אגרא דכלה, תצוהAgra DeKala, Tetzaveh

א׳ואתה תצוה וכו' (שמות כז כ). הנה תיבת "תצוה מן ההכרח לפרשו סופך לצוות, היינו פרשת הדלקת המנורה הנאמרה בפרשת אמור (ויקרא כד ב), וכן פירש רש"י, דבזולת זה אינו צודק דקדוק הלשון "ואתה תצוה. אבל צריך להתבונן למה היתה כזאת מאת הש"י שאמר הפרשה הזו באופן כזה שסופך לצוות ולא יצוה עתה, והרי נאמרה גם בכאן. וגם צריך להתבונן אומרו ית' ויקחו אליך שמן וכו', והלא היא מצוה לדורות עולם בכל זמן ועידן להדליק את המנורה. אבל תתבונן אמרו רז"ל במדרש (שמו"ר פל"ו א') ואתה תצוה, הה"ד (ירמיה יא טז) זית רענן יפה פרי תאר קרא י"י שמך וכו'. מה ראה ירמיה למשול את ישראל כזית, אלא כל המשקים מתערבים זה בזה, והשמן אינו מתערב אלא עומד, כך ישראל אין מתערבים עם האומות וכו'. נראה דהמדרש גם כן מדייק בזה ואתה תצוה וכו', סופך לצוות ויקחו אליך שמן זית וכו', והוא דהנה משה רבינו קיבל את הערב רב כנודע, והנה על ידם נתהווה מה שנתהווה כנודע, והנה בכאן היה עדיין קודם החטא (לדעת הזהר (ח"ב קצ"ה ע"א)), הנה [לא] ציוהו עדיין בפרטות הענין לומר לישראל, רק אמר לו הש"י סופך לצוות ויקחו אליך, כי גלוי היה לפניו ית"ש שסופן לחטוא על ידי הערב רב, ואז יצווהו ויקחו "אליך (דייקא שקבלת הערב רב), שמן זית זך שנמשלו בזה ישראל, שאי אפשר להם להתערב עם האומות, על כן היה מה שהיה בעוה"ר על ידי "הערב "רב שנספחו על בית יעקב:

ב׳ואתה תצוה וכו' (שמות כז כ), באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן ובניו וכו' (שמות כז כא). יש להתבונן אומרו "אשר "על "העדות. ובאומרו (ויקרא כד ג) "לפרכת "העדות. וגם בכאן אהרן ובניו, ושם רק אהרן. ונראה על פי מה שדקדק הרב בעל הפלאה למה אמר בכאן "שמן "זית, הלא בכל מקום סתם שמן הוא שמן זית. וגם למה אמר "זית לשון יחיד. ואמר דהנה במדבר לא היה להם זיתים, על כרחך לומר שהוציאו זיתים ממצרים, והנה היו טמאים (ואפילו אם נאמר שקנו מהגוים היו טמאים), על כן היו צריכים לדורכן פחות פחות מכביצה. והנה ב' זיתים הם כביצה, על כן לא היו רשאין לדרוך רק זית זית בפני עצמו, עיין שם שהאריך. והנה קשה על זה דהרי קרבן צבור דוחה את הטומאה (יומא ז' ע"ב). אבל רבים מקשים זה גם בנס דחנוכה למה היו צריכין שיהיה חתום בחותמו של כהן גדול (שבת כ"א ע"ב), הרי קרבן צבור דוחה את הטומאה. אבל אמרנו (וכן ראיתי בדברי הקדמונים) שאין הנס נעשה בדבר טמא, (כי הטומאה הוא מצד סט"א). ובזה מתורץ מה שהקשו (עיין ב"י או"ח סי' תר"ע) מה היה הנס ביום א', אבל זה היה הנס שנשאר פך טהור שהיה מוכן לנס. וז"ש גם בכאן ויקחו שמן זית, היינו כל זית בפני עצמו בכדי שיהיה טהור, ואם תקשה הרי קרבן צבור הוא. לזה אמר אשר על העדות עדות הוא לישראל על ידי נר מערבי שלא כבה כנודע, ואם כן היה מהצורך שיהיה טהור, כי על ידי טמא לא יהיה הנס. וז"ש אהרן ובניו היינו גם החשמונאים, ודוק כי קצרתי:

ג׳ואתה תצוה את בני ישראל וכו' (שמות כז כ). ידוע מה שאמרו רז"ל (זוהר ח"ג רמ"ו ע"א) דלכך לא נאמר כמו בכל התורה וידבר י"י אל משה וכו', מפני שנתקיים על כל פנים בפעם אחת בתורה מה שאמר משה מחני נא וכו' (שמות לב לב), לכך לא נזכר שם משה בכל הפרשה. אף על פי כן יקשה כיון דקאי אדלעיל מיניה, לא הוה ליה למימר רק צו את בני ישראל, מאי "ואתה. גם "אליך אינו מדוקדק כידוע ממדרשות חז"ל בכל מקום שנאמר תיבת "אליך. ויראה לי לפרש הפסוק בדרך דרש ורמז, דידוע בחינת משה אדונינו הוא בחינת "הדעת, והוא משפיע בחינת הדעת והתבוננת השכל לכל נשמות ישראל ההוגים בתורה לשמה, ודבר זה יחוייב לכל בן ישראל הנכנס תחת עול התורה ועבודה, קודם שירצה לעיין באיזה עיון בתורה, מחויב להתבונן ולעורר בדעתו גדלות השם ב"ה המצווה המצוה והלימוד התורה, ושפל מצבו נגד גדלות הבורא ב"ה, ויתעורר בלבו על ידי זה אהבת הש"י ויראתו, מה שאין כן בלא דעת נפש לא טוב (משלי יט ב). והנה לפעמים יעמיק האדם במחשבתו בכל זה, ואף על פי כן לא תפול עליו אימה ופחד בהתגלות ולא תתלהב נפשו באהבתו ית', והוא מחמת עכירת החומר אשר הוטבע בו על ידי עוסקו בשטותי העולם ותענוגיו. והנה עצה היעוצה לזה ברעיא מהימנא (זוהר ח"א קפ"ז ע"א) אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה, רצ"ל יתבונן בחטאיו ויהיה נבזה בעיניו נמאס על אשר חטא והעוה, ויתבונן איך הוא גרע מהבהמה, וגם יכתת את גופו בפועל ממש בסיגופים כפי כחו, וגם ידבר תיבת התורה והתפילה בכתת גופו היינו בכל כחו, ועל ידי כך יתלהב לבו ביתר שאת ויתר עז לעבודת היוצר ב"ה בלי הפסק. ובזה נבוא אל ביאור הפסוק ברמז "ואתה, ר"ל בחינתך בחינת הדעת, "תצוה תחבר (מלשון צוותא) את בני ישראל, ר"ל תחבר בחינת הדעת שלך עם בני ישראל שיעוררו תמיד בחינת הדעת בגדולת הבורא קודם עוסקם בתורה ועבודה, ואחר כך ויקחו "אליך רצ"ל אל בחינתך בחינת הדעת והתבוננת, יקחו שמן זית "זך היינו התורה שנקרא שמן זית כנודע מרז"ל (ברכות נ"ז ע"א) , וכללותה הם כ"ז אתוון כללות כל דיבורי התורה ועבודה מחיות קדושתו ב"ה, רק בחינת הדעת לבדו לא יועיל תמיד להתלהבות הלב ביראה ואהבה, כאשר יקבל החומר התעבות כנ"ל, אך העצה היעוצה שיועיל פעולת הדעת לפעול בתורה אור, הוא כתית למאור, היינו שצריך לכתת את גופו במחשבה ובפועל ממש, לשיוכל לקבל המאור של הדעת באור תורה בהתלהבות, להעלות נר תמיד בלי ביטול ושכחה, והבן:

ד׳ויש לפרש קצת באופן אחר. דהנה ידוע דהמנורה רמז לתורה. ובא הכתוב להזהיר ברמז בכאן על לימוד התורה, והוא לבל יאמר האדם למה לי לעסוק בתורה ביום ובלילה, הלא עיקר התכלית הוא הדביקות בחיי החיים אין סוף ב"ה, על כן אדבק את מחשבתי במחשבות שכליות ובגדלות הבורא ב"ה, ויספיק לי במקום לימוד התורה, וכבר שמענו בעניינו רבים וכן שלמים שגו בזה. אבל באמת קבלנו מרבותינו הקדושים כי גם לבעלי השכל הזך הדבקים בהש"י בשכלם, אם לא יכתתו גופם ויחדדו שכלם במתק אור התורה להסיר קמשוני השכל על ידי חידוד התורה, לא תתקיים הדביקות וסופה בטלה, כי במשך הזמן בלא תורה יתמשך השכל ח"ו אחר החומר, וכתב הרב בתניא הרי זה דומה למי שיושב במים עד צווארו וצועק תנו לי מים כי צמאתי, והבן כי עת לקצר. וידוע דבחינת הדעת (והדביקות) שבאיש הישראלי נקרא בשם "משה, דהוא בחינת כללות הדעת המשפיע לישראל, ועמם הוא בכל דור להשפיע להם בחינת הדעת, הוא השכל האמיתי המקושר בדביקות באין סוף ב"ה, (דעת הוא לשון התקשרות מלשון וידע אדם (בראשית ד כה)). וזה יאמר (שמות כז כ) "ואתה ר"ל בחינתך בחינת הדעת הנעלם, (ולכך נעלם גם כן בפרשה זו שם משה, שהוא סוד הדעת הנעלם המתעלם בכל איש הישראלי בבחינת הגלות, בעת) "תצוה ר"ל תחבר את בני ישראך ר"ל עם בני ישראל, ויקחו אליך ר"ל יקחו לבחינתך בחינת הדעת והדביקות, יקחו שמן זית זך ר"ל התורה בכללותה כנ"ל. (עוד ירמוז בתיבת "שמן, מ"ש הק' במגלה עמוקות דפרשה שלפניה מסיימת בתיבת "נחשת (שמות כז יט), אתוון "נח "שת, "ואתה הוא משה, ירמוז לתלת גלגולין דהבל. וזה בכאן "שמן ר"ת "שת "משה "נח, והבן כי ממנו יתד ממנו פנה ליסודי התורה ואין כאן מקומו). כתית למאור, ר"ל שצריך לכתת הגוף בכדי שיאיר באור הדביקות העצמי, כמ"ש ברעיא מהימנא (זוהר ח"א קפ"ז ע"א) אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה על ידי עסק התורה בעיון, להעלות נר תמיד ר"ל על ידי התורה תשאר אצלו הדביקות לאחסנת עלמין ביתר שאת בכל שעה, ובאם לאו תתבטל ח"ו הדביקות, על כן ישים האדם כל מגמתו בתורת הש"י יומם ולילה, והש"י ישים חלקינו בתורתו אמן:

ה׳באהל מועד מחוץ לפרכת יערוך אותו אהרן וכו' חקת עולם לדורותם מאת בני ישראל (שמות כז כא). יש להתבונן אומרו חקת עולם לדורתם, דמשמע שנוהג בכל הדורות, ובעוה"ר נתבטלה זה עידן ועידנין והדברים עתיקין. גם אומרו מאת בני ישראל, אם הכוונה שיהיה ממעות הצבור, הלא זה הנוהג בכל קרבנות הצבור ולא נאמר מאת בני ישראל. והנראה על פי מ"ש הגאון הקדוש בספרו קדושת לוי דלכך נעשה הנס דחנוכה בנרות, דבעוה"ר בטלה אז עבודה מאבותינו בבית המקדש כי נכנסו יוונים להיכל וטמאו, ובמקום אחר אין רשות להקריב שום קרבן, רק עבודת הנרות נוהג גם בגבולין דהיינו נר שבת ויום טוב, וכאשר הדליקו ישראל הנרות של מצוה בגבולין, עלתה זאת המצוה לריח ניחוח לפניו ית' ולמזכרת ענין עבודתם במקום המקודש. ואם כן כיון שזאת המצוה היתה למליץ טוב, נעשה תוקפו של נס בנרות. יוצא לנו מכלל דבריו שענין נרות דמצוה גם בגבולין, היא לנו למזכרת גם בגלותינו על נרות המנורה. על כן אמר בכאן שזאת המצוה תהיה חקת עולם לדורותם בכל הדורות, גם מאת בני ישראל אפילו בזמן שלא יהיו אהרן ובניו המדליקים, רק בני ישראל בגבולין, כמו אהרן ובניו אשר מדליקים לפני ד' במקום הקודש. ולרמז זה נ"ל אשר התיבות הללו "לפני י"י "חקת "עולם "לדרתם, בגימטריא "להדליק "נר "של "שבת "כל "אחד, ועל זה סיים מאת בני ישראל, רצ"ל כל אחד מבני ישראל יהיה המדליק נר של שבת, ויוחשב לפני הבורא כמו אהרן ובניו המדליקים לפני י"י:

ו׳ועשית בגדי קד"ש לאהרן אחיך וכו' (שמות כח ב). הנה אומרו בגדי קדש משעת עשיה. וגם אומרו לאהרן אחיך, ולא אמר ולבניו. אך ידוע דכהן גדול מורה על בחינת חכמ"ה, וחכמה נקרא קד"ש. על כן אמר בגדי קד"ש, ודוקא לאהרן אחיך כהן גדול:

ז׳לכבוד ולתפאר"ת (שמות כח ב). ידוע (זוהר ח"ג נ"ג ע"ב) אהרן נקרא שושבינא דמטרוניתא, והתעסקות השושבין הוא לעייל המטרוניתא למלכא שיהיה ביחוד. והנה בבוא השושבין עם המלכה לפני המלך, מוכרח הוא שיהיה לבוש בגדים כאלו שיהיו לכבוד המלכה ולכבוד המלך. וז"ש הכתוב לכבו"ד הוא כבוד י"י כבוד מלכים, ולתפאר"ת היינו המשובח והמפואר י"י אלקי ישראל מלך וכו':

ח׳והלבשת אותם וכו' "ומלאת "את "ידם (שמות כח מא). מתרגמינן ותקרב ית קורבניהון. אפשר דרש תיבת י"ד מלא כזה יו"ד דל"ת, בגימטריא "חסד "דין "ורחמים, ונשאר מספר דו"ד רגל רביעי. והנה י"ד דרגא דדוד מתמלא "מחסד "דין "ורחמים, וזה קרבן להויה בהקריב ד' אותיות הויה ביחד, ועל ידי זה מתהוים ברכות בעולם, על כן י"ד מלא, בגימטריא ב' פעמים ברכ"ה, וזה מלא ידינו מברכותיך:

ט׳ושמת את שתי האבנים על כתפות האפד אבני זכרון לבני ישראל וכו' (שמות כח יב). הנה לפי הנראה לא יתכן לפרש הכוונה שיהיה הדבר לזכרון לפני ד', דהרי זה נאמר אחר כך ונשא אהרן וכו' לפני ד' לזכרון. והנראה על פי מה דאמרו בתקו"ז (הקדמה י' ע"א) כל אבן דגוון דיליה חיוור מושפע מחסד, והנה סגולתו לעורר אהבה, וכל אבן שהוא אדום הוא מושפע מגבורה וסגולתו ליראה, וכן שאר האבנים. והנה מאי נפקא מינה מזה. אך הוא להורות כל גוון שיראה האדם, יתבונן איזה מדה הראוהו מן השמים, ויתאמץ בזה אז בדרך עבודתו. והנה לפי זה הפשט הוא בכאן אבני זכרון לבני ישראל, שיראו בני ישראל את האבנים ויזכרו את חובותם המוטל עליהם יראה ואהבה וכיוצא, המשכיל יתבונן:

י׳"לכהנו "לי (שמות כח ג) ג' בענין. נקרא העובד לי"י אחד כה"ן, אלו התלת אתוון הם ג' אותיות המיוחדים באטב"ח בלא בן זוג, אם כן הם מורים על האחדות במחשבה דיבור ומעשה, יחידית עשירית מאות, בהשתעבד שלשתם לי"י אחד, על כן נכתב ג' פעמים "לכהנו "לי דייקא, הבן הדבר:

י״אושבצת הכתונ"ת שש (שמות כח לט). תרין במסורה. דין. ואידך "הכתנת "בנך (בראשית לז לב). עיין בתרגום יונתן ובפירוש המתרגם, הכתנת מכפר על מכירת יוסף:

י״בלק"ח פר אחד כו' (שמות כט א). בתרגום יונתן סב תור חד בר תורי דלא עירובי"ן. היינו שלא יהיה מן התערובת מכלאים, אבל איני יודע מהיכן למד לדרוש זה בכאן. ונ"ל דדרש לה מן המסורה לק"ח תרין. דין. ואידך לק"ח בגדו כי ער"ב זר (משלי כ טז). כמו לשם לא טוב עשה שהיה ער"ב, (לשון תערובות שורשו שנתערב בין המלוה והלוה), כן בכאן לא טוב התערובות:

י״ג"אל "יסוד "המזבח (שמות כט יב). ג' במסורה. דין. ואידך בויקרא (ד ל). ואידך בצו (ויקרא ח טו). רמז למזבח בית עולמים ג' קרנות היה להם יסוד, והקרן הרביעי לא היה לו יסוד. ונרמז "אל "יסוד "המזבח, בגימטריא "אך "בנימן, רצ"ל שהיסוד לא יהיה רק בחלקו של בנימן, מה שאין כן קרן רביעי בחלקו של יהודה (יומא י"ב ע"א):

י״דומאש"ר לבניו (שמות כט כז). ומאש"ר תרין במסרה. דין. ואידך "ומאשר "לאבינו (בראשית לא א). "אשר הוא תשובה עילאה, השב בתשובה עילאה יוכל לתקן גם את אביו וגם את בניו, וגם השב צריך לשוב על עונות אביו והתודו את עונם ואת עון אבותם (ויקרא כו מ), (על כן אנחנו אומרים אבל אנחנו ואבותינו חטאנו, וקבלתי ממרן מהרמ"מ זצוק"ל דאפשר גרם אל האב לחטוא בהיותו אתו עמו בכח במוחו, וראיה לדבריו שנתפגמו כל הדורות בחטא אבינו הראשון אדם קדמאה). וכן צריך השב לשוב ולהתוודות על שגרם חטא לבניו, כי בהוליד את הבן שלא לשם שמים רק למלאות תאוותו, הנה הלבוש הוא מהאב המוליד והוא מסייעו לדבר עבירה ח"ו. וזהו ומאשר לאבינו ומאשר לבניו:

ט״ווהיה על מצח אהרן (שמות כח לח). מתרגמינן באונקלוס על בית עינוהי דאהרן. הוא מקום הנחת תפילין למעלה בגובה הרא"ש, כן הוא הקבלה. והנה המצח הוא "בית "עין, והנה השבירה שהיתה בבחינת עינים, ניתקנה באור המצ"ח כנודע, על כן נקרא מצ"ח בי"ת עי"ן, וצריך להתבונן בזה:

ט״זומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן (שמות כח יז). לכאורה לא הוה ליה למימר רק ומלאת בו ארבעה טורי אבן. וי"ל שבא לרמז שבעשייתו ימלאו תיבת אב"ן כזה ל"ף י"ת ו"ן, בגימטריא תקע"ו, הוא בגימטריא ל"ב פעמים ח"י. לרמז שעל ידי שישא אהרן זאת על לבו לזכרון (שמות כח כט), יזכו להסרת ל"ב האבן, להתהוות בתוכם ל"ב ח"י: או על פי הנ"ל על ידי המעשה הזה יגרמו למלאות מילוי אב"ן בגימטריא תקע"ו, גימטריא "יסוד "מלכות. היינו יגרמו היחוד העליון: או על פי הנ"ל תקע"ו בריתות נכרתו על התורה, ומה שחסרו ח"ו מהתורה, ימלאו בזה: או ירמזו ומלאת בו מלאת אב"ן ארבעה וכו'. ר"ל על ידי שאתה תמלא החשן באבנים, על ידי זה יושפע שפע הד' טורים מאבן שלמעלה מלכות שמים, אב"ן מאסו הבונים אשר היתה לראש פנה (תהלים קיח כב), ראש לשועלים לכל עולמות בריאה יצירה עשיה, ויש בה י"ב גבולי אלכסון מי"ב צירופי הויה, אשר הי"ב שבטי ישורון רומזים אליהם:

י״זוהיו על אהרן לשרת (שמות כח לה). לכאורה הוה ליה למימר ויהיו על אהרן וכו', כיון דהוא ציווי שיהיה אחר כך. והנראה דמרמז מה דידוע דאדם הראשון כהן היה דלבש בגדי כהונה כנודע מרז"ל (במ"ר פ"ד ח'), והן הם כתנות אור שהיו להם קודם החטא (עיין זוהר ח"א ל"ו ע"ב), ואחר כך על ידי החטא וידעו כי עירומים (בראשית ג ז) שנשאר ערטילאי מבגדי כהונה, ואחר כך נתבסם העולם כעת במשכן כנודע, והנה תיקן אהרן בבגדי כהונה דמיון כתנות אור של אדם הראשון. וזהו והיו על אהרן לשרת, ר"ל והיה חוק קבוע מוטל על אהרן לשרת, לשר"ת בגימטריא תתק"ל מנין שנותיו של אדם הראשון. וזהו ונשמע קל"ו, ר"ל נתקבלה תשובתו של אדם הראשון שעשה בק"ל שנה (במ"ר פי"ד י"ב), והוא רמז:

י״חוהיתה להם כהונה לחקת עולם ומלאת י"ד אהרן ויד בניו (שמות כט ט). נ"ל רמז מילוי י"ד. על פי מה שרמזנו במקום אחר בנוסח הבקשה מלא ידינו מברכותיך, שהוא י"ד מלא כזה יו"ד דל"ת, גימטריא ב' פעמים ברכ"ה, על שם הברכה הנשפעת באיתערותא דלתתא ואיתערותא דלעילא על ידי יד העליונה כביכול. והנה הכהנים הם נצטוו לברך בידיהם את ישראל, ואמר הכתוב (במדבר ו כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, הרי ב' פעמים ברכה. וזהו ומלאת י"ד אהרן, ר"ל במילוי י"ד שהוא בגימטריא ב' פעמים ברכ"ה. וזהו גם כן והיתה להם כהונה לחוקת עולם, כי מילוי י"ד בגימטריא תמי"ד, ועיין מ"ש במקום אחר להעלות נר תמי"ד (שמות כז כ):

י״טוהאבנים תהיינה על שמות בני ישראל וכו' (שמות כח כא). לכאורה הרבה יתורים בפסוק, דהוה סגי למימר והאבנים תהיינה י"ב פתוחי חותם י"ב שבט. ויראה לי דהנה ידוע די"ב שבטי ישורון מרמזים לי"ב צירופי הויה, המתהפך בצירופים כל צירוף לפעולה והויה מיוחדת כפי הזמן והשעה. ולכן אלו הי"ב אבנים לכל אחד גוון מיוחד, להורות על השפעת הצירוף הנשפע בו מצירופי הויה, כי אם כפי הצירוף שמקבל. ולזה יאמר והאבנים תהיין משתנים בגווניהם, כי המה מרמזים על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם, ר"ל כפי אותן הי"ב אשר על שמותם למעלה, היינו י"ב צירופי הויה, ויהיו פתוחי איש על שמו לי"ב שבט, ר"ל איש על שמו דייקא, ולא יהיו מנשה ואפרים במקום לוי ויוסף, רק כל אחד על שמו:

כ׳חש"ן המשפ"ט (שמות כח ל). בגימטריא "עזרא הכהן "ושמואל "הלוי. הם הם תרין גלגולין דאהרן כנודע. וזה ברמז והיו על לב אהר"ן:

כ״אוזה הדבר אשר תעשה כו' (שמות כט א). אומרו הדב"ר, עיין מ"ש פרשת צו על הברייתא דתורת כהנים:

כ״במדרש (שמו"ר פל"ח א'). וזה הדבר אשר תעשה להם (שמות כט א). הה"ד (תהלים קיט פט) לעולם י"י דברך נצב בשמים. אמר דוד כשם שאתה אמת, שנאמר (ירמיה י י) וי"י אלקים אמת, כך דברך אמת שנאמר לעולם י"י דברך נצב בשמים, אל תאמר בשמים אלא כשמים, כשם שמתחילה גזר ונעשה שמים, אף שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם, שנאמר (במדבר כה יג) והיתה לו ולזרעו וכו', למה כך כן יהיו דברי אשר יצא מפי (ישעיה נה יא), לכך נאמר זה הדבר, עכ"ל. אין מן הצורך להאריך בדקדוקים, כי הדברים אינם מבוארין ואינם מובנים מאי בעי בזה. והנראה על פי מה דידוע דהדבר הנאמר מהש"י בדיבור שוב אינו חוזר, מה שאין כן כשלא נאמר בדיבור הלא בחירתנו חפשית, הגם שלא נעלם הידיעה ממנו ית"ש. וזהו מ"ש במקום אחר החילוק בין חזון לנבואה לדעתי, כי חזון הוא לשון ראיה שנראה הדבר אל הנביא, והנה אפשר שיתהפך הדבר לפי מעשי בני אדם. אבל נבואה ודיבור, כן יהיה דברי אשר יצא מפי וכו'. וזה אשר אמרנו בחזון ישעיה בן אמוץ (ישעיה א א), למה בחזון, כי הוא אשר חזה על יהודה וירושלים, על כן לא אמר לו הש"י בדיבור, כדי שאם יעשו תשובה יתהפך הדבר. והנה המדרש בא לתרץ למה אמר וזה הדבר, הלא היה מספיק לשיאמר וזה אשר תעשה וכו'. על כן התחיל הה"ד לעולם י"י דברך וכו', אמר דוד כשם שאתה אמת וכו', אך דבר שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם וכו', למה כן יהיה דברי אשר יצא מפי, (רצ"ל למה אמר דוד לעולם י"י וכו', אך דוד היתה לו גם כן הבטחה לבית עולם, אבל אף על פי כן בעוה"ר נתבטל הדבר בגלותינו עד לעת קץ, על כן היתה הנבואה בחזון ובדיבור, כי היתה בדיבור לשלא תתבטל בשום אופן לעולמי עד ח"ו, ובחזון כי יש בה גם כן סגולת החזון, שיש לה ביטול בזמן מן הזמנים לפי שעה. וז"ש שם (שמואל ב' ז יז) ככל הדברים האלה וככל החזיו"ן הזה כן דבר נתן אל דוד, וכן איתן האזרחי אמר (תהלים פט כ) אז "דברת "בחזון וכו' הרימותי בחור מעם (תהלים פט כא) מצאתי דוד וכו'. מה שאין כן קדושת אהרן ובניו ניתנה רק בדבור, היא קיימת לעולמי עד בלא ביטול בשום זמן, וזה שסיים לכך נאמר זה הדבר, נ"ל:

כ״גוזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי (שמות כט א). הנה היה מספיק לשיאמר לקח פר בן וכו', מה הוא ההקדמה וזה הדבר וכו'. וביותר תיבת הדב"ר אין לו ביאור, (עיין בדרשות רז"ל (שמו"ר פל"ח א') דברו בקדשם בזה). והנראה דהנה כל פרי מעשינו להש"י הוא במחשבה ודיבור ומעשה, והוא מבחינת נשמה רוח נפש, נשמה הוא בחינת מחשבה כי משכנה במוח מקום המחשבה, רוח בחינת דיבור רוח ממללא משכנה בלב שמשם הדיבור יוצא מכנפי ריאה המרחפת על הלב, נפש בחינת מעשה, כמ"ש (במדבר טו ל) והנפש אשר תעשה וכו', משכנה בכבד שורש הדם כי הדם הוא הנפש. (והנה "מוח "לב "כבד, בגימטריא יב"ק סוד ג' שמות "אהיה "הויה אדני, מקור מחצבת הנפש רוח נשמה כידוע, והוא סוד "יחוד "ברכה "קדושה, כנודע מסוד ויעבר את מעבר יב"ק (בראשית לב כג)). והנה כל עיקר עבודתינו במסירת כל חלקי נפש רוח נשמה להש"י, דהיינו מחשבה ודיבור מעשה. והנה בעת שהיה בית המקדש קיים, הנה היו מביאים קרבנות לכפר על נפשותינו, אזי היו משועבדים חלקי נפש רוח נשמה, דהנה היו צריכים מחשבה לשם זבח לשם זובח וכו' (זבחים ב' ע"ב), ובמחשבות חוץ פיגול הוא לא ירצה (ויקרא יט ז). דיבור להתוודות במו פיו על כל חטא ופשע. מעשה הוא הזביחה והזריקה, וסומך עליו במעשה בכל כחו, ומעלה על מחשבתו שאילו היה מצוה הש"י שיקריב את עצמו היה עושה, רק מחסד הבורא להביא נפש הבהמיית נפש תחת נפש החוטאת במעשה. והנה בהעדר המקדש בעוה"ר, הנה נעדר בחינת המעשה (במסירות נפש בכל עת), ולא נשאר רק בחינת מחשבה ודיבור שהם מחלקי נשמה ורו"ח, (אבל הבטיח הש"י לאברהם אבינו שעקימת שפתינו ישלים המעשה, וזהו ונשלמה פרים שפתינו (הושע יד ג), לשון השלמת החסרון בשפתינו דייקא, דעקימתן מיקרי עשיה בקריאתנו פרשת הקרבנות (יומא פ"ו ע"ב)). והנה ז"ש במקרא קדש דבר אלקינו ית' וזה הדבר (בחינת דיבור), אשר (הוא בחינת מחשבה, שאילו הב' בחינות אינם נעדרים גם באין זבח, וכהיום שנשלם המשכן) תעשה להם (תצרף גם בחינת עשיה), לקדש אותם (לגמרי בכל ג' חלקי בחינותיהם, כדי) לכה"ן לי (שיהיו כהנים לי), דהנה נקרא העובד לי"י בכל ג' חלקיו במסירות נפש כה"ן, שהן המה ג' אותיות אחדי"ם שאין להם בן זוג באלפא ביתא דא"ט ב"ח כנודע, הה"א מאחדים, הנו"ן מעשיריות, הך' רבתי ממאות, ואלו הג' מספרים מרמזים לנפש רוח נשמה, על כן גם בני אהרן שנבחרו לעבודה נקראים כהני"ם. וז"ש לכה"ן לי, והבן:

כ״דוזה הדבר אשר וכו' לקד"ש אותם לכה"ן לי (שמות כט א). הנה מתחלה אמר הש"י ואתה הקרב וכו' לכהנ"ו לי (שמות כח א), ולא אמר לקדש"ו. והנראה דהנה בעבודתו ית"ש הנה עבודת העובדים יש נקרא עבודת משא, ויש נקרא עבודת מתנה. דהנה האיש אשר לא נבדל לגמרי מחומריות עולם הזה, הנה עבודתו עבודת משא נקרא, כי העבודה עליו עדיין למשא, אבל עובד בעבור כי צוהו השי"ת. אבל מי שנבדל לגמרי מן העולם הזה, הנה גם בעולם הזה מטעימו הש"י מעין עולם הבא, זה סוד עולמך תראה בחייך (ברכות י"ז ע"א), והתענוג הגדול שבכל התענוגים הוא לו העבודה בתורה ומצות כמו בגן עדן, וזהו נקרא עבודת מתנה אתן את כהונתכם (במדבר יח ז). ונאמר לי משם דודי זקני סבא קדישא מהרמ"ז זצוק"ל שאמר שאינו מצפה לתשלום שכר על עבודתו ית"ש מעת שנתוודע לו וכו', רק עיקר קיווי השכר בעת שעבד כעבד נאמן אמונת אומן וזה כל האדם, הבן הדבר. והנה קד"ש הוא נבדל, והנה הש"י אמר למשה הקרב אליך את אהרן אחיך רק לכהנו, כי אין עליו מוטל לבקש קידוש, אבל הש"י הבטיח למשה וזה הדבר וכו' לקדשו גם כן, כי עבודת מתנה אתן וכו', הבן כי קצרתי: