אדמת קודש, אורח חיים ח׳Admat Kodesh, Orach Chayim 8
א׳שאלה אשה מניקת שלשה עיסה לפסח ונטף חלב מדדיה בעיסה אם יש לדון בעיסה הזאת כדין עיסה שנילושה במי פירות עם מים דקי"ל דממהרין להחמיץ או דילמא דאין לדון בחלב אשה דין מי פירות. ואת"ל דיש לדון כדין מי פירות עם מים אכתי מספק' לן אם לא נזהרו לאפות מיד אם היא אסור' או מותר'. ואת"ל דמותרת אם יכול לאוכלה בבשר על הכל ילמדנו בעלובה עיסה זו ויבא שכמ"ה.
1
ב׳תשובה חזרתי על כל המקרא ולא מצאתי מפורש בכתבי הקדש אי חלב אשה הויא כמי פירות אי לא ואפי' בחלב בהמה דלרוב הפוסקי' נחשב כמי פירות אפ"ה מצינו לכולבו ז"ל שכתב דחלב בהמה לא חשיב מי פירו' וכמ"ש מרן ז"ל בה' פסח סי' תס"ב וז"ל ומצאתי כתו' בכולבו דחלב לא חשיב מי פירות ומחמיץ ותמהני דהא אמרי' דריב"ל אמר לבניה מיומא קמא והלאה לושו לי בחלבא וכו' עד וכיון שכן הא ודאי חלב אינו מחמיץ וכן דעת כל הפוסקי' עכ"ל ז"ל יע"ש. וא"כ מאחר דאפי' בחלב בהמה איכא פלוגתא דרברוותא מהי תיתי לן לו' דחלב אשה חשיב מי פירות ואינו מחמיץ דהא חלב דבהמה חידוש הוא דנקרא מי פירות דבר היוצא מן החי ואין לך בו אלא חידושו. איברא שראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב בפרק עשירי מה' טומאת אוכלין שכתב וז"ל מי החלב הרי הן כחלב וחלב אדם שאינו צריך לו אינו לא משקה ולא מכשיר ולא מתטמא לפיכך חלב הזכר וכו' אבל חלב האשה בין שיצא שלא ברצון סתמו משקה ומתטמא או מכשיר מפני שהוא ראוי לתינוק עכ"ל. הרי שהרמב"ם ז"ל השוה חלב האשה לחלב הבהמה ששניהם מכשירין לרצון ונוסף עוד בחלב אשה דמכשיר אף שלא לרצון. וכיון שכן יש לנו לדון ה"נ בנ"ד דשוה חלב האשה לחלב הבהמה במה מצינו דלעניין הכשר דזה וזה שווין ה"נ בנ"ד זה וזה שווין לעניין דחשיב כמי פירות. ואף דלעניין בישול בשר בחלב אינם שווין חלב אשה לחלב דבהמה דהא קי"ל דהמבשל בשר בחלב בהמה עובר משום לאו דלא תבשל גדי וכו' והמבשל בשר בחלב אשה אינו עובר משום לאו דלא תבשל אלא דאסור מפני מראית העין וכמ"ש הרשב"א ז"ל והביאו מרן בי"ד בסי' א' דה' בשר בחלב דחלב בהמה אין בו איסור תורה אלא מדרבנן כאשר יראה הרוצה לעמוד בעיקרן של דברים יע"ש. וכיון שכן אין לנו ללמוד מבש' בחלב לכלפי לייא דהת' שאני כמדוב'. אכן אית לן למלף נ"ד מההיא דמכשירין במה מצינו כדבר האמור.
