אדמת קודש, אבן העזר נ״בAdmat Kodesh, Even HaEzer 52
א׳שאלה ראובן נפטר לב"ע בלי זש"ק ונשארה אשתו זקוקה לשמעון לייבם או לחלוץ ושמעון נשוי אשה ויש לו בנים והיבמה חדלה מהיות לה אורח כנשים ואינה ראויה עוד לבנים ושמעון הרי הוא שרוי עם יבמתו בעיר והפצירו בו עד בוש שיחלוץ ליבמתו ואינו רוצה לחלוץ ולייבם אינו יכול כיון שהוא נשוי אשה ויש לו בנים כאשר הסכימו רוב האחרונים נוחי נפש הנה הנם כתוב בס' הישר בס' בני חיי ובס' כנה"ג בא"ה והאשה עגונה צעקה על עסקי מזונותיה שאם אינו רוצה שמעון לחלוץ תהיה ניזונית מנכסי בעלה כשאר אלמנות דעלמא ילמדנו אם היא זוכה בטענתה או לאו ושכמ"ה.
1
ב׳תשובה לכאורה היה נר' שעניה זו היא מכת הצועקים ונעני' שהרי אמרו בש"ס פ' החולץ עמד בדין וברח ניזונית משל יבם. וכתבו התוס' דלאו בברח בשבילה איירי שרוצה לעגנה ואין רוצה לייבם ולא לחלוץ דהא בפ' בתרא דכתו' פריך מינה לשמואל דחייש לצררי ואם בשבילה ברח אמאי אית לן למיחש לצררי אלא דברח מחמת מרדין או מחמת ממון איירי כו'. ומדבריהם למדנו דיבם שרוצה לעגן את יבמתו דאין רוצה לא לייבם ולא לחלוץ דאינה ניזונית משל יבם ה"נ בנ"ד נמי דמה בין ברח לעגנה ובין אם הוא יושב בעיר ומניחה בכבלי העיגון דודאי דאינה ניזונית משל יבם. אמנם כד דייקינן שפיר באותו פ' ובאותו מקום במה שכתבו התוס' בשם ר"י וז"ל ונר' לר"י דוקא בנתרצה ליבם וברח אבל אם לא נתרצה אלא לחלוץ אין נר' שתיקנו לה חכמים מזונות מיבם כיון דאין סופו ליבם אלא לחלוץ ודוקא ברח תקנו לה מזונות מיבם אבל לא ברח לא משו' דלא שכיח שיאחר מלייבם כיון דאיתיה קמיה ונתרצה דמשום זמן מועט שרגיל לאחר לא תיקנו לה מזונות וכ"כ שם הרא"ש ז"ל והביא דבריו הטור בא"ה ריש סי' ק"ס בדברי התוס' בלתי תוס' ומגרעת יע"ש הרי מבואר בדבריהם דעד כאן לא אמרו דכשלא ברח והוא בעיר דאין לה מזונות מיבם אלא דוקא כשנתרצה לחלוץ ואיחרו פעמי מרכבותיו מלבא אליה דמשום זמן מועט שנתאחר לא תקינו לה מזונות משל יבם כיון דאיתיה קמן ונתרצה לחלוץ משמע הא אי איתיה ליבם בעיר ואינו רוצה לא ליבם ולא לחלוץ והרי היא כאלמנה ישבה בדד אלמנות חייות ודאי דלדידהו ודאי דקנסינן ליה ליבם במזונות ליתן לה משלו כמו שקנסו לבורח מחמת מרדין ומחמת ממון מפני שנתעצל מלכונסה בבא זמנה דחביבה מצוה בשעתה. וגדולה מזו כתבו התוס' שם באותו דיבור דאם נתרצה לחלוץ ולא ברח והינו בעיר דמשמע קצת מההיא דפ' ד' אחים דחייב במזונותיה דקא' כשעמד בדין ופסקו לה מזונות משלו ולא הזכיר שם כלל ברח כו' יע"ש. והא התם דאיירי שקיבל עליו לחלוץ ואפ"ה כתבו דאם הוא בעיר חייב במזונותי' כ"ש בנ"ד דחייב במזונותיה כיון שאינו רוצה לחלוץ לייבמתו. ומששנו בכל כלי הקדש שלפנינו בקמאי ובתראי ולא מצאנו ענין זה מפו' בכל כתבי הקדש. זולת ברבן של בני גולה הוא מהרדב"ז במודפסות סי' רס"ז שכתב שם וז"ל שאלת ממני יבמה שתפסה מטלטלין למזונותיה אם מוציאין מידה או לא. תשו' לא ידעתי מקום לשאלה זו דאם כו' ואם היא אינה תובעת שיכופו אותו פשיטא דאית לה מזוני ואין מוציאין מידה שהרי אומרת לו או חלוץ או יבם כו' ומפשט דבריו נר' שהיבם הוא בעיר ואו' לו או חלוץ או יבם והוא אינו רוצה לא לחלוץ ולא לייבם כנ"ד וע"ז כתב דמילתא דפשיטא היא דאית לה מזוני. וכן נר' ג"כ מדברי הרב הגדול מהראנ"ח בתשו' ח"א סי' ע"כ שכתב וז"ל וכן יש לדקדק מתוך דברי הנימקי פ' החולץ גבי עמד בדין וברח דניזונת משל יבם שכתב ודוקא ברח אבל אם הוא לפנינו כופין אותו לכנוס או לפטור דאפי' או' המתינו לי ואחלוץ או איבם כופין אותו דליכא למימר דהכא מיירי כגון שאו' איני רוצה לא לחלוץ ולא ליבם לעולם אבל או' המתינו לי או אחלוץ או איבם שומעין לו דא"כ אכתי אמאי נקט ברח הא בלא ברח נמי משכחת לה דתקינו לה מזונות כגון שהוא לפנינו ודוחה אותה לזמן שאין כופין אותו דפשיטא ודאי דכל כה"ג ראוי לתקן לה מזונות וכ"כ מהר"ם בפי' וז"ל כו' יע"ש דמכלל דבריו אלו נראה דנ"ד פשיטא ליה למהראנ"ח ז"ל דראוי לתקן לה מזונות משל יבם ובמכ"ש אתיא שהרי הוא ז"ל כתב דאפי' ביבם שדוחה את יבמתו לזמן דכל כה"ג ראוי לתקן לה מזונות אע"גב שהיבם אינו מחליט מאמרו לאמר שאינו רוצה לא לחלוץ ולא ליבם אלא שאומ' המתינו לי ימים או עשור ואחר זמן יעשה כדת וכנימוס ואפי' הכי כתב הרב דפשיטא שראוי לתקן לה מזונות בכה"ג א"כ כ"ש בנ"ד שהיבם עומד במרדו ואינו רוצה לא לחלוץ ולא לייבם דפשיטא ודאי דס"ל להר"ם דמ"ה דראוי לתקן לה מזונות אולי יכוה בגחלת אש המזונות ויעשה לה כדת התורה ויודע שיש אלקים שופטים בארץ וזה פשוט וברור ומרוב פשיטותו לא הוצרכו הרבנים להביא ראיה לדבר וכתבו הדבר בפשיטות כלאחר יד כי על כל אלה נראה לי להלכה ולמעשה בנ"ד דאם עמדה היבמה לדין עם היבם ותבעה לכנוס או ליבם ונתן כתף סוררת שלא לכנוס ושלא לחלוץ ראוי לב"ד י"ב לפסוק לה מזונות שתהא אוכלת כדין אלמנה דעלמא וזהו אחר שעמדה לדין דוקא ולא קודם שעמדה לדין וזה פשוט כנ"ל.
2
