אדמת קודש, אבן העזר כ״הAdmat Kodesh, Even HaEzer 25
א׳שאלה רחל ששהתה עם יעקב בעלה עשר שנים ולא ילדה ותובעת להתגרש בטענה דבעיא חוטרא לידה ומרה לקבורה ועוד טוענת שישען על ביתו ולא יעמוד באופן שאין השמש נכנס בביתו וכפעם בפעם ע"י אונס שאונס עצמו וע"י הדחק נכנס השמש מן האגף ולפנים ע"י קישוי כל דהוא אינו יורה כחץ אלא שותת ויורד ותכף ומיד הוא מתעלף מחלישות כח כי על כל אלה נפשה לשאול הגיעה להפרד מבעל נעוריה עפ"י דין התורה יורינו המורה לצדקה דין אמת לאמיתו ויבא שכמ"ה.
1
ב׳תשובה ראיתי דמעת עשוקה זו עניה סוערה דינא קתבעה ככתוב ומפורש בדברי מרן בשלחן א"ה סי' קנ"ד האשה שתובעת גט בטענה שאינה ראויה לבנות ממנו אין שומעין לה ואם טענה שחפצה לילד כדי שיהיה לה בן שתשען עליו ואומרת שהוא גורם שאינו יורה כחץ אם שהתה עשר שנים ולא נתעברה ואינה תובעת כתובתה כדי שנחוש שתובעת גט כדי לגבות כתובתה כו' שומעין לה כו' וכופין אותו להוציא ויתן מנה מאתים אבל לא תוספת ויתן נדונייתה מה שהכניסה לה כו' אם טוענת שאין לו גבורת אנשים לבא עליה ושואלת גט והוא מכחישה י"א שהיא נאמנת וכופין אותו להוציא מיד ולא יתן לה כתובה כו' הרי עניה זו ידה על העליונה בכל שלש הטענות שטענה לענין שיפטרנה בגט מ"מ צריך להתיישב בנדון זה הרבה לפי שאשה זו טענה כל הג' טענות ביחד וידוע הוא שיש הפרש בין הטענות לענין כופין להוציא ובין לענין כתובה דבבאה בטענה דבעינא חוטרא לידה כו' אין כופין להוציא מיד דאם אמר איזיל ואיבדוק נפשאי ואשא אשה אחרת עליה שומעין לו. וכן בטענה דאינו יורה כחץ ג"כ. אמנם בטענה אחרת שטענה שאין לו גבורת אנשים כופין להוציא מיד ואם אמר איזיל ואיבדוק נפשאי אין שומעין לו. ולענין כתו' נמי משתנה הדין לפי הטענו' דכפי טענת בעינ' חוטרא לידה ואם בטענה דאינו יורה כחץ אם בא להוציא יתן כתובה ובטענת דאין לו גבורת אנשים יוציא ולא יתן כתובה משום דאע"ג דנאמנת בטענת זו דחזקה אין אשה מעיז' פניה בפני בעלה בדבר ששניהם יודעים היינו דווקא לענין דכופין אותו להוציא אמנם לענין ממון לא מהני חזקה זו וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' סי' תרצח דאפי' לענין נדוני' אינה נאמנ' להוציא ממנו וכ"כ בס' בית שמואל יע"ש. ועוד שדברי' סותרי' זה את זה דבטענה א' שטענה בעינה חוטר' לידא משמ' שנוהג עמה כדרך כל הארץ אלא שלא זכתה להבנות ממנו ורוצה אשה חוטרא לידא. והטענה הב' דישען על ביתו ולא יעמוד סות' לטענה הראשונה. וכיון שכן היכי לידיינו