אדמת קודש, אבן העזר כ״זAdmat Kodesh, Even HaEzer 27
א׳שאלה ראובן נשא אשה כשירה זה ז' שנים ובתוך הז' שנים הפילה ה' פעמים דהיינו בראשונה ן' ששה חדשים ואח"כ בת בת ד' חדשים ואח"כ בן בששה חדשים ואח"כ בת בת ג' ירחים ואח"כ בן ח' חדשים באופן שמעולם לא ילדה בן זש"ק וע"כ נפשו לשאול הגיעה אם הוא מחוייב מן הדין להוציא את אשתו אם לא תרצה להכניס צרתה בביתה. ואם הוא פטור מדין שמים ישהה עמה עד כלות עשר שנים ורחמי שמים מרובים שקשה עליו פרידה טובה זו וכל כוונתו שלא יענש בדין שמים אם ידו יהיה אוחזת בעכ"ב ואת"ל שחייב מ"ה להוציאה ולישא אחרת ראויה לבנים כדי לקיים מצות פרו ורבו אם הוא מחוייב ליתן לה גם התוספת או דוקא הקו"ר ונדוניא דהנעלת לה דוקא על הכל יורינו המורה לצדקה הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה כי המשפט לאלהים הוא ויבא שכמ"ה.
1
ב׳תשובה גרסי' ס"פ הבא על יבמתו דף ס"ה הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים הוא אמר הפילה תרי זימני והיא אמרה תלת אר"י ן' אלעזר עובדא הוה בי מדרשא ואמרו היא מהימנא דאם איתא דלא הפילה נפשה בנפילי לא מחזקה ע"כ ופרש"י הוחזקה לנפלים ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להבנות ממנה והפילה תרי ולא הוציא היא מהימנא וכופין אותו ולא שהיא תובעת גרושין אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה עכ"ל. ובשיטת רש"י דרך ובא לו הנימק"י שכ"כ וז"ל הוחזקה לנפילים ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להבנות ממנה. הוא או' עדיין לא הפילה אלא תרי זמני ואין להוציא עד ג' פעמים דאפילו למ"ד בתרי זימני הויא חזקה הכא מודה דלא הויא חזקה עד תלתא זימני כיון שנשאת בהיתר והיא יולדת דהרבה נשים מפילין בתחילת עיבורן והיא או' לא כי אלו ג' הפלתי כיון שהיא אינה תובעת להתגרש נאמנת דהא לית לן למימר עיניה נתנה באחר דב"ד הם שמבקשים להוציאה וא"כ איך היתה מחזקת עצמה במפלת נפלים אי לאו דקושטא קאמרה הלכך כופין אותו להוציא אפי' שלא שהתה עמו עשר שנים דכיון שהוחזקה לנפילים אין לנו להשהותה עוד הא לא זכה להבנות ממנה עכ"ל וכן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם שכ"כ בפר' ט"ו מהלכות אישות וז"ל הפילה וחזרה והפילה ג' פעמים הוחזקה לנפלי' ושמא לא זכה להבנו' ממנה ויוציא ויתן כתובה. הוא אומר הפילה שנים והיא אומרת הפלתי ג' נאמנת שאינה מחזקת עצמה במפלת ויוציא ויתן כתובה ובכל זה משביעה שבועת היסת שלא הפילה או שהפילה שלשה שבטענה זו יתחייב ליתן כתובה עכ"ל וכתב הה"מ שדעת רש"י כדעת הרמב"ם יע"ש וכ"כ הטור בא"ה סי' קנ"ד וז"ל הוא או' הפילה כו' הפילה ג' פעמים יוציא מיד ויתן כתובה שהוחזקה להפילו ומ"מ מותרת לינשא לאחר ואם הוא או' שהפילה ב' פעמים לבד ואינו רוצה להוציאה והיא אומרת שהפילה עד ג' פעמים נאמנת וכתב הרמב"ם ז"ל ועל כל זה משביעה שבועת היסת כו' ונ"ל דממה שהביא' דברי הרמב"ם בסיום הדין משמע דס"ל דבכל אינהו גווני יוציא ויתן כתובה שאף שלא פי' הטור בדין האחרון אם יתן כתובה או לא וזה פשוט ומרן הקדוש פסק