ערבי נחל, וישב ב׳Arvei Nachal, Vayeshev 2
א׳תקסב
1
ב׳ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנוא אותו ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי כו'. יש לדקדק באומרו ב' פעמים ויחלום ויגד לאחיו ואח"כ ויאמר אליהם שמעו כו', ממה נפשך, אם תחלה היה חלום אחר מלבד חלום האלומים מדוע לא נתפרט גם הוא בפסוק, ואם הוא עצמו אותו החלום יש כפל בפסוק והיה די באומרו ויחלום יוסף חלום ויאמר לאחיו שמעו נא החלום כו'. ותו יש לדקדק בהכפל לשונו באמרו החלום הזה אשר חלמתי, והיה די באומרו שמעו נא אשר חלמתי. עוד יש לדקדק באמרו אח"כ ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש כו', והוא כפל באומרו ויחלום עוד חלום אחר, כי באומרו ויחלום עוד חלום די, או כשיאמר ויחלום חלום אחר די, ולמה לכתוב תיבת עוד וגם תיבת אחר שניהם גם יחד. גם באומרו לאחיו הנה חלמתי חלום עוד, מיותר תיבת עוד, ולמה בחלום האלומות לא אמר לשון עוד אף שכבר הגיד להם תחלה חלום אחר כנראה מפשט הכתובים. עוד יש לדקדק באומרו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת כו', (דתיבת אשר חלמת מיותר. ובאומרו) הבוא נבוא פירש"י והלא אמך כבר מתה והוא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוין להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו בכך אמר לו הבוא נבוא כשם שאי אפשר באמך כך השאר בטל עכ"ל.
2
ג׳ויש לתמוה במאמר הזה הרבה. חדא, כיון שפירש תחלה והוא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה על כרחך צריך לומר מה שלא פירש שאמר כן לפנים בעלמא שלא יקנאוהו, היינו משום דמסתמא אם יעקב ידע אינהו נמי ידעו כי ודאי מסר להם יעקב כל החכמות, לכן הוצרך לומר שגם מיעקב נעלם זאת, וא"כ למה אח"כ בדברי רבותינו מפורש שאמר יעקב לפנים. תו יש להקשות באומרו ורבותינו למדו מכאן כו', כי תיבת למדו שייך בדבר הנלמד בדיוק או דרש, משא"כ דבר זה הלא ראינוהו מפורש שחלם לו על אמו שכבר מתה. ותו, כיון שבאמת קיימא לן דאין חלום בלא דברים בטלים כמו שלמדו חז"ל (ברכות נה.) מפסוק (ירמיהו כג, כח) מה לתבן את הבר, א"כ למה נצטרך לפתור שהדברים מגיעין לבלהה. ותו דאדרבא תיקשי טובא, כיון שהדברים מגיעין לבלהה א"כ לא היו שום דברים בטלים תוך אותו החלום והרי זה סותר מה דקיימא לן אין חלום כו' שהיא הלכה ברורה. תו יש לדקדק, דהוה ליה לרש"י לפרש לפי דברי רבותינו שהשבטים לא ידעו דאין חלום בלא דברים בטלים דאילו ידעו א"כ לא הוציא מלבם כלל.