2
ג׳אמנם מדברי מרנא ורבנא הפר"ח ז"ל נר' דיש מקום ללמוד מההיא דמכשירין לכלפי לייא דחלב אשה אין לו דין מי פירות ומחמיץ שכ"כ בחיבורו לא"ח סי' תס"ו עמ"ש מרן ז"ל דין ג' שק מלא קמח שנתלחלח מזיעת החומ' מותר ויש אוסרי' זו היא ס' הרוקח וכו' ובסייום דבריו כתב אבל מה שהשיג עליו שהרוק מכשיר זה פשוט בפ' מכשירין דתנן התם נפקא בתרא תולדות למים היוצא מן הפה ותנן נמי התם אלו מטמאין ומכשירין זובו של זב ורוקו וכו' והכי נקטינן כס' הרא"ש ז"ל שזיעת בתים בורות שיחי' ומערות וזיעת אדם אינם מחמיצין וגם אין להם דין מי פירות משום דלא חשיב משקה לענין הבשר ורוק נחשב משקה לענין הכשר ולפיכך מחמיץ עכ"ל ז"ל הרי דהרב הנ"ז ז"ל כללא כייל ותני דכל מידי דנחשב משקה לענין הכשר כהן וכיוצא בו דמחמיץ וכל מידי דלא חשיב משקה לענין הכשר כזיעת הבתים וחברוהי דאינם מחמיצין. דבר הלמד מעניינו לנ"ד דחלב האשה מחמיץ ואין לו דין מי פירות דהא מצינו דחלב אשה מכשיר וכמ"של דברי הרמב"ם ז"ל וכיון דחלב אשה מכשיר דין הוא דמחמיץ ואין לו דין מי פרות וכיוצא אלא כרוק וכיוצא דנחשב משקה לענין הכשר ומחמיץ. ה"נ בחלב אשה דקיי"ל דמכשיר הוא הדין דמחמיץ. האמנם דברי מרנא ז"ל בעיני יש מהם קצת דברים מגומגים וצריכין ביאור ויש מהם דברים קשין כגידין ואין להם יישוב א' בעולם לפי דעתי דעת הדיוט. והדברים המגומגים הן הנה במ"ש דזיעת הבתים ובורות שיחין מערות דאינם מחמיצין וגם אין להם דין מי פרות דמאי האי דקא' וגם אין להם דין מי פירות ולמאי נפקא מינה דהא כיון דא' מעיקרא דזיעת בתים וכו' דאינם מחמיצין ממילא משמע דדין מי פירות אית להו דאינם מחמיצין וכיון שכן מאי האי דק' דאין להם מי פירות ואיך חזר בו תכ"ד. ושאלתי לבעלי תריסין מקשיבין תי' להגיד פשר דבר. והם אמרו שפי' כונת מרנא ז"ל שהוצרך לכתוב דברים הללו משום דכיון דמעקרא קא' דזיעת הבתים וכו' דאינם מחמיצין יש מקום לטעות ולו' דיש להם דין מי פירות הוה ס"ד לו' דאם נתערבו אלו הנ"ז עם מים היה לנו לדונם כדין מי פירות עם מים דקיי"ל דממהרין להחמיץ. ולאפוקי מזה כתב הרב הנז' ז"ל וגם אין לו דין מי פירות כל' דאף דאינם מחמיצין אפ"ה אין להם דין מי פירות לעניין אם נתערבו במיים דקיי"ל דממהרין להחמיץ אלא דאין להם דין מי פירות כלל משום דלא חשיב משקה לעניין הכשר ולא מילתא היא ע"כ תורף דעתם בפי' דברי רבינו ז"ל. ולי הדיוט נר' לפ' קרוב לפי' והוא לפי שמצאנו בדין מי פירות שנחלקו בו גדולי עולם וכמו שהרב בעל הטורים ז"ל מאסף בסי' תס"ב יע"ש דאיכא מ"ד דמי פירות ממהרין להחמיץ אף בלא טיפת מים כלל. ואיפשר דלהכי כיון הרב ז"ל במ"ש וגם אין לו דין פירות לכלול דאף לפי מאן דסבר בעלמא דמי פירות לחודייהו מחמיצין הכא מודו דלית להו דין מי פירות כלל כיון דלא חשיב משקה לענין הכשר והיו כלא היו כנ"ל לפ' דברי