אדמת קודש, חושן משפט ע״בAdmat Kodesh, Choshen Mishpat 72
א׳שאלה אשה א' אשכנזית שהיתה מוכרת יין ושכר לכל. ויקר מקרה ששני גויים מערבים נתקוטטו יחד באמצע השוק ויקם הא' ויך את חבירו בסכין שבידו בדופן חמשי במקום מרה וכבר עד שיצאו מעיו לחוץ ונפל למשכב יום או יומים ואח"כ נפגר. ובאותן הימים תפסו לרוצח ונתנוהו בבית הסוהר עד שיראו אם יקום המוכה ויתהלך בחוץ על משענתו או אם ימות. וקרובי הרוצח להצילו ממות טענו לדיין עליו שפטור הוא שהיה שכור ואויב שלא בדעת עשה. אז אמר הדיין לחקור הדבר אם אמת שהיה שכור באותה שעה ומי נתן לו לשתות. ואז בא מליץ הדיין לבית האשכנזית הנז' ששמה פיגילי וא' לה אם תתני לי שוחד הרי טוב ואם לא אני או' להדיין שאת נתת יין ושכר להגוי הרוצח. ופיגילי הנז' מיראתה פן תבוא לידי סכנה נתנה להגוי הנז' שוחד ממון ככל אשר שאל וחלף הלך וכסה את דמו. לא עברו ימים מועטים שחזרו והלשינו המלשינים על פיגילי הנז' לשר העיר ושלח ממשרתיו אנשים לתופסה ולא מצאוה כי נחבת היא אל הכלים. ושלח השר אחר פרנס הזמן ושאל לו שעכ"פ שיביא היהודית הזאת לפניו שרוצה לתלותה על עץ לפי שעשתה מעשה רע כזה. וכראות הפרנס שהדבר היה בו סכנת נפשות לא יצא משם עד שנתפשר עם השר בעד סך מה על תביעה זאת וכשחזר הפרנס לבקש את האשה הנז' ולא מצאה ונצטער הפרנס הרבה שלא יצא תקלה גדולה ואין בידו לגדל פרע לשר אזי אמרו לו משרתי השר להפרנס אל תצטער על הממון שכבר אנו יודעים ומכירים שאר נשים שמוכרים ג"כ יין ושכר אנחנו נלך לבית כל א' וא' ונקבץ ממון זה מהם וכן עשו והלכו לקבץ הממון וכל אשה שלא היתה לתת הממון ששואלים ממנה היו או' לה אם לא תתני ממון זה אנחנו נלך ונלשין לשר עליך שאת היא האשה אשר נתנה יין ושכר לרוצח ויתלה אותך על עץ ובנות ישר' פחדו בציון והיו נותנים להם ממון ככל אשר שתו עליהם מיראתם עד שקבצו כל הממון והלכו להם ותשקוט הארץ. אחר הדברים האלה נצבו כמו נד יחד בנות ישראל על האשה מ' פיגילי הנז' ושואלים ממנה כל הממון שהפסידו על תביעה זו שהיה בעבורה ומפני ממונם אשר נתנו ניצולה מ' פיגילי מן הסכנה. ומ' פיגילי הנז' השיבה להן כך כבר אתם יודעים שמעולם רוצח הזה לא נכנס בביתי מעולם ואם לא תאמינו לדבר הרי לכם שבועה חמורה. אכן דעו לכם שעלילה זאת נתגלגלה עלי באופן זה שהגוי הראשון המעליל עלי שומא הייתה בלבו עלי. כי זה כמה ימים שבא גוי זה לביתי ואשישה גדולה בידו וא"ל משם הפרנס שאמלאנה מי ורדים ולא רציתי ליתן לו בלא דמים ומאותו היום ואילך היה או' לי בכל פעם תראי הרעה הגדולה שאשלם ליך ע"ז. וא"כ כמו שמזלי הרע גרם לי שהפסדתי מה שהפסדתי מבלי עון ואשמה. כמו כן מזלכם הרע גרם לכם ההפסד ומה לי ולכם בנות ישר' כי תבכו עלי לשאול אל בית הדמים. מעתה יורנו המורה לצדקה הדין עם מי ושכמ"ה.
1
ב׳תשובה לכאורה נר' דיש צדדין לכאן ולכאן וצריך שיקול הדעת הצד הראשון לפום ריהטא נר' להביא ראיה לחייב את האשה מ' פיגילי לפחות שתסייע בממון ההפסד אף אם הטמינה עצמה ואמינא לה מהא דגרסי' בפ"ק דבתרא דף ט' ההוא דמי כלילא דשדו אטבריא כו' ערק ההוא כובס פקע כלילא ע"כ. וכתבו ההגהות אשירי בשם ר"י בר שמואל וז"ל דאם הכובס תבע אותם לדין היו חייבים לסייעו אלא השר לא רצה לכופן לפי שלפי דבריו היו פטורים לגמרי אפילו אי לא פרקו. ובטרם נקרב אליהן הן הנה דברי ר"י בר שמואל לפ' דבריו שלכאורה נר' שדבריו אלה הן כדברי הספר החתום וצריכים ביאור. ויותר נכון ביישוב דברי ריב"ש נראה לע"ד ליישב דבריו באופן זה או' אני שילמד סתום מן המפורש דסמוך ונר' לתשו' זו כתב המרדכי תשו' אחרת בשם ריב"ש עצמו וז"ל ור"י השיב וז"ל מנהג בכל מקום שאין אדם יכול לפטור עצמו מן המס בצאתו מן העיר אחרי שנתחייב ובלא מנהג נ"ל דין תורה כו'. עד בפ' הגוזל בתרא נר' דאפי' ברחו מקצתן דין הוא לגבות מן הנמצאים שם והם יחזרו עליהם מטעמא דפי' שכל מה שנתחייב למלך נתחייב כבר לפרוע את המס משעה שנתחייב למלך. ומכח התנאי שהתנה המלצר אין לפוטרו שאם המלצר התנה המלך לא התנה ואפי' אם התנה המלך לא היה תלוי בדעתו אלא ע"ד הנשארים בארצו שהיה בידו לכופם שהיה יודע שהיה יכול להוציא מהם מאותם שלא יקבלו מה שפסקו להם המטילים מאחר שהם עומדין בארצו ושלום ריב"ש ודברים אלו שכתב בסייום התשו' ומכח תנאי שהתנה המלצר עד לבסוף ג"כ הן כדברי ספר החתום וצריכים ביאור והנה הואיל משה באר את דבריו כן שהנה מתחילה חייב לבורחי' משום שכבר נתחייבו למלך דאפי' שערי דכדא הן משועבדים למלך. ואח"כ כתב ומכח תנאי שהתנה המלצר כו' ר"ל ואי קשיא לך דאיך אנו מחייבים אותו והלא עינינו הרואות שתנאי המלצר הוא שכל מי שברח אין לו עליו דמים ומאחר שהוא פטור מדינא דמלכותא איך אנו מחייבי' את הבורח והרי מצינו כיוצא בדבר בעובד' דכלילא דטבריא שפטר השר את הבורחי' שכן אמרו בש"ס ערקו פלגא דליוה לפלגא הרי שהשר ויתר לבורחים ומה כח בידינו עוד לחייבם. וע"ז תירץ כי שתי תשו' בדבר חדא שאין מחילת השר מחילה לפי שאם השר מחל המלך לא מחל וא"כ מחילת השר היא מחילה בטעות. ותו דאפי' אם המלך בעצמו התנה תנאי זה בפי' ודאי שאין כונתו לומ' שכל מי שיברח מן המס מעיר לעיר במדינות מלכותו שיהיה פטיר ועטיר מאחר דמלכותו בכל משלה ובידו לכופם במקום שברחו וא"כ היאך יפטרו עצמן מן המס בבורחם שם והן יושבים בארצו וידו החזקה יכופם שם אלא ודאי שכונתו אם התנה המלך תנאי זה היה כך שאם יברח מתחת מלכותו למלכות אחר' שאז ידו יד כהה היא לכופם שהן פטורין וזהו פי' דברי ריב"ש