3
ד׳והנראה לתרץ כל זה בדרך קרוב ושאין שום מחלוקת בין ב' הפירושים שברש"י ז"ל, והכל אחד. בהקדם מ"ש הגאון כנסת יחזקאל בס' מים יחזקאל בפרשת מקץ על פסוק ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם אלהים וממהר האלהים לעשותו עם מה שיש בזהר הקדוש כי יש ב' מיני חלומות א' ע"י מיכאל וא' ע"י גבריאל והם חלומות המתקיימים (כמשארז"ל ברכות נ"ה:) כאן ע"י מלאך כו', ויש בכל אחד מעלה וחסרון. הא' יש בו מעלה שכל דבריו מתקיימים אין בו שום דבר בטל, רק שלפעמים יגיד על זמן רחוק לא בקרוב יבא ולפעמים יגיד על העתיד להיות לזרעו אחריו עיין במדרש סדר הזה. והשני הוא להיפוך, יש בו דברים בטלים הבלתי מתקיימים אולי על חלום זה ארז"ל (שם) אין חלום בלא דברים בטלים אבל בא יבא בקרוב דבר המתקיים ממנו. נמצא כאשר רוצה הש"י להראות חלום לאדם אשר ידע שיבוא בקרוב ושיתקיים כולו אז שולח אליו החלום ההוא פעמיים פעם אחת ע"י מיכאל ופעם ע"י גבריאל ואז יש לו ב' המעלות גם יחד. ולסבה זו חלומו של פרעה שנתקיים כולו כאשר פתר יוסף כל דיבור ודיבור מהחלום ההוא ולא היה בו שום דבר בטל, וגם היה מעותד לבוא תיכף לכן חלם לו החלום ההוא ב' פעמים בסגנון א' ממש דהיינו הפרות והשבלים, ולז"א יוסף ועל השנות כו' הוא לסבה כי נכון כו' (מלשון אמת נכון הדבר) שכולו אמת וגם וממהר האלהים לעשותו שיש לו ב' המעלות גם יחד לכן הוכרח לחלום פעמיים וכאמור עכ"ד וש"י.
4
ה׳הנה כי כן נאמר שקרה גם ליוסף, כי הראה לו ה' היותו מלך על אחיו בימיו ובימיהם ולא יגיד לעתים רחוקות על זרעו, וגם שאין בו שום דבר בטל, לכן חלם לו ענין אחד ב' פעמים. ולז"א ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנוא אותו, אבל עדיין לא גבר בהם השנאה כל כך כי היה אפשר או לעת רחוק מאד יגיד על צאצאיהם אחריהם, או אם בקרוב יבא יש בו דברים בטלים ולא יתקיים כל כך כפי המובן מהחלום ההוא בשלימות, ולא סיפר הכתוב כאן מה הוא החלום כי סמך על שיסופר בפסוק שאחריו כי חלום א' חלם לו ב' פעמים כאשר יבואר.
5
ו׳אמנם אח"כ חלם לו חלום ההוא עוד הפעם ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי, ר"ל שמעו חלום זה אשר כבר חלם לי ועתה חלמתי עוד הפעם, וא"כ מוכח שיתקיים כל ענין המלוכה וגם בקרוב בימיהם, לזה צעקו המלוך תמלוך 'עלינו' דייקא, וכי אתה סבור למלוך עלינו ממש, ואפילו אם משול תמשול בנו ממשלה בעלמא ג"כ אי אפשר. אח"כ אמר הפסוק ויחלום עוד חלום אחר, ר"ל שגם חלום אחר חלם לו ב' פעמים. וזה ויחלום עוד חלום, ר"ל שמה שחלם לו פעם אחת חלם עוד, והוא חלום אחר כשם שהראשון מענין האלומות חלם לו פעמיים כך זה של השמש והירח חלם לו פעמיים. ויספר לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום, ר"ל מה שהיה כבר חלום עתה חלם לי שנית.
6
ז׳ועל זה גער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר 'חלמת' דייקא, ר"ל וכי אפשר שחלום זה חלמת כבר דא"כ אין בו דברים בטלים וגם יבא לזמן קרוב הבוא נבוא כו' והלא אמך כבר מתה, וא"כ או יש בו דברים בטלים, או אם יתקיים כולו לתחיית המתים (כמבואר במדרש) א"כ לא יבא בקרוב עד עת קץ, וא"כ אי אפשר שחלם לך חלום זה פעמים, והיינו דקאמר מה החלום הזה אשר חלמת דבשלמא אם חלם לך פעם אחת היה אפשר או שחלום הירח הוא דברים בטלים או שיבא לעת קץ אבל מה שאמרת שחלם לך ב' פעמים זה אי אפשר.
