ערבי נחל, בלק א׳Arvei Nachal, Balak 1
א׳דרוש לפרשת בלק תק"נ ואמרתיו אז לעצירת גשמים שהיה אז מאד.
1
ב׳וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי פירש"י ז"ל, אמרו אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם אנו על אחת כמה וכמה ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא. יש לדקדק, א' מה תלוי היראה בריבוי העם הא מתחלה קאמר קרא דבשביל שראה מה שעשה לאמורי ירא, מה לי אם יהיה רב או מעט, אדרבא אם נצחונו מפני ריבויו אין יראה כ"כ, כי יכולים לבא נגדם ג"כ בריבוי עם לשכור עליהם חיל כמוהו וכמוהו, משא"כ אם נצחונו שלא כדרך הטבע במועט העם יש לירא אותו.
2
ג׳ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כו' וישלח מלאכים אל בלעם כו' הנה עם יצא ממצרים פירש"י שיצא מעצמו קודם זמנו ואם תאמר מה מזיקך הנה כסה את עין הארץ שהוא הרבה, א"נ שהרגו לסיחון ועוג והוא יושב ממולי, יש לדקדק, ב' אומרו ואם תאמר מה מזיקך אין לו ביאור, כי התשובה נגלה וידוע, ועתה לכה ארה לי את העם הזה כו' אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ פירש"י ז"ל נכה לשון משנה מנכה לו מן הדמים לחסר מהן מעט. יש לדקדק ג' מה שייכות בכאן לשון מנכה. ד' תמוה מאד מה בצע אם יחסר מהם מעט ועדיין ישאר כל העם באחרונה ויעשו לו כמו לאמורי. כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר. ויש לדקדק ה' באומרו אני ידעתי הרי כל העולם ידעו ענינו של בלעם, ומה דייק אני ידעתי. ו' למה אמר מבורך הוא לשון עבר או הווה, ובקללה אמר יואר לשון עתיד. ובא התשובה של בלעם ולא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה, ויש לדקדק ז' בכפל הלשון ואמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה, וגם הוא במלות שונות דבתחלה הזכיר לשון אמר ואחר כך הזכיר לשון דיבר.
3
ד׳לישב קושיות אלו נ"ל קרוב לפשוטו. בהקדם מה שחקרו המפרשים ז"ל שהש"י אמר לאברהם ועבדום וענו אותם ת' שנה ואח"כ יירשו ארץ ישראל, ובאמת לא היו שם רק רד"ו שנה עפ"י ההכרח, לפי שהיו כבר במ"ט שערי טומאה כידוע, וכיון שלא פרעו החוב למה ירשו הארץ, הרי אדום לא נטל כלום בנחלת ארץ ישראל לפי שלא פרעו החוב. ונאמרו בזה הרבה תירוצים, נזכיר ג' תירוצים השייך לדרושנו.
4
ה׳קצת מפרשים תירצו עם מה דארז"ל בב"ב (בבא בתרא נ.) דארץ ישראל הוא עשרה עממין ולא נטלו ישראל רק זיי"ן ולעתיד לבא יקחו הכל, ועתה חסר קיני קנזי וקדמוני דהיינו אדום עמון ומואב, ואם כן נאמר שהיה זה באמת מצד נכיון שנכו להם עבור מה שחסר עד תשלום ת' שנה. וקצת תירצו לפי שישראל פרו ורבו במצרים שלא כדרך הטבע, ואינו דומה מועטין העושין מלאכה למרובין העושין, ממילא נשלם כל עבודתם בזמן מועט מחמת ריבוי העם. ולי נראה עוד, דבלאו הכי ניחא, דהא קיימא לן (ברכות ז.) כל דיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר, אבל לרעה חוזר, נמצא הבטחת ארץ ישראל אף על פי שהיה על תנאי, אם יעבדו ת' שנה ולא היה כך, אפילו הכי אינו חוזר, משא"כ הדיבור של הגירות שהוא לרעה כן דרכו להיות חוזר.
5
ו׳עוד נקדים דבזהר הקדוש הקשה איך אפשר שיהיה כח ביד בלעם לברך למי שירצה או לקלל למי שירצה, ותירץ דבאמת אינו כך, אלא שידע בלעם בחכמת המזלות וידע שאומה אחת עתידה ליפול ואחרת להתגבר, והלך לזו ובירך ולזו קלל, ואח"כ בבוא הדבר ההוא טעו האנשים לומר שעל פי דברי בלעם היה כך. אכן בש"ס ארז"ל (ברכות ז.) יודע היה בלעם לכוון השעה שהקב"ה כועס וקלל, משמע לפ"ז שהיה יכולת בידו לקלל, אמנם לענין הברכה ע"כ גם הש"ס יודה לדברי הזהר, דאם לא כן מאין בידו לברך. וידוע דלשון אמירה היינו רכה וטובה, ודיבור היינו קשות.
6
ז׳ובכן נבא אל הביאור, הנה באמת בלק קוסם גדול היה, וידע שמחמת שלא השלימו את החוב ת' שנה אי אפשר להם לירש קיני קנזי וקדמוני, כמ"ש האר"י ז"ל שאלו הן הקליפות היותר גדולות מראשונות, ואם כן לא היה לו לירא אף בראותו מה שעשו לאמורי, מ"מ הוא יהיה מבחוץ, וכתירוץ הא' הנ"ל, דמנכין להם קיני קנזי וקדמוני דהיינו אדום עמון ומואב.
7
ח׳לזה אמר ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא, ר"ל בראותו ריבוי העם ירא אולי יתקבל בשמים כתירוץ השני, דמחמת ריבוי העם נשלם החוב, ויוכלו לירש הכל, לז"א מואב עתה (ר"ל בראותי ריבוי עם כ"כ) ילחכו הקהל את כל סביבותינו, 'כל' דייקא, דמחמת רבויים יוכלו לירש הכל, וישלח לבלעם הנה באמת עם יצא ממצרים קודם זמנו, ואם תאמר אם כן מה מזיקך שלא ישלטו במואב כיון שיצאו קודם הזמן, לזה אמר הנה כסה את עין הארץ שהם רבים וא"כ הוא יושב ממלי, לזה אני מבקש לכה ארה לי אולי אוכל נכה בו, ר"ל אין אני מבקש ממך דבר גדול להכריתם לגמרי, דזה אי אפשר ואינו ביכולתך, רק אולי תפעול בקללתך שלא יתקבל בשמים תירוץ רק כתירוץ הראשון, שיהיה נכיון, והיינו אולי אוכל נכה בו שאנכה לו בעד תשלום הת' שנה, ויהיה הפעולה שעכ"פ אגרשנו מן הארץ הזו, וגם זה הוא דרך אולי שיש ספק בידי גם על זה.
8
ט׳וכי תימא למה אני מבקש ממך דבר מועט וגם זה בדרך אולי, לז"א שאין אני כשאר אנשים אשר אתה משטה אותם לגמרי, והם סוברים שיש יכולת בידך לברך ולקלל ואשר תחפוץ תעשה ולכן הם מבקשים ממך גדולות, אבל אני איני כך כי ידעתי כל מהותך כי את אשר תברך הוא כבר מבורך, רק אשר תאור אפשר לפעמים שיואר ע"פ דיבורך, אבל אין אתה כמו שסוברים שאר אנשים, לכן אין אני מתחיל כלל לבקש, רק אולי אפילו הכי איזה דבר מועט אפעול על ידך. ומשום הכי כתב אח"כ ויזבח בלק בקר וצאן ופירש רש"י דבר מועט שלא נהג בו כ"כ כבוד דלכאורה הוא תמוה ועם האמור ניחא.
9
י׳ואחר כך השיב לו בלעם על זה, הנה אתה רוצה לנכות להם מחמת שלא עבדו ת' שנה, ואין אתה ירא רק מחמת הסברא דריבוי עם, דע לך דאפילו בלי הסברא דריבוי עם אפילו הכי אין ממש בדבריך, כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, כי דיבורו לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר, ההוא אמר אמירה רכה לטובה ולא יעשה זהו דבר שאי אפשר, אבל ודבר דיבור קשה לרעה דהיינו ת' שנה הוא באמת אפשר ולא יקימנה, כי דיבור שיצאה לרעה חוזר, ואם כן אין ממש בדבריך כך נ"ל בביאור פסוקים אלו ונכון.
