אדמת קודש, אורח חיים ג׳Admat Kodesh, Orach Chayim 3
א׳שאלה פירות ח"ל שבאו לארץ כגון צימוקים ושרו אותם במי' ועשו מהם יין מספקא לן בחתימת ברכה אחרונה אם יחתום על הארץ ועל פרי גפנה כפירות א"י עצמה מאחר שחייבים הם בתרו' ומעשר כמ"ש הר"מ בה' תרומות והטור בי"ד סי' של"א וכ"פ מרן בש' שם או לא יחתום כי אם דוקא על הארץ ועל הפי' כדמעקרא דבתר עיקר הפירות אזלינן ויבא שכמ"ה.
1
ב׳תשובה הנה בראשית בכורי כל צריך לחקור אמאי לא איבעיא ליה לשואל ה"י בצימוקין עצמן אם אכל מהם בא"י אם יחתום על הארץ ועל פירותיה או על הארץ ועל הפירות דמינא הוה פשיטא לן האי ספיקא וממאי דלא איבעיא ליה הכי משמע דבצימוקי עצמן ופשיטא ליה דחותם על הארץ ועל הפירות ואילו ביין צימוקים לא פשיטא ליה וצריך לחקור בדבר אמאי ומאי פסקא. וראיתי בס' שולחן מלכים מהר"י בואינו ז"ל בא"ח ר"ח שהביא מחלוקת מרבני שלפני דורינו וז"ל סעיף יו"ד מדלא כתב וכן פירות ח"ל שאכלן בארץ מברך על הארץ ועל פירותיה נראה שדעתו לפסוק שפירות ח"ל שאכלן בארץ מברך על הפירות ומוהר"ר מגן כתב ואם בארץ אכל פירות ח"ל מברך על פירותיה וראיה לדין זה מדין חלה ומעשרות שכתב הר"מ בפ"ח מה' תרומו' דין כ"ב ובטור י"ד סי' של"א וכיון שבשעת ברכה שהוא שעת החיוב היו בארץ פירותיה מקרו ע"כ ויש לדחות ראית המג"ן דע"כ לא פטרינן פירו' א"י שיצאו לח"ל ממעשר אלא משום מיעוטת דתיבת שמה דדרשינן שמה אתם חייבים ובח"ל אתם פטורים וכן בפירות ח"ל שבאו לארץ דחייבים במעשר גם כן מתיבת שמה וכו' אבל בברכה כיצד יאמר על פירותיה והם פירות ח"ל. וכ"כ הרב ש' מיגארמיזאן ז"ל וז"ל אבל פירות ח"ל שאכלן בארץ לכ"ע מברך על הפירות עכ"ל ס' שולחן מלכים. ואין ספק אצלי שדברי הרב מג"ן שפסק בפירות ח"ל שבאו לארץ שחותם על הארץ ועל פירותיה לא למימרא דבכל פירות ח"ל הבאים לארץ איירי ואפי' בפירות שהביאם הגוי מח"ל לארץ אמ"ר שיחתום על הארץ ועל פירותיה דזה אינו וממקום שבא והביא ראיה מוכרח לו' דדוקא בפירות של ישראל שגדלו בקרקע שלו והביאם מח"ל מיירי שכ"כ הר"מ ז"ל וז"ל שם פירות א"י שיצאו לח"ל פטורין מן החלה ומתרו' ומעשר שנא' אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבים בח"ל פטורים כו' וכן פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה שנאמר שמה שמה אתם חייבים בין בפירות הארץ בין בפירות חוצה לארץ ואם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ חייבים במעשרות מדבריהם עכ"ל וכלשון הזה פסק מרן בשולחן טהור י"ד סי' של"א ע"ש ומרן בכ"מ הק' עמ"ש דחייבים במעשרות מדבריהם דלמה מדבריהם ולא מן התורה וכתב בתי' האחרון וז"ל ואיפשר לומר בע"א דאה"נ בפירות ח"ל שנכנסו לארץ שחייבים בחלה ומעשר מן התורה מיהו ה"מ כשנכנסו לארץ קודם שנקבעו למעשר דומיא דחלה דמיירי בנכנסו לארץ קודם גילגול אבל אם הוקבעו למעשרות בח"ל ואח"כ נכנסו לארץ מאחר שבשעת קביעותן למעשרות היו בח"ל פרח מהם חיוב תרו' ומעשרות ופטורים מן התורה אבל חייבים מדבריהם ולפ"ז שיעור לשון רבי' כך הוא אם נקבעו למעשר ביד ישראל בעודם בח"ל חייבים במעשרות מדבריהם אחר שנכנסו לארץ עכ"ל ולפי' זה הסכים הרב הלבוש והש"ך יע"ש וכל חכם לב בלבבו יבין דמ"ש הר"מ ואם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ כו' דמיירי בפירות של ישראל שגדלו בקרקע שלו וע"ז כתב הר"מ דאם נקבעו למעשר פי' נקבעו למעשר בא' מששה דרכים הקובעים המנויין בהר"מ כר"י פ"ג מה' מעשר שהם החצר והמקח והאש והמלח והתרו' והשבת אם נקבעו פירות אלו של ישראל ביד ישראל אחר כניסתן לארץ חייבים במעשר מדבריהם דאילו היו פירות אלו שבאו מח"ל לארץ של גוי מה יתן ומה יוסיף במה שהוקבעו ביד ישראל אחר כניסתן לארץ לענין מעשר הא אפי' פירות שגדלו בא"י וקנאם הישראל ממנו אפילו הוקבעו ביד ישראל בכל ששה מיני קביעות אינם חייבים במעשר כלל וכ"ש פירות שגדלו בח"ל ביד גוי ובאו לארץ ודאי דאין הקביעות ביד ישראל מעלה ומוריד לענין מעשר אלא ודאי דמ"ש הר"מ ואם נקבעו ביד ישראל כו' מיירי בפירות של ישראל שגדלו בקרקע שלו בח"ל והביאם לארץ ואי מרן המג"ן ז"ל איירי בכל מיני פירות הבאים מח"ל לארץ ואפי' פירות דגוי מאי ראיה מייתי מדין זה של הר"מ לפירות דגוי הא אין עליך לו' שדברי הרב המג"ן לא איירי אלא בפירות של ישראל שגדלו בשדהו בח"ל והביאם לארץ דכיון שכתב הר"מ בנדון זה שחייבים בתרומה ומעשר אם הוקבעו ביד ישראל אחר כניסתן לארץ וכדפי' מרן הקדוש בכ"מ כנז"ל א"כ חשיבי כפירות א"י ממש ויחתום על הארץ על פירותיה.