7
ח׳וע"ז פירש"י והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה ולכן אמת יש בו ב' המעלות שאין בו דברים בטלים וגם יבא בקרוב. ועל זה שפיר פירש"י ורבותינו למדו כו', ר"ל כי מדיוקא למדנו זאת, מדלא הקשה לו יעקב רק על שחלם פעמיים מוכח דאלו חלם לו פעם אחת הוי אתי שפיר, מזה מוכח דאין חלום בלא דברים בטלים דהיינו כשחלם פעם אחת יצוייר שיהיה בו דברים בטלים וכאמור, אבל על חלום זה של יוסף צריכין אנו לפתור שמגיע לבלהה דכיון שחלם לו פעמים אין בו דברים בטלים. וע"ז כתב רש"י ויעקב נתכוין להוציא מלב בניו ולא קאי זה על דברי רבותינו בלבד דהרי כבר ביארנו שאין דרש רבותינו חולק כלל על פירוש הראשון והכל אחד, אלא הוא ענין בפני עצמו שיעקב אמר זאת להוציא מלב בניו כו' כשם שאי אפשר באמך, ר"ל שע"ז אי אפשר שחלם לו ב' פעמים כך השאר כו' והבן שנתישבו כל הקושיות שכתבנו ודו"ק.
8
ט׳והנה אנחנו מאלמים כו' והנה קמה אלומתי וגם נצבה. הכפל לשון ביאר רש"י ז"ל דקמה יאמר על הקימה הראשונה שקמה ונזקפה משכיבתה, ונצבה יאמר שנשארה כך על עמדה בזקיפה לא נפלה מזקיפתה. יראה רמז הכפל ענין החלום בזה עם מה שביארתי מה שארז"ל (פאה א, א) אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, דיש להקשות מכיון שאמר שאוכל את הפירות ידעינן ודאי שהקרן נשאר כיון דאינו אוכל מאומה מהקרן, וא"כ מיותר מה דקאמר תו והקרן קיימת כו'.
9
י׳והנראה לי פשוט כי נודע שהעשירות לאדם הוא נסיון וסכנה עצומה (וכענין שבארתי בפ' וישלח בענין יש לי רב וכל ההמשך ע"ש) כאומרו (דברים ח, יד) ורם לבבך ושכחת כו', והוא סבה לאבידת מצותיו ומעשים טובים מה שעשה קודם עושרו ח"ו, מאחר שלבסוף בעשרו ירום לבבו וישכח ה' עושהו. וידוע כבר מה שפרש"י בפרשת בחקותי ענין שבע העבירות שונא החכמים ומואס במצות כו', ויוכל א"כ בודאי להיות תוהא על הראשונות דבהאי גוונא אמר הנביא (יחזקאל יח, כד) כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה לו, וא"כ העשירות לאדם סכנה. אמנם אין זאת בעשירות שנותן הש"י לאדם בהשגחה לא מצד המזל אלא לזכות מצוה שקדם לו בטרם היותו עשיר, ודאי דמעשירות זה לא יומשך שום רע חס ושלום, כיון דהעשירות הוא שכר מצוה הבא מאת ה' ושכר מצוה מצוה ודאי לא יגרום לעבירה דא"כ אינו שכר אלא עונש. וזש"ה (משלי י', כב) ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עמה, ר"ל כשהברכה רק מה' לסבת זכות מצוה אז לא יומשך ממנה עצב ח"ו.
10
י״אואחשוב שזה ג"כ כוונת התנא (אבות ד, יא) כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, דלכאורה יפלא איך הבטיחו התנא שיתעשר, הלא כמה צדיקים זכותם שמור לעולם הבא ואינם אוכלים בעולם הזה כלל. ותו דהוה ליה למימר סופו להתעשר, מאי לקיימה מעושר דקאמר. ויובן עם הנ"ל, דאין התנא מבטיחו כלל להתעשר, אלא הכי קאמר אם אנו רואין מי שמקיים התורה בהיותו עני והתורה מצילתו מהחטא כנודע אז אם יתעשר אח"כ ודאי שהעשירות הוא לו שכר מצותיו אזי בטוחים אנו שלא יתבטל כלל מהתורה ולא יחטא ע"י העשירות כיון שעשירותו הוא שכר מצוה אי אפשר שיומשך ממנה רע, דא"כ איננו שכר אלא עונש.
