ישראל קדושים ב׳Yisrael Kedoshim 2
א׳ועיקר הקדושה קדש עצמך במותר לך. דדבר האסור מאן דלא עביד הכי רשע נמי מקרי כמו שאמרו (יבמות כ'.). וצריך לומר מה שאמרו (ברכות י':) ומשרתו אין קדוש שאחזה וכו'. לא שאחזה במתכוון להנאתו דההוא לא שייך שאינו קדוש דאפילו רשע נמי מקרי דאפילו המרצה מעות וכו' כמו שאמרו בעירובין (י"ח:). אלא שכשבא להדפה נזדמן שאחזה וכו' ולמי שהוא קדוש לא יזדמן כך. ומה שאמר חד מאן דאמר בויקרא רבא (פרשה כ"ד) ובירושלמי (פרק ב' דיבמות הלכה ד') איש קדוש הוא שלא הביט בה, אולי יש לחלק בין הבטה להסתכלות האסור בעבודה זרה (כ' סוף ע"א) על דרך שאמרו במגן אברהם (סימן קכ"ח סעיף קטן ל"ה) עיין שם. אך לפי זה מאי פריך בעבודה זרה שם אדרבן גמליאל דראה וכו' ועל כרחך דכל ראיה בעלמא גם כן אסור. וצריך לפרש הך הבטה על דרך שאמרו שם (בעבודה זרה ריש ע"ב) אדרבן גמליאל קרן זוית הואי. ואיש קדוש עוצם עיניו בכהאי גוונא דאניס גם כן כמו שאמרו בבבא בתרא (נ"ז:) ושם כשעומדות על הכביסה. זה גם רבן גמליאל עביד אבל בפניה בעלמא ושלא בכוונה היא קדושה יתירא דחזיה ביה באלישע. ואף דבלשון הכתוב הבטה היא בכוונה כמו שפירש רש"י (פרשת חוקת כ"א ח'). לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.
1
ב׳ואף איסורין דרבנן לא שייך לקרות המקיים קדוש כמו שאמר רבא ביבמות שם ומה דמסיק מכל מקום דאיסור קדושה רצה לומר איסורין דרבנן דקדש וכו'. הכוונה דנהי דאחר שגזרו חכמים שוב הוא עלינו ככל איסורין דהעובר נקרא רשע, מכל מקום האיסור מצד עצמו מצד תחלת תקנת חכמים שהיה עדיין היתר וחכמים באו לאסרו שהם כיוונו בזה לגדור ולקדש במותר כדי להוסיף קדושה בלבבות בני ישראל יש לקראו איסור קדושה שעל כן אסרוהו כדי להוסיף קדושה במותר. ואף איסורי תורה תחלת ציווין שהיה עדיין היתר והשם יתברך אסרן היה בשביל כן לקדש את בני ישראל.
2
ג׳וזהו שכתב רש"י (ריש פרשת קדושים) לפרש קדושים תהיו פרושים מן העריות והעבירות. והרמב"ן חלק עליו דאין מדבר כאן מעבירות האסורות עיין שם. ובהרא"מ שם כתב דלא ידע למה נטה מפירוש ושם מחלוקת בין המדרש ויקרא רבה לתורת כהנים יעוין שם. ונראה דאשתמטיה גמרא דיבמות הנזכר דמסייע להרמב"ן ומשם לקח זה דאף לאביי שם רק המקיים דברי חכמים נקרא קדוש וכמו שכתב הרב המגיד פרק א' מאישות הלכה ד' דאיסורי דרבנן כולהו אינשי לא זהירי בהו עיין שם. אבל דברי תורה לכולי עלמא לא שייך לקרות קדוש והמדרש ויקרא רבה הנ"ל לא פליג אתורת כהנים דאדרבא גם הוא מסייע להרמב"ן דדייק בלישני' גדר ערוה כל שגודר עצמו וכו' ובכל מקום גדר היינו הגדרות מוסיפות על גוף האיסור שבודל ופורש עצמו מכל סביבותיו גם כן. כגדר שעושין לכרם חוץ לאילנות שלא יקרב זר לתוכם וכדרך שאמרו בחולין (ק"י.) בקעה מצא וגדר בה גדר. ברכות (כ"ב סוף ע"א) גדר גדול גדרו בה. שבת (ט"ז:) גדר מי חטאת וכן בכמה דוכתי. ואין נקרא קדוש ונמצא קדושה אלא מי שמוסיף לו גדרים שלא יבוא לאיסור ערוה נוספות על גוף האיסור שאסרתו תורה.
3
ד׳אבל ישוב דברי רש"י נראה על דרך שאמרו לרבא ביבמות שם במסקנא בדרבנן הכי נמי בשל תורה מצד תחלת האזהרה שמצד המזהיר השם יתברך שהיה הדבר מותר והוא בא לאוסרה עלינו הוא בא לקדשינו במותר לנו וכוונתו היה שנהיה על ידי זה קדושים. ונגד כלל האומות שבעולם נקראו כלל ישראל כולם שקיבלו התורה קדושים וכמו שנאמר קודש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו. ובין ישראל עצמן נגד הני בריוני העבריינים העוברים על דברי חכמים נקרא המקיים דברי חכמים קדוש וזה טעם דאביי. אלא דלא ניחא ליה לרבא להעמיד כן לשון המשנה דלא דברו מפריצים העוברים על דברי חכמים. ובין כשרי ישראל נקרא קדוש מי שגודר עצמו עוד במותר. ובין הגודרין עצמן גם כן יש מי שנקרא קדוש ביניהם כשהוא גודר עצמו ביתר שאת מה שאין כל הגודרין גודרים עצמן. וכמו שאלישע נקרא איש קדוש בדורן של נביאים. ורבינו הקדוש בין התנאים ומפורש בשבת (קי"ח:) דשום תנא לא היה לו המעלה והגדרת הקדושה בשמירת הברית שהיה לו דאם כן היה נקרא גם הוא קדוש יעוין שם. ובימיו דרבי היה קהלא קדושה שבירושלם שהיה רבי אומר שמועות מהם ביומא (ס"ט:) שהם היו בימיו וקשישי מיניה כמבואר בביצה (כ"ז א) ברש"י עיין שם. כי היה באותו דור התפשטות קדושה בישראל ובין כלל ישראל קדושים הצדיקים והחסידים נתיחד לקדושה אותו קהל קדושים שבירושלים. וזכה רבי להיות קדוש בין קדושים האלה. כי הקדושה היא מדריגות מדריגות כמו שיש קודש וקודש הקדשים וכן בנפשות.
4
ה׳ובדור המדבר נבדל אהרן להקדישו קודש הקדשים דאף שכל העדה היו כולם קדושים כמו שאמר קרח מכל מקום יש קדוש בין קדושים גם כן ואשר יבחר בו ה' הוא הקדוש בין עדה כזו שכולם קדושים. וכן הולכים המדריגות עד תכלית הקדושה שהוא קדושתו יתברך שלמעלה מקדושתינו שאי אפשר להיות כמוהו כמו שאמרו בויקרא רבה (סוף פרשה כ"ד). מה שאין כן המלאכים אף שהם גם כן, קדושים בתכלית שהרי אין בהם יצר הרע ותאוה כלל מכל מקום אפשר לבני אדם להיות כמוהם. ולעתיד יהיו צדיקים לפנים ממלאכי השרת כמו שאמרו בירושלמי (סוף פרק ו' דשבת) והיינו כשיתבטל היצר הרע גם מבני אדם כמו שאמרו בסוכה (נ"ב.) ואז כל הנשאר בציון וגו' קדוש יאמר לו. והך יאמר דהיינו שאחרים יאמרו כן היינו מלאכי השרת כי אז יהיו בני ישראל לבד בעולם, דה' בדד ינחנו וגו' וקדושתם יהיה למעלה מקדושת המלאכים עד שמי שנחשב לנשאר ונותר בירושלים יאמרו הם לו קדוש, שיהיה נקרא ביניהם בשם קדוש סתם כפי ערך קדושתו נגדם. ומזה נדע כמה מדריגות יש בקדושה. ורק להיות כמוהו כביכול זה אי אפשר.
5