אדמת קודש, אורח חיים י׳Admat Kodesh, Orach Chayim 10
א׳נדרשתי לאשר שאלוני לבי ורעיני בי"ד בניסן שחל להיות בשבת בהאי שתא ש' תפ"ז ומנהג ירושלם בכל ערב פסח דעלמא לעשות מלאכה עד חצות היום ומחצות היום ואילך אינם עושים מלאכה כדין דאסור לעשות מלאכה מחצות היום ואילך וקי"ל דבע"ש שהוא י"ג בניסן לבער החמץ מליל י"ג וגם לשרוף החמץ ביום י"ג קודם שעה ששית וכמו שפסק הטור ומרן בשולחנו סי' תנ"ח. מעתה נפל הס' אם יש לאסור ג"כ לעשות מלאכה בע"ש מחצות היום ואילך כדין ע"פ דעלמא דאסור לעשות מלאכה מן הדין או"ד דלא דמי ומותר משום דהיא גופה גזירה ולא גזרי' גזירה לגזירה ובכל ספרי הקודש ששלטה עיני בהם לא מצאתי מי שנתעורר בזה ואני בער ולא אדע אם מרוב פשיטותו להיתר לא כתבוהו אי לא ושאלתי לזקני עיר קדשינו בזה אם ראו או שמעו איך היו נוהגים אבותינו נוחי עדן בזה ולא אתנו יודע ושכמ"ה.
1
ב׳תשובה נתתי אל לבי שלא אשא דעי להביא עצות מרחוק כי אם יהיו עיני ולבי באותו פ' באותו מקום שנהגו לעשות מלאכה בע"פ עד חצות עושים מקום שנהגו שלא לעשות אין עושים. ופי' רש"י דטעמא דאיסורא דאחר חצות הוי כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת פסח ותיקון מצה לצורך הלילה. והתוס' ז"ל כתבו דטעמא שהחמירו בע"פ טפי משאר עי"ט מפני שיש בו קרבן חגיגה ופסח ועיקר ראיתם מהירושלמי שא' דאף בשאר ימות השנה ביום שיחיד מביא קרבן אסור בעשית מלאכה. ופריך א"כ כל היום של ע"פ יהא אסור ומשני לפי שאין רשאי להקריבו עד חצות ופריך קרבן התמיד שהוא לכל ישראל יהא אסור במלאכה לעולם ומשני תורה הוציאתו מן הכלל דכתי' ואספת דגנך. וטרם בואי אל המכוון אכתוב מה ששמעתי מאיש עמיתי בתורה אח לראש כמרי"פ ה"י שמקשים כפי דברי הירושלמי שאו' דפסוק ואספת דגנך מיבעיא לן להתיר לישר' מלאכה בכל ששת ימי המעשה מפני קרבן התמידין שבכל יום ויום. א"כ מאי מק' בתלמודא דידן במ' ברכות דף ל"ה ע"ב ת"ר ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנא' לא ימוש ס' התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבם ת"ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג ד"א כו' יע"ש וכפי דברי הירוש' מאי מק' תלמודא מאי ת"ל הא איצטריך הך קרא דואספת דגנך להתיר לישר' בעשית מלאכה בכל יום ויום דאי לאו האי קרא היו אסורים בעשית מלאכה מפני הקרבת התמידין. ואין לו' דתלמודא דידן פליג אירוש' בזה דס"ל דלא אתא קרא להכי. דא"כ תיבעי לן מהיכא נפקא לן היתר לעשות מלאכה בכל יום ויום לתלמודא דידן. אלא ודאי דמהכא נפקא לן היתרא מואספת דגנך אף לתלמודא דידן א"כ הדרא קו' לדוכתא דמאי מק' מאי ת"ל. ולע"ד נר' דודאי תלמודא דידן פליג אירוש' וס"ל דלא איצטריך הך קרא דואספת דגנך לשריותא דמלאכה דס"ל לתלמודא דידן דהיתר מלאכה לכל ישראל היא מכח אנשי המעמד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בריש פ"ו מה' כלי המקדש וז"ל אי איפשר שיהיה קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג וקרבנות הצבור הן קרבנן של ישר' כו' לפיכך תקנו נביאים ראשונים שיבררו מישראל כשרים ויראי חטא ויהיו שלוחי כל ישראל לעמוד על הקרבנות והם נקראים אנשי מעמד כו' יע"ש ובודאי שאף מזמן מרע"ה שחלק הכהנים לשמנה משמרות כדאי' בפ' בתרא דתעניו' ובהרמב"ם פ"ד מה' כ"ה. ודאי שתיקן מעמדות של ישראל שיעמדו על הקרבן דלא סגיא בלאו הכי וכדאמרי' בתעניות דף כ"ז אר"י א' שמואל כהנים ולוים וישראלים מעכבים את הקרבן. ופי' רש"י מעכבים את הקרבן אם אין מעמד מכולם בירושלם כדתנן על כל משמר היה מעמד בירושלם של כהנים לוים ויש' כו' ואעפ"י דלא איתפרש מנין המעמדות של הישראלים שהיו בימי מרע"ה. הדעת נוטה שהיו שמנה כמנין המשמרות של הכהנים. אמור מעתה כיון דמימי עולם היו אנשי המעמד עומדין על הקרבנות בשביל כל ישר' ושלוחי דידן הוו נמצאו כל הישראלים מותרים במלאכה ע"י אנשי המעמד דהא קי"ל בכל התורה שלוחו של אדם כמותו. ומשום הכי ס"ל לתלמודא דידן דתו לא איצטריך קרא דואספת דגנך להתיר מלאכה לכל ישראל ומפני כן מק' תלמודא דואספת דגנך מה ת"ל דאין לומר דאיצטריך להתיר מלאכה כמש"ל ודוק*א"ה עיין בס' בית יעקב בסי' קל"ב שהקשה כן וכתב ויש ליישב ומה שתירץ הרב המחבר לדידי לא מכרע דמפשט דברי הירוש' בפ' מקום שנהגו ובפרק בשלשה פרקים משמע דאי לא הוה קרא דואספת דגנך דמשמע מיניה היתר' לא הוה סגי לן במעמדות והוה אמינא שכל ישראל יהיו בטלים דתקנת מעמדות הוא תקנת נביאים ואפילו שיהיה תקנת מרע"ה מכל מקום אין בזה כח מספיק להתר אי לא הוה קרא דואספת דגנך ודוחק לומר דבהא פליג תלמודא דידן אירושלמי והנראה לי לתרוץ דתלמו' דידן נפקא ליה היתרא מקרא דששת ימים תעבד וכמו שהקשה הרא"ם ז"ל בתוספותי על הסמ"ג להירוש' דאמאי לא מייתי הך קרא דששת ימים תעבוד והניחו בצ"ע וכיון דתלמוד' דידן נפק' ליה היתרא מקרא דששת ימים תעבוד אייתר ליה קרא דואספת דגנך ומשום הכי קא מקשה מה ת"ל ודו"ק..
2
ג׳מעתה נחזור אל המכוון דנראה דנ"ד תלוי בפלוגתא דרברוותא דלפי דעת התו' שפי' דטעם האיסו' דע"פ אחר חצות הוי משום הקרבת הקרבנו' דחגיגה ופסח לדעת' ז"ל בנ"ד דבטל הסיבה דהא אין מקריבין הקרבן בע"ש שהיא י"ג אלא למחר ביום שבת מינה דאין לאסור שלא לעשות מלאכה בע"ש אחר חצות דהא ליכא קרבן אמנם לדעת רש"י ז"ל שפי' דטעם איסור מלאכה בע"פ אחר חצות הוי משום שמא יהיה טרוד במלאכתו וישכח לבער חמצו ושחיטת הפסח ותיקון מצה לצורך הליל' איפשר דלדעתו ז"ל בנ"ד יהיה אסור במלאכה דאפ' דלא שייך האי טעמא דשחי' הפסח מ"מ מהנהו תרי טעמי דשייכי דהיינו ביעו' חמץ ותיקון מצה איפשר לו' דמהני התרי טעמי לאסור ע"פ לעשות מלאכה אחר חצות היום. נמצא נדון דידן תלוי ועומד בסלע המחלקות. ונקרבה למשפט לדעת סברת כל הפוסקי' רוב בנין ורוב מנין כמאן מאינהו תרי אשלי רברבי ז"ל . הנה הרב האלפסי ז"ל מתוך דבריו משמע שסובר כדעת התוס' ז"ל בריש פמ"ש יע"ש והרמב"ם ז"ל פי' בהדיא בפ"ח מה' י"ט דין י"ז