ערבי נחל, וישב א׳Arvei Nachal, Vayeshev 1
א׳תקסג
1
ב׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. יש לדקדק כפל הלשון, ובמדרש רבה (בראשית רבה פד, ד) אברהם גייר גרים הדא הוא דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן, יעקב גייר גרים דכתיב ויאמר יעקב אל ביתו כו', ביצחק לא שמענו כאן כתיב בארץ מגורי אביו מגיורי אביו ע"כ. והוא כענין אל תקרי מגורי אביו אלא מגיורי, ויש לתמוה למה הוציא המקרא מפשוטיה ומה ענין גרים לכאן. ורז"ל דרשו (בר"ר פד, ג) וישב יעקב ביקש לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף צדיקים מבקשים כו'. יש לדקדק מה ענין זה בכאן, ומדוע דוקא עכשיו ביקש לישב בשלוה. אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה כו'. ויש לדקדק מה חיבור אל הקודם ומה נפקא מינה בהודעת שנותיו היותו בן י"ז. מצורף לזה יבואר משארז"ל (נדה ע"ג.) תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא כו'. וצריך ביאור, אם הוא צדיק גם בשאר דברים ודאי הוא בן עולם הבא, ואם הוא רשע מה בצע בתורתו ודואג ואחיתופל יוכיחו, גם מה הלשון אומרת מובטח לו כו'.
2
ג׳נקדים לבאר ענין סדום, ויגש אברהם כו' ונכתב בפ' וירא וע"ש מ"ש לתרץ קושית נזר הקודש על דברי המדרש רבה: לוט וצרפית אמרו דבר א' צרפית אמרה עד שלא באת אצלי היו שוקלין מעשי ומעשי אנשי עירי והייתי נחשבת לצדקת ועכשיו באת אלי להזכיר עוני, לוט אמר עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי אנשי עירי כו'. והקשה שם דאין זה שייך רק גבי בשר ודם, משא"כ הש"י ידיעתו מקפת ברחוקים וכולם כקרובים אצלו. תו קשה דבכמה מקומות מבואר דצדיק מגין על עירו או על ארצו כפי צדקתו, ואיך נאמר שנמשך ח"ו רעה מישיבת הצדיק בעיר. וביארנו שם להסביר תירוצו ע"פ משל. היוצא משם דכשהצדיק יושב בעיר אזי כל הניצוצות שמוציאין כל אנשי העיר ע"י מצות נדבקים כולם בהצדיק, וכמשל הבעטליר הא' ע"ש. והתקנה לזה כששומעים תוכחתו או שופט משפטן אזי כולם חוזרין לאנשים המוציאים, וג"כ מרויחים בזה שבאמצעות הצדיק עולים תיכף למעלה.
3
ד׳ויש לרמוז בפסוק פרשה זו ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסורים אשר בבית הסוהר ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה, שאין לזה ביאור עד שהוצרך התרגום לאפוקי קרא ממשמעותיה ולפרש על מימריה הוי מתעביד. ולדרכנו ירמוז, כי הניצוצות הם בבית הסהר ביד הקליפות, ויקרא ראש הקליפה בכל דור שר בית הסהר והניצוצות קדושות הם אסורים והצדיק נקרא יוסף כנודע שיוסף הוא הצדיק, ונודע ג"כ כי יוסף ליקט הניצוצות ממצרים כמש"ה וילקט יוסף את כל הכסף כו', וענין ליקוטו כי נשתדל במקום שאין אנשים, ולכן בכל מדינות מצרים כל מי שהיה עושה איזה מצוה השייך לבן נח והוציא איזה ניצוץ הכל הגיע אליו, נמצא לא נשאר בידם מאומה כאלו לא עשו כלל ורק הוא היה העושה, ממילא ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסורים של בית הסהר שכל הניצוצות הגיעו לידו שהוציא בצדקתו ואפילו כל אשר המה עושים הוא היה העושה ולא הם. וסיפר ענין זה על יוסף במצרים, וירמוז על כל צדיק וצדיק בדורו בהיותו משתדל במקום שאין איש. וביאורו של התרגום יש לפרש שהוא התקנה שאמר יתרו למשה רבינו ע"ה כפי שביארנו שם שאפילו המעשה אשר יודעים מעצמם לעשות יעשו הכל ע"פ הצדיק, וזהו וכל אשר המה עושים מעצמם שידוע להם, אפילו הכי על מימריה הוי מתעביד וק"ל.
4
ה׳הנה לפי הנ"ל האדם היושב בעצמו ואינו דבוק לצדיק וקדוש בישראל לצייתו ויורהו מדרכיו, עם היות שעושה מצות מ"מ אינו בטוח בעולם הבא כי פן כל הניצוצות קדושות ילכו להם אל הצדיק. אכן ארז"ל בזהר הקדוש (זהר ח"ג קנ"ז:) לזימנין בקרטליתא דעניא תשכח מרגניתא. הענין, כל א' מישראל יש לו אחיזה ודביקות נשמתו בתורה, יש אשר לו בית האחיזה בתורה מעט ויש מהרבה כפי כח השגתו, אמנם חלק של א' לא ימצא השני אף שהוא גדול ממנו כי הוא חלק של זה הקטן, ולכן לפעמים תלמיד חכם קטן יימר מלתא מה שלא יאמר הגדול ממנו, והיינו בקרטליתא דעניא תשכח מרגניתא, ורצו לשמוע תורתו עם היותו בגדר עני לנגדם כי זהו חלקו. ממילא הניצוצות שאדם מוציא ע"י לימוד תורה שמחדש לפי שכלו, אזי עי"ז בטוח שיש שכר טוב בעמלו, כי הניצוץ ההוא אי אפשר להתדבק בהצדיק כי הוא חלק הנוגע לנשמתו יהיה לו לבדו. ועז"א כל השונה הלכות בכל יום (כי צריך לתקן בכל יום ויום כנודע) אז מובטח לו שהוא בן עולם הבא עי"ז, משא"כ ע"י שאר המצות אף שעושה בכל יום אינו מובטח על עולם הבא פן הוא אינו עושה כלל רק נחשב למעשה הצדיק, אבל ע"י לימוד תורתו מובטח לו וכאמור וק"ל.
5
ו׳ובכן נבוא לבאר אלה מקראי קודש פסוקי הפרשה שהתחלנו. הנה, ענין האבות שהיו גרים תמיד נדים ונעים הוא ע"פ מ"ש באור החיים כי יש ב' מיני ניצוצות קדושות תוך הקליפה, א' הם שאינם כל כך בשביה והם יוצאים באמצעות הלידה כאברהם מתרח, ורחל ולאה מלבן, וכדומה. ויש ניצוצות קדושות הנדבקים ממש בקליפה ואי אפשר להם ליכנס בקדושה אם לא ע"י הצער והיסורין של איש יהודי אשר הוא בגלות תחת ידי העכו"ם המתיחסת לקליפה ההיא ע"ש שפירש פסוק (עובדיה א, כ) וגלות החיל הזה לבני ישראל אשר כנענים, ר"ל כי בכנען דבוקים הניצוצות קדושות עד מאד אי אפשר להוציאם רק ע"י צער ויסורין, והיינו לבני ישראל, הם הניצוצות קדושות, אשר כנענים, ר"ל שנחשבת כאלו הם כנענים כי הם דבוקים מאד ע"ש. ולזה האבות היו גרים שם בארץ כנען ולא היה להם שלום, כדי להוציא אלו הניצוצות הקדושות הדבוקים בכנען, ובהוצאות ניצוצות קדושות אלו אי אפשר שלא יצאה מהם עמהם מה מהקליפה מחמת רוב דבקותם ועי"ז נעשו גרים, כי מעט מהקליפה נהפך ונתבטל בניצוצות קדושות ההוא ונהפך לקדושה.
6
ז׳וזהו ענין בארץ מגורי אביו בארץ כנען, שענין הגירות של יצחק היה עבור ארץ כנען ששם הניצוצות קדושות דבוקים מאד וצריך גירות, וע"ז שפיר דריש במדרש רבה אל תיקרי מגורי אלא מגיורי, ר"ל שהגירות שלו היה לצורך גרים. ואמנם בבוא יעקב מלבן והוצרך ללכת לארץ אביו מחמת שהוא ארץ ישראל וגם לקיים כיבוד אב, חשש לנפשו מאד, כי לרוב הענוה שבו לא היה נחשב בעיני עצמו למאומה נגד אביו ובפרט שאביו כבר פסק היצר הרע ממנו וכבר ייחד הש"י שמו עליו בחייו, וא"כ חשש יעקב מאד, כי אמר הן בהיותו בבית לבן במדינה אחרת הנה במקום שאין אנשים השתדל להיות איש ושם עשה חיל וקיבץ ניצוצות קדושות הרבה, משא"כ בהיותו אצל אביו אי אפשר לו לעשות שום מצוה כי כל הניצוצות קדושות ילכו אצל אביו. ועם היות שיעקב אבינו ע"ה המובחר שבאבות וכפי האמת בהיותו יושב אצל אביו אזי גם שניהם יעשו חיל, מ"מ הוא לרוב הענוה שבו עלה בלבו מורא זו, ולזה רצה יעקב אבינו ע"ה ליתן עצות בנפשו שגם בהיותו אצל אביו יוכל ללקט ניצוצות קדושות.
