אדמת קודש, חושן משפט ס״בAdmat Kodesh, Choshen Mishpat 62
א׳שאלה ראובן תושב מצרים שנדבה רוחו לדור בא' מערי ישראל הקדושות ויבחר לו לשכון כבוד במקום הקודש היא חברון ת"ו. ומימים ימימה עבר שליח א' המיוחד משלוחי חברון ת"ו וראובן הנז' גילה את לבו עם השליח שרצונו לדור בחברון ת"ו דירת קבע ויתן כ"כ מעות עד סך מסויים בתנאי שישתדל השליח להביא לו שטר חתום מגדולי עיר הקודש חברון ומפרנסיה שכל ימי היותו חי על פני האדמ' שיהיה פטור מכל מיני מסין וארנוניו' והטלות דשכיחי ודלא שכיחי וכו' ובכלל התנאים שימכרו לו בתים בחצר הקודש שבחברון ת"ו לדירת קבע והיתה לו ולזרעו אחריו ואם בא יבא לו שטר זה העשוי כרצונו אז קודם צאתו ממצרים יפרע ככל הושת עליו. והשליח הנז' השתדל בכל מאמצי כחו עד שבא לו לידו של ראובן שטר כתוב וחתום מכל גדולי חברון ככל אשר שאל שטר עשוי בכל חיזוקי סופר כאשר יראה הרואה בשטר שבידו וכשראה ראובן הנז' השטר הנז' נתן לכסף מוצא ופרע כל המעות ע"ס פ"א. ויהי אחר הדברים האלה עלה האיש מעירו לשכון בהר שפ"ר ובא עם הכאונה דרך עזה. ויפגע במקום זו ירושלם ת"ו ודעתו היה לישב בירושלם כמשלש חדשים כי לו' ינוח מטורח משא מצרים וביני ביני שמע ראובן מצרות עיר הקודש חברון ת"ו בהב"ח וצרה א' הוכפלה מהמלחמות שנתחדשו בין הגויים רבים לוחמים בתוך העיר אלו עם אלו מה שלא היה לעולמים. וישמע ראובן וירא לנפשו ללכת לחברון ולסי' זו נתעכב ראובן הנז' בירושלם ת"ו י"ב חדש ויותר. והעומד על הפיקודים גזבר עה"ק ירושלם ת"ו בראותו שישב ראובן יותר מי"ב חדש שאל ממנו מס כמנהג שפורעי' מס אנשי העיר לחזק את בדק הבית וראובן השיב שהוא גר בארץ שלא נתעכב בירושלם להשתקע כי אם לגור בארץ עד שיראה יישוב בעה"ק חברון ת"ו וילך לו אל ארצו. ועוד טוען ראובן הנז' שהוא כבר נתפשר עם פרנסי ומנהיגי חברון ת"ו בסך מסויים על כל מיני מסין וארנוניות והטלות דשכיחי ודלא שכיחי וכיון שכן איך ילקה משני הצדדי' ויפרע ג"כ מס בירושלם. ופנה לסובב ובא לו לדרוש את אלקים עם פרנסי וגזברי חברון ת"ו שהם חייבים לפרוע המס לגזבר ירושלם שע"מ כן נתן להם כ"כ מעות להפיץ להדיח מעליו כל מיני תביעות ומסי' בין דשכיחי ודלא שכיחי דלא שדי אניש זוזי בכדי. מעתה יורינו המורה לצדקה דין אמת לאמיתו אם טענת ראובן היא טענה מספקת להפטר עצמו מליתן מס בירושלם מאחר שהוא גר בארץ. ואת"ל שחייב ראובן ליתן מס בירושלם מי יפרע המס ראובן או פרנס וגזבר חברון ת"ו ועל הכל יבא דברו הטוב כדת מה לעשות ויבא שכמ"ה.
1
ב׳תשובה ערכי עלי ידעתי שאיני מהמורים הוראה ולא מאנשיה וגם רבותי לא הגיעוני אליה. ועוד זאת יתירה דלא שרי ליה לאניש לאורויי באתרא דרביה הוא הראש ראש המדברי' בכל מקום אדונינו מלכינו א' היה אברהם ה"י לעטרת צבי ולצפירת תפארה לתורה ולתעודה. ומכאן מודעא רבה שאיני קובע עצמי להורות למעשה כי אם כנושא ונותן בדבר הלכה. וזה החלי בס"ד ואשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. משנה שלימה שנינו פ"ק דב"ב כמה יהיה בעיר ויהיה נידון כאנשי העיר י"ב חדש. ובהא איפליגו אמוראי כת הקודמים ראשון לציון הרב הנימקי יוסף כת' וז"ל מוכח בגמ' דאפי' לא ירד להשתקע אלא לגור כיון שעמד שם י"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר לכל מסי' ותשחורת ולפסי העיר ולכל ענייני העיר וכשלא עמד שם י"ב חדש אפי' ירד להשתקע לא הוי כאנשי העיר לכל מילי אלא לקופה ולתמחוי כו' יע"ש. וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' קל"ב דאפי' לא בא להשתקע אלא לגור שם הרי הוא כאנשי העיר כל שדר שם י"ב חדש דהא בגמרא רמי על מתני' מההיא דחמרת והגמלת כו' עד אבל כשלא שהה שם י"ב חדש אפי' בא שם להשתקע אינו כאנשי העיר דדילמא לא מתדר ליה אלא א"כ קנה בה בית דירה עכ"ל. אכן רבי' ברוך בשתו' פליג אנימקי יוסף ז"ל הובאו דבריו במרדכי פ"ק דבתרא וז"ל כתב רבינו ברוך בס' החכמה דמיירי דוקא דומיא דחמרת וגמלת העוברת ממקום למקום ונשתהה שם. אבל אדם הבא לדור שם להשתקע שם הוי קבוע בית דירה שם דתנן בית קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד ומיהו וכו'. והרב המובהק בעל משא מלך בפתח דבריו נסתפק במה שכת' הנימקי דמוכח בגמ' כו' וז"ל הרב ובאמת שמ"ש דמוכח בגמר' כו' נר' דלכאורה דליכא הוכחה כלל דאי משום דפריך מהחמרת והגמלת העוברת ממקום למקום דקתני דאם נשתהו שם ל' יום כו פי' דבריו דאי איתא דיש חילוק בין ירד להשתקע ובין כשירד לגור