11
י״בוז"ש סופו לקיימה מעושר, ר"ל בטוחים אנו שאף אם יתעשר יקיים התורה ולא יבוא למדריגת ורם לבבך. וכן אמר ההיפוך, וכן המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני, אין רצונו להבטיחו בעוני דכמה רשעים משלם להם הקב"ה שכר מצותם בעולם הזה ואינו מענישם, אלא ירצה להאמור דכמ"ש בענין העושר כך הוא לענין העוני דלפעמים העוני דבר טוב מאוד לאדם ויאה עניותא לישראל (חגיגה ט:) כי העני לבו נשבר ונכנע בקרבו והכנעה הוא שורש לתשובה ולכל מדות טובות לתורה ומעשים טובים וכמה פעמים עשה דוד המלך ע"ה השתדלות לעשות עצמו עני ואמר (תהילים פח, א) כי עני ואביון אני וארז"ל שהניח כתרו לארץ, ור"ל שעשה השתדלות להכניע לבו וירגיש בעצמו הכנעה כהכנעת עני דבודאי לא ידבר שקר ח"ו להש"י לומר כי עני ואביון אני זולתי אם הרגיש תחילה שכבר לבו נשבר ונכנע כעני, נמצא דא"כ ע"פ הרוב נמשך כל טוב מהעוני.
12
י״גאולם, לא יהיה כך במי שהש"י מענישו בעוני לסבת עבירות שקדם לו בעשרו זה ודאי אין העניות מביאו למדות טובות זולת על צד הבחירה כי הבחירה לעולם חפשית ואנו מדברים כאן מהנמשך ע"פ ההוה והטבע דא"כ איננו עונש אלא שכר, ומבואר בזהר (זהר ח"א ס"ג.) בענין המבול שהיה צריך נח להסתתר בתיבה דכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין, והקשה הא לא היה שם משחית רק מים, ותירץ דכל עונש מחבלא אזיל בגוויה כידוע, הרי דכל שכר מסטרא דקדושה ולכן ברור שלא יומשך ממנו רע, אבל כל עונש מס"א ואינו מושך לטוב. ולז"א כל שהוא רשע בעושרו סופו לבטלה מעוני, ר"ל ודאי אף כשיעני יהיה רשע כיון דהעוני ודאי הוא לו לעונש על עבירות וק"ל.
13
י״דונראה לי ששני הענינים הללו יחד מבוארים הם בפירוש בפסוק באומרו אם בחוקותי תלכו ונתתי כו' ואחר כל הברכות סיים ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, שלכאורה מחוסר ביאור. אלא הכונה פן תאמרו שהברכות אלו אליה וקוץ בה, שלפעמים עשירות מביא לידי רם לבב והמתגאה אין אני והוא יכולין לדור (סוטה ה.) כי שנאוי ומשוקץ המתגאה לפני הש"י, נמצא שהעשירות מביא סילוק שכינה ח"ו, לז"א כי אין זה אלא בסתם עשירות, משא"כ עשירות שבא אם בחוקותי תלכו אז אף אחר כל הברכות הללו ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, שזה העושר לא יביאכם לידי גאוה שיומשך ממנו געילת נפשי אתכם, ובתר הכי קאמר ואם לא תשמעו כו' אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי כו', ירצה, בל תאמרו שאין זה נחשב כלל קללה אצליכם כי העוני והיסורין יביאו אתכם למדות טובות. כי אין הדבר כן, אלא שאם לא תשמעו כו' אזי אני אעשה זאת לכם, ר"ל זאת עצמו אעשה לכם שהעוני והיסורין יבטלו אתכם מכל מדות טובות כיון שהם עונש על עבירות והעונש מס"א ודאי לא יומשך טוב מזה וק"ל.