דייני להאי דינא ואיזה טענה מאלו הג' נעשה עיקר וע"כ צריך יישוב גדול להוציא משפט זה לאשורו. והנה הטור ז"ל בסי' קנ"ד הביא בדבריו תשו' מר אביו ז"ל וז"ל שאלה לא"ה הרא"ש ז"ל אשה שטוענת שאין בעלה שוכב עמה בשום ענין כדרך שהבעל שוכב עם אשתו כדרך שאבנה ממנו ואינו יכול לבא עליה כדרך כל הארץ כדי שיהיו לו בנים נשאת לו ואינו יכול להוליד בשביל מה שכבר אמרה והאריך בתשו' והיוצא מכלל דבריו שאע"פי שנראה כאלו טוענת בשביל שאינה ראויה להיבנות ממנו ובטענה זו לא היינו כופין אותו להוציא יש לנו לפרש דבריה בענין שלא יסתרו זא"ז שגם בתחילת דבריה כוונה לומר שלא בא עליה כלל וכופין אותו להוציא ונותן כתו' מנה מאתי' ונדוני' שהכניס' לו אבל לא תוספת דאדעת' למשקל ולמיפק לא אוסי' לה עכ"ל. דבר הלמד מעניינו דכל היכא דמצינן לתרץ את דבריה וליישבן באופן שלא יהיו דבריה סותרים זה את זה מתרצינן הכא נמי בנ"ד יכילנא לתרץ דבריה וליישב דבריה הראשונים עם דבריה האחרונים ולומר שגם בדבריה הראשוני' שטענה דבעינא חוטרא לידא וכו' כיוונה לומר שלא בא עליה כדרך כל הארץ כלל מפני שישען על ביתו ולא יעמוד ולכן לא זכתה להיבנות ממנו ואיהי הוא בעיא חוטרא לידא ומרה לקבור' ואתא סיפא לגלויי רישא וכיון שכן לא סתרו דבריה זא"ז ובכן אזדא לה סתירת דבריה דלא פלגן בהדייהו כדבר האמור. וכיון שבאנו לידי מדה זו נוכל לומר ג"כ דאין הפרש בין הטענות אלו הכל סובב והולך אל קוטב א' ועיקר הטענה היא הך טענה דישען על ביתו ולא יעמוד דהא הטענ' ראשונה דבעיא חוטרא לידא כו' כבר פי' לעיל שכונתה לומר דאינו יכול לבוא עליה כדרך כל הארץ כמדובר. גם טענת דאינו יורה כחץ גם היא נכללת בטענת דישען על ביתו שהרי היא כלולה בלשונה בטענת דישען על ביתו כו' שכן כלכלה את דבריה והכניסה טענה זו דאינו יורה כחץ בתוך טענת דישען על ביתו ולא יעמוד ואמר' וכפעם בפעם ע"י אונס שאונס את עצמו וע"י הדחק נכנס השמש מן האגף ולפנים ע"י קישוי כל דהוא אינו יורה כחץ אלא שותת ויורד ע"כ. הנה הדברים ממשמשים ובאים שאין טענה זו דיורה כחץ טענה בפני עצמ' אלא סיום טענה דישען על ביתו כו'. נמצא דג' טענות אלו שטוענת רחל הנז' עולות בקנה א' הרצון דישען על ביתו ולא יעמוד וכיון שכן אין לנו עסק בשאר הטענות שטענה מ' רחל וידינו מסולקות מהם ומשא ומתן שלנו יהיה בטענת ישען על ביתו ולא יעמוד ובטרם נקרב לידע ולהודיע אם אשה זו שטענה טענה זו שלא בפני בעלה בפני ב"ד ופרסמה טענתה לרבים אם נאמנת אחר כשתטעון לפני בעלה בב"ד