ערבי נחל, נח ב׳Arvei Nachal, Noach 2
א׳תקסג
1
ב׳איש צדיק תמים היה בדורותיו. פירש"י ז"ל יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי. הקשו המפרשים מאחר שיש לדרוש לשבח למה נדרוש לגנאי, ונתרץ דמהגנאי הזה נמשך לשבח לענין אחר מה שלא יהיה כך לאותן הדורשים לשבח כאן, לכן הותר להם לדרוש כאן לגנאי, ונתרץ תחלה פסוקי הפרשה. ותשחת הארץ לפני האלהים, לפני אלהים אין לו ביאור ומיותר לגמרי ועיין לעיל, ותמלא הארץ חמס, יש לדקדק יושבי הארץ הוה ליה למימר כי הארץ לא גזלה כלום, וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם, קשה התחיל כי השחית כו' משמע דהיה העונש על דבר ערוה ואח"כ אמר כי מלאה כו' חמס, ורש"י ז"ל לישב קושיא זו כתב לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ועדיין אין כאן שום ישוב דהפסוקים כסתרי אהדדי, והנני משחיתם את הארץ עשה לך תיבת כו', עיין רש"י ז"ל שהוקשה לו דתיבת את הארץ משמעו עם הארץ והרי באמת הארץ לעולם עומדת ולכן הוכרח לפרש ג' טפחים של עומק המחרישה ע"ש.
2
ג׳לישב זאת נבאר משארז"ל (בבא מציעא מ"ד.) מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. קשה מדוע בשום עון אשר חטא אשר יעשה אותם האדם לא חייבו חז"ל לבית דין לומר לו ככה זולת למי שחוזר ממקח כשלא היה קנין בדבר. ב' מה תלה באנשי המבול והפלגה הלא ה' לא יוותר שום אשמה. ג' מאנשי דור המבול אין לו ביאור, דהוה ליה למימר שפרע לדור המבול ומה לשון אומרם מאנשי דור המבול. ד' מאי הוא עתיד ליפרע, הוה ליה למימר הוא נפרע מאי לשון עתיד. ה' מאי שאינו עומד בדיבורו, הוה ליה למימר שאינו מקיים דיבורו.
3
ד׳לבאר זאת, הנה איוב ערער וקרא תגר על דור המבול וסדום ודכותייהו שהרבו לפשוע ונאבדו מן העולם כרגע בלי עונש ויסורין (איוב כד, כד), ובאמת כפי ערך עונם וחטאותם כי רבו היה ראוי חיו יחיה בעינוי ויסורים שיהיו כדי עונשם. ובתירוץ דבר זה ביארו המפרשים עם דברי האר"י ז"ל שנתן טעם על גזירות ושיעבוד מצרים שלא נמצא בו טעם בתורה, וכ' וז"ל: כי דור אנוש ומבול והפלגה וסדום שתלן ה' בגלגול באותן הדורות וקבלו את עונשם כי בראשונה לא קיבלו עונש רק נאבדו כרגע מן העולם ולכן באו בגלגול וקיבלו עונשם, ולכן אותם שהיו יכולים לבא לידי תיקון נתקנו והשאר נאבדו ונתמעכו בבנין ונשחטו כששחט פרעה ק"ן ילדים בבקר וק"ן בערב (שמות רבה א', לד) וכדומה. ולכן נגד דור אנוש שהציף הים שליש עולם תנחומא בפ' יתרו ט"ז היה גזירת היאורה תשליכוהו, ונגד דור המבול סבל משה רבינו ע"ה יסורין כשהושלך בתיבה ע"פ היאור דוגמת נח שהיה בתיבה וכדאמר בתיקונים כי שתל הקב"ה נשמת משה רבינו ע"ה בנח ולא אצלח ונסתלק ממנו ובא באותן דורות של מצרים, מ"ש ולא אצלח הוא שנענש על שלא הוכיח לדורו גם לא התפלל עליהם (זהר חדש כ"ט.), או לפי שלא היה הדור ההוא כדאי שיתפרסם ביניהם נשמת משה רבינו ע"ה לכן נסתלק ממנו, ויתבאר עוד אי"ה לקמן מענין ב' טעמים אלו. ולכן בתחלה נקרא נח איש צדיק תמים וביציאתו מהתיבה קראו הפסוק איש האדמה עבור שנסתלק ממנו נשמת משה רבינו ע"ה. ובזה פירש השפתי כהן כי מן המים משיתיהו ע"ש, ולכן הצער שהיה לנח בתיבה ולמשה רבינו ע"ה היה כפרה ותיקון קצת להם, ונגד הפלגה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר כו' היה שעבודם בחומר ובלבנים.