10
י״אאמנם לישב עוד דקדקוים אחרים, הנה דקדקו המפרשים. א' מה תלה היראה של בלק דוקא בראותו מה שעשה לאמורי, וכי בלאו הכי לא היה לו לירא, הרי כבר ראה נסים ונפלאות אחרים ומלחמת עמלק. ב' באומרו וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבואו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק, וקשה טובא הרי משמע שאומנתו של בלעם לא היה בכשפים כי בלק היה יותר קוסם, ואומנתו של בלעם לא היה רק שידע לכוין השעה שהקב"ה כועס, ואם כן למה שלח לו קסמים. ג' בתשובת בלעם נאמר קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפור לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר וכו', ופירש התרגום לא כעובדי בשרא דאינון גזרין למיעבד ותייבין ומתמלכין דהוא אמר ועבד וכל מימריה מתקיים, ודברים יתירים וכפולים יש בלשון זה. ד' אומרו לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, פירש"י ז"ל אפילו כשהם חוטאין לפניו אין בכך כלום, והרי כבר אמרו (בבא קמא נ.) כל האומר הקב"ה וותרן כו'. ה' אומרו אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו, פירש"י לשון גבורה.
11
י״בלכאורה תמוה מה ענין זה להיות תשובה לדברי בלק, בשלמא אם היה אומר לו בלק לעשות להם איזה רעה נגד רצון הקב"ה היה משיב כי כתועפות ראם לו, אבל הרי לא אמר לו בלק, רק שיקללם בשעה שהקב"ה כועס. ו' אמרו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, ופירש"י יבא עת כזאת, ובמדרש יש (דברים רבה ב, יד) דקאי בזמן שישראל שרויין על אדמתן מתכנסין מלאכי השרת ושואלין להקב"ה אימתי ר"ה והוא אומר להם מה אתם שואלים לי אני ואתם נשאל לישראל שבזמן שהם רוצים הן מקדשין החודש, ולכאורה מה ענין זה לכאן, גם תיבת כעת אין לו הבנה כלל, ורש"י ז"ל מישב לשון זה, ופירש עוד יבא עת אשר יאמר כו', אבל כ"ף הדמיון אין לו ביאור כלל.
12
י״גובהפטורה דפרשה זו (מיכה ו, ב) שמעו הרים את ריב ה' כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח עמי מה עשיתי לך (כמה טובות) ומה הלאיתיך (במצות), ויש לדקדק הא באמת נתן להם תרי"ג מצות. עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים (אע"פ שחטאתם בשטים) עד הגלגל (הבאתי אתכם לארץ ישראל והקמתם שם המשכן תחלה בגלגל) ויש לדקדק שבא לחשוב הטובות שעשה הקב"ה לישראל, אטו לא מצא רק ענין זה דבלק ובלעם, ותו למה הביא עצת בלק הא עיקר הראיה הוא רק מתשובת בלעם, ולא הוה ליה להביא רק תשובת בלעם. ותו יש לדקדק מה תלה הדבר בגלגל הוה לו לומר אל ארץ טובה.
13
י״דקודם שנתרץ כל זה נקדים פסוקי ואתחנן וזה תוארם, ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר אדני אלהים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך שכיבש ארץ סיחון ועוג וסבור דהותר מקצת הנדר, וקי"ל (נדרים ס"ו.) נדר שהותר מקצתו הותר כולו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כו' ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה כו' וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה. ויש לדקדק אומרו מי אל בשמים ובארץ כו' מאי שייכות לכאן ורז"ל נתעוררו בזה ואמרו (ברכות ל"ב.) לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל. ותו יש לדקדק אומרו וראה בעיניך ולא הזכיר לו מה שיראה, והוה ליה למימר וראה בעיניך את הארץ הטובה.
14
ט״וונקדים לתרץ שני מאמרים במסכת סנהדרין. מאמר אחד (סנהדרין צ:) שאלו הרומיים את ר' יהושע מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע עתידות, פירשו המפרשים דר"ל בדבר בחיריי מנין שיודע, דאילו בשאר ענינים מאחר שיודו שהש"י תקיף ובעל יכולת והכל מאתו והכל עושה ואין בלעדו, אם כן ודאי יודע, אלא דשאלו על בחיריי, והשיב להם ג"כ מדבר בחיריי אמר לו דכתיב (דברים לא, טז) הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אמרי ליה דלמא וקם העם הזה וזנה, אמר לו נקוט מיהא פלגא בידייכו. וקשה חדא מאי שייכות הנך תרי שאלות להדדי, ותו מה השיב להם נקוט מיהת פלגא, אין זה אלא דחיה בקש, ומה יענה לשאלה הראשונה.
15
ט״זמאמר ב' דף קי"ג וזה תוארו בקצרה אמר לו אחאב לאליהו לטותא דמשה לא נתקיימה שהתנה תנאי שלא יבואו הגשמים אלא א"כ לא יעבדו עכו"ם דכתיב והיה אם שמוע והאי גברא אוקים עכו"ם על כל תלם ותלם ולא שבק ליה מטרא למיזל מיסגד ליה מיד ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד חי ה' אלהי ישראל אם יהיו השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי בעי רחמי ויהבי ליה אקלידא דמיטרא לסוף כי הוי צערא בעלמא כתיב ויאמר ה' אל אליהו לך הראה אל אחאב ואתנה מטר דרש ההוא גלילאה משל דאליהו למה"ד לגברא דטרקיה לגלא סגר הדלת ואבדא למפתחא, פירש"י ז"ל כך עשה אליהו שנעל שערי מטר ולסוף אבד המפתח של גשמים שלא נפתח השער על ידו, דכתיב ואתנה מטר ולא כתיב ותן מטר.
16
י״זהקשו המפרשים למה התפלל אליהו דוקא שיומסר המפתח לידו שהוא שינוי הטבע ומנהג העולם, דקי"ל (תענית ב.) מפתח של גשמים לא נמסר לשליח, הוה ליה להתפלל בקצרה שלא ירדו גשמים. ב' לאיזה ענין אמר אחאב ולא שביק ליה מטרא למיזל כו' מה בצע לו לומר שהיו כ"כ גשמים מרובים, הרי לא בא רק לומר שלא נתקיים תנאי של משה רבינו ע"ה ואפילו אם היו גשמים רק בדרך הטבע דיו. ותו מאי האי דקאמר דאבדא למפתחא דלא כתיב ותן מטר, והרי ודאי אפילו כשהמפתח ביד שליח אפילו הכי ה' הוא הממטיר ובורא טיפי מטר, דזה אי אפשר לשליח מבלעדי הקב"ה, אם כן מנ"ל שנאבד המפתח מידו. ותו דאין המשל דומה לנמשל כלל, דהרי אליהו לא אבד המפתח אלא הקב"ה לקחו מאתו, והוא עצמו נתנו להקב"ה בעת שרצה מפתח של תחיית המתים כנודע.
17
י״חנקדים עוד דברי חגי הנביא (א', י) שהוכיח את ישראל להזדרז בבנין הבית ואמר, זרעתם הרבה והנה מעט אכול ואין לשבעה והמשתכר משתכר אל צרור נקוב כה אמר ה' שימו לבבכם על דרכיכם עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבדה אמר ה' פנה להרבה והנה למעט יען מה נאם ה' יען ביתי אשר הוא חרב. ויש לדקדק דפעם שני פנה להרבה הוא כפל, דכבר אמר זרעתם הרבה. ונתרץ כל זה בדרך דרוש ופלפול.
