אדמת קודש, חושן משפט ע״גAdmat Kodesh, Choshen Mishpat 73
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה שהיקרה וצנועה מ' פסאנה איותה נפשה לעלות לירוש' לשכון כבוד בארצינו ואנשי עירה נתנו לה פקדונות להביאם לקרוביהם השוכנים פע"הק וקבלה משרתה כל הפקדונו' ונתנה אותם תוך כיס לבן קשור וחתום ושמה הכיס בתוך הארגז בכלל חפציה ויהי בבואנה בספינה בנמל של צידון נמצאו שם אנשי בעלי לשון לשונם תהלך בארץ ויוציאו דבת הארץ באמור ליהודים שבספינה אנשי ירושלם אנשי שחץ שלוקחי' הפקדונות ונותנים אותם לב"ח. וכשמוע הענין הרע הזה מ' פסאנה הנז' ותתחלחל כי נהפכו עליה צירי"ה ונתייעצה עם משרת' ובהסכמה עלו להוציא הפקדונות מהארגז ולתפור אותם בבגד הקרוב לבשר. וכן עשו שמ' פסאנה היתה מוציאה מהכיס כל פקדון ופקדון בפני עצמו והמשרתת היתה תופרת אותם בבגדיה הקרוב לבשר תאוה. וכשהגיעו לשלום פע"הק נגע לא קרב אליהם ובעינם ראו ששקר ענו אנשי צידון. ואז הוציאו כל הפקדונות ונתנו לכל א' וא' פקדונו צרור וחתום. ויקר מקרה בלתי טהור שבכלל הפקדונות היה פקדון א' להיקרה מ' לאה אל הר' משה שמריה נ"ע ופקדון הלזה לא נמצא ולא ידעה מ' פסאנה הנז' היכן נאבד פקדון הזה. וע"ז תבעה לדין מ' לאה הנז"ל מ' פסאנה הנז' והשיבה אמריה ראשונה שתשבע בנ"ח שלא שלחה יד בפקדון. עוד טענת מ' פסאנה הנז' שלא היתה בביתה בשעה שהיו מביאין לה הפקדונות ולא נמסר בידה שום פקדון כי אם כל א' וא' היה נותן פקדונו ביד משרתה בלתי ידיעתה והיא היתה מקבלת הפקדונות ונותנת אותם בכיס לבן ואח"כ הניחתם בארגז שלה בתוך חפציה צרור וחתום באופן שאין לה למ' לאה דין ודברים עמה. ועוד זאת יתירה שחתנה של מ' לאה הנז' יום א' היה יושב הוא והרב הכולל כמהרמ"י מארי דאתרא ה"י והיא ויען האיש ויאמ' כלשון הזה שמעי נא בולה פסאנה שאלו המעות שאני לוקח מהרב הנז' ה"י אני נותנם ליך שתוליכם לירושלם. וענתה ואמרה מ' פסאנה הנז' ראה בני אם תביא פקדונך בעוד שהארגז של המשרתת שלה פתוח תביאם ואי לא לא כי הארגז שלי כבר סגרתי אותו ולא אוכל עוד לפותחו. וא"ת אוליכם עלי ח"ו איני מקבלם שדי לי מעותי שהם עלי ואיני מקבל עלי אחריות נכסים של אחרים להוליכם עלי ואח"כ הביא חתן לאה הנז' הפקדון וקבלה אותו משרתה ושמה אותו בתוך הפקדונות בכיס הלבן בפני בעל הפקדון ומ' פסאנה לא נמצאת שם באותה שעה. וענו ב"ד י"ב ואמרו שעל כל דבריה אלה צריך שתשבע שבועה חמור' ותקבל עליה חרם בכל אלות הברית ואמרה האשה אמן אמן מעתה יורינו המורה לצדקה מה יהיה משפט הפקדון הלזה ואם יש פשיעה במה שהוציאה מ' פסאנה הפקדונות בספינה לתופרם ויבא שכמ"ה.
