ישמח משה, וישלח י״חYismach Moshe, Vayishlach 18
א׳ויאמר שלחני כי עלה השחר (בראשית לב כז). איתא בחולין (דף צ"א ע"ב) אמר לו מלאך אני ומיום שנבראתי עד עכשיו לא הגיע זמני לומר שירה וכו', מסייע ליה לר' חננאל אמר רב, דאמר ר' חננאל אמר רב שלש כיתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש ואחת וכו'. מיתביה חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה וכו' פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחד בשבוע וכו'. אלא אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, עיין שם. ונדחקו התוספות (ד"ה מסייע) דמאי סייעתא מיתי לר' חננאל. וגם מאי ענינו של הקושיא מיתיבי לכאן על מימרא דדרש בפסוק ויאמר שלחני, הלא זה קשה בלא זה על ר' חננאל. והנה לישב כל זה, וגם לישב תשובת יעקב לא אשלחך כי אם ברכתני, וכי דינא הכי, ותשובת המלאך (בראשית לב כט) כי אם ישראל יהיה שמך, ואחר כך (בראשית לב ל) ויברך אותו שם. וגם לפרש הפסוק במזמור הללו את ה' מן השמים דמסיים וירם קרן לעמו וגו' (תהלים קמח יד), דמאי ענינו לכאן.
1
ב׳והנ"ל בהקדים מה שפירשתי כבר בפסוק (הושע י"א ז') ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראו יחד לא ירומם, (מבואר למעלה בהפטורת ויצא, עיין שם). וכעת נ"ל לפרש, על פי הגמרא שם בחולין דמקשה והאיכא ברוך כבוד ה' ממקומו, ומשני כיון דאתיהב רשותא אתיהב, דהיינו שכבר הזכירו אחר ג', עיין שם. והנה הרש"ל פירש אלא אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש וכו', הא ר' חננאל לא אמר כך, ואם מגיה בדבריו מחמת הכרח קושיא, הלא אין מוכרח להגיה רק בדברי כת שלישית, ולמה מגיה בדברי כת שניה, דדלמא רק אלו שמזכירין השם אומרים שלשה פעמים, ואינך רק פעם אחת. ותירץ שאינו מגיה כלל בדברי ר' חננאל, רק דהכי פירושו דכת אחת אומרת קדוש, וכת הב' אומרת קדוש קדוש, דהא שומעת פעם אחת קדוש מכת הראשונה ושומע כעונה, וגם אומרים בעצמם קדוש, אם כן הוי ב' פעמים, וכת הג' דשומעת ב' פעמים קדוש ואומרים גם כן, הוי ג' פעמים דשומע כעונה, עד כאן דבריו. היוצא מזה דמלאכי השרת מזכירין שמו אחר ג' תיבות על ידי צירוף הכיתות, ואחר שכבר נתרומם שמו בשירותם, איתיהב רשות להזכיר אף אחר שני תיבות. ועל פי זה יתבאר הפסוק הנ"ל, דבא לספר מעלת ישראל יותר מהמלאכים דהם קוראין את שמו אחר שני תיבות, דקודם שתקנו הברכות והתפילות, היו נקבצין וקורין שמע תיכף כולן יחד באופן שאין כאן צירוף כיתות כמו גבי מלאכי השרת, וגם עדיין לא נתרומם ולא אתיהב רשותא כמו גבי מלאכי השרת כשאומרים ברוך כבוד וגו'. והיינו אל על יקראהו בכל יום, דהיינו אחר שני תיבות יחד בלי כיתות חלוקות, וגם לא ירומם, והבן. והנה ידוע דעליונים שפען וחיבן על ידי השירה, והאיך חיין אלו שאומרים רק פעם אחת לעולם ופעם אחת ביובל וכו', כידוע מהמפרשים דשם בחולין (דף צ"א ע"ב) דאיתא שם כמה אמרי לה דכולן אמת, וכיתות כיתות יש מדריגות חלוקות. ונ"ל דהפירוש ואמרי לה, ר"ל מקצתן של מלאכי השרת אומרים, וקאי ואמרי לה על מלאכי השרת והבן, וצריך לומר על ידי שמיעה הן חיין דשומע כעונה, רק לומר ממש יש זמן מיוחד דכ"ף הדמיון אינו לגמרי בשוה. ועל פי זה מבואר דאמר מיום שנבראתי וכו', וקשה האיך היה חי עד עכשיו, ובודאי צריך לומר שמיעה דשומע כעונה במלאכי השרת, מסייע ליה לר' חננאל דאמר ר' חננאל וכו', וקשה עליו מיתביה, וצריך לומר אלא הכי קאמר, וכדברי מהרש"ל דשומע כעונה, אם כן הוי ליה סייעתא מכאן. ומפעם אחת ביובל לא הוי מוכח, דיש לומר שאומרים בתחלת היובל ומקבלין שפעת חיותן על כל היובל, אבל זה שמיום שנברא, דהיינו מיום שני של בריאת שמים וארץ שנבראו בו המלאכים (ב"ר א' ג'), ולא אמר שירה עדיין, במאי חי, וצריך לומר כנ"ל, ואם כן שפיר הוי סייעתא לר' חננאל.
