אדמת קודש, אבן העזר ל׳Admat Kodesh, Even HaEzer 30
א׳עוד חזר השואל ושאל בפרט השאלה הנז"ל. שאלה יורינו המורה מה דעתו בפרט השאלה הנז' שהיו בכלל נכסי מורישי האשה הנז"ל שטר עסקא ושטר הנז' נפלה לה ג"כ בירושה אך לא הספיקה ג"כ לגבות מעות שטר עסקא הלז עד שמתה ונסתפקתי אם הבעל יורש ג"כ בשטר העיסקא דאע"ג שפסק מר שי' שבשאר נכסי' הבעל יורש דמוחזק מיקרו ולא ראוי מ"מ אכתי מספקא לן בשטר עיסקא אם יורש הבעל בפלגא מלוה אי הוי כמלוה דעלמא דאינו יורש או לא הוי כמלוה דעלמא על הכל יורינו דעתו גם בזה ושכמ"ה.
1
ב׳תשובה גרסינן פ' המקבל דף ק"ד אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה. השתא דאמרינן פלגא מלוה אי בעי למשתי ביה שיכרא שפיר דמי. רבא א' להכי קרו ליה עיסקא דא"ל כי יהיבנא לך לאיעסוקי ביה ולא למשתי ביה שיכרא א"ר אידי בר אבין ואם מת נעשה מטלטלין אצל בניו. והתוס' כתבו ד"ה דלא למשתי ביה שיכרא שכשמוציא' מפסיד המלוה שאין קרן שלו קיים ואין לו ע"מ לסמוך עכ"ל וצריכים אנו למודעי להבין דעתם למאי איצטריך להו לפ' כן דלכאורה נר' דהן פשטן של דברים. ונלע"ד שהתוס' ק"ל כפל הדברים דא' להכי קרו ליה עיסקא כו' ולא למשתי ביה שיכרא דהאי ולא למשתי ביה שכרא הן דברי מותר דכיון דא' דלהכי קרו ליה עיסקא דא"ל כי יהיבנא לך לאיעסוקי ביה ל"ל למי' תו ולא למשתי שיכרא ולכן כתבו מ"ש וכונתם היא לפי שמצינו לרבא שא' אח"כ ואם מת לא יעשה מטלטלין אצל בניו. ופי' רשב"ם להכי קרי להו עיסקא שתהא קיימת תמיד מתעסק בה ויסמכו עליה בעליה שלא תנתן להוציאה ואם מת לוה יגבו ולא תעשה מטלטלין שלהן דכיון דצריכה להיות קיימת סמיכתו עליה כמקרקעי דטעמא דלא קא משתעבד במטלטלי דיתמי לב"ח משום דמעיקרא לאו עלייהו סמך דלאו למיגבי מינייהו אוזפיה שהרי בידו להוציאן וסמך עלייהו עכ"ל רשב"ם. וכפי פשט השמועה נר' דשתי פעמים הוצרך רבא לפ' ענין העיסקא א' דלא למשתי שיכרא. ושנית כלפי רב אידי דאמ' ואם מת נעשה מטלטלין. אמנם התוס' ס"ל דרבא כפל את דבריו ואחת דיבר שתים זו שמענו דבמאמר א' שא' ולא למשתי שכרא רמז בדיבור זה דאין נעשה מטלטלין אצל בניו דאי אמרת דרשאי למשתי שיכרא להוציאן לצורכו נמצא שכשמוציא' מפסיד המלוה שאין קרן שלו קיים ואין לו ע"מ לסמוך וכיון דבידו להוציאן נמצא דנעשה כמטלטלין שלהן. ודעתו היא אדרבה שתהא קיימת תמיד ויסמוך עליה הוא שלא תנתן להוציאה וסמיכתו עליה כמקרקעי וכמ"ש רשב"ם בדברי רבא שאח"כ כנז"ל. נמצא שבמאמר א' דרבא כבר רמז ג"כ שאינו נעשה מטלטלין בכפל לשונו במ"ש ולא למשתי ביה שיכרא והשתא מ"ש אח"כ במאמר רב אידי דברי רבא דאינו נעשה מטלטלין כו' לאו למימרא שרבא חלק בפי' עם רב אידי אלא סתמא דתלמודא הוא דקא' לה לפי דסתמא דתלמוד' הבין