ערבי נחל, לך לך ג׳Arvei Nachal, Lech Lecha 3
א׳תקסח
1
ב׳ואת הנפש אשר עשו בחרן. פירש"י אברהם היה מגייר אנשים כו'. ויש לדקדק דתיבת בחרן מיותר, ומאי נפקא מינה באיזה עיר היו מגיירין. ותו, דמסתמא בכל מקום שהיו הולכין היו מגיירין ואיך אמר בחרן. ונראה לי לרמז דהנה ארז"ל (פסחים פ"ז:) לא נתפזרו ישראל בין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר (הושע ב, כה) וזרעתיה לי בארץ כאדם שזורע כור להוציא ממנה כמה כורין. ולהבין ענין שיתוספו גרים, הנה נודע כי שורש נשמת ישראל בקדושה שורש כל מדות טובות ומעלות קדושות, ולז"א (יבמות ע"ט:) שלשה סימנים יש באומה זו ביישנים כו', כי נשמותיהם הוא שורש הקדושה והטהרה, אבל נשמת העו"ג הוא בהיפך שורש הטומאה ומדות רעות קנאה תאוה כבוד נקימה נטירה כעס גאוה ודומיהן, אלו חיותן ממקורן שהם מדות הטובות ואלו חיותן ממקורן שהוא ההיפך.
2
ג׳ואמנם, כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל שנקראו ראשית, שהן ראשית ההשגחה וההשפעה אשר בהם הש"י משגיח ומשפיע תמיד, לפי שחיותן הוא שורש הקדושה והטוב אשר בזה חפץ הש"י. אבל בעכו"ם אי אפשר לו שישגיח (מבלעדי אמצעי) כמש"ה (חבקוק א, ג) טהור עינים מראות ברע והבט אל עמל לא תוכל, ולכן אין ההשגחה על עכו"ם אלא באמצעות ישראל, ולכן ישראל נקראים ראשית שהן ראשית ההשגחה, ואמנם איך ענין ההשגחה על עכו"ם באמצעות ישראל.
3
ד׳הענין כך הוא, כי מעת חטא אדם הראשון נתערב טוב ברע. ואמנם, בישראל הטוב הוא רובו ככולו, והרע בטל במיעוטו, ובעכו"ם להיפך. נמצא אף שישראל הם שורש מדות הטובות לא ימלט שימצא באיש הישראלי ג"כ מעט מכח המדות הרעות ע"י העירוב טוב ורע, ואף על פי כן אין זה מעכב ההשגחה כיון שהרע בטל ואינו ניכר כלל. ולכן, עכו"ם המה קשורין בישראל ומקבלין חיות מהם מאותן מדות רעות אשר מעורב בישראל. ואין כל אומה מהעו"ג טומאתה שוה, כי יש אומה שחיותה ממדה רעה זו, ויש מזו, כמו מרציחה וניאוף וכדומה כידוע, ומקבלת כל אחת חיותה דרך ישראל ע"י מעט אותה מדה רעה שיש בישראל. ודבר זה תלוי בישראל שאם המה ממעטין המדות רעות והעבירות מביניהם, תתמעט כחות העכו"ם כי נשאר חיותם מעט, ואם ח"ו יש ביניהם מדות רעות הרבה, נתרבה כח העכו"ם עד שמשתעבדין בישראל באופן שחיות העו"ג ביד ישראל, ובעבור זה פעמים משועבדים ישראל לאומה זו ולפעמים לאחרת, כי כפי אותה העבירה ומדה רעה שנתרבה בישראל תתרבה כח אותה אומה אשר חיותם מאותה מדה רעה, ואותה אומה תשתעבד בישראל. ובגאולה העתידה שאנו מצפים אין הדבר תלוי אלא בתשובה. ור"ל, שיבערו ישראל מהם כל מדות רעות באופן שיכלו רעות העכו"ם ואז יפלו כל העובדי כוכבים לפנינו וינתקו כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש.
4
ה׳ומכ"ז יובן, שאם ישראל מבערין מביניהם איזה מדה רעה, וכאמרם ז"ל (עבודה זרה מ"ה:) העוקר עבודת גלילים צריך לשרש אחריה, כי כל מדה רעה נקרא ע"ג, וכשארז"ל (שבת ק"ה:) איזהו אל זר שיש בגופו של אדם זה יצר הרע. וצריך לשרש אחרי מדה רעה ההיא לעקרה מכל וכל מלבו, ואזי אם כל ישראל יעשו ככה אזי תתמעט האומה אשר חיותה מאותה מדה רעה ותכלה לגמרי. ואם ישתייר מהמדה ההיא בישראל מעט או רב אזי כערכם יהיה רבוי האומה ההיא או מיעוטה, כי כפי ערך שהכניעו מדה רעה זו ביניהם כך יש בידיהם כח להכניע ולרדוף אחר אומה ההיא. אכן, אם מבערין ביניהם מדה רעה ההיא ולא עד תכליתה לסבת חסרון ידיעה, דהיינו שבאמת הם מחפשין לשרש אחריה ועדיין לא השיגו הדבר ההוא עד תכליתו, אז יש כח בקצת האומה ההיא להסתר מפני ישראל שלא יבערום, והבן.
5
ו׳ורואה אני כל ההקדמה הזו מבואר בפסוקי עקב וזה תוארם. ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך לא תחוס עינך עליהם ולא תעבוד את אלהיהם כי מוקש הוא לך וכי תאמר בלבבך כו' עד סוף הענין. ולא אאריך בדקדוקים, ויבואר עם האמור, כי בהתמעט המדות רעות בישראל שהם חיות העכו"ם, אז יתמעטו העכו"ם. והכל תלוי בישראל, וכמו שכתבתי לעיל אין הדבר תלוי אלא בתשובה. ואמנם זהו על הגאולה העתידה, אבל בגאולת מצרים לא היה הדבר כן לפי שהיו ישראל משוקעים כבר במ"ט שערי טומאה לא היה באפשרי שיטהרו לבם כלל עד שעי"ז יאבד מצרים, לכן הוכרח שיהיה בהיפוך שהש"י היה המתחיל שהוא הכה והרג את מצרים, ועי"ז נעקר מלב ישראל המדה ההיא, כי גם באבוד האומה הוא סבה שיתמעט המדה רעה שלא מצאה עוד מנוח ומרכבה לשתתחזק.
6
ז׳אלא שהשי"ת אין עושה כן בשום פעם, כי נתן הכל ביד ישראל שיהיה הדבר תלוי בבחירתם, ריבוי העכו"ם ומיעוטם. רק אז במצרים הוכרח שיהיה ההיפוך, ומן אז והלאה היינו בעת מלחמה אשר היה להם במלכי כנען וכיבוש וחילוק היה הדבר ממוצע לא כגאולת מצרים ולא כגאולה האחרונה שהכל תלוי בישראל בתשובה, אלא היה הדבר ממוצע שהיה מצד ישראל שנתעוררו ועזרם הש"י אף יותר מהתעוררותם.
7
ח׳ואמר, ואכלת את כל העמים כו' לא תחוס עינך כו', היינו מצות לא תחיה כל נשמה, והטעם, כי אחר שתתגברו עליהם ע"י עקירות המדות רעות מביניכם אז תשיירו אותם ולא תכלום, אזי בהמשך הזמן יהיו הם סבה לשיתעוררו המדות רעות אלו אליכם. ולז"א ולא תחוס כו', מהטעם, ולא תעבוד את אלהיהם היינו אותן חיות העכו"ם, אותן המדות רעות שהן חיותן ואלהותם כמאמרם ז"ל (שבת ק"ה:) איזהו אל זר שבגופו של אדם כו' שיש חשש שע"י שיהיו עוד בעולם אולי ברוב ימים יתעוררו המדות רעות אליך כי מוקש הוא לך, ר"ל שכשם שריבוים ומיעוטם תלוי בריבוי ומיעוט שיור הרע בלבבכם, כן להיפוך, הוא מוקש לך שכל זמן שישנו על פני האדמה יכול עי"ז להתרבות הרע בלבבכם, משא"כ כשתכלהו מעל פני האדמה שוב אין חשש.
8
ט׳ואמר, כי תאמר וגו' רבים הגוים האלה ממני, ר"ל הנני רואה שהגוים האלה רבים הם מאד וכולם הם ממני שמאתי חיותם, וזה אני מבין כי רב מאד מדות הרעות בקרבי, וא"כ איכה אוכל להורישם כי עבודה רבה היא לשרש כ"כ מדות רעות הרבה מקרבי וצריך משך זמן הרבה, וא"כ בעוד שאשרש רעה א' מביני טרם אתחיל לשרש הרע האחר בתוך כך תקום עלי האומה האחרת אשר לא התחלתי לשרשה והכוני, ועוד שצריך לזה השכלה גדולה לשרש אחריהם, לז"א לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה כו' המסות הגדולות כו' והיד החזקה, ר"ל בל תאמר שעתה עזב ה' כל המשא עליך שיהיה הכל תלוי בך, לא כך הוא, כי באמת כבד עליך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך רק ממוצע יהיה ותזכור כמו שעשה ה' לפרעה שהיה ביד חזקה שהיה צריך יד חזקה, והטעם, אשר הוציאך ה' אלהיך, ר"ל שהיה הוא המוציא ולא היה הדבר מאתך כלל, כן עכשיו יעשה ה' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם דייקא, ר"ל מה שאתה ירא מאותן העמים אשר לא תתחיל עדיין לשרש מדה רעה השייכת להם באומרך שבעוד שאתה עוסק לשרש מדה אחרת יאספו אלו עליך, הנני מבטיחך שכאשר תתעסק אתה בשלך לשרש רעה אחת שאז אינך ירא מאותה אומה המתיחסת להרע מצד בחירתך הטוב, רק שאתה ירא מהשאר, הנה מאותם שאתה ירא יעזרך ה' כדרך שעזרך במצרים שהיית צריך לעזרתו לגמרי שלא היה יכולת בידך לעשות כלל וכאמור, כן עכשיו כיון שתוכל לעשות את שלך ותעשה, ובהמותר שלא תוכל לעשות הוא יעזרך.
9
י׳והחשש השני שאתה חושש שצריך לזה השכלה רבה לשרש אחר כל הרעות האלה ולא ימלט שלא ישאר הרבה מהרע ביני, כי יצר לב האדם רע מנעוריו וחורש לו במגוריו ועושה דרך איש ישר בעיניו בל אמצאנו לבערו ולשרשו ואז תוכל אותה האומה להסתר ולהמלט מנגדי, הנה גם בזה לא תירא, מאחר שתעשה אשר תוכל אזי באותו דבר אשר לא יהיה ביכולתך שיסתר מנגדך יעזרך הש"י כדרך שעזרך במצרים.
10
י״אלז"א וגם את הצרעה כו' עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך, כי ברע הנסתר שלא שרשת אחריו יעשה לך הש"י כבמצרים שישלח בם הצרה ויאבדו, ועי"ז ישורש אותו הרע מבינך, ואז לא תערוץ מפניהם כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא, בקרבך דייקא, ר"ל כי כאשר תשים יראת ה' בלבבך אין לך לירא מריבוי המדות רעות שבלבבך, כי הוא גדול ונורא, ומעט יראתו תדחה כל הרע מלבך, כי מעט מהאמת דוחה הרבה מהשקר כאשר מעט מהאור ידחה הרבה מהחשך.
11
י״בואמר, ונשל ה' אלהיך את הגוים האלה מפניך מעט מעט לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה, הוא על דרך שאמרו (ברכות ל"ה:) אדם חורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה כי טוב תורה עם דרך ארץ שאם יפנה עצמו מכל וכל הרי לא תהו בראה ויומשך ג"כ ביטול התורה כי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם. לז"א שגירוש העכו"ם שבא ע"י גירוש מדות רעות מקרבם ורבים ממדות הטובות בהם דבר זה צריך להיות מעט מעט, בהדרגה. אבל, לא תוכל כלותו מהר, ר"ל אינך רשאי כמו ולא יכלו בני ישראל להורישם גבי יבוסי שארז"ל (ספרי פ' ראה יב, יז) יכולים היו אלא שלא היו רשאין לכלותם מהר ותרצה לפנות עצמך לגמרי מעסקי העולם עד קצה האחרון וישורשו כל המדות רעות מקרבך בזמן מועט ויכלו כולם, כי גם בזה לא בחר ה', דא"כ ישאר הארץ שממה ורבה עליך חית השדה, לכן בהדרגה תעשה.
12
י״גואמר עוד לא יתיצב איש בפניך עד השמידך אותם שיש לדקדק דתיבת עד הוא ברוב קצבת זמן, ואח"כ משמע דעד השמידך אותם לא יתיצב ואח"כ יתיצב, ירצה מה שאתה חושש מאחר שיהיה בהדרגה א"כ בהיותך עסוק לשרש רע א' אזי בתוך כך יאספו עליך העכו"ם בעלי רעות האחרות, לז"א שיעזרך ה' שלא יתיצב איש מהם להלחם אתך עד השמידך אותם, ר"ל עד אחר שכבר הסירות הרע המיוחד לו מקרבך אזי יבא להלחם אתך ויפול בידך ובתחלה לא ילחם כלל.
13
י״דואמר, פסילי אלהיהם תשרפון באש, לימדם ע"ד האמור שהפסיל הוא אלהיהם וחיותם ישרפון באש יראת ה', ועי"ז יכניעו האויבים. ואמר, לא תחמוד כסף וזהב עליהם כו', ירצה, כי לפעמים או על פי הרוב עשה ה' אשר על כל המדות רעות והרשעות יונח עליהם עשירות זהב וכסף לרוב, ר"ל שאנו רואין בני אדם עושים עושר ולא במשפט, שע"י רשעתם מאספין ממון רב, וה' עשה ככה דאם לא כן בטלה הבחירה כי מי פתי יסור לעשות רע, לכן מונח על כל רע ורע כיס של זהובים וכל הרע הגדול מחבירו עושרו יותר גדול, וכמ"ש בס' תולדות יעקב יוסף בפסוק ויאמר מלך סדום, היינו היצר הרע, אל אברם היינו האדם, תן לי הנפש, ר"ל תן נשמתך לי ובידך ר"ל שתהיה רשע, והרכוש קח לך עי"ז ע"ש. ולז"א כאן פסילי אלהיהם תשרוף ולא תחמוד מה שתראה כסף וזהב עליהם ולקחת לך, לא תעשה כן, כי תועבת ה' אלהיך, ור"ל באומרו ולקחת לך, פירוש אפילו תאמר אקח לי הממון ואח"כ אשליך הרע ההוא מעלי, לז"א פן תוקש בו, ר"ל ע"י הכסף והזהב ההוא תוקש, כי גם העושר ההוא הבאה ע"י הרע הוא ג"כ תועבת ה' אלהיך לכן הרחיקהו מעליך. כן נראה לי בשיעור הפסוקים.
14
ט״והיוצא מזה שבהשרש מדה רעה מישראל תתבטל האומה המתיחסת לאותה מדה. אמנם מצינו דבר מעולה מזה. והוא, דכתב בחובת הלבבות שער עבודת אלהים פ"י שכל מדות רעות הנמצאות בעולם לא לחנם בראם הש"י אלא צריכים לפרקים להשתמש בהם לעבודת ה' רק לא ח"ו להנאתו, וע"ש שחישב שם כל מדות רעות אשר לפעמים ישתמש בהם לעבודת ה' יעוי"ש. והרי זה מדה טובה מהאמור, כי במה שמשרש אחר המדה תתבטל האומה והמדה מהעולם והוא טוב ג"כ, אבל זה טוב יותר שכאשר האיש הישראלי משתמש במדה רעה לעבוד ה'.
15
ט״זוהנה ישראל היו מעט בין ע' אומות גדולות, לא ימלט שבכל איש הישראלי דבוקים וחיים ממנו אישי העכו"ם למאות ואלפים כל א' כערכו ומקבלים חיותם מאתו דרך מעט הרע ההוא אשר בקרבו. הנה כאשר זה עושה הרע לשם ה' וזה הרע הוא חיות אותן העכו"ם וזה הפך הרע לטוב והביאהו לשם ה' הרי נתהפך נשמת העכו"ם האלה בקרבם מרע לטוב מטומאה לקדושה ובהכרח יתגיירו אלה. נמצא זה טוב מהאמור, שהרבה גבול הקדושה ונתוספו גרים. וכיוצא בזה מצינו (זהר ח"א כ"ז:) כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה והוא גרוע מכל הרעות ואמר בזוה"ק (זוהר ח"ב דף קפ"ב:) רוגזא דרבנן טוב איהו שהוא ליקרא דקב"ה, נמצא הכועס לשם ה' נתוספו ע"י זה גרים הרבה וכאמור, מאחר שהוא שורש כל מדות רעות והוא רוב חיות העכו"ם, ובהביאו הכעס לגבול הקדושה גורם רבוי גרים.
16
י״זוזה נרמז בפסוק זה ואת הנפש אשר עשו בחרן כי למעלה גבי וימת תרח בחרן דרז"ל עד אברהם חרון אף כו' דרשו בחרן לשון כעס, ונוכל לרמוז גם כאן, שע"י כעס עשו גרים לרוב כי אז לא היה יהודי רק אברהם וממנו חיות כל העולם, וכשהוא כעס לשם שמים נעשו גרים לרבבות, והודיע לנו הכתוב גודל צדקותם, ושעלהו לא יבול, שאפילו כעס שלהם אשר גבי אינשי דעלמא היא מדה גרוע מהכל וכעכו"ם יחשב, הנה אצלם רב טוב נמשך מזה. וכן בעושה תשובה על רעותיו שמהחובות נעשו זכיות, הרי שמהרע ההוא שהוא חיות בקרב העכו"ם עושה זכות וטובה והמה מתגיירים בהכרח, ולכן ארז"ל (פסחים פ"ז:) שנתפזרו ישראל כדי שיתוספו עליהם גרים, והוא ע"י זה כי בהתערבם בגוים ילמדו מעשיהם ומדותם ומ"מ זרוק חוטרא לאוירא כו' (בראשית רבה נג, טו) ולבסוף ישוב ואז נתוספו גרים והבן. והנה אם כן עכו"ם המתגייר ראוי שלא נחשוב לו טובה ע"ז כי אין זה בא מצד עצמו אלא ע"י מעשה ישראל נעשה הוא גר. ואמנם אף על פי כן צוה הש"י להטיב לו, כי הרי גם במצרים לא היה ביד ישראל להיטיב דרכם שיתהפכו לטוב וכמו שכתבתי לעיל שהקב"ה עשה זאת שע"י שכילה את מצרים נתבער הרע מקרבם לכן גם הם יחמלו על הגרים.
17
י״חואחשוב כי זה רמז הפסוק בפ' משפטים וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים, פירש"י ז"ל מום שבך אל תאמר לחברך. וירמוז לדברינו אלה, בל תאמר מה טובה אחזיק לו על שנתגייר כי לא מידו ומטובו עשה זאת כי אם מאתי נהיה לו הדבר הזה, לז"א, כי הלא גם אתם בחינת גרים הייתם בארץ מצרים שלא היה טובכם בידכם רק הש"י עזרכם לטובה. ומיושב מה דקשה דמשמע דמצות אהבת הגר לא נתהווה רק מטעם היותם גרים במצרים וקודם שהיו במצרים לא היה מצוה זאת, הרי התורה ומצותיה נצחיים קודמים לעולם, בשלמא בכל מצות התורה כתוב אשר הוצאתיך אין זה אלא להיות טעם על שלבעבור זה אתם מחוייבים לקבל מצותי אבל אינו טעם על עצמית המצוה כי עצמית המצוה נצחית וקדושה, אבל בהא קשיא. ולהנ"ל אתי שפיר שאינו טעם כלל על המצות אלא הורה להם שאף שטובו בא מכם מ"מ תחזיקו לו טובה כמו שטובכם במצרים לא בא אלא מאתי ואפילו הכי בחרתי בכם וזהו כמו שפירשתי בדרוש א' פרשת נצבים ע"פ הוא עשנו ולו אנחנו ע"ש באריכות.
18
י״טויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה כו'. הנה, תחלה אמר הש"י לאברהם אבינו ע"ה לך לך מארצך כו' כמו שכתבתי לעיל שהוא להתפשט מכל לבושי הגשמיות ויהיה למעלה מהטבע שע"י זה יזכה לבנים כי ישנה הקב"ה את הטבע עבורו ע"ש. ואם אמנם הוא מעלה גדולה כשיעמוד האדם למעלה מהטבע, מ"מ מצד א' יש בו חסרון. והוא עם מה שפירשתי פסוקי וילך הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה כו' ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני כו' ואנכי הסתר אסתיר כו', ויש לדקדק מה הלא על כי כו' דמשמע שהוא לשון קושיא וע"ז תירץ ואנכי הסתר כו' ואין נודע מהו הקושיא ומהו התירוץ, ובמקומו כתבנו בזה עיי"ש.
19
כ׳ויש לבאר עם מה שאה"כ (חבקוק א, ג) שהוא טהור עינים מראות ברע והבט אל עמל לא תוכל, שיש לדקדק, למה כפל הענין במלות שונות דמתחלה אמר לשון ראיה ואח"כ לשון הבטה, וביארתי על פי מה שכתב בס' תולדות יעקב יוסף סוף פרשה זו על פסוק (תהילים לד, יד) נצור לשונך מרע כו' סור מרע ועשה טוב, וביאר על פי דברי הבעש"ט שאמר כי האיש אשר הוא נקי לגמרי ולא פגם כלל מעולם אפילו כל דהו אי אפשר לו לראות רע בשום אדם או שישמע מרע שעשה שום אדם, כי לא יזמין לו השי"ת לראות רע או לשמוע שום רע, ולכן כשרואה האדם איזה איש שעושה רע או שמספרים לפניו מאיזה איש שעשה רע ידוע ידע בבירור שיש בו שמץ מנהו מאותו הדבר אף אם הוא צדיק מ"מ יש בו קצת מהקצת מאותו הענין והזמין לו הש"י ראיה זו או שמיעה זו בכדי שישים אל לבו לשוב ולתקן הפגם ההוא ואז עי"ז ישוב גם האיש ההוא העושה רע כי הוא תלוי בו ולסבה זו הזמין לו הש"י הראיה או השמיעה ההיא. ולפ"ז אין לאדם לדבר לשון הרע על חבירו אף שראוהו עושה עבירה או ששמע מאיש מהימן שעשה עבירה, דהא מדראה או שמע הדבר ההוא מסתמא גם בו יש מקצת מאותו הדבר ומוטל עליו לתקן אצלו הדבר ההוא ועי"ז יתוקן גם האיש העושה הרע. וזש"ה (תהילים לד, יד) נצור לשונך מרע, ר"ל שאל תגנה ותדבר מהעושה רע רק מוטל עליך להיות סר מרע, ר"ל שתתקן אצלך הרע ההוא, ועי"ז ועשה טוב, ר"ל תגרום שגם האיש ההוא יהיה טוב וישוב מרעתו עכ"ד.
20
כ״אוהנה לפ"ז הש"י שהוא תכלית הטוב אין אצלו שום רע ח"ו כמשה"כ (תהילים ה, ה) לא יגורך רע אי אפשר שיראה רע באדם, והרי זה ק"ו מבשר ודם אשר אמרנו שאם אין בו שמץ רע אי אפשר להזדמן שיראה ברע מכל שכן בהש"י. וכבר נודע שהבטה הוא מלמעלה למטה וכמ"ש רש"י ז"ל בפרשה זו גבי הבט נא השמימה, וראיה הוא בסמוך לו. וזשה"כ שלפי שהשי"ת הוא טהור עינים מראות ברע, ר"ל שאינו רואה רע בסמוך דהיינו אצלו לפי שהוא תכלית הטוב ית"ש, לכן והביט אל עמל לא תוכל, ר"ל אי אפשר שיראה ברע שעושה האדם והבן.
21
כ״בנמצא לפ"ז שכל זמן שיש השגחת הש"י על האדם אי אפשר לו שיחטא, דהא הביט אל עמל לא תוכל, לכן מוכרח על כרחך כשרואין שאדם עושה איזה עבירה על כרחך סרה מאתו תחלה ההשגחה דאם לא כן לא היה מתחיל לחטוא כלל. לפ"ז יקשה איך אפשר שיעשה אדם איזה חטא הא כל זמן שלא חטא לא נסתלק ההשגחה מאתו וכל זמן שיש עליו ההשגחה לא יחטא וא"כ בטלה הבחירה.