1
ב׳תשובה באמת אמרו וברח מן הפקדונות כי צריך יישוב גדול ודעת צלולה. ואנן בסובלי חולאים מתנינן מצוק העיתים מ"מ אמרתי אל לבי לא מפני זה תחשוך עצמך מן הדין להיכן הדין נוטה כפי אשר תשיג ידי יד כהה. והנני הנני כותב ראשי פרקי' כחותה על הגחלים גרגיר מכאן וגרגיר מכאן כי טרוד אני בטרדא דמצוה בעסק בני הגדול שהגיע לפ' הנושא וזה החלי בס"ד. הנה תחילת דבר לפום ריהטא אם במונח שמ' פסאנה הנז' היא עצמה קבלה הפקדונות ושמה הפקדונו' בארגז אם היא חייבת במה שלא שמה מעו' הפקדונו' עליה שכן כתב הרמב"ם פ"ד מהלכות שאלה. וז"ל הפקיד אצל חבירו כספים בדרך להוליכם לביתו או ששלח עמו מעו' ממקום למקום צריכין שיהיו צרורים ומונחים בידו או קשורים כראוי על בטנו מכנגד פניו ויקשרם כראוי ואם לא קשרם כראוי אפי' נאנסו חייב לשלם שהרי תחילתו בפשיעה עכ"ל. ופי' ה"ה ז"ל טעמא דא' קרא וצרת הכסף בידך ופי' רבי' בדרך הוא דכתי' וכתבו הטור בח"המ סי' רצ"א ופסקו מרן בשולחן הטהור סי' הנז' ודין זה הוא פשוט ומוסכם מכל הפוסקים בלי חולק בדבר ובכללם הרב הגדול מהר"א ששון סי' ק"ן בסוף התשו' יע"ש וה' המבי"ט סי' שמ"ב יע"ש.
2
ג׳אמנם הרב הגדול אבי התעודה בנו מהרי"ט בשנייות סי' קט"ו הוסיף נופך משלו דבידו לאו דוקא אלא אפי' דלא נקיט ליה בידיה אלא שקשרן קשר של קיימא על בטנו מכנגד פניו שמירה מעלייא הוי ובידו דנקט הוא לאפוקי אם צררן והפשילן לאחוריו יע"ש ובסייום דבריו כתב וז"ל והואיל והדבר תלוי במה שדרך שמירה בכך כל ששמר כדרך השומרים פטור. ונראה בעיני כי בעיר הזאת בדוכתא דשכיחי שמוצאין אנשי חיל ששומטי' מיד בני אדם פשיעה היא להוליך בידו כסף או זהב כי אם עבר ורמס וטרף ואין מציל כו'. מכלל דבריו אנו למדים לנ"ד נמי דמאחר שמ' פסאנה הנז' שמרה הפקדון שמירה מעלייא כדרך השומרים ההולכים דרך אניה בלב ים דפטורה מ' פסאנה הנז' אם לא הוליכה מעות הפקדונות עליה דעד כאן לא קא' הרב מהרי"ט ז"ל במסקנא דאפי' דלא בעינן שיהיו בידו ממש מ"מ בעינן שיהיו קשורין ומונחים על בטנו היכא דשלטא בהו עינא אלא בנדון דידיה דהוי בראו' שמסר חפץ לשמעון להוליכו לבית ראובן ושמעון קשרו בסדינו והניחו בחיקו וראש הסדין קשור באחור. דזה מורה באצבע דמשמע דאיירי דהוי בעיר הך נדון דידיה ועלה קאמ' דידו לאו דוקא אלא דכיון שהיה בעיר בעינן שמירה הנז' בש"ס ובמסקי' בידו ולפחות קשור קשר של קיימא על בטנו. ואין הכי נמי דמודה הרב הנז' דאי הוי כנ"ד דשמירה כי האי גוונא שהניחתו בארגז ונעלה במנעול של ברזל דהוי שמירה מעלייא כיון דהכי נהוג כ"ע לשמור דרך זה הבא דרך אניה בלב ים כיוצא בדבר כתב הטור בסי' הנז' משם מהר"י