דבירד להשתקע מיד הוי כאנשי העיר לכל מילי וכשירד לגור צריך שישהה בעיר י"ב חדש. א"כ הו"ל להתרצן לו' דההיא דחמרת וגמלת דאמרי' דכשנשתהו שם שלשים יום הן בסייף וממונם אבד מיירי כשבא ע"מ להשתקע ומשום דהוי דיני נפשות הוא דמצרכינן שישהה ל' יום אבל בעלמא כשירד להשתקע תכף ומיד הוי כאנשי העיר לכל מילי ומתני' מיירי בבא לגור ומדלא חילקו בש"ס חילוק זה ש"מ דלא שאני לן בין ירד להשתקע כשבא לגור דכל אפייא שווין דצריכין שהיית י"ב חדש לכשיהיו כאנשי העיר כנ"ל פי' דברי הרב ז"ל. ובתר הכי א' הרב ז"ל נראה דמכ"ש פריך כיון דאפי' בדרך העברה כשנשתהה שם ל' יום דינם בסייף היכי קתני מתני' דאפי' בבא להשתקע בעי י"ב חדש. וקרוב לדברים הללו מצאתי בהרב הגדול מהרשד"ם בת' דשייך לחה"מ סי' שצ"ט שדחה דברי הרב הגדול מהרר"י פרמון וכת' מהרשד"ם שם בא"ד וז"ל דאם איתא כדברי זה הסכם שהיה מק' במכ"ש הו"ל לפרושי ולמימ' השתא חמרת וגמלת סגי בל' יום ירד להשתקע מבעיא ומדלא פי' כן אלא א' הא והא משמע בפי' שהנושאי' שווין ואין ביניהם אלא לבני מתא או ליתוב מתא וזה ברור כשמש למי שדרכו להורות על האמת עכ"ל. הרי שדחייה זו שדחה הרב מש"מ לנימקי מאיש לוקחה זאת הוא הרב ר' פירמון וכבר דחאה מהרשד"ם בשתי ידים. ואחרי כן נגלו אליו דברי הנימקי מאיזה מקום מהש"ס הוכיח סברא זו וז"ל וראיתי להרב הנימקי עצמו שכתב שסמוך ז"ל המודר מאנשי העיר וכו' ובסייום דבריו כתב וז"ל ומדבריו אלו נראה דמאי דקאמר מוכח בגמרא היינו מדלא חילק וכמ"ש כאן עם שבאמת אין זה הכרח מלשון הגמ' וק"ל ואני בער לא אדע מדוע לא הוכשר בעיניו הוכחת הנימקי שלדעתי היא הוכחה טובה ונוכחת. ומ"מ למדנו דבירד להשתק' תלוי בפלוגתא דרברוותא דלדעת הנימקי ודעמיה ז"ל צריך שהיה י"ב חדש דאי לא שהה י"ב חדש אף שירד להשתקע הוא פטור מפסי ומסי מעיר. ולדעת רבי' ברוך אם מתחילה ירד להשתקע חייב בפסי ומסי העיר תכף ומיד. ובקשתי חבר לרבי' ברוך ולכאורה נראה דמהריק"ו שורש י"ז אזיל לשיטתו שכתב בא"ד וז"ל ואשר נסתפקה אם בני העיר כו' נלע"ד דבר פשוט שיכולים לכוף זה את זה לעשות קופה ותמחוי דלא נתנו שיעור הזמנים כגון ג' חדשים לקופה או לתמחוי ו' חדשים כא' בבא לגור ואו' שאינו רוצה להשתקע ולזה אמרו שאינם יכולי' לכופו ליתן עמהם עד אותו זמן שגבלו הראשונים משום דמצי למימר אין רצוני להשתקע כו' עד ל"מ לדברי רבי' ברוך כס' הסכמה דלדידיה אפי' בבא אל עיר נושבת כדי להשתקע כופין אותו בני העיר לתת עמהן מיד אלא כו' דמשמע הא אם אומ' שירד להשתקע דחייב בכל הני מילי כקופה ותמחוי וה"ה לפסי ומסי העיר כס' רבי' ברוך ז"ל ונראה מכלל דבריו אלו דמודה ואזיל לס' רבי' ברוך. אכן אחר ההתבוננות נראה דאין מדבריו אלו הוכחה דס"ל כס' רבי' ברוך משום דנדון דמהריק"ו איירי בעיר חדשה ועלה כתב מ"ש דכיון דבאי' לדור בעיר חדשה כיון שהם יודעים בעצמן שדעתם להשתקע מאיזה טעם ופטרו מלעשות קופה ותמחוי. ואח"כ כתב דל"מ לר' ברוך כו' אלא אפי' לדברי אותה תשו' דפליג מודה לדינו כיון דאיירי בעיר חדשה. אכן לחייבו בענין פסי ומסי העיר אף שירד להשתקע לא מחייב אם לא נשתהה שם י"ב חדש כס' הנימקי. והרב הגדול מגדולי האחרונים מהר"י ן' לב בריש ח"ג כתב וז"ל איברא דנראי' דברי הנימקי יוסף מדברי המרדכי וראיה גדול' היא מדקתני סתמא ולא חילק וממתני' דקתני סתמא אם קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר ליכא הוכחה דבירד להשתקע אין צריך י"ב חדש דאיכא למימר דשאני התם דעביד פועל רשום דנראה ודאי דירד להשתקע עכ"ל. ומיהו לבי מגמגם בדברי הריב"ש בסי' תע"ה שנראה שסותר דבריו הראשונים שכתב בסי' קל"ב הנז"ל דאילו בסי' הנז' נראה מדבריו בהידייא שסובר כס' הנימקי דאפי' בירד להשתקע צריך שהיית י"ב חדש כמש"ל משמו. ואילו בסי' תע"א נראה מדבריו דס"ל כס' רבי' ברוך שכ"כ שם וז"ל אבל אם התנה כן מתחילה כו' יכולים הקהל לשאול לו המס מיום שקבע דירתו דמאי דאמרי' במתני' כמה יהיה בעיר ויהיה כאנשי העיר י"ב חדש היינו דוקא במי שלא ידענו אם יתעכב לדור בעיר אם לא דכל שעמד שם י"ב חדש מחייבין אותו כו' אבל כל שנתחייב מתחילה לדור כאן י"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר דומיא דמאי דאמרי' במתני' ואם קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד דמסתמא דעתו להשתקע בכאן. וכבר כתבו קצת מהאחרונים דלאו דוקא קנה בית דירה דהוא הדין אם שכר בית דירה כל ששכרה לי"ב חדש דמיד הוי כאנשי העיר עכ"ל.