18
י״טלישב כל זה נקדים דהרמב"ם ז"ל כ' בהלכות שמטה ויובל פ' יג' הי"ג נ"ל שמה שכתוב בתורה לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה בארץ לא נאמר אלא בארץ שבעה עממין שירשוה ביניהם ונתחלקה להם, אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל אע"פ שיש בה קדושת ארץ ישראל, הכהנים נוטלים חלק בה. והשיג הראב"ד ז"ל דאם כן לא יטלו בה תרומות ומעשרות, דהא התרומה ומעשר הוא להם תחת חלק הארץ וראיתי כתוב שיש משיגים על הראב"ד דבמקום אחר משמע מדברי הראב"ד דתרומה ומעשר לא תלוי כלל בחלק הארץ, ועם מה שאכתוב יתישב.
19
כ׳ונראה דהראב"ד לשיטתיה באמת לא תלוי כלל תרומה ומעשר בחלק הארץ. דהנה הקשה בפרשת דרכים בדרך הקודש, לפי דברי הראב"ד דבמקום שיש לכהנים חלק אין להם תרומה, אם כן קשה דאמרינן בפרק חלק (סנהדרין צ.) מני לתחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן, והרי אהרן לא נכנס כלל לארץ ישראל וחיוב תרומה ליכא רק בארץ אלא מכאן לתחיית המתים וקאי מקרא זה אלעתיד שיתנו לאהרן הכהן תרומה, והרי במסכת בבא בתרא (קכ"ב.) אמרינן עתידה ארץ ישראל שתתחלק לי"ג שבטים, שבתחלה לא נתחלקה אלא לי"ב ולעתיד אף שבט לוי יטול חלק בארץ ישראל, שנאמר שער לוי אחד, ולפי זה לא יהיה לעתיד דין תרומה ככלל לפי דברי הראב"ד, ואיך אמר הכתוב ונחתם לאהרן. ותירץ משום דאיכא מאן דאמר (חגיגה ג:) קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא, ואיכא מ"ד דלא קידשה לעתיד, אבל קדושת עזרא קידשה לעתיד והכי קימא לן, אם כן אפילו בעת החורבן חייב בתרומה, כ"ש בימי המשיח דחיוב תרומה שהיה בהם לא נפקע.
20
כ״אוכתב עוד הפרשת דרכים שדבר זה מבואר בש"ס פרק חזקת הבתים בבא בתרא נ"ו. אמר שמואל כל מה שהראהו הקב"ה למשה חייב בתרומה לאפוקי מאי לאפוקי קיני קנזי וקדמוני דהיינו אדום עמון ומואב דאלו הארצות לא ירשנו עדיין עד לעתיד לא יהיה נוהג בהן תרומה ומעשרות. וקשה, חדא, מאי קמ"ל בהא דכל מה שהראהו חייב דבזה ליכא שום רבותא, ולא היה לו לומר רק כל מה שלא הראהו פטור. ותו תמוה למה יפטרו קיני קנזי וקדמוני מתרומה, וכי גרע מכל ארץ ישראל והרי אפילו עיירות שבחוץ לארץ שכובשין מלכי ישראל יש להם דין ארץ ישראל.
21
כ״בולהנ"ל ניחא דאמר שמואל רבותא כל מה שהראהו חייב אפילו לעתיד, דלא תפטריה מטעם שיש ללוי אז חלק בארץ, קמ"ל דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא, לאפוקי קיני קנזי וקדמוני דליכא בהו קדושה ראשונה, רק יתקדש אז בימי מלך המשיח, משום הכי ליכא תרומה, כיון דיהיה ללוי חלק עכ"ד. נמצא דמש"ס זו הוכיח הראב"ד סברתו, דהיכא דיש לשבט לוי חלק ליכא חיוב תרומה, ומשום הכי השיג על הרמב"ם.
22
כ״גאמנם לכאורה יש לפרש פירוש אחר בדברי שמואל, ואז לא קשה מידי ארמב"ם. דהנה במסכת זבחים (ק"ז:) יליף ר' יוחנן דהמעלה בזמן הזה קדשים בחוץ חייב משום דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא, והקשו התוס' דביבמות ס"ל לר' יוחנן דלא קידשה, ותירצו דדוקא לעינן תרומה לא קידשה אבל לכל שאר מילי קידשה לעתיד לבוא, משום דארץ ישראל ירושה איקרי דכתיב מורשה ירושה היא להם מאבותיהם, דאברהם קנה את ארץ ישראל בחזקה דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, וירושה אין לה הפסק. עוד תירצו דקדושת כל ארץ ישראל בטלה, רק דמשום הכי חייב בקדשים בחוץ משום דקדושת ירושלים לא נתחלקה תחלה, דכתיב בה (תהילים קלב, יד) זאת מנוחתי עדי עד, והחילוק הוא משום דארץ ישראל נתחלקה לשבטים ובכל חלק רק שבט אחד, אבל ירושלים לא נתחלקה לשבטים, משום הכי קדושתה יותר ולא בטלה.
23
כ״דוהנה אמרינן (גיטין ל"ח:) עמון ומואב טיהרו בסיחון, וכן עוים שהם אדום טהרו בכפתורים. לפ"ז אותן חלקי אדום עמון ומואב שטיהרו בסיחון וכפתורים, ולא היה יכול להיות נקנה לישראל עד אחר אותה העת ולא קנה אז אברהם מיד, דהא חזינן דאח"כ ג"כ לא היו יכולים ישראל להחזיק בהם עד שטיהרו, ואם כן לא היה יכול אברהם רק להחזיק שיקנהו אח"כ כשיכנס סיחון, ואם כן לא קנה באמת דהא קי"ל (בבא מציעא ל"ג:) אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם או דבר שאינו ברשותו, כגון שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו, דקי"ל בחושן משפט דלא קנה, אם כן אף על גב שהקנה הקב"ה לאברהם ארצות סיחון ועוג שהם מז' עממין, והם היו עתידים לקנות אח"כ עיירות אלו אפילו הכי אברהם לא קנה אותם ואינם ירושה, ובטלה קדושתן בעת החורבן, ופטורים מתרומה.
24
כ״הוהנה בחושן משפט (סי' ר"ג) יש ג' דיעות (ע"ש בסמ"ע) המקנה לחבירו דבר שאינו ברשותו עם דבר שברשותו, כתב המרדכי יש אומרים שקנה שניהם ויש אומרים שלא קנה שניהם, ור' שמחה ס"ל דזה קנה וזה לא קנה, משום דכל כהאי גונא דמי לקני את וחמור דקיימא לן קנה מחצה, והכי פסק רמ"א שם, אם כן לדיעה דקנה שניהם שפיר קנה אברהם עיירות אלו וחייבין אף אחר החורבן, ולדיעה דלא קנה שניהם, אם כן לא קנה אברהם כל ארץ ישראל, ואם כן לכל ארץ ישראל לא קידשה רק לשעתה ופטורים מתרומה אחר החורבן, לתירוץ תוס' הראשון, דהא דקידשה לעתיד לבוא היינו מטעם ירושה, אכן להלכתא דקי"ל כרבינו שמחה, הנך חייבין והנך פטורים.
25
כ״וואנן קי"ל באמת ביו"ד דבזמן הזה חייב בתרומה מדאורייתא משום דקידשה לעתיד לבוא, וזה יאמר שמואל כל מה שהראהו הקב"ה למשה רבינו ע"ה חייב אפילו בזמן הזה, דלא נפטרים כדעת היש אומרים דלא קנה הכל. ולאפוקי קיני קנזי קדמוני, דלא תימא כדעת היש אומרים דקנה הכל, אלא דהנך שטיהרו פטורים משום דהלכתא כר' שמחה, ובהיות הפירוש כך בדברי שמואל, אין ראיה לסברת הראב"ד ולא קשיא כלל אהרמב"ם.
26
כ״זאכן להרמב"ם לשיטתיה אי אפשר לפרש כך דברי שמואל, דהנה בההוא דקידושין (נ:) מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וקידש אדם אחד את כולם אמרו חכמים אין האחיות מקודשות והשאר מקודשות, עיין בב"י אבן העזר סי' מ"א דמחולק הרי"ף והרמב"ם, הרי"ף ס"ל דאע"ג דאחיות אינו מקודשות אפילו הכי אינך מקודשות דהוי קני את וחמור דקנה מחצה, והרמב"ם ס"ל דוקא קני את וחמור שאמר שני דיבורים את לחוד וחמור לחוד לכן מתקיים דיבור את אע"ג דדיבור השני נתבטל, אבל כאן שאמר בדיבור אחד כולכם מקודשות לי מתוך שלא קנה חצי לא קנה גם אידך חצי, וההוא מעשה מוקי בדאמר כולכם הראויות לביאה תתקדש ע"ש.
