אבקת רוכל קט״וAvkat Rokhel 115
א׳תשובת הח"ר צייאת על תשובת הרב הנזכר
1
ב׳קדוש ישראל וגואלו קדוש יאמר לו איש אלהים קדוש הוא כרכא דכולה ביה סיני ועוקר הרים בדברים ברים אי בעית אימא קרא אי בעית אימא סברא ברה בתור' טהורה החכם השלם הרב הכולל הגאון כמוהר"ר יוסף קארו נר"ו ראיתי לערוך ספקותי בדברי האדון לעמוד בהם על נכון ותורה היא וללמוד אני צריך להעמוד דין אמת לאמתו וזה כי בהיותי בשנה הזאת בירושלם תוב"ב נשאלתי עם רץ על ענין חדוש הוא אשר אירע פה דמשק בדברי בית החיים של הספרדים אשר מכרו בו חלק למשפחת בית כולייף לזקן ובניו ארבע' ובני בניו אתו והשבתי דאיברא שהשטר קיים המכירה קיימת ואין מקום לבטלה בשום זמן ולא דמי לבית הכנסת של כרכין דהתם לתפלה עומד לכל העולם הבאים שם והכא לקבורה עומד ואין לך בו אלא מקומו ושעתו ומה גם התם לאומרים טעמא של בית הכנסת דכרכים דאינה נמכרת משום שגובים דמיה משאר המקומות ואין מקום לשבעה טובי העיר למכור זכותם ולא דמי למאי דאמרינן בכתובות בפרק הכותב ובבתרא בפרק המוכר פירות ובשילהי בכורות פ' יש בכור המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו ומקום הספדו באים בני משפחתו וקוברים אותו בעל כרחו של לוקח ומחזירין לו דמיו דהתם מסויים ומיוחד לו בפירוש וכן מקומו משא"כ בנדון דידן ומשו' פגם משפחה ומה גם כשחוזרת ביובל שנמצא קבור בשל אחרים דהכי תנן בפרק יש בכור ר"י ב"ב אומר אף היורש את אשתו יחזיר לבני המשפחה וינכה להם מן הדמים ומוקי לה התם ובכתובות בפרק הכותב כגון שהורישתו אשתו בבית הקברו' ומשום פגם משפחה וכמו שכתבו התוס' במסכת כתובות וז"ל ומשום פגם משפחה אמור רבנן לישקול דמי וליהדר תימא לרשב"א דא"כ מאי איריא ביובל אפילו בלא יובל נמי דעל כרחין ביובל איירי דאי בלא יובל קאמר דמחזיר אם כן אמאי איצטריך ליה ברב למימר דס' דירוש' הבעל דאוריית' הוה ליה למימר דרבנן ועוד דאיובל מתנייא וצ"ל דליכ' פגם משפחה עד היובל דאז כל הירושות חוזרות וזו אינה חוזרת ניכר שהם קבורים בשל אחרים עכ"ל מ"מ בנ"ד אין כאן פגם משפחה לשום אדם כאמור והוא בקנין גמור לדבר הזה להקבר שם ובניהם ובני בניהם וכמו ששנינו באבל רבתי פי"ד אשה שירשה קבר נקברת בתוכו היא וכל יוצאי ירכה דברי ר"מ וחכמים אומרי' היא ולא יוצאי ירכה ומודי' חכמי' שאם ראתה אותם בחייה נקברים עמה ופי' בו שירשה מקום בית הקברות מן המשפחה ובניה מתיחסי' ע"ש משפחת אביהם וגנאי לבני משפחתה להקבר אצלם אביה אומ' תקבר אצלי ובעלה אומר תקבר אצלי תקבר אצל בעלה שהוא חייב בקבורתה ואם יש לה בנים ואומרת קברוני אצל בני שומעין לה ע"כ ואם מפני כי צר להם מקום לקבור בו מתיהם לא מפני זה יבולע זכות אחרים הקונים מהם וכ"ש במה שהחזיקו מבני דור ה' בקבורה שם דהוי חזקה בטענה הואיל ולא מיחו בידם אז ע"פי שטרם ודמייא לההי' דאמרינן בפרק המקבל בההיא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא מלוה אומר שלש לוה אומר שתים קדים מלוה ואכלינהו לפירי מי נאמן רב יהודה אמר קרקע בחזקת