וחקר וחצב דברי רבא במכפלה דא' רבא ולא למשתי ביה שיכרא לו' דאינו נעשה מטלטלין אצל בניו אלא שרבא לא פי' את דבריו ואתא סתמא דתלמודא ומייתי לה בתר דברי רב אידי ופי' כ' רבא דהכי ס"ל דאינו נעשה מטלטלין ולאו דרבא הוצרך לדבר בענין שתי פעמים זהו כונת רבותי' בעלי התוס' בדיבור הלז. הדרן אדוכתן בנ"ד במה שנסתפק השואל אם הבעל יורש כל שטר העיסקא דליכא ספיקא דהא קי"ל דהאי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פיקדון וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' שילוחין ושותפין. והטור י"ד סי' קע"ז ומרן ז"ל שם יע"ש ובפלגא מלוה הדין נותן שאין הבעל יורש דהא קי"ל דאין הבעל נוטל בראוי במלוה שנפלה לה לאשתו בנ"מ וכדבעינן למימר. והוא דגרסי' פי"נ א"ר פפא הלכתא אין הבעל נוטל בראוי ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה כו' וכתבו רבותינו בעלי התוס' וז"ל וה"ה נמי דלא שקיל בעל במלות אשתו מנ"מ דהא נזק נמי הוי כנ"מ כו' יע"ש והרא"ש אחר שכת' דברי התוס' הנז' כתב וז"ל ול"נ דאם הלותה האשה מנ"מ שלה כשהיתה תחת בעלה ומתה ירית בעל שהרי שלא כדין הלותה קרן של נ"מ שלה וכו' אבל אם מתו מורישי האשה והניחו מלוה ביד אחרים ומתה האשה קודם שגבתה אותם או אם היה לה מלוה ביד אחר קודם שנשאה, ומתה קודם שנשאה, ומתה קודם שגבתה בכהג"ו ודאי לא ירית בעל והיינו דומיא דנזקי אשתו עכ"ל.
2
ג׳הנה מתבאר מדברי הרא"ש ז"ל דאם מתו מורישי האשה והניחו מלוה ביד אחרים כו' כנ"ד דלא ירית בעל. אמנם הרמב"ם לא פי' דעתו בדין מלוה אי ירית לה בעל אי לא. וכבר עמד בזה הרב המגיד בפ"א מהלכות נחלות שכתב שם וז"ל ולא הזכיר רבי' דין הבעל במלוה שום דבר אבל ממ"ש פכ"ב מה"א כל נכסים שיש לאשה בין נכסי מלוג כו' ואם מתה בחיי הבעל יורש הכל ולא חילק כלל בין נכסים לנכסים נר' קצת שהוא סבור כדברי רבו אבן מיגאש שכתב שהבעל יורש את המלוה והאריך בזה וחילק במלוה ע"פ בין הגיע זמנה מחיי האשה ללא הגיע והוא עצמו כתב שהרי"ף ור"ח חולקי' עליו ואומרים שדין הבעל במלוה כדין הבכור והוא ז"ל חשש לדבריהם ולא עשה מעשה כדבריו והרמב"ן והרשב"א דעתם כדעת הגאונים שאין הבעל נוטל במלוה וכן עיקר עכ"ל. וראיתי להרב בעל נתיבות משפט שהאריך לפלפל בסברת מהר"י בן מיגאש והביא ג"כ דברי הה"מ הנז' בדף קצ"א והק' על דברי הה"מ דמנ"ל דהרמב"ם דס"ל כס' רבו דהראיה שהבי' ממ"ש הרמב"ם בפ' כ"ב מהלכות אישות אין ראיה משם כו' ועוד שבפ"א מה' נחלות כתב הרמב"ם וז"ל ובהלכות אישות ביארנו שהבעל יורש את נכסי אשתו שבאו לירושתה בחייה והוחזקו דמשמע דתרתי בעינן שבאו לירושת' בחייה וגם הוחזקו בידה אבל אם באו לירושתה ולא הוחזקו בידה שלא גבתה אותם אינו יורש שלא כדברי רבו עכ"ל יע"ש.