27
כ״חלפי זה הכא באברהם שאמר לו הקב"ה בדיבור אחד כי כל הארץ לך אתננה, אם כן לא קנה אברהם כל ארץ ישראל אפילו לפי דברי ר' שמחה, ואם כן אי אפשר לפרש כך בדברי שמואל, אלא על כרחך כפירוש הפרשת דרכים, משום הכי השיג הראב"ד על הרמב"ם לשיטתיה, דלדידיה מוכח הך סברא דהיכא דיש לכהנים חלק בארץ אין להם בתרומה, דכך מוכח מדברי שמואל, אכן הראב"ד יסבור כהרי"ף וא"כ שפיר יש לפרש כפירושנו, משום הכי ניחא לדידיה, וס"ל לדידיה דלא תלי כלל תרומה בחלק הארץ.
28
כ״טאמנם דלפי זה קשה על הרמב"ם, איך פסק דקידשה לעתיד לבוא, והרי אברהם לא קנה לדידיה כל ארץ ישראל, ואם כן אינה ירושה. אכן מהר"י אדרבי מחולק עם הפרשת דרכים, דמהר"י כתב (עיין פרשת דרכים בדרך הקודש דרוש ג') דסיחון ועוג אינו בכלל ארץ ישראל כלל דאינו מז' עממין, ולא הראהו הקב"ה למשה כלל ואינו חייב בתרומות ומעשרות מדאורייתא, ואינו בכלל כי לך אתננה, והפרשת דרכים חולק עליו. ולהנ"ל על כרחך הרמב"ם ס"ל כמהרי"א, דמשום הכי אתי שפיר דקנה אברהם כל ארץ ישראל, דהרי לא היה כאן בכלל דבר שלא בא לעולם, דלא הקנה לו כלל ארץ סיחון, משום הכי קידשה לעתיד לבוא, משא"כ לפי דברי הפרשת דרכים אזי להרמב"ם בטלה קדושת הארץ בחורבן, והנה משה רבינו ע"ה דרצה ליכנס לארץ ישראל מטענה דהנדר הותר מקצתו, היינו כדיעה זו דארץ סיחון הוא בכלל ארץ ישראל, דאז הותר מקצת הנדר.
29
ל׳והנה איתא פלוגתא בסנהדרין (ק"י:) חד אמר דור המדבר אינם חיים לעתיד דכתיב (תהילים צה, יא) אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, וחד אמר חיים ומשום הכי נקבר משה רבינו ע"ה בחוץ לארץ כדי שבזכותו יקומו מתי מדבר, ואי משום השבועה אמרינן למנוחה זו אינן באין אבל באין למנוחה אחרת, וכיון שקדושה הראשונה בטלה בעת החורבן, ואח"כ לעתיד הוא קדושה אחרת, משום הכי אין כאן שבועה. לפי"ז לכאורה ממה נפשך אין יכול משה רבינו ע"ה לבא לארץ ישראל, דאי ארץ סיחון אין לה דין ארץ ישראל אם כן ליכא כאן הותר מקצתו, ואי יש לו דין ארץ ישראל שהוא מז' עממין אם כן לא קנה, אם כן כל ארץ ישראל לא קנה אברהם, ולאו ירושה היא ולא קידשה הכל לשעתה, ואם כן יכולים דור המדבר לחיות לעתיד לבוא, וצריך הוא ליקבר עמהם בחוץ לארץ כדי שבזכותו יעלו.
30
ל״אאכן אפילו הכי רצה משה רבינו ע"ה ליכנס, משום דיש סברא לסתור ממה נפשך זה, דנהי דדבר שאינו ברשותו הוי כדבר שלא בא לעולם, מ"מ הא בפירות דקל קנה משום דבודאי יבואו, רק דבדבר שאינו ברשותו לא קנה משום דמי יימר שיבא בשום פעם לרשותו. והנה רש"י פירש לזרעך נתתי ולא אמר אתן, משום דכל מה שהקב"ה מבטיח הוי כאלו כבר נעשה לפי שאין לו מונע, נמצא לפי זה אפילו אי סיחון הוי ארץ ישראל אפילו הכי קידשה לעתיד לבוא, כי אברהם קנה הכל, דלא שייך בהבטחת הקב"ה דבר שאינו ברשותו, דהא ודאי יבא, ואם כן לא בטלה הקדושה ואין תקנה למתי מדבר, ויכול משה רבינו ע"ה לבא לארץ ישראל. אכן נתברר למשה רבינו ע"ה שלא אפשר שיבא לארץ ישראל, בעת שהראהו הקב"ה למשה כל הארץ ולא ראה ארץ סיחון ועוג, לפי דברי מהרי"א, וידע דארץ סיחון ועוג פטורים מתרומות ומעשרות, ועל כן אינו בכלל ארץ ישראל, אם כן הנדר לא הותר מקצתו, אז הבין בעצמו שאי אפשר שיבא לארץ ישראל.
31
ל״בוזה ביאור הפסוקים ואתחנן כו' באמת אתה החלות כו', שהותר מקצת הנדר דארץ סיחון ועוג היא ארץ ישראל, וכי תימא אם כן יש תקנה למתי מדבר, זה אינו, כי מי אל בשמים ובארץ כו' ואם כן אעברה נא, והשיבו הקב"ה רב לך כו' עלה ראש הפסגה כו' וראה בעיניך כי לא תעבור, דאז אתה בעצמך תבין ותשכיל שאי אפשר לך לעבור וכנ"ל.
32
ל״גוהנה הר"ש כתב בפ"י דשביעית דקדושה שניה שקידשו בימי עזרא את הארץ לא היה ע"פ הדיבור רק מעצמם קידשו כדי להתחייב בתרומות ומעשרות, אבל רשות היה בידם שלא לקדש ואז יהיו פטורין מתרומות ומעשרות, ולשטת הראב"ד דהיכא דיש לשבט לוי חלק אין נוהג תרומות ומעשרות, רק דמשום הכי לעתיד ינהוג תרומות ומעשרות משום דנשאר קדושת עזרא, ואנן קי"ל באמת קדושה ראשונה בטלה, רק קדושת עזרא לא בטלה, אם כן איך אמר קרא ונתתם תרומה לאהרן לעתיד, הא קדושה ראשונה תיבטל, ואולי לא יקדש עזרא, ולא יוקדש ארץ ישראל רק בימי המשיח, ויהיו פטורים בתרומות ומעשרות, כיון דאז יהיה ללוי חלק.
33
ל״דאכן כיון דבאמת הקב"ה יודע עתידות אף בדבר בחיריי, וידע שיקדשוהו בימי עזרא ויהיה חיב בתרומות ומעשרות לעתיד, משום הכי אמר ונתתם לאהרן, לזו נתחכמו הרומיים ושאלו מנין שהקב"ה מחיה מתים, וכי תימא מקרא דונתתם, קשה מנין יודע עתידות בדבר בחיריי, ואם כן אי אפשר כלל לפרש דקאי אלעתיד דדלמא לא יקדשו בימי עזרא, אלא דכיון דנימא דבדבר בחירי אינו יודע עתידות אתי שפיר קרא כפשוטו, דהא חטא מי מריבה עדיין לא היה אז, ואלמלא חטא זה היה אהרן נכנס לארץ ישראל, וחטא תלוי בבחירה, ומשום הכי אמר בפשוטו ונתתם לאהרן ולא מוכח תחיית המתים, ולזה השיב להם מקרא דוקם ונקוט מיהא פלגא דיודע עתידות, ואם כן נסתר פי' שלכם בקרא דונתתם לאהרן ונשאר פירוש שלי וכנ"ל וא"כ מוכח תחיית המתים מקרא דונתתם לאהרן דקאי אלעתיד.
