עבודת ישראל, חידושי הלכות ה׳Avodat Yisrael, Chidushei Halachot 5
א׳[סוגיא דנ"ט בר נ"ט דף קי"א ע"ב]:
א. תוס' ד"ה הלכתא דגים כו' קליפה מיהא בעי כו' הש"ך סי' צ"ד כתב דבאמת למ"ד תתאה גבר והתחתון חם צריך נטילה או אפשר שכולו אסור (וכוונות תוס' כשהתחתון צונן) אבל בהרא"ש לא משמע הכי דהרי כתב דמש"ה מותר בעלו משום דא"צ רק קליפה אבל נתבשלו אסור ע"ש (א"כ משמע דבעלו בכ"ג א"צ רק קליפה) וכן הוא חיבור דברי תוס' (שסמכו לזה החילוק בין עלו לנתבשלו) ובסוף הרגיש הש"ך וכתב דמיירי בנגוב לגמרי וג"ז אינו במשמעות הרא"ש דהרי מחלק בין עלו לנתבשלו (משמע אפי' באינו נגוב דומי' דבישול) ואי הש"ך רוצה לחלק באמת החילוק הוא בין שניהם חמין ובין א' חם וכאן כתב שהוא דוחק ובסי' צ"ה (ס"ק ו') בעצמו מחלק בהכי והוא מדברי הב"י שכ"כ להדי' אבנ באמת להמתירין נצלו גם בשניהם חמין מותרים רק בבישול אסור. ודוק:
א. תוס' ד"ה הלכתא דגים כו' קליפה מיהא בעי כו' הש"ך סי' צ"ד כתב דבאמת למ"ד תתאה גבר והתחתון חם צריך נטילה או אפשר שכולו אסור (וכוונות תוס' כשהתחתון צונן) אבל בהרא"ש לא משמע הכי דהרי כתב דמש"ה מותר בעלו משום דא"צ רק קליפה אבל נתבשלו אסור ע"ש (א"כ משמע דבעלו בכ"ג א"צ רק קליפה) וכן הוא חיבור דברי תוס' (שסמכו לזה החילוק בין עלו לנתבשלו) ובסוף הרגיש הש"ך וכתב דמיירי בנגוב לגמרי וג"ז אינו במשמעות הרא"ש דהרי מחלק בין עלו לנתבשלו (משמע אפי' באינו נגוב דומי' דבישול) ואי הש"ך רוצה לחלק באמת החילוק הוא בין שניהם חמין ובין א' חם וכאן כתב שהוא דוחק ובסי' צ"ה (ס"ק ו') בעצמו מחלק בהכי והוא מדברי הב"י שכ"כ להדי' אבנ באמת להמתירין נצלו גם בשניהם חמין מותרים רק בבישול אסור. ודוק:
1
ב׳ב. בא"ד ונתבשל לא גרע מצונן כו' וכן הוא בהרא"ש דבישול לא גרע מצונן. אך נראה דאפשר למ"ש הרא"ש אח"כ ליישב מהא דאם טש כל הפת אסור דשם לא הוי רק ב' נ"ט ובבישול הוי ג' נ"ט ובאמת בצלי אוסר לבסוף מה"ט. ולכן הרשב"א דאוסר בצלי אוסר בדבר חריף ונוכל לומר דאפי' מאן דמתיר בצלי היינו משום דאינו אוסר יותר רק כדי קליפה משא"כ דבר חריף ודוחקא דסכינא דאוסר יותר אבל אם בדבר חריף הוא ג' נ"ט בוודאי לא גרע מבישול דמותר כמו דמשמע מתוס' והרא"ש וא"כ מהתימה על הרמ"א דאוסר בשלשה נ"ט בדבר חריף וזה לא נשמע שיהיה דבר חריף עדיף מבישול אח"כ מצאתי שגם הפר"ח תמה עליו אבל לא ביאר כך וצ"ע:
2
