ערבי נחל, נח ד׳Arvei Nachal, Noach 4
א׳תקסב
1
ב׳מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה כו'. פירש"י ז"ל הטהורה העתידה להיות טהורה לישראל ללמדנו שלמד נח תורה. הקשו המפרשים והרי מאליהן באו אל התיבה ואיך מוכח שלמד נח תורה. ונלע"ד לבאר בדרך פנימי, בהקדם לבאר משא"ה ונח מצא חן בעיני ה', להבין מה הלשון אומרו מצא חן בעיני ה', ויובן עם המבואר בכוונת וראיתם אותו האמור גבי ציצית, כי תכלת עולם חשוך אין שם בחינת ראיה בסוד עולמתא שפירא דלית לה עיינין וצריך להמשיך לשם בחינת עינים מן שם מ"ה כי שם מ"ה, בריבועו עולה ק"ל משם נמשך הראות לעיני האדם, אשר כל דבר יש לו שורש מלמעלה וזהו השורש שלו ששם זה בגימטריא ק"ל כמנין עין.
2
ג׳ולהסביר קצת, כי כל השמות וכל הקדושות הכל ניתן בנשמת האדם לעבוד בהם להש"י, ונודע (זהר ח"ב כ"ט:) כי תכלת היינו רחל והוא באדם יראת שמים, שמן קדושה זו הניתן בתוכו יש לו שכל וכח לירא מאת ה' ואין בזה עדיין בחינת ראיה לילך באור ולא בחשך כי אף שירא מלפני הש"י מ"מ עדיין אינו יודע מה לעשות ומה שלא יעשה, ועוד כי אף שיש לו יראה מלפני הש"י מלעבור על דבריו מ"מ היצר הרע מורה לו היתר על כל דבר ואל כל אשר ימשיכנו הרצון והתאוה שלו לשם יומשך יראתו עמו כי מורה לו היתר דוקא על פי יראת שמים שראוי הדבר להיות היפך האמת, וצריך לזה עזר מהש"י להמשיך למדת יראה אותיות ראיה בחינת עינים שילך באור ה' וזה משם מ"ה, וידוע שהוא בחינת יעקב ששם הוא סוד התורה וע"י עסק התורה יודע האסור והמותר וכשלומד לשמה שוב לא יוכל היצר הרע להורות לו היתר היפך האמת ולמשוך יראתו לשם אל אשר יחפוץ יטנו כי בכח שם מ"ה נשפע עינים וראיה למדה זו של יראת שמים בקרבו והולך אור באין חשך ומכיר האמת עד לעצמו לא כפי תאותו וחפצו.
3
ד׳והוא מאמר התנא (אבות ו, א) כל העוסק בתורה לשמה נותנין לו חיקור דין, היינו שיוכל לחקור האמת לאמתו בלי טעות לאסוקי כל מילתא אליבא דהלכתא, וכמו שפירשתי בחדושי לחולין על דרך זה מאמר רז"ל ריש פרק אלי טרפות (חולין מ"ד:) איזהו תלמיד חכם זה הרואה טריפה לעצמו ע"ש. ולזה ירמוז ויהי כאשר ראה יעקב את רחל ויגל את האבן מעל פי הבאר (בראשית כט, י) ר"ל כשנמשך מיעקב בחינת ראיה לרחל אז נדחה היצר הרע שלא יוכל לפתותו בהוראות היתרים וכאמור, והוא ג"כ מש"ה ראה והתקין צורת הלבנה, כי רחל נקראת לבנה כנודע, ואמר כי תיקון שלה הוא ע"י שנמשך עליה בחינת ראיה והבן. ולז"א הכתוב הנה עין ה' אל יראיו (תהילים לג, יח) ר"ל היראים שאין להם בחינת ראיה עדיין הם צריכין להמשיך בחינת עין ה' ומשם מצד זה הוא מושגח ג"כ מהש"י בכל עניניו.
4
ה׳והנה, מבואר בסידור האריז"ל בתיבה ותננו היום לחן, כי ענין החן ומציאותו הוא מן ריבוע שם מ"ה האמור אשר הוא בחינת עין והמילוי שלו עולה בגימטריא ח"ן, נמצא פנימיות העין הוא מציאות החן, וזש"ה ונח מצא חן בעיני ה', ר"ל שמצד מעשיו הטובים הגיע לשורש מדת החן שהמשיך משם חן על עצמו, וביאר הפסוק היכן הוא מציאות שורש החן ואמר שהוא בעיני ה' וכאמור שוב מצאתי כעין זה בליקוטי תורה ע"ש. וכבר נתבאר ששם מציאות התורה, ולכן אמר הכתוב (משלי ה, יט) שהתורה היא אילת אהבים ויעלת חן, כי העוסק בתורה לשמה ששם הוא בחינת עין נמצא ממשיך משם ג"כ בחינת החן, ולז"א אילת אהבים כי אהבים הוא ג"כ בגימטריא חן, (ולז"א תענית כ"ד.) כל כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה כי מציאות החן אינו רק בעינים ומאחר שנמצא חן בעיניה דיה, והנה עיין בח"ל ובתומר דבורה איך ממשיך האדם על עצמו קדושה מכל המדות, ומבואר שם שיכול האדם להמשיך על עצמו קדושה ממדת יעקב ע"י עסק התורה לשמה, נמצא בראותנו שנח מצא חן בעיני ה' על כרחנו לומר שלמד תורה.
5
ו׳אכן יש עוד מדה אשר על ידה ימשיך האדם על עצמו קדושת מדת יעקב, והוא, כי במדה זו נמצא מדת תמימות כמש"ה (בראשית כה, כז) ויעקב איש תם, לכן אף מי שאינו בר הכי שילמוד תורה אם יש לו מדת תמימות ממשיך על עצמו קדושת מדה זו. ובזה יש לומר כוונת הפסוק דקאמר ונח מצא חן וביאר הפסוק עצמו איך בא למדת החן וקאמר אלה תולדות כו' צדיק תמים היה תמים דוקא.
6
ז׳אמנם מהו מהות מדת תמימות יש ללמוד מדברי המדרש (שיר השירים רבה ז', ח) גבי חנניה מישאל ועזריה ששאלו את יחזקאל איך יעשו נגד נבוכדנצר שצוה להשתחות לצלם ואמר להם חבי כמעט רגע היינו שילכו בהחבא ואמרו לו שרוצים דוקא לקדש השם והלך יחזקאל לימלך בגבורה ושאל מתקיים אתה עליהם או לא ואמר איני מתקיים עליהם ואמרו לו חנניה מישאל ועזריה בין מתקיים בין אינו מתקיים אנו נמסור עצמנו על קדושת השם ואח"כ אמר הש"י ליחזקאל שיתקיים עליהם רק לא יגיד להם כדי שיעשו בתמימות ע"ש, ור"ל כי אם ידעו שרצון הש"י שימסרו עצמם ובודאי יצילם א"כ אין כאן תמימות, משא"כ כשעלה בדעתם שאינם מחויבים כלל מאת הש"י למסור נפשם אלא יצניעו את עצמם ואפילו הכי עשו לכבוד הש"י יותר מהחיוב וזהו נקרא תמימות שאינו עושה לשום שכר רק לכבוד הש"י לא לשום כוונה אחרת.
7
ח׳והנה, איתא במדרש (בראשית רבה כח, ט) אף נח לא היה כדאי לינצל אלא שמצא חן, ונוכל לומר שניצל ע"ש העתיד שראה הקב"ה שעתיד להקריב קרבן בצאתו מהתיבה אשר הקרבן ההוא עלה לריח ניחוח להש"י, והנה איתא במדרש (שמות רבה נ, ב) תן לחכם ויחכם עוד שע"י שאמר לו הקב"ה מן הבהמה הטהורה תקח שבעה הבין שרצה הקב"ה שיקריב ממנו קרבן, ופירשו המפרשים דמאחר שמאליהן באו א"כ למאי נפקא מינה הוצרך הש"י להודיע שאלו טהורות ואלו טמאות, בשלמא אם היה הוא הבוחר שפיר הוצרך להודיעו שמטהורות יקח זי"ן ומטמאות ב' אבל כיון דמאליהן באו לא הוצרך להודיעו זאת, אלא על כרחך שיבין שיקריב ממנו קרבן וא"כ מאחר שנמלט נח בזכות הקרבן אבל זולת זה לא היה כדאי א"כ הרי אין בזה תמימות דהא נצטוה בפירוש מאת ה' על מעשה הקרבן, אלא על כרחך מצד מציאות החן מוכח שלמד תורה והומשך קדושה מאותה המדה ע"י עסק התורה, וז"ש רש"י הטהורה העתידה להיות טהורה ומה שאמר לו הש"י זאת היינו כדי להקריב קרבן מזה למדנו שלמד נח תורה, וז"ש רש"י תיכף אח"כ שבעה שבעה כדי שיקריב קרבן ונמשך לדלעיל והבן.
8
ט׳וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל כו'. יבואר עם מ"ש בס' דן ידין (מאמר ב') כי שם הוי"ה ב"ה הוא רחמים ושם אדנ"י הוא דין ואם הוי"ה גובר והוא למעלה ושם אדנ"י מכוסה מהוי"ה אז משפיע שם הוי"ה באדנ"י ועולה מספר ש"ף ונקרא ש"ף בריכות של שלום, כי שלום עם האותיות גימטריא ש"ף ואז העולם מתנהג ברחמים ואם ח"ו בהיפוך שם הוי"ה מכוסה מאדנ"י אז העולם מתנהג בדין ע"ש באורך. וז"ש (בראשית רבה לג, ג) צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים ורשעים מהפכים כו' שהכל תלוי בהיפוך איזה מדה גובר להיות למעלה, וכאמור.
9
י׳וז"ש כביכול וירד ה' לראות כו' ר"ל בבוא ית"ש להשגיח במעשיהם ושיקבלו עונשם על מעשה ההוא רצה בלי שיהיה רחמים בדינם אלא יקבלו עונשם בדין הגמור כפי מה שגרמו כדרך הרשעים שמהפכים כו' וכאמור וכביכול שם אדנ"י למעלה והיינו וירד ה', וזהו ג"כ בפסוק וירא ויאמר ה' זעקת סדום כו' ארדה נא רומז ג"כ לזה והבן וה' יכפר. וזה מרומז ג"כ במגילת קינות (איכה ב, א) איכה יעיב באפו אדני את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל, כי נודע ששם הוי"ה ב"ה מדתו נקרא תפארת ישראל ויהיה פסוק זה כאמור בלשון שאלה איכה יעיב באפו מדת הדין שהוא שם אדנ"י את בת ציון ואיך לא הגין עליהם מדת הרחמים וע"ז השיב השליך כו' שהיה אדנ"י למעלה ע"י שגרמו כך במעשיהם כנ"ל. וזה מרומז ג"כ בפסוק (ישעיהו ד׳:א׳) ביום ההוא יסיר אדנ"י את תפארת כו' והבן.
10
י״אוזה ירמוז דוד המלך ע"ה שאמר (שמואל ב כ״ב:י״ט' - תהילים י״ח:י״ט') יקדמוני ביום אידי ויהי ה' למשען לי כי נודע ששם אדנ"י הוא מדתו של דוד המלך ע"ה וכאשר היה צריך לרחמים ביקש שיהיה שם הוי"ה ב"ה קודם למדתו למעלה וכאמור, והיינו שכאשר יקדמוני ביום אידי אז ויהי ה' למשען לי, וזהו ג"כ אומרו (תהילים נט, יא) אלהי חסדי יקדמני, וע"ז רמז ג"כ באומרו (ישעיה ה, טז) ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה, ר"ל כאשר בעת המשפט כביכול יגבה שם הוי"ה ב"ה אז ית"ש נקדש בצדקה שאז במשפט ההוא צדקה עושה לנו, וע"ז רמז הנביא (מיכה א׳:ג׳) באומרו כי הנה הוי"ה יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ ירצה לפי שעד אותו העת היו מתנהגים במדת הרחמים שהיה שם הוי"ה למעלה וע"ז הודיעם שרצונו ית"ש לעשות בהם דין שיהיה בהיפוך, ואמר עוד מיכה (בפ' ו') במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום כו' יובן עם האמור כי הצדיקים במעזשה המשפט והצדקה שעושים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים כי גורמים שיהיה שם הוי"ה ב"ה למעלה ומשפט וצדקה הם הם המועילים לזה אבל הקרבנות לבדם אינם מועילים ביום אף ה'.
11
י״בובזה יבואר כי מיכה היה רוצה מאד לבטל מה שאמר לעיל (בפ' א') כי הנה ה' יוצא כו' וכמו שנתבאר וביקש עכשיו ואמר במה אקדם ה' שיהיה הוי"ה למעלה ואכף לאלהי היינו מדת הדין שם אדנ"י שהוא עכשיו מרום, במה אכף ר"ל שיהיה מדה זו כפוף תחת מדת הרחמים ושיתנהג העולם במדת הרחמים האקדמנו למדת הרחמים בעולות כו' הירצה כו' אלא הגיד לד אדם מה טוב כו' כי אם עשות משפט ואהבת חסד כו' שאז תגרום שמדת הדין יהיה מוצנע וכפוף למדת הרחמים ויתנהג העולם במדת הרחמים.
12
י״געוד רמז ע"ז דוד המלך ע"ה בסי' מ"ז כי ה' עליון כשהוי"ה ב"ה עליון אז הוא נורא מלך גדול כו', כי מתקדש שמו ע"י אשר ידבר עמים תחתינו כו', כי אז מדת הדין מתגוללת עלינו ושמו הגדול מתקדש ומתגדל במהרה ואמר ג"כ בסי' מ' צדקתך לא כסיתי, ירצה לא גרמתי ח"ו במעשי שמדתי שהוא אדנ"י יכסה את מדת צדקתך מדת הרחמים לכן אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני, ואמר ג"כ משוד עניים מאנקת אביונים כו' עתה אקום יאמר ה', אקום דייקא כדי לרחם עליהם ולזכות במשפט, ולגבי משפט העובדי כוכבים אמר בסי' פ"ב קומה אלהים שפטה הארץ כו', ואמר הנשא שופט הארץ, כדי להשיב גמול על גאים, היינו על עובדי כוכבים כמאמרם ז"ל (חולין פ"ט.) נתתי גדולה כו' ולה' הישועה כדי על עמך ברכתך סלה.
13
י״דגם בכמה מקומות שאמר דוד המלך ע"ה אל תסתר פניך ממני רומז שהוי"ה ב"ה מדת הרחמים שהוא אור פני מלך חיים לא יהיה נסתר ומכוסה ממדתו של דוד שהוא אדנ"י, וזהו אל תסתר פניך ממני אלא יהיה להיפוך כמו שביקש אחסה בסתר כנפיך סלה שמדתו שם אדנ"י יהיה מכוסה ומוסתר בסתר הוי"ה ב"ה שישכון מדת הרחמים למעלה משם אדנ"י שהוא מדתו, וא"כ למה ה' תזנח נפשי ע"י כי תסתיר פניך ממני שממדתי אתה מסתיר אור פניך לא כאשר אני מבקש והבן. עוד אמר מענין זה בסי' צ"א יושב בסתר עליון ר"ל שם הוי"ה ב"ה שהוא יושב בסתר בעת שנראה דין בעולם והוא נסתר עתה במהרה יהיה עליון ונגלה כבוד ה' ואח"כ אומר אומר לה' מכסי ומצודתי, פירוש אני מבקש שמדת הרחמים יהיה לי למחסה ואז גם אלהי אבטח בו ר"ל גם מדת הדין יתהפך עלי לרחמים ויצילני מפח יקוש כו', והטעם, כי הלא בעת אשר אתה שם ה' מחסי אז בודאי עליון שמת מעונך ואז נתהפך ממדת הדין לרחמים רבים אמן וה' הטוב יכפר. חסלת פרשת נח ת"ל
14