3
ד׳ואנכי לא ידעתי מה עלה ע"ד הרב לחלוק את השווין ולאשווי תלמיד חולק על רבו בדיקדוק קל מסובין ממ"ש והוחזקו שר"ל שהוחזקו בידה כלו' שגבתה אותם בחייה עד שמפני דקדוק קל כזה נעשו חולקי' הרב והתלמיד דלדעתי אינו כדאי דיקדוק זה לומ' דפלגן בהדייהו בהיות שאיפשר לפ' במאמר הוחזקו שר"ל שהוחזקו הנכסים להיות לאביה של אשה זו בלי מערער דהשתא כיון דהוחזקו הנכסי' הללו שנפלו לה מאביה בראיה ועדים שהן הן נכסי אביה אע"פ שלא גבתה אותם האשה בחייה מיקרו מוחזקי' וירית לה בעל לאפוקי אם נפלו לה נכסים והיו מערערים על הנכסים וקודם שהוברר בחייה בראיה ועדים שהן נכסי אביה בודאי מתה ואח"כ אחר פטירתה הוברר בראיה ועדים שהנכסים הללו היו בודאי של אביה אפ"ה הבעל לא ירית נכסים הללו דראויין מיקרו כיון דלא הוחזקו הנכסים בחיים חייתה. תדע דהא הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג מהלכות נחלות וז"ל אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויין לבא לאחר מיתת אביו אלא בנכסי' המוחזקים לאביו שבאו לרשותו כו'. והתם בודאי מ"ש בנכסי' המוחזקים לאביו אינו ר"ל שיגבה אביו הנכסים והיו בידו קודם שמת דהא ליתא דאפילו לא באו ליד אביו אלא שהן צרורין ומונחי' במדינת הים לו לשמו ודאי דבכל אשר ימצא לו מיקרי ולאפוקי שאם היו לאביו נכסים שלא הוחזקו לאביו בראיה ועדים שהן שלו בודאי אפי' שנתברר אחרי מותו שהיו שלו הנכסים הללו בודאי אפ"ה כיון דבחיי האב לא הוברר שהיו שלו בודאי אין הבכור נוטל פי שנים דלאו בכל אשר ימצא לו מיקרי. ועוד דאי איתא דהוחזקו ובאו לרשותו הוי שבאו לידי גבייה ואי לא לא א"ה לא הו"ל למינקט דראויין מיקרו כיצד א' ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו כו' לישמועינן ריבותא דאפי' אם מת א' ממורישי אביו בחיי אביו ולא הספיק לגבות אביו הנכסים עד שמת דאינו יורש פ"ש משום דראויין מיקרו ואינו בכל אשר ימצא לו והוי ריבותא טפי. אלא ודאי מדלא נקט הכי וכתב כיצד כגון שמת א' ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו ש"מ דלא מיקרי ראוי אלא בכה"ג דוקא ולא נכסים מחוסרי גוביינא דמשום דמחוסר גוביינא לאו ראויין מיקרו כיון דצרורין ומונחי' לו לשמו וכל היכא דאיתנהו ברשותיה איתנהו ומוחזקי' מיקרו ה"נ גבי בעל דכוותא ומוחזקי' מיקרו דהשתא לפי זה נמצא שהרמב"ם איפשר דס"ל כס' רבו מהר"י בן מיגאש. ובין הכי והכי נמצינו למדין שאין מקום לספק השואל במה שנסתפק בראשונה לומ' שהבעל יורש בכל שטר העסקא אפילו בחצי מלוה דהא ליתא דאפי' לס' מהר"י ן' מיגאש דס"ל דהבעל יורש במלוה אפ"ה כבר כתב הה"מ דלענין מעשה חשש לס' הרי"ף ור"ח דסברי דאין יורש במלוה וכיון דקי"ל דשטר עסקא פלגא מלוה הדין נותן שאין הבעל יורש בפלגא כיון דהוי מלוה. ולא זו אף זו