זרע קודש, על התורה, בשלחZera Kodesh, On Torah, Beshalach
א׳וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. פי' רש"י שהקב"ה הולך את העמוד ענן והעמוד ענן הולך את ישראל וזה וודאי על שלא הי' יכולין לסבול גודל קדושת אור עצמותו ית"ש רק ע"י עמוד ענן וע"ד האשה שיש לה נקב קטן בדדי' כדי שיוכל התינוק לינק ויש ג"כ שאינו יכול לינק אפי' מנקב זה עושין לו כלי שבו נקב קטן במאוד והנה יש בזה ב' בחי' דלות כי האשה יש לה חלב הרבה ויותר ממה שהעגל רוצה לינק כו' וגם הבן בדלות שאינו יכול לקבל כראוי כפי חפצו כך הי' ישראל ביצמ"צ שלא היו יכולין לקבל עדיין טובות מאתו ית"ש כפי רצונו להטיב בשפע רב שהי' עדיין בקטנות כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' ולכן הי' השפעת אורו עליהם ג"כ בענין קטנות כאשר יוכלו שאת וזה מרומז באות יו"ד כי נקודת יו"ד מורה על חכמה העליונה ונמשך ע"י הו' אל הד' בחי' דלות הנ"ל ובגאולה אחרונה אז נהי' במדריגת הגדלות שיתגדל בנו השכל להשיג כי קדושתו ית"ש כמ"ש ומלאה הארץ דעה ויתגדל כח נשמותינו ולקבל רב טוב הצפון כמ"ש עין לא ראתה כו' ואז יתגדל כח השפעות אורו עלינו כמ"ש והי' לך ה' לאור עולם ולאורו נסע ונלך לאור עצמותו ית"ש ולא יהי' ע"י ממוצע כמו ביצמ"צ העמוד ענן ועד"ז הוא מ"ש רז"ל שיצמ"צ תהי' רק טפל לגאולה אחרנה שהניסים של יצמ"צ יהי' קטנים בעינינו נגד מה שנשיג אז וז"ש ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי לשון עולל ויונק כמו האב המשתעשע עם בנו כשהוא עולל ויונק עדיין ואין שכלו שלם שנותן לו איזה מטבע קטן וכדומה והילד שמח ומשתעשע ומשתבח ומתפאר בזה מאוד ואחר שגדל הילד אזי טובות ותענוגים כאלו אינם נחשבים בעיניו נגד רב טוב שמקבל אז עד"ז ניסים של יצמ"צ נגד הניסים והשגה שיהי' לנו לעתיד שאז נהי' במדריגות הגדלות ולכן אז לא יהי' השפעות השפע ע"ד אות יו"ד הנ"ל דהיינו השפעה מיו"ד דרך הו' להדל"ת רומז לבחי' דלות שיש בקבלת השפע דרך צימצום כמשל התינוק הנ"ל שיונק בצמצום ע"י נקב קטן ויש ב' בחי' דלות להמקבל ולהמשפיע רק אז יוכל לקבל השפע כרצונו ית"ש להטיב לנו ואז יהי' משני דלתין הנ"ל מ"ם סתומה דלמרבה המשרה מ"ם גי' גואל וז"ש לשקוד על דלתותי יום יום לעשות מב' דלתין הנ"ל הדלות של משפיע ומקבל שעי"ז הולכת השפע בדרך יו"ד כנ"ל לשקוד לפעול שהשפע תהי' הולכת בבחי' יום יום מב' דלתי"ן הנ"ל יהיו ב' ממי"ן ויהי' השפע בדרך יום יום אצל המשפיע והמקבל:
1
ב׳וה' הולך לפניהם יומם כו' ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה במד' שבעה עננים הי' וי"א שנים הי' כו' הנה ביציאת ישראל ממצרים התחילו לתקן הז' מדות שלהם שיהי' רק לעבודתו ית"ש ובזה המשיכו השבעה ענינים על עצמם והמד' דרש השבעה עננים הוא מדכתיב וה' הולך לפניהם ודרשו הו' נוסיף ע"ד שדרשו בשאר מקומות וה' הוא ובית דינו וכאן דרשו הו' להוסיף על מדת תפארת שהוא מרומז שם הז' מדות כמ"ש בס' שששה מדות עוד נוסיף על מדת תפארת שבכללים הם שבעה כל אלו המדות האירו להם לפני ישראל והם השבעה עננים ומאן דדריש ששני עננים הי' דרש מדכתיב וה' הולך לפניהם יומם ולא כתיב הולך לפניהם יום כמ"ש אח"כ ולילה בעמוד אש ולא כתיב לילות אף כאן הי' לו לכתוב הולך לפניהם יום רק מורה על ב' עננים עננים המאירים להם:
2
ג׳לא ימיש עמוד הענן יומם כו' ועמוד אש לילה כו'. הנה ידוע שהשם הוי' יש לו י"ב צרופים ובכל חודש מתגלה הארה אחרת וכל צירוף מורה על בחי' אחרת מצירוף וידוע ששם הוי' ב"ה שבצירוף כסדר י"ה כסדר ו"ה כסדר מורה על רחמים גמורים ואם הצירוף הוא מהופך מורה על דין והנה ארז"ל כ"מ שנאמר והי' אינו אלא לשון שמחה כי הנה ר"ת "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ הוא השם כסדר כנ"ל שמורה על רחמים גמורים ולכן שמחה בשמים וגילה בארץ על גודל הרחמים והנה נרמז י"ה בשמים ר"ת "ישמחו "השמים ו"ה בארץ מורה שו"ה מורה על אתערותא דלתתא וי"ה על אתערותא דלעילא והנה ידוע שבכ"מ שאתערותא מלתתא קודם בא עי"ז רחמים גמורים ע"ד אשה כי תזריע תחילה וילדה זכר ולכן והיה שו"ה קודם לי"ה שמורה לאתערותא דלתתא אינו אלא שמחה כיון שו"ה כסדר וכן י"ה כסדר רק שו"ה קודם מורה שאתערותא דלתתא תחילה ולכן והי' שמחה וכן בכריעות בתפילות י"ח צריך לכרוע הברכיים תחילה ואח"כ הראש מורה על אתערותא מבחי' תחתונות קודם ולזקוף צריך ג"כ לזקוף הברכיים תחילה ואח"כ הראש ע"ד שאמר ית"ש לא אבוא בירושלים של מעלה עד שיבואו ישראל בירושלים שלמטה ולכן צריך לזקוף הברכיים תחילה שמורה על תיקון התחתונים קודם ע"י אתערותא דלהון ואח"כ יזקוף הראש שמורה על בחי' עליונות והנה יש צירוף כזה הוי"ה זה הצירוף מורה ג"כ לרחמים על כנס"י כיון שיהי' בחי' השפעה דלעילא מאותיות הקדושים אלו הוא כסדר רק שו"ה מהופך מורה שי"ת לוקח לעצמו תענוג ממה שמאבד את הרשעים ועושה דין בתחתונים ולכן ג"כ ו"ה קודם שג"כ התענוג מתחתונים ובאבוד רשעים רינה ונעשה תענוג ויחוד עי"ז בא השפעה עליונה בחי' י"ה וז"ש הנה יד ה' הוי' במקנך צירוף זה השם כנ"ל והנה יש צירוף ה"ו ו"ה זה הצירוף מורה שמשפיע לתחתונים כסדר כי ו"ה כסדר אבל לא בהאתערותא דלתתא תחילה ולכן ה' קודם יו"ד שי"ה מהופך מורה שמחמת שאין האתערותא דלתתא תחילה לכן הה' תחילה מורה על בחי' נוקבא שכל דבר שבא מסטרא דנוקבא אינו מתקיים כ"כ ולכן כשאין אתערותא דלתתא תחילה ועכ"ז ו"ה כסדר מורה שית' משפיע לתחתונים ע"ד למעני למעני אעשה ולא ע"ד הנ"ל אשה מזרעת תחילה ולכן אין ההשפעה בבחי' דכר וכן הי' במצרים שי"ת עשה למענו שלא הי' לנו עדיין תורה ומצות שנזכה בהם רק ית"ש עשה למענו וגאלנו ולכן הי' שירה חדשה בחי' נוקבא ולא הי' גאולה שלימה שלא יהי' אחרי' גלות וזהו שרמז כאן זה הצירוף בר"ת "הענן "יומם "ועמוד "האש שזה מורה כנ"ל מה שאין כן לעתיד יהי' שיר חדש במהרה בימינו אמן:
3
ד׳וישובו ויחנו לפני פי החירות ע"ז של מצרים נקרא פי החירות שפה שלהם בחירות שמדבר כל מה שרוצה ע"ד אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו ואמר כאן לישראל שמי שחטא בפיו שהי' חירות אצלו ולא שמר פיו ולשונו מיראתו ית"ש ישוב ויחנה את פיו שלא ידבר רק מה שצריך לעבודתו ית"ש:
4