2
ג׳והנה הרואה יר' שדבריו אלו הן כדעת רבי' ברוך ז"ל דבירד להשתקע הרי הוא כאנשי העיר דמי שקנה בית דירה הוא כאנשי העיר מיד בלא שהיית י"ב חדש. וא"כ נמצאו דבריו סותרות זו את זו. וכבר עלה בדעתי ליישב את דבריו בהנחה מונחת דשנייא הך דסי' תע"ה דאיירי שנתחייב מתחילה לדור כאן י"ב חדש דכיון דאיכא חייוב בדבר דמי ממש לקנה בית דירה ולהכי חייבו הרב במס תכף ומיד. ומ"ש בסי' קל"ב מיירי שלא נתחייב לדור בחייוב גמור כי אם בדיבור בעלמא ולהכי אמרי' דאינו כאנשי העיר מיד משום דאתי דבור ומבטל דבור. ועכ"ז אכתי לא נתקררה דעתי ביישוב זה דאי הכי אמאי נקט בלישניה בסי' תע"ה וא' דמאי דאמרי' במתני' כמה יהיה בעיר וכו' היינו דוקא במי שלא ידענו אם יתעכב לדור בעיר וכו'. ואי איתא דהכל תלוי בחייוב עדיפא מינה הול"ל דאפי' דידענו שרצונו להתעכב לדור בעיר דהיינו שפי' את דבריו ובפה מלא א' שדעתו לקבו' דירה אפ"ה אינו נחשב כאנשי העיר מיד כיון שלא נתחייב להשתקע וכו' וכיון שכן נר' שאין כונתו בדבר האמור ואכתי דבריו צל"ת. ומהתימא על הרב מש"מ ז"ל שאחר שכתב תור' דברי הריב"ש ז"ל דסי' קל"ב כתב וז"ל גם בסי' תע"ה דבריו נוטים לדברי הנימקי ע"כ ולא מסתייה שלא נרגש להקשות דברי הריב"ש ז"ל אלא שכתב שדבריו נוטי' לדברי הנימקי ז"ל וזה אינו כמדובר. וכעין זה נמי ק"ל ע"ד הרב הגדול מהר"ם אלשיך ז"ל בתשו' סי' ס"ה דף קי"ט בא"ד וז"ל אבל בהסוגייא דהשותפין דלא מיירי בדאזיל להתעס' למזבן וביני' אלא דחזינא שבא מעירו ונשתהו שם דרך דירה בעלמא ולא ידעי' אי למקבע קא מזביין אי לא בהא בעי' חדא מתרתי או דנשתהה י"ב חדש או דקנה בית דירה והיינו דכתב הריב"ש ז"ל סי' תע"ה וז"ל דמאי דאמרי' במתני' כמה יהיה בעיר ויהיה כאנשי העיר י"ב חדש היינו דוקא במי שלא ידענו אם יתעכב לדור בעיר וכו' והעתיק כל הלשון שבתשובה זו ואח"כ כתב ומ"ה הרמ"בם והטור והסמ"ג ורבי' ירוחם ז"ל שינו לשון המשנה כמה יהיה בעיר ואמרו הדר בעיר כלו' דכיון דטעמ' דמילתא הויה משום דמספקא לן אי דעתו להשתקע אם לאו ומ"ה בעי' י"ב חדש דבהכי גלי דעתיה דלהשתקע קבעי מ"ה כתבו הדר בעיר וכו' יע"ש וכמדומה לי שנעלם מעיני הרב הנז' ז"ל תשו' דהריב"ש דסי' קל"ב הנז"ל דאילו היה רואה אותה תשו' דסי' קל"ב לא היה בונה דייק מתשו' זו דסי' תע"ה דהא אותה תשו' דסי' קל"ב נר' דמנגדת תשו' זו דהתם מוכח דס"ל כס' הנימקי ז"ל כמדובר. תו ק"ל ע"ד הרב הנז' ז"ל במאי דאעיל נפשיה לדייוקי במה ששינו הרמב"ם והסמ"ג והטו' ור"י ז"ל מלשון המשנה וכתבו הדר בעיר וכו' ומפני דיקדוק זה כתב דבעי' י"ב חדש דבהכי גלי דעתיה שלהשתקע בא. ולמה לא דייק הרב זה מתיבת כל דנקטי בלישנייהו כל הדר בעיר ודיקדוק הזה הוא יותר במשמע ללמוד ממנו דין זה וכן מצאתי למהרשד"ם ז"ל דדייק הכי בסי' שצ"ט. וז"ל אחר שהעתיק לשון הרמב"ם וסמ"ג והטור שכתבו וכל הדר בעיר כתב וז"ל למה להם לגדולי עולם להוסיף על לשון המשנ' תיבת כל שכל א' מהם היה יכול לו' כלישנא דמתני' הדר בעיר יהיה לו כך וכו' ולמה נקטי כל ופשיטא דלרבויי אתא דמלתא פסיקתא קתני מתני' הדר בעיר י"ב חדש וכו' בין שיהיה שהלך שם להשתקע ובין שהלך שם לגור דרך עראי הכל דין א' ובין ירד שם מחמת אונס ובין ירד שם מרצונו הדבר תלוי בשהיית י"ב חדש כדי שיגלה אלינו מרצונו מתחיל' היה להשתק'. ודיקדוק כזה הוא דקדוק חשוב כדאמרי' כל לטפויי אתא דאילו דקדוק הרב הנז' ז"ל אין ממנו הוכחה כ"כ מפני שדורות הראשונים ז"ל אמת שקבלה אצלינו שהיו מעתיקי' דברי המשנה והש"ס. מ"מ פעמים גורעין ופעמים מוסיפין וזה ברור. תו ק"ל בדברי הרב הנז' ז"ל באותה תשו' במה שיראה הרואה שכמה יגיעות יגע אותו צדיק וצידד כמה צדדי' להכריח כן מדברי הש"ס ומדברי הפוסקי' ראשוני' ז"ל דבשהיי' י"ב חדש אינו מתחייב כי אם דוקא במילתא דנטירותא דמת' ולא למסי' וארנוניות והכרח הדבר במאי דאוקי ר' יוחנן וא' כי תנן במתני' נמי י"ב חדש לפסי העיר תנן ובתר הכי ר"י גופיה א' הכל לפסי העיר אפי' מיתמי אבל מרבנן לא צריכי נטירותא ע"כ משמ' דמה שאמרו פסי העיר היינו מילי דנטירותא כו' יע"ש והאריך בענין והוכיח במישור שכן נראה מלשון הרמב"ם וסמ"ג ור' ירוחם והסכים עמם לשון הטור יע"ש וכתב אח"כ ולא עוד כי אפי' הריב"ש שביתומים כתב סי' תע"ה ס' האומרי' שאפי' המסין וארנונייות הנותנים למלכים שהרי הם כפסי העיר לחייב בהם היתומים אעפ"כ במשנת כמה יהיה בעיר כתב סי' תע"ז שהא לדבר הוצאות הקהל שהוא לשמירת העיר כו' יע"ש. ואני תמה על הרב הנז' ז"ל שלמה לא תמה על הריב"ש דמאחר שהוא מפ' במשנה כמה יהיה בעיר כו' שהוא לפסי העיר שהוא לשמירת העיר ותיקוניה. א"כ איך כתב סי' המחייבי' ליתומים במסי' וארנוניות אפי' במידי דלא שייך בשמירת העיר דהא ר"י גופיה דאוקי מתני' בפסי העיר הוא עצמו חייב את היתומים בפסי העיר ופטר את החכמים משום דרבנן לא צריכי נטירותא דמשמע דמה שחייב ר"י ליתומים הוא במלתא דנטירותא ומאין בא להם החייוב ליתומים במסין וארנוניות. ומדהביא הריב"ש ס' המחייבי' ליתומים במסין וארנוניות ש"מ דהכי ס"ל וזה היפך מ"ש הרב בפי' המשנה. וא"כ ק' למה הרב הנז' העלים עינו מלהקשות על הריב"ש קו' זו לפי דרכו וראה דמהר"ם אלשיך אזיל לשיטת מהר"י הלוי שהביא אתו הרא"ש בפסקיו וז"ל הרא"ש א"ר אסי אמ"ר יוחנן הכל לפסי העיר אפי' מיתמי אבל מרבנן לא רבנן לא צריכי נטירותא כו'. כתב הר' יוסף הלוי כל מלתא דאית להו נטירותא ליתמי כגון מיני פורעניות אבל ארנוניות לא רמינן עלייהו דיתמי. ויר' לי דכל מיני מסין מידי דנטירותא נינהו כי הם השומרי' אותנו בין העמים כי מה תועלת יש לאומות בנו לשומרינו ולהושיב אותנו ביניהם אלא בשביל הנאה שניאותין מאת ישראל לגבות מהן מסין וארנוניות עכ"ל. ומצאתי לאבי התעודה מהרי"ט בת' דשייכי לחה"מ סי' ס"א שנתן טעם כעיקר לס' מהר"י הלוי שהביא הרא"ש ז"ל וז"ל שם ונ"ל שדעתו של הר"י הלוי משום דליתמי לא רמי' אלא במידי דבריא לן שנהנין ממנו אבל מספק שמא יועיל לא מפקינן ממונא מינייהו דיתמי לאו בני מחילה נינהו וכו' דכל שאין היתומים נהנין מהם לא מחייבי' דלאו בני מחילה נינהו הלכך מסי' וארנוניות אע"ג דמסתמא לנטירות' דידן עבדי שמא לא יועיל ומספיקא לא רמיא עלייהו. ומ"מ ס"ל להרא"ש ז"ל דכל מיני מסין מידי דנטירותא ובכל עניין יועיל הרבה מה שהם נהנים כו' יע"ש.