14
ט״וואחזור אל הענין דהיינו דקאמר אוכל פירותיהן בעולם הזה, ובל תדאג דע"י אכילת הפירות בעולם הזה יוכל להפסיד הקרן כולו ע"י העושר, לז"א שמובטח הוא שהקרן קיימת לו לעולם הבא ואיננו מסוכן ע"י העשירות. והוא האמור כאן גבי יוסף שראה בחלום איך יבוא לידי מלכות ובל ידאג אולי ירום לבו וישכח ח"ו ה' עושהו הראו לו כי המלכות יהיה לו לשכר היותו צדיק וע"י מעשה אשת פוטיפר זכה לזה ממילא לא תביאהו הגדולה לשום רע ח"ו עד שיהיה ח"ו אותו הרע סבה לנפילתו כיון שהגדולה היא שכר צדקותיו. וזה שרמזו לו קמה אלומתי וגם נצבה, דהיינו שנשארה על עמדה כי לא נמשך לו מהגדולה שום מדה רעה.
15
ט״זועל זה התרעמו אחיו לומר המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשון בנו, שהוא כפל מלוך תמלוך. וירצו בזה, כי מלוך הוא הווה ותמלוך הוא עתיד, והכוונה, כי לא היה כל כך לפלא בעינינו אם יגיד לך החלום היותך מלך לפי שעה כי אין לך אדם שאין לו שעה ותעלא בעידניה סגיד ליה (מגילה ט"ז:), אבל הפלא אצלנו הוא על ענין שאמרת וגם נצבה, וכי אתה חושב שתמלוך גם לעתיד ולא יופסק מלכותך כלל הלא מלכות בית דוד הקיים לעולמים בא מיהודה, וזהו כפל המלוך תמלוך עלינו.
16
י״זואמרו עוד: אם משול תמשול בנו, שהוא ג"כ שפת יתר. גם יש להבין השינוי דמעיקרא גבי מלוכה אמר ה"א התימה, וגבי ממשלה אמר לשון אם שלשון זה אינו מורה על תימה אמת כי כך רגיל בפסוקים בשני תמיהות הסמיכות מיהו בכל המקומות אי איכא לשנויא משנינן וע' בפ' וירא, וירצה, דמלוכה אי אפשר על אורך זמן, אם משול, ר"ל אם היה החלום מורה על ממשלה בעלמא אז אפשר תמשול לעתיד, ר"ל שיהיה הממשלה לאורך, משא"כ כיון שחלום שלך מורה על מלוכה ומורה ג"כ על התמדת הזמן ע"ז אנו תמהים כי תשוב המלוכה לדוד.
17
י״חויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. צריך לדקדק מהו ועל דבריו וע' רש"י ז"ל. ונראה עוד עם מה שהקשה בנזר הקודש איך ילפי רבותינו מכאן דאין חלום בלא דברים בטלים, נהי דמצינו כאן כך מ"מ מאן יימר דלא סגי בלא דברים בטלים, דלמא לפעמים יש חלום בלא דברים בטלים. ותירץ, משום דתיקשי על יוסף למה הזכיר בסיפור חלומו ענין הירח מאחר שהוא דברים בטלים, אלא על כרחך דאין חלום בלא דברים בטלים, לכן הוכרח לספרו דאם לא סיפר רק ענין השמש וי"א כוכבים היו אומרים שיש בזה דברים בטלים לכן סיפר בפניהם ענין הירח ג"כ שהוא דברים בטלים בכדי שעי"ז יתאמת ענין השמש והכוכבים עכ"ד.