ה׳ובני ישראל יוצאים ביד רמה ופי' התרגום בריש גלי להבין זה דהנה מצינו וירא ישראל את היד הגדולה כו' ובכאן כתיב יד הרמה ובתהילים כתיב ביד חזקה ובזרוע נטוי' נמצא כאן שלש בחי' והנה מצינו שמדת חכמה נקראת רם ע"ד שכ' האר"י ז"ל על כי הוא לבדו מרום וקדוש על מרום חכמה וכן על ועל כולם יתברך ויתרומם ג"כ רמז חכמה והטעם כי הוא רמה מאוד כי החכמה מאין תמצא ולכן החכמה נקראת יד הרמה ובחי' אין נק' יד הגדולה כי הנה מצינו שמדת החסד נק' גדולה כמ"ש לך ה' הגדולה כי מדת החסד הוא מתפשטת לכל והוא התפכטות בלי שיעור ולכן נק' הגדולה כי גדול נק' דבר שאין לו שיעור לכן ג"כ נקרא בחי' העליונה הזאת יד הגדולה שמשם שורש החסד וגם מחמת שהיא בחינה עליונה בלי מושגת כלל שע"ז נק' אין לכן נק' גדולה ולכן רפואה נקראת ארוכה כי בא מעולם עליון הנ"ל שנק' ארוך משם א חסד הרפואה ועד"ז נק' החולי קצירי ע"ד שארז"ל קצירי ומריעי כדקצרי ורמי בערסי כי נק' החולי קצר על שאין לו השפעות רפואה עדיין מעולם הנק' ארוך ונמצא לענינינו שבחי' אין נק' יד הגדולה ובחי' חכמה נק' יד הרמה ובחי' בינה יד החזקה על שדינין מתערין מני' לטובת כנס"י להכניע שונאינו והנה גאולת מצרים הי' ע"י שם אהי' כמ"ש אהי' אשר אהי' שלחני ומילואי אהי' "באלפין בההי"ן ביודי"ן גי' תנ"ה וכן יד במילוי יו"ד דל"ת גי' עה"כ תנה וז"ש שלח נא ביד תשלח כיון שאתה גומר לי שתגאלם בשם אהי' רחמים גמורים שמשם שורש הי"ג מדה"ר כמ"ש וחנותי את אשר אחון שיהי' ראוי לעתיד לחון אותו אחון אותו תיכף וזה משם אהי' שאמר ית"ש אהי' לאלקי והקדים חסדו וברא העולם בחסדו בשם זה שאמר ית"ש אברא נבראים ואהי' לאלקי ונמצא כיון שמשם שורש י"ג מדה"ר יגאלם בשם זה וכאן הי' צריך ג"כ לגבורה ודין על המצרים וז"ש שלח נא נו"ן אלף גי' גבורה עה"כ וביקש שתשלח גם בחי' גבורה ביד תשלח יד גי' במילואו אהי' כנ"ל וביקש שיהי' מעורב ג"כ גבורה ודין בבחינה הרחמים ביד בשם אהי' שתשלח משם הגאולה וכן הי' באמת כי אף ששם אהי' הנ"ל מורה רחמים גמורים כנ"ל שמשם שורש י"ג מדה"ר עכ"ז יש שם דין וגבורות קדושות לאכפייא דינא ע"ד שאמר בזוה"ק שערא דדיקנא קשישין כו' ולכן שם אהי' בריבוע גי' דם וז"ש ז"ל שרצה ית"ש לברוא במדה"ר ע"ד הנ"ל שראשית מחשבה הבריאה הי' בשם זה שאמר ית"ש אהי' לאלקי ושם זה גי' דם וז"ש ז"ל בריש כל מרעין אנא דם ששורש הגבורות שם בשם זה שגי' דם ומ"ש ז"ל בריש כל אסוון אנא חמר זה ענין שיתוף מדה"ר למדה"ד בבריאה שזהו שיתוף יחוד שם הוי' לאהי' שגי' דם ושניהם גי' יין וזהו ר"ת ימינך ה' "נאדרי "בכח ר"ת ביין שכאן הוא רחמים לישראל ודין על אוה"ע ע"ד הנ"ל שאף בבחי' ימין משותף בגבורות להמתיקם ולהכניע שונאינו וז"ש בריש כל אסוון אנא חמר שיתוף הרחמים הרומז ביין כמ"ש וחמר גי' ח"פ אל שם החסד נגד זי"ה ובחי' השמינית הוא בחי' אם הבנים שמחה מדת בינה שנקראת אם הבנים כי משם מתחיל התגלות קצת כנ"ל ששורש ראשית מחשבת הבריאה כביכול בשם אהי' ובשם זה עצמו כביכול מורה ג"כ על השתלשלות הקדושה שיהי' יכול להשתלשל עולמות ונבראים שהראשית משם אהי' הוא האלף ומשם השתלשלות הקדושה לה' ומשם לכולם עד שנשתלשל הקדושה מכיתרא לכיתרא מנזרא לנזרא עד שברא ית' ג"כ עולם גשמיי הזה והנה בחי' אין אינו מושג כלל ובחי' חכמה הוא רק נקודה ובנקודה זו נכלל הכל כי מי שחכם בחכמה יכול לעשות מנקודה כל אות שירצה ויכול להמשיך מנקודה זו השפעה לכל הזי"ה עכ"ז עדיין אין שם השגה והתגלות כיון שהוא רק נקודה אבל בינה הוא שמבין דבר מתוך דבר ולכן היא נקראת אם הבנים שמשם ההשפעה לזייה ולכן יין שמורה על צירוף ושיתוף הרחמים נק' חמר גי' ח"פ אל מורה שנשפע החסד לאם הבנים שמשם לזי"ה נחזור להנ"ל שבשם אהי' אף שהוא מורה רחמים גמורים מ"מ שם שורש של גבורות הקדושות ולכן מצינו ששם הוי' בנקודת קמץ שמורה על רחמים גמורים מ"מ מצינו שד' נקודות קמץ שתחת ד' אותיות הוי' ד"פ קמץ גי' דין כי כל קמץ נחשב לי"ו וגם הוא לשון קמצנות כי הקמץ היא נקודה ראשונה מורה על ראשית מחשבת הבריאה כנ"ל ששם שורש הדין כנ"ל שעלה במחשבה לבראות במדה"ד כשם שורש הגבורו' הקדושות לאכפיא דינא ולכן יו"ד שהוא נקודה כנ"ל התחלת ראשית כל האותיות יו"ד עם דם כנ"ל רבוע אהי' גי' דין ובחי' נקודת פתח מורה על בחי' חכמה שהוא הפתח והשער הראשון להתחיל ולהשיג כנ"ל שמי שהוא חכם בבחי' חכמה יכול להמשיך משם הכל וזהו מורה שאחר נקודת קמץ שקמץ הוא ג"כ לשון סתום ומכוסה אח"כ בחי' נקודת פתח בחי' חכמה הפתח והנקודה ראשונה והנה כנ"ל שחכמה נקראת יד הרמה וז"ש ובנ"י יוצאים ביד רמה וכתיב ג"כ וירא ישראל את היד הגדולה רק שנשפע ע"ד השתלשלות מבחי' יד הגדולה לבחי' יד הרמה כנ"ל וז"ש התרגום בריש גלי שראשית התגלות כנ"ל וראשית מחשבת התגלות הבריאה הי' משם אהי' כנ"ל "ישראל "את "היד "הגדולה ר"ת אהי' וכן ישיר "ישראל "את "השירה ג"כ ר"ת אהי' ובשם זה נגאלו ישראל כנ"ל כי קי"ס הי' הכל דוגמת ראשית הבריאה שהי' העולם מים במים והבדיל ית"ש בין מים עליונים למים תחתונים ועשה יבשה כן כאן הי' הכל עד"ז פי' ברוח קדים עזה בחי' שם אהי' שקודם הבריאה ולכן הי' עזה בחי' גבורה כנ"ל שמשם שורש הגבירות הקדושו' לאכפי' דינא:
5
ו׳גם רמז התרגום בריש גלי כנ"ל שבשם אהי' שהיא הגאולה כי שם שורש י"ג מדה ר שכתיב בזוה"ק דאינון גיאות ה' וז"ש יחיד גאה לעמך פנה שתשפיע להם מי"ג מדה"ר בחי' גיאות שלך וז"ש בריש גלי ר"ת "יחיד "גאה "לעמך שהוא שם אחד משם מ"ב והוא ג"כ אותיות יגל לבי בישועתיך ולבי גי' מ"ב ויגל הוא שם אחד ממנו גם יגל ר"ת "ה' "מלך "גיאות "לבש וז"ש בריש גלי ר"ת כנ"ל:
6