3
ד׳אמנם לפי דעת הרב הנז' נראה דאף לפי טעם כעיקר שנתן לס' מהר"י הלוי אפ"ה כתב דהרא"ש חלק על מהר"י הלוי דאפי' במסין וארנוניות חייבים היתומים משום דעכ"פ הוי מלתא דנטירותא וכמ"ש הרא"ש ולע"ד נראה דבהכי רווחא לן מלתא לישב דברי הריב"ש ז"ל דבסי' תע"ה לסי' תע"ח דהריב"ש ס"ל כס' הרא"ש ז"ל דאפי' מסין וארנוניות שלוקחים המלכים מיקרי מלתא דנטירותא לפי שהגויים שומרים אותנו ע"י אותו ממון שלוקחים וכמ"ש הרא"ש ולהכי חייב ליתומים אפי' במסין וארנוניות הניתנים למלכים ולמושלים משום שהם ניתנים לשמירת גופם וממונם וכמ"ש שם בהידייא שזה נכלל בפסי העיר המוזכר בש"ס. וממלא נשמע דמ"ש בסי' תע"ה שמה שאמרו כמה יהיה בעיר ויהיה כאנשי העיר י"ב חדש הוא להוצאות שיש לקהל לעשותן מאחרי בואו לשמירתן או לתקוני העיר הוא אפי' במסין וארנוניות שאף במסין שייך לומ' שהן ג"כ למשמרת העיר. ולאפוקי ממה שהבין מהר"ם אלשיך ז"ל שהוא לשומרי העיר ולא למסין וארנוניות. ובהכי נמצאו דברי הריב"ש מכוונים יחד בשתי התשו' כנ"ל. סוף דבר דברי מהר"ם אלשיך בתשו' זו אינה מוסכמת מכל האחרונים ז"ל שכל האחרונים הסכימו לדברי הנימקי יוסף ז"ל שבכלל פסי העיר המוזכר בש"ס הוא המסין וארנוניות דכולהו צריכי' לנטירותא דמתא וכמ"ש אדון הכל הרא"ש ומהרי"ט כנז"ל וכיון שכן כל שנשתהה בעיר י"ב חדש נתחייב בכל ענייני העיר ואף במסין וארנוניות וכמו שמבואר הדבר בסיפרי הקודש האחרונים ז"ל ולפי שרבו מלמנות לא אזכירם בשם. וכן כמעט רוב האחרונים הסכימו גם במ"ש הנימקי דבין שבא לגור ובין שבא להשתקע בכולהו צריך שהיית י"ב חדש להתחייב בפסי ומסי העיר ובבציר מהכי לא מחייב במסי ועולי העיר כי אם דוקא בדברים הקצובים כקופה ותמחוי וקבורה בזמנים שונים כמוזכר בברייתא המוזכרת פ' השותפים דף ח' ואיפשר נמי להסכים דברי הראשונים לס' הנימקי שהרי ראשון שבקדושה הוא הרמב"ם כתב בפ"ו מה' שכנים וז"ל וכל הדר בעיר י"ב חדש או שקנה בית דירה נותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכין לתיקון החומה ודלתות ושכר הפרשי' והשומרים את המדינה וכיוצא בדברים אלו ששומרי' העיר עכ"ל וכן העתיק מרן הקדוש בשולחן סי' קס"ג. ומדקא' בסייום דבריו וכיוצא בדברים אלו ששומרים העיר איפשר להסכים דבריו לדברי הנימקי בכל סברתו דמדנקט וכל הדר כו' איפשר דלרבויי אתא בין ירד לגור ובין ירד להשתקע כדדייק מהרשד"ם כמש"ל. וכן מ"ש נמי בסייום דבריו וכיוצא בדברים אלו וכו' איפשר לפרשם אף במסי' וארנוניות דהם ג"כ נטירותא דמתא וכמ"ש הרא"ש כמש"ל. גם דברי הטור איפשר להסכימם ג"כ לסבר' הנימקי ואף שלא כתב בסייום דבריו כמ"ש הרמב"ם אלא שכתב וז"ל וכל מי שדר שם י"ב חדש כו' הרי הוא כאנשי העיר מיד לכל דבר עכ"ל ולא כתב וכיוצא בדברים אלו כו' כמ"ש הרמב"ם כי אם לכל דבר קא' ואיפשר לפ' דלכל דבר דקא' היינו לתיקון החומה וכיוצא שהוא במידי דשייכי לשמירת העיר אבל לא למסין וארנוניות מ"מ ממ"ש אח"כ כל הדברים שהן לשמירת העיר ת"ח פטורים דאינם צריכין שימור לפיכך פטורין מכל מיני מסין בין קבועים בין שאינם קבועים ע"כ. ומדפתח בשמירת העיר וסיים במסין קבועי' ושאינם קבועי' ש"מ דלאינשי דעלמא חייבים במסי' וארנוניות אחר י"ב חדש דהכי אמרי' הכל לפסי העיר אפי' מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא ש"מ דבכלל פסי העיר הוי מסין וארנוניות דבהכי אוקי רבי יוחנן עצמו מתני'.