דלענין גבייה מיתומי' בשטר עסקא קי"ל נמי דפלגא מלוה ופלגא פיקדון דגרסי' פ' המוכר את הבית דף ע' בעא מיניה רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר וא"ל החזרתים לך מהו מי אמרי' מיגו דאי בעי א' נאנסו מהימן השת' נמי נאמן או"ד א"ל שטרך בידי מאי בעי, א"ל נאמן ול"מ אמ' שטרך בידי מאי בעי א"ל וליטעמך כי א"ל נאנסו מי מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי א"ל סוף סוף כי א"ל נאנסו לאו שבועה בעי ה"נ מאי נאמן נאמן בשבועה לימא בפלוגתא דהני תנאי דתניא שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרי נשבע וגובה כולו ודייני א"י אמרי נשבע וגובה מחצה וכ"ע אית להו דנהרדעי דאמרי נהרדעי האי עסקא פ"מ ופ"פ מאי לאו בהא קמפלגי דמ"ס מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי ומ"ס לא אמרי' לא דכ"ע אית להו דרב חסדא והכא בהא קמפלגי דמ"ס אי איתא דערער מימר הוה אמר ומ"ס אימור מ"ה אנסיה כו' א' רבא הלכתא נשבע וגובה מחצה. וכתבו רבותינו בעלי התוס' וז"ל בד"ה מאן דאמ' נשבע וגובה כולו לית ליה דרב חסדא וא"ת אכתי אמאי גובה כולו ליטעון ליתמי נאנסו י"ל דמלתא דלא שכיח היא כו'.
4
ה׳וראיתי בהרב ג"ת שער ה' ח"א דף ל"ה שעמד על קו' התוס' הנז' וכתב דאעיקרא קו' ליתא משום דדייני גולה לית להו דרב חסדא ואינו נאמן לומ' החזרתי' גם בטענת נאנסו אינו נאמן אפי' הוא עצמו כמ"ש בש"ס וליטעמיך כי א' נאנסו כו' דמשמע דהא בהא תליא וא"כ גבי יורשים נמי לא מצי למיטען נאנסו זהו תורף קו' הרב. ולי הדיוט נראה דכד ניים ושכיב אמרה רב להא מלתא דהא לכ"ע בין לרב עמרם וכ"ש לרב חסדא בטוען נאנסו נאמן ואינו יכול לומר לו שטרך בידי מאי בעי וכמ"ש רשב"ם ז"ל שם וז"ל בד"ה וליטעמך אילו אמ' נאנסו כו' הלכך לא מצי למימר שטרך בידי מאי בעי ל"ל לשקר במקום עדים לא דמי דהא עביד אניש למידחי ואו' אבדתי את שטרי ונפקד נמי לא חייש לשטר' משום דהוה מצי למפטר נפשיה בטענת אונס אבל מלוה כו' יע"ש. וכ"כ התוס' שם בד"ה ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי כו' הא כי אמ' נאנסו לא מוכחא מלתא דלאו קושטא קא' דאף על פי שהשטר בידו יכול להיות שנאנסו ע"כ יע"ש. הרי דלכ"ע ליכא מאן דפליג דבטענת נאנסו לא מצי טעין שטרך בידי מאי בעי וע"כ לא נחלקו אלא בטוען החזרתי לך וזה פשוט לכל מבין שמועה וכיון שכן לפום ס"ד דדייני גולה לית להו דרב חסדא בטוען החזרתי דנאמן אלא דס"ל לדייני גולה דאינו נאמן לומר החזרתי משום טענת שטרך בידי מאי בעי. מ"מ בטענת נאנסו ס"ל לדייני גולה דנאמן ולא מצי לומר שטרך בידי מאי בעי ואין טעין הכי לא מהמני. ולהכי שפיר מקשו התוס' בס' דייני גולה דאכתי אמאי גובה כולו ליטעון ליתמי נאנסו. אחרי כותבי ראיתי להש"ך בח"מ סי' ק"ח שנרגש מזה יע"ש.