2
ג׳באופן שני נראה, דהא יש לדקדק בדברי המלאך דאמר מיום שנבראתי עד עכשיו וכו' (חולין צ"א ע"ב), דלמה לו לומר כל כך, הוה ליה למימר בקיצור הגיע זמני לומר שירה. אך הענין הוא, דהנה יש להבין דהא משמעו דבעלות השחר הוא זמן שירה, וגם הפסוק (איוב לח ז) ברן יחד כוכבי בקר וגו', דפשוטו של הקרא משמע כך. והנה לפי זה במלאכי השרת האומרים בכל יום, וכמ"ש באופן הראשון דכיתות כיתות יש, ודאי דאומרים בכל יום אחר עלות השחר, וזה פשוט וברור. ואם כן לפי זה לכאורה קשה, דהלא ודאי מלאכי המרכבה שהם היושבים ראשונה במלכות שמים דהיינו מרכבו ארגמ"ן, הם מהאומרים בכל יום דמאן חשיב ומאן ספין ומאן רקיע יותר מהם, ולפי זה קשיא דהלא מבואר בב"ר (פרשת) [פרשה] מ"ח (ב"ר מ"ח ט'), דג' מלאכי השרת שנשתלחו לאברהם, הם ג' מלאכי מרכבה מיכאל וגבריאל ורפאל, ומבואר שם (ב"ר נ' ב') דגבריאל ורפאל הם שהלכו לסדום, עיין שם. וכתיב (בראשית יט טו-כג) וכמו השחר עלה וגו', (בראשית יט כב) לא אוכל לעשות דבר, (בראשית יט כג) השמש יצא על הארץ וגו', אם כן היו למטה מן עלות השחר עד אחר יציאת השמש, ואיך אמרו שירה, ועל כרחך צריך לומר דאמרו שירה למטה במקומן בזה העולם, אם כן לפי זה מוכח דיש להם רשות לומר שירה בזה העולם, אם כן קשה על המלאך שנאבק עם יעקב מדוע בכה וכו', הוה ליה למימר גם כן שירה למטה. וצריך לומר כעין שתירצו במסכת מו"ק (דף כ"ה ע"א) על הא דאמרו אין נבואה שורה בחוץ לארץ, והקשו מן יחזקאל שנתנבא על נהר כבר (יחזקאל א א), ומשני אתחלתא דנבואה היה בארץ, ור"ל כיון שכבר נתנבא פעם אחת בארץ, שורה עליו הנבואה גם בחוץ לארץ, מה שאין כן מי שלא נתנבא עדיין, אין רוח הנבואה שורה עליו בחוץ לארץ. אם כן אף אנו נאמר כעין זה, דמי שכבר אמר שירה בשמי מרום, יכול לומר אף למטה, מה שאין כן מלאך שלא אמר עדיין בשמי מרום, אינו יכול לומר למטה כנ"ל. ועל פי זה מבואר דלא היה יכול לומר סתם הגיע זמני לומר שירה, דהא יאמר לו אמור למטה, לכך אמר מיום שנראתי וכו' לא הגיע זמני וכו' עד עכשיו, אם כן כיון שעדיין לא אמרתי בשמי מרום, אינו יכול לומר עכשיו למטה כנ"ל והבן. ועל פי זה מבואר הסייעתא לר' חננאל, דהא יש להבין מהיכן למד ר' חננאל זאת, דהלא לא אמר בשם אליהו או מלאכי השרת. ונ"ל ברור שלמד זאת מקרא וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו', דר"ל זה אל זה היינו כת אל כת זה אחר זה, והיינו דאין כת אחת אומרת כל הג' קדושות, רק אחת אומרת קדוש, והב' גם כן קדוש וכו'. אך הא יש לפרש גם כן הפסוק בפירוש אחר, דהיינו דאין לומר שירה בלא נטילת רשות, דזה אל זה הם שנים ואמר קדוש, ור"ל בנטילת רשות מחבירו, וכן בתפילת יוצר ונותנין רשות זה לזה, ואם כן