אדמת קודש, אבן העזר ל״זAdmat Kodesh, Even HaEzer 37
א׳שאלה יוסף ן' יעקב היה הוא ואשתו סמוכי' בשולחן יעקב אביו וחפציו ומטלטליו היו עמו במחיצתו באהל יעקב. וימת יוסף במגיפה לפני ה' וחיי לרבנן ולישראל שבק ויעקב אביו הוציא הוצאות בקבורת בנו תכריכין וקיסמיט לשופט ושעוה ומקוננות ושולחנות לעניים ושמן למאור להעלות נר תמיד בשבתות ור"ח וי"ט ושאר הוצאות פרטיות כמנהג אנשי העיר. ואין בנכסי יוסף הנז' די פרעון כתובת אשתו. ויעקב אביו רוצה לגבות כל ההוצאות הנז' מהמטלטלין של בנו שהן בביתו ובחומותיו והוא תפוס. והאלמנה טוענת שאינה חייבת באלו ההוצאות כלל כיון שאין בנכסי בעלה כדי כתו' ואין תפוסתו של יעקב תפיס' יורינו המורה הדין עם מי משניהם ויבא שכמ"ה.
1
ב׳תשובה לענין זה אם האשה חייבת בקבורת בעלה כשאין בנכסים כדי כתו' הלא היא כתובה בספר הישר ועלה על השולחן הטהור בא"ה ס"ס קי"ח וז"ל אל' שגבתה כל הנכסים בכתו' אינה חייבת בקבורת בעלה וכו' והוא מוסכם מרוב הפוסקים ראשונים מהר"ם ב"ב והרא"ש והרשב"א ז"ל והרמב"ן והגהות מימוניות והריב"ש ואחריהם כל ישרי לב האחרונים כולם הסכימו דאם קדמה האל' ותפסה נכסי בעלה לפרעון כתו' קודם קבורה דאין האל' חייבת בקבורת בעלה אלא הוא נקבר מקופה של צדקה. לא נחלקו אלא באם תפסו יורשי הבעל קודם שתפסה האל' דלרובא דרבוותא ס"ל דאין תפיסת היורשים מועלת כלום ואם תפסו היורשים והוציאו הוצאות על המת וקברוהו חייבי' לשלם לאל' מדין מזיק שיעבודו של חבירו וכן נראה מדברי מהר"ם ב"ב שסתם את דבריו ולא חילק וכ"נ ג"כ מתשו' הרשב"א סי' אלף ק"ג ובמיוחסות סי' ס"ד ששם פי' הרשב"א את דבריו ביתר שאת והביאה מרן הקדוש ריש סי' צ"ג וז"ל כתב הרשב"א שאלת בראובן שחלה והביאו חנוך בנו לתוך ביתו וסיפק צרכיו ומת וקברו ולאה אשתו של ראו' הפקידה מטלטלין ביד חנוך ועכשיו תובעתן ממנו השיב חנוך אני הוצאתי הוצאות על אבי ועל קבורתו ועל תכריכיו ואני תופס אותם בשביל אותם הוצאות. טענה לאה אותם מטלטלין שלי היו ואין לך לתפוס בשלי השיב חנוך איני יודע שהן שלך מה שקנתה אשה קנה בעלה. תשובה הדין עם לאה מכמה טעמים כי מה שטענה שהמטלטלין שלה נאמנת וצריך להחזיר לה ואפי' כו' ולא עוד אלא אפי' מטלטלין דאב שנטלן חנוך והוציא הוצאות על אביו ואפי' בצורכי קבורתו אם כתב ראו' לאשה מטלטלי אגב מקרקעי האשה מוציאה מידו ואפי' אם היה מוטל לפניה רצתה היא גובה כתו' והוא נקבר מן הצדקה וכדתניא בתוספתא דכתו' פרק מי שמת והניח נכסים מטלטליו ויצאת עליו כתוב' אשה וב"ח כל הקודם בהן זכה והוא נקבר מן הצדקה עכ"ל. הרי שהרשב"א בתשוב' זו ביאר כל צורכו שאפי' שהיורשים תפסו מידי לקבורה דלא מהניא תפיסתו והאשה מוציאה מידו וילמד סתום מן המפורש אמנם מור"ם בהגהה כתב וז"ל ואפי' אין כאן רק כדי קבורה היא גובה כתובה והוא נקבר מקופה של צדקה (תשוב' הרא"ש כלל