בשולחן הטהור כדברי הרמב"ם אות באות תיבה בתיבה יע"ש. ומי ראה את אלו יוצאים ולא יצא והלא הן הנה היו לבני ישראל לעינים ולאור עולם וכיון שגדולי ישראל הסכימו שאם הפילה ג' נפלים בתוך עשר שנים הרי הוחזקה לנפילים ואין צריך לשהיית עשר שנים אלא יוציא מיד ויתן כתובה כ"ש בנ"ד דהפילה ג' נפלים זא"ז. וגדולה מזו ראינו שעלה בדעתו דהרא"ש דאפי' בהפילה תרי נפלים בלבד דיוציא ויתן כתובה ואם הפילה ג' נפלים יוציא ולא יתן כתובה שכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו ס"פ הבע"י וז"ל ת"ר הפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים ואם הפילה ג' פעמים תצא שלא בכתובה ואם הפילה ב' פעמים אליבא דר' יוציא ויתן כתובה ולא תנשא אלא למי שיש לו בנים ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה אם לא הכיר בה כך מסתבר לי לפרושי דחזקה זו שהוחזקה להיות מפלת איתרעי גופה שלעולם לא יגמור הריונה והו"ל כמו אשה שהוחזקה אצל ב' בני אדם שאנו מחזיקים אותה עקרה. ורש"י וכן הרי"ף לא פירשו כן אלא יוציא ויתן כתובה ואין לו להמתין עד עשר שנים דכיון דהוחזקה אצלו לנפלים שמא לא זכה להבנות ממנה ומותרת לינשא לאחר דאין תולין בה אלא בעונש הבעל ודברי' אע"פי שדברי טעם הם בטלים הן כנגד דברי רבותינו ז"ל. הוא אומר אפילת תרי והיא אומרת תלתא הוה עובדא בי מדרשא ואמרו היא נאמנת דאם איתא דלא הפילה נפשה בנפילים לא מחזקה אע"ג דלדברי רבותינו עדיין היא מותרת לינשא מ"מ אין לה קופצים אח"כ שהוחזקה לנפילים עכ"ל. כאן הבן שואל דלפי מאי דס"ד לפרש דברי הברייתא לדעת רבי דס"ל דבתרי זמני הויא חזקה ולהכי קאמר דאליבא דרבי כשהפילה ב"פ יוציא ויתן כתובה לפי שכבר הוחזקה לנפלים. אך אם הפילה תלת זמני תצא שלא בכתובה כמ"ש ז"ל וא"כ ק' כפי סב' זו היכי מתוקמא סיפא דמלתא דהש"ס במ"ש הוא אומ' הפילה תרי זימני והיא אומרת תלת כו' דלפי דברי הרא"ש ז"ל טענת האשה שטוענת ואומרת שהפילה תלת היא טענה של שטות דהא בטענת בעלה בלבד שטען שהפילה תרי זימני הרי היא מוכרחת להתגרש בע"כ דהא ס"ל לרבי דבתרי זימני יוציא מיד וא"כ טענתה היא טענת הבל. ולא עוד אלא שמגיע לה הפסד בטענתה דלטענת בעלה שטען שהפילה תרי זימני כשמוציאה הא מיהא נוטלת כתובה ובטענתה שאו' תלת נמצאת יוצאה שלא בכתובה וכי יש שטות גדול מזה שטוענת טענה לרעתה ואדרבה שתיקתה יפה לה מדיברה. וכי תימא דלהכי נאמנת דאי איתא דלא הפילה תלת לא היתה טוענת טענה שגורמת להפסידה כתובתה ולהכי אמרו בבי מדרשא דנאמנת לא היא דאי הכי למה אמרו בש"ס דטעמא דנאמנת הוי משום דאם איתא דלא הפילה תלת נפשה בנפלים לא מחזקה דמשמ' דמפני טענתה היא דמחזקה נפשה בנפלים. וזה אינו דאפי' בלא טענתה אלא בטענת בעלה בלבד הרי היא מוחזקת בנפלי' דלהכי אמר רב יוציא ויתן כתובה והול"ל דטעמא דנאמנת הוי משום שבטענה זו היא מפסדת כתובה אלא ודאי מדלא אמרו כן אלא משום דבטענתה מחזקת נפשה בנפלים ש"מ דעיקר הטעם הוי משום האי טעמא דיהבי בש"ס ולא משום הך טעמא דכתי' וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתה כדבר האמור.
