אבקת רוכל קל״דAvkat Rokhel 134
א׳ו שאלה בחור אחר ערל בא בעיר אחת ואמר גיירוני והיה רוצים לגיירו ובא איש אחד מבני ישראל ותפסו ואמר לו עבד אחי אתה והוציא שטר קנייתו בעכש"ג והוליכו לפני ב"ד האומות והבחור ענה ואמר איני עבד לשום אדם אבל הייתי חייב לגוי אחד סך מעות ולא היה בידי ממה לפרוע ולפי שהיה דוחק אותי חליתי פני אחיך שילוה לי המעות הנז' לפרוע לגוי ושאני אשרת אותו כדי סך המעות והוא נתן המעות לגוי בפני עדים והלכתי עם אחיך ועבדתי עבודתו ואמרתי לו שהייתי רוצה להתגייר אמר שהוא מרוצה ומפויים והטבילוני ואח"כ אמרתי לו שימול אותי והיה דוחה אותי מיום ליום וע"כ ברחתי ובאתי הנה לשיגיירו אותי ושטר קנייתי שבידך לא ידעתי בדבר זה מעולם ואפשר כי הוא עשאו שלא מדעתי וסוף דבר האיש הישראלי הודה שכן הוא האמת שלא היה עבד אחיו אלא שהיה חייב לו סך מעות וחלף הלך לו התובע והקהל מלו את הבחור הערל והכניסוהו בבריתו של אאע"ה ואח"כ בא אחי התובע הנ"ל ובידו כתב חתום מבני עירו וז"ל אנשים חכמי' כו' ומודעי' למעלתכם איך היא אמת ויציב שהעבד שברח לפליבנא להתגייר הוא מקנת כספו של ה"ר שבתי שקנאו משלל בי"ג ועבד עם האדון ארבעה חדשים ואמר לה"ר שבתי שהוא רוצה להתגייר ענה אותו ה"ר שבתי תהא ברוכה אני רוצה ג"כ אבל אמר לעבד תדע שאע"פ שתתגייר צריך אתה לעבוד עמי שש שנים שכן אמרה התורה וענה העבד שהוא רוצה לעבדו ואחר שני ימים טבל לשם גירות בפני עשרה שהודיעו לו קצת מצות קלות וחמורות ואח"כ עשה ה"ר שבתי חופה בביתו להכניסו בבריתו של אאע"ה והודיע לבני הקהל והשיבו לו הקהל בא ברוך ה' אבל אנו מתפחדים מהלאטיני"ש סוחרים שלא יעלילו עלינו שים עלילה לכן השמר לך מעשות כדבר הזה וכשראה העבד שלא רצו הקהל להתגיירו ברח לסופיאה ואמר לבני הקהל שרוצה להתגייר והשיבוהו שילך לפלי"בנא שהוא קרוב ולשם יתייהד וכן עשה עכ"ל הכתב הנז':
1
ב׳וגם אמר ה"ר שבתי שיברר בעדים כשרים איך זה עבד קנאו מגוי ששבאו ממלחמת בי"ג ועכשיו רוצה ה"ר שבתי להחזיק בבחור הנ' כיון שהוא מקנת כספו ואע"פ שמל שיעבדנו השש שנים שהתנה עמו שע"מ כן הטבילו כמו שנזכר בכתב שבידו ואם הוא נימול וטבל לשם בן חורין לא עלתה לו טבילה להוציא לחירות שלא מדעת רבו יורנו מורה צדק אם הדין עמו אם לא:
2
ג׳תשובה תחלת כל דבר צריך לדקדק אם עדות הכתב שבידו מחייב את הבחור הזה ונראה שאע"פ שיתקיימו החתימו' אינם כדאי לחייבו מכמה אנפי חדא דעדות שבכתב אינו עדות כדקי"ל מפיהם ולא מפי כתבם ועוד שהרי אינם מעידים על הבחור הזה שהם מעידי' על העבד שברח לפילובנ"א ולפי דברי הבחור אף אם ברח אינו עבד וא"כ לא יפול בו לשון העבד שברח אלא הול"ל הבחור ערל שברח ואף אם היו כותבין כן אכתי מאן לימא לן שלא שמעו הם על עבד שברח לפילובינא ואין זה אלא אחר ואע"פ שהדברים מוכחים מ"מ אין לנו לדין אלא ע"פ הדין וכ"ש שאין כאן עדות אלא מפי הכתב כדלעיל:
3
ד׳ומ"ש שיברר בעדים הם צריכים להעיד שהם מכירים שהבחור הזה הוא עבדו של האיש הזה שקנאו בכספו ואם היו עומדים בעת הקניה וראו איך רבו הגוי מכרו לשם עבד והבחור ג"כ ידע שמוכרים אותו לשם עבד ואם יחסר מעדותם אפילו דבור אחד מכל מה שכתבנו אין בדבריהם ממש לחייב את הבחור הזה ואם יברר ה"ר שבתי בעדים שיעידו ככל מה שכתבתי משמע לכאורה שלא עלתה לו טבילה לשם חירות שלא מדעת רבו דאף על גב דגרסינן בהחולץ אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלוקח עבד מן הגוי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין ופסקוה הרב אלפס והרא"ש וגם הרמב"ם כתב בפ"א מהלכות עבדים וסמ"ג ורבינו ירוחם והטור איכ' למימר דההיא בלוקח מגוי שלא לקחו במלחמה אלא שהוא בעצמו נמכר לו או ששבאו שלא בשעת המלחמה וכדמפרש טעמא בגמ' משום דגוי גופיה לא קני ולית ליה עליה אלא שעבודא דמשמע בהדיא דאי הוה קני לגופיה כי טבל לשם בן חורין לא יצא לחירות וכל ששבאו במלחמה ודאי קני ליה גופיה מדינא דמלכותא וכדאיתא בהחולץ רב פפא בר אבא דאסיקנא דצריכי גיטא דחירותא משום דמלכא אמר מאן דלא יהיב כראגא לישתעביד למאן דיהי' כרגא ומדצריכי גיטא דחירותא אלמא מיקני גופייהו מדינא דמלכותא ורש"י והרא"ש העמידוה שהנקנים היו גוים כעין נדון דידן ואע"פי שבעל נמקי יוסף העמידה בשם קצת מפרשי' שהנקני' היו ישראלים יש להביא ראיה מכ"ש דאפי' ישראל מיקני גופיה בדינא דמלכות' וכ"ש דגוי מיקני גופיה אדינ' דמלכותא וכן דעת הרמב"ם בפ"ט מהלכות עבדים שכתב מלך גוי שעשה מלחמה כו' ועבד הנלקח בדינים אלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר כיון דמדמי ליה לעבד כנעני ודאי דמקני גופיה כעבד כנעני והא ודאי כיון דמטעם דדינא דמלכותא מיקני גופיה לא שנא אם השבאי הוא גוי או ישראל וזה דבר פשוט וכן נראה מדברי הטור וכ"כ בעל נמקי יוסף בהחולץ וא"כ אם יעידו העדים שזה הבחור קנאו האיש התובע מגוי ששבאו במלחמה כיון דמיקני ליה גופיה אע"פי שטבל לשם בן חורין לא יצא לחירות כיון דשלא מדעת רבו הוא ואין לדחות ולומר שאין צריכים להעיד שהוא לקוח מגוי ששבאו במלחמה דאפילו אם שבאו שלא בשעת מלחמה או שנמכר לו הוא עצמו דלא קני גופיה כדאיתא בההיא דרב חמא בר גוריא שכתבתי בסמוך וכדאמ' ר"ל בהשולח אפילו הכי מכיון שקנאו ישראל נקנה לו גופו וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ט מהלכות עבדים גוי שקונה גוי לעבדות לא קנה גופו ואין לו בו אלא מעשה ידיו אע"פי כן אם מכרו לישראל הרי גופו קנוי לישראל וכיון דמיקני ליה גופי' טבילה לשם בן חורין שלא מדעת רבו לא עלתה לו דהא דכתב הרמב"ם אם מכרו לישראל גופו קנוי לישראל כשהטבילו ישראל לשם עבדות היא וכן פרש"י בהשולח אהא דאמר