ז׳התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כו'. דהנה אחז"ל מילי דאתתא בישיבה וזה רומז במ"ש אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד כידוע מענין הנחת תפילין של יד מיושב ותפילין של ראש מעומד רומז לבחי' דכורא והענין כי יש מי שעובד ה' וכוונתו לקבל שכר וכדומה איזה כוונה עבור עצמו וזה דומה לנוקבא שהוא מקבלת השפע מהדכר והנה זה צועק כשבא לו צרה כי מתפחד מהצרה כיון שעדיין אוהב א"ע ולכן ירא מפגעי עצמו משא"כ מי שאין כוונתו עבור עצמו כלל רק שכוונתו עבור כבודו ית"ש זה אינו ירא מהפגעים הבאים עליו כי אומר כיון שציוונו ית"ש כן גם רצוני כן כי אינו אוהב כלל א"ע ולכן אינו ירא עבור פגעי עצמו וז"ש משה לבנ"י אל תיראו לא יהי' לכם יראה עבור פגעי עצמיכם רק התיצבו שתהי' בבחי' עמידה בחי' דוכרא לא בחי' נוקבא רק תהי' כוונתכם עבור כבודו ית"ש ויהי' כוונתכם לא לקבל רק להשפיע כביכול להשכינה הקדושה וז"ש במד' התיצבו זה רוה"ק כמ"ש הנה ה' נצב על חומות אנך פי' שיהי' כוונתכם רק עבור רוח קדשו ית"ש השכינה הקדושה שהיתה עמכם בגלות שתצא עמכם מהגלות וז"ש וראו את ישועת ה' זה יהי' כוונתכם ותראו לבוא לזה וז"ש התיצבו וראו את ישועת ה' ועי"ז אשר יעשה לכם היום שיעשה לכם אור מדת יום כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום שעי"ז יהי' רק אור ויום שיתהפך לכם חשיכה לאורה ותצאו מאפילה לאור גדול וז"ש וה' הולך לפניהם יומם לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם פי' שהי' הולך לפניהם יומם לנחותם וללמדם דרך ה' באופן זה שימתקו הכל כל החשכות והאופל להפוך לאור וז"ש לנחותם הדרך שיהי' מלילה ג"כ יום להאיר להם וזה ע"י שיהי' כל כוונתם עבור השכינ' הקדושה כנ"ל בחי' דכורא כי עי"ז נמתקו כל הדינין ונהפך החשכות לאור:
7
ח׳ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי כו' ופירש"י למדנו שהי' משה עומד בתפילה והנה לא מצינו כאן שום תפלה שהתפלל משה רק כי יש עתים שצריך הצדיק לעשות באופן זה שלא להתפלל בפירוש כמו שאנו רואים בצדיקי הדור שכשבא אדם לפניו ומבקש מאתו שיתפלל עליו בעניני הצטרכו' ומשיב לו הצדיק בהעברה בעלמא השי"ת יעזור לך וכדומה ומי שהוא צדיק גדול פועל מדיבור זה תיכף כי זה הדיבור בעצמו היא תפילה לו ית"ש רק שהוא בהסתר מפני שרוא' הצדיק שעת לירא מקטרוג וצריך להסתיר תפילתו שלא ירגישו כלל המסטינים שהוא מתפלל וכן משה כאן ראה שישראל נדונין בדין כמשחז"ל ולכן הסתיר תפילתו וזה עצמו שאמר לישראל התיצבו וראו את ישועת ה' כו' זה עצמו היתה תפילה לו ית"ש רק בהסתר וז"ש לו ית"ש מה תצעק אלי שלפניו נגלה כל תעלומו' ואמר לו ית"ש הלא אני רואה בדיבורך זה צעקתך אלי אינך צריך לזה ג"כ רק דבר אל בנ"י ויסעו וזה שפי' רש"י למדנו שהי' משה עומד בתפילה פי' שהתורה למד אותנו בכאן דרך תפילה בהסתר ע"ד הנ"ל וזה שפירש"י למדנו פי' לומד אותנו שמשה בדיבור זה שאמר התיצבו וראו כו' הי' מתפלל ובזוה"ק מה תצעק אלי בעתיקא תליא מלתא כו' כי זה ע"פ שאחז"ל מנין שהקב"ה מתפלל כו' וכן כאן עד"ז וזה פי' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון כו' לכאורה אינו מובן כיון שרצונם רק שחבירו ישמע למה אמר ויקשב ה' וישמע משמע שאיזה תפילה מתפללים והבטיח ית"ש שישמע להם ויקשב אלא שהוא רק כנ"ל שהדיבור שלהם איש אל רעהו בדיבור בעלמא זה מתפלל אליו ית"ש ומסתיר תפילתו בדברים שלו:
8
ט׳ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחושך כו'. הנה כתיב יוצר אור ובורא חושך כי בריאה גבוה מיצירה ושם חושך סתרו כשהי' מסך בענן מסוה מלהסתכל בבהירות הגדול' כי א"א להנות מאורו בלי מסוה ומסך רק ע"י המסוה יכולין להנות מאורו וכעין שפי' הנה אנכי בא אליך בעב הענן פי' שהתורה נתלבשה במלבושים כמו עננים שא"א להסתכל באורה הגדול עד לעתיד רק עכ"ז ע"י איזה מספר וחשבון שרואים ומבינים באיזה תיבה מהתורה עי"ז מבינים הפנימיות שבה ולכן בעב הענן בעב ר"ת "עיניך "בריכות "בחשבון כמ"ש במ"א והנה כאן באו ישראל למדריגה גדולה וה' הולך לפניהם יומם והי' אור במושבותם ויוכלו להנות מהאור הגדול בלי מסך ומסוה ולכן ויסע עמוד הענן מפניהם כיון שא"צ להענן שגם בלא הענן יוכלו להנות מהאור הגדול ויעמוד הענן והחשכות מאחריהם להחשיך למצרים ולישראל הי' אור:
9
י׳אמרו רז"ל הים ראה וינס ארונו של יוסף ראה כי הנה כתבנו כ"פ שבמצרים הי' כל הי"ב צרופי הוי' בשבי' כביכול ויצאו ע"י שישראל פרו ורבו וגדרו עצמם מי העריות ותיקנו מדת יוסף מדת יסוד שהוא בחי' אות ו' במילוי ו"ו גי' י"ב כי יוסף תיקן את כל בחי' צרופי הוי' שהם גי' עה"א ש"ס וז"ש ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך שכם גי' ש"ס וכן יוסף צדיק גי' ש"ס וזהו הסימן מפרשיות אלו שובבים גי' ש"ס לרמוז שאז יצאו כל צבאות ה' בחי' י"ב צרופים ועי"ז נמתקו כל הגבורות אלקים שקושי השיעבוד הי' פ ו שנה מנין אלקים ונהפך כל הדינין על הרשעים ולכן נק' הצדיק זה גי' יוסף י"ב שמתקן הי"ב צרופי הוי' וז"ש ע"פ כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה וכן אמר המלאך ליוסף נסעו מזה שנסעו מן האחוה ממך שאתה נק' זה גי' י"ב על ענין תיקונך הי"ב צרופי הוי' שנכללו בבחינתך וז"ש יעקב כשראה את בני יוסף מי אלה אותיות אלקים שראה שהם בחי' גבורות ודינין כמו שפי' רש"י שראה רשעים יצאו מהם והשיב יוסף אשר נתן לי אלקים בזה שהאלקים נמתק בזה גי' י"ב הויות שיוסף כוללם ויוחזר הכל לטוב ובל ידח ממנו נדח שום נ"ק וז"ש רז"ל כאן שהים ראה ארונו של יוסף שתיקון כל הי"ב צרופי הוי' שהי' בגלות כמ"ש שישראל תקנו המדות שהם בחי' ו"ק וכ"א נכלל מחבירו כמ"ש שיוסף צדיק גי' ש"ס מנין הי"ב הויות עה"א ונתגלו ע"ב צרופים מאותיות אלה מאלקים שיש בהם ש"ס אותיות ופ"ו גי' אלה ואלה ר"ת "השיבינו "אבינו "לתורתיך ור"ת "אתה "הראת "לדעת כי אלה פוסל את הראשונים ומבדיל בין אלה לאחרים ואם אין דעת הבדלה מנין ובמצרים הי' הדעת בגלות וע"י יוסף צדיק שגי' ש"ס כמנין האותיות מע"ב צרופים דאותיות אלה נתקן הכל כמ"ש שלכן הים ראה ור"ת ארונו של יוסף וינס ונבקע מפני בנ"י:
10
י״אוהמים להם חומה מימינם ומשמאלם כי אמרו ז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא הענין כי יחזקאל ראה מרכבה עליונה היינו איך שהעולמות הם מרכבה אליו ית"ש ויעשו כלים לקבל אורו הגדול הנשפע עליהם ובים ראו השתלשלות העולמית ואור השפע הנשפע להעולמות מאתו ית"ש מהרל"א שערים צרופי אותיות ע"י רל"א שערים פנים ואחור ומשם כל בנין העולמות בחסדו ית"ש ונ"ל שזה מרמז הכ' כאן כמ"ש והמים להם חומה מימינם ומשמאלם שלמה הצרך לחומה כי הגם שהי' צריך שיגבהו למעלה ולא ירדו למטה ויפלו עליהם כמו שנטבעו המצרים עכ"ז זה הי' צריך רק בצד אחת שהמים באים משם משא"כ בצד אחר שהמים יורדין הי' להיות כמו שהי' בירדן שמי הירדן יכרתון שהמים הבאים מלמעלה קמו ונצבו כמו נד והמים יורדין תמו נכרתו כו' ולמה הוצרך חומה מב' צדדין מימין ושמאל רק מרמז כנ"ל שראו השתלשלות חסדו ית"ש ועי"ז נמתקו הכל כי חומה גי' שם אל חסד אל ועולם חסד יבנה וכל אות שבהם הרל"א שערים כנ"ל והראה להם השתלשלות החסד משם שזה נעשה להם חומה מימינם ומשמאלם להמתיק גם בחי' דין שהוא בחי' שמאל כי ביצמ"צ נתעורר כל בריאות עולם שהללו אומרים יברא כמ"ש במ"א וזה פי' בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים פי' שביצמ"צ הי' התחלת בריאת ועשיות העולם וז"ש עשה ה' לי בצאתי עשה אותי בצאתי ממצרים שהי' הולדה כעובר הנשמט מרחם אמו כמ"ש חז"ל וז"ש והמים להם חומה מימינם ומשמאלם שב"פ מים עה"א גי' אל"ף למ"ד עה"כ שמזה נמתק אפי' השמאל להיות גם שם חסד אל:
11
י״בויאמר מצרים אנוסה מפני ב"י כי ה' נלחם להם במצרים. להבין היל"ל כי ה' נלחם ולא יותר כיון שהמצרים אמרו זה ועיין רש"י ונ"ל דהנה עיקר אחיזת אוה"ע בישראל הוא כי האומות הם כוחות הס"א משבע תועבות וכל אומה יש לה טבע ומדה רעה מכוחות הס"א וכ"ז שישראל אין מכריחין מדותיהם לשבור בעצמם היצה"ר המפתה אותם למדות רעות טבע אוה"ע ויצה"ר אוחז בהם ח"ו אז עי"ז אוחזין גם האומות בהם ומשעבדן בהם אבל כשישראל שוברים בנפשם ומדותיהם כל כוחות הס"א וכוחות האומות וטבעם בהם בישראל אז ממילא נשברין האומות רק באמת האדם אינו יכול בעצמו לשבור כוחות היצה"ר שבו לולא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו והנה המצרים הבינו זה ואמרו כי ה' נלחם להם במצרים פי' במצרים שלהם של ישראל פי' כח הס"א של מצרים ומדות רעות של מצרים שהי' בישראל כבר הקב"ה נלחם בכח היצה"ר הזה ישברוהו ולכן אמרו המצריים אנוסה מפני ישראל כיון שה' נלחם להם במצרים שלהם ובהם וז"ש ה' ילחם לכם פי' בכח הס"א שבהם שבכם ועי"ז תראו את ישועת ה' שכשאשר ראיתם את המצרים היום לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם וע"ד שכתבנו ג"כ בפ' בא שמצרים מרמז על כח היצה"ר כי מצרים אותיות בין יצר בין ב' ממי"ן רק כ"ז אם האדם מתאמץ נגדו להלחם עמו אז הקב"ה עוזרו כנ"ל וז"ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך כו' כי התאוות באים מהדם ורתיחתו כמ"ש כ"פ בענין ויקרא אלף זעירא וז"ש ואראך מתגולל ומתבוסס בדמיך פי' בדם התאוות שלך איך אתה מתגולל בהם ובתחבולו' תעשה לך מלחמה לשבר ולבטל התאוות הבאים מרתיחת הדם ועי"ז הגם שאין בכחך לשברם לגמרי עכ"ז ואומר לך בדמיך חי' אדרבא יהא לך ברתיחות הדם סיוע לעבודתו ית"ש בחמימות והתלהבות לעבודתו ית"ש ולתורתו ודם נעכר ונעשה חלב שהדם הוא בבחי' גבורה ותתהפך לחסד ולכן ר"ת "לך "בדמיך "חיי חלב שדם נעכר ונעשה חלב והגבורות נמתקות וענין קי"ס מורה ג"כ על זה שעזרם ית"ש לשבור בקרבם ולקרוע כח היצה"ר והשטן שבהם בכח השם קרע שטן ועי"ז נקראו לפניהם כל כוחות הס"א המים הזידונים תמו נכרתו מהם ועי"ז גם מי הים הגשמי נקרעו שיוכלו לעבור עליהם ולא ירעו להם רק אך טוב לישראל ב"ב אמן:
12
י״גויושע ה' ביום ההו"א ר"ת "את "השמים "ואת "הארץ תיכף מאז כשברא העולם שמים וארץ הי' ברצונו ית"ש להטיב לנו ולהושיעינו:
13
י״דא"י ויושע ה' כו' ויראו העם את ה' כו' יש להבין איך אפשר להיות ירא מאתו ית"ש קודם האמונה שהאיך ירא את ה' אם אינו מאמין במציאות הבורא ית"ש ח"ו רק הענין ע"ד שכ' בס' שתפסו אמונת אבותיהם בידיהם שאחז"ל במד' הפי' שמה שויצעקו ב"י אל ה' הי' ע"ד מצות אנשים מלומדה ירושת אבות שלומדים שכשבא צרה צריך לצעוק אל השי"ת כדרך מי שלומד מאבותיו איזה אמונה אבל לא השיגו זה בשכלם רק מאבותיהם בידיהם ובאמת כן צריך האדם להתחיל בעבודתו ית"ש עד"ז ולבוא ליראה מאתו ית"ש עד"ז מקבלת אבותינו שמסרו לו שיש אלקי שמעניש לעובר על מצותיו ונותן שכר למקיימין ועי"ז יבוא ליראה ואח"כ ילך ממדריגה למדריגה עד שבעצמו ישכיל ויבין אמתות מציאותיו ית"ש מצד פעולותם הנגלים שנראה בהם רב גדולתו ית"ש והנה עכ"ז גם לאחר השגה צריך להיות בבחי' אמונה כי בחכמתו א"א להשיג רק עד מקום שיד שכלו מגעת ובאמת לית מחשבה תפיסה בי' ית"ש ולכן גם אחר שמשיג בחכמתו צריך להיות האמונה ג"כ וזאת הוא אמונה שלימה הבאה אחר החכמה הזאת וז"ש ויראו העם את ה' מתחילה מחמת אמונה שהי' להם מאבות ואח"כ ויאמינו בה' מחמת השגתם אמיתות מציאותיו ית"ש כמ"ש וירא ישראל את היד כו' ויאמינו כו' ולהבין עוד הלא כבר כתיב ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו ולמה אמר כאן אחר כל הניסים ויאמינו בה' רק ע"ד הנ"ל שעדיין לא הי' מתחילה אמונה שלימה רק שהאמינו מחמת ששמעו ממשה שהי' נאמן בעיניהם כדרך האדם ששומע אפי' דבר חדש מאדם נאמן ואומר בלבו הגם שהדבר חידוש עכ"ז כיון שהאיש הזה מהימן בכל דבר בוודאי לא משקר גם בדבר זה אבל על גוף הדבר בלא אמירת האיש הזה הי' לבו מסופק משא"כ עתה באו ישראל לאמונה זאת שהאמינו בה' ואח"כ במשה עבדו לא שיאמינו בה' מחמת אמונה במשה רק אדרבא שהאמינו בה' ומחמת זה האמינו ג"כ במשה מצד שהי' עבדו רק מתחילה צריך להאמין בהשי"ת ע"ד הנ"ל מדרגא לדרגא עד שההרגל יהי' טבע ועי"ז יבוא לאמונה שלימה כנ"ל:
14
ט״ווירא ישראל את מצרים מת על שפת הים שתפילתם הי' בזכות ישראל עתידים לקבל התוה"ק ולעסוק בשפה שלהם בים התלמוד והנה כשהי' ישראל במצרים לא הי' להם דיבור של קדושה והי' בבחי' אלם מאלקים והה' שבשם זה רומז לה' מוצאת הפה שלא יהי' אלם וכאן במצרים לא הי' להם עדיין דיבור של קדושה בה' מוצאת הפה והנה ידוע שבחי' דיבור הוא בחי' תחתונה מדת מלכות שנקראת שכינה שגי' שפה והי' אז כביכול השכינה בהגלות ושכינה גי' שפה וע"ז אמר משה ואני ערל שפתים שהרגיש זה שאין להם עדיין דיבור של קדושה והשפה גי' שכינה מגלות ולא הי' התפארותו ית"ש כראוי והנה את זה לעומת זה עשה אלקים וכשהי' כביכול הקדושה בגלות והשפה הקדושה הי' המצרים מתגברים שמצרים עה"א גי' שפה והתפארות שלהם הי' מתגבר ושר של מצרים הי' נק' רהב לשון גדולה ותפארת ואח"כ וירא ישראל את מצרים מת שנפל בחי' שפה של הקליפה והי' לנו שפה השכינה הקדושה ודיבור של קדושה ומרהב של קליפה שנפל נעשה מרהב אור לנו שרהב הוא מספר אור ונעשה תפארת לו ית"ש ונתקיי' בנו יאר ה' פניו אליך ויחונך כמ"ש ולכל בנ"י הי' אור במושבותם והאירו שמות אל הוי' שגי' עה"כ חן כמ"ש ע"פ אל ה' ויאר לנו:
15