הרב הנז' ז"ל. והדבר ה"ק טובא בעיני הוא במה שתלה ענין חמץ בדין הכשר וגזר או' דכל מידי דנחשב משקה לענין הכשר מחמיץ וכל שאינו נחשב משקה לענין הכשר אינו מחמיץ. והא איפכא מצינו דיין ושמן שהן מכלל הז' משקין דמכשירין ואינם מחמיצן לרובא דעלמא. והיכי כייל וא' דכל מידי דנחשב משקה לענין הכשר מחמיץ ודברי הרב הנז' ז"ל נפלאו ממני ולעת כזאת דבריו הללו צ"ע. *א"ה כפי מה שתרצו בעלי תריסין וכפי מה שתי' הרב המחבר עוד הוה בזה לית' לאקשויי במה שכתב הרב ז"ל וגם אין להם דין מי פירות משום דלא חשיב משקה לענין הכשר דהרי שאר מי פירות חוץ משבעה משקין דלא חשיב משקה לעניין הכשר ויש להם דין מי פירות לכן הנרא' לע"ד בכוונת הפר"ח הוא דמעיקר' כתב ס' הרוקח דזיעת אדם מהמיץ והיינו לפי שאין לו דין מי פירות ועל זה כתב הפר"ת ז"ל דנקטינן כסברת הרא"ש דזיעת אדם אינו מחמיץ וגם אין להם דין מי פירות כסבר' הרוקח והוקשה לו כיון דאין להם דין מי פירות אמאי אינו מחמיץ לזה קאמר משום דלא חשי' משקה לעניין הכשר וכיון דלא חשיב משקה לעניין הכשר אינו מחמיץ והיו כלא היו ורוק נחשב משקה לענין הכשר וגם אינו מי פירות לפיכך מחמיץ אבל שבעה משקין דהן מי פירות אע"פ דנחשב משקה לעניין הכשר אינו מחמיץ ובזה נסתלק הקושיות מעליו ודוק
3
ד׳אמור מעתה כיון דדברי מרנא הפר"ח ז"ל הם מופרכי' מצד עצמן א"כ אין לנו עסק עמהן ללמוד מהם דחלב אשה מחמיץ דהא דבריו ז"ל אינהו גופייהו הויין כגון גזיר' והבו דלא לוסיף עלייהו הא אין עליך לו' אלא כלשון ראשון דיש לנו ללמוד נ"ד מההיא דחלב אשה דמכשירין במה מצינו דכי היכי דלענין הכש' חלב אשה שוה לחל' בהמה להכשיר ברצון הכא נמי לענין פסח להחשיבן כמי פירות זה וזה שווין דכי היכי דחלב בהמ' מוסכם מכל הפוסקי' רובם ככולם דחשיב מי פירות ה"נ חלב אשה חשיב מי פירות ואינו מחמיץ. וקצת ראיה איפש' להביא מדברי המרדכי בפ' כ"ש וז"ל מעשה ושאלו לר' באשה הכואבין לה דדיה ואמרו הרופאים להשים עליה קמח הנילוש בדבש ושמן זית מבלי מים אם מותר בפסח משו' חמץ והתיר משום דמי פירות אין מחמיצין ושוב בא מעשה לפני ר"י על חלב שנשפך על חיטים והתיר ר"י משום חמץ דמי פירות אין מחמיצין כדאמר ריב"ל לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא מכאן ואילך לושו לי בחלבא וטעמא משום מצה עשירה דאי משום חמץ אפילו בשאר יומא נמי אכן אותן החיטין אסורין לאוכלם עם בשר ולא סגי להו בהדחה משום דאית בהו צירייא כדאי' בפ' בתרא דע"ז עכ"ל. ומרנא הפר"ח ז"ל בסי' תס"ו הביא ראיה מהך עובדא בתרא דהמרדכי ז"ל להכריע כס' הפוסקי' דס"ל דחלב הוי מי פירות וסיים וא' ואעפ"י שהראי' אינה דדילמ' מאי דקא' ריב"ל מכאן ואילך לושו לי בחלבא היינו בשימור דומיא דמים עכ"ל ז"ל. גם דברים אלו קשים בעיני טובא דאיך כתב שהראיה שהביא ר"י ריב"ל לבניה