אברצלוני וז"ל כתב הרב ר' יאודה ברצלוני ודאי כך הלכה שאין לכספים שמירה אלא בקרקע אבל כך קבלנו מרבותינו שלא נאמר זה אלא בשעה שהגנבים מצויים ואנשים רמאין שמחפשים אחריהם אבל במקום דליכא כל הני אין צריך לכסותן בקרקע אלא מניחן במקום שמניח מעותיו דלא עדיף מדידיה וע"ז סמכו קדמונינו. וכתב א"א הרא"ש וראוי לסמוך על קבלתו דהכי איתא בירושלמי עכ"ל. נמצינו למדין שהכל תלוי בחילוף הזמנים וכמ"ש הר"ן ז"ל וכל הפוסקים מסכימים בזה הלא הוא בספרתם. וא"כ ה"נ בנ"ד ודאי דלכ"ע הוי האי שמירה שמירה מעלייא דהכי נהוג יורדי הים באניות ודאי דלא מיקרי פשיעה במה ששמה הפיקדון בתוך הארגז במנעול של ברזל האמנם דברי הטור צריכים קצת עיון דהא הרואה יראה דהרמב"ם פליג אהר"י ברצלוני והטור אחר שכתב דברי הרמב"ם בדין כספים שאם לא שמרם כראוי אפי' שנתנו בתיבתו ונעל בפניהם ונגנבו או נאבדו חייב ע"כ ואחרי סמוך הביא דברי הר"י ברצלוני ומדכתב הר"י ברצלוני כו' ולא כתב אבל כתב הר"י ברצלוני וכו' משמע מדבריו דלא פליג הר"י ברצלוני אהרמב"ם. ואינו דהא ודאי דמפלג פליגי כאשר עיני המעיין תחזנה משרים. ומצאתי להרב הגדול מהרשד"ם חה"מ סי' מ"ט שהרגיש בזה ותירץ וז"ל לכן נר' לע"ד דכן הוא האמת ודאי דלא פליגי דמה שכת' הרמב"ם מיירי היכא שהניחו במקו' שאינו ראוי אז אפי' שהניח שם את שלו לא אפטר בהכי ומ"ש הר"י ברצלוני היינו שהניחו במקום המשתמר ואז אפי' שיהיה נראה לחייב מטעם זה דאמרינן בגמרא דאמ' שמואל דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע קמ"ל הר"י ברצלוני כו' עד אבל בזמן דלא שכיחי ונתן הפקדון במקום הראוי לשמירה ונוהג ליתן שם את שלו פטור כו' יע"ש גם ראיתי מ"ש בתשו' סי' קמ"א וז"ל בא"ד כתב הרמב"ם כיצד דרך השומרים הכל לפי הפיקדון כו' עד למדנו מדבריו והוא דבר פשוט במשנה ובגמ' פ' המפקיד שאין שמירת כל הדברים שוה ואע"פ שהניח הדבר עם שלו במקום הראוי לאותו דבר לא מפני זה יהיה פקדון אחרים שאינו ראוי לאותו מקום שם מכלל דבריו נראה שהבין דברי הרמב"ם כמש"ל שאינו רשאי לשנות מקום המיוחד בדברי רז"ל לאותו דבר ולהניחו במקום אחר שאינו מיוחד לאותו דבר אפי' דעלויי עלייה לשמירתו אף דלא נראה כן בהידייא דהא התם קאי, דאדרבא גרועי גרעי לשמירתו בנ"ד שהניח הזהובים באמתחת ומן הדין היה צריך להביאם בידו או לפחות קשורים על בטנו עלי עין מ"מ מפשט דבריו שכתב קודם שבא לדון בנ"ד משמע דהכי ס"ל בדברי הרמב"ם למדקדק בדבריו כמש"ל. אמור מעתה נמצאו דבריו ז"ל פלגן בהדייהו לע"ד וממה שכתב הרב הנז' בתשוב' זאת דסי' קמ"א וז"ל וכן אני או' שעם היות דרך בני אדם להניח מעות כסף בברזי' בתוך האמתחת לפי שאי איפשר להוליך משא כבד ממעות כסף בחיקו. אמנם זהובים דרך הזהובים שמוליך האדם בחיקו וע"ז ודאי שייך למימר אפי' צרורים יהיו בידך ע"כ. כפי דבריו אלו יצא לנו לנ"ד שמ' פסאנה הנז' מחוייבת לשלם במה שפשע' להניח הזהובים בתוך הארגז שמן הדין היה לה להניח הזהובים קשורים עליה כנגד פניה. עם שחילוק זה שחילק הרב הנז' בין מעות כסף לזהובים לא ידעתי מנין לו דמדברי הרמב"ם בפ"ד דה' שאלה דין ו' נרא' דאין חילוק בין מעות כסף לדינרי זהב כאשר יראה הרואה שם. מ"מ כבר הורה זקן ומי כמוהו מורה וה' עמו שהלכה כמותו אמנם הרי עלי להביא ראיה מדברי הרב הנז' שמסכים והולך דבנדון כי האי גוונא דנ"ד שיסבור שמ' פסאנה הנז' פטורה היא מלשלם כדבעינן למימר לקמן בס"ד. וחזינא לחד צורבא מרבנן דאתא ואייתי מתניתא בידיה והיא תשו' ת"ה סי' של"ג שכתב בא"ד וז"ל ואם יטעון שמעון מאן לימא לן דבההיא שעתא שחיפש לוי בחדרו היה הפקדון תחת המטה דילמא כבר נגנב היה ע"י אחר ובההיא גניבה לא מחייבינן כי שמרתי כדרך השומרים כמו שמבואר לעיל ויותר מחודש ימים קודם שחפש לוי שלא בדקתי תחת המיטה לראות אם הפקדון שם וא"כ איפ' לומ' שכבר היה נגנב נרא' דטענת שמעון בהא לאו טענה היא והטעם דכיון דכל שומר צריך לישבע שלא פשע דילמא היה המיטה בשעה שחפש לוי ונמצא שפשע בשמירתו ע"כ יע"ש. וע"פ דברי הרב ת"ה הללו רצה האי צורבא מרבנן ה"י לחייב את מ' פסאנה הנז' דמאחר דאינה יכולה לישבע שלא פשעה בפקדון שאיפשר שהפקדון היה בכיס בשעה שהוציא' הפקדונו' מהכיס לתופרם עליה וכיון שהיא מחוייבת לישבע שבודאי לא פשע' ואינה יכולה לישבע וקי"ל דמתוך שאין יכול לישבע משלם זהו תורף דעתו ה"י. ולדידי חזי לי אחר המחילה דאגב שיטפה לא דק שדברי הרב ת"ה ברור מללו דטעמ' דנדון דידיה דאינו יכול לישבע הוי משום דדילמא היה הפקדון תחת המיטה כשנכנס לוי לחפש אחר התרנגולת וכיון שכן איך ישבע שמעון שלא פשע בודאי דאם איפש' שהיה הפקדון בכיס בההיא שעתא ודאי דהוי פשיעה רבתי בהניחו ללוי שיכנס תחת המיטה ולחפש בצפוני וטמוני אחר התרנגולת ואין לך פשיעה גדולה מזו שהניח איש נכרי לחפש באותו מקום. אלא משום דאיפשר לו' ג"כ שלא היה הפקדון בשעה שנכנס לוי לחפש אחר התרנגולת וכיון שכן היה נמצא שלא פשע שמעון במה שהניח לוי ליכנס תחת המיטה לחפש וע"ז כתב הרב הנז' שכיון ששמעון אינו יכול לישבע בודאי [לא] פשע דמשלם משא"כ בנ"ד שמ' פסאנה הנז' לא עשתה שום פשיעה במה שהוציא' הפקדונות בספינ' לתופרם עליה וכונתה רצויה לשומרם בשמירה יותר מעולה ממה שהיו עד הנה פשיטא ודאי דיכולה היא לפטור עצמה בשבועה דהרי אף אם ת"ל שהיה הפקדון עמה