ערבי נחל, יתרו ב׳Arvei Nachal, Yitro 2
א׳תקסב
1
ב׳כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל. ופירש רש"י לנשים ועמי הארץ בלשון רכה להודיען שכר מצות ולא העונש ולתלמידי חכמים יגיד דברים הקשין כגידין, אתם ראיתם כו' ועתה אם שמוע תשמעו כו' כי לי כל הארץ, (קשה מה זה נתינת טעם), אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל, קשה דבתחלה קאמר להגיד לתלמידי חכמים דברים קשים כו' ובאמת כל נוסח זה אינו רק דברים רכים, ויותר מזה קשה, דסיים אלה הדברים דמשמע דברי תוכחה וגם אמר אל בני ישראל משמע דדברים אלו קשים ובאמת הם רכים.
2
ג׳ונראה לי בהקדם משארז"ל במס' שבת (דף פ"ח.) מכאן מודעה רבא לאורייתא, והקשו הא נגד מלך אין שייך טענת אונס ומודעה דהא קי"ל דינא דמלכותא דינא. ותירצו דזה לא נאמר רק במלך שגזר על כל מדינותיו שיש לו, אז הוי שפיר דינא דמלכותא, אבל אם אינו גוזר רק על מדינה א' ולא על שאר מקומות ממשלתו לא אמרינן דינא דמלכותא דינא, ממילא הקב"ה שכל האומות שלו ולא נתן תורה רק לישראל שייך טענת מודעא. אמנם נראה לי דיש לומר לבטל טענת המודעה מהא דקיימא לן (חו"מ סי' ר"ה סעי' א) תלוהו וזבין זביניה זבינא מטעם דאגב אונסא וזוזי גמר ומקני, ואיתא בתשובות רמ"א דאפילו בתלוהו ויהיב היכא דקיבל איזה טובה אז ממנו הוה ליה כתלוהו וזבין דגמר ומקני.
3
ד׳והשתא ניחא הכל, שצוה הש"י למשה שיאמר לישראל לשון זה אשר עמי הארץ שלא יבינו רק פשטות הדברים יהיו בעיניהם דברים רכים ומתוקים, משא"כ תלמידי חכמים שיבינו עומק הדברים יבינו מהם שיש עונשים בתורה. והיינו שהודיעם לבל יסמכו לומר שהם פטורים מעונש בעברם על התורה ע"י טענת מודעא. לז"א אתם ראיתם כו', שקבלתם טובה ממני עכשיו ממילא ועתה דוקא אם שמוע כו' ואז והייתם לי סגולה, משא"כ להיפוך מגיע עונש דליכא טענת מודעא, ואם תקשה לכם למה אני צריך לטעם זה הא בלאו הכי דינא דמלכותא דינא, לז"א שהוצרכתי להקדים לכם טעם זה כי לי כל הארץ ורק ואתם תהיו לי כו' ואם כן לא אמרינן דינא דמלכותא דינא לכן לבל תאמרו בדעתכם ליפטר מעונש מטעם מודעא לכן הקדמתי לכם טעם זה.
4
ה׳ממילא, התלמידי חכמים הבינו מזה דברים קשים כגידים, שמגיע עונש בעברם על התורה, משא"כ עמי הארץ לא הבינו רק פשטות הדברים והיו דברים רכים. וזה כוונת הפסוק כה (פירש"י בלשון זה ובסדר זה) תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל, ר"ל שלשון זה וסדר זה יהיה נכלל בו אמירה לעם הארץ והגדה לתלמיד חכם, ומהו הלשון אתם ראיתם כו' שמובן מפשוטו דברים רכים ומסיים אלה, ר"ל לשון זה עצמו שהוא רך יש בו ג"כ הדברים אשר תדבר אל בני ישראל והבן. ועמ"ש בפ' ואתחנן בפסוק כי ישאלך בנך מחר כו' ע"ש, ובפרשת שמות ענין אחר בביאור פסוקים אלו.
5
ו׳ובמה שהקדים תחלה אמירה ואח"כ הגדה, נראה לי בדרך משל המלך שרוצה ליקח לעצמו משרת שישרתהו תמיד הנה יש בו חסרונות רבים. הא' שאם פעם א' יפגע מעט בכבוד המלך יכוהו מכות אכזריות ואם יפגע יותר מחייב את ראשו למלך כענין שר האופים אצל פרעה ע"י זבוב. וחוץ לזה, אף אם יהיה זריז וזהיר בעסקיו תמיד לבלתי יפגע בכבודו, מ"מ יש בו חסרון גדול, שבכל עת ורגע שורה עליו פחד ואימת המלך ודאגה אולי פוגם בכבוד המלך ובכל דיבוריו ועשיותיו מפחד ודואג אולי אין זה רצון המלך ואין לו רגע שיהא בן חורין מפחד ואימה.