2
ג׳אמנם בפירות גוי הבא מח"ל לארץ ודאי דיחתום על הארץ ועל הפירות דמאיזה צד י"ל שיחתום על הארץ ועל פירותיה כיון דאפי' אם הוקבעו ישראל אחר כניסתן לארץ פטורות מתרו' ומעשר דהקביעות בנדון זה אינו מעלה ומוריד כמדובר אמור מעתה דהרב המג"ן ומוהרש"ג ז"ל אינם חלוקים בעיסתן דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהרב המג"ן איירי בפירות ישראל שגדלו בח"ל בשדהו והביאם לארץ ולהכי כתב שיחתום על הארץ ועל פירותיה. ומוהרש"ג איירי בסתם פירות הבאים ע"י גוים מח"ל לארץ דלכ"ע הברכה לא זזה ממקומה ויחתום על הארץ ועל הפירות ומוהר"י בואינו ז"ל נר' שהבין שדינו של הרב המג"ן מיירי בסתם פירות ואפי' דגוי ולכן עשאן חלוקים ולא דק מהכרח אחר המחילה רבה וכנראה דהכי ס"ל לשואל ה"י ולהכי לא נסתפק בפירות עצמן שהביא הגוי מח"ל לארץ אם יחתום על פירותיה משום דפשיטא ליה שלא יחתום כי אם על הפירות כמדובר ועל עיקר תמיהת מרן הקדוש שתמה על הר"מ במ"ש ואם נקבעו ביד ישראל אחר כניסתן לארץ חייבים במעשרו' מדבריהם שתמה וז"ל ומ"ש כו' לכאורה נר' מדברי רבי' שהוא מחלק בין חלה למעשר בפירות ח"ל שנכנסו לארץ שחייבים בחלה מדאורייתא ובמעשרות אינו חייב אלא מדבריהם ויש לתמוה מאחר שמקרא דשמה יליף לפטור גם מתרו' ומעשרות פירו' א"י שיצאו לח"ל ממילא אית לן למילף לחייב מדאורייתא פירו' חוצה לארץ שנכנסו לארץ גם לענין תרו' ומע' וכ"ש הוא ואין לומר כו' ולי הדיוט נר' לי ליישב במ"ש מדבריהם דהוא אזיל לשיטתיה שכתב בסוף פ' זה דתרו' בזמן הזה שאין שם כל ישראל בא"י אינה מן התורה שנא' כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה א' והוא הדין במעש' שאין חייבים בזמן הזה אלא מדבריהם בתרו' יע"ש. אמור מעתה דמ"ש בדין זה דכ"כ דאם נקבעו ביד ישר' אחר כניסתן לארץ חייבים במעשר מדבריהם קאי לזמן הזה דתרו' ומעשרו' חיובן הוי מדבריהם. והקרא דמייתי בריש בבא הוא לעיקר דין זה דפירות ח"ל שבאו לארץ שיש להם חיוב בתרו' ומע' מנ"ל לפי שלא נמצא דין זה דפירות ח"ל שבאו לארץ מוזכר גבי תרו' ומע' כי אם דוקא גבי חלה תנן לה בריש פ"ב דחלה ולהכי אתא לאשמועינן דילפי' מחלה לתרו' ומע' מתיבת שמה ומאחר שהביא חיוב תרו' ומעש' כתב דין הנוהג היום דתרו' ומע' הוי מדבריהם. וכ"כ רבי' בפ"ה מה' בכורים גבי חלה דחלה בזמן הזה מדבריהם ואח"כ הביא דין פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה. וצ"ל דבזמן הזה חייבים מדבריהם דלא עדיפי מפירות הארץ עצמה אלא מייתי קרא ללמדנו עיקר חיוב פי' ח"ל הבאים לארץ מתיבת שמה כנר' לי ליישב דברי הר"מ ז"ל.