2
ג׳ונראה ליישב דלפי מה שהיה סבור הרא"ש מעיקרא הכי הוה קא מפרש' לה איהו אמר תרי ואיהי אמרה תלת ר"ל לפי דעתו שלא נתכוונו הבעל ואשתו בטענות אלו כשבאו לפני ב"ד לענין גרושין אלא הכוונה שלהם היתה לפי מ"ש במשנה גבי שהתה עשר שנים ולא ילדה שאם הפילה בתוך עשר מונה משעה שהפילה וע"ד זה באו שניהם לדין שהבעל טען שהפילה תרי זמני ומהנפל השני יש לו למנות העשר שנים ואשתו טוענת שעוד חזרה והפילה אח"כ נפל ג' ומהנפל ג' צריך הוא למנות העשר שנים והם לא ידעו שנלכדו כציפור בפח כן נלכדו בארשת שפתם לפני ב"ד דלפי טענת שניהם גם יחד יחייבוהו ב"ד להוציא מיד אלא דלפי טענת בעלה חייב ליתן כתובה ולפי טענת האשה תצא שלא בכתובה ואמרו בגמ' דאיהי מהימנא משו' ההיא טעמא דיהבי ובהכי ניחא נמי דלא חיישי' לשמא עיניה נתנה באחר שהרי לא באה האשה לתבוע גירושין ובהכי מתיישב שפיר לשון הרא"ש ז"ל כנ"ל באופן דלכ"ע אין פוצה פה ומצפצף דאליבא דכ"ע בנ"ד יוציא ויתן כתובה ומדינא הוא דכייפינן ליה לפחות בדברים לקצת מן המפרשים אמנם כבר כתב הריב"ש דהאידנא לא נהגו לכפות אפי' במי ששהתה עשר שנים והביא דבריו מרן הקדוש בב"י סי' קנ"ד ונתן טעם לדבר יע"ש לכן נעתיק עצמנו למה שנסתפק השואל בענין התוספת איברא דבענין התוספת איפליגו רברוותא בתוספות ס"פ הבע"י דף ס"ד ד"ה כי הא ודאי כייפינן דר"ח ס"ל דכל הנך דכופין היינו דוקא בקו"ר דאית לה אבל תוספת לית לה דאדעתא למיפק לא אוסיף לה ובההיא דשהתה עשר שנים שיש לה תוספת פי' ר"ח דההיא שאני דכיון דלא מחמתה כופין דמה היא יכולה לעשות אם ב"ד כופין אותו משום פ"ו ור"ת חלק עליו וכתב דלכל מילי אמרינן תנאי כתובה ככתו' וריצב"א כתב בתשו' על אשה שטוענת שאין לו ג"א כו' שאם הודה בעלה שאינו יכול לקיים לה עונה דאין לה אלא עיקר כתובה ולא תוספת דהא אין כאן חיבת ביאה ונדוניא גדולה שכותבים לכבוד הכלה הוי כעין תוספת ואם יכול להתקשות לכל הפחות הכנסת עטרה שיש לה תוספת נמי דהא יש כאן חיבת ביאה בהכנסת עטרה ובסיום דבריהם כתבו ומטעם שפסק ר"ח דאין תוס' בביאה בטענה משום דאדעתא למיפק לא כתב לה זה הטעם אין שייך כאן באין יכול לבעול דמידע ידיע דנשאה מתחילה לכך פי' דאפי' ר"ח מודה באינו יכול לבעול דאית לה נמי תוספת דע"מ כן נשאה וכתב לה תוספת וזלזל בנכסיו ע"כ. והרמב"ם בפט"ו מה' אישות נר' להדיא דס"ל כר"ח והכי נמי ס"ל להרי"ף ס"פ הבע"י וז"ל יש מי שאומר דכתובה זו דכייפי' לבעל בתביעת האשה קו"ר אבל תוספת לא ואע"ג דתנאי כתובה ככתובה הכא אומדן דעתא דלמיעל ולמיפק לא אקני לה דאי קשיא לך הממאנת וחברותיה שאין לה כתו' קו"ר ויש להן תוס' התם בהדיא קתני לה מכדי ידע דקטנה היא דלמה מיחרטא ונפקא אמאי כתב לה אלא רצה לזלזל בנכסיו וכן בחברותיה שעומדות לצאת ה"ה והוא הראיה כו' והרבנים גדולים ועצומים מהרש"ך בראשונה סי' קע"ד ומהר"א ששון סי' ס"ד הקשו לדעת בדברי הרי"ף ותורף קו' דמאי קא קשיא ליה להרי"ף מחברותיה דממאנת דהיינו שניה ואלונית דהתם שאני שיש להם תוספת משום שהם אינם רוצות להתגרש מרצונם אלא שב"ד כופין אותן לצאת בע"כ ולזה דין הוא דשקלא תוספת ובכה"ג לא שייך למימר אדעתא למישקל ולמיפק לא הוסיף לה דהו"ל כמי ששהתה עשר שנים ולא ילדה דב"ד כופין אותו להוציא דחייב ליתן להם גם התוס' שהרי אינה יוצאה לרצונה וכמ"ש התוס' והרא"ש יע"ש זהו תורף קו' ועיין ס' גדולי תרומה דף רכ"ד.