6
ז׳אולם המשרת הזה שמרוצה להיות אצל המלך, אף על פי שיש בעבדות זו כל החסרונות הללו אין זה כי אם מחמת שהמעלות אשר בעבדות זה הוא יותר מהחסרונות. הא' שהוא תמיד אצל המלך ובביתו ויודע כל אשר נעשה ואשר נגזר על מדינה ומדינה ועם ועם. שנית, שאוכל משלחן המלך וזהו כבוד גדול. ג' כמשארז"ל (ספרי דברים א, ז) הדבק לשחוור וישתחוו לך כי כל איש אשר הוא קרוב למלכות הכל יראים ממנו. ועל כולם שכאשר ישלמו ידי עבודתו ויגיע הזמן שישוב אל משפחתו גדול ורב יהיה שכרו כיד המלך לפי עבודתו, ומחמת כל הכבוד והמעלות הללו אינו חושש להחסרונות ומקבל על עצמו להיות זהיר מאד בכבוד המלך לבלתי יגיע לו עונש, ועם פחדו ואימתו מהמלך אינו חושש ואמר כך ראוי והגון וכמאמר החכם שכל מי שהוא יותר עבד הוא יותר בן חורין וכאשר אנו רואים כי העובדי אדמה שאין עליהם עבדות המלך כלל רק נותנים להמלך כרגא המגיע מהם ולא יותר אינם בשום מעלה וחשיבות, משא"כ הבעל מלחמה שיש עליו עבדות המלך ונשא כלי זיינו ונלחם מלחמת המלך הוא יותר חשוב מהם, ושרי עשרות אשר בהם הם יותר חשובים מפני שהעבדות שלהם יותר כי מה שא' מהם צריך לפקח על עסקיו צריך זה לפקח ככה עשרה פעמים לפי שמשגיח על העשרה, והשר מאה חשוב יותר מפני שעבדותו יותר וכן שר האלף וכן כולם, והמלך שהוא חשוב מכולם לפי שיש עליו עבדות יותר שהוא דואג דאגת כל מדינותיו ולשמרן מאויב ולעשות משפטם והצטרכותם וכפירש"י עבדות אני נותן לכם.
7
ח׳ואמנם, אף על פי שהדבר כך מ"מ לא יצויר שבעת אשר מדבר המלך עם זה האיש שיהא אצלו יאמר לו אני רוצה לשכרך שתשרתני ועל אופן זה אני שוכרך שאם תפגום בכבודי אצוה להכותך ואם תפגום יותר יתלוך וצריך אתה לידאג וליפחד תמיד בכל רגע. זה ודאי אינו. אלא דרך ארץ כך הוא שאומר לו אני שוכרך ותהיה קרוב אלי ומשולחני תאכל ושכר הרבה אתן לך וכשמעו דברים כאלה מיד מתרצה ואחר כמה ימים כשרואה המעלות המגיעות לו מעבדות המלך אזי אומרים לו אף על פי שאתה רואה שהמלך מסביר לך פנים מ"מ הזהר והזהר לבלתי פוגע בכבודו כי כך וכך עונש יגיע לך ואל תזוז לבך ומחשבתך מאימת המלך.
8
ט׳הנמשל, כשהש"י בחר בעם ישראל לשרתו וליתן להם תורתו, הנה יש בה מלקות מיתה בידי שמים כרת מיתת בית דין לעובר על המצות, וחוץ לזה הנה הפחד והאימה בכל עת ובכל רגע אי אפשר לאיש יהודי שיהיה רגע בן חורין רגע כמימרא וכדברי הש"ע (סי א', א') יקיים שויתי ה' כו' שהקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו, וחיוב האיש הישראלי קודם שרוצה לעשות עשיה או לדבר דבר או לחשוב מחשבתו תפול עליו אימה ופחד אולי אין בזה רצון מהקב"ה ויפשפש אם יש בו צד מצוה יעשהו ואם לאו לא יעשהו כי כבר כ' בחובת הלבבות (שער עבודת אלהים פ"ד) שאין דבר הרשות בעולם אלא או מצוה או עבירה, ולכן שום עשיה אל יעשה איש יהודי ולא דיבור ומחשבה עד שיחקרהו בשכלו תחלה אם הוא מצוה אז יוציאו לפועל ואז הוי כל מעשיו לשם שמים והמצות שעושה חשובים הם, משא"כ האיש העושה ומדבר ומחשב מן הבא בידו אם מצוה אם עבירה אזי גם מצותיו אינם מצות דהא ודאי אין עושה זאת מצד יראת ה' דהא חזינן שבהזדמן לידו עבירה עושה ג"כ. ומאחר שמצותו אינה מצוה אם כן הוי עבירה כדברי חובת הלבבות הנ"ל שלא נמצא כלל בעולם דבר ממוצע בין מצוה לעבירה.