בעלי' קיימא רב כהנא אמר פירות בחזקת אוכליהן והלכתא כוותיה דרב כהנא דאמר פירות בחזקת אוכליהן ואע"ג דאמרי' התם בפרק השואל דהלכתא כרב נחמן דאמר קרקע בחזק' בעליה עומדת גבי שוכר מרחץ בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש דאמרינן דאפילו בא בסוף החדש כולו למשכיר משוה דמספקא לן אי תפיס לשון ראשון או תפיס לשון אחרון וספק זה אי אפשר להתברר לעולם אבל על אכילת פירות שאכל המלוה אפשר להתברר ע"י עידי השטר ואטרוחי בי דינא תרי זימני לא מטרחינן שמא הדין עם המלוה ואם נוציאנו מידו עתידין הם לחזור ולגבותו מיד הלוה לאחר זמן וכדמסיק התם ובנ"ד עידי השטר הם המוכרים בעצמם והודאתם טענה על מכירתם ומה שנקברו מדור רביעי נקברו ועד דור רביעיה מן הקונים יש להקבר שם ואף אם לא יודו עתה אין בכך כלום שהרי עשו מעשה וקברו בפניה' והחזיקו בשתיקתם להם מכח טענתם כפירוש השטר שבידם והוייא חזקה עם טענה ואזלינן בתרא ומה גם עתה שהודו בטענתם עליהם שדור שלישי יש להם להקבר שם אך לא דור רביעי מהם אמנם מה שטוענים בני המשפחה ההיא של ק"ק הספרדים שאפילו שיקנו בית החיים אחר שיש להם חלק בו מאחר שלא נתייחד להם המכירה בבית חיים זה לבד לאו כל כמינייהו דהו"ל כדבר שלא בא לעולם מה שלא קנו ולא ייחדו לקנות וקי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:
2
ג׳גם טענת ק"ק איסקליין יצ"ו עליהם לאו כלום היא הואיל ומכרו שותפיהם להם והחזיקו במכירה בפניהם זה כמה שנים ולא מיחו בהם הוייא חזקה עם טענה וכל שכן שהם יורשים וקי"ל טוענין ליורש וטוענין ללוקח וקרוביהם הנקברים שם קנו מקומם והחיים מהם לא אבדו זכותם תמורתם אמנם על דור רביעי שטוענים להקבר שם לאו כל כמינייהו הואיל ולא נתפרש כן בשטר ע"כ מגיע תשובתי ע"כ:
3
ד׳והחכם השלם הרב כמוה"ר דוד ן' זמרא נר"ו הראיתיה לו והסכים לדברי וחתם בה וז"ל להיות דבר מצוה להטיל שלום בין הקהלות אחוה דעתי בקצרה ואומר שכל מה שטענו קהל מוסתערב טענות חזקות כראי מוצק זולתי שתי טענות מה שאמרו לקבור מתיהם שם לעולם עד כמה דורות אינה טענה כלל לפי שהשטר מבואר ואפי' שהיה ספק בהבנת השטר המוציא מחבירו עליו הראייה גם מה שטענו שיש להם זכות לקבור בכל בית החיים שיקנו הספרדי אינה טענה כלל שלא מכרו להם אלא דבר שהם מוחזקים בו לא מה שעתידים לקנות ומ"מ שטר המכירה קיים והנר' לע"ד כתבתי דוד ן' אבי זמרא:
4
ה׳ואחריו כתב החכם השלם בה"ר דוד ורוק נר"ו וז"ל אע"פי שדברי הרב אינם צריכים חזוק בכ"ז להטיל שלום בין הקהלות הנני חותם גם כן שהדין הנ"ל הוא דין אמת נאם הקטן שבתלמידים דוד ורוק בכמוה"ר זכרייהו אשכנזי זצוק"ל:
5
ו׳ואחריו כתב החכם השלם כהר"ר זכרייהו זעכשיל חמיו של הרב הגדול כמוהר"ר יוסף קארו נר"ו וז"ל לית דין צריך בושש שאנשי המשפחה מוחזקין לקבו' מתיהם ככל המפורש בשטר המכירה וחזקתם חזקה שיש עמה טענות חזקות והמעכב בידם יחוש לקמחיה דשלא כדין מעכב וגוזל מהמתים וצריך כפרה נאום הטרוד במחשכי הזמן זכרייא בלא"אה כמוהר"ר שלמה זלה"ה העכשיל אשכנזי:
6
