ישמח משה, יתרו ט׳Yismach Moshe, Yitro 9
א׳ויתיצבו בתחתית ההר (שמות יט יז). במסכת שבת (דף פ"ח.) מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית, ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהי קבורתכם. ונ"ל ליישב קושית אומות העולם (במסכת ע"א דף ב':) למה לא כפית עלינו הר כגיגית, דצריך לומר דכפיית ההר, היינו מה דאיתא שם במסכת שבת בדרוש דיום הששי (בראשית א לא), דאם ח"ו היה מחזר כל העולם לתהו ובהו, הם יכלו ח"ו והבן, והתנאי מפורש שיקבלו ישראל דוקא, דהם מקיימין העולם בקבלתן, דנשמתן הוא עצם התורה דנשמתן אצולה מעצם התורה, מה שאין כן אומות העולם אף אם היו מקבלין, אין העולם מתקיים בקבלתן. והא דחזר השי"ת על כל אומה ולשון (ע"ז ב' ע"ב), לאו שיקבלו הם לבד, רק שיקבלו גם כן בדרך טפל כמו שיהיה לעתיד, כמו דכתיב (ישעיה יד א) ונספחו על בית יעקב, והיינו לשון טפל, וכמו שפירש רש"י במספחת, כמו ספחני נא (שמואל א' ב לו), כי התורה אי אפשר להתקיים בם לבד כי הם אינם ממנה, על כן מפורש בהתנאי אם יקבלו ישראל את התורה, ישראל דייקא, והיינו כפיית ההר כגיגית שהודיען האמת. וז"ש אם אתם מקבלין, אתם דייקא, אבל לאומות לא שייך הודעה זו, ודוק.
1
ב׳עוד יש ליישב קושית אומות העולם, ובזה יתבאר הפייט (של יום ב' דשבועות קודם המאיר לארץ) קולות וברקים שמעו נצבים בתחתית ההר יוצר אור בעמו יבחר. דיש להבין אמרם הנ"ל (שבת פ"ח ע"א) בתחתית ההר (שמות יט יז), מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו'. ולכאורה היא יסוד בחירה בעמו, הוא משום שקבלו התורה, כמו שדרשו במלת בראשית (א א), "בראשונה "ראה "אלקים "שיקבלו "ישראל "תורה. וקשה הלא היה באונס ומה היא החשיבות. ומיהו לא קשה מידי, דהא התוספת (בשבת דף פ"ח, ע"א, ד"ה כפה) הקשו דלמה כפה ההר, הלא מקודם אמרו נעשה ונשמע (שמות כד ז). ותירצו דמשום הקולות והברקים חרדו מאד ונסוגו אחור, ולזה הוצרכו לכפיה, עד כאן. ואם כן הכפיה היה רק לנגד החרדה המונעם, אבל עיקר הקבלה היה ברצון, ובזה נתיישב גם כן קושית אומות העולם כלום כפית עלינו וכו', והבן. ועל פי זה מבואר דברי הפייטן קולות וברקים מן ההר שמעו נצבים בתחתית ההר דייקא והיינו כדברי התוספת, ועל כן יוצר אור בעמו יבחר כמ"ש ודוק. ואמנם יש להבין תירץ התוספת הנ"ל, דלכאורה קשה למה עשה ה' ככה להפחידם בקולות וברקים, הלא יותר טוב היה להשאירם על הרצון. ומה שנראה לי בזה הוא, לפי שבעת שהאדם נפשט מהחומריות, וחושק ומתאוה לעבדות היוצר ב"ה וב"ש, אין פלא דהלא יש לו הרבה משרתי עליון, אך העיקר הוא בשעה שהחומר מתגבר צריך ללחום עמו ולהכריחו, ועל זה ניתנה התורה, ולכך לא הספיק השי"ת בהרצון של נעשה ונשמע, כי אז היו מתלהבים כמלאכים והרושם הראשון קיים לדורות כנודע, ונמצא כשיהיה החומר מתגבר לא יעבדו כלל, לכך רצה שיעבדו בכפיה גם כן, והבן. ועל פי זה אמרתי דזה כונת המדרש (שהש"ר פ"א ד') בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, נעקר יצר הרע מלבם, דהיינו כדי ליישב קושיא זו הנ"ל, ודוק.