3
ד׳והעולה על רוחי לפי מיעוט שכלי אם דל הוא וחתרתי למצוא מקום לקושית הרי"ף משניה ואילונית מהא דאמרי' פ' יש מותרות דף פ"ה וז"ל הש"ס ת"ר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להן כתובה פירות מזונות ובלאות והיא פסולה וולדה פסול וכופין אותו להוציא שניות מדברי סופרים אין להן כתובה כו' והיא כשרה וולדה כשר וכופין אותו להוציא אמר רבי שמעון בן אלעזר מפני מה אמרו אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה מפני שהוא פסול והיא פסולה וכ"מ שהוא פסול והיא פסולה קנסו אותו בכתובה ומפני מה אמרו שניות מדברי סופרים אין להן כתובה מפני שהוא כשר והיא כשרה וכ"מ שהוא כשר והיא כשר' קנסו אותו בכתו' ר' אומר הללו דברי תורה ודברי תורה אינם צריכים חיזוק והללו ד"ס וצריכים חיזוק ע"כ ופירש"י ד"ה קנסו אותו והאי דקנסי לשניה בכתובה כדי שלא תתעכב אצלו דכיון דלא תהוי לה כתובה שבקא ליה ונפקא אבל הכא כו' יע"ש והר"ן כתב שם ג"כ על דברי רבינו וז"ל וד"ס צריכים חיזוק ולפיכך הפסידו ממנה כתובה דכיון דלית לה כתובה שבקא ליה ונפקא עכ"ל. והנה בודאי דפי' שבקא ליה ונפקא דכתב רש"י והר"ן ז"ל ר"ל שתובעת גט מבעלה שיוציאנה כיון דחזיא דלית לה כתובה. אמור מעתה כיון דמצינו לשניה דמחמ' דאין לה כתובה תובעת גיטה היא מבעלה ואילונית ג"כ ה"נ דתובעת גיטה דשקולין הם ויבואו שניהם. ובהכי מיתוקמא שפיר דברי הרי"ף והכי הוי פי' דמלתא שהרי מתחילה כתב בשם יש מי שאו' שכתובה זו דמחייבינן לבעל בתביעת האשה דייקא דמחמת תביעת האשה גיטה מבעלה מתייבי' לבעל גם ליתן לה כתובה היינו קו"ר אבל תוס' לא דהכא אומדן דעתא הוא דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה וכיון שכן שאשה זו תובעת בפה להתגר' דין הוא דלא יהבינן לה תוס' והדר פריך ואי ק"ל מממאנת וחברותיה שהן שניה ואילונית שאף הנה תובעין להתגרש כשרואין שיש להם כתובה ואפי' הכי יש להם תוספת ותיקשי לך ומה בין זו הבאה בטענה להאי דהכא בבאה בטענה כייפינן ליה ב"ד לגרשה ובשביל שהיא תובעת להתגרש לא יהבינן לה תוספת והנך שניה ואילונית כופין אותן להתגרש ע"פי ב"ד ותובעין להתגרש ואפי' הכי אמרי' דיש להן תוספת ותירץ בעצם בממאנת דזלזל בנכסיו כו' ובחברותיה שעומדות לצאת וכיון שעומדות לצאת בכפיית ב"ד ע"כ שלא בטובתם לכך אף שתובעות להתגרש אינם מפסידו' התוספת דאנן סהדי דשלא ברצונם תובעו' גט שהרי עינם הרואות שאסורים הן לו ולהכי תובעת גט וכיון דשלא מחמתן יוצאות אף שתובעות להתגרש לא מפסידינן להו התוספת משא"כ בבאה בטענה דברצונם יוצאות דאם רוצות לישב תחת בעליהן כמה שנים יושבות ומה שאנו כופים אותו להוציא הוא לפי שהיא הגורמת שבאה בטענה דבעינן