שא' ואפי' אם התנה המלך לא היה תלוי בדעתו אלא ע"ד הנשארים בארצו כו' ואע"פי שדבריו צריכין תיקון מ"מ זה נ"ל תורף כונתו. וא"כ נמצא שתנאי זה שהתנה המלצר שכל מי שיברח אפי' אם יברח ממקום למקום ומעיר לעיר בערי מלכות המלך שהוא פטור טעות הוא בידו ומה לנו ולטעותו ולכן הדין נותן שאם ברח מן המס מעיר לעיר בערי מלכותו שחייב. וההיא כלילא דטבריא שפטר השר לאותן שערקו תחילה טעות הוא בידו וכמש"ל. ובכן עלו דברי ר"י בתשו' הראשונה על נכון שאם הכובס אירע לו שגדל פרע דמי הכלילא ותבע לבורחים לדינא היו חייבי' לסייעו וא"ת הרי השר פטרן ואיך אנו מחייבי' אותם תריץ וא' אלא שהשר לא רצה לכופם לפי שלפי דבריו היו פטורים לגמרי אפי' אי לא ערקו פי' שהשר היה טועה בדעתו ולפי דבריו ודעתו ס"ל שאלו שערקו היו פטורים לגמרי ולכן לא רצה לשלוח למקום שערקו ולכופם שם דהכי הוה ס"ל דכיון שברחו אף שברחו מעיר לעיר במדינות המלך היו פטורין לגמרי אפי' אי לא ערקו פי' למלכו' אחרת. אבל אנן לא אזלינן בתר טעותו אלא דפשיטא לן דהבורחי' כולם בין פלגא קמא ובין פלגא בתרא כולם חייבי' לפרוע מאחר שברחו לאחת מערי המלך ואגולגולתא דידהו ואניכסייהו רמיה ואין להשגיח על מה שפטר השר לבורחים הראשונים שפיטורו אינו פיטור כיון שברחו לתחת יד ממשלת המלך ושם באותו מקום יכול לכופם זה נראה לע"ד יישוב נכון ואמיתי בדברי ריב"ש. והרב מר גיסי' ה"י פי' דברי ריב"ש כך וז"ל ה"י ה"פ לע"ד מדינא הכובס היה יכול לכופם ממקום שברחו מהטעם שכבר חל עליהם החייוב כמ"ש הנמקי והשר נמי היה יכול לכופם מדינא דמלכותא בכל מקום שהם אלא שלפי דבריו שביקש הכל מן הכובס הוכרח להשיב לכובס שאפי' אם לא היו בורחים הם היו פטורים לגמרי והוא היה חייב על הכל כי נגלה לו מדהוצרכו לברוח שהם עניים מרודים והוא אמוד והוא אינו דוחק את העניים עכ"ל ודברי פי חכם חן. אמור מעתה לנ"ד שכפי תשו' זו דריב"ש נראה לכאורה דחייבת מ' פגילי אשכנזית לסייע בהפסד שהפסידו בעבורה שאר בנות ישראל ואין לה מקום פטור לומ' שהיא פטורה מחמת הבריחה שברחה והטמינה עצמה מפני חמת המציק דהא מצינו לריב"ש שחייב לאותם שברחו לסייע לכובס וכמו כן נא' דלדעתו ז"ל שמ' פיגילי הנז' מחוייבת לסייע. מ"מ כד דייקינן שפיר אין מתשו' זו ראיה גמורה לחייב למ' פיגילי הנז' לסייע בהפסד שהפסידו שאר בנות ישראל משום דשנייא ההיא תשו' דריב"ש ז"ל לנ"ד דהא טעמא דחייב ריב"ש שהתם הוי משום דס"ל דהך עובדא דכללא דלא הוי עלילה אלא חוק המלך כמס וגולגולת כמש"ל ברם בנ"ד דהכל הוי עלילה וגזל וחמס דפשי' דלכ"ע ס"ל בנ"ד דפטורה מ' פיגילי הנז' לסייע בהפסד מאחר שהטמינה עצמה וברחה מפני חמת מלך מלאכי מות וזה פשוט.
