ערבי נחל, תולדות ג׳Arvei Nachal, Toldot 3
א׳תקסג
1
ב׳ויעתר יצחק כו'. כבר כתבנו מה שיש לדקדק הרבה בפסוקים אלו וכאן לא נאריך בקושיות והמעיין יראה שנתישבו כל הדקדוקים שדקדקנו בהם. ונקדים דברי נזר הקודש פ' וירא על דברי המדרש שם אלישע אמר לשונמית למועד הזה כעת חיה את חובקת בן אמרה לו אל אדוני איש האלהים אל תכזב בשפחתך אותן המלאכים שבשרו את שרה כך אמרו למועד אשוב אליך כעת חיה, והקשה בנזר הקודש וז"ל: צריך עיון מה איכפת לה במה שישוב אליה כו', ונראה לי כי כתבו חכמי האמת כי כל בן עקרה נאחז בסטרא דנוקבא ומיתה אזדמנת ליה ולכן אינו מתקיים בטבע, אך נאמר באור פני מלך חיים כו' שכל מקום שמתגלה אור ה' מתעורר שם מקור החיים וכן מלאך ה' שבא בשליחות ה' מתלבש בו אור השכינה שהוא מקור החיים, וע"ז נאמר שוב אשוב אליך בעת הלידה, כי ודאי כל זמן שהוא ברחם אמו נאחז בה בסטרא דידה בהכרח אבל בצאתו מרחם דרך נס מתעורר מקור החיים ויצא מסטרא דאמיה ונאחז בסטרא דאביו. ולז"א שוב אשוב 'אליך' דייקא, ר"ל בעת הלידה לקושרו בך, ולכן התרעמה השונמית על אלישע שלא אמר גם כן לשון זה לבעלה שישוב אליו לקושרו בו כי גדולים צדיקים והיכולת בידו לעשות זאת, ולזה דקדקה אל נא אדוני אל תהיה פה אדוני בעת הלידה אם כן אל תכזב בשפחתך עכ"ד בקצרה ועמ"ש בפ' וירא.
2
ג׳ובזה יבוארו פסוקים אלו. כי להיות רבקה עקרה והתפללה על הבנים אם יענה ה' לה בזכותה הרי יהיה מסטרא דנוקבא ולא יתקיים, לכן ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, ר"ל להתנגדות אשתו שיהיה לה בן מסטרא דידיה ולא מסטרא דידה כי עקרה היא ובן עקרה הוא מסטרא דנוקבא, לכן ויעתר 'לו ולא לה' ותהר אשתו, ר"ל ההריון לבד היה מצדה ובסטרא דידה כי בעת ההריון בהכרח הוא בסטרא דנוקבא וכאמור, משא"כ עיקר הפקידה בעת הלידה אז יצא לרשותו. ויתרוצצו הבנים בקרבה כו' מזה הבינה כי ב' בנים בקרבה ועלה על דעתה כי בהיות שניהם נתפללו לכן היו ב' פקידות ממילא יהיה ולד א' מסטרא דידה וא' מסטרא דידיה ולהיות ב' הפכים לכן ויתרוצצו כענין ב' הפכים אש ומים, ותאמר א"כ למה זה אנכי מתפללת על הבנים והיה מוטב שלא אתפלל על הבנים רק הוא לבדו אז לא היה צער המלחמה של הולדות וגם מה בצע בולד שבא מסטרא דידה שלא יהיה בן קיימא ותלך לדרוש כו', ויאמר לה שאין הדבר כדעתה אלא שניהם באו בתפלת יצחק וענין הרציצה הוא ענין אחר שני גוים ושני לאומים ממעיך יפרדו, ר"ל שניהם גם יחד בצאתם ממעיך יפרדו מסטרא דידך רק להיות לרמז כי לאום מלאום יאמץ כשזה קם כו' לכן ויתרוצצו, אבל באמת נעתר ה' לו לבד ושניהם מסטרא דדכורא קיימי וק"ל.
3
ד׳או יאמר ויתיישב כל מה שדקדקנו לעיל בלשון רש"י לפי שאין דומה כו' הוה ליה למימר איפכא. גם הא מצינו ברבי עקיבא שנענה לפי שהיה בן גרים. גם לפיכך לו ולא לה מיותר. ויתיישב עם האמור ובדרך אחר קצת, כי כתבנו בפ' וירא שלכן נתיחד הדיבור תחלה לאברהם ואח"כ לשרה כדי שיהיה המשך נשמתו מסטרא דידיה ע"ש, ואמנם ביצחק לא היה כך ואפילו הכי נאחז בסטרא דדכורא ואמר הטעם כי ויעתר לנוכח כו' כמ"ש לעיל להתנגדות אשתו, והוקשה לרז"ל מדוע לא לה לגמרי ולא כשרה שגם אליה נתיחד הדיבור רק שהוא היה העיקר. לז"א לפי שאינו דומה כו', ר"ל שתפלת צדיק בן רשע גדול יותר וכמש"ל ואם היה נענה לשניהם היתה היא עיקרית והיה בסטרא דידה, וזה שסיים לפיכך לו ולא לה, ר"ל ולא לה כלל, ולא כמו שהיה באברהם ששניהם לא היו בני צדיקים ונתיישב הכל בעז"ה.
4
ה׳עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי כו'. ארז"ל (יומא כ"ח:) מצינו שקיים אברהם אבינו ע"ה כל התורה כולה ואפילו ערובי תבשילין. ויש לדקדק למה הזכירו עירוב תבשילין יותר משאר מצות דרבנן. ויובן בשנזכיר בקצרה דברי של"ה הק' ריש חלק ב' את אלהים ירא ואת מצותיו כו', את האלהים ירא זו מצות לא תעשה, ואת מצותיו שמור זו מצות עשה, כי זה כל האדם, ר"ל מהות האדם רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וא"כ אין האדם תמים ושלם אלא אם כן קיים כל התרי"ג וכשחסר אפילו אחת הוא פגום, ואם תשאל הרי הרבה מצות שנמנע קיומם וא"כ מי הוא אדם שלם ואף אדון הנביאים לא קיימם והאבות הן הן המרכבה ואיך יוכל האדם לקיים הכל.
5
ו׳תשובת דבר זה, דע, כי כל מצוה כלולה מכל התרי"ג, וא"כ בכל מצוה יש כלל ופרט כי בכח יש בה כל התרי"ג, ובפועל הוא פרטיותה לבד, ומיד שנברא האדם נצטוה בשבע מצות וקיימו אותם האבות ויתר צדיקי הדורות עד מתן תורה וכל התרי"ג כלולים בכל מצוה מהם. ואם תקשה א"כ האבות לא הוציאו הכללות מן הכח אל הפועל, דע שהוציאו והוציאו, בכח הכנתם ר"ל שהיו דבוקים בו ית"ש והיו ששים ושמחים לעשות רצון קונם בכל מה שיצוום והיו מוכנים לזה בתכלית ההכנה בשמחה רבה, והכנה זו היא המעשה בפועל כיון שעכ"פ במצות שעשו היו כל התרי"ג כלולים בהם רק שלא היה כסא למטה בפועל על מה שישרו אלו הכלולים שהם בכח הנה הכסא למטה הוא גודל ההכנה שלהם שהוא כמעשה, ומצינו רמז לזה הדין של הכנה שאמר רבה שהכנה בעלמא אסור משבת לחול ונקרא בתלמוד הכנה דרבה, כי רבה הוא סוד ההכנה, והיתה הכנתם כל כך חזקה שהיה די להם באלו המצות שיקיימו בפועל ובהם כלולים כל התרי"ג ומכח הכנתם הרבה הוציאו הכללות והיו מרכבה לכל התרי"ג.
6
ז׳ואם תקשה למה חייבים בז' מצות, הלא די במצוה א', אין זה קושיא, כי הבינה חכמתו ית"ש שצריכין לעשות ז' מצות בפועל והשאר בהכנה, עמש"ל בפ' בראשית בפ' ויצו ה' אלהים על האדם כו' ע"ש, ודורות שאחריהם שלא היה ההכנה שלהם גדולה כל כך לא הספיק להם הכנתם להיות שלמים ע"י ז' מצות אח"כ בקיום תרי"ג כולם בפועל לכן נתן להם את כל התורה ואף שאי אפשר לכל אחד לקיים הכל מ"מ כל אחד יקיים בפועל מה שאפשר ועל השאר הוא מוכן בשמחה לקיים אזי מוציא השאר לפועל ע"י הכנתו מאחר שעכ"פ כל התרי"ג כלולים בכח באותן המצות שמקיים, ועוד כשהוא עוסק בתורה לשמה דהיינו שרוצה לקיים כל מה שימצא בתורה אז אף שלא קיים מחמת שהיו בנמנע אצלו לקיים מוציא אותן המצות לפועל ע"י עסק התורה. ועל זה אמר ר' מאיר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה (אבות ו, א), ר"ל שאף מצות הרבה שלא קיים נחשב לו כאלו קיים, וגם ע"י שישכיל בסודות המצות יוציא ג"כ לפועל אותן המצות שאי אפשר לו לקיים.