ט״זא"י ישיר כו' את השירה הזאת כו' אשירה כו' ותען להם מרים שירו לה'. נזכר כאן ד"פ שירה גם צריך להבין מה שמנהג ישראל לקרות לשבת פ' בשלח שבת שירה ואם מפני שקורין בו השירה הלא לא מצינו זה בכל שבת לקרות השבת ע"ש הענין שקוראין בו ולמה דווקא שבת זה נק' ע"ש הענין שקורין בו. רק הענין הוא כי הנה סדרו לנו קדמונינו בתפילתינו מתחילה לומר פ' קרבנות ואח"כ לומר זמירות שירות ותשבחות לפניו מברוך שאמר עד ישתבח ואח"כ מספרים יוצר אור ובורא חושך ואנו מספרים איך המלאכים ושרפים משבחים אותו ית"ש ואח"כ מתפללים תפילת י"ח כי מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא והרוצה לכנס לשער המלך לבקש מלפניו אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק מזוהמת עוונותיו מה שחטא ומרד נגד המלך וצריך מתחילה לראות שיכפר המלך עוונותיו ואח"כ כשנכנס אל המלך אין דרך לומר תיכף שאלת צרכיו רק מקודם שואל בשלום המלך ומספר בשבחו ואח"כ משבח את כל הענינים שראה בחצירות של המלך ובגנזיו ושמע את עבדי המלך איך שמספרים בשבח המלך ואח"כ מבקש מהמלך צרכיו ועד"ז הם הד' ענינים הנ"ל בתפילתינו מתחילה הקרבנו' מכפרים ואח"כ שבחו ית"ש ואח"כ ביוצר אור מענין חצרותיו ית"ש ושבח המלאכים שמשבחין ומפארין אותו ית"ש והנה אלו הד' ענינים הם בחי' הד' עולמות אבי"ע והנה ידוע בס' שהעולם עשי' הרע שבו יותר מהטוב והעולם היצירה מחצה על מחצה והעולם הבריאה רובו טוב ובאצילות רק טוב ולא מעורב רע כלל והנה באדם יש כל הבחי' מד' עולמות הנ"ל ויש בו מדריגות נפש רוח ונשמה חי' שהנפש נוטה לבהמיות וחפץ בתאוות גופניות בעולם העשי' כנ"ל שרובו רע רוח הוא כלול מטו"ר ובו הבחירה שיש בכתוב כמה בחי' ברוח ארך רוח ורוח הקודש ורוח טהרה רוח נשברה שפל רוח ולהיפך רוח גבוה רוח קנאה רוח טומאה וזה נגד עולם היצירה שהטוב והרע הוא מחצה על מחצה ונשמה הוא מעולם הבריא' שהנשמה נוטה לקדושה וחפצה תמיד ברוחניות ובחי' חי' הוא מעולם אצילות ובחי' מדה זו אין עתה לנו רק לעתיד נזכה ליחידה שרומזת על יחוד ודביקות האדם בו ית"ש דבוק ויחוד גמור והנה עיקר ענין התפילה שהוא עבודה שבלב יתקן את כל ז' מדותיו שכולם כלולים בלב שהלב מקור להם ויתקן את לבו בעבודה שבלב שאחר כוונת הלב הן הן הדברים ויתקן כל הז' מדותיו שיתנהג אחר התפילה בהם רק לעבודתו ית"ש שיתחסד עם הצדיק הצריך להתחסד עמו ולהתגבר על יצרו ועל הרשעים ולפאר אותו ית"ש ולא יקח כבוד לעצמו ח"ו כי מלא כל הארץ כבודו וא"כ איזה מקום יש שיהי' מחזיק בה כבודו של עולם כיון שהכל מלא כבודו ית"ש ולכן המתגאה דוחק רגלי השכינה ובמדת הנצח מנצח את יצרו ויודה תמיד לו ית"ש על כל חסדו וטובו בכל עת ויקשר א"ע בו ית"ש וימליך אותו ית' על כל אבריו ומדותיו זה כלל עבודת התפילה לתקן מדותיו בכל הד' בחי' של נרו"נ חי' ולכן הר"ת מהז' מדות חג"ת נהי"ם גי' תפילה עה"כ רומז כנ"ל וד' ענינים בתפילה כנ"ל נגד ד' בחי' נר"נ חי' שבכל אחת מהם יש הז' מדות הנ"ל ויתקנם בד' עניני תפלה הנ"ל והנה עיקר ענין יציאת מצרים הי' שיצאו מערות הארץ שהי' משוקעי' שם ויבואו לעבודת ה' ית"ש לעבודה שלימה כראוי כמ"ש בהוציאך את העם ממצרי' תעבדון את האלקי' על ההר הזה וע"ד שפי' ויצעקו ב"י אל ה' מן העבודה שהיתה צעקתם שרוצין לעובדו ית"ש כראוי בכל מדותיהם לשעבדם לה' כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת כו' ולכן מצינו שאחז"ל וחייבו לשתות בליל פסח ד' כוסות לסימן חירות נגד ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי כי אלו הד' לשונות מורים שיצאו ישראל ממצרים ערות הארץ ותקנו מדותיהם בכל ד' בחי' נרו"נ חי' שהם עולמות אבי"ע כי והוצאתי הוא נגד בחי' נפש מעולם עשי' שרובו רע כמ"ש וצריך הוצאה ולברר אוכל מפסולת והצלתי לשון הפרשה נגד יצירה ששם טו"ר מחצה על מחצה וצריך להפריש הרע מטוב וגאלתי נגד נשמה מבריאה שצריך רק גאולה שלא יקרב מעט הרע ולקחתי אתכם לי לעם הוא מדריגה גדולה וגבוה בחי' חי' מעולם אצילות ובזה מתורץ מה שהקשו המפורשים הלא יש עוד לשון א' בגאולה שם דכתיב שם והבאתי אתכם על הארץ כו' ולהנ"ל ניחא כי והבאתי אתכם אל הארץ כי זהו נגד בחי' יחידה שהוא נגד קיצה של יו"ד מהוי' שלא זכינו עתה עדיין ליחידה עד לעתיד כמ"ש שנזכה עוד לבוא לבחי' יחידה הנ"ל לקיצה של יו"ד מהוי' שורש מקור נשמותינו וע"ז אמר והבאתי אתכ' אל הארץ רומז למקור שורש נשמותינו הנ"ל אבל עתה לא זכינו רק לד' בחי' הנ"ל נגד ד' אותיות הוי' וע"ז מורים הד' לשונות של גאולה הנ"ל והנה כבר אמרנו שלכן התפילה מחלקים לד' ענינים נגד ד' בחי' אלו שיתקן מדותיו שר"ת מהם גי' תפילה יתקנם בכל הד' בחי' ורמז זה תמצא שהד' לשונות של גאולה שהם והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי עה"כ גי' ד"פ תפילה עם ד' כוללים רומז כמ"ש שהגאולה הי' בתיקון מדותיהם בכל בחי' מד' בחי' נרו"נ חי' כנ"ל שתיקון המדות מרומז בתפילה כמ"ש שגי' הר"ת מכל הז' מדות ולכן נזכר כאן ד"פ שירה כמו שהתחלנו כי שירה גי' ג"כ הר"ת מכל הז' מדות ותיקונן הי' בכל הד' בחי' כנ"ל ולכן קורין את השבת פ' בשלח שבת שירה כי בשבת ג"כ נכלל כל הד' פ' שירה שהם נגד בחי' נרו"נ חי' שהם ד' עולמות אבי"ע כי בשבת הוא עליות העולמות ונתוסף קדושה לאדם בכל הד' בחי' הנ"ל ולכן אומרים בשבת מזמור הבו לה' בני אלים כי ג"פ הבו לה' ואח"כ השתחוו לה' אלו הד' הם נגד הד' עולמות שבכל העולמות הוא קדושת השם הוי' ולכן אומרים ג"פ הבו לה' והשתחוו לה' ואח"כ אומרים ז' קולות שהם בחי' הז' מדות רומז כנ"ל על ענין הקדושה בכל הז' מדות בכל הד' בחי' נרו"נ חי' שהם מהד' עולמות אבי"ע וכיון שיש הצטרפות ד"פ שירה עם ענין השבת לכן קורין שבת זה שבת שירה וזה שאנו אומרים תחילה למקראי קודש זכר ליצמ"צ שיצמ"צ ושבת ענין א' לקדש הז' מדות בכל הבחי' כמ"ש ולכן כתיב ממחרת השבת שיום יצמ"צ נק' שבת כי הם ענין א' והנה גאולת מצרים הי' ע"י שם אהי' כמ"ש י"ת כה תאמר כו' אהי' כו' כי יצמ"צ עיקר ענינו הי' לתקן המדות ולקדשם כנ"ל וזה מרומז בבחי' ג' אבות שהם מקור המדות כי אברהם אחז במדת החסד והתחסד עם כל באי עולם אפי' ע"י אוה"ע ובאמת אז הי' השעה צריכה לו לבד לגייר את הגרים אבל עתה אין לאחוז במדה זו לבד להתחסד עם הכל כי אמרו ז"ל כל המרחם על האכזרים לסוף מתאכזר על הרחמנים ואמרו כל שאין בו דעת