2
ג׳עוד היה נר' לכאורה להביא ראיה לחייב למ' פיגילי מדברי מהרש"ך ז"ל ח"מ סי' שפ"ט שהאריך שם לפטור את ה"ר גרשון ולחייב כל ממון ההפסד לה"ר משה מוסא שנתפס הטינקי שלו שהיו בתוכו השלשלאות של כסף. וראיה אחרונ' היא מפ' הגוזל ומאכיל ההוא גברא דאסיק חמרא למברא כו' אתא לקמיה דרבה ופטריה מטעם רודף יע"ש ומכאן העלה הרמב"ם ז"ל וכתב בפ"ח מה' חובל ומזיק דספינה שחשבה להשבר מכובד המשאוי ועמד א' מהם והשליך מהמשאות בים פטור שהמשא שבה כמו רודף אחריהם להורגם ומצוה רבה עשה שהשליך להושיעם יע"ש הכא נמי בנ"ד נמי השלשלאו' של ר' משה הן רודפי' אחר ה"ר גרשון והיה איפשר לר' גרשון להציל את עצמו בהראות את ר' משה בעל השלשלאות וא"כ על ה"ר משה מוטל להציל את ר' גרשון וכו' יע"ש. אף אנו נלמוד מדבריו לנ"ד דהכא נמי היין והשכר של מ' פיגילי הן רודפי' אחר שאר בנות ישר' לסכנה והיה איפשר להן לנשים להציל את עצמן בהראות למשרת השר את מ' פיגילי וא"כ גם בנ"ד על מ' פיגילי מוטל כל הממון שהפסידו בעבורה שאר הנשים. אכן כד דייקי' שפיר אין הנדון דומה לנדון מהרש"דם ז"ל דאילו התם לא נתפ' ה"ר גרשון כלל על השלשלאו' שהיו בתוך הטינקי שלו דמשמיא רחימו עליה והסתירו בצל כנפיו וא"כ דין הוא שלא יפסיד הר' גרשון מכיסו ואפי' פ"ק. משא"כ בנ"ד שאחר שהפסידה מ' פיליגי מה שהפסידה למליץ הדיין הטמינה עצמה ובקשוה ולא נמצאה. ומפני שלא מצאו אותה נתפסו האחרות נר' דאיפשר קרוב לודאי הוא דמ' פיגילי פטורה דיכולה לו' להם מזלכם הרע גרם שנתפסתם אתם כמו שמזלי הרע ג"כ גרם לי שנתפסתי ביד המליץ והפסדתי מה שהפסדתי ומה לי ולכם בני צרויה. נמצא כללן ש"ד שאין ראיה גמורה וברורה לחייב את מ' פיגילי מתשו' הנז"ל. ואדרבה נר' לע"ד להביא ראיה גמורה לפטור את מ' פיגילי אף אם היה אמת הדבר שהיא נתנה יין ושכר לרוצח מדברי הרשב"א וכתבה מרן ז"ל בח"המ סי' קס"ג מחודשי' ט' וז"ל ובתשו' אחר' כתב וז"ל על ראו' ושמעון שהיו דרים בבית סמוך להגמון בע"כ של הגמון ובאו לוי ויאודה באותו בית בפורים ועשו צחוק ואמרו הגוים שאותו צחוק היה נגד דתם וההגמון העליל על הקהל על אותו צחוק. ראו' ושמעון פטורי' שאע"פי שהיה להגמון שנאה עמהם. מצד הבית לא בא ההיזק. גם יהודא ולוי פטורי' שהם לא עשו דבר שיתחייבו עליו מן הדין. ועוד שאפי' עשו דבר שיתחייבו עליו מן הדין והטיל ההגמון העונש על הציבור ונתנו לו ממון וסילקוהו אינם חייבי' לשלם לקהל דאין אדם נתפס על חבירו וחייב לשלם אלא בארנון וגולגולת כדאי' בירושלמי ובהגוזל בתרא בר מתא מעבט והנ"מ וכו' יע"ש וראיתי להרב הגדול מהרשד"ם הוקשה לו תשו' זו של הרשב"א ז"ל דלכאורה נר' דפליגא אתשו' מהר"י קולון סי' ד' ויישב דבריו לפי דעתו הרחבה באופן דלא פליגי גם הרב הגדול פרח סי' פ"ז ח"ב כתב יישוב לתשו' הנז' וכדבעינן למימר. אכן יצא לידון בדבר חדש שהוק' לו דברי מהריק"ו ז"ל שתי תשו' שנראות כסותרות זו את זו וז"ל וקודם זה ראוי ליישב דברי מהרי"קו שנר' שדבריו סותרי' זא"ז דבשורש ד' פסק שכל מה שהוציאו ופזרו ממון על עלילה שהעלילו על בני עיר נער"שפורק שכל אותם הקהלות אשר ראוי לחשוב וקרוב לודאי שגם עליהם היה עובר כוס התרעלה אם לא היה הדב' כפי האפשר שהדין נותן שישאו בעול גם הם מאחר שהצלת ק"ק