34
ל״הובזה יבואר פסוקי בלק, הנה בלק קוסם גדול היה וסמך מתחלה שיתגבר על ישראל בכשפיו, ואף על גב שידע כי לא נחש ביעקב, מבואר בספרים דזהו דוקא בארץ ישראל דשם ליכא ממשלת השר, רק בחר לו יה לחלקו, משום הכי אין שליטה לכשפים בישראל, משא"כ בחוץ לארץ שיש שם ממשלת השרים יוכלו כשפים לשלוט, משום הכי לא היה ירא בלק, אכן בראותו כי כבר כבשו ארץ סיחון ועוג נפל ספק בלבו אולי סיחון ועוג בכלל ארץ ישראל, ואם כן כבר בטלו כשפיו דיש להם כבר זכותא דארץ ישראל, לזה התחכם בלק לשלוח אצל בלעם, ואז יבא עליהם משני צדדים בדרך ממה נפשך.
35
ל״ודהנה ארז"ל קוסם גדול היה בלק ראה שעתידין ישראל לחטוא שם אמר מעתה יחול עליהם קללת בלעם מחמת שיגרום החטא, אכן ארז"ל (שבת פ"ח.) ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם ההר כגיגית כו', ואמר ר"א מכאן מודעא רבא לאורייתא, ואף על פי כן הדור קיבלוה בימי אחשורוש, הקשו הקדמונים הרי כבר קבלוהו בערבות מואב ושם לא היה אונס, ותירצו דגם שם היה אונס יראים שלא יביאם לארץ ישראל, והקשה בתשובות מוהרי"ק הא מניעת הריוח לא מיקרי אונס, ותירץ דארץ ישראל מוחזקת היא מאברהם והרי היא כבר שלהם, והוי שפיר אונס שלא יקח הקב"ה מהם דבר שהוא כבר שלהם.
36
ל״זעוד יש מקשים, הא בגלגל כשהקימו המשכן קבלו ג"כ על עצמם ושם לא היה כלל אונס, דהא אנו רואין שהחזיקו גם בגלגל אחר הכיבוש והחילוק בכל המצות, ואז כבר עבר האונס, אלא דיש לומר דאותה קבלה הוא רק בעת שיהיו בארץ ישראל, ומודעא דקאמר הש"ס היינו בגלות. מעתה לפי טענת מודעא אין מקום לקללת בלעם לחול עבור שעתידים לחטוא, דהא איכא טענת מודעא, אכן המודעא אינה רק אי ארץ ישראל מוחזקת כדברי מוהרי"ק, משא"כ אי אינה מוחזקת לא מהני הטענה, דהא חטאו אחר קבלה דערבות מואב. נמצא יש לבלק ממה נפשך, דאי סחון ועוג אינו ארץ ישראל אם כן יתגבר בכשפיו, ואם הוא ארץ ישראל אם כן לא קנה אברהם את ארץ ישראל וליכא טענת מודעא, ויוכל קללת בלעם לחול, ואי תיקשי לך מה ירא מואב כיון דידע דאין להם חלק במואב, כבר ביארתי לעיל דירא כי רב הוא, אולי ריבוי העם השלים החשבון, ואפילו הכי באברהם שאמר לו הקב"ה ת' שנה לא כך היה ודו"ק.
37
ל״חאכן יש שתי סברות לסתור ממה נפשך זה. חדא, הוא הסברא שאמר משה רבינו ע"ה אשר מי אל כו', דהיינו כיון שיכולת בידו לעשות כל מה שהוא חפץ שפיר קנה אברהם, ממילא אע"ג דסיחון ועוג הוא ארץ ישראל וליכא כשפים, ואפילו הכי קנה אברהם ואיכא נמי מודעא. עוד יש סברא, דהא קי"ל בחושן משפט דהא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, היינו רק לענין שיכול לחזור בו קודם שבא לעולם, אבל כל זמן שלא חזר בו הרי הוא שלו, ואם כן לא שייך דין זה רק באדם, משא"כ הקב"ה דדיבור שיצא מפיו אינו חוזר, ממילא קנה אברהם.
38
ל״טובזה נבא אל הביאור, אמר וירא בלק את אשר עשה ישראל לאמורי לכן ויגר, כי בתחלה היה בטוח בכשפיו, משא"כ עתה נפל ספק בלבו אולי סיחון ועוג הוא ארץ ישראל, ולכן שלח לבלעם בחושבו שממה נפשך באחד מהם יתגבר עליהם, או בכשפיו או בקללת בלעם, ולזה אמר וילכו זקני כו' וקסמים בידם ואז וידברו אליו דברי בלק לומר באלו השנים ודאי נתגבר עליהם בממה נפשך או שיעור הפסוק כך ויבואו אל בלעם וידברו ר"ל שדברו כך אליו דברי בלק, ר"ל שיצטרף אליו גם דברי בלק היינו כשפיו אז יתגברו בממה נפשך. והשיבו בלעם הנה יש ב' סברות אשר על ידם נסתר הממה נפשך שלך, חדא כי לא איש אל ויכזב לשון תוחלת נכזבה, ואל פירושו תקיף, והוא סברת משה רבינו ע"ה שהוא אל ויכולת בידו. וסברא שניה שאינו בן אדם להתנחם לחזור מדיבורו, וזהו שאמר התרגום לא כעובדי בשרא דאינון מתמלכין בהו שייך דין שלך דאין מקנה דבר שאינו ברשותו, משא"כ בהקב"ה דהוא אמר ועביד שאינו חוזר בדיבורו דכל מימרא מתקיים, ר"ל שיכולת בידו, ואם כן בשני סברות אלו נסתרו שני הצדדים שלך, דאע"ג דסיחון ועוג הוא ארץ ישראל ולא מהני כשפים, ואפילו הכי ארץ ישראל מוחזקת ואיכא מודעא.
39
מ׳וזה שאמר, שנתבטל הממה נפשך שלך, כי לא הביט און ביעקב, דלא מהני לך מה שעתידין לחטוא, כי אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם, ר"ל בכח וגבורה הוציאם ונתן להם התורה בע"כ ואיכא מודעא, והצד השני של כשפים באומרך דסיחון ועוג לאו ארץ ישראל, דע לך כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת (פירוש כמו העת) אשר יאמר כו' דהיינו בעת ששרוין על אדמתן בארץ ישראל כדברי המדרש, דאז אתה יודע שאין כשפים שולטין, הכי נמי עכשיו אין שולטים בהם כבר כשפים, ואי אפשר לך לבא עליהם אפילו בשני הצדדים שלך גם יחד שאמרת ודו"ק.
40
מ״אועם האמור נבא לבאר פסוקי ההפטורה שהוכיח הנביא את ישראל למה לא הקימו המצות עמי מה עשיתי לך כו', והוא בהקדם שפרשתי דברי ירמי' הנביא ע"ה אמר (ירמיה כ, ז) פתיתני ה' ואפת חזקתני ותוכל מדוע הייתי לשחוק, פירש"י דקאי על הנבואה כי ה' פתהו לנבואה ולכן היה לשחוק, וקשה כפל לשון, ותו דאם פתהו ונתפתה למה חזקו עוד אח"כ אחר שכבר נתפתה. ופירשתי על פי דברי המדרש דאף אם לא כפה עליהם ההר כגיגית כבר נתרצו ישראל לקבלת התורה רק הקב"ה עשה זאת בכוונה לטובתם כדי שיהיה להם טענת מודעא, וזהו שטען ירמיה עבור כלל ישראל הרי דאפילו שמעיקרא פתיתני ה' ואפת, ואפילו הכי חזקתני ותוכל בכדי שיהיה מודעא אם כן מדוע הייתי לשחוק.