3
ד׳נמצא דג' חילוקי דינים יש בפירות שבאו מח"ל לארץ דאם הם פירות של ישראל שגדלו בקרקע ישראל בח"ל ואח"כ הביאם לארץ שאם נקבעו למעשר בעודם בח"ל ביד ישראל ואח"כ הביאם לארץ דפטורין מן התורה ממעשר וחייבים מדרבנן דאז פשיטא דלא יחתום כי אם דוקא על הארץ ועל הפירות כדמעיקרא מאחר דפרח מינייהו חיוב תרו' ומע' מן התורה וכמ"ש מרן הקדוש ולאו פירות גמורים מיקרו לענין חתימה וכן אם עיקר גידולי הפירות היו בקרקע הגוי בח"ל ואח"כ הביאן הגוי או ישראל לארץ אף שהוקבעו למעשר ביד ישר' אחר שהביאן לארץ פשיטא דפטורין מתרו' ומעשרות משום דקבע לא מהני בפירות הגוי גם באלו לא יחתום אלא על הארץ ועל הפירות כיון דלא מחייבי במעשרות לא מדאורייתא ולא מדבריהם אך פירות של ישראל שגדלו בח"ל בקרקע של ישראל והביאם לארץ ואחר כניסתן לארץ הוקבעו למעשר ביד ישראל שחייבים במעשר מ"ה לכ"ע יחתום על הארץ ועל פירותיה דכפירות הארץ ממש הוו אמנם ראיתי לרב יהודה גאון בס' משנה למלך בפ"א מה' תרו' דין כ"ב וז"ל דין פירות הארץ שיצאו לח"ל הוא מחלוקת ר"א ור"ע רפ"ב דחלה דתנן ושיצאו מכאן לשם ר"א מחייב ור"ע פוטר והלכה כר"ע ומחלוקת זה הוא דוקא כשהחיוב היה בח"ל כגון שגילגל העיסה ומירח הכרי בח"ל בה הוא דפטר ר"ע משום דאזל בתר קביעות המעשר אבל אם גילגל העיסה ומירח הכרי בא"י פשיטא דאליבא דר"ע אפי' שיצאו לח"ל חייבים בחלה ומעשר מן התורה והחיוב שנתחייבו בהיות בארץ לא פקע מנייהו עכ"ל יע"ש ודברי הרב הנז' נכונים בטעמן אבל חיפשתי בכל מפרשי המשנה ולא מצאתי ששום אחד פי' כן אלא נלע"ד שהרב הנז' ז"ל למד כן מתירוץ אחרון שכתב מרן עמ"ש הר"מ מדבריהם שתירץ עמ"ש פירות ח"ל שבאו לארץ שחייבים במעשר הנ"מ כשנכנסו לארץ קודם גילגול אבל אם נקבעו למעשר בח"ל כו' כנז"ל ומשם למד הרב דין זה לפירות הארץ שיצאו לח"ל. ומבין ריסי עיניו של הרב הנז' נר' דס"ל במ"ש הר"מ ואם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ כו' דהאי לישנא דנקט רבי' דנקבעו לאו בששה דרכים הקובעין למעשר איירי אלא האי לישנא דנקבעו ר"ל גמר מלאכה כגון מירוח דתבואה וגילגול דעיסה וכיוצא באלו דשייכי אף בפירו' של גוי שקנאם ישראל ממנו וגמר מלאכתן נעשה ע"י ישראל כגון הקונה ענבים מן הגוי לעשות מהם יין או הקונה קמח מן הגוי לעשות מהם עיסה שאף שהם פירות גוים מ"מ אם עשה מהענבים יין או מן הקמח עיסה נתחייבו בתרו' ומע' כיון שנגמר מלאכתן ע"י ישראל וטעם הענבים שחייבים בתרומה ובמעשר כשדרכן ישראל והוציא מהם יין אף שגרנן למעשר היה ביד גוי כיון שחיפה הכלכלה או מילא הכלי להוליכן לשוק נפטרו דהוי כמו מירוח דתבואה בגוי שפוטר מתרומה ומע' וכן הענבים הי"ל לפטור אף מתרו' ומע' כיון שנעשה גרנן ע"י גוי. הנה מקום אתי במקום אחר כתבתי שע"פ מ"ש בס' החרדים ימצא טעם לדבר במ"ש ס' החרדים וז"ל ויש מין ענבים שדרך העולם לעשות מהם יין שאינן ראויין לאכילה כ"כ ולכאורה היה נר' לאסור אכילת קבע מהם כו' ובשלמא אם היה קונה אותם לאכילה ע"י הדחק יש להתירן בלא מעשר אפי' שנגמרה מלאכתן ע"י גוי אבל כיון שדעתו לדורכן כו' ויש טעם למנהג ממ"ש הרמב"ן בפי' החומש פ' ראה דדוקא יין ושמן חייבים בתרומה מן התורה אבל זתים וענבים עצמן מן התורה קודם דריכה פטורים וישראל שיש לו גפן וזתים ורוצה לאכול ענבים וזתים כמו שהן אוכל מדין תורה אך מדרבנן חייבים ואם דרכן אז חל עליהן חובת תרו' מן התורה נמצא דקודם דריכה דמי לתבואה שלא הביאה שליש דפטורה ולכי גדלה יותר חל עליה חיוב תרומה כו' יע"ש הרי לך טעם מספיק לחייב הקונה ענבים מן הגוי ועשאן יין בתרו' ומעשר.