הנז' היא הצלתם וההפך בהפך. ואע"פי שלעת כזאת אין מעלילין מזה בכל המקומות כי אם בעיר הנז' לבדה מ"מ כיון דסוף סוף הפורענות היה מגיע עליהם נידונים הם ע"ש סופם וחייבים לסייע בהוצאת הצלת הק"ק הנז' וזה סותר למ"ש בשורש קכ"ד שכתב שם וז"ל ואם יאמר האו' לחייב החבילות הנז' מפני שסוף סוף מחמת הממון והכופר אשר הושם עליהם ניצולו החבילות שאלמלא כן ח"ו היו מגרשי' כל היהודים והיה הכל אבוד. או' אני שכל הבא לחייבם מטעם זה לא ידע בין ימינו לשמאלו וכו' יע"ש. ואילו לפי הטע' האמו' סי' ד' שכל העיירות הסמוכות שיש חשש שגם עליהם יעבור כוס ראוי שיסייעו בכל אותה ההוצאה התם נמי ראוי לחייב באותן החבילו' כיון שהיו אבודין אילו לא היתה אותה ההוצא' כיון שבעבור אותה ההוצאה ניצולו עכ"ל הרב הנז'. עוד הרבה להשיב הרב מר גיסי שי' דהראיה שהביא מהריק"ו ז"ל לחייב לשאר המדינות בהוצאה אע"ג שעדיין לא הגיע אליהן הנזק היא עצמה המחייבת ג"כ לבעל החבילות דהא בשורש ד' הביא מהריק"ו ראיה לחייבן מההיא דמציעא פ' המקבל אר"י האי כרייא דנהרא תתאי מסייעי לעילאי עילאי לא מסייעי לתתאי וחילופא במיא דמיטרא. ופי' רש"י ז"ל במיא דמיטר' כגון בעיר שהמים קשים להרבות טיט ולקלקל הדרכי' ועושי' להן חריץ במורד להוריד המים חוץ לעיר ואם נתקלקל החריץ אותם העליונים צריכים לסייע לתחתונים לכרות כנגדם שכל זמן שלא ירדו המים התחתונים למטה חוץ לעיר יעמדו המים העליונים במקומם. הרי שחייב לעליונים אע"פ שעדיין לא הגיע ההפסד אליהם דגם ע"ש סופם. וא"כ ראיה זו ג"כ היא המכרחת לחייב ג"כ את בעל החבילות ע"ש סופם שאם לא היו אותן ההוצאות שהוציאו בני העיר היו החבילות נאבדות ולירוץ להו ג"כ ע"ש סופן. ובתשו' זאת דסי' קכ"ד עשה הרב העלמת עין מראיה זו המחייבת לבעל החבילו' וצריך לידע טעם למה. עוד ק' בההיא תשו' דסי' קכ"ד שהביא ראיה לנ"ד מפ' הגוזל בתרא דת"ר ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטובעה והיקלו ממשאה מחשבי' לפי משאוי ולא לפי ממון כו' עד הרי לך דלא אזלי' בתר הצלה אלא אחר הגורם ההיזק אנו הולכי' וכיון שהמשאוי גורם ההיזק מחשבי' לפי משאוי ולא לפי ממון הניצל הכא נמי פשיט"א ופשיט' דאין להלך אחר ההצלה אלא אחר הגורם ההיזק ופשי' שלא גרמה גיסך שום היזק שהרי לא עמדה שם מעולם וגם ממונא דהיינו החבילות לא שלטה העין לפי הענין כו' דלכאורה נראה דאין משם ראיה כ"כ דהתם תאני דטעמא דלא אזלינן בתר ההצלה אלא אחר הגורם ההיזק שהם המשאות הוי משום דבעל המשאות דיינינן ליה כדין רודף וכמ"ש הרמב"ם פ"ח מהלכות חובל ומזיק ולכן זה שהציל ממונו שהיה קל שהיו אבני' טובות ומרגליות אומ' לאותו שהשליך מאה ליטרון זהב אין לך דין ודברים עלי דהא אלו האבנים לא גרמו לך נזק אתה הוא שגרמת הנזק שהו' הכובד וא"כ חייב אתה לסלק נזק מדין רודף וא"כ פשיטא דהתם לא אזלינן בתר ההצלה אלא אחר הגורם הנזק מדין רודף. משא"כ בנדון החבילות שאין טענתם מדין רודף דהא החבילות לא גרמו הנזק דלא שלטה בהן עין רואי אלא שטענתם היא מצד אחר באומרם שמפני הממון והכופר שנתנו ניצולו החבילות ולא היתה טענתם מדין רודף הסברא נותנת שיתחייב לסייע בעל החבילות בהפסד נמצא דלכאורה נראה דאין משם ראיה כ"כ וקרוב לזה נראה שהק' הרב פמ"א ג"כ יע"ש.