או לא. והנה מרן הקדוש בב"י כתב בשם תשו' הרשב"ץ יע"ש. ונרא' מדבריו דאינה נאמנת וכ"כ בס' דרישה ופרישה סי' קנ"ד ס' ט"ו דאם אמרה כן שלא בפניו אע"פי שאמרה אח"כ בפניו אינה נאמנת וכמש"ל סי' קנ"ב וכ"כ הר"מ וז"ל ובב"י כתב בשם תשו' הרשב"ץ דאינה נאמנת אא"כ אמרה מתחילה בפניו ממש אבל אם אמרה תחילה שלא בפניו ונתפרסם הדבר אינה נאמנת אף על פי שאמרה אח"כ לפני וכמש"ל סי' קנ"ב עכ"ל. וז"ל הרשב"ץ שהביא מרן הקדוש שכתב בא"ד צריכין אנו שנשמע שתאמר כן בפני בעלה אבל שלא בפניו באיזה ענין שיהיה לה והבו דלא לוסיף עלה ועוד כו' יע"ש. והריב"ש בתשו' סי' קכ"ו כתב בא"ד וז"ל כיון שלא טענה כן בפני ב"ד ובפני בעלה אינה נאמנת ואין כופין הבעל להוציא לפי שהיא צריכה לבוא לפני ב"ד כשתאמר כן בפני בעלה וב"ד יחקרו את שניהם על טענתם ובאי' להם דרך בקשה כו' עד ומכל מה שכתבתי הוא מבואר שכיון שלא טענה כן בפני בעלה וב"ד יחקרו את שניהם אין עליו דין כפיה לא בגט ולא בכתובה ואם מפני שפרסמה טענתה לרבים והכל יודעים דברי ריבם אין זה כאילו אמרה זה בב"ד בפני בעלה שהרי שלא בפני בעל' מעיזה ומעיזה ואדרבה אפי' תאמ' כן אח"ז בב"ד בפני בעלה גריעא טענתה קצת שאולי עתה מעיזה אפי' בפני בעלה להחזיק דבריה הראשונים שפרסמה לרבים שלא בפני בעלה עכ"ל ועיין בתשו' מהריט"ץ סי' מ' שהביא תשו' הרשב"ץ הנז' והריב"ש בסתם משמע דהכי ס"ל ועיין בתשו' מהר"ר בצלאל סי' ט"ו שגם הוא הביא דברי הרבנים הנז' בסתם יע"ש.
2
ג׳נמצא דלכולהו אינהו רבוותא ז"ל ס"ל דאין האשה נאמנ' בטענה זו דישען על ביתו אלא דוקא כשטוענת בפני בעלה ובפני ב"ד תחילה ואם טענה ופרסמה טענתה לרבים נראה מדברי הריב"ש ז"ל דאף אם חזרה לטעון בפני בעלה ובפני ב"ד דאין טענתה זו טענה. אמנם ראיתי למהריק"ו סוף שורש ע"ב שכת' שם וז"ל ועל אשר דקדק מלשון הגהת סמ"ק אפי' בטענת דישען על ביתו כו' בעינן בפניו ממש ודאי מודה אני דהיכא שהיא עמו בעיר אם לא אמרה בפניו ממש איכא רעותא ואיכא למיחש דילמא משקרא אבל בהיותה חוץ למקומה כגון בנדון זה לא חזינן בה רעותא איפשר דכ"ע מודו דנאמנת דכיון דיודעת בודאי שאי אפשר לה להתגרש מבעלה כ"א בהוודע לו טענותיה עליו אם כן שייך חזקה דאין אשה מעיזה פניה עכ"ל. והשתא לפי ס' מהריק"ו נפקא מינה לנ"ד דנאמנת האשה בטענתה אם תחזור ותטען בפני בעלה דכיון שמתחילה כשטענה ישען על ביתו וכו' לא היה בעלה בעיר לכן עתה שבא בעלה וטוענת בפניו פשיטא דנאמנת לס' מהריק"ו וכדיהיב מהריק"ו טעם כעיקר לסברתו אמנם