4
ה׳וראיתי להב"ח שכתב שם ע"ד הטור וז"ל וכל מי שדר בעיר י"ב חדש כו' הרי הוא כאנשי העיר מיד לכל דבר פי' אפי' לפסי העיר ודקדק ג"כ וכתב וכל מי שדר בעיר לכלול אפי' מי שעובר ממקום למקום כגון החמרת והגמלת דכיון שעמד בעיר י"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר לכל דבר כדאי' בגמ' כו' הרי לך דפי' ס' הטור כס' הנימקי דאפילו בבא לגור או להשתקע כיון שעמד י"ב חדש שנתחייב אף לפסי העיר. וכבר הרב הנז' פי' למעלה בתחילת הסי' דבדר בה י"ב חדש או קנה בית דירה חייב אף במסי ועולי העיר ודקדק כן מדברי הטור. הרי שפי' דברי הטור כס' הנימקי ז"ל. וכיון שמדברי הראשונים נר' מדבריהם שדבריהם נוטים לס' הנימקי וכן הסכימו רוב האחרונים. א"כ המיעוט בטל ברוב. ובין הכי והכי נפקא מינה לנ"ד דלכ"ע ראובן חייב במס כיון ששהא בירושלם י"ב חדש וזה מוסכם מהש"ס ומכל הפוסקי' ראשונים גם אחרונים בלי ספק והאריכות בזה הוא ללא צורך. אלא שכך היא דרכה של תורה כותבה דורשה ומגיהה כל א' וא' לפי שכלו מאשר תשיג ידו. נמצא כללן של דברים דלכולהו תנאי ואימוראי ראובן זה חייב הוא במס ותשחורת העיר עה"ק ירושלם ת"ו מאחר שנשתהא בה י"ב חדש ויותר אעפ"י שלא ירד מתחילה להשתקע. ועוד כיון ששכר ביה דירה לדור הוא וכל ביתו חייב הוא בעולם ומסי ירושלם למ"ד שכירות ממכר ליומיה אף לענין זה דהוי כקונה בית דירה דקי"ל דנדון כאנשי העיר תכף ומיד וכמו שנר' מדברי הרב תרומת הדשן סי' שמ"ב ומהר"י וייל סי' ל"ח. ואף שהרב מש"מ דף ט' כתב דלא קי"ל הכי אלא דשכירות לא הוי ממכר ליומיה להך מלתא ולא הוי כאנשי העיר היינו דוקא לשלא יחשב כאנשי העיר תכף ומיד. אמנם בנ"ד שכבר ראובן הנז' כבר נשתהא בעיר י"ב חדש דבהך בלחוד נתחייב במסי ועולי העיר לכ"ע. ונוסף ע"ז ששכר בית לדור בו בהא ודאי דכ"ע מודו שנתחייב ראו' במסי ועולי העיר לכ"ע וזה פשוט. אמנם מה שיש להסתפק בנ"ד במה שראובן הנז' כבר קודם ביאתו לירושלם קנה בתים בחברון ת"ו לדור שם דירת קבע וכיון שקנה שם בית בחברון מתחילה כבר נתחייב תכף ומיד במסי ועולי העיר כדאמרי' במתני' דקתני ואם קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וסמ"ג והטור ור' ירוחם וכל האחרוני' וא"כ כיון שכבר נתחייב במסי ועולי חברון ת"ו. מעתה אם באנו לחייבו גם במסי ועולי ירושלם ת"ו א"כ לקחה מ"ה שיפרע שני מסין א' בחברון מפני שקנה בה בית דירה ומס אחר בירושלם מפני ששהא בה י"ב חדש. ודמי האי מילתא למ"ש גדולי המורים הרשב"א והרב ת"ה שהרשב"א בתשו' סי' תרס"ד נשאל אם יכולים אנשי העיר לשעבר איש או אשה מעיר אחרת וממלכות אחרת כו' במס מה שהם גוזרין עליהם אם לאו. תשו' שורת הדין נראה שאינם יכולין לשעבד אותם דכל שאינו בין עירם ואפילו הוא ממלכותם אינו חייב לתת בשום דבר עם אנשי עיר אחרת וזה מבואר כו' עד ואפי' בן עיר שיש לו עסקי' ופקדונות בעיר אחרת בקבע אינו פורע מס מאותו ממון שיש לו קבוע במקום א'. ועוד שאם אתה או' כן לקתה מ"ה בכך שנמצא זה פורע כפלים עם בני עירו ופורע עם בני עיר אחרת כו' יע"ש והרב ת"ה סי' שמ"א נשאל על שני עיירות טבריה וציפורי שנותנים מס למלך והלכו ד' עשירים מטבריה לדור בציפורי ונשאו בעול עם בני ציפורי ונתיישבו בציפורי יותר משנה ובני טבריה תובעים מהם המס. והשיב הרב הנז' בא"ד דאם המלך היה תובע מאלו הד' העשירים שיצאו מטבריה ונתיישבו בציפורי שישאו בעול בני טבריה היה גזילה דמלכותא מאחר שהם נושאים בעול המס דבני ציפורי ומקפחין ריוח שלהם ופורעי' שם איך יתכן שישאו בעול עם בני טבריה לתת מס בשני המקומות כו'. הרי דאינהו אשלי רברבי גדולי ישראל כתבו דמאחר שנושא בעול עיר א' דאין לחייבו שישא עול עיר אחרת דאם אמרת כן לקתה מ"ה שיפרע מס בשני מקומות. א"כ דון מינה לנ"ד דמאחר שראובן הנז' נושא בעול ק"ק חברון ופורע שם המס. דתו אין לחייבו שיפרע מס בירושלם דא"כ לקתה מ"ה שיפרע בכפלים מס א' בחברון ומס א' בירושלם והוי גזילה דמלכותא ולא דינא דמלכותא וכמ"ש הרב תה"ד. אמנם אכתי מספקא לן בנ"ד דלא דמי נ"ד לאינהו תשובה דהרשב"א ות"ה דבנדון דהרשב"א עכ"פ לא היו מחוייבי' לפרוע מס בעיר שיצאו משם מן הדין אף שנשאר ממונם בעיר שיצאו משם דמפני הממון שהניחו שם לא נתחייבו לפרוע מס אלא שמפני המנהג וההסכמה שהיה להם בבני עירם וע"כ כתב הרשב"א שאם אתה בא לחייבו שיפרע במקום אשר הוא עומד היום ג"כ נמצא לקתה מ"ה בכפלים שיפרע בעיר אשר יצא ממנה מפני המנהג ויפרע ג"כ במקום אשר הוא עומד היום וכן נמי בנדון דהר' ת"ה שהד' עשירים עקרו דירתם מטבריא ונתיישבו בציפורי דכשנעקרו מטבריה שוב אינם חייבי' לישא בעול טבריא דכבר נושאי' בעול ציפורי ואם אתה בא לחייבן שישאו ג"כ בעול טבריא נמצא דלקתה מ"ה כו' ואין זה דינא דמלכותא כי אם גזילה דמלכותא משא"כ בנ"ד דראובן הנז' נתחייב בב' המקומות מן הדין בק"ק חברון מפני שקנה שם בית דירה. וגם נתחייב מן הדין בירושלם מאחר ששהה בעיר י"ב חדש א"כ הרי לראובן הנז' תרי חייובי דרמיא עליה וכיון שכן הדין נותן וגם הסברא נותנת שיתחייב בפרוע פרעות בב' המקומות ובהכי היה איפשר לכאורה לישב דברי הרא"ש