דטעמא דאסור הוא מפני שיש בו קרבן שכתב דין י"ז וז"ל חוץ בע"פ אחר חצות שהעושה מלאכה אחר חצות מנדין אותו כו' לפי שיום י"ד בניסן אינו כשאר ערבי ימים טובים מפני שיש בו חגיגה ושחיטת קרבן. ופי' הרא"ם דפי' מ"ש שיש בו חגיגה ר"ל חגיגת י"ד דתקון רבנן לאכול הפסח על השבע מה שאין כן בשאר עי"ט דחגיגה היתה באה בי"ט עצמו. הרי מפורש שדעת הרמב"ם כס' התוס' גם הרב המגיד ז"ל הכי ס"ל וחלק על פי' רש"י והוקשה על פי' רש"י דאי הכי בערבי חג הסוכות נמי יע"ש. גם הרא"ש ר"פ מ"ש כתב בהדיא כדברי התוס' יע"ש אמנם הרב בעל הטורים סי' תס"ח סתם את דבריו וכתב ובע"פ מחצות ולמעלה אסור ומשמתי' ליה ולא פי' בדבריו מאיזה טעם אסרוהו. ומסתמא אמרינן דודאי שכדעת אביו הרא"ש ס"ל דהרי בכל דוכתי' הוא כרוך אחריו. גם הר"ן ז"ל ס"ל הכי והסמ"ג ז"ל. נמצא שכל גדולי הפוס' השוו דעתם כדעת התוס'. וא"כ נמצא דרש"י יחיד הוא בטעמו. וכיון שכל הגאונים הנז' הסכימו דטעמא דאיסורא הוי משום שחי' הקרבן נפקא מינה לנ"ד דלא שייך ביום זה האי טעמא נמצינו למדין דמותרים הם לעשות מלאכה בע"ש די"ג בניסן אפי' מחצות ואילך. וא"ת מאחר שכתבנו שדעת הטור כדעת כל הפוס' הנז"ל. ולדידהו בנ"ד לפי סברתם שרי לעשות מלאכה בע"ש די"ג בניסן וכמש"ל. איך כתב הטור בסי' תמ"ד דטוב לבער החמץ בע"ש קודם חצות כדי שלא יבאו לטעות בשאר השנים לבער אחר חצות. והא לפי מש"ל דמודה הטור בנ"ד דמותר הרי דלא חיישינן לשמא יבא לטעות מיום זה לע"פ דעלמא. ואיך הכא כתב דיבער החמץ קודם חצות שלא יבא לטעות. ומ"ש הא מהא לא ק' מידי דיש לחלק בענין דבשלמא הא דכתב בסי' תמ"ד הוא מפני דחיישינן שאם יבא לטעות נמצא פוגע באיסור תורה. לכן כתב שטוב לבער החמץ בע"ש קודם חצות שלא יבא לטעות בשאר השנים ויפגע באיסור תורה. משא"כ בנ"ד דאפי' אם אינו פוגע באיסור תורה דמדרבנן הוי ולכן בע"פ אחר חצות אינו פוגע באיסור תורה דמדרבנן הוי ולכן לא גזרינן שמא יבא לטעות. מ"מ עדיין לבי מהסס בדבר שהרי התוס' בריש פ' מ"ש כתבו בהדיא דמהך שקלא וטרייא דירושלמי שמעי' דמלאכה דע"פ אחר חצות אסירא מן התורה והר"ן ז"ל אחר שהביא דברי התוס' בדרך איפשר דמדרבנן היא ואסמכינהו אקרא. וכיון שהתוס' הסכימה דעתם דעת עליון לו' דמלאכה דע"פ אחר חצות הוי מדאורייתא. ומכלל דברי רש"י ג"כ נפקא לן איסורא לנ"ד וכמש"ל א"כ מי זה האיש אשר יערב לבו להתיר בנ"ד ואדרבה יותר נר' לאסור מלהתיר שמא יבאו לטעות בשאר שנים ויאמרו אשתקד מי לא עשינו מלאכה בע"פ אחר חצות אחר הביעור ולא יתנו לב דאשתקד היה יום י"ג והיום הוא יום י"ד דאסור במלאכה מן התורה לדעת התוס' ואם אתה מתיר להם בשנה זו לעשו' מלאכה אחר חצות יבאו לפגוע באיסור תורה בע"פ דעלמא דמהאי טעמא כתב הטור שטוב לבער בע"ש קודם חצות כדי שלא יטעו בשאר שנים כמש"ל. וכמו שמצינו שרבותינו ז"ל חששו לטעות כזה בכמה דוכתי' בש"ס וא' מהם גבי עומר במנחות ס"ח ע"ב בתקנת ר"י ן' זכאי שהתקין משחרב ב"ה שיהא יום הנף כולו אסור