אסור לרחם עליו וצריך לאחוז ג"כ במדת יצחק להתגבר על הרשעים ולכעוס עליהם ולהכניעם וכן להכניע ולהתגבר על היצה"ר וצריך לאחוז במדת יעקב שהוא מכריע בין ב' הקצוות חו"ג ולהתנהג במדותיו כפי הצורך לפאר את ה' וז"ש חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבות אברהם י"ו פי' שכל מעשיו יהי' מתוקנים במדת טובות מדת אי"ו כנ"ל והנה הר"ת מהאבות גי' אהי' שהוא מקור הי"ג מדה"ר וחנותי את אשר אחון וכשאדם מתקן מדותיו בבחי' האבות אמר ית"ש אהי' עמו כי ממשיך ע"ע מקור י"ג מדה"ר ומתהפכין עליו כל המדות אפי' המדות שמורים גבורות ודין משפיעים עליו חסד ורחמים ולכן יצמ"צ שהי' ע"י תיקון המודות כתיב "ישראל "את "היד "הגדולה ר"ת אהי' שבשם זה יצאו וכנ"ל ע"י שתיקנו מדותיהם בבחי' האבות וכן "ישראל "את "השירה "הזאת ג"כ ר"ת אהי' כנ"ל ששירה גי' עה"כ הר"ת מכל הז' מדות רומז לתיקון מדותיו ועי"ז ממשיך ע"ע משם אהי' מקור י"ג מדה"ר שעי"ז נעשים כל המדות חסד שנמתקים כל הגבורות כנ"ל ולכן אחר השירה שכתיב בה ד"פ שירה שרומז לתיקון המדות בכל הד' בחי' נרנ"ח כנ"ל אומרים ישתבח בגי' יוד פ' חסד לרמוז שע"י תיקון המדות הרמוז בד"פ שירה נעשו כל העשרה מדות חסד ונמתקו כל הגבורות ונעשו חסד לישראל:
16
י״זאז ישיר כו' ויאמרו לאמר אשירה כו' במד' זשה"כ פי' פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה עשה י"ת ניסים לאברהם כו' ולא אמר שירה כו' עד ישראל על הים אז לשון שמחה שנאמר אז ימלא שחוק פינו אז לשון בטחון דכתיב אז תלך לבטח דרכך כו' כי הנה בכמה מצות אנו אומרים זכר ליצמ"צ וכן כמה פעמים כתיב בתורה דהנה אף שהאבות עבדו ג"כ אותו ית"ש מ"מ כתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים כו' כי יצמ"צ הי' פתח ושער לעבודתו ית"ש ולקבלת התורה כנ"ל שהיציאה הי' ביד רמה מדת חכמה שהוא נקודה ועושים ממנה כל אות שירצה והוא בחי' נקודת פתח והשער כי עיקר חכמה ליראה את ה' ולזה הי' יצמ"צ הפתח והשער ליראה את ה' ומדת חכמה הוא מרומזת בהוי' בנקודות פתח וזהו הכוונה ושם זה בנקודתו כי משם הי' היציאה והפתח להתחכם ליראה אותו ית"ש ומשם ראשית הבריאה כנ"ל וברא י"ת להנבראים כ"א בטבעו בז' מדות שהם ח"ג ת"ת נהי"מ והנה הטבע גי' אלקים כי רומז לבחי' אם הבנים בחי' בינה שמרומז בשם הוי' בנקודות אלקים כי הוא בעצמה רחמים גמורים רק שדינין מתערין מינה ולכן הנקודות הם משם אלקים הדין וע"י שאדם שובר את טבעו מז' המדות למשל שהוא בעל חסד ולפעמים צריך לשבור טבעו ולהתנהג בהיפוך בגבורה על עוברי רצונו ית"ש וכן להפוך אדם שהוא בטבעו בבחי' גבורה צריך לשבור טבעו בשביל עבודתו ית"ש ולהתנהג בהיפך מטבעו וכן בכל הז' מדות ועי"ז ששובר טבעו ומדותיו משבר ומבטל כל הדינים הנ"ל שאלקים גי' הטבע וכששובר מדותיו שובר הדינים המשתלשלים משם אלקים וממשיך חסד עי"ז והנה שבירות המדות הנ"ל הוא ע"י בחי' חכמה שע"י שיש באדם חכמה יודע איך להתנהג עצמו במדותיו כי עיקר החכמה הוא ליראה את ה' ולכן ע"י החכמה מתנהג בכל מדותיו ע"פ יראתו ית"ש ולפי מה שצריך ליראתו ית"ש כן מתנהג במדותיו ואף שטבעו אינו נותן כך מ"מ החכמה מכריע להתנהג כפי מה שצריך ליראתו ית"ש וזהו הפתח לעבודתו שיהי' המדות שבורות אצלו ע"י החכמה בחי' נקודת פתח והנה נקודת פתח הוא דוגמת בקיעה כי זהו בקיעה ראשונה להתגלות השתלשלות העולם ומשם הי' גאולת מצרים כנ"ל שהי' הגאולה דוגמת בריאות העולם שהי' מים במים וכן כאן הי' עד"ז וז"ש ויבקעו המים שבחי' חכמה היתה משפעת לכל הט' מדות כנ"ל שכל המדות מתנהגים ע"פ חכמה וחכמה בקיעה כנ"ל בנקודת פתח על שהוא בקיעה ראשונה כמ"ש בקע שבחי' גולגולת הוא מדריגה למעלה מחכמה ומשם בא הבקיעה מדת חכמה הבקיעה והפתח וז"ש ויבקעו בקיעה ופתח המים מים גי' צ' נגד ט' יודי"ן כי חכמה הוא רומז באות יו"ד נקודה וכשבא החכמה בכל הט' מדות גי' מים וז"ש ויבקעו המים ועי"ז הי' הגאולה והנה מה שהאדם מתחכם בחכמתו ויודע שכך הוא האמת אין שייך לומר שיש לו בטחון עד"ז רק שייך לומר שיש לו שמחה ממה שיודע שכך הוא טובתו ומתענג ושומח מטובתו אבל דבר שהוא בבינה שמבין דבר מתוך דבר וזה בא מהתפעלות כח בינתו שנותן כח שכלו להעמיק בדבר זה שמבין דבר מתוך דבר בזה שייך לשון בטחון שבוטח שיהי' לו לטובתו כמי שמבין דבר מתוך דבר ע"י כח שכלו שנתן בזה אבל אין לשון שמחה במה שאינו שמח בטוב הזה עדיין רק בוטח שיהי' כן והנה מדת בינה דינין מתערין מני' כנ"ל שבינה דבר מתוך דבר צריך כח לזה ולהתגבר בשכלו וכן אני בינה לי גבורה שמתגבר להבין דבר מתוך דבר והנה המתקת שם אלקים כ' בס' שהוא ע"י אותיות המוקדמות שהם אותיות אכדט"ם שהם גי' ע"ד וזה הוא שם הבטחון כמ"ש בטחו בה' עדי עד ששם הבטחון גי' עד וז"ש המד' הנ"ל ע"פ אז ישיר כו' שלא שר והיו"ד של ישיר מרומז לשירה הי' בבחי' שיצאו שפתח להם ית"ש פתח ושער החכמה והדעת לעבודתו ית"ש ולהתנהג בכל מדותיהם ובזה הי' השירה הזאת ולכן חשוב במדרש שיו"ד שירים נגד יו"ד הנ"ל והנה באלף מרומז בחי' יו"ד הנ"ל כי אלף הוא צורת יו"ד וא"ו דל"ת כך כתיב בס' כנ"ל שזה הי' הגאולה שנשפע מחכמה שהוא יו"ד לזי"ה וז"ש אז "אלף זיי"ן שבא השפעה מאל"ף חכמה לזי"ה וזה ע"י בחי' בינה שנשפע מחכמה לבינה ומשם לזי"ה ובינה ג"כ מרומז באלף כמ"ש ז"ל אלוף חכמה אלוף בינה וז"ש אז מאלף שמרמזת על חו"ב לזי"ה ישיר כנ"ל המשפעה מיו"ד בחי' חכמה וז"ש המדרש שאז הוא שמחה ובטחון כנ"ל ששמחה ובטחון מחו"ב וכן אז מרמז עליהם שבחי' חכמה משפיע ע"י בינה לזי"ה כי בחי' חכמה אינו מושג שהוא רק נקודה כנ"ל ולנן אמרו ז"ל בראשית נמי מאמר הוא ולמה לא ויאמר רק כי בראשית תרגום בחכמה ואינו מושג כלל ואין שייך עדיין אמירה ועשרה דברות נגד מאמרות ולכן מתחיל דיבור אנכי ה' אלקיך כו' דלית מחשבה תפיסה בי' רק ברוך כבוד ה' ממקומו:
17
י״חאז ישיר אמרו רז"ל שר לא נאמר אלא ישיר כו' י"ל הפי' ישיר הוא לשון הפעל שבשירה שלו הפעיל שכל העולמות והשכינה הקדושה אמרו וז"ש ויאמרו לאמר שאמרו השירה בבחי' זו לאמר שהכל אמרו שירה ע"י שירה שלהם אשירה לה' כו' וז"ש עזי וזמרת יה כי ביה ה' צור עולמים ופעלו אז וזמרת יה שעולמות שנבראו באותיו' י"ה כאמרם ז"ל כולם זמרו לו ית"ש:
18