בתשו' דכלל י"ג סי' י"ט שכתב בא"ד וז"ל ויראה בעיני שאף אם ילך אדם לדור בעיר אחרת שלעולם הוא פורע מס עם אנשי העיר שיצא משם וכ"ש אם עדיין הוא דרך עמהם בעיר עכ"ל. ודבריו אלו תמוהים טובא כמ"ש שההולך לדור בעיר אחרת שלעולם הוא פורע מס עם אנשי עירו שיצא משם שזה נראה היפך המשנה דאמרי' כמה יהיה בעיר ויהיה כאנשי העיר י"ב חדש וכיון שזה נתיישב בעיר אחרת ושהה שם י"ב חדש כבר נתחייב מן הדין בעולי ומסי העיר השנית. ואיך חייב הרא"ש שלעולם יפרע עם אנשי העיר שיצא משם ונמצא שלקתה מ"ה שיפרע בכפלים מס א' בעיר שיצא משם ומס אחר בעיר שנתיישב שם ונמצא שהרא"ש חולק עם הרשב"א והת"ה וכבר מן האחרונים נדחקו לישב דברי הרא"ש ז"ל ומכללם הרב מש"מ דף ט"ו נדחק לישב וז"ל וביאור דבריו ז"ל לדעתי דאיירי במי שהיה לו חק בעיר לשלם עמהם במס או שמעות שהיו לו כבר משועבדים במס וכמ"ש הרא"ש למעלה כו' כנראה שהיו כבר משועבדות ובכי האי גוונא דוקא הוא דכתב הרא"ש שאפי' שילך לעיר אחרת לדור שם שפורע מס עם אנשי העיר שיצא משם אבל בעלמא לא עכ"ל. ולי נראה לפרש דהרא"ש ז"ל מיירי דומיא דנדון דידן דמן הדין חייב לישא בעולי ומסי שתי העיירות וכגון שקנה בית דירה בעיר א' והוא גר י"ב חדש בעיר אחרת דמן הדין חייב לגדל פרע בשתי העיירות כן היה נ"ל לכאורה ליש בדברי הרא"ש דבהכי מיירי בנ"ד. ומ"מ לא נתקררה דעתי לא ביישוב הרב הנז' ולא ביישובי. וביותר נכון בעיני לישב דבריו באופן אחר אכן צריך אני להעתיק קצת מדבריו הקודמים וז"ל שם ואחרי הדברים האלה שלא ימצאו הקהל עדים לדבריהם וגם ישבע ראובן כאשר כתבתי אז יפרע ראובן מס מהנכסים שהכניסה לו אשתו נכסי אביה ואמה שהיו פורעים מס בעיר לפי תקנת הקהילות שבארץ הזאת. ויראה בעינים שאף אם ילך אדם לדור בעיר אחרת שלעולם הוא פורע מס עם אנשי העיר שיצא משם וכ"ש אם עדיין הוא דר עמהם בעיר כו' יע"ש. מבואר מדבריו אלו שאחר שישבע ראובן שהאמת כדבריו שלא נשאר לו ממון מממונו שאז חייב לפרוע לקהל מס מהנכסים שהכניסה לו אשתו שהן נכסי אביה ואמה שהיו פורעי' מס בעיר בשביל ממון זה שירשה מאביה ואמה וזכות הקהל לא נסתלק בשביל מות אביה ואמה לפי תקנת הקהילות שבארץ ההיא. פי' דבריו נראה דהחייוב בא לראו' מכח תקנת הקהלות שכן קבלו עליהם ועל זרעם אחריה' תקנה זו ואח"כ כתב ויראה בעיניהם שאף אם ילך כו' פי' דבריו אלו לע"ד כך הם שלפי הנראה שתקנת זו היה שאם אדם כי ימות והניח נכסיו ליורשיו שיפרעו מס גם על אותן הנכסים שירשו מלבד המס שעליהם. אכן תקנה זו לא היתה כתו' בפי' בספר התקנות אלא שהרא"ש למד ענין זה מכח תקנה אחרת שהיתה כתו' בפי' בס' התקנות של אותה העיר שהיא זאת שהתקינו כת הקודמים שאם ילך אדם לדור בעיר אחרת שלעולם הוא פורע מס עם אנשי העיר שיצא משם וזהו פי' מ"ש ויראה בעינים וכו' פי' שמחמת שתקנה זאת היא גלויה ומפורסמת לעין כל שכן הוא כתוב בכלל תקנות העיר. מכח תקנה זו למד ממנה הרא"ש לחייב את ראובן שיפרע מס על נכסי ירושת אשתו שירשה מאביה ואמה מלבד המס של ממונו אם היה לו לראובן במכ"ש ומה איש א' שהלך להתחייב בעולי עיר אחרת שנתיישב שם שאין הדין נותן שילקה בכפלים שיפרע בשתי עיירות אפי' מן התקנה חייב לפרוע ולישא בעול מהעיר שיצא משם ואע"פי שכבר הוא נושא בעול אותה מדינה שקבע שם דירתו כ"ש וק"ו זה שהוא במדינה זו ואם יש לו ממון אף שנתחייב לפרוע מס ממנו אם בא לו ממון אחר שכבר היו הבעלים הראשונים פורעי' מס מפני ממון זה והוא דר בעיר זה לא כ"ש שיתחייב לפרוע בכפלים א' בשביל ממונו אם יש לו ממון ומס אחר בשביל אותו ממון שכבר יש להם זכות הקהל בממון הזה במס. וזהו שכתב וכ"ש אם עדיין הוא דר עמהם בעיר שכונתו כדבר האמור. מעתה נמצינו למדין שדברי הרא"ש הללו שחייב במס לאדם שהלך מעירו שיפר' לאנשי עירו וכבר נודע דבמילי דמסי' הכל תלוי בתיקוני העיר ומנהגיה אבל בעלמא כלו' במקומות אחרים שאין להם תקנה זו פשיטא שחזר הדין לכמות שהיה דקי"ל דכיון שהלך מעירו ונתיישב בעיר אחרת י"ב חדש ונשא בעול ומסי העיר שקבע דירתו שם פשיטא שהוא פטור מלישא בעול ומס העיר שיצא ממנה שאם נאמר כן נמצא לקתה מ"ה וכמ"ש הרשב"א והרב ת"ה כנז"ל. ובהכי ניחא שהרא"ש ז"ל לא סתר דבריו הראשונים שכתב בכלל ו' סי' י"ב שאם המס שהטיל השילטון הוא מס קצוב ובאים להתיישב ביני וביני חייבי' לפרוע חלקם המגיע להם כו' יע"ש. דבהך תשו' מיירי באדם שעקר דירתו מארצו ובא לשכון בעיר אחרת דירת קבע אחר שפרעו המס לשלטון בתוך הזמן שמן הדין יש לחייבו בעת פריעת הקרן והרבית לפי חלק המגיע לו מפני שכשאדם הזה יצא מעירו פקע מיניה עולי ומסי העיר אשר יצא משם. וכיון שנתיישב כאן י"ב חדש או קנה בית דירה וכיוצא כבר נתחייב לישא בעולי אנשי עיר זו שנתיישב שם. ואף שבשעה שנתנו המעות לשלטון לא היה בעיר ולא נתחייב באותה שעה מ"מ חייבו כעת פרעון הממון לבעליו קרן ורבית מהטעם המבואר שם. אמור מעתה ספיקא דילן אכתי לא איפשיטא מאחר שהשוינו דעת הרא"ש ז"ל לדעת הרשב"א ות"ה דלכ"ע סברי מרנן דכיון שנתיישב בעיר אחרת י"ב חדש חייב לישא בעולי ומסי העיר אשר גר שם י"ב חדש ופקע מיניה מלישא