אדמת קודש, אורח חיים י״אAdmat Kodesh, Orach Chayim 11
א׳שאלה א' מיושבי קרנות שאינו מבין לשון הקדש כלל ומפני זה נמנע עצמו מספירת העומר דלא ידע למימני יומי ושבועי בלשון הקדש ונשאלתי אם יכול לספור העומר בלשון ערבי המורגל בו שבאותו לשון יכיל לממני יומי ושבועי אם יוצא י"ח ספירה אם לאו.
1
ב׳תשובה מה שנלע"ד הקצרה דפשיטא ודאי שיספור העומר בלשון ערבי המורגל ומבין מה שמוציא מפיו ויוצא י"ח ספירה משיבטל מצות הספירה שהיא מצות עשה מן התורה אף בזמן הזה וכדבעי' למימר לקמן דהא קרא כתי' וספרתם לכם וכן גבי נדה כתי' וספרה לה שבעת ימים דמשמע דבכל לשון שמכירים בו יספרו. וגדולה מזו כתב הרב הגדול בעל מגן אברהם סי' תפ"ט ס"ק ב' וז"ל ופשוט דמותר לספור בכל לשון ודוקא בלשון שמבין ואם אינו מבין בלשון הקדש וספר בלה"ק לא יצא דהא לא ידע מאי קאמר ואין זה ספירה כנ"ל עכ"ל ה' ז"ל. והמובן מדברי הרב שכונתו לו' שאף שיודע לקרות בלה"ק רק שאינו מבין מה שמוציא בשפתיו שיותר טוב לספור בלשון אחר המבין מה שמוציא בשפתיו ממה שיספור בלה"ק שאינו מבין מה שמוציא בשפתיו ואדרב' אם ספר בלה"ק כתב הרב ז"ל דלא יצא דאין זה ספיר'. ומכ"ש לנ"ד שאינו יודע לספור בלשון הקדש שאינו מכיר צורת אותיות הקדש כלל דפשיטא ודאי שיספור בלשון ערבי המורגל בו ויוצא י"ח. אלא דק' קצת לס' הרב ז"ל דמ"ש ממגילה דפסק מרן בשולחן הטהור סי' תר"ץ דין ה' וז"ל הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלה"ק ובכתבי הקדש אע"פי שאינו יודע מה הם או' יצא י"ח וכ"כ הטור ז"ל וז"ל ובלה"ק הכל יוצאים בו אע"פי שאינם מבינים אותו. וא"כ הכא נמי נימא הכי דכיון שספר בלה"ק אע"פי שאינו מבין דיצא י"ח כמגילה ומ"ש ונלע"ד דהרב ז"ל ס"ל דשאני ספירת העומר ממגילה דהא תנן בריש פ"ב דמגילה והלועז ששמע אשורית יצא ומק' בש"ס והא לא ידע מאי קאמרי ומשני מידי דהוה אנשים וע"ה מתקיף לה רבינא אטו האחשתרנים בני הרמכים מי ידעי' אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא הכא נמי מצות קריאה ופרסומי ניסא. ופי' רש"י ז"ל ופרסומי ניסא אע"פי שאין יודעי' מה ששומעי' שואלין את הקוראי' ואומרים להם מה היא קריאה זו ואיך היה הנס ומודיעי' להם עכ"ל. הרי החילוק מפורש דבמגילה הגם ששומעי' אותה בלה"ק יוצאי' י"ח במה שמודעי' להם אח"כ תורף עניין הקריאה והנס משא"כ בספירת העומר שאם יברך ויספור ספירת העומר בלה"ק שאינו מבין מה שאו' הגם שאח"כ ישאל לאחר ויגיד לו שמה שספר בלה"ק שעניינו הוא שהיום כך וכך לעומר וכך וכך שבועות מ"מ כיון דלא ידע מאי קאמר בעת הספירה בלה"ק א"כ אותה ספירה שספר בלה"ק הוי הפסק בין ברכה להודעה שיודיעו לו אח"כ. ואנן בעי' שבשעת הברכה יכוון בדעתו לספור הימים הראוים לאותה הלילה וכמו שפסק מרן בש"ע בדין פתח אדעתא דלימא ד' וכו' יע"ש שאם טעה הוי ברכה לבטלה. דומה לזה כתב הטור ז"ל בא"ח סי' ס"א וז"ל יש נוהגים לו' תחילה אל מלך נאמן ונותנים טעם לדבריהם וכו' ולבסוף כתב וז"ל ועוד דמפיק ש"ש לבטלה ועבר על לא תשא דהזכרת ה' הכא לית ליה עניינא דמדכר לה לא להבוחר ולא לשמע והויא לבטלה וכו' יע"ש. דון מנה לנ"ד דכיון שהספירה שסופר בלה"ק אינו מבין מה שאו' הגם שאח"כ יודיעו לו מה שהוציא בשפתיו מ"מ הספירה שספר בלה"ק הויא הפסק בין הברכה להודעה ועבר על לא תשא דהויא ברכה לבטלה. זאת ועוד אחרת כי איפשר דאיתרמי ליה שלא ימצא בני אדם אצלו והוי ברכתו ברכה לבטלה כיון דלא ידע מאי קאמר. ומפני זה כתב הרב ז"ל שיותר טוב לספור בלשון המכיר בו. וטעמו ונימוקו עמו משום דלא הקפידה תורה שיאמרו בלה"ק כי אם דוקא אותם המנוין בריש פ' אלו נאמרי' שהם מקרא בכורים וחליצה כו' דהני כולהו ילפי ליהו מקראי וכדאי' התם תניא נמי הכי ר"י או' כל מקום שנא' כה ככה עניה ואמירה אינו אלא לה"ק וכו' ע"ש דף ל"ג.