י״טכי גאה גאה סוס ורוכבו כו' הנה כבר כתבנו שגלות מצרים הי' שהי' שם כל הי"ב צרופי הוי' כביכול בגלות ושלטו הגבורות משם אלקים על ישראל והי' פ"ו שנה קושי השיעבוד מנין אלקים ואח"כ תיקנו ישראל זה ויצאו כל צבאות ה' הי"ב צרופי הוי' מגלות והגבורות משם אלקים הטילו על המצוים ועל עצמם המשיכו משם אהי' שהוא מקור י"ג מדה"ר כמ"ש אהי' אשר אהי' שבשם זה יצאו וז"ש כי גאה גאה שנתלבש ית"ש בגאותו כמ"ש בזוה"ק י"ג מכילין דרחמי אינון גיאות ה' כמ"ש במ"א על מ"ש והוא באחד בי"ג מדות גי' אחד ומי ישיבנה ונפשו איוותה ויעש שזהו גיאותו ית"ש שאין מי שימחה בידו להטיב לישראל ואומר ית"ש וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו כדאי וכן כאן עזרם י"ת אף שהי' קטרוג עליהם כמ"ש רז"ל שאמרו הללו עובדי ע"ז והללו כו' עכ"ז עזרם ית"ש בי"ג מדה"ר כנ"ל ועל המצרים הטילו הגבורות וז"ש סוס גי' כמספר רבוע שם אדני שמורה דין ונתקיים וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי שכל הגבורות הי' עליהם וזה מרומז ג"כ כי עזי וזמרת יה גי' אלקים ויהי לי לישועה ר"ת גי' אדני עה"כ שהדין משמות אלו הטילו עליהם ולנו נמתקו כל הגבורות והשמות עצמם שמורים דין היו לנו לישועה כמ"ש ע"פ פקד יפקד אלקים אתכם גם עזי גי' אני ה' שלתכלית זה הי' היציאה שיתגלה אלקותו ית"ש כמ"ש וידעו מצרים כי אני ה' וכתיב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ונתלבש ית"ש בגיאותו כמ"ש ואמר י"ת ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחי' מחצתי ואני ארפא:
19
כ׳א"י כי גאה גאה שהגאה לקח לעצמו לגיאות ועשית פלא מה שסוס ורוכבו רמה בים הגם שלפי גדולתו ית"ש אין זה נחשב לנס כיון שבדיבור ברא הכל עכ"ז מחמת חיבתו של ישראל לקח כביכול ית"ש לעצמו זאת לגיאות ופלא עזי וזמרת כו' עזי גי' אני ה' שנתגלה כבודו ית"ש ע"ד ראו עתה כי אני אני הוא כו':
20
כ״אויהי לי לישועה אמרו רז"ל כ"מ שנאמר ויהי הוא לשון צער ואנו משבחין אותו ית"ש שהצער בעצמו שהי' לנו הי' לישועה וז"פ אודך כי עניתני ותהי לי לישועה ותהי קאי על העינוי עצמה הי' לו לישועה כמ"ש במ"א:
21
כ״בזה אלי ואנוהו כו' במד' הקורא את שמע צריך שיזכור מכות בכורים וקי"ס עוד נקדים מ"ש במדרש שחורה אני בים דכתיב וימרו על ים בים סוף ונאוה אני בים שאמרו זה אלי ואנווהו הענין כי יש מדת ים אותיות ממדת בינה ויש בחי' ים סוף סופה דכל דרגין וז"ש וימרו על ים מדת בינה בים סופה דדרגין כשפגמו בבחי' הנ"ל תקנו אח"כ מתתא לעילא ואמרו זה אלי ואנווהו כפי' התרגום ואבני לי מקדש זהו תיקון מדת מלכות שנקרא' מקדש ה' אלקי אבי וארוממנהו תקנו את בחי' עליונה בינה גם רומז בתיבת אבי תיקון מדת מלכות בהעלות ה' לחו"ב שהם תרין רעין דלא מתפרשין ומקבלת שפע מבחי' חו"ב וזהו מרומז בתיבת אבי ר"ת "אבא "יסד "ברתא גם ר"ת "בחכמה "יסד "ארץ גם הוא ר"ת "יצחק ב"ן "אברהם רומז לגבורות שצריך להמתיקן ע"י העלותן לשורשן לבינה שדינין מתערין מני' ושם הכל חסד וז"ש אלקי אבי ר"ת "יצחק "בן "אברהם וארוממנהו לרומם אותן לשורשן במקום שהכל חסד ובזה יתקנו וימתקו הגבורות ע"י התחברות מדת תחתונות בעליונות ונעוץ סופן בתחילתן כ' והנה תיבת שמע ישראל שמע מרומז ג"כ על ב' בחי' הנ"ל מדה עליונה ריש דרגין ולכן שמע ר"ת "שדי "מלך "עליון גם רומז לבחי' סופה דכל דרגין מלכות כי שמע ג"כ ר"ת "עול "מלכות "שמים והנה זה פי' המדרש שהקורא את שמע על ב' בחי' הנ"ל תחילת דרגין וסופה דדרגין צריך להזכיר מכות בכורים שהוא השפלת הקליפה בבחי' ראשית שלה ע"י התגברות ראשית דקדושה וקריעת י"ס שהוא השפלת טיפה דקליפה ע"י התגברות סופה דדרגין בקדושה והקורא את שמע שמורה על התגברות דקדושה ב"ב בחי' הנ"ל צריך להזכיר מכת בכורים וקריעת י"ס להשפיל ולהכרית הקליפה בראשיתה ובסופה ע"י התגברות הקדושה בב' ענינים הרומזים בר"ת שמע כנ"ל:
22
כ״גמרכבות פרעה וחילו ג"כ גי' הר"ת אחוריים דשם אדני שהטילו גבורות משם זה על המצרים:
23
כ״דירדו במצולות כמו אבן. אבן מאסו הבונים בחי' דוד המלך שהי' בעומק מאוד כמ"ש במ"א ועתה נתגברה הקדושה ומהדר בחי' הקליפה לעומת זה בעומק מאוד:
24
כ״הימינך ה' נאדרי בכח. גי' הר"ת חסד וכן נאדרי בכח ימינך ה' ג"כ הר"ת גי' חסד כמ"ש בזוה"ק מה תצעק אלי בעתיקא תליא מילתא משם עזרם ית"ש ולית שמאלא בעתיקא רק הכל בחי' ימין ולכן אמר כאן ב"פ ימינך שלית שמאלא רק ימין ואמר נאדרי בכח גי' ב"פ יד שגם יד שמאל יהי' בבחי' חסד יד ימין ולכן ר"ת גי' ב"פ חס"ד כנ"ל "ונאדרי "בכח ר"ת ב"ן ששם הוי' במילוי ההי"ן שגי' ב"ן מורה גבורות והי' הגבורות על המצרים ולנו הכל בחי' ימין וז"ש אח"כ ג"כ "נשפת "ברוחך שהר"ת ב"ן ונשפת ברוחך כסמו גי' חסד שעליהם הדין ולנו חסד:
25
כ״ואמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל ע"ד הנ"ל שי"ב צרופי הוי' הי' אצלם כביכול בגלות ולכן הי' מושלים בגדולה מאוד כי הי' יונקים משמות אלו והי' להם חיות גדול וע"ז אמר אויב כו' אחלק שלל כו' שי"ב שמות עם י"ב אותיות גי' שובבים גי' שלל ע"ז שיחלק הנ"ק שיחזור את הי"ב צרופי הוי' כביכול שהם גי' עה"א שלל ע"י שיחזור את י"ב שבטים כנגד הי"ב הויות כן הי' כוונת האויב ושלל גי' ה"פ חסד נגד ה"ח ונגדם נאמר כאן ה' אלפי"ן שרצה להחזיר כל נ"ק אצלו ולכן אמר תמלאמו נפשי שיתמלא נפשי מהם כמו שהי' מקודם שהנ"ק משמות אלו הי' בתוך מצרים ונתמלאו חיות מהם אבל באמת כבר תיקנו ישראל אז את הכל כנ"ל וז"ש אח"כ ויבואו אלימה ושם שתים עשרה מעינות כו' שאלימה אותיות אלקים המתיקו ע"י הי"ב צרופי הוי' גם ע"י פ"ו שנה קושי השיעבוד והטילו הגבורות על המצרים ונעשה הכל חסד להם וז"ש ויבואו אלימה שהמתיקו את שם אלקים ונעשה מאלהים צירוף אלימה ושם שתים עשרה עינות מים רומז לי"ב צרופי הוי' שהוציאו את כל נ"ק מהם ממצרים ונקראו עינות מים כי בהוי' בד' מילואין יש ט' יודי"ן גי' מים כידוע גם רומז להנ"ל שהוציאו הנ"ק מעומק שהי' שם בערות הארץ כי מים יורדין ממקום גבוה למקום נמוך בכל מיני עומק יורדין כמ"ש במ"א ע"פ מאד עמקו מחשבותיך ואם יש עוד עומק יותר מוציאין עוד נ"ק להוציא ומים ר"ת "מוציא "יקר "מזולל פי' להוציא הנ"ק מעומק כדרך מים המצמיחים כל דבר כי הצמיחו כל נ"ק ויצאו כל צבאות ה' ע"י שהי' פרו וישרצו כו' ושבעים תמרים תמר גי' י"פ דין הדין שבכל הי' מדות הכל נמתק לנו.