דמדאורייתא בשהאיר היום מותר החדש מיד אחר החורבן ובזמן שב"ה היה קיים הקרבת העומר היה מתיר החדש והוכיחו שם הדבר מכח תרי קראי ואעפ"כ אחר החורבן התקין ר"י בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור משום דילמא מהרה יבנה ב"ה ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו החדש כשהאיר פני מזרח יע"ש וכן בכמה דוכתי' בש"ס מצינו שחשו חז"ל לחששה זו ורבו עד אין ספורות ולא אעצור חיל לבררם ולהעלותם על ספר. וכיון שכן מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו להתיר לעשות מלאכה ביום ע"ש די"ג בניסן אחר חצות. וחלילה מלהאמין לאו' שדורות הראשונים היו מתירין לבני דורם לעשות מלאכה ביום ע"ש כזה אחר חצות מתרי טעמי חדא שודאי היו אוסרים מהטעם שכתבנו דהיינו הך טעמא דשמא יבאו לטעות בשאר השנים ויאמרו אשתקד מי לא עשאו מלאכה אחר זמן הביעור כדבר האמור ומטעמא אחרינא נמי אין להאמין להם דהא אשכחי' דבלאו הכי אסורין במלאכה ביום ע"ש כזה מידי דהוה אשאר ע"ש דעלמא דאסו' במלאכה מן המנחה ולמעלה. וכן הוכיח במישור מו' ורבינו הפר"ח ז"ל בחיבורו בראשונות בה' י"ט דף נ"ט ע"ב במה שנסתפק בכ"מ שאמרו רבותינו אינו רואה סי' ברכה אי הוי לטותא בעלמא ואין איסור בדבר או"ד דאיסורא נמי איכא. וכתב איהו ז"ל דלאו כל אפיא שוין דאיכא הכי ואיכא הכי וכמו שהאריך שם. ומכלל המקומות שהביא מהם שאף שנא' בהם אינו רואה סי' ברכה דאינו לטותא לחוד אלא דאיכא איסורא נמי. חדא מהם הא דאמרי' ר"פ מ"ש שכל העושה מלאכה בע"ש ועי"ט מן המנחה ולמעלה אינו רואה סי' ברכה מדפריך למתני' הכי מאי אריא ע"פ אפילו ע"ש ועי"ט נמי דתניא כל העושה מלאכה בע"ש ועי"ט מן המנחה ולמעלה אינו רואה סי' ברכה. ומאי קו' הא התם לטותא והכא איסורא. פי' ודקרי לה מאי קרי לה. אלא ודאי שכונת המק' הוי דס"ל דמלבד הלטותא איכא נמי איסורא והתרצן נמי מודה לו יע"ש ממוצא דבר למעיין בדבריו שם ירא' דס"ל דהעושה מלאכה בע"ש ועי"ט דעלמא מלבד דאיכא לטותא איכא נמי איסורא וכן דקדק איהו ז"ל מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בסו' הי"ט אסור לעשות מלאכה בע"ש ובעי"ט כו' יע"ש. א"כ לפי מה שהוכיח מו"ה פר"ח ז"ל הרי ביום זה שהוא ע"ש בלאו הכי באיסורייהו קיימי מעשות מלאכה מט' שעות וחצי שהוא זמן המנחה ואיסו' מלאכה דע"פ דעלמא הוא תחילת שעה ז' ואין הדעת סובלו דמשום היתר מלאכה דשלש שעות ומחצה יתירו להם דהא לא כ"ע דינא גמירי ויחשבו מחשבות שהותר להם כל היום ובודאי טעות הוא בידו דחלילה לראשונים שהיה לבם פתוח כפתחו של אולם וה' עמם שהתירו דבר כזה אלא שזה אניס בדעתו ושכח מסיבה שפסח כזה אינו רגיל לבא תמיד ולא זכר וישכחהו כל מ"ש הוא לכתמ' שיבאו זקנים ויעידו כן שכת הקודמים היו מתירין לעשות מלאכה ביום כזה. וכ"ש שהיום הזה כבר חקרנו בדבר וישימו יד ע"פ היינו ספוקם שבודאי לע"ד נרא' לאסור להם לישר' מעשות מלאכה ביום ע"ש כזה מחצות היום ולמעלה מהטעמים שכתבנו.
3
ד׳האמנם תרתי אל לבי בחושבי מחשבות שמא מחר או מחרתו יבואו בני אדם שהלכו מכאן זה שנים מפני הצרות ומחמת המציק ויעידו בבירור שידעו נאמנה שהיו עושים מלאכה בע"ש כזה שהוא י"ג בניסן אחר חצות בפני גדולי הדור ולא מיחו בידם. או שיעידו שגדולי הדור התירו להם לעשות מלאכה בפה מלא. מעתה אם באנו אנו לאסור להם לישראל לעשות מלאכה בע"ש כזה ולבטל המנהג שנהגו להקל עפ"י חכמי דורם. אפשר שבזה יש לעז וזילזול בכבוד הראשונים נוחי נפש כיוצא בדבר מצינו בפ"ק דיבמות שאמרו בואו ונתקן לצרות שיהיו חולצות ולא מתיבמות ואמר רשב"ג א"כ מה נעשה לצרות הראשונות. הרי לך שהיו חוששין ללעז. ומה נעני אנן יתמי דיתמי. ובהיותי נבוך בענין האלקים בחסדו הגדול אינה לידי דברי המאור הגדול מגדולי האחרונים מהריב"ל ז"ל בח"ג סי' עשירי שנכנס בחקירה זו בתחילת דבריו וז"ל ויש לחקור בזה הנדון ד' חקירות הא' אם באולי כו' עד ויש מקום לשואל לשאול אם כל הקהלות יסכימו לבטל המנהג שנהגו להקל אם יש בזה לעז וזילזול בראשונים שנהגו להקל או נגיעה בכבוד החכמים הראשונים אשר קיימו המנהג ההוא ולא מיחו בידם כו' וכתב על החקירה הראשונה יש להוכיח מתשו' הרא"ש כלל מ"ג סי' ו'. וז"ל התשו' אעפ"י שהרמב"ם כתב שאם אמרה מאיס עלי שכופין אותו להוציא. ר"י ור"ח חולקים וכיון דאיכא פלוגתא דרברוותא למה נכניס ראשינו בין הרים גדולים לעשות גט מעושה שלא כדין כו' ועל להבא אני כותב אבל לשעבר אם סמכו על רבי' משה מה שעשה עשוי עכ"ל. הא קמן דאפי' במקום שהיו נוהגים לכוף בדברי הרמב"ם כתב לבטל המנהג ולא חשש ללעז שיוציאו ועל הראשו' והאריך הרבה בדבר. ואח"כ כתב וז"ל איברא דצריך לעיין בתשו' הרשב"א שכתב בההיא דמה נעשה לצרות הראשונות והעלה באותה תשו' דבקום עשה יש לעז לראשונים והתשו' בסי' אלף ק"ץ. שאלת בארצות אלו נהגו להכשיר חתם סופר ועד כדברי הרב האלפסי וכבר פשט בכל הארץ מה נעשה בהם לאותם שנשאו כבר כי אם נאסור יבא קילקול גדול בדבר כו' תשו' אעפ"י שרבינו יצחק הזקן אוסר ואנו כך דעתינו נוטה מ"מ כבר נהגו שם עפ"י הרב האלפסי ומקומו של הרב הוא וכל מי שנוהג על פיו שם אפשר היה מותר והכי נמי במקומו של ר"י היו אוכלים בשר עוף בחלב ובמקומו של ר"א היו כורתים עצים לעשות פחמים כו' ולא חשו להם חכמים לפי שנהגו עפ"י רבם ומ"מ טוב להזהירם שלא יהיו נוהגים כן מכאן ולהבא ואע"פי שאמרו בפ"ק דיבמות באו ונתקן לצרות וכו' וארשב"ג א"כ וכו' שאני הכא דהרואה או' בעדים ניחא להו ולא בסופר וכיוצא בזה אמרי' ביבמות וכו' עד וכ"ש כאן שאינו עושה מעשה אלא שהוא יושב ואינו מחתים הסופר עכ"ל. וכתב מהריב"ל וצריך לעיין אם זאת התשו' של הרשב"א ז"ל