41
מ״ביוצא מזה שמה שחזקם הש"י ואנסם לקבלת התורה היה לטובתם, וזה אמר ראה מה עשיתי לך כמה טובות ואפילו ומה הלאיתיך, ר"ל אפילו מה שהלאיתיך ואנסתיך היה ג"כ לטובתך, וראיה זכר נא מה יעץ בלק שהוצרך לשית עצות לבא עליכם בממה נפשך לפי שהחטא לבד לא הועיל משום המודעא, וראה ג"כ מה ענה אותו בלעם שלא תועיל החכמה שלו לפי דאיכא טענת אונס, אם כן מעולם לא עשיתי לכם רק טובות למה לא תשמרו מצותי, וכי תימא מיניה וביה שדי ביה נרגא דמשום זה גופיה אין אנו מקיימין התורה מחמת המודעא, דבשביל זה אנו פטורים מלקיים, לזה אמר דזה אינו רק מן השטים עד הגלגל, דהא בגלגל כבר קבלתם מעצמכם בעת שעבר האונס ובטלה המודעא, ודו"ק בכל זה שהוא דרוש ופלפול.
42
מ״גונבא לבאר יתר המאמרים, ונקדים דברי זכריה אחר שהוכיח את ישראל לעשות הבית אמר (זכריה י, א) שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עושה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה, ויש לדקדק מה ענין זה לבנין הבית. עוד יש לדקדק עושה הוא לשון הווה ויתן להם הוא לשון עתיד. והנראה לומר דמבואר בש"ע אורח חיים אין שואלין הגשמים בברכת השנים אלא בארץ ישראל לבד, אבל בשאר ארצות אפילו עיר גדולה כננוה או ארץ אחת כולה כמו ספרד או אשכנז כיחידים דמיא ובשומע תפלה, וכתב הב"ח והט"ז דאפילו בשומע תפלה אסור להתפלל בצבור רק ביחיד מטעם דהוי טירחא כלפי שמיא, דעיקר השגחת השי"ת ליתן מטר הוא רק בארץ ישראל בזמן שהם צריכים, אבל בזמן ששאר ארצות צריכין המטר הוי שלא בזמנו, ולכן אסור להתפלל רק ביחיד ואפילו התענית שגוזרין דינו כתענית יחיד לפי שאין שם נשיא.
43
מ״דואמרינן (בתענית י.) ארץ ישראל משקה הקב"ה בעצמו ושאר ארצות ע"י שליח, שנאמר (איוב ה, י) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. וכתבו המפרשים דהנפקא מינה כי הדבר שבא ע"י הקב"ה בעצמו, אזי רשות אצלו לחנות את אשר יחון ולרחם וליתן מתנות חנם, אע"פ שאינו כדאי וא"צ זכות כ"כ, ומש"ה ארז"ל (תענית ט.) מטר בשביל יחיד, לאפוקי מה שהוא ע"י שליח הוא רק ע"פ הדין הגמור, וצריך זכות הרבה ולא יבא המטר בשביל יחיד.
44
מ״הוהנה ודאי דכל מעליותא דארץ ישראל הוא דוקא בהיות קדושתה קיימת, משא"כ למאי דקיימא לן דקדושה ראשונה בטלה לעתיד לבוא, אם כן דינה כחוץ לארץ לענין זה, וזהו שאמר שאם יבנו בית המקדש ויחזור קדושת הארץ אזי יהיה לכם תרתי לטיבותא לענין המטר, כי שאלו לכם מטר, 'שאלו' דייקא, שתוכלו להתפלל ברבים כדין ארץ ישראל בקדושתה, הגם כי ה' עושה חזיזים תמיד גם עתה כי עשיית החזיזים אין ביד בריה בעצמו, ומטר גשם יתן להם בעצמו, ר"ל אחר שיבנו בית המקדש יתן גם המטר בעצמו, ואז איכא מעלה לאיש עשב בשדה שהמטר בשביל יחיד והיה די להתפלל ביחיד, על אחת כמה וכמה שתתפללו ברבים ואיכא תרתי לטיבותא, משא"כ עתה דליכא קדושת הארץ.
45
מ״ואכן זהו בכל שאר ארץ ישראל, משא"כ בירושלים שכתבו התוס' דקדושתה קיימת לעולם, ממילא תמיד יש בה הני תרתי לטיבותא אפילו בעת חורבנה, והטעם דעדיפא ירושלים מכל ארץ ישראל, היינו לפי שקדושתה היא קדושה כוללת שלא נתחלקה לשבטים, ויש לכלל ישראל חלק וזכות בירושלים וכנ"ל. והנה מה שירושלים לא נתחלקה לשבטים יש בו ב' טעמים. טעם אחד כי הקרבנות והמזבח וכל צורכיהן צריך להיות משל כל ישראל, לכן לא נתחלקה. ועוד משום שכל ישראל נצטוו על מינוי שופטים בכל שעריך דהיינו סנהדרין קטנה בכל עיר, ואיתא בסנהדרין דעיר קטנה פטורה, א"כ במה מקיימין מצות בכל שעריך, היינו בסנהדרי גדולה שישבו בירושלים דמיקרי בכל שעריך, לפי שכל השבטים יש להם חלק בה. וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהילים קכב, ג) ירושלים היא תמיד הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, דשם יש תמיד יחדיו הנך תרתי לטיבותא, והטעם ששם עלו שבטים שבטי יה, שכל השבטים עלו שם להקריב קרבנות, ועוד כי שמה ישבו כסאות למשפט כו', ומש"ה קדושתה כוללת וקידשה לעתיד לבוא, ממילא יש בה תמיד הנך מעלות.
46
מ״זבאופן אחר ביארתי פסוקי זכריה, דהמפרשים דקדקו בשינוי הלשון מטר בעת מלקוש. ונ"ל דהנה המחקרים הקשו במה שאנו רואין בכל עת שיש איזה צער בעולם וגזירה אזי מבטלין ע"י תפלה, והרי הבורא ב"ה הוא פשוט תכלית הפשיטות לא ישיגהו שינוי וחילוף, ואיך יצוייר אצלו שינוי רצון ע"י התפלה. אכן בש"ס יש תירוץ על זה, והוא אמרם ז"ל (חולין ס:) מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע ולא יצאו עד שבא אדם הראשון וביקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו, מלמד שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, אשר לפ"ז אין כאן שינוי רצון כי כך היה הרצון מתחלה להעציר הגשמים כדי שיתפללו ואח"כ ירדו גשמים, וזהו האמור במשה רבינו ע"ה ואתחנן כו' אל תוסף כו', כי משה רבינו ע"ה העתיר והרבה בתפלה והתפלל תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן לבטל הגזירה, אע"פ שלא יצוייר שינוי רצון בסוברו כי הגזירה לא היה רק כדי שיתפלל, והשיבו השי"ת אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה איני חפץ כלל שתתפלל בזה ושינוי רצון אי אפשר, ומזה הבין שאי אפשר לבטל הגזירה, הרי דאף דבכל עת צוקה חייבין להתפלל, מ"מ בדבר שאין הדין להתפלל אזי התפלה בחנם, דהא שינוי רצון אי אפשר וכאמור.
47
מ״חאכן יש עוד תירוץ אחר לקושית המחקרים, כי התפלה לבדה באמת אינה מועיל בלתי התשובה עמה, וליכא כאן שינוי רצון כי בהטיב מעשיו נתבטל הגזירה, נמצא שבדבר שהדין להתפלל יוכל להועיל אף בלי תשובה, משא"כ במה שאין הדין להתפלל ליכא למימר שהקב"ה מתאוה לתפלתן, וצ"ל התירוץ השני, וצריך אל התפלה דוקא תשובה, אבל בלא תשובה לא תועיל, נמצא יש לכל תירוץ מעלה וחסרון, דלתירוץ א' אין צריך תשובה, אך בדבר שהדין שלא להתפלל ודאי התפלה לא תועיל, ותירוץ ב' איפכא דצריך תשובה, אבל תועיל אפילו במה שאין דינו להתפלל.