חוטרא לידה וכיון שכן הוא דין הוא שיפסידו כתובה וההיא דשהתה עשר שנים נמי דין הוא שלא תפסיד כתובה משום דכיון דכייפי ליה להוציא עפ"י ב"ד ואיהי אינה מתגרשת לרצונה להכי יהבינן לה תוספת ובהכי נתיישבו דברי הרי"ף יישוב גמור לדעתי. (א"ה עיין מ"ש הרב המחבר בח' זה סי' א'). וממילא רווחא שמעתתא וופשטה בעיית השואל אם חייב ליתן גם התוספת דלפי האמור ודאי שחייב גם בתוספת דהה אפי' לר"ח דס"ל דבכל הנך דאמרי' דכופין ויוציא ויתן כתובה דהיינו דוקא קו"ר ולא תוספת אפ"ה בשהתה עשר שנים ס"ל דיש לה תוספת ג"כ וטעמא דמילתא דכיון דלא מחמתה הוו דכופין דמה היא יכולה לעשות אם ב"ד כופין אותו משום פ"ו וה"ה והוא הטעם בנ"ד דיש לה תוספ' דלא מחמת' הוא דכופין למי שהפילה ג' פעמים אלא משום פ"ו הוא דכופין אותה ומה היא יכולה לעשות. וכבר הסכמנו למעלה שכן דעת הרי"ף ז"ל כמדובר וכן היא דעת הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו מה' אישות ואחריתם כל ישרי לב וכ"ש לס' ר"ח נמצא דבנ"ד לא מצינו מי שיאמר שלא תטול גם התוספ'. ואל ישיאך דברי מהרש"דם ז"ל במ"ש בח' א"ה סי' קי"ח שכתב שם דבשהתה עשר שנים ולא ילדה שאינה נוטלת תוספת כי אם דוקא קו"ר ונדוניא דאין למדין מהך תשובה דמופרכת היא מצד עצמה וכבר עמדו בה האחרונים והניחוה בתימא ועיין בהרב פ"מ ח"א סימן כ"ד ובתשו' הרב ת"ח סי' ע"ח יע"ש. איברא שגימגום דברים יש לי על הרב ת"ח במ"ש וז"ל אבל ראיתי למהרשד"ם לטור א"ה סימן קי"ח כתב שנראה בעיניו שלא יתן תוספת וכתב מהטעם שאו' כן שבאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה כתב הרמב"ם דיוציא ויתן כתובה סתם ולא פי' התוס' נראה שרצה להבין מ"ש הרמב"ם פרק ט"ו מהלכות אישות בדין האשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה דיוציא ויתן כתובה דאין התוספת בכלל ומשם נלמד לדין האשה שרואה דם מחמת תשמיש. ואני שמעתי ולא אבין דהא ודאי מה שהביא ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל הוא ממ"ש שם נשא אשה ושהתה עמה עשר שנים ולא ילדה ה"ז יוציא ויתן כתובה או ישא עליה אחרת ומ"ה כתב דכיון דלא פי' התוספת ודאי דאין לה תוספת. ומי שיראה סיגנון לשון הרמב"ם שם יראה שמ"ש הרמב"ם ז"ל יוציא ויתן כתובה הוא מוכרח נתכוון ומיירי שטוענת על בעלה שאינו יורה כחץ דאילו לא טענה כן אפי' עיקר כתובה של קו"ר אין לה כמו שביאר אח"כ וא"כ דין זה של שהתה עשר שנים ולא ילדה הוא בא' משתי פנים או שאין לה כתובה כלל או דיש לה כתובה בהכרח הגמור הוא שנאמ' דמ"ש שם דיוציא ויתן כתובה הכל בכלל אפילו תוספת וזה ברור כשמש. באופן שאין דברי הרב מכוונים בזה ואדרבה משם ראיה דאפילו היכא שאומר הרמב"ם יוציא