18
י״טנמצא אלו לא סיפר יוסף ענין הירח לא היה שנאתם כל כך גדולה כי אמור יאמרו הי"א כוכבים הם דברים בטלים אבל הוא סיפר ענין הירח בכוונה כדי שיתאמת ענין הי"א כוכבים וע"ז גברה השנאה. ולז"א ששנאוהו על חלומותיו, ר"ל מה שסיפר כלל חלומו, ויותר מזה על דבריו, ר"ל על הדברים בטלים שסיפר כי חלום אמת קיים נכנס בגדר חלום, והבלתי מתקיים ממנו לא נקרא בגדר חלום כלל רק דברים בטלים בעלמא. ואף שעדיין לא הזכיר בפירוש חלום השמש והירח יש לומר דהאי ויוסיפו עוד שנוא כו' הוא הצעה על מה שיכתוב אח"כ ועליה קאי וק"ל.
19
כ׳ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו. יש להקשות אומרו ובטרם יקרב אליהם למאי נפקא מינה מודיענו הכתוב אימתי היה כל דיבור מהם שדבריהם אלו היה בטרם יקרב. גם אומרו אח"כ ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף כו'. יש לדקדק, ויהי כאשר בא מיותר, דאם יאמר בקצרה ויפשיטו את יוסף כו' נדע ונבין שמעשה זה היה כאשר בא אליהם ולא מרחוק עשו לו זאת. ובמדרש (בראשית רבה פד, יח) למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך (ישעיה סג, יז) כשרצית נתת בלבן של שבטים לשנוא אותו וכשרצית נתת בלבן לאהוב ע"כ. והיינו מדסיים קרא (ישעיה סו, יז) שוב למען עבדיך שבטי נחלתך דמפורש הכי דמהשבטים אנו רואין שלב האדם לרע או למוטב מסור ביד הש"י ולכן אומר למה תקשיח ואף שהבחירה חפשית מ"מ ענין שנאת השבטים ליוסף ומכירתו היה מאת ה' ושמתחלה שנאוהו ויתנכלו להמיתו ואח"כ אהבוהו, ר"ל שרחמו עליו ונתפייסו במכירתו הכל היה מאת ה' כן כ' המפרשים.
20
כ״אוקשה, מנא לן הא, כיון דקי"ל דאדם הוא בעל בחירה דלמא עובדא זו נמי הכי הוי. ותו דממה נפשך אם שנאוהו האחים בלבם לא היה צריך הש"י ליתן בלבם רק האהבה, וכן בהיפוך, וא"כ איך אמר המדרש כשרצית נתת בלבם לשנוא וכשרצית נתת בלבם לאהוב דממה נפשך לא הוצרך הנתינה בלב על שניהם. עוד יש לדקדק בקרא דקאמר הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם, מאי נתינת טעם לומר הלא אחיך כו'. גם לכה ואשלחך כפל לשון. גם אמרו ויאמר לו הנני ויאמר לך נא ראה כו', שכ"ז מיותר דכבר א"ל לכה כו', ועוד שאר דקדוקים יתפרשו מאליהן.
21
כ״בוהנראה לי עם מה שכתבנו בפסוקי פ' וישלח וביארנו שם באורך דלפעמים יש תקנה כשיש לו פת בסלו תחלש התאוה והרצון באדם לדבר ההוא ולפעמים בהיפוך, וביארנו שם בענין שנאת עשו ליעקב, דאם מצד הטבע היה לו כאח לאהוב רק יצרו וכעסו אנסו להרגו על הבכורה ועל הברכה אז כשיהיה יעקב מסור בידו והוי פת בסלו יחלש יצרו וכעסו ולא יעשה לו מאומה כי בהחלש היצר יתגבר אהבתו על כעסו, משא"כ כשאינו מסור בידו דאז כעסו גובר דומה למשארז"ל (חולין נ"ב:) במקום שיש מצילין יש דרוסה. אבל אם ברצונו היה חפץ להרגו והיה שונאו ואינו כלל בגדר אח לאחיו, אז הוי להיפוך, דכשיהיה בידו ודאי יהרגהו, משא"כ כשאינו בידו יתיאש מהריגתו ע"ש שביארנו ע"ז באורך.
