עקידת יצחק ס״ז:ז׳Akeidat Yitzchak 67:7
א׳הפרק הששי
1
ב׳יבאר עקר הכפרה ויעורר לבות האנשים אליה להיותו יום החתימה:
2
ג׳במדרש (פסיקתא הובא במנורת המאור נ"ה כ"ב ח"א פ"ד) וה' נתן קולו לפני חילו (יואל ב') זה ראש השנה כי רב מאוד מחנהו זה ישראל כי עצום עושה דברו שמעצם כחן של בעלי תשובה. כי גדול יום ה' ונורא מאד זה יום הכפורים כדאמר רבי כרוספדאי שלשה ספרים נפתחין ביום הדין וכו':
3
ד׳הנה כל העקרים המצויינין בפרקים הקודמים היו מועילים מאד לבני עליה והנם מועטים אשר נגע אלהים בלבם רוח דעת ויראת וטהרה לא שלט עליהם היצר מתחלתן להפוך לבם מבורא העולם המושל בכל נמצאיו ומדריך בעלי השכל בדרך טובה וישמרו בנפשם לבלתי יחטאו כי ידעו עתידין ליתן את דין. אמנם רובי רבבות מאליפות אשר לא יוכלו לעמוד על זה השיעור מהטוהר ונתפתו לתאוות החמר וחמודותיו כי אין איש אשר לא יחטא הנה אלו הפרקים לא יועילו למו ומי יתן ולא יזיקו כי יאמרו כי האיש החוטא לפני האדון העולמים אשר הכין לבבו ושלחו בדרך טובה שאין לו שום מחילה ומעתה יתיאשו מהרחמים ויוסיפו לחטוא כי אמרו אין עוד תקוה. ולזה היה מחסד הש"י על מעשי ידיו לקבוע יום כפרה וסליחה כללי אחר יום הדין הקבוע באחד לחדש הז' כמו שקבע ואמר אך בעשור לחדש השביעי הזה יום כפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם וגומר. כי סדר הימים על האופן הנזכר יעוררו אל קבלת הכפרה עכ"פ כמו שאמר הכתוב וה' נתן קולו לפני חילו וגומר. וכבר משלו הראשונים (מדרש הובא במנורת המאור נ"ה כ"א ח"א פ"ג) משל לעוברי ארחות ימים בתוך הספינה וראו בקעה טובה פירותיה נאים ופרחיה נחמדים מימיה מתוקים וכו'. ונכספה נפשם לצאת אליה לטייל בתוכה ולהתעדן בה ונטלו רשות מרב החובל ויאמר להם צאו עשו כרצונכם ואולם כלם תשובו ובואו נא בשמוע קול הכרוז כי בצאת הקול מיד אנחנו נוסעים והנשאר בדד ישב וערירי ימות. והאנשיה ההם נפרדו בענינם יש מהם שלא יצא שמא יתעכב יש שיצא וחזר מיד בטרם יקרא ויש ששב לקול הקורא ויש שלא חשש אל הקריאה ולא בא משם נסעו וישאר שם ערירי גבר. וכן האדם בימי חדלו רבו קריאותיו בתוך זמנו כי האדם צופה נתנו האל יתברך מתחלת ברייתו לעמוד על נפשו כדי שלא יפליג בחמודות העולם ותשוקותיו אם קול השופר שממולא נזהר דמו בו יהי' ואם נזהר נפשו מלט. והענין עצמו יש לדונו על אלו הימים הנוראים כי ביום הדין נתן ה' קולו לפני חילו בהשמע קולות וקולי קולות תקיעות ותרועות בכל המחנות כמו שנזכר בפרק שעבר וכמו שאמר וה' נתן קולו לפני חילו זה ראש השנה. ולפי שזה התועלת הוא הכרחי אל הרבים וכמעט הם כלם לזה אמר כי רב מאד מחנהו זה ישראל כי כל ישראל בכלל הזירוז וההתעוררת כי עצום עושה דברו כי באלו המעשים המצווים לעשות על פי דברו מוסיפין כח בגבורתן לקבל זה התועלת הנמרץ המיוחד ליום הזה יום הכפורים הוא. ולפי שבמקום שאין כפרה בטלה היראה ונמצא ההתפקרות כמו שנזכר לזה אמר כי גדול יום ה' ונירא מאד זה יום הכפורים ועל דרך שנאמר (חהלים ק"ל) כי עמך הסליחה למען תורא. אמנם היתה הגעת זאת הכפרה כדא"ר כרוספדאי ג' ספרים נפתחים וכו'. לומר שבקדימת הענינים ההם והחזיק כל העולם עצמם לבינוניים אשר מוטל עליהם להכשיר עצמם ליום ההוא יהיו כלם בני כפרה. והנה לזה הרב' להזהיר בעינוי ובשביתת מלאכה פעמים שלש והגזים בעונש כרת ואבדן כמו שבא מבואר בפרשה זו. אך אמנה מפני שכבר פירשנו אותה עם חבירתה שבפרשת אחרי מות ושם זכרנו ענין היום הגדול והקדוש הזה וערכנו מערכותיו על סדר התור' והעבודה וגמילות חסדים ומה שיאות ללמוד אותו מסדר העבודה וכונת הצום וענייני התשובה גם שבפרשיות אחרות יבאו לידנו כלי מלאכתה וכלי אומנתה כמו שאזכור בסוף פרשת התשובה שערים ק' וק"א בעזר האל. הנה עתה אקצר בדבריו כי לא הית' הכוונה עכשיו רק להיותו נזכר ונפקד בפרקי זה הספר הנכבד כי ענין הכפרה הוא הכרחי להשיב האדם אל עבודת קונו כי ידע כי חנון ורחום הוא ונחם על הרעה וכמו שאמרו חז"ל (ר"ה י"ז:) יי' יי'. יי' קודם שיחטא האדם. יי' לאחר שיחטא וישוב. כלומר שענינו שוה עם האדם אשר לא יחטא ועם אשר יחטא וישוב. כמו שנתבאר זה בכלל כל הי"ג מדות בפרשת כי תשא שער נ"ד ודי בזה לכונתנו בזה הפרק:
4