ישמח משה, וישלח ט״וYismach Moshe, Vayishlach 15
א׳ואתה אמרת היטב אטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים וגו' (בראשית לב יג). הנה הרמב"ן הקשה כיון שהיה ירא משום שמא גרם החטא (ברכות ד' ע"א), אם כן מה נעזר באמרו ואתה אמרת וגו'. ואפשר לפרש דבזה בא ליתן טעם על שירא, על פי מ"ש הרמב"ם (פ"י מהל' יסודי התורה ה"ד) דלנביא עצמו אף לטובה יש חזרה, ולכך נתיירא יעקב. ואם כן י"ל דזה אמרו ואתה אמרת היטב אטיב עמך, ואם כן הוא הבטחה לנביא עצמו ויש חזרה, לכן אני ירא, ודו"ק.
1
ב׳או יתבאר באופן אחר, כי הנה רש"י (ד"ה ושמתי) פירש והלא לא אמר לו אלא והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית ח יד), אלא שאמר לו כי לא אעזבך וגו' (בראשית כח טו), ולאברהם אמר כחול אשר על שפת הים (בראשית כב יז). ולפי זה קשה למה לא אמר ככוכבי השמים, אך שהוא על דרך תפסת מרובה וכו' כשהן עולין, לכך החזיק בהבטחה זו שהיא אף כשהן יורדין. ולפי זה קשה למה לא החזיק הבטחה שהש"י הבטיח לעצמו והיה זרעך כעפר הארץ וגו'. והנ"ל בזה, דהא היראה היה אחר הבטחון לפי הרז"ל (ברכות ד' ע"א) שהיה ירא שמא יגרום החטא, אם כן אתי שפיר דלא החזיק בהבטחתו רק בהבטחה שהבטיח לאברהם, דכבר כתב הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים דשאני נביא שהובטח מבואות עצמו דביה יש חזרה, מהובטח מפי נביאות אחר דאין חזרה, ובזה נתיישב קושית הרמב"ן הנ"ל, כיון שהיה עיקר היראה שמא גרם החטא שאין הבטחה מתקיימת, אם כן מה נעזר באמרו ואתה אמרת (בראשית לב יג), הלא גרם החטא. ולדברי אתי שפיר, כיון דקאי על הבטחת השם לאברהם, אין חזרה, ואם תאמר אם כן הדרא קושיא לדוכתיה מפני מה נתיירא, הלא הובטח מפי נבואות אברהם. אך דבזה י"ל כמ"ש הרמב"ן בשם המפרשים שחמל על בניו, שחישב שיוכל להיות שימלט הוא או אחד מבניו, ויתקיים בו ההבטחה, והא דהקשה הרמב"ן הלא כבר הובטח ושמרתיך בכל אשר תלך, לדברי לא קשה מידי, כיון דלא נתכוון להבטחה שהובטח בעצמו. ואחר כל אלה קשה מה הנרצה באמרו ואתה אמרת היטב וגו', כין שידע שיתקיים רק שחמל על בניו, והבן. לכך הדרן לפירוש רש"י שירא מגרם החטא, וקושית הרמב"ן אם כן מה עזר יש לו במה שאמר ואתה אמרת, נ"ל בדרך נכון בעזרת ה', כי בלאו הכי יש להבין איך שייך יראה בצדיק כמותו מלבד יראת הקב"ה. אך הוא כמ"ש לעיל דהוא יראת חטא, לכך וייצר לו (בראשית לב ח) בענין עשו, ועדיין קשה בצדיק כמותו איך שייך צרה ודאגה ופחד, הלא ראוי לו שירצה השי"ת ולא זולת זה, כמו שפירשתי על הפסוק (תהלים לד י-יא) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליריאיו וגו', (תהלים לד יא) ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב, על דרך שפירש בעל שבט מוסר במה שצעקה אשת עובדיה הנביא אל אלישע (מלכים ב' ד א-ב) ולשפחתך אין כל בבית וגו', (מלכים ב' ד ב) והנושה בא לקחת וגו'. ועל דרך שכתב בעל מעשה ה' בתשובת יעקב לעשו יש לי כל (בראשית לג יא), דזה אי אפשר רק מדת הסתפקות, ואם כן זה לא יחסר, והוא פלא. ועל דרך זה יש לפרש הפסוק (דברים ח ט) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה, כי אין עני יותר ממי שאין לו מדת הסתפקות (על פי אבות פ"ד מ"א), וישיבה בחוץ לארץ אויר ארץ העמים מוליד מדות רעות קנאה וכדומה, דאף תלמידי חכמים שבבבל נקראים רגזנים, כד"א (דברים כח סה) ונתן לך שם