7
ח׳ואם תשאל עדיין הרי מצוות לא תעשה בשב ואל תעשה ואיך נחשבים למעשה עד שבהם יושלם האדם שיהיה שלם ותמים. תשובת דבר זה. כי גם מצוות לא תעשה נחשבים למעשה במה שמתעורר האדם לחשוק הדבר ההוא בלבו ומתעורר הנני מניח מלעשות בשביל שצווני הבורא ית"ש כהא דתניא רשב"ג אומר אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר כו' (ספרא קדושים כ' כו), וזה התעוררות נחשב למעשה עכ"ד בקצרה.
8
ט׳ובזה יבוארו פסוקי תהילים (קיט', א) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', ר"ל שאינם נקראים תמימים אלא אם כן מקיימים והולכים בכל תורת ה', כי אין האדם עשוי להיות אדם שלם אלא אם כן בקיום כל התרי"ג, ואמנם תיקשי לך זה אי אפשר שיקיים כל אחד כל התרי"ג, לז"א אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו, היינו לימוד התורה על דרך דרוש וקבל שכר בזה מוציא לפועל אותן המצות שנמנע קיומם אצלו. ואם יקשה לך איך יושלם במצוות לא תעשה שהוא בשב ואל תעשה, לז"א אף מה שלא פעלו עולה הוא נחשב ג"כ בדרכיו הלכו שנחשבים למעשה.
9
י׳ואם תקשה מאחר שרוב המצות אי אפשר להוציא פרטיותן לפועל רק ע"י ההכנה שעליה שורה כללות כל התרי"ג הכלולים באותן שמקיים, א"כ למה נצטוו הראשונים על ז' מצות הלא היה די באחת וגם לישראל היה די בקצת מצות והשאר יצא לפועל בהכנה. לז"א אתה צוית פקודיך לשמור מאד, ר"ל שנותן המצות הבינה חכמתו כמה צריך לעשות בפועל, ולכן צוית אותן לשמרן, מאד דהיינו בפועל לא בהכנה לבד, ועל השאר אחלי יכונו דרכי כו', דהיינו הכנה, והבינה חכמתו יתברך לראשונים שבע מצות ולאחרונים כל התרי"ג, ואז לא אבוש להיות פגום ח"ו בהביטי אל כל מצותיך, דהיינו להביט ולצפות לאותן שאי אפשר לי לקיים וע"י ההכנה יוגמר, וגם אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך, שע"י הלימוד יצא לפועל.
10
י״אאו יאמר אז לא אבוש. כי הצדיק מקבל עונש מעט מה שפגם בזה העולם כדי שיהיה שלם לעולם הבא, והנה עונשי רשעים בעולם הבא הוא עונש נצחי, משא"כ עונש עולם הזה שהוא לשעה קטנה לא נקרא עונש רק בושה. וזה אז לא אבוש, בעונשי העולם הזה, בהביטי כו' שלא יהיה שום פגם, והתפלל ואמר את חקיך אשמור מלשון ואביו שמר שאני ממתין ומצפה וחפץ בשמחה לקיים כל החקים וזה הכנה, לכן בקשתי אל תעזבני עד מאד כלפי שאמר תחלה לשמור מאד שהכוונה בו על המעשה בפועל לא על ההכנה לבד, וזה אמר מאחר שאני מצפה לקיים כולן לזאת אל תעזבני עד אזכה שאוכל לקיים כולם בפועל וכמשארז"ל (קידושין מ.) הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, ר"ל מזכה להאדם שיוציא מחשבתו הטובה והכנתו למעשה בפועל והרי נרמזו כל דברי השל"ה בפסוקים אלו. והנה, מאחר שבפועל קיימו האבות ז' מצות וכל התרי"ג כלולים בהם אבל מצד פרטיותיהם עיקר קיומם מצד ההכנה דרבה כי הכנה מילתא היא, א"כ על כרחך קיימו עירוב תבשילין שהוא מטעם ההכנה דרבה, ולזה פרטו חז"ל מצוה זו של עירוב תבשילין מזה הוכחה על יתר מצות דרבנן אף שהם רק מדרבנן מ"מ קיימו כמו שע"כ קיימו עירוב תבשילין עם היותה רק מדרבנן וק"ל.
11
י״בויחפרו עבדי יצחק בנחל כו' ויריבו כו' רועי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שמה שטנה כו'. יש לדקדק, תיבת לאמר מיותר, והיה לו לומר ויאמרו. תו מדוע באר הא' קרא עשק שאין פירושו ערעור אלא עסק בעלמא כמ"ש המפרשים עסק של ערעור ובאר השני קרא שטנה שהוא ערעור גמור. תו יש לדקדק, בענין ריב ההוא, הלא אבימלך ואנשיו קיימו ז' מצות בני נח וא' מהם הוא הדינין ומה להם לריב ולא הלכו לדין ויקוב הדין בהם ומה מקום ריב להם הלא אבימלך אמר הגוי גם צדיק תהרוג כו' משמע שנזהר במצות בני נח.
12
י״גואמרתי בדרך צחות, באמת החזיקו בז' מצות ודינין אחד מהן ומכל שכן רועי יצחק ודאי צדיקים היו מדמושל מקשיב כו' הא לדבר אמת משרתיו צדיקים. רק יובן, דאמרינן בפ' חזקת הבתים ומבואר בש"ע חושן משפט זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי מוקמינן ליה בחזקת מי שהוא מוחזק בו עתה, אבל זה אמר של אבותי וזה אמר שלי הוא שקניתיו וכדומה מוקמינן ליה ביד מי שבא בחזקת אבות. ובזה יובן הכל, דמעיקרא אמר קרא וכל הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים כו' וישב יצחק ויחפור ואהא קאמר ויחפרו עבדי יצחק בנחל, יתכן לומר דקאי אדלעיל, שבאר זה היה א' מהבארות של אברהם אשר סתמום פלישתים וכבר נשכח מכל אדם שהיה שם לאברהם בארות ולא היה ידוע רק ליצחק, ועכשיו כשחפרו ומצאו זה הבאר אמרו רועי יצחק שבאים בחזקת אבות כי להם הארץ, ומצד זה לא הלכו רועי גרר לדין עם רועי יצחק על אודות הבאר, כי הבינו שהם יזכו אחרי שבאים ג"כ בטענת אבות והם עתה מוחזקים, אך שריב היה להם עם רועי יצחק ונתווכחו עמהם באמרם שאתם צדיקים משרתי יצחק היתכן שתטענו שקר ותזכו בדין ע"י שקר הלא לאנשים כמותכם ראוי שתאמרו האמת דשלנו הוא הבאר אנחנו חפרנוהו ואף שעל פי האמת לא תזכו מ"מ כן ראוי לכם לעשות ולא לטעון שקר שהבאר הוא של אברהם כי הם חשבו שזה טענת שקר.
13
י״דוזהו ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק, והריב היה רק 'לאמר לנו המים', שרועי יצחק יאמרו טענת אמת 'לנו' דייקא המים ואז רועי גרר יזכו בדין, מה שאין כן כשאומרים טענת אבות יזכו הם. וכאשר ראו רועי גרר שהם מחזיקים בטענת אמת שלהם שהוא של אברהם והבינו שרועי יצחק יזכו בדין מאז שוב לא הלכו כלל עמהם לדין ולא ערערו כלום כי ידעו שלא יועילו בדין ולכן קרא שם הבאר עשק עסק של ערעור אבל ערעור ותביעה לא היה כלל רק עשו עסק שיבא הדבר לידי ערעור דהיינו שהשתדלו שיטענו רועי יצחק לנו המים וכאמור, ובראותם שאין שומעין להם שוב לא ערערו כלל בדין, אבל ויחפרו באר אחרת היינו באר חדשה לא מה שהיה מאברהם ויריבו גם עליה וע"ז ערערו וזכו בדין כי רועי גרר באו בחזקת אבות והם אמרו לנו המים וזכו רועי גרר בדין והוציאו מהם לכן קרא שמה שטנה.
14
ט״ועוד יש לומר בישוב ב' דקדוקים הראשונים, כי להיות יצחק היה חשוב וגדול מאד לא היו יכולים להעיז פניהם ברועי יצחק לריב פתאום על הבאר ולומר לנו המים כי היו בושים מפניהם מאד, ולכן מצאו להם איזה דברי ריבות שיהיה זה סבה לשיעיזו רועי יצחק בהם כדי שעי"ז יכולים הם להעיז פניהם ברועי יצחק אודות הבאר ושיאמרו לנו המים, והיינו ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק היינו שמצאו ביניהם בכוונה איזה ריב, וכוונתם היה שיומשך מזה לומר אח"כ לנו המים. אבל רועי יצחק ודאי היו נעלבים ואינם עולבין, לא העיזו להם כלל, וממילא לא ערערו רועי גרר כלום על הבאר לכן קרא שמה עסק ר"ל שעשו עסק מריבה כדי שיבוא אחר כך ערעור על הבאר אבל לא הועילו כלל ולא ערערו כלום על הבאר ולא היה רק עסק של ערעור, עסק שיבא לידי ערעור. אבל ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה, כינוי גם שב לתיבת עליה, ר"ל לא כבראשונה שהיה מריבה בעלמא בדברים אחרים ולא בעסק הבאר, משא"כ בזה היה הריב גם על הבאר שהתחילו לערער על הבאר לכן קרא שמה שטנה, וגם זה נכון.
15