2
ג׳עוד ביאור על המדרש הנזכר (שהש"ר פ"א ד'), בהקדים הא דאיתא במסכת ברכות (פרק כיצד מברכין (ברכות) דף ל"ה:) בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות כדי לפוטרן מן המעשר. ושם בגליון ביארנו הדברים היטב, דר"ל דדורות הראשונים אף שלא הוצרכו כלל להכניסן לבית, הכניסו דרך טרקסמון כדי לחייבן דגדול המצוה ועושה (קידושין ל"א ע"א), ודורות אחרונים אף אם הוצרכו להכניסן לבית, הכניסו דרך גגות כדי לפוטרן. ועל פי זה י"ל דאלו ואלו כונתן לשמים וללמד זכות על האחרונים, דבאמת נתנו מעשר ועשו רק כדי לפטור, כי היכי דלהוי כאינו מציוה ועושה שמצד הסברא אינו מציוה ועושה עדיף, (דמ"ש דמצוה ועושה עדיף), הוא משום דמגרי ביה יצר הרע (עיין שם תוס' ד"ה גדול), וידוע (סוכה נ"ב ע"א) דכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, אם כן בהראשונים דהיו גדולים, אם כן מצוה ועושה חשוב, הכניסו דרך טרקסמון. ובדורות האחרונים דיצר הרע קל יש, אם כן אינו מצוה ועושה חשוב, לכך הכניסו דרך גגות, עד כאן דברי שם בגליון. והיוצא מזה דלולי יצר הרע, אינו מציוה ועושה עדיף. והנה כאן אמרו ישראל נעשה ונשמע, משמע נעשה קודם שנשמע, וקשה למה לא אמרו נשמע ונעשה דמצוה ועושה עדיף, ולזה אמר המדרש בשעה שאמרו נעשה ונשמע נעקר יצר הרע מלבם, אם כן אינו מציוה ועושה עדיף, ושפיר הקדימו עשיה לשמיעה, והבן (אחר כך מצאתי פירוש זה על המדרש בספר נחלת יעקב פרשה זו). ועל פי זה יתפרשו מאמר רז"ל (שבת דף פ"ח.) לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר (תהלים קג כ) עושי דברו לשמוע בקול דברו, והיינו משום דאין יצר הרע ביניהם, וק"ל. ועל פי זה יתפרש תשובת משה (שם (שבת) פ"ט.) למלאכי השרת שאמרו תנה הודך על השמים (תהלים ח ב), והשיב להם כלום יצר הרע יש ביניכם, וק"ל. ועל פי זה יש לפרש גם כן אמרם (קדושין דף למ"ד (ל') ע"ב) בראתי יצר הרע בראתי תבלין, ועל פי זה פירשתי מה שאמר ישראל למשה (שמות כ יט) דבר אתה עמנו ונשמעה וגו', והשיב ית' (דברים ה כה כו) הטיבו כל אשר דברו מי יתן וגו'. וגם יתפרש מה דאיתא (במדרש רבה תשא ס"ה) שהשיב משה לי ציווית וכו', דהנה באמת אז שנעקר יצר הרע, לא נצרכו רק להודיע להם את הדרך ילכו בה, אבל לא לצוות להם כי טוב היה שלא נצטוו, אך כדי שידעו היה מצוה למשה, וממילא ידעו גם הם דרך הישרה, והיינו לי צוית, ולכך אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה, כי אז הציוה אינו חל עליהם, מה שאין כן כשהדבור היה מגיע לאוזן כל אחד, אם כן הציוה הוא לכל אחד. ועל זה השיב ית"ש למשה הטיבו וגו', רק מי יתן והיה לבבם זה להם וגו', כמו שדרשו רז"ל (ברכות נ"ד ע"א) בכל לבבך (דברים ו ה), בשני יצרך להם דייקא וגו' כל הימים, והבן.
3