ויתן כתובה יש בכללה גם התוספת וכ"ש בדין הרואה דם מחמת תשמיש כו' יע"ש. כאן הבן שואל מאי דוחקיה הרב לפרש דין שהתה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה דמיירי שטוענת על בעלה שאינו יורה כחץ והלא דין זה שטוענת על בעלה שאינו יורה כחץ כבר כתבו בהדיא אח"כ ולפי דברי הרב דברי הרמב"ם ז"ל נמצאו כפולין ודברי הרמב"ם אינם משנה וברייתא דאמרי תני והדר. וגם מה שהכריחו להרב לפרש כן הוא משום דאלת"ה אלא שטוענים שניהם גם יחד שאינם יודעים ביורה כחץ ואפ"ה אמרי' שיוציא ויתן כתובה זה אי אפשר שהרי כתב הרב לקמן וז"ל ואם אמרה איני יודע אם ממני אם ממנו אין לה עיקר כתובה כמ"ש העמד ממון בחזקת בעליו. כי ע"כ הוכרח לפ' דין שהתנה עשר שנים דהוי בטוענת על בעלה שאינו יורה כחץ. אי משום הא לא איריא דמ"ש אח"כ הרמב"ם ואם אמרה איני יודעת אם ממני כו' ודאי דמיירי שהוא טוען שהוא יורה כחץ ועל טענה זו היא תשיב אמריה איני יודעת כו' אך בדין הראשון דשהתה עשר שנים כו' מיירי שאין בהם טענה כלל או ששניהם טוענים ביורה כחץ שאינם יודעים כלל ומעתה נמצאו כל הדינים מסודרים ומונחים כש"ע שדין שהתה עשר שנים ולא ילדה דיוציא ויתן כתובה מיירי בחד מתרי גווני או שאין בניהם טענה כלל או ששניהם טוענים שאינם יודעים ביורה כחץ ובדין הסמוך לו מיירי שהאיש טוען שהוא יורה כחץ והיא שותקת דהדין הוא שיתן לה התוספת בלבד ובדין הג' שהיא טוענת שאינו יורה כחץ כיון שהיא קים לה להכי יש לה כל הכתובה כולה אפי' התוספת ובדין הד' שהוא טוען שיורה כחץ והיא טוענת שאינה יודעת אם יורה כחץ או לא אין לה אפי' עיקר כתובה משום דהעמד ממון בחזקת בעליו.
4
ה׳סוף דבר דברי הרב ז"ל נפלאו ממני ובאמת אמרו שדברי מהרש"דם ז"ל הם תמוהים באופן זה דאיך כתב מהרשד"ם ז"ל בדין שהתה עשר שנים ולא ילדה דיוצא ויתן כתובה דר"ל ולא תוספת והרי בבבא שניה כתב דין ח' שהתה עשר שנים ולא ילדה והרי הוא יורה כחץ חזקת החולי ממנה ותצא שלא בכתובה ויש לה תוספת לא תהיה זו פחות' מאילוני' וכו' הרי שבדין זה דחזקת החולי ממנה ואפ"ה יש לה תוספ' וכן א"ל שכן הק' הרב פ"מ ז"ל אך הספר לא נמצא כעת לפני והן היום כותלי בית המדרש האירו בהגלות נגלות תשו' מרנ' ורבנא ריש מתיבתא הנקרא זרע אברהם ושם ראיתי בתשו' דשייכי לא"ה סי' י"ב דף מ"א וז"ל והנה אודיע למעיין כי ראיתי בתשו' מהרשד"ם ח' א"ה סי' קי"ח ובא"ד כתב ודברי' תמוהים הם בעיני דמ"ש הרמ"בם יוציא ויתן כתובה ודאי דכתוב' ותוס' הוא והוא מדינא דכתבו בגמ' שמא לא זכה להבנות ממנה וכדי שלא יבטל מפ"ו אמרו חכמים שיתן לה כתובה משלם עם התוספת ויגרשנה שהרי לא יש טענה בניהם לא הוא טוען עליה ולא היא טוענת עליו תדע דהרי בבבא