ג׳ג. בא"ד משום שהשומן קרוש כו' אין ראי' עכ"ל והר"ן הכריע כן דהטעם משום שמנונית דאי משום חריפות א"כ בקישות למה בעי גרירה ונראה (דאין זה ראי') דוודאי השמנונית שעל הסכין הוא דבר מועט כמ"ש סי' צ"ד ע"ש בט"ז וש"ך וצריך לצירוף הטעם שבו. וק"ל:
3
ד׳ד. בא"ד דמבושל עם בשר הוא דאסור אבל נתבשל בקדירה שרי עכ"ל ולפמ"ש הרא"ש בסוף (דנתבשל בקדירה) ה"ל שלשה נ"ט דרוב הבליעה הולכת ע"י המים א"כ מבושל עם בשר נמי הוי נ"ט בר נ"ט. ואפשר רש"י לא מחלק בין ב' נ"ט בין ג' נ"ט מ"מ מדקדקים תוס' שפיר דאכתי יותר ה"ל לומר נתבשל בקדירה של בשר והגם די"ל דכה"ג ה"ל ד' נ"ט דהבשר נתן טעם במים ומים בקדירה וקדירה במים ומים בדגים וה"ל ד' נ"ט ובוודאי שרי משא"כ חלב (בקערה של בשר) מיהו זה לא מצינו לחלק בין ג' נ"ט בין ד' נ"ט. ועוד דהל"ל נתבשל בקערה של בשר דבקערה נותנים עליו בשר רותח והוי דבר גוש דאוסר הוי בדגים ג' נ"ט. ועדיין י"ל (דאין ראי' מזה להך דריב"ן שבתוס') דבשלמא שם (בנתבשל בקדירה של בשר) יסבור רש"י דהבליעה הולכות דווקא ע"י המים דאל"כ ה"ל חם בלא רוטב דאינו בולע ואפשר רש"י סובר זה גם בכלי (שאינו מפליט בלא רוטב) משא"כ בחלב שהוא שמן והולך בלא רוטב כנ"ל באורך בשמעתי' דטפת חלב מש"ה אוסר הריב"ן בצים שנתבשלו בקדירה חולבת ודוק ועיי' לקמן:
4
ה׳ה. וגם לפמ"ש בשמעתי' דטפת חלב דהמפרשים רוצים לפרש דברי רש"י שכתב במימרא דרב דף ק' שכתב שהיתה בצדה תמיד דמשמע אפילו תוך הרוטב כיון שמונחת אצלה הולך אצלה (שלא ע"י המים) ולא כסברת הרא"ש. ואפשר דשם מיירי נמי בשמן ודוק:
5
ו׳ו. בא"ד שטעם בשר וחלב נפלטים למים נאסרו המים כו' עכ"ל הרמב"ן (מובא בר"ן) הקשה ע"ז דא"כ בדגים נמי נימא דבשר וחלב באו ביחד בדגים. ותירוץ ב' של הר"ן דלא עמד טעם השני בהיתר והוכיח זה מהא דבאיסור ל"א נ"ט בר נ"ט וזה אינו מוכרח דאפשר כיון דטעם הראשון הי' בהיתר שוב אינו יכול לקראו איסור. ותירוץ א' דהר"ן אינו מובן כלל שכתב (דטעם בשר וחלב) מתערבין בלא מים דקשה מ"ט בדגים ל"א כן. והי' עלה בדעתי לומר בזה כמ"ש שם בחידושי ואנשי שם משום דבלח תערובות הוי (שאינם מחוסרים פליטה וגוף הטעמים מתערבים יחד) ולפי"ז הרא"ש דכתב באופן אחר ולא כתב דתערובות הוי לכן לא פסק כן ודוק:
6
ז׳ז. ולפי"ז הי' נראה לי לתרץ הא דפסק הרמ"א סי' צ"ה בעירוי מכלי בשר על כלי חולבת דנאסר (דשם לא שייך לומר שמתערבים הטעמים שלא ע"י המים כמ"ש הש"ך סק"ה שם) אלא משום דהוי תערובות כנ"ל דמה"ט ס"ל בה"מ ל"א בלח נ"נ בשם מהרי"א אך דא"כ הי' לו לאסור בהדיח קערות אפי' א' אינו ב"י לאסור כלי שאינו ב"י וק"ל:
7