ט"ו והגהות מיימוניות פי"ז ותשובת הרמב"ן ז"ל סי' ס"ד והרשב"א אלף ק"ג) אבל אם תפסו היתומים מטלטלין וקברו אותו אין צריך לשלם (ריב"ש סי' ק"ד) עכ"ל. וממרוצת הלשון נראה דסבירא ליה דאם תפסו היתומים מטלטלין וקברו אותו דאין צריך לשלם שדבר זה הוא מוסכם מכל הפוסקים שהם הרא"ש והרמב"ן והרשב"א והריב"ש זלה"ה מדלא כתב אבל אם תפסו היתומים מטלטלין וקברו אותו י"א דאין צריך לשלם. משמע דס"ל דכולהו הני רברוותא הרשומים דהכי ס"ל. ולדעתי אין דין זה מוסכם לכולם כי אם דוקא להריב"ש כאשר נכתוב דבריו בס"ד וקצת נראה גם כן מדברי הרא"ש דהכי סבירא ליה מדנקט בלישניה אלמנה שגבתה כו' משמע דוקא אם גבתה כתוב' קודם קבורה הוא דאינה חייבת בקבורת בעלה. הא אם לא גבתה וכ"ש אם היורשים תפסו נראה ודאי דאינה מוציאה מידם. אך הרשב"א ז"ל בסי' אלף ק"ג ובמיוחסות סי' ס"ד אינו מסכים בדבר דהא במיוחסות פירש בהידייא שאף אם תפסו היורשים שאין תפיסתן תפיסה וחייבי' לשלם לאלמנה. וכעין תמיהא זו יש לתמוה בדברי הריב"ש ז"ל בתשובה סי' ק"ד שכתב וזה לשונו ולענין טענתם בהוצאת הקבורה אמת הוא שאם קדמה האשה ותפסה מטלטלין כדי כתוב' ואין הנכסים מספיקין לה ולצורכי קבורת הבעל שאין מוציאין מידה כדי לקוברו והכי תניא בתוספתא של מסכת כתובות פרק מי שמת, מי שמת שהיורשין קדמו והוציאו וקברוהו ממה שבידם מנכסי המת בהן זכה והוא נקבר מן הצדקה ע"כ וכן דעת הרשב"א אבל כל והניח נכסיו מטלטלין ויצאת עליו כתובה וב"ח כל הקודם שישלמו הם לאלמנה לתשלום כתובה זו לא שמענו עכ"ל. וזה אינו שהרי הרשב"א ז"ל כיבר פירש את דבריו במיוחסות שאם תפסו היורשים קודם קבורה שאין תפיסתן מועלת כנזכר לעיל. ואם כן ק' על הריב"ש ז"ל דאיך כתב וכן דעת הרשב"א ז"ל. גם יגדל התימא על הרב בני חיי סי' צ"ג שאחר שהעתיק דברי הרשב"א ז"ל דבמיוחסות הנז' כתב אח"כ וכן הסכים הריב"ש ז"ל והלה חלוקי' בעסתן כנראה לעין כל רואה כשמש. ועכ"פ חל עלינו חובת ביאור הדיעות להשוותן כי היכי דלא ליפלגו הרשב"א והריב"ש ז"ל בהדי הדדי ומידי חופשי ראיתי בתשוב' הרב כרם שלמה הנדפסים מחדש בתשו' דשייכי לא"ה סי' ל"ח שתמה הרב בנו של המחבר על הרב בני חיי כמו שתמהתי והניח הדבר בצ"ע יע"ש.
2
ג׳והרב המחבר כתב חילוק נאה ומתקבל להשוות הדיעות הרשב"א והריב"ש ז"ל דלא פליגי ותורף דבריו דנדון דהריב"ש ז"ל מיירי שהמטלטלין עצמן שתפסו היורשים מכרום לצורכי קבורתו וחלפו הלכו להם המטלטלין שאינן בעולם בשעת תביעה והכי דייק לשון הריב"ש ז"ל כו'. אבל בנדון דהרשב"א ז"ל מיירי שחנוך הוציא מעות מכיסו לצורך קבורת אביו ועכשיו תופס המטלטלין שבידו ליפרע מהם דבהא מודה הריב"ש ז"ל דהאלמנה מוציאה המטלטלין מיד היורש כיון שהמטלטלין הן בעין דהוה ליה כמלוה וכתובת אשה שהיא קודמת למלוה זו כיון שנשתעבדו לה מטלטלי אגב מקרקעי כו' זהו תורף יישובו שם יע"ש.