22
כ״גובתירוץ קושיא זו אומר אני, כיון שתשובה הוא א' ממצות עשה, ופירשו המפרשים דמהאי טעמא דוקא האומר אחטא ואשוב ב' פעמים אין מספיקין כו' אבל פעם אחת מוכרח האדם שיחטא כדי שיעשה תשובה, נמצא דפעם הראשון שחוטא האדם איננו רע בהחלט דהא ע"י זה יקיים מצות תשובה, וממילא יוכל חטא הראשון להעשות אף בהיות עדיין ההשגחה עליו כי אף שהש"י טהור עינים מראות ברע מ"מ החטא הראשון אינו רע כאמור, וכאשר אינו עושה תשובה מיד על החטא הראשון אז תסתלק ההשגחה עבור אותו החטא על אשר לא שב עליו ואז יוכל לחטוא עוד. וזהו שארז"ל (אבות ד, ב) עבירה גוררת עבירה וק"ל. וזה שאה"כ וקם העם הזה וזנה כו' והסתרתי פני כו', ר"ל שיהיה סילוק ההשגחה ועי"ז ומצאוהו צרות רבות, ר"ל שע"י סילוק ההשגחה יכשלו בעבירות הרבה ועי"ז יהיה להם צרות. ואמר ביום ההוא הלא על כי אין כו', ר"ל שיקשו על מדות הש"י ויאמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ר"ל ע"י סילוק ההשגחה נכשלתי ברעות האלו דאלו היה ההשגחה לא היה אפשר לי לבא לידי חטא, וא"כ קשה מדוע היה סילוק ההשגחה קודם החטא. ועז"א התירוץ ואנכי הסתיר אסתיר פני על כל הרעה אשר עשה דייקא, ר"ל שהסתרת פנים בא ע"י החטא אשר כבר עשה בראשונה ולא שב עליו והבן כי נכון הוא.
23
כ״דהיוצא מזה, כי האדם אשר יש בו שמץ מרע ועי"ז מזמין לו השי"ת שרואה או שומע ברע ומתקן אצלו הדבר ההוא ועי"ז מתקן גם את האיש העושה הרע בפועל, משא"כ האיש אשר נתפשט מכל גשמיות עולם הזה אז אין בו שמץ רע ואין לו חיבור כלל עם עושי רע אז אינו יכול לתקנם. הוא הדבר אשר אמרנו שמצד א' יש בו חסרון בצדיק אשר יצא מהטבע לגמרי, דהיינו שאין בכחו להחזיר הרשעים למוטב, ואמנם הצדיק ההוא אשר יצא מהטבע ודאי לא יפסוד שלא להיות בכלל מזכה לחייבים, ולכן צריך להיות לו ירידה לצורך עליה, והיינו, שצריך בכוונה לפרקים לירד ממדריגתו ולהתערב בעניני העולם הזה בכדי שעי"ז יהיה לו שייכות אצל הרשעים ויוכל להעלותם, ואם אמנם הדבר מסוכן לירד למקום התאוות וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, מ"מ כבר הובטח מהש"י כמאמרם ז"ל (יומא פ"ז.) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וק"ל. ולכן אחר שכבר נתפשט אברהם אבינו ע"ה מכל הגשמיות כשאמר לו השי"ת לך לך כו' הוצרך אח"כ לירד מחמת שרצה לגייר ולתקן את דורו, וכאשר ירד ברוחניי הוצרך לירד בגשמיי, וזה סוד ירידת מצרים שירד אברהם אבינו ע"ה, והוא מענין עולם שנה נפש, שכאשר ירד למצרים נעשה ירידה גם בנפש שירד למקום התאוות, ועי"ז בא לו קצת הרגש מעניני עולם הזה, ועי"ז היה יכול לגייר גרים.
24
כ״הוהנה אמר הכתוב (שמות לד, לד) ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות כו'. הענין, כי כאשר אין באדם שום הרגש מעניני עולם הזה אין שום אדם חומד מכל אשר לו, כי חמדה היא קליפיית, וכאשר האדם כבר יצא מהטבע אי אפשר לחמדה לשלוט על אשר לו, משא"כ בהיותו מרגיש חמדת עולם הזה דאז יוכל הרואהו לחמוד את שלו. וזה שאה"כ ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה, ר"ל שאחר שכבר אמר השי"ת לאברהם אבינו ע"ה לך לך ויצא מהטבע הוצרך אחר כך להיות לו ירידה לצורך עליה וסיבב השי"ת שיהיה רעב בארץ ושירד למצרים ואז בא קצת להרגש מעניני העולם הזה ואמר לשרה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, ר"ל שעד עתה לא היה לי הרגשה כלל מזה, ולכן לא חמד איש את יפייך, משא"כ עתה הנה נא ידעתי, ר"ל שיש לי קצת הרגשה מזה, ולכן יש חשש והיה כי יראו אותך המצרים כו' לכן אמרי נא אחותי את והבן היטב.
25