7
ח׳ולהסביר דבר זה צריך לבאר קצת. הנה כתבנו בפרשיות הקודמות איך העשר קדושות ניתנו באדם והם שכליות ומדות אשר בהם יעבוד את ה', וצריך האדם ליכנס בהן ממטה למעלה, וראשונה יכנס במדת המלכות ובה הרבה מדות ראשיתם הוא כבוד אל, ואח"כ יראה מלפני ה', ואח"כ צדקה וכל גמילות חסדים, ואח"כ מדיבור כאשר ביארנו שם באורך כי הדיבור של תפלה הוא דברים העומדים ברומו של עולם, כי המלכות נקראת עולם, והתפלה היא המדריגה העליונה שבה וצריך להקדים לה הכבוד לה' ויראה ויהיב פרוטה לעני והדר מצלי. וקרוב לענין זה ביארנו, כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו (עמוס יא, ב), הענין הוא, כי איש ההמוני לא יאמין בתחלת ההשכלה איך דיבורי התפלה עומדים ברום עולם ובונים עולמות וכל העולמות תלוים בזה, רחוק הדבר בעיניו, כי הלא דיבור בעלמא הוא אין בו גשם וממשי.
8
ט׳אך נשכילהו, דאדרבה, כל עוד שיותר הדבר רוחני תגדל כחו יותר, כאשר אנו רואין כי שוטרי המלך הם אנשים בריאים מאד בגשמיותיהם ורודים בעם, וממשלתם קטן מאד, והשר שעליהם אין גבורתו כל כך כי יותר דק הוא וחלש מהם, ולכן ממשלתו יותר מהם, וכן בריבוי מדריגות השררות עד המלך כי הוא הדק וחלש בטבעו יותר מכולם וממשלתו על הכל. וכן הוא ענין הלב המלך באיברים וחלש ודק שבכולם. ולכן מעט מהרוחניי גדול כוחו יותר ויותר מהרי ברזל ונחושת גדולים וחזקים, כי הרוחני החופף עליהם הוא קיומם ובלעדו יתבטל לאפס ותוהו. ומזה ראיה על התפלה, עם היותו הדיבור קרוב לרוחני המחשבה והכוונה שבו יותר רוחני, לכן כפי רוב רוחניותם תגדל כחם. ולז"א תדעו כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, כי נודע שעולם הבריאה חשוב יותר ויותר מיצירה, הנה הרים החזקים הם בחינת יצירה, ורוח החלש להיותו רוחני הוא בחינת בריאה, כי הרוחניות כחו יותר ויותר מהגשמי כעלה לעלול, וזה מגיד לאדם (מלשון מגיד לך הכתוב) מה שיחו מה כחו וכאמור וק"ל.
9
י׳הנה בכל מדות האלה נכנס במדות המלכות, ואח"כ יכנס האדם במדת היסוד ראשיתו הוא השלום כי כן כינוי מדה זו, וענינו באדם, כי אחרי שירא את ה' לא יתקוטט עם אדם וכבר תיקן דיבור שלו לא ידבר לשון הרע ממילא יהיה עי"ז אהוב לכל ושלום יהיה מכל עבריו מסביב, גם במדה זו תלוים כל מצות השייכים לברית הקודש. ואח"כ יכנס לבחינה שבמדה זו שנקרא טוב, והוא העולם התענוג שמי שבא עד שם מרגיש תענוג רב בעובדו את ה', והאיש ההוא זוכה לב' שלחנות. ולז"א (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך, ר"ל כי מי שלא הגיע למדה זו חושש ה' מליתן לו טוב עולם הזה פן יערב לו טוב הזה ורם לבבו או יאכל שכרו בעולם הזה, משא"כ מי שהוא בעולם התענוג אזי כל טוב עולם הזה לאין נחשב לו נגד תענוג מצות ה' ונמאס בעיניו כל טוב עולם הזה ולכן אין חשש שיתקלקל האדם ויחמיץ ח"ו ע"י טוב עולם הזה ולכן זוכה הוא לב' שלחנות.