3
ד׳ובנו של הרב המחבר ה"י כתב שם וז"ל ואני הדיוט בראות תשובת הרשב"א ז"ל הלזו קודם רואי חילוק זה הייתי אומר דהחילוק מבואר מנדון הריב"ש להרשב"א ז"ל דבנדון הריב"ש מיירי שאינו כתוב בכתובה מטלטלי אגב מקרקעי וכמו שכתב הרשב"א ז"ל דבכי האי גוונא דוקא שכתו' מטלטלי אגב מקרקעי ולהכי לא מהני תפיסת חנוך וזה נראה לי פשוט ושוב מאצתי שכן כתב הרב בית שמואל סי' קי"ח ס"ק י"ח יע"ש.
4
ה׳ואני הכותב חיפשתי בס' בית שמואל ולא מצאתי שכ"כ. ולא זו אף זו שאי איפשר לומר דנדון דהריב"ש מיירי שאינו כתוב מטלטלי אגב מקרקעי שהרי במקומו ובזמנו היו כותבין מטלטלי אג"מ וכמ"ש הוא עצמו בתשובותיו ס"ס ק"ו וז"ל אבל נראה שעתה שכותבין בכל הכתו' מטלטלי אג"מ וכו' יע"ש. ואם ת"ל דנדון שנשאל הרב לא היה כתוב באותה כתו' מטלטלי אג"מ מ"מ מה בכך הא קי"ל שכל הנושא אשה ע"ד אותו מקום נושא לכל תנאי כתו' ואף שלא נכתב הוי כאילו נכתב ונחתם וכיון שכן יישוב של בן הרב המחבר לא קאי אמסקנה אחר המחילה. תו כתב כן הרב שם וז"ל הגם הלום ראיתי שכתב שם וז"ל ומ"ש בתוס' מי שקדם זכה משמע אם זכו היורשים נקבר מן אותם מעות כו' יע"ש. אחר שאלת המחילה מעצמותיו הקדושים דמ"ש התוס' כל הקודם זכה היינו לגבי ב"ח וכתו' דהכי איתמר בתוס' כו' יע"ש. ואני אומר דלא דק בדברי הרב בית שמואל דלע"ד שפיר דייק מדברי התוס' שאמרו דב"ח וכתו' אשה במטלטלין דכל הקודם זכה דשמעינן מינה דאם תפסו וזכו היורשים שנקבר מאותן המעות הוא משום דקי"ל דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתוב' אשה וב"ח מדינא דגמ' אלא מתקנת הגאונים. והתוס' יצאת לידון בדבר חדש והוא דאע"ג דמדינא דגמ' מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתו' אשה וב"ח היינו דוקא אם לא תפסו המטלטלין אבל אם תפס א' מהם זכה אפי' לדינא דגמ' . ומינה למד הרב בית שמואל שאם תפסו היורשים המטלטלין קודם שתפס אחד מהם שהדין נותן לדברי התוס' שנקבר מאותן מעות שתפסו היורשי' כיון שקדמה תפיסתן לתפיסת א' מהם והטעם הוא לפי שמעול' כתו' אשה וב"ח אין לא' מהם זכייה במטלטלין קודם תפיסה אלא לאחר תפיסה. וכיון שעדיין אין לשום א' מהם זכייה במטלטלין קודם תפיסה וקדמו היורשים ותפסו לצורך קבורתו דין הוא שיקבר מאותן מעות. ולהיות שאנו גולין ומטולטלין מפני חרון אפו של ממ"המ הקב"ה דחויים ודחופים ממקו' למקו' ואין ספרי הקדש מצויין אצלנו כעת לא יכולתי להאריך עד שוב ה' מחרון אפו ויאמר למלאך המשחית די כי"ר.