22
כ״גגם ביארנו שם עוד חילוק, דאם ברצון היה רוצה להרגו הוי בעל בחירה שאין אדם ניצול ממנו אלא אם כן נפישי זכותיה, משא"כ אם רצונו ובחירתו אינו רע כלל רק יצריה וכעסיה אנסיה אזי אינו בגדר בעל בחירה רק נדמה לחיה רעה שניצול האדם אף בזכות קטן ע"ש באורך שעפ"ז פירשנו שם ענין בריחת יעקב ושליחתו אח"כ מלאכים לעשו. והנה, שנאת האחים ליוסף מסתבר שלא היה מרצונם רק ע"י דבתם רע וע"י החלומות, ומחמת שלא היה אפשר להם לעשות לו שום רע ע"י שאביו אהבו ולא זז תמיד מאביו ולכן גבר כעסם וכענין מ"ש באור החיים ולא יכלו דברו לשלום, ר"ל שלא היה ביכולתם לדבר לו איזה דברים קשים עד שע"י יומשך שלום ע"ש והרי זה דומה לדברינו.
23
כ״דאולם יוסף הביא תמיד דבתם רעה וחשדם ללא טובים, ושהשנאה עליו מצד בחירתם. ואמנם יעקב החזיקם לכשרים לכן נתן לו עצה כי בהיותו בידם בשכם רחוק מאביהם ויהיה פת בסלם אז תכלה השנאה מעליו, לז"א הלא אחיך רועים בשכם, 'אחיך' דייקא, שמצד טבעם הם לך אחים וגם הנה עתה בשכם רחוק מאתי לכה אליהם, ואם חושש אתה קצת לכן אוסיף עוד ואשלחך, ר"ל או לך מעצמך, או לרווחא דמלתא אשלחך ותהיה שליח מצוה דבכהאי גוונא שאין השנאה מצד בחירתם יועיל מה שאתה שלוח ממני, כי יעקב לא החזיק עצמו בגדר נפישי זכותיה כאומרו לעיל קטונתי לכן לא יועיל זכותו רק בזה האופן.
24
כ״האמנם יוסף לסברתו שהחזיקם בשונאים מצד בחירתם דא"כ כשיהיה פת בסלם יהרגוהו ואין לו ללכת אצלם רק נתרצה לילך מצד שליחות אביו כי בטוח היה בכחו של זקן שידע דנפישי זכותיה. ולז"א ויאמר לו הנני, שפירושו בכמה מקומות הנני מוכן לשליחותך, ר"ל אין רצוני לילך מצד שאמרת לכה שאלך מעצמי שיהיה פת בסלם, רק הנני רוצה שאהיה שליח ממך. ולז"א לו לך נא ראה כו' ואח"כ אמר וימצאהו איש כו' נסעו מזה פירש"י הסיעו עצמן מן האחוה וכסברת יוסף ששנאוהו בבחירתם ורצונם, ואמר עוד וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדותן, פירש באור החיים שיוסף הלך אחר הסברא דאחיו שרצה לחקור אולי מ"מ מחזיקים אותו כאח, אבל וימצאם בדותן בנכלי דתות כמו שאמר לו האיש נסעו מזה ע"ש.
25
כ״וולפ"ז, כיון שהשנאה היה בבחירתם א"כ ראוי שבהיותו בידם יהרגוהו, משא"כ בעת שאינו עדיין בידם לא יהיה השנאה כל כך עד להריגה, והעיד הכתוב שלא כך היה כי ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו כו' קודם שהיה בידם ואח"כ ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו שכבר היה בידם אז ויפשטו ולא הרגוהו נמצא בעת שהיה בטבע לאהוב שנאוהו ובעת שהיה בטבע לשנוא אהבוהו, ומגיד לך הכתוב כי לבם לא היה מסור כלל בידם, רק הכל מאת ה' היה להם, ולהכי שפיר קאמר המדרש כשרצית נתת בלבבם לשנוא כשרצית כו' כי בין השנאה בין האהבה היה הכל מאת ה' הפך הטבע והכתוב עצמו מעיד ע"ז וכאמור, והבן כי הוא נכון. חסלת פרשת וישב ת"ל
26