4
ה׳נחזור לעניינינו שדעת הרב הנז' דנקבעו למעשר דנקט הר"מ ר"ל גמר מלאכה כמש"ל ואע"פ שדברי הרב הנז' איירי לפירות א"י שיצאו לח"ל אבל לא לפירות ח"ל שבאו לארץ מ"מ אין לחלק ביניהם שהכל מענין אחד יוצא ומקרא אחד ילפינן לה מתיבת שמה ומה שנאמר בזה נאמר בזה ואין חילוק ביניהם אפילו כמלא נימא. אמור מעתה דלר"מ יאודה גאון ז"ל אין חילוק בין פירות ישראל שגדלו בקרקע ישראל בח"ל ובאו לארץ ובין פירותיו של גוי שגדלו בקרקע הגוי בח"ל ובאו לארץ וקנאם ישראל אחר שבאו לארץ דכל אפייא שוין לענין גמר מלאכה דאם אחר שבאו לארץ נעשה גמר מלאכה ביד גוי פטורים מתרו' ומעשר ואם אחר שבאו הפירות של גוי לארץ נעשה גמר מלאכתן ע"י ישראל אחר שקנאם מהגוי הרי הם כפירות ישר' שגדלו בארץ ונתחייבו בתרו' ומע' וכן הדין בפירות א"י שיצאו לח"ל זה הכלל הכל הולך אחר גמר מלאכה וחזינן ביד מי נגמר מלאכתן הן לפיטור הן לחייוב כמדובר. והשתא ניחא טפי דלפי דברי הרב מחלוקת מו' המג"ן עם מוהרש"ג ז"ל הוי בסתם פירות הבאים מח"ל לארץ ואפי' בפירות גוי שגדלו בקרקע הגוי בח"ל ובאו לארץ איירו ולהכי סתמו דבריהם ולא פי' דאי כמש"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דחיקא לן מלתא דהרבנים הנז' לא היה להם לסתום דבריהם אלא לפ' במאי פליגי לענין דינא. ומש"ל דמהר"י בואינו ז"ל לא דק במה שהבין שדברי מרן המגן פליגי עם מוהרש"ג ליתא אלא דדק הדק היטב ומשווינא נפשין הדרנא אחר בקשת המחילה אלא דאכתי לבי מהסם בפסק מו' המג"ן דפסיק ותני בפירות ח"ל הבאים לארץ שיחתום על הארץ ועל פירותיה ומשמע מדבריו דאיירי כשאוכל הפירות עצמן בד"מ אם באו ענבים או זתים מח"ל לארץ וקנה מהם ישראל ואכלן כמו שהן שיחתו' על הארץ ועל פירותי' ודבר זה ק' הוא בעיני דמאיזה צד נעשו פירותיה כדי שיחתום כך ומה ראיה מבי' מדברי הר"מ הא הר"מ ל"ק אלא כשנקבעו ר"ל כשגמרן היש' הקונה אחר שנכנסו לארץ לפי' הרב הנז' אבל כשאכלן כמו שהם מ"ש יחתום על פירותיה. אלא דע"כ מהראיה שהביא הרמב"ם צ"ל דאיירי בפירות שבאו מח"ל לארץ וקנאם הישר' ונעשה גמר מלאכתן ביד ישר' מאחר שבאו לארץ אע"ג דאכתי ק"ל דלא היה לחתום אלא לפ' כן צ"ל על צד הדחק וכמ"ש שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה.
5