5
ו׳סוף דבר הכל נשמע דלכ"ע אם תפסה האלמנה המטלטלין והכניסה אותן לרשותה כדין התפיסה ואין בנכסים כדי כתו' ודאי דאינה חייבת בקבורת בעלה אלא יקבר מן הצדקה וזה מוסכם לרובא דרבוותא זולת ריא"ז שחולק הובאו דבריו בשילטי הגבורים פ' אל' ניזונית דף תקכ"ח ע"ב שכתב שם דאפי' תפסה האל' מטלטלין והתנה עמה בעלה שתגבה מטלטלין לא תועיל תנאו אצל היורשים דאינה גובה מטלטלין אלא מתקנת הגאונים ולא היה דעת הגאונים לעשות תקנה לאשה ולהיות המת מושלך לכלבים ע"כ יע"ש. ואיני יודע מה ישיב ריא"ז בתוס' הנז"ל שאמרו כל הקודם בהן זכה והוא נקבר מן הצדקה דמשמע שאם תפסה האל' קודם קבורה שהוא נקבר מן הצדקה. ואם בתוס' אמרו כן אפי' קודם תקנת הגאונים כ"ש אחר תקנת הגאוני' דיועיל תפיסתא והוא נקבר מן הצדקה באופן שס' זו דריא"ז היא סברא יחידית ואין לה שורש בשום דוכתא ואדרבא תוספתא זו היא עומדת כנגדו וכל הפוסקים מרחוק עמדו ובטלה היא ברוב ובתורה שבע"פ א"ל שהר' בעל תורת חסד בתשו' יישב התוס' הנז' לדעת ריא"ז יע"ש. גם הרב ב"ח הביא תשו' מר' חיים וז"ל בא"ה סי' קי"ח אבל בס' המצות כו' נשאל לר"ת ע"ז והשיב כי כבר כתבו הגאונים דאלמ' אינה חייבת לקוברו אבל לדעת האחרונים מכרעת דיקבר מנכסיו שהן משועבדין לקוברו בהן ומכריעין ירושה דאוריי' כדאמרי' פרק נערה שנתפתתה האו' אל תקברוני מנכסי אין שומעין לו עכ"ל ופי' את דבריו הרב ב"ח וכתב אלא שצריך לישב התוספת' והוא כו' ואח"כ כתב ולפי זה מ"ש הריב"ש דאם תפסו היורשי' וקברוהו אין צריך לשלם לאו דוקא קברוהו כבר דאפי' לכתחילה נמי יכולים לקוברו מנכסיו כיון שלא תפסה בהן האלמנה ואפי' לא תפסו בהן גם היורשים והם מופקדים ביד אחר והאלמנה מוחה שלא לקוברו בהן אין שומעין לה ומ"ש הריב"ש דאין חייבים לשלם אם קברו בהן הוא לפי שהמעשה שנשאל עליו כך היה שכבר קברוהו מנכסיו והשיב עליו שאין צריך לשלם אבל ה"ה דאפי' לכתחילה יכולין לקוברו בהן ואין שומעין לאלמ' אא"כ כבר תפסה במטלטלין לרשותה וזכתה בהן והכי משמע מלשון התוס' כו' יע"ש. ואחר המחילה מ"ש בדיברי הריב"ש לא נהירא לי שהמדקדק בדברי הריב"ש יר' שלא כיון לזה יע"ש. ותו שאם כדבריו עדיפא הו"ל לאשמועי' שאפילו לכתחילה יכולי' לקוברו מנכסיו כיון שלא תפסה האל' אלא שהן מופקדין ביד אחר ודינו של השואל הוא