ריש לקיש מנין לגוי שקונה את הגוי למעשה ידיו וישר' קני ליה מידו למעשה ידיו בכספא ולגופיה בטביל' לשם עבדות כדאמ' בהחולץ ונ"ל דאהא דאמר שמואל צריך לתוקפו במים ואעובדא דמנימין עבדיה דרב אשי דאיתא בהחולץ קאמר רש דאם איתא שלא נקנה גופם בטבילה לשם עבדות הרי היום או מחר יטבול לשם בן חורין ויצא אלא ודאי כל שטבל לשם עבדות קנה לו גופו וכן דייק לשון הטור ובהאי גוונא הם דברי הרמב"ם ז"ל אמורים דאם מכרו לישראל הרי גופו קנוי לישראל אבל אם לא טבל לשם עבדות ודאי דלא קני לגופיה דלא מצי רבו גוי לאקנויי טפי מזכותא דאית ליה ביה כדאמרינן בהחולץ הילכך בנ"ד צריכי' להעיד שהגוי שמכרו לקחו במלחמה ומיהו אפשר שאין צרי' שיעידו שראו שלקחו במלחמה אלא כל שהוחזק אצלם שהוא לקוח במלחמה סגי ואין לומר בנ"ד הרי טבל לשם עבדות וא"כ אפילו לא יעידו שהגוי לקחו במלחמה נקנה לו גופו ע"י הטבילה לשם עבדות שמעידים הקהל שעשה בפניהם משום דאותו עדות הוי מפי כתבם כדלעיל ועוד דמשמע דכי אמרי' דבטבילה לשם עבדות נקנה גופו במל נמי היא אבל כל שלא מל לא מיקרייא טבילה לשם עבדות והו"ל כאילו לא טבל כלל ועוד דאפילו את"ל דטבילה מקרייא כדמשמע מההיא דפרק הערל נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צרי' טבילה וכמ"ש נ"י בשם הרמב"ן וקצת מפרשים מ"מ בנ"ד באותה טבילה לא נקנה גופו משום דלאו לשם עבדות הואי אלא לשם גירות וכמו שכתוב בכתב הקהל טבל לשם גירות בפני עשרה שהודיעו לו קצת מצות קלות וחמורות ואע"פי שקודם לכן כתוב שאמר לו שיעבוד עמו שש שנים ומשמע דעל דעת כן הטבילו כי דייקת לשון הכתב תשכח שדעת האיש המטבילו הייתה שיטבול לשם גירות אלא שעלה על דעתו שד"ת הוא שיעבדנו שש שנים אחר שנתגייר דלא עדיף מעבד עברי ומ"מ כיון דמתגייר עלה ע"ד שאינו רשאי להשתעבד בו יותר משש ולא התנה עמו שיטבול ע"מ שיעבדנו שש שנים אלא שהודיעו דין התורה שעלה על דעתו וטבילה זו בלא שום תנאי היא וכן מוכח ודאי לשון הכתב שאמר לו תדע שאע"פי שתתייהד צריך אתה לעבוד עמי שש שנים שכן אמר' התורה והרי דברים אלו מוכיחים בהדיא על הכוונה שכתבתי וכיון דאותה טבילה לא לשם עבדות היתה לא נקנה לו גופו בכך וא"כ צריך שיעידו שהבחור הזה נלקח במלחמה וכמו שכתבתי ואז נאמר דטבילה שטבל לשם בן חורין שלא מדעת רבו לא עלתה לו כיון דגופו קנוי:
4
ה׳מיהו היינו לדברי האומרים דטבילה קודם מילה אינה כלום אבל לדברי האומרים דבדיעבד עלתה לו טבילה הרי זה בן חורין גמור שהרי טבל לשם גירות מדעת רבו וגם מל וא"כ אין לאיש התובע דין ודבריה עמו כלל ומשמע דאין צריך ממנו גט חירות ואע"ג דאמרינן בפ"ק דקידושין היוצא בראשי איברים דהוי פלוגתא דתנאי אי צריך גט שחרור ופסק הרמב"ם בפ"ה מהל' עבדים דמ"ד דצריך גט שחרור שאני התם דקאמר קרא ישלחנו למילף שלוח שלוח מאשה כדאיתא