5
ו׳גם את זה ראיתי להרב ג"ת שם שתמה על לשון הרמב"ם דפ"ז מה' שילוחין שכתב וז"ל לפיכך שטר עסק היוצא על היתומי' שהיה אביהם מתעסק בו נשבע בעל השטר וגובה מחצה שהיא בתורת מלוה אעפ"י שלעולם טוענים ליורש עכ"ל וע"ז תמה הרב וז"ל ולא ידענא מאי האי דקא' אעפ"י שלעולם טוענים ליורש דהא במלוה דפקדון אינו גובה כלל מהאי טעמא דטענינן ליורש ומאי אעפ"י ופלגא דמלוה לא שייך ביה שום טענה לא ליורש ולא למוריש דאי בנאנסו הרי בהלואה לא מיפטר באונסים ואי בהחזרתי אין לזה מקום דאמרי' שטרך בידי מאי בעי ואפי' אביו לא היה נאמן והיאך היה אי' לטעון כן ליורש כו' יע"ש. בהא ודאי מודינא ליה שהיא קו' עצומה. ומ"מ ע"צ הדוחק אי' לו' שהטענה שהיה אי' לטעון ליורש שיפחתו לו כנגד שכרו שנתעסק בפקדון כמ"ש אח"כ הרמב"ם ולמה אני או' שאין פוחתי' לו' כאן כו'. ולהיותי עוסק בפרט הלז המשחית לא השיב ידו מבלע ויגוף את בתי הקטנה בת י"ז שנה בעוד ט' ירחים לנישואה ביום שריפת ההיכל בעשירי למנחם אוי לי על שברי נחלה מכתי נחשכו מאור עיני ונטרפה דעתם כמעט מהצרות כפולות שעלו על צוארי הכשיל כחי אפרוש כפי לה' שא' לעולמו די הוא יתמלא רחמים עלי ויאמר לצרותי ולצרות כל עמו ישראל די ויאמר למלאך המשחית די והיה המחנה הנשאר לפליטה כל הכתוב לחיים בירושלם כי ע"כ אלה אני מקצר ועולה בפרט הלז. והנראה לע"ד לענין דינא שהבעל יורש בכל שטר העסקא אפי' בפלגא במלוה משום דמלוה זו דשטר עסקא לא דמי לשאר מלוה דעלמא משום דמלוה דעלמא להוצאה ניתנה משא"כ במלוה זו דשטר עיסקא דאין בידו להוציאה לצורכו וכמ"ש רשב"ם דלהכי קרי להו עיסקא שתהא קיימת תמיד מתעסק בה ויסמכו עליה בעליה שלא תנתן להוציאה כו' ויסמכו עליה כמקרקעי דטעמ' כו' כאשר העתקתי כל לשונו לעיל יע"ש דמדבריו אלו יר' הרואה שאין מלוה זו כשאר מלוה דעלמא אלא שרבותינו נתנו שם מלוה עליה לענין רבית והרי היא כפלגא דפקדון דהבעל יורש וכמ"ש הב"ח בא"ה סי' צ' דף צ"ב וז"ל עוד נראה לפע"ד מלשון הרא"ש ורבי' ז"ל דאם מתו מורישיה וה"ל פיקדון ביד אחרים דחשוב גבוי דאל"כ למה נקט והו"ל מלוה ביד אחרים הו"ל לאשמועינן דאפילו הו"ל פקדון ביד אחרים הו"ל ראוי אלא ודאי פקדון אינו ראוי דכיון שהוא בעין ביד הנפקד הו"ל כאילו גבתה האשה בחייה אבל מלוה דלהוצאה ניתנה הו"ל ראוי עכ"ל. למדנו שתי עניינים מדבריו אלו דפקדון לא הוי ראוי וטעמא דמלוה דלא ירית בעל הוא במלוה שרשאי להוציאה לצורכו משא"כ במלוה דשטר עסקא דאינו רשאי ודאי דירית בעל אפי' בפלגא מלוה כן נראה לע"ד.
6