באותה שעה שהוציא' הפקדונו' בספינה ונאבד אח"כ הפקדון תשבע שבודאי לא פשע' לא קודם לכן ולא אחרי כן ופוטרת עצמה מאחר שאין בידה פשע במה שהוציאה הפקדונות בספינה לקושרם עליה כדין התורה. משא"כ בנדון דהרב ת"ה דאיפשר שהפקדון היה באותו מקום בשעה שנכנס לוי ואם אמת הדבר גדול עונו מנשוא במה שהניח ללוי ליכנס באותו מקום וכמש"ל. ופוק חזי מאן גברא רבא דקא מסהיד דהכי הוי והכי ס"ל הנו מהרשד"ם בחה"מ סי' מ"ח שכתב בא"ד דבריו וז"ל ואין לפטור את שמעון מטעם מאן לימא לן דכשהגיע המשא למקום החברה שהיו שם המעו' דשמא הגוי או היהודי שבאו עם המשא למקום החברה הם הוציאו המעות מאז וא"כ היה פשיטא שהיה פטור שהרי כו'. גם אין לפטור מטעם זה שהרי ר"י בעל ת"ה בתשו' סי' של"ג כתב וז"ל והעתיק דבריו הנז"ל ואח"כ כתב וז"ל וא"כ בנ"ד נמי הכי איתא אם היינו מחשבי' ההנחה לפשיעה היה חייב שמעון אע"פ שלא היינו יודעים שהמעות היו שם בעת שפשע כיון שהוא מחוייב לישבע שודאי לא פשע ואינו יכול ומתוך שאינו יכול לישבע משלם עכ"ל ז"ל.
3
ד׳הרי שהרב הנז' לא עלה בדעתו לחייב לשמעון כי אם בהנחה מונחת דאם היינו מחשבי' ההנחה הנז' לפשיעה משמע מדבריו אלה דאם לא היינו מחשבי' ההנחה הנז' לפשיעה אז ודאי שהיה יכול שמעון לישבע שבודאי לא פשע בה לא קודם לכן ולא אחרי כן כנ"ד והיה נפטר בשבועה דאי לא תימא הכי למה לו להרב הנז' להניח הנחה זאת כדי לחייב לשמעון בלאו הכי היה יכול לחייבו אלא ודאי שכונתו כדאמרן גם מדברי הרב מהרש"ך ח"ג סי' פ"ז משמע נמי דהכי ס"ל כדכתי' דהא בנדון דידיה א' מטענותיו של ראובן היה שעשה שמעון פשיעה שהניח שק המשי בספינה וברח כאשר כתוב בשאלה. ועל טענה זאת הביא הרב הנז' הך תשו' דת"ה ואח"כ שהעתיק מהתשו' דבר הצריך לעניינו. כתב וז"ל הא קמן בהדיא שיש ללמוד מדברי הרב הנז' לנ"ד דכיון ששמעון אינו יכול לישבע שנגנב או נאבד המשי אחרי עוברו את הנהר חייב לשלם כו' מ"מ מאן לימא לן שלא נאבד קודם עכ"ל יע"ש. יצא מהמחובר שאין לחייב למ' פסאנה הנז' מכח תשו' זו דר"י בת"ה כמש"ל. ואדרבה מדברי תשובה זו יש להוכיח וללמוד ממנה פיטור למ' פסאנה הנז' ממ"ש בריש דבריו וז"ל ומה שלא סגר הפקדון בתיבתו נר' דלא מקרי פושע כלל דודאי טענתיה טענה דאו' דלשמירה מעליא נתכוון שהניח במקום שאין הגנבים ועבדי השלטון נותנים לב שיש שם ממון באותו מקום ונסתייע מפי' רש"י דפ' המפקיד יע"ש. וכ"כ בסיום דבריו וז"ל אבל במה שהניח בחדר המיוחד לו תחת המטה ולא סגרה בתיבתו לא פשע ביה דהא שמר כדרך השומרים כדפי' לעיל עכ"ל. הא קמן דהרב הנז' רצה לפטור את שמעון מתביעה זאת מאחר שנתכוון לשמור שמירה מעליא וכנז"ל. א"כ ה"ה והוא הטעם לנ"ד לפטור את מ' פסאנה הנז' בטענה זאת שנתכוונה לשומרם שמירה מעליא וכדכתי' לעיל. מעתה הדרינן לקמיתא לתשו' מהרשד"ם דסי' קמ"א דכתי' לעיל דמתוך תשובה זו נראה לחייב למ' פסאנה הנז'. גם בזה אמינא ולא מסתפינא דאדרבא מתוך תשובה זו יש ללמוד שמ' פסאנה הנז' פטורה ממ"ש אח"כ וז"ל כיון שזה כשנתנם המפקיד ביד הנפקד הניחם לפניו בתוך חיקו הו"ל כאלו התנה עמו להוליכ' בתוך חיקו שאין זו צריך תנאי אלא גילוי מלתא בעלמא וכמו שנר' להביא ראיה לזה כו' יע"ש. מכלל דבריו אלו שמעינן דמאחר ששמו הפקדון בפני בעל הפקדון בתוך כיס הלבן ובפניו שמו הכיס שהניחו בו פקדון זה בכלל הפקדונות בתוך הארגז והוי כאילו התנה בפי' להוליכם בתוך הארגז. ועוד זאת יתירה שאמרה בפי' לבעל הפקדון שיביא הפקדון קודם שתסגור הארגז משרתת ואם לא יביא הפקדון עד שיסגר הארגז שלא תקבלם עוד כי אין רצונה להוליכם עליה כאשר באו דבריה בשאלה. א"כ פשיטא דלית דין ולית דיין לחייבה בשביל שלא הביאה הפקדון עליה מאחר שהיו זהובים. גם אין לחייב למ' פסאנה הנז' מטעם שומר שמסר לשומר דקי"ל דאפי' דעלויי עלייה לשמירתו דחייב והכא נמי בנ"ד נא' שמ' פסאנה הנז' פשעה במה שנתנה הפקדונות בספינה למשרתה לתופרם עליה זה אינו בנדון דידן מתרי טעמי חדא דהא כתבו הגהות אשירי וז"ל אבל היכא שידוע בודאי שהנפקד אין רגיל לשמור הפקדון בעצמו אלא בברור שכל פקדון שמפקיד בידו הוא מוסר לשל תחתיו ואינו משמרו בעצמו כלל הוה ליה כאלו המפקיד בעצמו מסר פקדונו ביד מי שרגיל הנפקד למסור ונסתלק הנפקד לגמרי עכ"ל. הכא נמי דון מינה בנ"ד שידוע בברור שכל מה שיש לה למ' פסאנה הכל כאשר לכל הוא תחת יד משרתיה וכל הפקדונות שמביאים למ' פסאנה ידוע הוא שהיא מוסרת אותם למשרתה א"כ ה"ל כאלו המפקיד בעצמו מסרו ביד משרתה ונסתלקה מ' פסאנה לגמרי ואין לו עוד דין ודברים עמה. ותו דבנדון דידן אעיקרא כל הפקדונות לא נמסרו כי אם ביד משרתה שמ' פסאנה הנז' לא נמצאת בבית בעת שהביאו הפקדונות ולא נמסרו בידה כלל כאשר בא בשאלה בכלל טענות מ' פסאנה שטענה זהו הנלע"ד ולסיבות הנזכרות בתחילה לא יכולתי להאריך בפרטי פרטים הנצרכים.
4
ה׳קם דינא שמ' פסאנה הנז' פטורה מלשלם הפקדון מאחר שמ' פסאנה נשבעה לפני ב"ד י"ב תחילה שלא שלחה ידה בפקדון ובכלל השבועה ע"י גילגול נשבעה על כל הטענות שטענה שהן אמת בלי ערמה ותחבולה ע"ד הנשבעים באמת ובכל תורתינו הקדושה ובכח כל אלות הברית ע"כ השיגה ידי יד כהה להלכה ולא למעשה עד שיגלה ויראה דברי אלו לפני בעלי ההוראה ולהם משפט הגאולה וצור ישר' יצילנו משגיאות כה דברי לב נשבר אף רוחי הצעיר נסים חיים משה מזרחי.
5