מה נעשה שרבו עליו חביריו וחלקו עליו הם הריב"ש כנז"ל והרשב"ץ שהביא דבריו מרן בב"י שכתב שצריכין אנו שנשמע שתאמר כן בפני בעלה אבל שלא בפניו באיזה ענין שיהיה לא והבו דלא לוסיף עלה כו' דמדקאמר באיזה ענין שיהיה לא משמע שבשום אופן שבעול' אינה נאמנת אם לא טענה מתחילה בפני בעלה. ונראה דאינהו רבוותא פליגי עם מהריק"ו ובחפשי באמתחות הפוסקים האלקים אינה לידי חיבור קטן הכמות ורב האיכות מהרב הגדול בעל שפתי כהן הנקרא גבורת אנשים כי הפליא עצה הגדיל תושיה בפרט הלז שלא נעלם ממנו דבר גדול וקטון מכל אשר היו לפניו ואיזן וחקר וחקק וחצב בדבריהם ונחית לעומקא דדינא הלכה ברורה רווחת בישראל בלשון נקיה וקלה ובדרך קצרה אשרי ילוד אשה ומי יבוא אחר המלך ומאי דמספקא לן כבר פשטה איהו בעין כד יתיב אחדא כרעא בגמר דבריו יע"ש, ושם ראיתי שגם נצטער אותו צדיק לקרב הלבבו' ולהשוות הדעות דמהריק"ו עם אינהו רברוותא ז"ל כי היכי דלא ליהוו פלגן בהדייהו יע"ש בסי' נ"ד ובסי' ה' כתב וז"ל אכן אחרי העיון נר' דגם מהריק"ו והבנימין זאב מודו דצריכה לטעון בפני בעלה אלא דקאמר דל"ת כיון שטענה כבר שלא בפניו גריעא טענת' ולא תועיל אח"כ בטענתה אפי' תטעון בפניו שר"ל שעתה מעיזה בפני בעלה להחזיק דברים הראשונים לכך קאמר דדוקא היכא שהוא בעיר וכו' אבל כשאינו בעיר כו' לא גריעא טענתה דמה לה לעשות והלכך נאמנת כשטוענת אח"כ בפני בעלה ואע"פ שהריב"ש כתב ואדרבה אפי' תאמר כן אחר זה בב"ד בפני בעלה גריעא טענתה קצת. הנה הריב"ש ז"ל לא החליט זה לדין אמת רק שכת' שגריעה טענתה קצת כוונתו כו' יע"ש ואח"כ בסי' ו' השיג על הרב דרישא שכתב דאם אמרה כן שלא בפניו אע"פי שאמרה אח"כ בפניו אינה נאמנת וכמש"ל סי' קנ"ב עכ"ל. וכ"כ הד"מ וז"ל ובב"י כתב בשם תשו' הרשב"ץ דאינה נאמנת אא"כ אמרה מתחילה בפניו ממש אבל אם אמרה תחילה שלא בפניו ונתפרסם הדבר אינה נאמנת אף על פי שאמרה אח"כ לפניו וכמש"ל סי' קנ"ב עכ"ל. ואינו נכון בעיני דלא דמי לדסי' קנ"ב דכיון דנשאת או נתקדשה לאחר ועשתה מעשה כולי האי תו לא מהימנא לומר כן דאמרי' לאחזוקי שקרא כו' אומרת כן דאל"כ היתה צריכה לצאת משני וגם היתה עושה איסור אשת איש אבל כאן אם איתא שאינה אומר' אמת מה בכך שתתחרט ועוד כו'. ואח"כ תמה על הר"מ דאדרבא מלשון הרשב"ץ מוכח להפך יע"ש. והוזקקתי להעתיק דבריו הללו לפי שצריכים לי וכמתלמד מדבריו יכולני להציל הרא"ש מפח כי יקוש שתפסו כל האחרונים על הרא"ש במ"ש בתשו' כלל מ"ב סי' ב' וראשון לציון הוא הרב הגדול