ישמח משה, יתרו י״דYismach Moshe, Yitro 14
א׳בגמרא עירוכין (ערכין י"א ע"א) רמז לשיר מן התורה מנין וכו', חנניא בן אחי רבי יהושע אומר מהכא משה ידבר והאלקים יעננו בקל (שמות יט יט), על עסקי קול, ועיין פירוש רש"י (ד"ה על) שפירש שהיה מצוהו לשורר לפי שהיה לו. והוא תמוה דמאי ענין שיר הקרבנות למתן תורה. וגם בלא זה פירוש רש"י הוא דחוק מאד, ואין במשמעות הפסוק כלל מזה, דהיה ראוי לומר יצוונו ולא יעננו לפי זה. ולי נראה דהפירוש הוא בקרא הנ"ל כפשוטו, ומזה מוכח שיר מן התורה, ועיין בקרבן חגיגה (סי' ל"ז) כתב לפרש דברי רש"י על פי פירוש רש"י בנימוקי החומש (ד"ה משה) משה ידבר לישראל, והאלקים מסייעו לתת לו כח להיות קולו מגביר ונשמע, עיין שם. וכיון שנודע (חולין כ"ד ע"א) שהלוי נפסל בקול עב, הוכרח לומר לו שלא נפסל מן הלויה ומן השיר, כי הגם שלפי שעה כשאתה צריך להשמיע קולך אל כל ישראל אני מגביר קולך, אמנם אחר סיום דבריך הרי אתה כאחד העם, עד כאן דבריו והיא סברא נכונה. ובדרכו אלך ובאופן אחר, כי מה שכתב הוא דחוק במח"כ. והנ"ל דהנה על פירוש רש"י בחומש הנ"ל, קשה למה לי על זה לומר דהקב"ה סייעו ועונהו על דבר הקול, הלא בודאי כל רואה ידע דסיוע מן ה' הוא, כי איך אפשר שקולו של בשר ודם יהיה נשמע לס' רבוא לכולם כאחד בביאור גמור, ובפרט בעת שקול השופר הולך וחזק מאד, ואם נטעה לומר דהיה לו מצד התולדה קול כזה, גם זה פלא גדול ובודאי כל אדם ישפוט כי השי"ת בראו בקול כזה, לאשר כי הביט מראשית אחרית שיהיה צריך להשמיע קולו לישראל בהדברו, ואם כן מה נפסיד בטעות זה. רק נ"ל דהתורה כיונה דלא תימא שהיה לו קול כזה מצד התולדה, ואם כן קולו עב ביותר וח"ו נפסל בקול, לכך אמר והאלקים יעננו בקול, שהקב"ה סייעו כעת אבל לא שהיה לו קול כזה, ואם כן ממילא מוכח שיר מן התורה, דאם אין שיר במציאות אם כן ממילא אין פסול קול במציאות, ולמה לי קרא והאלקים יעננו בקול, אלא ודאי הוצרך להודיע זה על עסקי קול שלא נטעה שנפסל בקול בתולדה, והרמז נובע מהפשוטו. והשתא אתי שפיר ומדוייק מאד לשון הגמרא דאמר מהכא, ולא אמר שנאמר ודוק כי הוא כפתור ופרח בס"ד, ודבר זה נפתח בגדולים הגאון מו"ה משה גלאנטי זצ"ל, ונסתיים בקטנים כמוני כי שמי בקרבו.
1