ישמח משה, וישלח כ״בYismach Moshe, Vayishlach 22
א׳ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני (בראשית לג י). הנה תמוה מאד איך יעקב הצדיק בחיר שבאבות יאמר לעשו הרשע כראות פני אלהים, ועיין באברבנאל מה שפירש בזה וש"י. ועל פי דבריו פירשתי בפרשת בראשית (ד ג) ויבא קין מפרי האדמה וגו'. ולי נראה לפרש על פי מ"ש מהר"ש פרומו הובא בפרשת דרכים דרך מצפה, שלכך נתן נקבות נגד זכרים (ב"ר ע"ו ז'), דלמה בעין יפה כל כך, כיון שלא היה רק להשביע עינו של אותו רשע (ב"ר ע"ו ח'). רק הכונה היה כדי שיהיה ראוי לגדל ולדות, ויצטרך לשלם לו ולדותיהן וולדי ולדותיהן מאז ועד ימות המשיח, עיין שם. והנה איתא בגמרא בבא בתרא פרק המוכר את הבית (ב"ב דף ע"ב ע"א) שם אי רבנן, הא אמרי מוכר בעין רעה מוכר, אבל מקדיש בעין יפה מקדיש, עד כאן. ועיין בעירוכין ריש פרק האומר משקלי עלי (ערכין י"ט ע"א) שם אמר ר' יהודה קומתי עלי וכו' עיין שם, ועיין שם בתוספת (ד"ה הוא). והיינו כי על כן ראיתי פניך, ר"ל המתנה שהיא ראיית פנים כראות פני אלהים, דהיינו מקדיש שהוא בעין יפה דהיינו שנתן הנקבות נגד הזכרים, ותרצני, ר"ל כדי שתשלימנו (כמו אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כו לד), שפירושו שתשלים הארץ את שבתותיה, וכמו שפירש הרד"ק כי נרצה עונה (ישעיה מ ב), עיין שם). והיינו כדברי מהר"ש הנ"ל, והבן.
1
ב׳או יאמר כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים (בראשית לג י). כי הנה כתיב תחת הנחושת אביא זהב ותחת וגו' ושמתי פקדתך שלום ונוגשיך צדקה (ישעיה ס' י"ז). ונראה לפרש על פי דברי מהר"ש הנ"ל, דכל המתנה שנתן יעקב לעשו, עתיד להחזיר למלך המשיח עם הפירות ופרי פירות, וכתב הפרשת דרכים דכן הוא בכל מה שגזלו וחמסו, ישלמו עם פירותיהן ופירי פירותיהן. ונקדים עוד מ"ש התו"ח בע"א דף ד' ע"א, כי הקב"ה זורע צדקה והיא צומחת ומתגדלת, היינו שמחשב כמה היה יכול הנותן להרויח בצדקה שנתן, ולכן משלם לו הצדקה ופירותיהן ופירי פירותיהן, עיין שם. וז"ש ושמתי פקדתך, היינו רכושך שלום, ונוגשיך צדקה, שישולם הקרן עם הרויח כמו צדקה. וז"ש כי על כן ראיתי פניך, ר"ל המתנה כראות פני אלקים היינו כמו צדקה, (שעל ידו זוכה ורואה פניו של הקב"ה, שוח"ט מזמור י"ז) המשלם לו הקרן והריוח, כמו כן ותרצני ותשלימני וכמ"ש והבינהו. ועל פי זה יבואר מה שדייק ואמר ולקחת מנחתי מידי, כי יש להבין בדברי המדרש דאמר דצריכין להחזיר למלך המשיח הן וולדותיהן וולדי ולדותוהן, דלמה זה, הלא במתנה נתן לו יעקב ולקתה מדת הדין ח"ו. אך התירוץ הלא אונסו ידוע, וקיימא לן (ב"ק ס"ב ע"א) תלוהו ויהיב, לא הוי מתנתו מתנה אף דלא מסר מודעא, (ועיין בפרשת חיי שרה מ"ש על פי זה). והנה עשו הרשע הבין שזה שנותן לו באונס הוא, והוא לא חשש אם זוכה מן הדין או לא, כי לא נזהר מגזל, אך חישב שכל זמן שהוא אלם יעמוד במתנתו, אבל כשיהיה יד יעקב תקיפה, אז יהיה צריך להחזיר לו מן הדין, ואין לו שום תיקון דאף ביטול מודעא לא מהני, כיון דלא צריך מודעא כמו שמבואר בחו"מ סי' י"ב לענין פשרה, דאם ראובן הפחיד את שמעון וכו', דאף ביטול מודעא לא מהני. ונראה דהיינו טעמא דפשרה הוי כמו תלוהו ויהב, ועיין בטו"ז שם, לכך חישב לתקן הרע במיעוטו ואמר יהיה לך אשר לך, וידע בודאי שמ"מ יניח יעקב אצלו המנחה, רק דהכונה היה שלא יקח מידו ממש, שלא יתחייב בשמירה כשיהיה יד יעקב תקיפה ויצטרך לשלם מה שיחסר, לכך אמר יהי לך אשר לך, והוי כמו הנח לפניך דמבואר בסי' רצ"א בחו"מ דלא הוי אפילו שומר חנם, עיין שם. אבל יעקב אמר ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו' ותרצני, כמו שכתבתי דהיינו שישלם לו, על כן טוב שיקח מידו כדי שיתחייב בשמירה, והבן. ויותר יתכן לומר כי לא חשב עשו על הדין כלל ולא ידע מזה, רק פשט טלפיו כדרכו שאינו רוצה במתנה, מכל מקום ידע שיניח אצלו. אך יעקב היה רוצה שיתחייב בשמירה כנ"ל, ואמירת יהי לך וגו' פוטרו כי הוי הנח לפניך, על כן אמר ולקחת מנחתי וגו' כנ"ל, רק עשו לא הבין, אבל יעקב אמר דברי אמת לכך ויפצר בו ויקח (בראשית לג יא), והבן.
2
ג׳או יאמר (בראשית לג י) כי על כן ראיתי פניך וגו' כפשוטו, דהא כתיב (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וחי, וגם אסור להסתכל, דהא בהדיא אמרו (חגיגה י"א ע"ב) המסתכל מה למעלה ראוי לו שלא בא לעולם. ופירשו מה למעלה מעל ראשי החיות. והיינו כי על כן ראיתי פניך, ר"ל ראיית פנים שלך הוא אצלי כראות פני אלהים שאסור, הכי נמי אסור להסתכל בדמות אדם רשע (מגילה כ"ח ע"א), זה אסור וזה אסור, רק זה להפכו וזה להפכו, זה לגודל הקדושה וזה להבדיל עד אין סוף לגודל הטומאה מגודל הרשעות רוצח וגזלן, ועל כן אני מוכרח לתת לך ותרצני שתהיה מרוצה אלי. ושיעור הפסוק כך הוא, הואיל שאתה רשע גדול שראיית פנים שלך אסור, אני מוכרח לרצותך, והבן.
3