וכו' דאינה ראיה משום דדילמא דמאי דקא' ריב"ל לבניה מכאן ואילך לושו לי בחלבה דהיינו בשימור דומיא דמים. ר"ל דלאו משום מצה עשירה כדקא' ר"י ואחר שאלת המחילה כדת דבר זה לא יתכן מכמה טעמי חדא דאי כסברתו ז"ל צריך להבין טעמא דריב"ל דקא' יומא קמה לא תלושו לי בחלבה ואי בשימור כס' הרב ז"ל אפי' ביומא קמא נמי ליכול ומה בין יומא קמא לשאר יומי דכיון דמותר ללוש בחלב בשאר יומא ע"י שימור א"כ ביומא קמא נמי ע"י שימור ליכול ויוצא בה י"ח דלאו עשירה מקריא דהא בעיא שימור דומיא דמים. דבשלמא לס' ר"י ניחא דביומא קמא הוי משום מצה עשירה ואין יוצאי' י"ח דבעינן לחם עוני וליכא דזו עשירה היה. אכן לשאר יומי דלא בעינן לחם עוני להכי קא"ל מכאן ואילך לושו לי בחלבה. אכן לס' מרנא ק' כמדובר ותו ק' דבלאו הכי מוכרת הדבר מעצמו לפ' כדפי' ר"י מדפריך הש"ס מהברייתא דאין יוצאי' ומתרצינן הא ליומא קמא הא לשאר יומי וכדקא"ל ריב"ל לבניה יומא קמא לא תלושו וכו' מכאן ואילך לושו לי בחלבה ומדמייתי סתמא דתלמודא סייעתא מדברי ריב"ל לחזק התירוץ דא' הא ליומא קמא הא לשאר יומי משמע דס"ל לסתמא דתלמודא דההיא דריב"ל טעמא הוי משום מצה עשירה דוקא כס' ר"י וזה פשוט ומבוא' לעיני השמש ועיין בדברי הרב בעל המאור ושכנגדו. סוף דבר דברי מרנא הפר"ח ז"ל נפלאו ממני וצל"ע
4
ה׳*א"ה לדידי חזי לי דאין כאן קושיא כלל דסבירא ליה להרב ז"ל דלאו הא בהא תלייא ואע"ג דבעיי' שימור אינו יוצא בה י"ח בלילה הראשונה משום דלא קרינן ביה לחם עוני וכמו שכתב הרב ז"ל בסי' תעא ס"ה ובסימן תס"ב ס"א דמי פירות עם מים אע"ג דבעייא שימור לא קרינן ביה לחם עוני ואינו יוצא בה י"ח מצה בלילה הראשונה ולאפוקי מהרב ב"ח ז"ל שכתב דיוצא בה ידי חובת מצה בלילה הראשונה ולפי זה היינו טעמיה דריב"ל דקאמר יומא קמא לא תלושו לי בחלבא משום דאע"ג דבעייא שימור לא קרינן ביה לחם עוני ואינו יוצא י"ח מצה בלילה הראשונ' וכי תימ' דלא ראי זה כראי זה דשאני מי פירו' עם מים דכיון דהן עצמן אינם מחמיצין אלא ע"י עירוב מים לא קרי' ביה לחם עוני אבל כשהדבר עצמו מחמיץ כגון החלב שפיר קרינן ביה לחם עוני ויוצא בה י"ח מצה בלילה הראשונ' אף אני אבי' דומה בדומ' דהרי הכלב סבירא ליה דחלב לא חשיב כמי פירות ובא לידי חימוץ כמו שהובא לשונו בב"י סי' תס"ב ואפילו הכי כתב וז"ל מצה שלשה במי פירות חוץ מיין ושמן ודבש וחלב יוצא בה י"ח מצה שאינה מצה עשירה בכך משמע דס"ל דחלב הוי כמי פירו' ואינם מחמיצין והוא הפך סברתו שהרי כתב דלא חשיב כמי פירות ובא לידי חימוץ מלא ודאי כדאמרן דהא דלא חשיב כמי פירות היינו לענין חימוץ והלש בחל' צריך שימור כמים אבל לעולם דחשיב כמי פירות לעניין שלא לצאת בה י"ח מצה בלילה הראשונ' וזהו טעמי' דריב"ל. ועיין בס' הל' קט' ח"ב סי' ריא ובס' יד אהרן סי' תס"ב בהגהת ב"י ודו"ק.