10
י״אולז"א תחת אשר לא עבדת כו', ר"ל ע"י שרם לבבו בטוב עולם הזה, היות לא השיג מתיקות ותענוג עבודת ה' בשמחה, ולכן מוכרח שיקבל גירות ולא יהיה לו טוב עולם הזה, כי אז יעבוד יותר את ה'. וזהו הביאור בברכת המזון ושלום וכן טוב ומכל טוב לעולם אל יחסרנו, ירצה, שאנו מבקשים יעזרנו ה' לבוא למדה זו אשר ראשיתה שלום, וגם נקרא כל כידוע, ונקרא ג"כ טוב לרוב התענוג אשר שם. וכאשר נרגיש תענוג זה בעבודת ה' אזי מכל טוב לעולם אל יחסרנו, ר"ל אף שיתן לנו כל הטוב השייך לזה העולם הגשמי אף על פי כן אל יחסרנו שלא נתקלקל עי"ז להיות ח"ו איזה חסרון בנפש ואז יתן לנו ה' ב' שלחנות וק"ל. ואחרי מדה זו יש עוד מדות רמות אשר צריך האדם לילך בהם ממדריגה למדריגה, ומי שהוא במדריגת הטוב שאמרנו בקל ללקט משם ניצוצות קדושות, כי נודע שעם כי את זה לעומת זה עשה ויש רע סביבות הטוב אבל מדה זו עולם התענוג איננו ברע כי אין ברע שום תענוג, ולכן הזוכה לשני שלחנות אזי מכל תענוג עולם הזה מוציא ניצוצות הרבה בקלות עבור כי אין רע דבוק במדה זו.
11
י״בואמנם האבות היה שורשם במדות גבוהות יותר מזה העולם התענוג כידוע. ואעפ"כ לא זכו לב' שלחנות, כי הוצרכו להיות גרים לעולם להוציא על ידי זה ניצוצות קדושות הדבוקים ברע כמש"ל בשם אור החיים. ולכן כאשר חשש יעקב אבינו ע"ה בהיותו יושב בארץ אביו אזי כל הניצוצות הקדושות ילכו לאביו עלה בלבו לישב בשלוה בתענוג עולם הזה ויוציא משם ניצוצות קדושות אשר אין זה מענינו של יצחק כי הוא למעלה מעולם התענוג ומלקט ניצוצות קדושות מתוך הרע אשר לשם צריך כח גדול ולהוציא על ידי גירות ועינוי, משא"כ הוא יוציא ע"י תענוג ששם בקל להוציא ותולדות אלו ישארו שלו שלא ילכו הניצוצות לאביו. ואם אמנם גם מדתו של יעקב הוא וי"ו רברבא והוא למעלה מעולם התענוג, מ"מ אחר שכבר נולד יוסף שהוא עולם התענוג וי"ו זעירא ויעקב ויוסף המה לאחדים כידוע חשב יעקב שיתחבר עם יוסף ושניהם גם יחד יוציאו ניצוצות קדושות ע"י ישיבת שלוה. ולז"א וישב יעקב בארץ מגורי אביו שגר אביו וגייר גרים בארץ כנען כמש"ל, וחשש שמא יעשה הבן אצל אביו ולא יהיה נחשב למאומה, לז"א וישב ודרז"ל ביקש לישב בשלוה ועז"א הכתוב שאע"פ שדר אצל אביו אלה תולדות יעקב יוסף והוא בן י"ז שנה כמנין טוב שהוא עולם התענוג הנקרא טוב ויהיה אלה תולדותיו.
12
י״גכל זה היה לפי ענוה שביעקב אבינו ע"ה, אבל ה' ידע האמת שאצל יצחק מ"מ גם הוא יעשה חיל וצריך גירות להוציא הציצוצות קדושות הדבוק בהרע כדברי אור החיים, לכן מה עשה ה' קפץ עליו רוגזו של יוסף שנאבד ממנו והיה סבור שאינו בעולם ושוב לא ישב בתענוג כל ימי אשר לא היה יוסף אצלו, ממילא הוציא ניצוצות קדושות ע"י גירות ועינוי. אמנם בסוף ימיו בבואו למצרים אל יוסף, אז היה חיים טובים אצלו ונתחבר ביוסף ושם נגמר מחשבתו. ואמר הכתוב ויחי יעקב בארץ מצרים י"ז שנה גימטריא טוב ושם עבד את ה' עם יוסף בהיותו יושב בשלוה ותענוג וטוב ושם עשה חיל והוציא ניצוצות קדושות בעבודה זו אשר מצד התענוג וטוב והבן, והאלהים ישימנו מאנשי עבודתו המתענגים בו לעולם אמן.
13