לפי פירוש זה לא מוכח הא דר' חננאל. אבל אם נוכיח דאין צריך נטילת רשות, ממילא הא מוכח הא דר' חננאל. והשתא מבואר הסייעתא דאמר מיום שנבראתי וכו', וקשה קושיתי למה לומר כל כך כנ"ל, וצריך לומר כמ"ש דאם לא כן היה יכול לומר שירה למטה, וקשה הא אינו רשאי לומר בלא נטילת רשות והוא אינו למעלה שיטול רשות, בשלמא רפאל וגבריאל יודעים היו שיהיו למטה אחר עלות השחר, יש לומר דנטלו רשות מאתמול, אבל הוא לא היה סבור שינצחנו יעקב ויעכבנו, ואם כן הדרא קושיא למה לו לומר מיום שנבראתי וכו', אלא ודאי מוכח דאין צריך נטילת רשות, אם כן על כרחך וקרא זה אל זה הוא כר' חננאל, אם כן הוי שפיר סייעתא לר' חננאל, ודו"ק היטב כי הוא נכון ונפלא בס"ד. והנה איתא במפרשים על הא דאמרו רז"ל (עירובין כ"ב ע"א) היום לעשותם (דברים ז יא), ולמחר לקבל שכרן, היינו על גוף המצוה, אבל ההכנה כגון מי שעושה סוכה לישב בה, הישיבה שהיא גוף המצוה שכרו בעולם הבא, וההכנה שכרו בעולם הזה. ולפי זה השילוח של יעקב הוא הכנה שיאמר המלאך שירה, ושכר הכנה בעולם הזה, על כן אמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני, וכמו שכתב בעקרים שכל הברכות הם שעושהו כלי מוכשר לקבל מה שראוי לו. והנה איתא שם בחולין דאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, והנה יש להבין קודם שהיו ישראל איך אמרו שירה, וצריך לומר כמו שתירץ הגמרא (מו"ק כ"ה ע"א) על הא דאמרו דאין הנבואה בחוץ לארץ, הקשו הא הוי משה, ותירצו קודם שנתקדש הארץ היה נבואה בחוץ לארץ. אם כן אף אנו נאמר קודם שנודע שם ישראל, יכולין לומר שירה, וזה ברור. וזה שאמר לו המלאך כי ישראל יהיה שמך, ואם כן אתה בשירתך תכין תמיד כל המלאכי השרת לומר שירה ואינך צריך לדידי, ואף על פי כן ויברך אותו שם. ואם כן היוצא לנו מזה דהשירה והילול שאומרים ישראל, עצם השירה הוא עטרותיהן לעולם הבא, ומה שמכינים על ידי שירתן המלאכי השרת לומר שירה, מקבלין שכרן בעולם הזה. והיינו (תהלים קמח יג) הודו על ארץ ושמים, קודם על הארץ ואחר כך ושמים, על ידי זה וירם קרן לעמו במהרה בימינו אמן, והוא נפלא בס"ד. או יאמר כי ידוע מהרי"ף ז"ל בחידושי אגדות כי המלאכי השרת בשירתן מעוררין רחמים גדולים וחסדים, אך ישראל בתפילתן מעוררין גם כן, והוא חשוב יותר לפני הש"י. ועל ידי זה יתבאר כי "ע"ל"ה "ה"ש"ח"ר, ר"ת "עת "לומר "השירה "שיתעורר "חסד "רחמים, ועל כן אמר לא אשלחך כי אם ברכתני, שיהיה כלי מוכשר לקבל מן הרחמים והחסדים שיתעורר על ידי שירתן, על כן אמר לו ישראל יהיה שמך ואינך צריך להתעוררותינו כלל, ואף על פי כן ויברך אותו שם, כמו באשר הוא שם קודם שנקרא ישראל, ומדויק תיבת שם, דהוא לפי פשוטו שפת יתר, והבן.
3