מהר"א ששון בתשו' סי' רי"ט שהניח דברי הרא"ש והטור בצ"ע וז"ל מהרא"ש שם ותורף דבריו הם שבתחילה הוקשה לו ז"ל על מרן הקדוש שכתב בא"ה סי' קנ"ב דברי הרשב"א דבסי' אלף רנ"ג דנראה מדבריו דאף אם נשאת לא מחצפה לאחזוקי שקרא בפני בעלה ואילו הרא"ש בתשו' כלל מ"ד סי' ב' כת' בהדיא דאם נשאת אינה נאמנת לומר בפני בעלה גרשתני משום דמעיזה ומעיזה בפני בעלה שלא תעשה עצמה זונה והא דקאמר רב המנונא נאמנת ה"מ קודם שנשאת כו' יע"ש ואח"כ כתב ומאד הוקשה בעיני היאך יתרץ הרא"ש אותה סוגיא פי' הך סוגיא דפרק האשה שנתארמלה דאמר ר"י שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה נמי מחצפה כולי האי כו' וההיא סוגיא מיירי אפי' כשנשאת דהא אמרי' התם ואם נשאת כו' ותירץ הרב שם ואמר דעדיפא מינה דקא משני יע"ש. וכן תירץ הרב נ"מ דף רנ"ז ע"ג יע"ש. ומהרח"ש בסי' י"ט הוקשה לו ג"כ קושיא זו שכ"כ וז"ל ואיברא דלכאורה קשה לי דא"כ דכשנשאת אינה נאמנת להכחיש לבעל דאמרי' מעיזה ומעיזה כדי שלא תהא זונה מאי פריך מי חציפה כולי האי והא אמר ר' המנונא האשה שאמר' לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה ומאי קושיא הא אמרן דנשאת מעיזה כדי שלא תעשה עצמה זונה והתם בנשאת מיירי ולכאורה היה נר' קושיא אלימתא אמנם אחר העיון יראה דפריך שפיר כו' יע"ש. ועיין בתשובות להרב עדות ביעקב סי' ל"ו שהביא סמוכות לתירוץ זה דמהרח"ש. אמנם ראיתי בס' עזרת נשים הנדפס מחדש דף ח' שהביא תירוץ דמהר"א ששון ונ"מ ז"ל והקשה עליהם וז"ל ואין זה מספיק משום דדחיה זו שייכא לתרצן אבל עיקר ראית הרשב"א היא מהמקשה דפריך ומי חציפא כולי האי ולפי ס' הרא"ש לא פריך מידי. וכן הקשה מהרח"ש על הרא"ש מדברי המקשה כנז"ל. וכן על תירוץ מהרח"ש הקשה הרב בעל עזרת נשים שם וז"ל ויש לערער על תירוץ זה דכיון דכח המק' הוא משום דחזקה דלא עלה על לבה להעיז פניה כו'. ובהא הוא שנתגרשה מכח חזקה זו א"כ אפי' יבוא בפועל אח"כ הבעל ויאמר שלא גרשה תהיה נאמנת. ותירץ ואי' לו' כו' יע"ש והוא דוחק לע"ד.
3
ד׳והנראה לע"ד דע"כ לא אמר הרא"ש דאם נשאת אינה נאמנת אלא דוקא כשהלכה ונשאת לאחר והיא היתה בחזקת נשואה ונשאת על פי דבורה שאמרה שגירשה בעלה שעל ענין כזה נשאל והשיב שאם היה בעלה בעיר כשנשא' דנאמנת מדרב המנונא שאמר אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת הכא נמי הכא בנ"ד שעשתה מעשה רב בזה שנשאת בפניו נאמנת וכדאוקי' בש"ס דהא דרב המנונא דוקא בפניו אבל שלא בפניו לא. אמנם אם נשאת שלא בפניו אפי' אם בא בעלה ואמרה בפניו גרשתני אינה נאמנת משום דלאחזוקי שקרא אומרת כן כדי שלא תעשה זונה ומ"ש רב המנונא דנאמנת מיירי קודם שנשאת דוקא זהו תורף דבריו ומיירי בנשאת על פי דבורה שלא עפ"י עדים. אמנם בהך סוגיא דהאשה שנתארמלה מיירי עפ"י עדים דבהכי איירי ר"י בשנים או' לא נתגרשה ושנים אומרים נתגרשה וכיון שכן אם אמרה בפני בעלה גרשתני ס"ל למקשן דתהיה נאמנת מדרב המנונא אף לאחר שנשאת דתו לא חיישי' דלאחזוקי שקר' אומר' כן גרשתני דהיא סבורה דאין זה שקר ואינה נעשית זונה במה שטוענת היום אחר שנשאת לאחר בפני בעלה גרשתני דהה יש לה שני עדים כשרים שהעידו שגרשה והקולר תלוי בצוארם וע"פי עדותם סומכת ואומר' לבעלה גרשתני. ואין זה שקר ותהיה נאמנת מדרב המנונא דכי הכי דס"ל לרב המנונא דאם אמר' לבעלה קודם שנשאת גרשתני נאמנת משו' דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה ואין צד פקפוק בדבר לומר לאחזוקי שקרא אפ"ה ליכא מיחוש ראש בנדון כזה כיון שנשאת ע"פי עדים כמדובר. זו היתה סברת המקשן לדעת הרא"ש ז"ל. ותירץ המתרץ דאדרבה דכיון דאיכא עדים דמסייע לה מעיזה ומעיזה. ואיברא דיכול היה המתרץ לתרץ דההיא דרב המנונא מיירי דנאמנת כשטענה קודם שנשאת דוקא אבל לאחר שנשאת לא אמרה אדם מעולם שתהיה נאמנת כלל כלל לא ואין לחלק בדבר אלא דעדיפא מינה משני ולהעתיקו מסברתו תירץ כן וכמ"ש מקצת רבוותא תירוץ זה דעדיפא מינה. ובין הכי ובין הכי הא תריצנן להרא"ש דלא קשה ליה מסברת המקשן כאשר תפסו עליו האחרונים מס' המקשן ברם אם יש לפקפק עליו מדברי המתרץ דלמה לא תירץ כמש"ל לזה אין לנו לזוז לשום צד אלא לומר דעדיפא מינה משני כנ"ל.
4
ה׳יצא מהמחובר לנ"ד דליכא ספיקא דאף שמ' רחל הנז' טענה דאינו יכול שלא בפני בעלה דנאמנת אם תחזור ותטעון בפני בעלה דלא מיבעיא לס' מהריק"ו שכתב דנאמנת כשאין בעלה בעיר כמש"ל ה"נ בנ"ד שלא היה בעלה בעיר בשטענה טענה זו דאינו יכול אם תחזור ותטעון טענה זו בפני בעלה פשיטא דנאמנת דהא מדברי מהריק"ו נר' דאפי' שלא חזרה וטענה בפני בעלה דנאמנת מטעם שיודעת היא שאי אפשר להתגרש ממנו כי אם בהוודע לו טענה זו ואין האשה מעיזה פניה בפני בעלה מיקרי כ"ש בנ"ד שחוזרת לטעון טענה זו בפני בעלה דנאמנת בפשיטות גמור. אלא אפי' לחולקים עליו בפרט הלז נר' בנ"ד דאליבא דכ"ע מודו דאם תחזור ותטעון כן בפני בעלה דנאמנת וכמש"ל בשם הרב הכהן הגדול הרב בעל גבורת אנשים ותו לא מידי בפרט הלז וזה פשוט מאד והאריכות בזה הוא ללא צורך.
5
ו׳ולענין כפיה האם נכוף אותו מן הדין ובאיזה מין ממיני כפיה יהיה. הנה לענין אם בר כפיה הוא כבר מפורש דין זה וערוך הוא בשולחן שם וז"ל מרן אם טוענת שאין לו גבורת אנשים לבוא עליה ושואלת גט והוא מכחישה י"א שהיא נאמנת וכופין אותו להוציא מיד ולא יתן לה כתובה ואם מגרשה מעצמו בלא כפיה יתן לה כתובה כו' הרי שפסק בטענה דאין לו גבורת אנשים דכופין אותו להוציא מיד ובענין הכפיה נר' דכופין אותו בגדולה מן הכפיות שהיא בשוטין שכ"כ אח"כ סמוך ונר' וז"ל וכל אלו שאמרו להוציא כופין אפי' בשוטים וי"א שכל מי שלא נאמר בו בגמרא בפי' כופין להוציא אלא יוציא בלבד אין כופין בשוטים אלא אומרים לו חכמים חייבוך להוציא ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין עכ"ל. וכלל גדול בידינו בדברי מרן דסתם ואח"כ י"א הלכה כסתם. וכ"כ הרב הגדול בעל כנה"ג בח' א"ח בכללי הפוסקים כלל מ"ו ועיין בהגהות הרב הנז' בא"ח בה' שבת סי' שי"ח ובתשו' הרב מהרימ"ט ח"ב חלק א"ח סי' א' שכתב כלל זה על דברי מרן הקדוש. ובתשו' מהר"ש הלוי בתשו' דשייכי לח"מ סי' ל'. הרי דס"ל למרן להלכה ולמעשה דבאין לו ג"א דכייפינן ליה אף בשוטים. ואם לבך נוקפך ממ"ש הרב מהריב"ל ח"ג סס"י ק"א שהסכים שאין כופין בשוטים למי שאין לו ג"א דאין כופין להוציא בשוטים כלל ועוד הוסיף דאפי' בנדוי ושמתא אין כופין שכ"כ שם וז"ל והא דלא עבדינן הרחקה שכתבו ר"ת והסמ"ק ומהריק"ו לפי שלא ראינו ולא שמענו בדורינו זאת ההרחקה ואפשר דטעמא הוי משום דבדורות אלו חמירא להו ההרחקה מנידוי ושמתא וכל היכא דלא כפינן בשוטי' או בנדוי וחרמות גם לא עבדינן ההרחקה ופעם א' בהיותי בסאלוניקי כו' עד ולא איסתייעא מילתא וכיון דכן הוא מילתא דפשיטא היא דלא כייפי' ליה לא בשוטים ולא בחרמות ולא זה בלבד אלא אפילו שום הרחקה לא עבדי' ליה אלא אמרי' דמותר לקרותו עבריינא עכ"ל. וכן הסכים מהרש"ך ח"ג סס"י מ"ב הלכה למעשה דאין כופין אותו בשום דבר כו' יע"ש. מ"מ לא אמרו אלא בטענה דאין לו גבורת אנשים בלבד ברם בנ"ד שבאה בטענה דבעינא חוטרא לידה כו' ודאי שכופין אותו אף בשוטים אפילו בטענת דאין לו גבורת אנשים כיון דבאה בטענה דבעינא חוטרא לידה כו' ודל מהכא טענה זו דאין לו ג"א אכתי משום טענה זו בלחוד דבעינא חוטרא לידה כו' כייפי' ליה אפי' בשוטים אליבא דכ"ע וכ"כ בסוף ס' גבורת אנשים וז"ל ואם באה מחמת טענה כגון שאין לה בן לא ממנו ולא מאיש אחר ואומרת בעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה כופין אותו בשוטים להוציא בגט ונאמנת ג"כ כנגדו לכופו בשוטים להוציא מיד כו' יע"ש תדע דטענה זו דבעינא חוטרא לידה כו' היא טענה אלימתא לכופו בשוטים וכמו שנר' מדברי הרא"ש ז"ל בפסקיו בס"פ הבא על יבמתו והתוס' שם יע"ש. וכן נר' מתשו' הרא"ש בפי' בכלל סי' י"ב דבבאה מחמת טענה דבעינא חוטרא לידה דכייפי' ליה בשוטים יע"ש ועם שדברי הרא"ש בפרט הלז קשים כגידים לעין הקורא שהרי הוא בפסקיו לענין שהתה עשר שנים ולא ילדה דמ"ה היה לכוף אותו בשוטים כדי לקיים כו' והביא מחלוקת ר"י ור"ת בענין והביא גם דברי הרי"ף ולבסוף כתב דכיון דפלוגתא דרבוותא יש להחמיר שלא לכופו בשוטים והא הכא דמיפקד אפריה ורביה וכתב דלא כייפינן בשוטים ואיך בבאה מחמת טענה דבעי' חוטרא לידה פסק דכייפינן בשוטים והא איתתא לא מיפקדא אפריה ורביה ואיך כתב דכייפינן בשוטי' דהשתא נמצא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא וכלפי לייא מסתברא.
6