שלאחריה כתב וז"ל שהתה עשר שנים וכו' שלא תהיה פחותה מאילונית. א"כ למעלה שלא נודע שיש לה שום חולי ואי' שהחולי ממנו בודאי שיש לה אף התוס' עכ"ל הרי שמרן ז"ל ערך תמיהתו על מהרש"דם כמש"ל באופן דדברי מהרש"דם ז"ל קשים כגידין וכן הראיה שהביא מהרש"דם ממ"ש מרן הקדוש בב"י סי' קנ"ד שמצאתי כתו' בשם רבינו ברוך ז"ל כבר כתבו האחרונים הרבנים הנז"ל דאינה ראיה ואין לה ענין לכאן יע"ש. ותו ק"ל טובא בהך תשו' במ"ש בא"ד אך אמנ' אם אירע לה מקרה זה אח"כ יגרשנה ויתן לה כתובה קו"ר אבל תוספת נר' בעיני שלא יתן והטעם שאני או' הוא שבאש' ששהת' עשר שנים ולא ילדה כתב הרמב"ם ז"ל דיוציא ויתן כתוב' סתם ולא פי' התוספות עכ"ל ז"ל. ודבריו אלו הן הפך דברי הרמ"בם ז"ל בדין ט' בד"א וכו' לפיכך אם בעל פעם א' ולא נמצא דם ואח"כ חזרה להיות רואה דם בכל עת תשמיש יוציא ויתן כתובה כולה. ונ"ד היה במקרה זה אח"כ ולפי דברי הרמב"ם ז"ל דין הוא שתיטול גם התוס' שכ"כ כתו' כולה וכולה משמע הכל בכולל ונתיחס' בכלל. והוא ז"ל הביא דברי הרמ"בם ז"ל הנז' ועדין לחלוחית הדיו קיימת ונעלמה ממנו והלך בדרך רחוקה ודחוקה להביא עצות מרחוק להפסיד לענייה זו התוס' ואני תמה על מרן בתשו' זרע אברהם שלא הק' לו כן שהוא הפך דברי הרמב"ם ז"ל אלא משום דנסתחפה לו שדהו ובההיא דכתו' באופן שתשו' זו דמהרש"דם מופרכת היא מכל הצדדי' ואין למדין ממנה אלא דבנ"ד אליבא דכולי עלמא יוציא ויתן כתובה כולה עיקר ותוספת וכן העלה הרב כמהרר"י הלוי ז"ל בספר גינת ורדים בתשו' דשייכי לא"ה כלל ד' סי' עשירי ע"פ פסק הרב ז"ל שדחה תשובה זו דמהרש"דם ז"ל הנז"ל וכתב בא"ד בנ"ד וכיון שכן יש לדון בתוספת וכדברי הרב פ"מ כיון שהבעל מגרשה לרצונו וכדכתי' לעיל והר"ן העלה בפ' אלמנה ניזונית שכל שאין האשה מכרת במום שבה כגון אילונית דלא יהבה דעתה למיבדק נפשה וכן במוציאה בששהתה עשר שנים ולא ילדה אע"פי שבדין מוציאה שיש להן תוספת וא"כ כ"ש בזו דנ"ד שנולד בה המום ברשותו של בעל דודאי יש לה גם התוס' עכ"ל יע"ש דון מינה ומינה גם לנ"ד דדמי' לשהת' עשר שנים דקי"ל דאע"ג שחייב להוציאה מן הדין אפ"ה חייב ליתן לה כתובה ותוספת כיון שמוציאה לרצונו. אך בענין התוספת הנהוג בזמנינו צריך להתיישב בו לפי ששני מיני תוספת נוהגים בזמנינו הא' שמוסיפים שליש בנדוניא ובמעות כעין החצי. ועוד תוספת מרובה על העיקר שמוסיף לה תוספת אחר על אותו תוספת וכן כותבים אחר שכותבים תוס' השליש והחצי ועוד רצה החתן והוסיף לה תוס' על עיק' כתו' סך כך וכך איזה תוס' מהם יגבו הנשים הנז' שדינם לגבו' גם התוס' או אם שניהם גם יחד יגבו ועיין בס' גינת ורדים סי' הנז' גם בתשו' זרע אברהם א"ה סי' י"א וכעת אין הפנאי מסכים.
5