4
ה׳וטעם הדבר מה שלא קבלו עונשם מיד, הוא, לפי שחטאתם כבדה מאד ואלו לא נאבדו כרגע היה חוזר כל העולם לתהו ובהו לכן הוכרח שיאבדו הם כרגע ושיבואו בגלגול לקבל עונשם. ועם זה ביארו המפרשים המאמר במדרש על פסוק (ירמיה נא, ט) רפאנו את בבל ולא נרפתה כו' כי נגע עד שמים משפטה ונשא עד שחקים, ודרשו במדרש (בראשית רבה לח, ה) רפאנו את בבל על אלו הדורות, וביארו המפרשים עם האמור כי לא היה להם רפואה ותיקון במה שנאבדו מן העולם אלא הוצרכו להתגלגל פעם ב' לקבל אז עונשם וביאר הפסוק עצמו טעם הדבר שלא קיבלו עונשם בראשונה כי נגע עד שמים כו', ר"ל כי חטאתם כבדה מאד והיו בטלים שמים וארץ ממציאותם לכן הוכרח להיות כך עיין בס' דברי שלמה פ' זו באורך.
5
ו׳עלה לנו דחומר עונש דורות אלו הוא מה שנענשו שני פעמים, שבראשונה נענשו באבדן מולדתם מן העולם ועוד זאת הוצרכו להתגלגל בדורות אחרים וקבלו אז עיקר עונשם, משא"כ כל שאר החוטאים מתוקן עונם בגיהנם וכל שכן ביסורי עולם הזה המכפר יותר מגיהנם ושוב אין צריך להתגלגל כי הגלגול מסוכן יותר מגיהנם, משא"כ אלו מלבד מה שקבלו עונש הוצרכו עוד לבא בגלגול ולהענש עוד גם אז.
6
ז׳והנה כתבנו כמה פעמים באורך איך נשמת האדם אינה מסתלקת בפעם אחת אלא מעט מעט כי בכל דיבור מסתלק חלקי הנשמה, אותו החלק הוא ג"כ קומה שלימה כי מה שיש בכולו יש בחלק אם היא דברי קדושה עולה אל אלהים והיא מנוחתה בגן עדן, ואם הוא דבר איסור עולה לס"א והוא עצמו הגיהנם, הרי שהנשמה בחיי האדם או בגיהנם או בגן עדן רק שאינו מרגיש כל עוד שמלובש הנשמה בתוך הגוף, וזהו שאנו מתפללין שתצילנו היום ובכל יום ויום כו' ומדינה של גיהנם, דלפי פשוטו דקאי על גיהנם דלאחר הפטירה איך יאמר היום ובכל יום, ועם האמור מובן כי בעודו בחיים חיותו בכל יום ויום יש דינה של גיהנם, ולאחר הסתלקות הכללי הנה אותן חלקי הנשמה הצריכים בירור מתלבנים בגיהנם ואחר תיקונם מתקבצים כל חלקי הנשמה והיו לאחדים אחדות אחד כענין רוחני שנעשה הכל אחדות גמור ובאה למקומה בגן עדן כראוי.
7
ח׳והנה יש מיני דברי הרשות אשר אינם לא מצוה ולא עבירה, כגון ענין הרשות שצריך האדם לדבר וחלקי הנשמה היוצאים מאלו הדבורים לא יתכן שיבואו לפני אלהים וגם לא לס"א, הנה הנותן לבו על דרכיו יכוון בעת דברו דיבורים כאלה לקיים מצות מדבר שקר תרחק וישים עיניו ולבו על דיבוריו אלה שיהיה נשמר משום נדנוד שקר וכזב ולמען יראת ה' ומצותיו שיהיו דיבוריו כולם אמת, ואז דברים אלו באים ג"כ לקדושה כי מקיים בהם מצות מדבר שקר תרחק וחותמו של הקב"ה אמת, משא"כ כשמדבר שקר אזי אותן חלקי הנשמה באים לגיהנם שהוא הס"א.
8
ט׳ואמנם יש ענין דיבורים שהם ממוצעים שאינם לא שקר ולא אמת, כגון מי שאומר כך וכך אעשה למחר וליומא אחרא דיבורים דלהבא, וזהו ענין מ"ש האר"י ז"ל היתר נדרים פורחין באויר כי מיד שנודר לא נודע דיבור זה אם יהיה אמת או לא לכן אי אפשר לאותו הדיבור לבא לקדושה וגם לא לס"א ולכן פורח באויר אין לו שום מקום עד עת שמקיים הנדר ונעשה הדיבור אמת ובא למקומו, וע"ז הזהירה התורה לא יחל דברו (במדבר ל, ג) ר"ל שלא יקלקל את הדיבור שלו אלא ככל היוצא מפיו יעשה ועי"ז יהיה תיקון לדיבור ההוא, אכן כשמתיר את הנדר אז הותר לעבור עליו יעוי"ש באורך.
9
י׳וכך הוא ענין כל דיבורי הרשות אשר בעת דברו אינו לא אמת ולא שקר, כמו המוכר והלוקח שעושין מקח וממכר הנה אם מקיים דיבורו אח"כ אזי הדיבור ההוא נעשה אמת למפרע ובא למקומו, אכן אם חוזר אח"כ בדיבורו ולא נתאמת הדיבור ההוא נשאר הדיבור ההוא פורח באויר כבתחילה כי לא יבוא אל הקדושה עבור שלא נתאמת וכן אל הס"א לא יבא כי מכל מקום בעת דברו לא היה שקר מוחלט ולכן לעולם פורח באויר, ולכן אותן חלקי הנשמה אין להם תיקון כי אינם באים אל הגיהנם להתלבן, ולכן אחר שנתלבן כלל נשמתו בגיהנם עדיין אינה יכולה לבוא אל מקומה עבור שחסר ממנה אלו החלקים ואי אפשר להם להתחבר עם הכלל כי אינם עומדים כלל ביחד והם רחוקים כמטחוי קשת כי כלל נשמתו כבר נתלבנה ומקומה בקדושה ואלו הם פורחים באויר לכן אי אפשר להם להתחבר אלא בבואם יחד בגלגול ואז מתחברים ומקבל ג"כ העונש הראוי על זה.
10
י״אוזהו ענין מי שפרע, כי להיות חזרה זו קל בעיני האדם לא נחשב לו לעון אשר חטא מאחר שלא היה קנין ויכול הוא מדינא לחזור בו, לזאת צוו רז"ל להודיעו שאדרבה עונש גדול יש בדבר, וז"ש מי שפרע לאנשי דור המבול, לאנשי דייקא, ולא אמר לדור המבול כי לא מיירי כלל ממה שנענשו בדורם דזה אינו רבותא כי אפילו תינוקות של בית רבן יודעים שעל כל חטא יש עונש, אלא קאי על מה שבאו בגלגול ונענשו פעם ב', והיינו לאנשי דור המבול, ר"ל אותן האנשים אשר כבר היו בדור המבול ועכשיו נבראו פעם ב' ופרע להם בדור מצרים, וכן הפלגה וסדום שכולם הוצרכו להתגלגל לקבל עונש מלבד פעם הראשון שנענשו. הוא עתיד ליפרע, אמר עתיד דייקא, ולא אמר הוא נפרע דזה אין רבותא וכאמור, אלא לפי שעונש איסור קטן כזה קל בעיני האדם לסבלו עבור חמדת ממון לזה מודיעים לו שאדרבה לקטנות האיסור לא יתלבן בגיהנם ונמשך ממנו חומרא גדולה שעתיד ליפרע ר"ל פעם ב' לעתיד שיבא בגלגול, וז"ש עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו דייקא, ר"ל שאין נשמת האדם עומד אצל דיבוריו אלו וכמש"ל שעי"ז אי אפשר להחלק להתאחד בהכלל והבן היטב.
11
י״בואמנם להבין טעם הדבר מדוע בחטא דור המבול היה ראוי שיחזור העולם לתהו. הנה ביארנו במקום אחר מה שאנו אומרים ותמלא כל השמות שפגמתי כו', כי הפגם של חטא מגיע למילוי השם ולא לשם עצמו, וביארנו שם ענין לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים, כי נפש חיה הוא שמו, והתגברות הדבר הוא שאותיות שמו קבלו מילוי ומילוי דמילוי, וחולשת הדבר הוא בהיות אין בו מילוי, ולא אכפול כאן הדברים כי נתבאר בדברינו בארוכה.
12
י״גונודע כי יש שבעה שמות שאינם נמחקין (כמבואר ביורה דעה סי' רע"ו, ט), והם ז' ימי הבנין וסידורם ממטה למעלה הראשון הוא שם אלהים ולפניו למעלה שם שדי כו' כידוע. ונתבאר בכתבי אר"י ז"ל על משארז"ל (חגיגה י"ג.) כל העולם מהלך ת"ק שנה כי נברא בשם שדי שאמר לעולמו די כמשארז"ל (שם) שלא יתפשט יותר, וכיון שענין ההתפשטות הוא קבלת המילוי ממילא התפשטות הארץ בכח מילוי שי"ן דלי"ת יו"ד ומילוי זו עולה ת"ק ושוב לא התפשט יותר שיהיה עוד מילוי דמילוי כי אמר לעולמו די, הרי כח הארץ כולו הוא במילוי שם שדי, והנה את זה לעומת זה עשה אלהים, ונגד אלו זי"ן שמות יש לעומתם הנדמה קצת כקוף בפני אדם ונגד אלהים יש אלהים אחרים, ונגד שם שדי מצינו בפסוק איוב (איוב כז, יג) ונחלת עריצים שדי פירש"י ז"ל נחלת רשעים נשדדה הרי אותיות אלו עצמם אבל פירושו מל' שוד דהיינו גזלה וחמס, והנה מילוי של חמס ח"ת מ"ס סמ"ך עולה ג"כ ת"ק וזהו ג"כ כענין לא נתמלאה צור אלא כו'.
13
י״דונודע כי פגם דבר ערוה הוא מגיע לשם שדי והפוגם בזה מקבל עונשו כמו על כל החטאים שמתלבן בגיהנם או ביסורי עולם הזה ואז נתקן פגם ההוא, נמצא אלו לא חטאו דור ההוא רק בדבר ערוה היו יכולים לקבל עונשם ויתוקן הפגם, ולכן אלו לא היו חוטאים רק בחמס לבד היו ג"כ מתוקן ע"י עונשים, אך להיות שמתחלה פגמו כולם בערוה ופגמו בשם שדי וכל פגם היינו שמתרוקן המילוי וכבר נודע שמילוי שם זה הוא כח כדור כל הארץ וכמש"ל שהוא מהלך ת"ק שנה ואח"כ חטאו כולם בחמס והביאו כל מילוי ההוא של כדור הארץ העולה ת"ק אשר הוא מילוי שדי הביאו המילוי ההוא לחמס שעולה ג"כ המילוי שלו ת"ק וממילא היה מההכרח שיוחזר העולם לתהו לכן הוכרח שימחו מן הארץ ועונשם שמור לדורות שיבואו לעתיד בגלגול וכאמור.
14
ט״ווז"ש ותשחת הארץ לפני האלהים דייקא, ר"ל שבמקום שמשם יניקת הארץ דהיינו מילוי שדי שהוא לפני שם אלהים נתקלקל ונפגם שם, והיינו ותשחת הארץ לפני האלהים דייקא, וביארו רז"ל (סנהדרין י"ז.) על מה נתקלקל שם ואמרו כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה שזה הוא פוגם במילוי שדי, ואח"כ ותמלא הארץ חמס, ר"ל מה שהארץ היה במילוי שדי, ואח"כ ע"י הגזל נעשה הארץ במילוי של חמס העולה ג"כ ת"ק, נמצא נעקר כל כח ויניקת הארץ ממקום קדושתה ובא לס"א לקליפת חמס והס"א הוא אבדן העולם. וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כו' שמחמת זה לבד היה ראוי שיקבלו עונשם ולא שיאבדו מן העולם, אך ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני ר"ל מוכרח שאעשה קץ לכולם שיאבדו כרגע מן העולם ולא שיקבלו עונש על השחתת דרכם בעולם הזה, והטעם כי מצורף למה שריקנו מילוי הארץ ממקומה עוד זאת עשו כי מלאה הארץ חמס כי הארץ עשתה מילוי לקליפת חמס, והנני משחיתם את הארץ ר"ל אם אמרתי ליתן להם עונש יהיה הכרח שיושחתו הם עם הארץ שיוחזר הכל לתהו לכן מוכרח שאעשה להם קץ שיאבדו כולם לכן עשה לך תיבת כו' שישאר עיקר עונשם שמור לדור אחר בגלגול שיתוקן שם, לכן אתה שיש בך נשמת משה רבינו ע"ה צריך לעשות התחלה לתיקון בעשיית תיבה וכמש"ל ע"ש האר"י ז"ל. וזהו דברי רש"י ז"ל לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, ותיבת נחתם הוא מלשון כמוס עמדי חתום באוצרותי, ירצה כי ע"י הגזל נשאר העונש העיקרי חתום וכמוס עד עת גלות מצרים, והבן שנתיישבו כל הדקדוקים.
15
ט״זוהנה על מה שלא נצול רק ע"י תיבה עם כי הרבה ריוח והצלה לפניו מבואר עם האמור, כי עבור שהיה בו נשמת משה רבינו ע"ה התחיל הוא התקון וכמו שאח"כ הושלך משה רבינו ע"ה לתיבה ביאור עבור תיקון הדור ההוא. אכן יש לומר עוד טעם אחר עם מה שביארנו בפרשת בראשית על פסוק וישמעו את קול ה' אלהים כו' לרוח היום על מ"ש רש"י שהשמש באה משם וע"ש כי לא אכפול כאן הדברים, ונתבאר שם ענין עץ עושה פרי שאין טעם העץ כטעם הפרי הוא ענין לית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא (זהר ח"ב קפ"ד ע"מ) שעבודת האדם להש"י הוא מתוך מונעים ומטרידים וע"ש באורך, ואמנם לעתיד לבוא יתוקן הכל, וארז"ל (שבת ל:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות כי לא יהיה מסכים וצמצומים וככה יהיה עבודת האדם להש"י בלי מונעים ומטרידים, ותיקון דבר זה הוא ע"י הצדיקים העובדים את הש"י אף גם בכל עסקי עולם הזה שעוסקים שאז מהפכים המונעים עצמם למוטב ועושים טעם העץ כטעם הפרי.
16
י״זוזהו ענין הוצאות נצוצות מתוך הקליפות והגשמיות למצוא גם בהם רצון ה' שהוא הניצוץ שבתוכו המחייהו ואז נפרד הקליפות ההוא והגשם ההוא משם ונעשה טעם העץ כטעם הפרי. וכן המונעים היותר גדולים ורעים לעבודת ה' הוא הדור הגרוע אשר המה רשעים והמה מושכים עשר מעלות אחורנית להצדיק אשר בתוכם יכולים להפך מניעה זו עצמה ג"כ באופן זה, כי יש מצות עשה הוכח תוכיח ואלמלי הדור כולם צדיקים אי אפשר למצוה זו להתקיים כי את מי יורה דעה ולמי יוכיח אחרי אשר כולם יודעים את ה', ולהיות שכל מצוה היא בשורשה אור רב עד אין חקר לזאת הוכרח שיבואו בכל דור אנשים גרועים ורשעים הצריכים לתוכחה כדי שיקוים מצוה זו ויתרבה אור של שורש מצוה זו, נמצא הניצוץ המחיה את הרשעים בכל דור היא אור מצוה זו והבן.
17
י״חנמצא כשרואה הצדיק שדורו רשעים הנה לא די אשר אינו מניח שיבטלו את עצמו אלא אדרבה מזה עצמו עובד ה' והיינו שמוכיחם. נמצא במניעה עצמה עובד ה' שלולי זה המניעה לא היה לו זה העבדות ומהפך טעם העץ לטעם הפרי וגם זה הוצאת ניצוצות קדושות מתוך הקליפות, כי מבואר בספרים שכאשר החכם מוכיחם אם אינם צייתים לו אזי כל הטוב שבהם נשאר בנשמת החכם כמבואר דבר זה בארוכה ומלקט כל ניצוצות קדושות שבהם המחיה אותם, והיינו כאמור, כי הניצוץ שבתוכם המחיה אותם הוא אור מצות תוכחה ולכן בהוכיחם והוא עושה את שלו הרי הניצוץ הזה מתדבק בו והבן.
18
י״טנמצא הצדיק העובד ה' בבחינה זו בלי מסכים ובלי מונעים ומבדילים כי סילק המונעים ועושה טעם העץ כטעם הפרי לכן גם כשצריך להצלה עושה לו ה' נס ג"כ בלי מסך אלא בגלוי בכל מקום שהוא הרבה ריוח והצלה לפניו, משא"כ מי שלא תיקן את המונעים ועובד את ה' מתוך טרדות ומסכים אזי הצלתו ג"כ לא תהיה רק ע"י מסכים והסתרות כענין (ישעיה כו, כ) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך חבי כמעט רגע כו', ולכן הצלתו של נח ע"י שלא הוכיח את בני דורו רק היה נסתר מהם וא"כ לא תיקן המונעים היה מוכרח להסגר בתיבה ולהנצל.
19
כ׳הרי נתבאר ב' טעמים על ענין עשיית התיבה, וב' טעמים אלו תלוים במה שמצינו מחלוקת לרז"ל אם הוכיח נח את דורו, כי במקום אחד ארז"ל () שלא הוכיחם ולא התפלל עליהם לפיכך נקראו מי המבול על שמו מי נח ובפ' חלק ארז"ל (סנהדרין ק"ח:) דרש רבא מאי דכתיב (איוב י"ב, ה) לפיד בוז לעשתות שאנן כו' מלמד שהיה נח הצדיק מוכיחן ואומר להם דברים קשים כלפידים כו' הרי שהוכיחן, נמצא דלמאן דאמר שלא הוכיחן ונסתלק ממנו נשמת משה רבינו ע"ה ע"י שלא הוכיחן וכמש"ל בשם התיקונים שנשמת משה רבינו ע"ה לא אצלח בנח אזי אי אפשר לומר כטעם הראשון כי לא התחיל הוא כלל בתיקון כי בבוא המבול תיכף נסתלק ממנו נשמת משה רבינו ע"ה עבור שלא הוכיחן וגרם כל אותו הרע לדור ההוא, אלא צריך לומר כטעם ב' כי לפי שלא הוכיחן ולא תיקן המונעים הוכרח הצלתו להיות ע"י הסתרה.
20
כ״אוזש"ה בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ולא כתיב צדיק תמים, והיינו כי נסתלק ממנו נשמת משה רבינו ע"ה ולא נקרא רק צדיק לבד, ולכן הוכרח לבא אל התיבה וזה בא אתה כו', ונתן טעם כי אינך רק בחינת צדיק לבד שלא הוכיח לדורו לכן מוכרח לתיבה, אכן למאן דאמר שהוכיחם א"כ תיקן המונעים ואי אפשר לומר כטעם ב' והיה ראוי הצלתו להיות בגלוי בלי צורך לתיבה והרבה ריוח והצלה לפניו, אלא דלהאי מאן דאמר לא נסתלק נשמת משה רבינו ע"ה מאתו לחסרונו אלא שלא היה הדור כדאי ולא נסתלק עד אחר שנימוחו ומתחלה בא אל התיבה להתחיל להתיקון כמש"ל בביאור הפסוקים כי הוא התחיל התיקון ולבסוף נגמר בתיבת משה רבינו ע"ה והבן, ולהאי מאן דאמר יאמר בוא אתה כו' ונתן טעם כי אותך ראיתי צדיק שהוא צדיק גמור ובו נשמת משה רבינו ע"ה ויתחיל בתיקון הדור ע"י צער התיבה ומה שלא אמר תמים מפני שאומרים מקצת שבחו בפניו.
21
כ״בוזה עצמו פלוגתא זו, יש דורשין בדורותיו לשבח שאלו היה בדורן של צדיקים היה צדיק יותר אלא שהדור מנעוהו נמצא שעדיין לא תיקן המונעים ומזה נמשך גנאי בפסוק כי אותך ראיתי צדיק שיהיה צריך להצלה של תיבה עבור חסרונו שלא הוכיח, ויש דורשין בדורותיו לגנאי שאלו היה בדורו של אברהם כו' ירצה כי צדקתו מתמימתו היה בדורותיו ע"י הדור הגרוע ההוא הוסיף הוא אומץ בקדושתו כי הוכיחם והוציא כל הניצוצות קדושות מהם ועי"ז נתרבה קדושתו ואלו היה בדורו של אברהם שהוא פירסם אלהותו ית"ש בפי כל באי עולם ולא היה נח צריך להוכיחם לא היה נחשב לכלום וזהו גנאי. אכן מתוך גנות זה למדנו לו שבח רב שהוכיח לדורו וא"כ לא היה צריך לתיבה עבור הצלתו כי כבר תיקן המונעים והדור הגרוע לא מנעוהו מעבודה אדרבה על ידם הוסיף אומץ בקדושה וכאמור ולא היה עשיית התיבה רק לתיקון עון הדור ההוא כמשה רבינו ע"ה ולא נסתלק ממנו אז נשמת משה רבינו ע"ה ויהיה ביאור כי אותך ראיתי כפירוש השני שכתבתי לעיל וזהו לו שבח רב ודו"ק היטב.
22
כ״גבדורותיו פירש"י ז"ל יש דורשין לגנאי. הקשו המפרשים מאחר דיש לדרוש לשבח איך הותר לדרוש לגנאי הצדיק, ועמ"ש תחלה בזה באורך לישב. ויש לומר עוד בפשיטות עם משארז"ל (בבא בתרא קס"ד.) לעולם אל יספר בשבח חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנותו, ויש לדקדק איך אסרו חז"ל בהחלט לספר בשבח חבירו הרי אם ירצה הלה לבלום פיו מלדבר בגנות אין כאן איסור, ונראה לי פשוט כי השבח עצמו הוא גנות כי בנוהג שבעולם איש אשר חכמתו ומעשיו מסוימים בעולם וכל באי עולם מכירים כח מעשיו וחכמתו לא יספר שום אדם בשבחו כיון שהדבר גלוי ונראה בעליל לארץ אין צורך לשבח אותו, וכשאנו רואין שמשבחים לאיזה אדם על כרחך אין האדם ההוא איש מסוים עד שהיה אפשר להסתפק במהותו ואיכותו אזי צריך זה לספר שבחו, ומחמת זה אנו מברכין על פסוקי דזמרה לפניהם ולאחריהם כי מדרך השכל אין ראוי לספר בשבח מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר כח מעשיו בעליל וה' עשה זאת לטובתינו ובחר בשירי זמרה שנשתבח לפניו וע"ז אנו מברכין לו ית"ש. וזהו כוונת רז"ל שמתוך שבחו ר"ל מהשבח עצמו מוכח גנותו שאינו איש מסוים עד שהוכרח זה לספר בשבחו וזה פשוט.
23
כ״דוהנה לא מצינו בכל התורה שיהיה כתוב בה שבח על אדם א' שהיה צדיק, הגם שנאמר במשה רבינו ע"ה והאיש משה עניו מאד (במדבר יב, ג) אין זה סיפור שבחו רק סיפור המעשה איך שמרים ואהרן דברו בו ומשה רבינו ע"ה היה עניו ולא הרע דבר זה בעיניו, אבל לא מצינו בתורה שתכתוב על איזה אדם שהיה צדיק כגון משה ואהרן ושאר הצדיקים, והיינו כי צדקת מעשיהם מסוימים אין שייך כלל לשבחם. ודרך משל כמו שנאמר בנח בא אתה וכו' כי אותך ראיתי צדיק לפני הכי נמי במשה רבינו ע"ה כשנאמר לו ואתה פה עמוד עמדי היה לו לומר ג"כ טעם הדבר כי אתה צדיק יותר מכולם, אלא שאין שייך זאת לומר על משה רבינו ע"ה כי הטעם מובן מאליו, ולכן מצד ראותינו התורה סיפרה בשבח נח לכתוב עליו איש צדיק תמים וכן כי אותך ראיתי צדיק כו' שבח זה מביא לידי גנותו שלא היה מסוים כ"כ לכן הותר להם לדרוש כך כן נראה לי וק"ל.
24