקתם על עצמיכם מורה שכן הוא שאתם חברי גנבים, לפי שאתם מופקרים ועיין בכסף משנה סוף פרק א' מהלכות רוצח שמביא בשם הירושלמי דמחויב להכניס עצמו בספק סכנה להציל חבירו, ועיין שם בכסף משנה הטעם, ועיין בבית יוסף בחו"מ סימן תכ"ו, ובשו"ע שם לא הביא מזה ועיין בסמ"ע שם, ועיין בתשובת חוות יאיר הישנים בהשמטות השייך לדף קל"ד ע"א בסימן קמ"ו, שמביא ראיה מב"מ (דף ס"ב ע"א) מדרש בן פטורא גבי ב' מהלכין וקיתון אחד מים ביניהם, ישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד במיתת חבירו וכו', דאף מחויב לכנוס בספק סכנה (גם) בשביל ספק הצלה, עיין שם. והנה נ"ל דראיתו אינו מוכרחת, ובאמת מילתא דתמוה היא מצד הסברא, דעיין בפסחים (דף כ"ה:) בהאי דרבא דמרי דוראי, א"ל קטליה לפלניא וכו', א"ל ליקטלך דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכו', עיין שם. והנה בזה דלשניהם ספק, שייך בודאי לומר בהיפך מאי חזית, אך לדרש בן פטורא דלא ידע הך דחייך קודמין, אף אם ימותו שניהם הוי הדין כן דזה אסור לשתות כולו וזה אסור לשתות כולו, אבל ללימוד רבי עקיבא, ממילא אף בספק וספק אסור וזה ברור, ואפשר דאף בספק וודאי, ודו"ק. ועיין בעטרת צבי בחו"מ סימן תכ"ו מה שמביא בשם תשובת ה"ר אליהו, דבאם הניצל תלמיד חכם ועדיף מהמציל, יכניס עצמו בסכנה, אבל בלאו הכי לא, עיין שם. והנה יהודה נגש בדברים קשים אל יוסף, כמו שמבואר במדרש (ב"ר צ"ג ו') לומר שזה עלילה וכדומה, ועל זה תיסוב דבריו שלא יקח זה עצמו למופת שהם חברי גנבים, כיון שהוא מופקר כל כך להכניס עצמו בסכנה בשביל ספק הצלה, ואף בנימין שנתפס כגנב לא עדיף מיניה, לכך היו הדברים האלו נאמרים רק לישב זה, אבל דבריו הקשים שאמר לא נאמרו בתורה משום כבודו של יוסף, והם נרמזים בתיבת (בראשית מד יח) ויגש, ובתיבת ידבר נא עבדך דבר שהוא קשה, ועל זה אמר ואל יחר אפך כי כמוך כפרעה, ובידך להמית ולהחיות וחמת מלך מלאכי מות (משלי טז יד), ואיך אני מופקר כל כך, על זה אמר דלאו בשביל בנימין, רק בשביל אבי הצדיק מחויב אני להכניס עצמי לסכנה בשביל ספק נפשו. וידוע דדברו בלשון חכמה, ואב זקן היינו רק בצדיק כמ"ש השל"ה על תלמידי חכמים שנקראו זקנים, וכבר הודיע שאביהם צדיק מדאמר להם אשר על ביתו אלקיכם ואלקי אביכם נתן לכם מטמון (בראשית מג כג), ועכשיו פן אראה ברע ומחויב אני לכנס, ואין עלי אשמה בזה רק אדרבה לזכות רב יחשב, וז"ש (בראשית מד כ) יש לנו אב זקן היינו שקנה חכמה.