בגמ' ואדרבא משם ראיה דהכא אין צריך גט שחרור דהא משמע דאי לא דכתב קרא ישלחנו הוה אמינא אינו צריך גט שחרור ואע"פ שבפ' החולץ גבי הני דבי פפא בר אבא דאמרינן דצריכי גיטא דחירותא פרש"י דבעו גיטא דחירותא אי בעו לאיגייורי ולאשתרויי בבת ישראל אלמא כל היכא דגופו קנויי אם נתגייר צריך גט שחרור יש לומר דהתם כשרוצים להתגייר שלא מדעת רבם היא וכן ההיא דבטי בר טובי שכתבו התוס' בסוף ע"ז שהיה מותר בגויה לפי שלא קבל גט חירות ולכאורה משמע שנתגייר והכי דייק לשון התוס' שהיה עדיין עבד קצת שמעוכב גט שחרור ומדכתבו שהיה עבד קצת משמע ודאי שנתגייר איכא למדחי דשלא מדעת רבו נתגייר אלא דקשה דכיון דגופו קנוי הוה מדהוה צריך גט שחרור גירות שלא מדעת רבו לא עלתה לו כלל והיאך כתבו שעדיין היה עבד קצת שמעוכב גט שחרור הרי עדיין עבד גמור היה:
5
ו׳ומיהו איכא למימר דיוצא בראשי אברים הוה שהיה בן חורין אלא שצריך גט שחרור אבל אין להביא ראיה מדאשכחן בעבד שקונה את עצמו בכסף ואין צריך גט שחרור כדמשמע במתני' דפרקא קמא דקידושין דקתני וקונה את עצמו בכסף על ידי עצמו ובשטר על ידי אחרים:
6
ז׳וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ה מהלכות עבדים וכן נר' מדברי הטור דאיכא למימר שאני התם שע"י לקיחת הכסף הוא מקנה אותו לו מה שאין כן כשנתגייר לדעת רבו אבל מדאמרינן בפ"ק דקידושין אמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול דאי לא תימא הכי שטר למה לי לימא ליה באפי תרי זיל משמע שאע"פ שנתגייר לדעת רבו צריך גט שחרור מקל וחומר מעבד עברי:
7
ח׳מיהו יש לדחות דבעבד כנעני הטובל לשם גירות לדעת רבו לאו מדין מחילה אלא משום דהו"ל כהקדש וחמץ ושחרור שמפקיעין מידי שעבוד ומ"ה כל שאין גופו קני וטבל לשם בן חורין אפילו שלא מדעת רבו יצא לחירות והיכא דגופו קנוי לא יצא לחרות משום דאין בהקדש וחמץ כח להפקי' שעבוד הגוף אבל כשהרב אומר לו שיטבול לשם גירות הוה ליה כאלו הרב עצמו מקדישו דבדיבוריה לחוד זכה ההקדש והכא נמי זכה בו שמים בדיבוריה כשיעשה מעשה אח"כ ויטבול לשם גירות ועל כרחין צריך אתה לומר כך דאל"כ אמאי קנו עצמן בני חורין כשטבלו לשם גירות לדעת רבו וכיון דמטעם זכה בו שמים אתינן עלה להפקיע קנין גופו לשלא יהיה לרבו זכות בו למוכרו ולהשתעבד בו מההוא טעמא נמי אינו צריך גט שחרור אלא דאיכא למימר דמהי תיתי דעבד שגופו קנוי קונה את עצמו בטבילה לשם גירות לדעת רבו כלל דלא אשכחן מאן דאמר הכי:
8
ט׳בכאן הניח הרב זלה"ה נייר חלק והיה לו לכתוב יותר בתשובה אלא שנתבקש בישיבה של מעלה וה' יכפר בעדנו אמן:
9
י׳על ענין הרמב"ם בפרק ג' מהלכות עדות שמן התורה אין חותכים שום דין ע"פ עדות שבשטר אלא שחכמי' תקינו בדיני ממונות משום דלא תנעול תמצא אותו כתוב בקונטריס דברי המפרשים קשי ההבנה סי' ד' וסימן ל"ז:
10