בעולי ומסי העיר אשר יצא ממנה. ברם הכא בנ"ד דראובן נתחייב לישא בעול השני מקומות מן הדין בחברון מפני קניית הבתים ובירושלם מפני ששהה שם י"ב חדש הדין נותן ומכח הסברא ג"כ שישא בעול השני מקומות דאלת"ה מי נדחה מפני מי דהא כיון ששהה י"ב חדש בירושלם כבר נתחייב לישא בעולי ומסי ירושלם ולא מפני שנתחייב במסי ירושלם יפטר מלישא בעולי ומסי חברון דמן הדין חייב כיון שקנה שם בתים וכן נמי איפכא וכדמות ראיה לזה היה נ"ל לכאורה מתשו' הרב הגדול המבי"ט בתשוב' דח"א סי' קפ"א שנשאל על אנשי מאסייה שהיו פורעי' מלבד הכראג"י חמשים סולטאנים והלכו מקצתן לעיר טוקאט ונתיישבו שם והיו פורעי' הנ' סולטאנים כל שני העיירות ביחד ולמקצת ימים באו אנשי טוקאט ולא רצו לפרוע הנ' סולטאני' כו'. והשיב הרב הנז' דפשיטא שחייבין אנשי טוקאט לפרוע עם אנשי מאסיה כמו שהיו רגילים בכל השנים אחר שנשתעבדו כולם יחד והרי הוא כמו מס א' שנשתעבדו כולם לפרוע שלא נפטרו ממנו בצאתם מן העיר כו' יע"ש. הרי שהרב הנז' חייב לאנשי טוקאט לפרוע בנ' סולטאנים אף על פי שאנשי טוקאט מעולם לא נתחייבו למלך בנ' סולטאנים כלל. מ"מ חייבם הרב הנז' מאחר שנשתעבדו בחייוב כולם ביחד והרי הוא כמו מס א' כו' ואע"פ שאלו האנשים שהלכו לטוקאט לא יבצר מהם איזה מסי' בעירם ונושאין בעול עם הדרים בטוקאט ואפ"ה חייבן הרב הנז' שמלבד מה שנושאין עול בעירם גם ישאו עול עם אנשי מאסיה בנ' סולטאנים המס א' נקרא. א"כ דון מינה נמי בנ"ד כיון דראובן הנז' חל עליו חייוב שני המקומות מן הדין הרי הוא כמס א' וחייב הוא לישא בעול שניהם גם יחד מ"מ לבי אומר לי שאין מכאן ראיה הכרחית והחלטית לנ"ד דשאני התם שאלו האנשים שהלכו לטוקאט כשהיו במאסיה כבר נשתעבדו למלך בנ' סולטאנים בעודם במאסיה ואם אח"כ הלכו לטוקאט לא מפני כן פקע שיעבודייהו מינייהו שכששאל המלך המס אפי' שערי דכדא נשתעבדו למלך בנ' סולטאני' וראיה לזה שהן עצמן ידעו והבינו שאם לא היו פורעין בנ' סולטאנים עם אנשי מאסיה ודאי שמושל העיר יחדש עליהם מס אחר ובשביל יראה זו קיימו וקבלו עליהם לסייע לבני מאסיה בנ' סולטא' ולפיכך היו מסייעי' לאנשי מאסיה בפריעת הנ' סולטאנים זה כמה שנים אלא דלאחר זמן חזרו בהן ולאו כל כמינייהו. משא"כ בנ"ד דראובן נתחייב מעיקרא במסי השני עיירות יחד אלא שמתחילה כשקנה בית דירה בחברון והוא עודינו במצרים נתחייב מיד בעולי ומסי חברון ת"ו וכשאירע אח"כ שבא לירושלם ונתחייב בשהייתו י"ב חדש בעולי ומסי עיר הקודש ירושלם. א"כ יש לבע"ד לחלוק ולומ' שכיון שחל עליו מתחילה בעולי ומסי חברון ת"ו תו לא יתחייב בעולי ומסי ירושלם שאם אתה אומ' כן לקתה מ"ה כו' נמצא שאין מכאן ראיה מכרעת לנ"ד ונשאר עדיין הספק שקול. ויצא חוטר מגזע האמור מקדמא' ובתראי דלכ"ע דראובן הנזכ' עכ"פ נתחייב לישא בעולי ומסי עיר הקודש ירושלם ת"ו ובהא ליכא ספיקא ל"מ לדעת מהרשד"ם והרב משפטי שמואל והרב בנימן זאב וסיעתם שחייבו לאנשי פטראץ שברחו מפני חמת המציק לליפאנטו לשאת בעולי ומסי העיר ליפאנטו אחר שנישתהו שם י"ב חדש בליפאנטו דהכא נמי בנ"ד חייב ראובן בעולי ומסי עיר האלקים סלה. אלא אפי' לדעת הרב הגדול כמהר"י פירמון ומהרש"ך בראשונות סי' קפ"א שפטרום הכא בנ"ד מודו דחייב משום דטעם העיטור היה מפני שברחו לליפאנטו מפני אונס כמו שמבואר שם יע"ש. משא"כ בנ"ד דראובן הנז' לא ברח מעירו לכן כשנשתה' בירושלם חדש חייב לכ"ע. ואף את"ל שמה שראו' השתהה בירושלם היה ג"כ מפני האונס שלא היה יכול לילך לדור בחברון ודמיא נ"ד להך עובדא מ"מ הרי רבים חולקים עליהם כאשר יראה הרואה שם. ובהא ליכא ספיק' לע"ד והאריכו' בזה הוא ללא צורך ואכתי פש גבן לברר מלת' אחריתי דאיפליגו בתראי נוחי נפש ובהתבר' המחלו' ביני וביני כפשט ממילא בעית השואל דחזינן לבתראי דפלגין במ"ש במתני' ואם קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר. ואם לא דר בה עדיין בהא לא איתבריר לן ממתני' אם הוא כאנשי העיר לכל מילי ואפי' למסי העיר או דילמא דלא הוי כאנשי העיר כי אם דוקא לדברים שהן לתועלת הבית. ומדברי הראשונים כהרי"ף והרמב"ם וסיעתם נראה שאפי' שעדיין לא דר בה כבר נתחייב בכל מילי אף במסי העיר כאשר הוכחתי לעיל דס"ל להרמב"ם והטור דבשהיית י"ב חדש נתחייב אפי' במסי' וארנוניו' ומצינו שהשוו הן ז"ל דין קנה בית דירה לשהה י"ב חדש משמע דזכרון א' עולה לשניהם דכי היכי דכששהה י"ב חדש חייב בכל מילי ואפי' במסי העיר ה"נ בקנה בית דירה נתחייב בכל מילי ומדסתמו דבריהם וכתבו סתם ואם קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר משמע דבין דר בה ובין שלא דר בה עדיין כבר נתחייבו בכל מילי. וכן ראיתי תשו' להר"ן הביאה הר' מש"מ דף ט' וז"ל שכל הקונה בית דירה בעיר אחרת מעשיו מוכיחין שרוצה לדור שם שאין רוב בני אדם קונים בית דירה אלא במקום שהם חפצים לדור עכ"ל. ודייק מינה הרב מש"מ דמלשון הר"ן נראה שאף שלא דר בה עדיין דהרי הוא כאנשי העיר לכל מילי מדתלה הטעם באומרו שאין רוב בני אדם קונים בית דירה אלא באותו מקום שחפצי' לדור שם ובודאי דאפי' דאכתי לא דר נמי שייך הך מאמר ע"כ יע"ש.