48
מ״טואמרינן במס' תענית (תענית י. במשנה) הגיע י"ז במרחשון דאז זמן רביעה א' ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים מתענין ולא בצבור, הגיע ר"ח כסלו ולא ירדו גשמים שאז זמן רביעה ב' גוזרין ג' תעניות על הצבור, ואח"כ ז' תעניות ומרבין בתפלה, הנה כי כך הוא אפילו בארץ ישראל אין מטריחין לפניו ית"ש בענין הגשמים, לכן בזמן רביעה ראשונה רק יחידים מתענין דרך תשובה בלי תפלה בצבור, אך בבוא עת רביעה ב' ועדיין לא ירד אף רביעה א' דאז יש חשש סכנת נפשות חללי רעב ח"ו לכן ההכרח לא יגונה להעתיר בתפלה, נמצא ברביעה ראשונה שאין הדין להתפלל אזי התפלה בחנם, דהא לא יצוייר שינוי רצון, משא"כ ברביעה ב' יש סכנת נפשות והדין נותן להתפלל, אז יש מקום לתפלה זו דאז שייך שפיר תירוץ הש"ס שהקב"ה מתאוה כו'.
49
נ׳וזהו שאלו מה' מטר, היינו דדי בתפלה לבד על המטר הראשון, אם הוא בעת מלקוש, דהיינו שכבר זמן מטר השני ועדיין לא היה מטר הראשון, אז התפללו עליו בצבור ודי בתפלה, כי כבר עבר חוק וזמן הגשם חלף הלך לו, ועדיין לא בא אפילו רביעה א', לכן עתה תתפללו עליו, כי גם ע"י התפלה לבד ה' עושה חזיזים ומטר גשם יתן להם.
50
נ״אבדרך אחר יש לפרש, דהנה המפרשים הקשו דברי הש"ס אהדדי, דאיתא בתענית (תענית ב.) אמר ר' יוחנן שלשה מפתחות לא נמסרו לשליח של גשמים ושל חיה ושל תחיית המתים במערבא אמרו אף מפתח של פרנסה דכתיב (תהילים קמה, טז) פותח את ידך, ופריך ור' יוחנן מאי טעמא לא חשיב לה ומשני גשמים היינו פרנסה, הרי סבירא ליה לר' יוחנן דגשמים ופרנסה כחד מילתא הויין, ובדוכתא אחרינא (תענית ט.) אמר ר' יוחנן מטר בשביל יחיד דכתיב (דברים כח, יב) יפתח ה' לך את אוצרו, פרנסה בשביל רבים דכתיב (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם, הרי דיש חילוק בין מטר לפרנסה דפרנסה חמיר ובעי זכותא דרבים.
51
נ״בותירצו, שיש שני מיני מטר, האחד הצריך רק בשביל תוספות ברכה אבל אפשר לעולם בלעדו, זה אינו נקרא פרנסה כיון דאין בו צורך כל כך, ובא אפילו בזכות כל שהיא דהיינו בשביל יחיד, אבל כשנעצרו הגשמים זמן גדול כמה ימים באופן שאם לא עכשיו אימתי, וח"ו בלעדיו יהיה רעב בעולם זה נקרא פרנסה, והיינו דתנן סדר תעניות כיצד ברביעה ראשונה דהיינו בי"ז במרחשון היחידים מתענין, הגיע ר"ח כסלו שהוא זמן רביעה ב' גוזרין תעניות על הציבור ומרבין בתפלה, משום דאם לא עכשיו אימתי, הרי דהש"ס חילק ביניהם.
52
נ״גוזהו בעצמו דברי ר' יוחנן, מטר בשביל יחיד, ר"ל המטר הראשון שהוא רק לתוספות ברכה על כרחך בשביל יחיד הוא בא ג"כ, דהא חזינן דאין מתענין בו אלא יחידים, אבל פרנסה דהיינו כשנעצרו כמה ימים, דאז חיי נפש תלויין בו והוי בכלל פרנסה, אינו בא רק בשביל רבים, דמשום הכי רבים מתענין בו ומתפללין בכנופיא, וזהו שאמר שאלו מה' מטר, ר"ל שצריכין אתם להקבץ יחדיו להתפלל בצבור לעורר זכות הרבים על המטר, והטעם בעת מלקוש, ר"ל כי כבר הגיע זמן המלקוש ועדיין לא בא מטר, והוי בכלל פרנסה וצריכין זכות הרבים.
53
נ״דואמנם כל אלה בהיות ישראל שרויים על אדמתם, ואז הרשות נתונה להזכיר בצבור כדאיתא בש"ע, דכיון שהנשיא גוזר עליהם תענית הוי תענית ציבור, אבל בחוץ לארץ אשר אין מנהל לנו ולא מחזיק בידינו, הוי הכל תענית יחיד ואסור להטריח כלל להתפלל בצבור, א"כ בשלמא בתחלת עצירת גשמים, דאז יש כח ליחיד להתפלל על הגשמים שפיר, אבל עתה שנעצרו הגשמים כ"כ עד שחיי נפש תלוים בהם והוי בכלל פרנסה, וא"כ אית ביה תרתי דסתרי כמו זיבורא ועקרבא שצריך לו דוקא תפלת הרבים, אבל זכותא דיחיד אין מועיל, ובאמת אין רשאין להתפלל בצבור בחוץ לארץ, וא"כ ממה נפשך אם יתפלל ביחיד אינו מועיל, ואם יתפללו ברבים נשאר קושית המחקרים כיון דבזה אין הקב"ה מתאוה לתפילתן.
54
נ״הוזהו דברי חגי הנביא זרעתם הרבה כו' כה אמר ה' שימו לבבכם כו' ובנו הבית, ואמר הטעם כי כעת קודם בנין הבית פנה להרבה, אתם צריכין לפנות עצמכם לזכות הרבים להתפלל ברבים, ובאמת והנה למעט, שאין רשאין להתפלל אלא ביחיד, וא"כ ממה נפשך אין טוב, לז"א יען מה יען ביתי אשר הוא חרב לאפוקי כשיבנה בית המקדש ויהיו שרויים על אדמתם אז יוכלו להתפלל ברבים.
55
נ״ולפ"ז בחוץ לארץ כשהגיע המטר לכלל פרנסה דהיינו שנעצר זמן הרבה דאי אפשר להתפלל לא ביחיד ולא בצבור, דביחיד אינו מועיל ובצבור אינו מועיל ג"כ משום קושית המחקרים, דלא שייך התירוץ שהקב"ה מתאוה לתפלתן, כיון דבחוץ לארץ אסור להתפלל בצבור, וא"כ אין תקנה אלא ע"פ תירוץ השני דלעיל על קושית המחקרים, וא"כ אין הדבר תלוי אלא בתשובה. וזהו שאמר הנביא (הושע יא, ז) ועמי תלואים למשובתי, ר"ל שיש פעם שהם תלוים דוקא בתשובה, אבל תפלה לחוד לא מהני, כגון ואל על יקראוהו יחד לא ירומם, ר"ל באם שהדבר שצריך לקרוא ולהתפלל עליו א"א שיתרוממו יחד להתפלל בצבור, אזי צריך דוקא תשובה כנ"ל.
56
נ״זובזה יבואר המאמר דאליהו כי העציר הגשמים זמן מרובה ג' שנים עד שהיו תלויין בהם חיי נפש והוי בכלל פרנסה, ושוב לא היה אפשר לאליהו ז"ל להחזירו לא בתפלת יחיד ולא בתפלת רבים, כמו שהדבר בחוץ לארץ דבעינן דוקא תשובה ובאמת לא עשו רוב ישראל תשובה, רק לפי שהיה הדבר בארץ ישראל, וכבר אמרינן דבארץ ישראל כיון שהקב"ה בעצמו נותן בלי שליח אין צריך זכות הרבים, לז"א לך הראה אל אחאב ואתנה מטר, 'ואתנה' דייקא, שאני בעצמו אתן המטר, ולא היה הדבר יכול להיות ע"י אליהו ז"ל, וזהו המשל שאליהו סגר הדלת ושוב לא היה יכולת בידו לפתוח והוצרך הקב"ה לפתוח. והמשך כל המאמר יבואר כך, דאחאב אמר לאליהו שהתנאי שהתנה משה רבינו ע"ה לא נתקיים, ולא שהכחיש בהשגחת השי"ת רק שבא בטענה והבליע הטענה בתוך דבריו, והוא דקי"ל כל תנאי שאי אפשר לקיימו ע"י שליח התנאי בטל ומעשה קיים, והואיל והמטר בא ע"י הקב"ה בעצמו ואינו נמסר לשליח לכן התנאי בטל, ואף כשעובדין ע"ז יורדין גשמים.