היא מסכמת עם תשו' הרא"ש במ"ש שלא יהיו כופין מכאן ולהבא בטענת מאיס עלי אפי' במקומות שהיו נוהגים כדעת הרב האלפסי והרמב"ם ז"ל. דנר' לכאורה דבמאיס עלי אם יראו שאינם כופין והיא צווחת ככרוכיא מאיס עלי מנכר מלתא דאין כופין על מאיס עלי. ולכאורה נר' דחולקי' הרשב"א והרא"ש. וא"כ צריך לעיין מה יעשה הרא"ש בההיא דפ"ק דיבמו' שאמרו מה נעשה לצרות הראשונו' עכ"ל מהריב"ל ז"ל הנצרך לעניננו. ולפי קוצר ע"ד עלי לזווגם ולא פליגי הרא"ש והרשב"א ז"ל אך ורק שמוכרח אני להעתיק כאן קצת דברי הרשב"א ז"ל במקום אחר סי' רנ"ג המתחלת ומה שאמרת הלכה למעשה בדברים שהן מחלוקת בין חכמי הפוסקי' וכו' שכתב שם בא"ד אחר שהביא ההיא סוגייא דפ' כל הבשר דף קי"ו לוי איקלע לבי יוסף רשבא אייתו ליה רישא דטוסא בחלבא ולא א' להו ולא מידי כי אתא לקמיה דרב א"ל אמאי לא תשמתינהו א"ל אתריה דרבי יהודה ן' בתירא הוה ואמינא דילמא דרש להו כר"י הגלילי דא' יצא בשר עוף שאין לו חלב. וכן רבים כתב וז"ל ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיה' על פי א' מגדולי הפוסקי' כמקום שנהגו לעשות כל מעשיהם עפ"י סברת הרמב"ם ז"ל או הרי"ף ז"ל הרי עשו אלו הגדולים כרבם. ומיהו אם יש שם אחד חכם וראוי להוראה ורואה ראיה לאסו' מה שהם מתירין נוהג בו איסור שאין אלו כרבם ממש. דבמקום רבם אילו יעשו שלא כדבריו יקלו בכבוד רבם במקומו וכו' יע"ש הבט נא וראה דבריו כי נעמו שבתשוב' זו יתיישבו דבריו בכמה מקומות מתשו' ז"ל. דמכלל דבריו אלו נר' שהוא סובר שאם במקום א' נהגו לעשות כל מעשיהם עפ"י הרי"ף או הרמב"ם ז"ל אף שהרי"ף או הרמב"ם לא היו מארי דאתרא באותו מקום מ"מ כיון שכל מעשיה' הם נוהגים על פיהם נחשבים הרי"ף והרמב"ם כאילו הם רבם ומארי דאתרא אף שלא היו מצודתם פרוסה באותו מקום. וע"ז חילק בדבר וא' ומיהו אם המצא ימצא שם באותו מקום חכם אחד שהוא ראוי להורא' וראה ראיה לאסור מה שהם מתירין ע"פי הוראת הרי"ף והרמב"ם דרשאי הוא לנהוג איסור בדבר ואין בזה לעז וזילזול כבוד מאחר שאין אלו פי' הרי"ף והרמב"ם רבם דמעיקרא אלא שהם מעצמן רצו לעשות מעשיה' ע"פי הגדולי' הנז' ואינו רבם ממש. משא"כ אילו היה מקום זה מקום רבם ממש שם ודאי אין שום חכם גדול וקטון יכול לזוז מכל דבריה' בין להקל ובין להחמיר. וזהו שחזר וכתב דבמקום רבם אילו יעשו שלא כדבריו יקלו בכבוד רבם במקומו ע"כ פי' דאין ראוי להטות מדבריהם ימין ושמאל מאחר שהיו מארי דאתר' ויש בזה לעז וזילזול כבוד לרבם. ובדבריו אלו בנה בנין אב לכמה מקו' מתשו'. ראשונה נתיישבו דבריו מ"ש בההיא תשו' שהביא מהריב"ל ז"ל דסי' אלף קן דההיא תשו' היא ששלחו לשאול ממקומו של הרי"ף