2
ג׳אמור מעתה דכיון דגבי ספירת העומר לא כתי' חדא מהני לישניה דקרא דיכול לספור בכל לשון שהוא מכיר בו. ודמיא לשמע ופ' סוטה דיליף לה הש"ס מדכתי' וא' אל האשה לפי גרסת רש"י דפי' דמשמע דברים הנכנסים בלבה שתהא מכרת בלשון. יצא מן הכלל דכל דבר שלא הקפידה תורה שיאמר בלה"ק שיותר טוב שיאמר בלשון המכיר בו. כיוצא בדבר פסק הרמב"ם פי"א מה' שבועות דין ח' וז"ל והורו רבותי שאין משביעין שבועת הדיינין אלא בלשון הקדש ובו בפרק דין י"ד כתב וז"ל הדיינין שהשביעו את הנשבע בכל לשון שהוא מכיר הרי זו כמצותה וכן הורו הגאונים אבל רבותינו הורו שאין משביעין אלא בלה"ק ואין ראוי לסמוך על הוראה זו כו'. והק' מרן בכ"מ על הוראה זו של רבותיו מההיא דתניא בריש שבועת הדיינין דאמרי' אף היא בלשונה נאמרה ודייק בש"ס מאי אף היא בלשונה נאמרה כדתנן אלו נאמרים בכל לשון פ' סוטה כו' ושבועת העדות ושבועת הפקדון וקאמר נמי שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה. ופי' רש"י והרי"ף ז"ל דבלשונה הוי בכל לשון שהוא מבין בו. ונדחק הרב ז"ל שהם לא אמרו אלא לכתחילה אבל בדיעבד מהניא בכל לשון. ובדרך זו דרך הב"ח ז"ל ג"כ יע"ש. וגם הרב בעל למ' ז"ל יע"ש. והנכון בזה הוא מה שפי' הר"ן ז"ל בריש פ' שבועת הדיינין שרבו של הרמב"ם ז"ל שהוא מהר"י הלוי ן' מיגאש היה גורס בש"ס אף היא בלשונה נאמרה כדתנן אלו נאמרי' בלשון הקדש וקאמר נמי שבועת הדיינים דאף היא בלשונה נאמר' דהוא בלה"ק וה"ק הר"ן ז"ל לו מתוספת' דסוטה יע"ש. ועוד תמה מרן ז"ל על הרמב"ם ז"ל דמאחר שהוא סובר שאין לסמוך על הוראה זו של רבותיו דלמה כתב לעיל בדין ח' סתם בלי מחלוקת. ותירץ מרן ז"ל שסמך ע"מ שכתב אח"כ יע"ש. ולתמיהא זו נר' לדעתי דעת הדיוט לחלק באופן זה דלעיל בדין ח' מיירי שהנשבע מבין בלה"ק וגם מבין בשאר לשונות וסבירא ליה להרמב"ם ז"ל שהגם שהוא מבין בלשון הקדש יכול לישבע בכל לשון אחר דאין קפידה אם ישבע בלה"ק או בלשון אחר. ורבותיו סבירא להו שלא ישבע אלא בלשון הקדש ולא בלשון אחר. וכיון דמיירי שיודע בלה"ק לכן סתם דבריו ולא חלק להם. אבל בדין י"ד דמיירי שאינו מבין בלשון הקדש כלל אלא בשאר לשונות, כי כן נר' מלשונו למדקדק בו. דסברת רבותיו היא דדוקא משביעי' אותו בלשון הקדש הגם שאינו מבין מאי קאמר ולפיכך כתבו ז"ל שצריך להודיע תחילה את הנשבע חומר שבועה זו ופירושה ואח"כ משביעי' אותו בלשון הקדש דוקא. וע"ז חלק עליהם הרמב"ם ז"ל וכתב שאין לסמוך על הוראה זו של רבותיו. דהוא ז"ל ס"ל דכיון שאינו מבין בלה"ק ולא ידע מאי קאמר שאין משביעי' אותו אלא בלשון המכיר בו. משא"כ בדין ח' דלא איירי בהאי גוונא כדכתיבנ' לעיל. ויהי כי ארכו הימים מצאתי להרב הגדול מאור הגולה הרדב"ז ז"ל בתשו' במודפסו' סי' קנ"ה דברים בתוך השאלה סייעתא קצת לחילוק הנז' וז"ל שאלת ממני אם רגיל אני להשביע שבועת הדיינין בלשון הקדש או בכל לשון שהוא מכיר לפי שראית בזה מחלוקת בין המפרשי' ז"ל. תשו' אני רגיל להשביע בערבי למוסתערב וללועזים בלעז וכו' ובא"ד כתב וז"ל והוי יודע דאפי' למ"ד בלשון הקדש אם אין מכיר בלה"ק לא ידע מאי קאמ' ליה אלא צריך שתהיה השבועה בלשון הקדש ויפרשו לו בלשון שהוא מכיר. ונפקא מינה נמי שאם מכיר בשתי הלשונות למר ישביעוהו בלה"ק ולמר ליכא קפידה וכו'. מתוך דבריו הללו איפשר שהרב ז"ל ס"ל החילוק הנז"ל דוק'.
3
ד׳דבר הלמד מעניינו לנ"ד דפשיטא ודאי שיספור העומר בלשון המבין בו למוסתערב בלשון ערבי וללועזים בלעז לכולי עלמא ויוצא י"ח ואין מי שיחלוק בזה כלל והוא ברור כשמש זה נראה לי להלכה ולמעשה וצור ישר' יצילני משגיאות כמאמר נעים זמירות שגיאות מי יבין הצעיר וזעיר דמן חברייא נסים חיים משה מזרחי.
4