5
ו׳מעתה אלכה ואשוב' למקומי דמהך עובדא קמא שהביא המרדכי ז"ל שנשאל ר"י באשה שכואבי' לה דדיה וכו' איפשר ללמוד לנ"ד דחל' אשה דין מי פירות אית להו משום דאיפשר לפ' דבעית השואל היא כך דהשואל הוה מספקא ליה האי ספקא דידן ממש וכונתו לו' אם מותר להשים רטיה על הדד מקמח הנילוש בשמן ודבש מבלי מים כיון דאיפשר שיתערב עם רטיה זו טיפת חלב ממעייני הדד וכיון שכן יהיה אסור לעשות רטיה זו בפסח משום דס"ד דהשואל דהחלב דין מים גמורי' אית ליה ולהכי קא מבעיא ליה משום דהוי מי פירות עם מים דקי"ל לדעת רוב הפוסקי' דממהרין להחמיץ. או דילמא דחלב נמי מי פירות חשיב ואין איסור בטיפת חלב אם יתער' ויהיה מות' והשיב ר"י דמותר לעשות רטיה זו בפסח משום דחלב דין מי פירות אית ליה ושרי דמה בכך אם יתערב טיפת חלב ברטיה זו דהוי מי פירות עם מי פירות. ואם נפרש בעית השואל דלהכי נתכוון. נמצ' דממל' איפשיטא ספקא דילן דהיא היא בעית השואל ופשיט ליה ר"י דחל' אשה דין מי פירות אית ליה. ואם נפשך לומ' דאין זו כונת השואל מאחר שלא פורש בדבריו לא השואל ולא הנשאל ואין מקום בדבריהם לשלול ספק זה אלא כפשוטן של דברים דנר' דמספקא ליה לשואל אי מי פירות מחמיצין או לו כיון כיון שיש מחלוקת גדול בין הראשונים ז"ל וא"כ אכתי לא איפשיטא בעיין. ומ"מ אכתי איפשר למפש' בעיה דידן מהך עובדא דאפי' תימא דהדברי' כפשוטן דמספקא ליה אי מי פירות מחמיצין או לא ולהכי קמבעיא ליה אם מותר לעשו' רטיה זו במי פירות בלבד. אפי' הכי איפשר למפשט בעיין יוצא בה י"ח מצה שאינה מצה עשירה בכך משמע דס"ל דחלב הוי כמי פירו' ואינם מחמיצין והוא הפך סברתו שהרי כתב מתשו' ר"י שתפס במושלם דשרי לעשות רטיה זו בפסח ולא לידי חימוץ מלא ודאי כדאמרן דהא דלא חשיב כמי פירות היינו לענין חימוץ והלש בחל' צריך שימור כמים אבל לעולם חש לדילמא יתערב ברטיה זו טיפת חלב מדדי האשה דאפי' תימא שהמכה אינה בפי הדד מ"מ אין להכחיש המוחש דרטיה זו היא עשויה להפיס המורסא והרי עינינו הרואו' דאי איפשר שלא יתערב ברטיה זו טיפת חלב בפתיחת המורסא יהיה ממקום שיהיה. ואפי' תימא נמי דהמעשה שנשאל עליו ר"י היה בזקנה דצמקו דדיה מהחלב ולהכי לא חש ר"י לטיפ' חלב. אפ"ה ר"י