5
ו׳אמנם הרב הנימקי יוסף רוח אחרת עמו שכתב עלה דהך מתני' ואם קנה בית דירה כו' והוא שדר בה אבל אם לא דר בה לא הוי כאנשי העיר אלא לדברים שהם לתועלת הבית כו' יע"ש וכתב הרב מש"מ שדברי הריב"ש בסי' קל"ב נוטין לס' הנימקי וז"ל הריב"ש היכא דקנה בית דירה גילה דעתו שרצונו להשתקע שם עכ"פ כיון שדר שם ואם לא דר שם אינו כאנשי העיר מיד לכל דבר אלא שמחייבים אותו לאותן הדברים המוזכרים בתוספתא עכ"ל. והרב מש"מ נתקשה בדברי הריב"ש אלו וז"ל ויש לדקדק במ"ש שאם לא דר שם אינו כאנשי העיר מיד לכל דבר דמאי מיד דקא' ותירץ הוא ז"ל יע"ש. ולע"ד נר' דכונת הריב"ש במאי דכתב מיד שר"ל דכשלא דר בה מיד כשקנה הבית אלא לאחר זמן ד"מ לאחר ו' חדשים או ז' דכ"ז שלא דר בה בבית אינו נחשב כאנשי העיר עד שישהה בעיר י"ב חדש אמנם אם בתוך הי"ב חדש דר בבית אף שעברו כמה חדשים מקניית הבית כיון שדר בה בתוך הי"ב חדש או תכף ומיד נעשה כאנשי העיר להתחייב בכל מילי כלל הדברים דהריב"ש רבותא אשמעי' דאף שלא דר בבית אשר קנה תכף ומיד אלא לאחר זמן מ"מ ביום אשר דר בה תכף ומיד נתחייב בכל מילי משא"כ כשלא דר בה כלל תוך הי"ב חדש לא נתחייב בשביל קניית הבית מיד אלא עד שישהא בעיר י"ב חדש והמשכיל יכול לכלכל דברי אלו בתוך דברי הרב מש"מ אלא שהוא דבר בלשון קצרה יע"ש ובסייום דבריו כתב הרב הנז' דאין חילוק בין אם קנה הבית דירה אחר שבא לדור או קודם לכן יע"ש. עלה בידינו דהריב"ש והרב הנימקי כחדא אזלין כחדא שריין דלתרוייהו ס"ל דאם לא דר בבית אשר קנה שלא נתחייב במסי ועולי העיר כי אם דוקא בדברים שהן לתועלת הבית. א"כ הרי לפנינו מערכה מול מערכה. המערכה היושבים ראשונה במלכו' הרי"ף והרמב"ם והר"ן דנר' מדבריהם דס"ל דבקנה בית דירה אף שלא דר בה עדין מ"מ נתחייב בכל מילי ואפי' במסי העיר. והמערכה שניים להם אבות ב"ד הרב הנימקי והריב"ש דס"ל דכשלא דר בבית אשר קנה דלא נתחייב בכל מילי כי אם דוקא בדברים שהן לתועלת הבית. אמור מעתה מי האיש הירא ורך הלבב כמוני אשר יערב לבו להכניס את ראשו בין ההרים הגדולים להכריע לחייב ומכ"ש לפטור למי שקנה בית דירה ולא דר בה עדין ואירא כי ערום אנכי ואחבא. ויהי אחר הדברים האלה האיר ה' את עיני וראה ראיתי להרב מש"מ שמבין ריסי עיניו ניכר שס' הריב"ש והנימקי היא מוסכמת אליבא דכ"ע קדמאי ובתראי שכן נר' ממ"ש אחר שכתב תשו' הר"ן שנר' לו כדבריו שחולק עם הריב"ש והנימקי ז"ל. כתב וז"ל ומיהו יש לדחוק דבריו ולהסכימם למ"ש הנימקי והריב"ש ולא שבקינן לענין הלכה דעתם הברור מפני דברי הר"ן כ"ש שאיפשר לדחו' דברי הר"ן להסכימו עמהם עכ"ל. ואי איתא דס"ל להרב הנז' בדברי הרי"ף והרמב"ם והטור כמ"ש. א"כ ק' איך כתב דלענין הלכה יש לנו לפסוק כהריב"ש והנימקי ולא פסקי' כהר"ן ושהוא יחיד בדעתו ועוד שאינו ברור כ"כ בדברי הר"ן שחולק. הא לפי דס"ד הר"ן אינו נידון כיחיד בס' זו דהא איכא תנאי דמסייען ליה שהן גדולי ישראל הרי"ף והרמב"ם והטור. ואיך מלאו לבו לפסוק הלכה כהריב"ש והנימקי נגד הרי"ף והרמב"ם והטור והר"ן. אלא ודאי דהרב הנז' פשיטא ליה דכולהו רבנן קדמאי ס"ל כס' הריב"ש והנימקי ואף דברי הר"ן איפשר נמי להסכימן כס' הריב"ש והנימקי. והשתא כיון שהרב מש"מ אזן וחקר ועלתה בידו דעת ג' המכרעת לו' דכולהו רברוותא קדמאי ובתראי ס"ל כס' הריב"ש והנימקי שכל שלא דר בבית דאינו חייב אלא דוקא בדברים שהן לתועלת הבית ולא למסי ועולי העיר ודאי שידיעתו מכרעת ובטלתי דעתי מפני דעתו. ומדאיתבריר לן דכל אפיא שווין בדין זה אמור מעתה בנ"ד דראובן הנז' קנה בתים בחצר הקודש שבחברון ת"ו ולא דר שם עדיין א"כ נמצא שלא נתחייב במסי ועולי חברון ת"ו כי אם דוקא בדברים שהם לתועלת הבתים. ואם אמת הדבר שק"ק חברון ת"ו לוקחים מראובן הנז' מס כולל כדרך רוב בני אדם הדרים שם שהוא מס כולל לפסי ועולי העיר. ודאי דדינא קתבע לפרנס ומשגיח חברון ת"ו לפרוע בעדו לק"ק ירושלם המס ולא כולו אלא שינכה ממעות המס עד כדי חייובו שנתחייב מן הדין בדברים שהן לתועלת הבית ודבר זה תלוי בשיקול דעת הפרנס וחישב עם קונהו והנותר דין הוא שיפרעו לפרנס ומשגיח ירושלם ת"ו שהרי הוא חייב מן הדין לכ"ע כיון שנשתהה בעיר י"ב חדש והרי הוא מכאן ולהבא כאנשי העיר לכל מילי ואף במסי ועולי עה"ק ירושלם ת"ו.
6
ז׳סוף דבר הכל נשמע שראובן הנז' נתחייב בפרוע פרעות בישראל הן בירושלם ת"ו לכל מילי ואפי' במסי העיר ובחברון בדברים דשייכי לתועלת הבית דוקא והנשאר מהמס ונקרב ב"ה אל האלקים עם הפרנס שבחברון ת"ו והדיין יורה יורה ידין ידין כדת מה לעשות בהנותר. וכל מ"ש הוא ע"פ טענות ראובן בע"פ שלא מן הכתב הוא שטר התנאים שביניהם וכבר שאלתי השטר מראובן והשיב שהניחו במצרים יע"א ולהיותי טרוד בטירדת מצוה בבן דאיתייליד לי מבתי הגדולה לא יכולתי להאריך בדבר כמצטרך ומכאן מודעא רבה דכל מ"ש הוא דוקא להלכה ולא למעשה עד שיעלה לרצון דברי אלו לפני רבותי ה"י וצור ישראל יצילנו משגיאות ויאיר עיני באור ה' התמימה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כי"ר כה דברי העבר ישר' לב נשבר אף רוחי הצעיר נסים חיים משה מזרחי.
7