3
ד׳או יאמר, בהקדים מה שעמדו כל חכמי לב איך מתחילה חרצו עליהם הדין שיהיה כולם עבדים (בראשית מד ט), וכאשר נתחסד יוסף לומר חלילה וגו' (בראשית מד יז), נגש לדבר קשות. והנה כמעט כולם מתנבאים פה אחד, כי מתחילה חשבו שהוא בעון מכירת יוסף, לזאת שמו יד לפה, אבל אחר שראו שרק בנימין נלכד, והוא לא היה בחטא ההוא, חשבו שהוא רק ענין בחיריי מהמושכל, על כן ויגש (בראשית מד יח) לדבר קשות, ודפח"ח. וגם אני אענה חלקי, כי באמת גם הם חשבו שבנימין גנב הגביע, כדאיתא במדרש (תנחומא מקץ סי' י') שהכו אותו ואמרו אי גנבא בר גנבא. רק שחשבו כי הוא יענש בחטאו שגנב, והם יתענשו על העון הצרור בכנפיהם מענין מכירת יוסף, דאף דכתוב בנימוסיהם דעשרה שנמצא גניבה אצל אחד מהם כולם נתפסים, כמ"ש רש"י בפרשת מקץ (ד"ה גם) על הפסוק (בראשית מד י) גם עתה כדבריכם כן הוא, מכל מקום האמינו דאין מקרה בעולם, דנימא דמקרה הוא שקרה לשיירא שהיו עם הגנב, רק דאם נתפסין ודאי דהוא על עון אחר שבכפיהם, או עון אחד כולל לכולם, או עון פרטי לכל אחד, ויתברך בעל הסיבות המסבב הכל כרצונו. והנה הא דאמרו רז"ל (שבת דף ל"ב ע"א) מגלגלין זכות על ידי זכאי וחוב על ידי חייב, הוא דבר מושכל מצד השכל גם כן להמאמין בהשגחה פרטית, כי השליח להרע הוא ממין הרע, וההיפך בהיפך. ועתה נחזי אנן, דאם אחד עבר עבירה ונידון בסנהדרין, ונהרג על אותו עון שעשה, ודאי אין הסנהדרין בכלל מגלגלין חוב על ידי וכו' ח"ו, כי אין זה בכלל גלגול, רק הם מענישים לרעים בכונה לבער הרע מקרב הארץ, ולכונה זו הושמו לשופטים בארץ. מה שאין כן השיירא שלא חטאו בחטא זה שהם נידונים עליו, רק שנתגלגל על ידם לפרוע להם על עונותיהם שמכבר, ודאי דראוי לומר מגלגלין חוב על ידי חייב כנ"ל. ועל פי זה יובן כי הם אמרו (בראשית מד טז) האלקים מצא את עון עבדיך כפירוש רש"י (ד"ה האלקים) והראב"ע שמורה על חטא הישן, וכאלו נשכח ועתה נמצא כי אין מקרה בעולם, וכיוונו על חטא מכירת יוסף, על כן הננו עבדים גם אנחנו, שאין לנו חלק בהגניבה רק מצד חטא הקדום, גם אשר נמצא הגביע מצד חטאו בגניבה. ויאמר יוסף חלילה לי מעשות זאת, ר"ל שיתגלגל על ידי לשלם לכם על העון שמכבר כי אין אני בגדר חייב, רק אשר נמצא הגביע וגו', כי בזה שאני מעניש בכונה החוטא על חטאו הידוע לי, איני בכלל זה. והנה מתחילה לא ערב לב יהודה לטעון שבשביל צער אביו יפטור לגנב, כי יכעס עליו המושל לומר מה לי ולאביך, אבל עכשיו ששמע שעושה את עצמו לומר כי אינו בכלל שיתגלגל חוב על ידו כנ"ל, לזאת ויגש אליו, ר"ל מצד בחינתו ויאמר עתה ששמעתי מבחינתך, ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, ואל יחר אפך בעבדך כי, ר"ל רק אם כמוך כפרעה מושל רשע, אבל אם אתה מושל חכם וצדיק, ראוי לך לקבל דברי כי אדוני שאל וגו' (בראשית מד יט), ואם כן כל הגלגול על ידך, ויתגלגל מיתת אבינו הזקן שלא חטא על ידך, ואין חוב על ידי חייב גדול מזה. והנה כאשר נתוודע יוסף אמר לא אתם שלחתם אותי כי האלהים (בראשית מה ח), והיא זכות שנתגלגל על ידו, והבן.
4