ז"ל לא היה לו לסתום את דבריו ולהתיר הסתם אם איתא דס"ל לר"י דחלב אשה דין מים גמורי' אית ליה היה לו לפ' את דבריו לו' דלא שרי אם לא שידעו בבירור הדבר שאינו מתערב טיפת חלב ברטיה זו. ומדסתם את דבריו ש"מ דס"ל לר"י דחלב אשה דין מי פירות יש לו ואם יתערב עם הרטיה אין איסור בדבר משום דהוי מי פירות עם מי פירות ולהכי סתם ר"י את דבריו כנ"ל ראיה קצת מהך עובדא לנ"ד דפשיטא דחלב אשה דין מי פירות אית להו ולהכי בנ"ד שאשה זאת נטפו חלב מדדיה לתוך העיסה הנילושה במים הנוגדים פשיטא דהוי מי פירות עם מים דקי"ל כחכמי' דאם לש יאפה מיד וכמ"ש מרן ז"ל בשולחן. מעתה נעתיק עצמינו לספק הב' שנסתפק השואל דאם לא נזהרו לאפותה מיד מה דינה. וראיתי בהרב בעל מגן אברהם ז"ל דאיהו נמי מספקא ליה ה"נ וז"ל יאפה מיד וצ"ע אם נפל מעט מי פירות לתוך העיסה ולא נאפה מיד אם יש לאוסרו בדיעבד ובהרא"ש משמע דדבר מועט אינו אוסר דכתב דקיטוף דבר מועט הוא ואינו מחמיץ ע"כ יע"ש ודברי הרא"ש ז"ל באו בדרך ארוכה בפסקיו בפ' כ"ש והביאם הריב"ה בנו בסי' תס"ב ומהם למד הרב מגן אברהם ז"ל דאם נפל מעט מי פירות לתוך העיסה ולא נאפה מיד דשרי דהא הרא"ש ז"ל ס"ל דמי פירות עם מים הוי חמץ נוקשה ואפ"ה כתב גבי קיטוף דשרי משום דקיטוף הוי דבר מועט ה"נ אם נתערב מעט ממי פירות עם מים אם לא נאפה מיד שרי. ה"נ בנ"ד בתר דאסיקנא דחלב האשה דין מי פירות אית ליה וכשנתערב עם העיסה שנילושה במים הויא הך עיסה כעיסה שנילושה במי פירו' עם מים ומן הדין לכתחילה צריך שתאפה מיד מיהו אם לא נאפת מיד אפ"ה שרי כיון שהיה דבר מועט ונתבטל ודומה לקיטוף דשרי הרא"ש ז"ל כדבר האמור. ולספק הג' שנסתפק השואל אי שרי לאכול מצה זו עם בשר פשיטא דשרי דהא חלב האשה אין בו איסור תורה אלא מפני מראית העין ואין צריך ס' לבטלו וכמש"ל בשם הרשב"א ז"ל ופסקו מרן הקדוש בי"ד סי' א' מה' בשר בחלב ובפרט בנ"ד שהיה דבר מועט לית דין ולית דיין דיכול לאכול מצה זו בבשר והאריכו' בזה הן דברי מותר כנ"ל להלכה ולמעשה וצור ישראל יסכים בדבר ויצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות כה דברי העבד ישר' לב נשבר לומד תורה מתוך עוני הוא הצעיר נסים חיים משה מזרחי.
6