3
ד׳ואשר אחזה לי לקוצר ע"ד לישב דבריו ז"ל כי היכי דלא ליהוו סתרן אהדדי איפשר לו' כן שהמדקדק בתשו' ר' יראה שנדון העלילה שהעלילו היה שהיה סכנת מיתה בדבר אם לא היו מפזרין ממון כגון בשנאת הדת וכמו שנמצא עד היום שמעלילין עליהן כזה ומסתכנין בדבר לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישר' ולכן חייב הרב לכל שאר העיירות לסייע בממון לק"ק הנז' שאם לא פוסקים ממון הרבה קרוב לודאי הוא שגם עליהם יעבור כוס התרעלה הואיל ומסתכנין בה חייב הרב אותם אף אם עדיין לא קרב הנזק אליה. דנם ע"ש סופן ודמי ממש למיא דמטרא שאעפ"י שלעליונים עדיין לא קרב אליהם הנזק מ"מ חייבים העליונים לסייע לתחתונים כיון שקרוב הדבר שיקרב אליהן הנזק. משא"כ בתשו' קכ"ד שנר' שהעלילה שהעלילו על העיר לא היה בדבר סכנת נפשות אלא עלילת ממון שהשר עינו רעה בממון ישר' מפני עושרם שכך כתוב בדבריו שאם לא היו נותני' שוחד ממון היו מגרשין אותם וזה מורה באצבע שלא היה סכנת נפשות באותה עלילה אלא סכנת ממון לכן מהריק"ו פטר בנדון זה לבעל החבילות בטענה חזקה שהרי או' בעל החבילות החבילות שלי לא גרמו העלילה שתבא עליכם דלא שזפתן עין רואי. אתם ועושריכם גרמה העלילה לבא עליכם וא"כ אתם חייבים לסלק הנזק ומה לי ולכם ולכן מייתו ראיה שפיר מדין הספינ' דאזלי' בתר הגורם הנזק שהם המשאות שחייבים להפיץ ולהדיח הנזק מדין רודף ולכן פטר בעל החבילות כדבר האמו' כנ"ל ליישב דברי מהריק"ו והוא קרוב ליישוב שיישב הרב פרח מ"א ז"ל. וכפי יישוב זה יתיישבו עוד שתי תשו' של מהריק"ו שהוק' להרב מהריב"ל ח"א כלל י"ח שנראות כסותרות זו את זו וז"ל מהריב"ל וז"ל בתשו' מהריק"ו מצאתי שתי תשו' א' ארוכה וא' קצרה כתב בסי' ד' על העלילה שהעלילו על קהל א' מקהלות אשכנז כו' והיא התשו' הנז"ל שחייב מהריק"ו לכל שאר הקהלות לסייע בהפסד מטעם שגם עליהם יעבור כוס יע"ש ובשורש כ"ד כתב במעשה שהיו ראו' ושמעון שותפים בחנות א' והעלילו על ראו' שנתן זהוב א' מזוייף ללוי. ופסק הרב ששמעון פטור מלפרוע בשוחדות שנתן ראו' להציל את עצמו מן הסכנה וז"ל ומה שטוען ראו' שהכל יודעי' שמנהג השרים ליפול על החנויות כו' אין נר' לע"ד כלל מאחר שהדבר ידוע דגם אם לא היה החנות לא היו פוטרין את ראו' מאחר שהעיד עליו לוי שמסר לו הזהוב הפסול היפול צפור על פח הארץ ולכוד לא ילכד ע"כ. ואיברא דצ"ע בהבנת התשו' וגם להסכים תשו' זו עם התשו' הנז"ל דשורש ד' דלפום ריהטא יר' דסתרן אהדדי עכ"ל מהריב"ל.