26
כ״זה' ימלוך לעולם ועד בזה סיימו השירה שעיקר הכל להמליך אותו ית"ש על כל אבריו וגידיו מנר"נ ובכל פעם לא יחשוב שכבר יצא י"ח בהמלכה זו רק יחשוב תמיד ויבקש מאתו ית' שיזכה להמליכו ע"ע ביתר שאת ויתר עז שיהי' עבד לו ית"ש ביתר התאמצות ויתר אהבה ויראה ויבין יותר איך לעבוד למלכו מממ"ה הקב"ה ולהמליכו בעוז יתר ע"ע ולכן כתיב ימלוך לעתיד והנה התרגום פי' קאים לעלם ולעלמי עלמיא אף שכתיב ימלוך לעתיד והתרגום פי' קאים לעלם כו' הוא תמיד רק כי לשון התרגום יש לו אחיזה גדולה בלשון הקודש ועכ"ז אינו נק' לשה"ק כי הנה ית"ש עושה לנו ניסים ונפלאות תמיד כמ"ש ז"ל הן הן גבורותיו ונוראותיו וכמ"ש ועל ניסיך ועל נפלאותיך שבכל עת ועכ"ז אין שמו וכסאו שלם כביכול שאין מדת מלכותו מפורסמת כ"כ כמו שיהי' לעתיד ועלו מושיעים בהר ציון כו' והיתה לה' המלוכה נמצא בחי' התרגום הוא כמו בחי' התגלות התנהגות נגד הגאולה כן התרגום נגד לה"ק ולכן כתיב בקרא ימלוך לעתיד שתתפרסם מלכותו כמ"ש ויאתיו כל לעבדיך כו' ויתנו לך כתר מלוכה והתרגום שהיא בבחי' גלות פי' קאים כבר שצריך לידע שגם עתה בגלות אין העולם מתנהג רק על ידי מדת מלכותו ית"ש ולא שיש הנהגה אחרת ח"ו אף שאנו בגלות מלכותו קאים כו' ויגאלינו ב"ב כי לשה"ק הוא בחי' התגלות ופירסום אלקים ולכן כתיב ימלוך לעתיד כיון שעתה לא נתפרס' כביכול מלכותו בגלות אבל התרגום שהוא בחי' הסתרה מהתגלות הנ"ל פי' קאים כו' כיון שגם עתה בגלות ג"כ מלכותו ית"ש מנהגת הכל רק שהוא בהסתרה ובהסתרה קאים ג"כ עתה ית"ש ויגאלינו ב"ב:
27
כ״ח[לקוטים]
במדרש וה' הולך כו' שאע"פ דכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא וכתיב מלא כל הארץ כבודו עכ"ז מפני חיבתן של ישראל הראה בעצמו להם ולהבין זה הוא דהנה לכאורה צריך להבין מה שאנו אומרים ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והי' לנו לומר שבראנו לכבודו רק הפי' ע"ד ר' יוחנן קרא למאני מכבדותא שמתכבד בלבושין כן צריך כל אדם לידע שהוא בעצמו אין ואפס מוחלט והוא רק ככלי הנצרך לבעל הבית וע"ד שאחז"ל על ישראל יודע הי' בעל הבי' היכן להפקיד את כליו לתשמישו ומלבושיו וזולת התשמיש בהכלי והמלבוש אין שום מעלה להכלי ומלבוש וכל מה שברא ית"ש לכבודו ברא שהכל כביכול לבושיו ומשתלשלים הלבושים וז"ש ברוך אלקינו שבראנו לכבודו שגם אנו נהי' למלבושיו כביכול וז"ש מלא כל הארץ כבודו וכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא שית' ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין שהוא לגו מן כל עלמין ולבר מן כל עלמין וז"ש שהכל נעשה מלבושין ומלא כל הארץ הוא כבודו ומלבושיו וז"ש והארץ האירה מכבודו כביכול כדרך הלובש שריון נחושת קלל שמאיר מנצוצי השריון כן הארץ האיר' מכבודו ממלבושיו לא כביכול מאור עצמותיו ית"ש רק מהכלים וזה מבחי' לבר מכל עלמין כדרך הלבוש שהוא מבחוץ אבל מפני חיבתן של ישראל האור פנימי להם מהאור שמלגו כל עלמין:
במדרש וה' הולך כו' שאע"פ דכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא וכתיב מלא כל הארץ כבודו עכ"ז מפני חיבתן של ישראל הראה בעצמו להם ולהבין זה הוא דהנה לכאורה צריך להבין מה שאנו אומרים ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והי' לנו לומר שבראנו לכבודו רק הפי' ע"ד ר' יוחנן קרא למאני מכבדותא שמתכבד בלבושין כן צריך כל אדם לידע שהוא בעצמו אין ואפס מוחלט והוא רק ככלי הנצרך לבעל הבית וע"ד שאחז"ל על ישראל יודע הי' בעל הבי' היכן להפקיד את כליו לתשמישו ומלבושיו וזולת התשמיש בהכלי והמלבוש אין שום מעלה להכלי ומלבוש וכל מה שברא ית"ש לכבודו ברא שהכל כביכול לבושיו ומשתלשלים הלבושים וז"ש ברוך אלקינו שבראנו לכבודו שגם אנו נהי' למלבושיו כביכול וז"ש מלא כל הארץ כבודו וכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא שית' ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין שהוא לגו מן כל עלמין ולבר מן כל עלמין וז"ש שהכל נעשה מלבושין ומלא כל הארץ הוא כבודו ומלבושיו וז"ש והארץ האירה מכבודו כביכול כדרך הלובש שריון נחושת קלל שמאיר מנצוצי השריון כן הארץ האיר' מכבודו ממלבושיו לא כביכול מאור עצמותיו ית"ש רק מהכלים וזה מבחי' לבר מכל עלמין כדרך הלבוש שהוא מבחוץ אבל מפני חיבתן של ישראל האור פנימי להם מהאור שמלגו כל עלמין:
28
כ״טויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי במד' אדום מתגאה בירושתו שברכו אביו על חרבך תחי' ואמר פן בחרב אצא לקראתך ויעקב מתגאה בירושתו כו' הקול קול יעקב כו' ונצעק אל ה' אלקי אבותינו הענין כמ"ש במ"א שהקול מורה על עלי' ממדריגה נמוכה לראש המדריגות כי הקוף רגלי' נמוכה מכל האותיות וכ' בס' שרגלי' יורדת מות והלמ"ד גבוה מכל האותיות והו' מורה על שית עזקאין דקנה שמוציא הקול והלמ"ד לשון לימוד כשלומד בהקול הוא גבוה מאוד ועשו מתגאה בירושתו בחרב כי בעשו הי' ניצוץ קדוש וברכו בחרב שג"כ יש בקדושה חרב טבחא או מהולא:
29
ל׳ה' איש מלחמה איש ר"ת "אל "הוי' שדי.
30
ל״אנחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך במד' תמן תנינא על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח וכולם רמזם משה בפ' זה נחית בחסדך זו גמ"ח נהלת בעזך זו התורה כדכתיב ה' עוז לעמו יתן אל נוה קדשך זהו עבודה כו' ג' אלו הם בחי' ג"ר תורה בחי' דעת וגמ"ח מדת חכמה חסד עליון עבודה מבינה ורומזים בהאי קרא "נחית "בחסדך ר"ת שם ב"ן מדת מלכות שיונקת מחכמה כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ "בחסדך ע"ם ר"ת ע"ב הוא שם שגי' חסד שיהי' התגלות כבוד מלכותו ע"י חסד גי' י"ג מדה"ר שהם בבחי' בינה "נהלת "בעזך ג"כ ר"ת ב"ן שע"י התורה שנק' עוז בחי' דעת התגלות מדת מלכותו ית"ש:
31
ל״בבמד' גערת גוים זה עמלק שנאמר ראשית גוים עמלק אבדת רשע זה עשו כו' שמא תאמר אף יעקב בכלל רשעים לא נאמר אלא רשע הפי' גער' גוים זה עמלק כי "ראשית "גוים "עמלק ר"ת גער אבדת רשע זה עשו כי שאר אוה"ע שאין להם קורבה באבות הקדושים נקראים רע ועשו נק' רשע כי יש לו צד אחיזה באבות וזה מורה השי"ן שבין אותיות רע ברשע ועד"ז פי' הרב מהר"מ משענדישוב ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר אף אתה הקהה את שיניו שאף צד אחיזה מהאבות שהם מרומזים בשי"ן תוציא בלעו מפיו וכן אנו נוציא הנ"ק מעשו ולכן ית"ש הוריד אותנו בגלות ובכמה מדריגות תחתונות כדי להוציא הכל אף מכל עניני' הפחותה שבפחותים והנמוכים שבנמוכים וז"ש וידו אוחזת בעקב עשו בחי' הנמוכה מאוד גם שם ידו אוחזת להעלות הכל וז"ש שמא תאמר אף יעקב בכלל שהוא כ"כ בתוך מדריגות נמוכות ובפרט שאח עשו כו' ובבטן אחד הי' רק אדרבא יעקב מעלה וממתיק הכל יעקב גי' אלקים וכ' בס' שע"י היוד אותיות המיתוק שלהם והענין שע"י שמקיימין היוד דברות ממתיקין בחי' עקב וזה אותיות יעקב שעל ידו נמתק העקב כנ"ל:
32