לב רגז (נדרים כ"ב ע"א), והכל נצמח ממדת הקנאה בעוה"ר שכל אחד מתפאר בחכמתו ובתורתו בעומק השכל אני ואפסי עוד שלא תואר לו ולא הדר, וכל שכן ההמוני עם גברה עליהם הקנאה, וזה מונע למדת הסתפקות, והם עניים ואוכלים בצרות עין, מה שאין כן אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב). וזהו לא במסכנות וגו' לא תחסר, והטעם כל בה, שיהיה להם הסתפקות, וק"ל. ועל דרך זה פירשתי גם כן מה שנאמר בשלמה (מלכים א' ד כ', (שם ה) ה') ועם בני ישראל ויהודה כחול הים לרוב מאד אוכלים ושותים ושמחים, (מלכים א' ה ה) וישכון ישראל בטח איש תחת גפנו ואיש תחת תאנו, וכן מה שנאמר (דברי הימים ב' ט כ) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה, דקשה במאי משבח הקרא. אך דהעיקר דהא רבוי עם גורם הקנאה, ועל ידי זה נצמח הכילות וצרות עין, אך דשלמה השפיע חכמה עד שמאסו הכל בהבל, וגם היה להם מדת הסתפקות, והיינו עם בני ישראל ויהודה כחול הים לרוב, ואף על פי כן אוכלים ושותים ושמחים איש תחת גפנו, בגפנו דייקא ואין כסף נחשב למאומה. ונחזור לענינינו דאם כן לפי זה קשה מה זו צרה ומה זו תפלה, ונחום איש גם זו יוכיח (תענית כ"א ע"א), ורבי עקיבא (ברכות ס' ע"ב), וכל שכן בחיר שבאבות שהיו בו כל המדות טובות שיצוייר באיש הישראלי, כמו ששמעתי לפרש אין קורין אבות אלא לג' (ברכות ט"ז ע"ב). אך התירוץ בזה כיון שהובטח מפי הקב"ה לטוב, אם כן רצונו ית' לטוב זה בגלוי, לכך היה ירא שמא יגרום חטאו לבטל רצונו ית' והבטחתו ית' ח"ו וכדי בזיון וקצף, וזה היה עיקר היראה שלו על ששכר עבירה עבירה (אבות פ"ד מ"ב), ובפרט בכהאי גוונא שהובטח לטוב, ועיין בשבט מוסר פרק ב' כי כל כעסו ית' על הרשעים מה שמונעים אותו ית' כביכול מלהטיב עם העולם, וכבר פירשתי הפסוק (תהלים צב י) כי הנה אויביך ה' כי הנה וגו', כדברים האלה והבן. ועיין מ"ש שם בשמו על הפסוק (נחום א' ב) נוקם ה' וגו'. ולי נראה דהכי פירושו דהשי"ת נוקם על מה שהוא בעל חימה והבן, והיינו הרשעים מהפכין מדת הרחמים למדת הדין (ב"ר ל"ג ג), כי מדת הרחמים כועס על שאינם מניחין אותו לפעול פעולתו, וההיפך צדיקים, כי מדת הדין אינו רוצה לפעול פעולתו, ושורשו רחמים דעל ידו הרחמים בשלמות בלי נהמא דכיסופא, והיינו נוקם ה' דייקא והבן, (וכמ"ש לעיל בפרשת חיי שרה בפסוק (בראשית כד ג) ואשביעך בה' אלוקי השמים ואלהי הארץ, עיין שם). וזה שאמר יעקב (בראשית לב יב) פן יבא והכני כנ"ל, ואתה אמרת היטב אטיב עמך וגו', ואם כן אין רצונך בכך, ואם כן ודאי דהמונע והביטול ממני, לכך אני מתפלל. ואם כן נכון הדבר שהפסוק בתפילה בין הבטחות, וגם שאין הזכרת הבטחות לנצחון, ודו"ק היטב כי דבר פלא הוא בס"ד. ועוד נ"ל, ויתבאר הכפל היטב אטיב, על פי מה שפירשתי בפסוק (תהלים ד ב) בקראי ענני אלקי צדקי בצר הרחבת לי וגומר, (ושורש הדברים כי שכר מצוה מצוה, ובמה שמקבל שכר על איזה מצוה, עושה נחת רוח להבורא שיכול להשפיע לו, כי מקור הטוב רוצה להטיב, ועל זה גופא מגיע לו עוד שכר. וזה שאמר הכתוב בקראי ענני וגו', ומפרש הפסוק אחר כך באיזה זכות יהיה נענה בזה, אשר בצר הרחבת לי והבן). והיינו היטב כדי שאטיב, ודוחה המאמר קטונתי וגו' (בראשית לב יא), (ור"ל שנתמעטו זכיות על ידי החסדים שקבל, ובאמת הוא בהיפך כנ"ל) והבן, ונכלל זה באמרו ית' לאברהם הרבה ארבה והבן, וכמו שפירש רש"י על ושמתי את זרעך כחול הים.
2