57
נ״חאכן מבואר בפרשת דרכים, דדוקא גשמים הבאים מאוצר טוב אינן באין ע"י שליח, אבל גשמים הבאים מאוצר שאינו טוב בא ע"י שליח אפילו בארץ ישראל, ואיתא עוד שם בפרשת דרכים הסימן איזהו מאוצר הטוב ואיזהו מאוצר שאינו טוב, וכתב דכשהגשמים מרובין מאד בשפע רב הם מאוצר טוב, וזהו שאמר ולא שביק מיטרא למיזל מיסגד, לומר שבאו בשפע רב מאוצר הטוב, דבהאי גוונא אינו תלוי בתנאי כיון דא"א לקיימו ע"י שליח, ולזה בא אליהו ז"ל להוציא הדבר מלבו ואמר חי ה' כו' ובעא רחמי ואימסר ליה איקלידא, להורות שאפשר לקיימו ע"י שליח, אכן אח"כ מחמת שנעצר הרבה אבד המפתח וכאמור ודו"ק.
58
נ״טהיוצא לנו מזה שאין הדבר תלוי אלא בתשובה, ומחסד הקב"ה על עמו שהודיע איכות התשובה, על דרך שאמר הכתוב (עמוס ג, ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, ופריך הש"ס (עבודה זרה ד.) מאן דאית ליה סוסיא ברחמים מסיק ליה, ומשני משל לאחד שנושה בשני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו מאוהבו נפרע מעט מעט ומשונאו נפרע בבת אחת. ויש לדקדק היכא רמיזא הא מלתא בלשון הפסוק. והנראה לומר, דבכל עת צרה שצריכין לשוב בתשובה, ולפעמים אין פנאי לפשפש בכל המעשים למעשי איש ואיש ופעולתו ועלילות מצעדי גבר, והיה מחסד הקב"ה אשר כל העונשים שלו הם מדה כנגד מדה, ויש ד' מיתות בית דין, ואמרינן (כתובות ל.) מיום שחרב בית המקדש דין ד' מיתות בית דין לא בטלו, ועל כל עבירה עונש בפני עצמו, דמזה בקל יוודע הפגם בבוא העונש, משא"כ בני נח דכל מיתתן בחנק והעונש שוה להם, וזש"ה (תהילים סב, יג) ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש 'כמעשהו' דייקא.
59
ס׳וזש"ה (תהילים קמז, יט) מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, ר"ל דלישראל יש משפטים הרבה (משפט היינו העונש) על כל עבירה משפט אחר, לכן ע"י העונש והמשפט יודעים מה שפגמו, לא עשה כן לכל גוי דעונש שוה להם על הכל כאמור, לכן ומשפטים בל ידעום שאינם יודעים כלל ע"י המשפט מה שפגמו. ולזאת אמר רק אתכם ידעתי ע"כ אפקיד (ר"ל לשון מינוי) עליכם את כל עוונותיכם, שפקד על כל עון עונש בפני עצמו, ולז"א מאוהבו נפרע מעט מעט שמתוך שאין העונשים שוים, ממילא בבוא העונש ישובו מפשעיהם השייכים לאותו העונש, וכן אח"כ בבוא עונש אחר ושבים מעט מעט, משא"כ בעובדי כוכבים שאינם יודעים על מה לשוב ממילא נפרע הכל בבת אחת.
60
ס״אובהיות כן החיוב על כל איש הישראלי לחפש אחר מעשיו, ובמה שנמצא בדרז"ל שהגשמים נעצרים עבורם ולשוב מדרכיו. ואמרז"ל (תענית ז:) אמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע אמר רב המנונא אין הגשמים נעצרים אלא בעון גסות הרוח אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרים אלא בעון ביטול תורה אמר ר' אמי אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל. עוד אמרינן (תענית ח:) אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין שנאמר (משלי כה, יד) נשיאים ורוח וגשם אין בשביל איש מתהלל במתת שקר, וצריך כל אדם לפשפש אם יש בידו מאחת מהנה וצריך לשרש אחריו. וארז"ל (יבמות ע"ח:) בפסוק (שמ"ב כא, א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה וישאל דוד בה', והוקשה לרז"ל מדוע לא שאל מיד, ואמרו שנה ראשונה אמר שמא עובדי עבודת גלילים יש בכם (ובכללו חילול שבת דשקול בכל הש"ס לע"ג) שניה אמר שמא עוברי עבירה יש בכם שלישית אמר שמא פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים יש בכם בדקו ולא אשכחו לכן וישאל בה'.
61
ס״בולהסביר זה הענין יובן במ"ש הזוהר (תקו"ז תקון ט) מחלליה מות יומת דאכיל אויבים לחלל דילה, ופירש האר"י ז"ל כי חילול שבת ועבודת גלילים חמור מכל עבירות ע"פ דאמרינן (עבודה זרה ח.) ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודת גלילים בטהרה הם, מחמת ששוכנים תחת השר מלמעלה וכל התורה ומעשים טובים אשר ממשיך על ידם שפע רצון מלמעלה נשפע השפע ההוא תחלה ליד השר, אם לא כשמזכך מחשבתו מאד שיהי יכולת בידו לשלוח המצוה או התורה לארץ ישראל ואז אינם דרך השר, וכן הדרים בארץ ישראל ששם יש חלל שאין רשות לקליפות ליכנס, והעע"ג או מחלל שבת גורם שניתן רשות להם ליכנס להחלל, וכמו שהיה בעת החורבן, ועי"ז מבטל קדושת הארץ ח"ו ונעשית חול.
62
ס״גוהנה אלולא קדושת ארץ ישראל שאין שם משכן הקליפות לא היה יכול העולם להתקיים, לזאת כל המחלל שבת כאלו החזיר העולם לתוהו ובהו, נמצא בהיות עובד גלילים או חילול שבת מבטל קדושת הארץ ח"ו, וגורם עצירת גשמים כי אז אין הגשם בא ע"י הקב"ה בעצמו רק ע"י שליח כמו בחוץ לארץ, ואינו בא רק ע"פ דין וצריך זכות הרבה, לז"א שמא עובדי עבודת גלילים או מחללי שבת יש בכם. לכן בכל תפוצות ישראל ראוי להקבץ ולכרות ברית על ככה לשמור שבת כהלכתו, ויקוים ומלאו הגרנות בר (יואל ב, כה), וגם בזכות השבת קרובה ישועה לבא וצדקה להגלות, אמן כן יהי רצון.
63
ס״דהן עם כלביא יקום וכארי יתנשא. יובן עם האמור בזוהר הקדוש (ח"ב קמ"ג.) שהקשה על מה שאמר הכתוב וצדיקים ככפיר יבטח, והרי הכפיר שהוא הנקבה אינה כ"כ חזקה כמו האריה, והוה ליה למימר כאריה יבטח. ותירץ דאדרבא הצדיק מפחד עצמו תמיד (וכדרך שארז"ל ברכות ד.) אין הבטחה לצדיקים שירא תמיד שמא יגרום החטא ולכן אף שבוטח בה' מצד גודל כחו של השי"ת, מ"מ מעט חלוש הבטחון מצד עצמו שירא פן יגרום החטא, ודומה כמו הכפיר שאין כחו חזק כ"כ ויש קצת חלישות בבטחונו מצד עצמו, רק שבוטח כהאריה שכחו רב. ואמנם ע"י שהוא מפחד תמיד ניצול מהעבירה, ולכן ע"י מה שהוא אינו בוטח רק ככפיר עי"ז הקב"ה מגביהו באמת ומגבירו כמו האריה. והיינו הן עם שטבע שלהם כך הוא, כי כלביא יקום שהוא בעצמו אצל עצמו אינו רק כלביא שהיא הנקבה של האריה, ועי"ז וכארי יתנשא, שהקב"ה מגביהו ומגבירו כמו האריה שכחד רב וחזק, ונכון.
64