4
ה׳אמנם במש"ל ליישב השני תשו' הנז' יתיישבו ג"כ שתי תשו' הללו. דבתשו' זו דסי' כ"ד שראו' הוא היה גרמא בנזיקין לפי עדות לוי שיתן לו הזהוב הפסול כדין פסק הרב שראו' לבדו חייב לשלם כל הנזק מכיסו דהא דראובן הוי רודף לממון שמעון וכמש"ל בדין הספינה שעמד עליה נחשול של ים כנז' ולכן פטר את שמעון וחיי' את ראו' מדין רודף שהוא גרם לנזק שיבא לשמעון וכיון שכן חייב ראו' לסלק הנזק מעל ממון שמעון משא"כ באותה תשו' דשורש ד' שהנזק לא גרמו בני עיר נער"שפורק לבא אלא שהעלילה באה מאילה משנאת הדת ומאת ה' היתה זאת להם ואש נפלה עליהם מן השמים ואם בני אותה העיר לא היו מפזרין ממון רב על אותה עלילה היתה המספחת מתפשטת על כל שאר העיירות. לכן חייב מהריק"ו לכל שאר העיירות לסייע בנזק מאחר שבני העיר הזאת הן בעצמן לא גרמו הנזק לבא אלא שהעלילה באה מאליה ולכן גם שאר העיירות חייבים לסייע כנלע"ד. והרב פמ"א סי' פ"ו כתב יישוב לשתי תשו' הנז"ל דשורש ד' ושורש קכ"ד יע"ש וכת' דלא דמי לנ"ד ודבשורש ד' היתה עלילה לבני עיר נערפו"ק ולכל דשייכי' באותה עלילה ולכן חייב מהריק"ו ז"ל. ובנדון דידיה היה הדבר במסים וארנוניות ותשורת המלך כו' ולבסוף כתב וז"ל ובחילוק זה שכתבנו יתיישבו דברי מהריק"ו דאינם סותרי' דברי הרשב"א דוק ותשכח. ואני בעוניי דקדקתי ולא אשכחתי דהא נדון מהריק"ו ונדון הרשב"א תרוייהו היו עלילה שהעלילו וא"כ איך כתב הרב שבחילוק שחילק בין נדון דידיה לנדון מהריק"ו יתיישבו התשו' הנז' ודבריו צ"ע טובא. יצא מהמחובר שלפי דברי הרשב"א פגילי הנז' פטורה מלסייע בהפסד אפי' פ"ק דלא מבעיא שמ' פגילי פטורה מצד שלא נתנה שכר לרוצח כלל אלא שהעלילו עליה כמו שבא בשאלה דפשיט' דפטורה הוי אלא אף לכשת"ל שנתנה שכר ויין לרוצח ובסיבתה העלילו על שאר בנות ישראל פטורה מלסייע שכן מצינו להרשב"א שכתב על פיטור יאודה ולוי שאפי' עשו דבר יאודה ולוי שיתחייבו עליו מן הדין והטיל ההגמון העונש על הציבור ונתנו לו ממון וסילקוהו שאינם חייבים לשלם והביא ראיה מהירושלמי ומתלמודא דידן ולא מצינו מי שחולק עליו בדין זה וגם מרן בשולחן הטהור פסקו להלכה כותייהו נקיטי' ומ' פגילי פטורה מליתן אפי' פ"ק ע"כ מה שהשיגה דעתי להלכ' ולמעשה אם יסכימו עמי בעלי חכמה בעלי סברא וצור ישראל יצילני משגיאות לב נשבר אף רוחי הצעיר נסים חיים משה מזרחי ס"ט.
5