ח׳ח. והיה נ"ל לומר פשט אחר בדברי תוס' אלו דתוס' כתבו ממ"נ או דאמרינ' דקערות נוגעות במחבת והוי טעם שני באיסור ואם נאמר דרוב הבליעה ע"י מים כמ"ש הרא"ש בשם התרומות א"כ נאמר שוב דבדגים כבר הוא ג' נ"ט בהיתר בבישול דהיינו קדירה מים דגים (ולכך מותר) משא"כ הכא (בהידחו יחד דליכא רק ב' נ"ט בהיתר) מש"ה אסור ולפי"ז הא דסיימו תוס' דאותו שהוא ב"י מותר ושאינו ב"י אסור הוא לתירוץ קמא אבל לסברא זו דהנ"ל הרי הכי נמי יש ג' נ"ט קערה מים יורה ועדיין היתר שהוא אינו ב"י. ולפ"ז שפיר פסק הרמ"א דאם א' אינו ב"י הכל מותר. אבל בעירה מכלי בשר על של חלב אם שניהם ב"י אסור דהטעם ג' הוא באיסור. והגם דאנו פסקינ' בדיעבד גם בצלי מותר היינו משום אינו פולט רק כדי קליפה ואוקמינ' בהא אדיני' משא"כ בבישול דפולט הרבה וגם הוי טעם ג' באיסור שפיר אסור ודוק:
8
ט׳ט. אלא דעדיין קשה דא"כ למה פסק הרמ"א דהודחו בזה אחר זה כשר דהא הוי נמי טעם ג' באיסור. והמעיי' בב"י סי' צ"ד הא דמקשה בשם הסמ"ק דיהא נחשב כהגעלה ע"ש דלתירוץ ג' הוי נחשב הכא גיעול וא"כ הוי טעם ג' בהיתר משא"כ עירה דלא הוי עירוי גיעול לכלי שנשתמש בכלי א' דכבלעו כך פלטו והוי טעם ג' באיסו' ודוק:
9
י׳י. ובהא ניחא הא דכתב הש"ך סי' צ"ד ס"ק ח' דלדעת הרב סי' צ"ה אפילו היה בקדירה רק מים והי' ב"י מגוף הבשר הכף אסור. והאורח מישור הבין דנתכוין לדעת הרמ"א בהודחו יחד והקשה ע"ז דהא שם אין ס' אבל ביש ס' הוי נ"ט בר נ"ט דמותר בדיעבד. אבל הש"ך נתכוין על הא דעירה מכלי של בשר על של חלב דשם כיון דלא הוה הגעלה אסור דנידון כמו טעם ב' דאיסור וכן כאן דלא נחשב להכף הגעלה כיון דלא נתחב כולו מש"ה גם כאן אסור ומכ"ש אי אמרי' כדעת הפוסקים דלח בלח נחשב תערובות כנ"ל דלפי"ז האי הלכה היא שפיר ומכ"ש לפמ"ש הרמ"א סי' צ"ד דהמנהג לאסור הכלי שאינו ב"י. מכ"ש כשהיא ב"י ודוק. ואפשר הש"ך לא הביא ראי' מכאן משום די"ל דזה דווקא בלא ס' אבל משם (הא דסי' צ"ה) הוי ראי' שפיר ודוק:
10
י״איא. ומה שהקשה הש"ך סי' צ"ד ס"ק י"ח מהא דאם הי' הקערה לפגם נוהגין היתר לכתחי' לא דק דשם יש ב' היתרים א' משום נ"ט בר נ"ט אפי' לא הוי לפגם ועוד דהוי לפגם. אבל הכא בלא פגם לא הוי נ"ט בר נ"ט דהיתר ולכן אסור לכתחי' כמו כל לפגם. וק"ל:
11
י״ביב. ומ"ש הש"ך (שם על הא דנוהגין לאסור הכלי שאינו ב"י) היינו משום דבכלי ה"ל טעם ג' (לאיסור לולא לפגם כנ"ל) אבל בדגים ה"ל טעם ג' בהיתר (והא דבהדחה מותר אם א' אינו ב"י) דשם ה"ל לכלי הגעלה משא"כ הכא. וק"ל:
12