אבקת רוכל קל״הAvkat Rokhel 135
א׳שאלה יתמי מלוה שבאו לגבות שטר חוב מיתמי לוה במקום דליכא למיחש לצררי: תשובה ראיתי דברי החכמים השלמים יצ"ו המסכימים לדעת אחת לזכות את יתמי המלוה ולא ירדתי לסוף דעתם כי דבריהם סוברים להוכיח דנדון זה ליכא למיחש לצררי ומכח זה זיכה את יורשי המלוה ואילו לא היה טעם אחר לאין נקקין ליתומים עד שיגדלו אלא חששת צררי ניחא אבל מאחר דרבא אמר דטעמא משום שובר כדאיתא בפ' שום היתומים וכתבוהו הרי"ף והרא"ש בפ' אלמנה ניזונת ודאי הכי נקטינן והכא נמי כבר אפשר שכתב המלוה ללוה שובר שמבטל ופוסל כל שטר חוב וכל עדים שיש לו משו' חוב עליו והיתומים שהם קטנים אינם יודעים לחפש ולידע שובר זה היכן הוא ומטעם זה כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מה' מלוה אין נפרעים מן היורשים אלא א"כ היו גדולים אבל יורשים קטנים אין נפרעים מהם שט"ח אפי' היה בו כל תנאי בעולם לא יפרע בו המלוה כלום עד שיגדלו היתומים שמא יש להם ראיה ששוברים בו את השטר עכ"ל וכך הם דברי כל הנביאים פה אחד שהרי הראב"ד שדרכו להשיג עליו הודה לדבריו וגם סמ"ג והרא"ש בתשובה וטור ח"המ ורבינו ירוחם כלם כתבו כדבריו וגם על מה שהאריכו להוכיח דלא שייכא הכא טענת צררי אין דבריהם נכונים אלא שאיני רוצה להאריך כיון דדינם בטל מעיקרו אפי' לא היה כאן חששת צררי מטעם שובר ולכן איני רואה שיוכלו יתמי מלוה לגבות מיתמי לוה עד שיגדלו יתמי לוה נאם הצעיר יוסף קארו
1
