ישמח משה, ויגש ב׳Yismach Moshe, Vayigash 2
א׳בי אדוני וגו' (בראשית מד יח). עיין בספר ברית שלום שפירש שיש בשמו שם הויה ב"ה, ויש לפרש בי אדוני, דשכינתא שריא בגוואי, כענין שנאמר (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם, ועל פי הראשית חכמה בשער הקדושה פרק י"ב דד' כיתות שאינם מקבלין פני השכינה (סוטה מ"ב ע"א), כת חשמ"ל, משום שפוגמין בד' אותיות של אדני, עיין שם. והם כולם פוגמי הדבור, ואמרינן בגמרא כתובות (דף ה' ע"ב) דרש בר קפרא מפני מה האוזן כולה קשה וכו', שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה. וזה היה דברי יהודה בי אדוני, ר"ל שאיננו מד' כיתות הפוגמין בד' אותיות הנ"ל ומסלקין מעליהם האותיות הנ"ל, אבל בי הן שריין, ואם כן ודאי לא יצא מפי דבר שאינו הגון, על כן ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, ר"ל שמה שידבר עבדך יתכן להיות באזני אדוני, ואין צריך לכוף האליה, כי הם אינם דברים בלתי מהוגנים כנ"ל.
1
ב׳או יאמר בי אדוני וגו' ואל יחר אפך וגו' (בראשית מד יח). דלכאורה קשה לפי המבואר במדרש ובספר הישר מגודל החימה שנתמלא יהודה אז, איך אמר ליוסף ואל יחר וגו'. ועוד מה נתינת טעם הוא כי כמוך כפרעה, למה שאמר ואל יחר אפך. והנ"ל על פי מ"ש משם הריב"ש זלה"ה ויגש, נגש לדבר קשות, והנה לפי זה מיותר תיבות בי ונא שהן לשון בקשה, וגם ואל מיותר, שהיה ראוי לומר ויחר אפך ואיני חושש, גם הכ"ף של כפרעה מיותר, שהיה ראוי לומר כי כמוך פרעה, דהיינו שאיש כמוך הוא פרעה שגוזר ואינו מקיים, אבל היתורים האלו (בי, נא, אל, כ') הם ר"ת של הפסוק (תהלים קיט ט) "במה "יזכה "נער "את "ארחו "לשמור "כדבריך, שהוא (בגימטריא עם הכולל) שם ס"ג ב"ן, שהוא התיקון לכעס, כי את הוא טפל (ברכות ל"ו ע"ב), ונטפל לפניו ולאחריו, והוא ענין נפלא. והנה הדבר מובן דאף שלא ידעו שהוא יוסף, מכל מקום הבינו כי יש בו נשמה קדושה וצלם אלהים על פניו. והנה נודע מזוהר הק' דעל ידי כעס יש סכנה שלא יתחלף נשמתו אשר מסטרא קדישא, ולמיהב תחותיה מסט"א ח"ו. והנה אם לפעמים צריך כעס לקנא במרגיזי אל, אז יש תיקון לכוון בשעת כעסו בשמות הקדושים הנ"ל, ולא יתחלף. והנה יהודה חישב שיוסף ודאי אינו יודע מתיקון זה כיון שלא ידע שהוא יוסף, על כן אמר אם אני אוכל לכעוס ולא יזיק לי כי אני יודע התיקון, אבל אתה אם תכעוס תהיה כפרעה, שמרגניתא טבא דאית בך יסתלק, ויבא תחתיו מסט"א כמו שיש לפרעה. והיינו ויגש שניגש לדבר קשות, בי אדוני, ר"ל בי יש דבר א' ידבר נא וגו' דבר באזני אדוני, ר"ל אשר אוכל לדבר דברים קשים כגידים, כי דבור לשון קשה ולא יזיק לי, אבל אתה ואל יחר וגו' כי כמוך, ר"ל כי כמוך אם יחר אפך, תשאר רק כפרעה, והבן כי הוא נפלא בס"ד.
2
ג׳או יאמר בי אדוני וגו' כי כמוך כפרעה (בראשית מד יח). כי הנה דרשו במדרש (ב"ר צ"ג ו') כי כמוך כפרעה, כלומר אהרוג אותך ואת אדוניך. ועוד דרשו (ב"ר צ"ג ו') זקנתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה בנגעים (בראשית יב יז), הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת, עיין שם. ולהבין זה, נקדים דברי הרמב"ן (ריש פרשת וישלח), וז"ל: נכתבה פרשה זאת להודיע כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו, ושלח מלאך ויצילהו. ולמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו, והשתדל בהצלה בכל יכלתו. ויש בה עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק שנזמין עצמינו לשלשת הדברים שהזמין הוא עצמו, לתפלה, ולדורן, ולהצלה בדרך מלחמה לברוח ולהנצל, עכ"ל. והיוצא מזה דמה שיכול להיות בהשתדלות, לא עביד קב"ה ניסא למגנא, אמנם אם משתדל כפי כחו, אחר כך הקב"ה עוזרו בדרך ניסי. ועל פי זה יתבאר הפסוק גם ה' יתן הטוב וארצינו תתן יבולה. כלומר דשניהם כאחד טובים, גם ה' יתן הטוב האמיתי, וארצינו תתן יבולה גם כן, והוא על ידי (תהלים פה יד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, והבן. והנה מי שמרבה שלום ואף על פי כן קמים עליו בעלי חצים, וכי ידבר שלום המה למלחמה, אז כיון שהוא עושה את שלו, שוב אין לו לפחוד כלל כי בודאי יעזרהו השי"ת. ועל פי זה תבין מאמר יהודה כי הוא גם הוא דרך בדרכי האבות, ועתה ראה שאין לו שוב שום השתדלות, רק שידבר באזניו ועליו לעשות את שלו, ואם לא יועיל בודאי יעזרהו השי"ת. וזה שאמר הכתוב בי אדוני, ר"ל בי תולה רק זה ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, שאין לי עוד שוב שום השתדלות אחר להנצל בטבע רק זה, ואל יחר אפך, ר"ל כי אם יחר אפך ולא ישאר לי אזי שוב שום השתדלות, אז כי כמוך כפרעה סופך ללקות כפרעה, שיעזרני השי"ת בדרך ניסיי, והוא נכון בס"ד.
3