יוצא במכ"ש שכבר היו היורשים תפוסין בממון וכבר הוציאו מה שהוציאו בקבורתו מהממון שהיה בידם. ולבי או' לי שמעולם לא עלתה ע"ד של הריב"ש לפסוק כן אלא מפני שכבר היורשי' היו תפוסין בממון שבידם וכבר הוציאוהו בצורך קבורתו הא לאו הכי לא וזה פשוט לעיני כל ישראל. ועיין בש"ך בח"מ סי' ק"ז ס"ק ו' שדחה דברי הרב ב"ח ולא פיר' מאיזה טעם דחאן ואיפשר שמהטעם שכתב דחאן וסתמו כפי'. הא קמן שאף לס' ר' חיים שפסק שנקבר מנכסיו לא אמר כן אלא כשלא קדמה האל' ותפסה וזכתה במטלטלין קודם קבורה הא אם תפסה לא. נמצא שלא מצינו חבר לריא"ז וכל הפוסקים פה א' הסכימו שאם תפסה האל' מטלטלין קודם קבורה וזכתה בהן דאינה חייבת בקבורת בעלה וזה פשוט. אך ורק מה שנחלקו הפוסקים הוא באם תפסו היורשים קודם שתפסה האל' דלהרשב"א במיוחסות סי' ס"ד ס"ל שאפי' תפסו היורשי' לצורך קבורתו והוציאו וקברוהו דהאשה מוציאה מיד היורשים והרב המבי"ט בח"א סי' ע' כ"כ וז"ל ואפי' היה טוען שמכר מנכסיה נצ"ב או נ"מ או מסיבלונות ומהדמים קבר את בעלה חייב לפדותם או לפרוע דמיהן שאין האשה חייבת בקבורת בעלה כיון דאין לה סך כתובה ומייתי ראיה מפרק אל' ביבמות ההיא איתתא דעיילה ליה לגברא איצטלית דמלתא בכתו' שכיב שקלוה יתמי פרסוה אמיתנא א' רבא קנייה מיתנא ומשלמים היתומים כו' יע"ש. ומה שדחה ראייתו הרב כרם שלמה ז"ל אינה דחייה גמורה למעיין היטב בדבריו. גם מדברי מהר"ם ב"ב נראה דהכי ס"ל דל"ש ליה בין תפסו היורשים ללא תפסו מדסתם את דבריו ולא פי' כמש"ל אמנם הריב"ש שני ליה בין תפסו היורשים ללא תפסו דאם תפסו היורשי' מטלטלין והוציאו הוצאות לקבורה דאינם חייבים לשלם כמש"ל וקצת נראה מדברי הרא"ש ז"ל לדעת מקצת מן האחרונים דהכי ס"ל כהריב"ש מדנקט בלישניה אל' שגבת' כתו' דאינה חייבת בקבורת בעלה וכמש"ל. ומרן תפס לשון הרא"ש נראה שדעתו נוטה לס' הרא"ש. גם מור"ם בעל ההגהה הביא ס' הריב"ש משמע דס"ל כוותיה. גם ס' ר' חיים שהביא הרב ב"ח לפי ס' הב"ח נראה דהכי ס"ל לכס' הריב"ש וכ"ש לסב' ריא"ז הנז"ל דודאי דבהאי מלתא דאם תפסו היורשי' דעתו שוה לדעת הריב"ש אלא שהוא הוסיף נופך משלו דאפי' אם תפסה האל' כו' וכבר כתבתי שבתוס' זו שהוסיף ריא"ז חלוקי' עליו כל חבריו ולא קי"ל כותיה גם הרב ב"ח קיים ס' הריב"ש ז"ל וכתב וכן עמא דבר.