ז"ל להרשב"א דאיך יעשו במה שנהגו עפ"י הרי"ף ז"ל דהיה מארי דאתרא בחתם סופר ועד דכשר וע"ז השיב דאע"פי שאין דעתו כדעת הרי"ף ז"ל בזה מ"מ כבר נהגו שם ע"פי הרב האלפסי ומקומו של הרב הוא וכו' וכיון שכן אין כח בנו לשנות את טעמו. ולהטיל פשרה בעניין הוא בדרך עצה טובה שטוב וישר הוא להנהיג מכאן ולהבא שלא יחתום הסופר ואין בזה לעז וזילזול דיש במה לתלות במה שלא חתם הסופר שיאמרו שיותר רוצה הבעל בחתימת העדים מחתי' הסופר. ועוד שאינו עוקר סברת הרב האלפסי בקום עשה אלא בשב ואל תעשה שאינו חותם הסופר. ובזה נאמנו דבריו בתשו' אלף קצ"ב ובאלף רל"ה בדין המורדת על בעלה דפסק היפך ס' הרי"ף והרמ"בם דס"ל דכופין אותו להוציא ואיהו ז"ל פסק שם היפך דאין כופי' להוציא וכתב שם שהרי"ף והרמב"ם מפני התקנה עשו דבר זה ולא משורת הדין ושמא לדורם תקנו ואותה תקנה לא פשטה בכל ארצותינו ובכל גלילותינו ולא שמענו שנהגו כן וכו' יע"ש וכיון שכן אין לחוש ללעז כלל. ובזה גם כן נוכל לקיים דברי הרא"ש ז"ל דלא פליג אדברי הרשב"א ז"ל דאיפשר דנדון נמי דהרא"ש ז"ל מיירי במקום שהיו מעשיהם ע"פי הרי"ף והרמב"ם ובכלל היו כופי' לגרש באומרת מאיס עלי אכן לא היה במקום הרי"ף והרמב"ם ז"ל שם ממש וע"ז כתב ועל להבא אני כותב אבל לשעבר אם סמכו על הרמב"ם ז"ל מי שעשה עשוי. אכן אילו היה במקו' הרי"ף והרמב"ם ז"ל חלילה לו להרא"ש ז"ל להקל או להחמיר וכדעת הרשב"א ז"ל זה נ"ל לע"ד ומינה לא תזוז וראה ראיתי בהרב משא מלך דף נ"ח בחקירת הי"ג שהביא תשו' הרשב"א ז"ל דסי' רנ"ג ותשו' אלף ק"ץ וכתב ששתי תשו' הללו נראות כסותרות זא"ז ושם ביאר דברי הרשב"א באופן אחר. ותמה אני על חכמתו שלא חקר וחקק וחצב להבין דברי הרשב"א על בוריין כמש"ל יע"ש.
4
ה׳יצא מהמחובר לנ"ד דלא חיישינן ללעז ולזילזול כבוד לכת הקודמים עתה שלא נתברר לנו אם היו נוהגין מעיקרא היתר אי לא ואף לכשיבואו עדים ממרחק ויעידו שכן היו נוהגים איפשר שלא היו נוהגים עפ"י הרב של אותו מקום דארצינו היושבי' בה לקוטאי נינהו ממזרח וממערב ואי' שמה שנהגו היתר עפ"י מקומם היה. עד שיתברר הדבר שמנהג ההיתר היה עפ"י רב גדול שבעיר ורוב מעשה שהיו עושים בני עיר קדשינו היה על פיו והוראותיו פשטו בכל גלילותינו קם דינא לפום שעתא שאסור לעשות מלאכה בע"ש די"ג בניסן מחצות היום ואילך וכל העושה מלאכה אף דלא משמתינן ליה אלא דאינו רואה סימן ברכה באותה מלאכה וקם באיסורא דרבנן זה נ"ל להלכה ולמעשה אם יסכימו עמי בעלי חכמה בעלי הוראה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות לא תיזוז מינן יומם ולילה ולכל בהן חיי רוחי הצעיר קטן שבקטנים נסים חיים משה מזרחי ס"ט.
5