9
י׳ובזה רמזתי בדרך רמז ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו. והענין הוא, כי כל מה שהאדם עושה ומדבר ומחשב הם הכל מתנה ומנחה או להקב"ה כענין מנחה על מחבת או להס"א, וכאשר אמרתי במשל המלך שיש לו מלחמה עם האויב ואין שם במדינתו נמצא שום כלי זיין וגם לא במדינת האויב ויש מדינה אחרת שיש בה הרבה כלי זיין ומשם לוקחים שניהם וחשש המלך על ב' דברים, א' שלפעמים בעת הצורך אין מובא לידו כלי זיין מהמדינה. עוד זאת אין טוב בעיני המלך אשר כמו שהוא לוקח כלי זיין מאותה המדינה גם האויב לוקח משם כלי זיין. לכן מה עשה, שלח לאותה מדינה את בנו עם כמה אלפים אנשי חיל שישבו שם באותה מדינה וישלח לו משם כלי זיין קמא קמא דמטא לידיה כדי שבכל עת יהא מוכן לו וגם לא יניח להאויב לבא שמה ליקח כלי זיין, וכן עשה בנו ונכבשה המלחמה וחזר לאביו בכבוד גדול. לימים קם עוד מלחמה ושלח את בנו אחר לשם ולא עשה כלל ציווי של אביו רק אכל ושתה ולא זו בלבד שהניח האויב לבא שם אלא הוא עצמו נתן להם כל כלי זיין שהיה שם.
10
י״אוהנמשל הוא מלחמת היצר הרע, ובעולם הנשמות אין שם לא מצות ולא עבירה, רק בזה העולם המצוה היא כלי זיין של היצר טוב שעי"ז מתגבר, וכמאמרם (אבות ד, ב) שכר מצוה מצוה, ר"ל שע"י עשיית המצוה מתגבר היצר טוב עד שיש לו כח לעשות עוד מצוה, והעבירה כלי זיין של היצר הרע, והיינו שכר עבירה עבירה, ושולח הקב"ה את הנשמה מזה העולם ללקט תמיד כלי זיין הללו ומיד כשעושה מצוה באה לפני הקב"ה תיכף ואומרת פלוני בנך עשאני והוא מיד דורון ומנחה להקב"ה, וכן בהיפוך בעשיית עבירה הוא מיד דורון להס"א, והצדיק שולח להקב"ה דורונות כל ימיו ואינו מניח להיצר הרע ליקח שום כלי זיין דהיינו שאינו עושה שום עבירה, משא"כ הרשע לא די שאינו שולח להקב"ה, אדרבא, עושה בהיפוך והוא מובן. נמצא כל עניני האדם הם דורונות, ונודע שהס"א מכונה בשם עשו.
11
י״בולזה ירמוז ויקח מן הבא בידו, ר"ל שהאיש אשר לוקח ועושה מהבא בידו, אזי כל עשיותיו הם מנחה לעשו, אפילו המצות שיעשה וכאמור, נמצא שצריך דוקא ליפחד תדיר בכל רגע ולפקח על מה שרוצה לעשות ולדבר ולחשוב. אכן נגד זה, המעלות המגיעות מהתורה והמצות רבים הם יותר ויותר בראש שבעת שישראל קיימו התורה היו קרובים להקב"ה והיה נבואה ורוח הקודש לידע אשר נעשה ונגזר על המדינות ויושביה וגם היו ניזונין משלחן המלך בארץ ישראל והעובדי כוכבים מתמצית והיו כל העובדי כוכבים נכנעים ויראים מפנינו מפני שהיינו קרובים להקב"ה, ועל כל המעלות הללו אחר מלאת שנים לאיש הישראלי בהגיע זמנו לשוב אל אבותיו שם שכרו הרבה ש"י עולמות ושאר ריבוי שכר ותענוג ולרוב כל אלו הטובות אין נחשב כלל חששות הנ"ל כי ראוי לקבל בלבו להיות זהיר וזריז לבלי לעבור על רצון הש"י, וענין הפחד השרוי על איש ישראל בכל עת אדרבא זו תענוג ומתיקות כי מצוות עשה את ה' אלהיך תירא וכל מצוה יש בה תענוג רוחני עד אין חקר. ומ"מ בעת שבחר הש"י בישראל אין ראוי להגיד תיכף העונשים כמו שביארנו במשל. ולז"א כה תאמר תחלה ואחר שירגישו המעלות והמתיקות אז ותגד כו' כי אז לא יהיה נרגש אצלם שום חשש עונש וכדומה נגד רבוי המעלות והתענוג והנחת רוח שיש בעסק התורה וקיום מצוותיה וק"ל.
12