6
ז׳הנה ערכתי שתים מערכות מערכה לקראת מערכה. אמור מעתה מי זה ואיזה הוא אשר יערב אל לבו להכניס ראשו בין ההרים להכריע בניהם ולא יירא לנפשו. אכן ראה ראיתי לרבן של בני גולה מהרדב"ז ז"ל הובאו דבריו בתשו' הרב דרכי נועם סי' מ"א ובהגהות מהריק"ש וז"ל מי שמת ועליו כתו' אשה וב"ח קוברין אותו ממה שהניח והשאר נוטלין הם כיון שע"ד כן נשאת לו ודלא כריב"ש סי' ק"ד וכתב מהריק"ש בח"מ סי' צ"ה שנהגו כדברי הרדב"ז ע"כ. אמנם ראיתי בהרב המאסף בכנה"ג דא"ה סי' קי"ח שהביא בשם מהרדב"ז דברים הפכיים וז"ל שם ס"ק נ"ח בהגהת הב"י קברו את המת במלבושיו ולא היו נכסים שתגבה האל' כתו' חייבי' לשלם מדין מזיק שיעבודו של חבירו הרדב"ז ח"א סי' קצ"ב. וכתב הרב הנז' שהרדב"ז חולק עמ"ש הריב"ש סי' ק"ד יע"ש. הרי דדברי מהרדב"ז סותרו' זא"ז ואני בקשתי בדברי מהרדב"ז במודפסו' ולא מצאתי לא זה ולא אותו ולא ידעתי אכנם . והרב דרכי נועם עשה כעין פשרה מכח סברא דמ"ש מהרדב"ז דקוברין אותו ממה שהניחו דהיינו מנכסי בעלה שהיה לה לגבות מהם כתו' אבל לא מנכסי צ"ב לפי שלא נשתעבדו לכך ודייק לה ממאמר מהרדב"ז שאמר קוברין אותו ממה שהניח דנראה בפשיטות דמיירי בהניח נכסים משלו יע"ש. ודייק הרב הנז' ג"כ ממ"ש מהריק"ש נהגו כהרדב"ז ש"מ דמתורת מנהג נגעו ביה ולא מדינא. סוף דבר הסכים לומר דדוקא נקבר מנכסי הבעל ולא מנכסי צ"ב והכריח ג"כ הדבר מדברי הריב"ש דנכסי צ"ב שלה אפי' הם תחת יד היורשים כל מקום שהם ברשות האשה איתנהו ולית דין ולית דיין שיחייב לקבור את בעל' מהם יע"ש וכל זה ברור ואין צריך לפנים כו' עד אבל חייוב קבורה על האשה לא שמענו אלא דוקא מנכסיו שהניח המשועבדין לגביית כתו' וב"ח שמענו מתורת מנהג והרוצה לחלוק עלינו עליו הראיה דבעל התקנה או המנהג ידם על העליונה. מעתה לפי דברי מהרדב"ז נ"ד תלוי במנהג כמ"ש מהריק"ש ועינינו הרואות שמנהג זה נוהגים בכל יום פע"הק במי שמת ועליו כתו' אשה וב"ח שקוברין אותו מנכסיו שהניח אחריו והשאר נוטלי' הם כנראה דאנשי עיר קדשינו ירושלם הבנויה לקדושים אשר בארץ נהגו כהרדב"ז ולהם שומעים שהמנהג בדברים כאלו הן עיקר. וכ"ז כשאינם באי' לשאול כאשר עינינו הרואות דלא קפדי ב"ח ואשה וקוברי' את המת בין מנכסים שהניח ובין מנכסי צ"ב המשועבדים לגבות כתו'. אמנם אם באים לפנינו לשאול ע"פ דין התורה עלינו להצדיק את הדין ולומר שאין האשה מחוייבת בקבורת בעלה מנכסי צ"ב שלא אלא דוקא מנכסים שהניח הוא ואם אין לו יקבר מקופה של צדקה כאשר נראה מדיקדוק לשון הרדב"ז וכמ"ש הרב דרכי נועם באופן שאין תפיסתו של יעקב מועלת לו כלום. וכיון שכן אל' זו דנ"ד דינא קתבעה דאינה חייבת לקבור את בעלה מנכסי צ"ב שלה ומיהו הטוב והישר ומשום דרכיה דרכי נועם נכון שיעשו בנדון זה כעין פשרה דהיינו שכל הוצאה שהוציא יעקב על בנו שהיא הכרחית לקבורה כגון תכריכין וקיסמיט שנוטל הדיין ליתן רשות לקוברו וכיוצא בזה יהיה ההוצאה משל אשתו כדי שלא תתגנה האשה בפני בעלה להבזות בעליהן בעיניהם שיקבר מקופה של צדקה. אמנם שאר ההוצאות הנז' בשאלה שאינן הכרחיים לקבורה אלא משום יקרא דחיי הוא דעבדי להו בזה פשיטא דהאלמ' פטורה מכלום וכמ"ש הרב בעל דרכי נועם בענין מה שנוהגים במצרים ליקח הגבאי הארגז כו' שפטורה האל' יע"ש וממנו נקח לנ"ד שאל' זו תהיה פטורה מכל אלו ההוצאות כנ"ל להלכה ולמעשה וצור ישראל ירפא לנשברי לב אף רוחי הצעיר נסים חיים משה מזרחי ס"ט.
7