ישמח משה, וישלח ט׳Yismach Moshe, Vayishlach 9
א׳ויירא יעקב מאד ויצר לו (בראשית לב ח). נ"ל שהיה צריך להטיל פחדו על עשו, והכלל דהירא מוראו על הכל. והנה ידוע דיראה הגדולה, היא היפך הרוממות והגאות שהוא התפשטות כאלו לבדו בעולם, כאמרם (סוטה ה' ע"א) אין אני והוא יכולין לדור בעולם, וכן ההולך בקומה זקופה (ברכות מ"ג ע"ב). אבל הירא צר לו כל העולם, עד שממש אין לו מקום מפני פחד ה' ומפני כבודו המלא עולם. והיינו ויירא יעקב מאד, עד שהגיע לגדר ויצר לו כנ"ל. עוד יש לפרש ויירא ויצר כפשוטו, ויירא שמא חטא, ועל דרך שכתב הרמב"ן כי פחד שמא חטא בכרתו ברית עם לבן, אתי שפיר טפי ויצר לו על הדבר אם חטא, והחרטה היא עיקר התשובה, ועיין בנודע ביהודה או"ח סי' ל"ה, (וכמו שבארתי תירץ למה שנשאלתי למה לא נכתב מצות תשובה בביאור בתורה הק', ויבואר במקומו באורך אי"ה בפרשת נשא ד"ה והתודו וכו', במדבר ה ז). ולכך ויחץ את העם וגו' (בראשית לב ט) ויאמר אם יבא וגו' והיה המחנה הנשאר לפליטה, כי הרהורי תשובה מועיל מחצה, כמו דאיתא (עירובין י"ט ע"א) ברשעים מלאים חרטה, וכמו שפירשתי אני בפסוק (איכה א כב) תבא כל רעתם לפניך וגו', ואחר כך (בראשית לב י) ויאמר וגו' (בראשית לב יא) הצילני נא, כי תפלה גם כן עושה מחצה (דב"ר פ"ח א'), ואם כן שניהם כאחד יועילו על הכל אף אם נגזר לכלותו הכל ח"ו, ינצלו והבן. ועוד יש לפרש ויירא, משום דויצר לו על כריתת הברית, ועל דרך שפירש האלשיך בויך לב דוד וגו' (שמואל א' כד ה), (עיין פרשת ויחי ד"ה במדרש), מזה הוכיח לעצמו שחטא, עיין שם.
1
