בפרדס החסידות והקבלה, יסודות החסידות ו׳BePardes HaChasidut VeHakabbalah, The Foundations of Chasidut 6
א׳ו. העלאת מחשבות זרות
כמעשה העלאת הניצוֹצוֹת כך מעשה העלאת המַחשבוֹת הזרוֹת. עיקרם ועניינם אחד: למצוֹא את הקוֹדש ואת הטוֹהר שבכל דבר ולהעלוֹתם לאין־סוֹף. ומה בין העלאת ניצוֹצוֹת להעלאת מַחשבוֹת זרוֹת? – באופן הראשון האָדם הגוֹאל מעלה בטובו כל דבר שיש לו עסק עמו, ובאופן השני האדם מַעלה גם את הרע שבתוֹך עצמוֹ. ועיקר החידוּש שבזה הוּא: אין צוֹרך לדחוֹת את הרע ולהסירוֹ, כי אם להעלוֹתוֹ, לצרף אש התאוה באש־אלוֹה. בשעת העלאת־ניצוֹצוֹת עושים מחוֹל קודש, ובשעת העלאת מחשבות זרות עושים מרע – קוֹדש. מוֹצאים את הניצוֹץ הקדוֹש שבתוֹך המחַשבה הרעה (מאחר ש״חיוּת הקדושה היא גם בתוך הקליפּוֹת״ ומאחר ש״השכינה מתלבּשת גם בעֶשׂר כּתרין דמסאבוּתא, בסוֹד: וּמַלכותו בכל משלה״), מתדבּקים בניצוץ ההוּא, והשאר בטל ממילא.
כמעשה העלאת הניצוֹצוֹת כך מעשה העלאת המַחשבוֹת הזרוֹת. עיקרם ועניינם אחד: למצוֹא את הקוֹדש ואת הטוֹהר שבכל דבר ולהעלוֹתם לאין־סוֹף. ומה בין העלאת ניצוֹצוֹת להעלאת מַחשבוֹת זרוֹת? – באופן הראשון האָדם הגוֹאל מעלה בטובו כל דבר שיש לו עסק עמו, ובאופן השני האדם מַעלה גם את הרע שבתוֹך עצמוֹ. ועיקר החידוּש שבזה הוּא: אין צוֹרך לדחוֹת את הרע ולהסירוֹ, כי אם להעלוֹתוֹ, לצרף אש התאוה באש־אלוֹה. בשעת העלאת־ניצוֹצוֹת עושים מחוֹל קודש, ובשעת העלאת מחשבות זרות עושים מרע – קוֹדש. מוֹצאים את הניצוֹץ הקדוֹש שבתוֹך המחַשבה הרעה (מאחר ש״חיוּת הקדושה היא גם בתוך הקליפּוֹת״ ומאחר ש״השכינה מתלבּשת גם בעֶשׂר כּתרין דמסאבוּתא, בסוֹד: וּמַלכותו בכל משלה״), מתדבּקים בניצוץ ההוּא, והשאר בטל ממילא.
1
ב׳״מחשבה זרה ולא־טובה, הנופלת לאדם, היא קוֹמה שלמה, אלא שהיא פגוּמה, ואם האָדם ידחנה – הפּילה ממַדרגתה והרגהּ, לכן אין ראוּי לדחוֹתה, אלא יתקנהּ. ואופן התיקוּן כך הוּא: בתחילה, כשבאָה מחשבה זו לאָדם, ימשיך על עצמוֹ יראָה גדולה ובוּשה מלפני הש״י, ואז יחזיק אותה מַחשבה (דאם לא כן, יש חשש, שמא תקלקל אותו, מאַחַר שאין דוחה אותה כעין ״עם לָבן גרתי״, לכן מוּכרח תחילה להמשיך על עצמוֹ יראָה, עד שיבין שעל ידי זה לא תעשה בו המַחשבה פּרי להרע). ואז ידקדק היטב במחשבה ההיא, וישׂכּיל מה טוב ומה רע בה, ואז יבדיל הרע, וידבר או יעשה הטוב שבמַחשבה ההיא, ונמצא, שהביא אותה המַחשבה לעולם הדיבוּר או המעשה, והפּגם והכּתם, שהיוּ בה, נדחוּ, והרי הוּא כמי שמוֹציא הכּתם מן הבּגד על ידי כף גחלים ונשאר הבּגד בשלימוּת והכּתם יצא ממנוּ״.60״ערבי נחל״, פ' וירא.
2
ג׳״אוֹדיעך דבר גדול, אומר ר' נחום מטשרנוֹבּיל.61״מאוֹר עינים״, פ' לך לך. – אם אירע באיזה זמן, שמַרגיש אָדם, שנפל ברוֹע המידוֹת, ח״ו, וביחוּד באהבה רעה, ח״ו, ידע נאמנה, שרוצים להגביהוֹ למַעלה במַדרגה עליוֹנה עם המידוֹת המוֹטבעוֹת בתוֹכוֹ ולפתוֹח לבּוֹ לאהבתוֹ יתבּרך, שיזכּה לבחינת נתינת התוֹרה מלמַעלה, וקוֹדם ההגבּהה היא ההשפּלה. על ידי שנוֹפל למקוֹם האהבה הרעה וירא את ד' שם, בעמדוֹ במַדרגה הרעה, וּמתחַזק בהתעוֹררוּת האהבה הרעה לנַצח את היצר הרע, לאהוב באותה התעוֹררוּת־האהבה להבוֹרא, ית״ש, אזי מתעלה בזה למדרגה גדולה, ומעלה בזה כל האהבוֹת הנוֹפלוֹת שירדוּ לשם – לעוֹלם האהבה״.
3
ד׳וכיצד יעלה האדם מ״רוֹע המידות״ ו״אהבה רעה״ ותאוה שפלה וגסה להיכל־האהבה? כיצד יזכּה האָדם, מתוֹך זיכּוּכהּ של תאוַת־החוּשים, לידי ״נתינת תורה מלמעלה״? איזו הדרך?
4
ה׳דבר זה מבאר בעל ״באר מים חיים״62בספרו שער התפלה (שער שמיני). במשל אפּלטוֹני דק: ״המלך ציוה לאומנים לבנות לו פלטרין גדולים בעלי חדרים רבים, חדר לפנים מחדר, בית לפנים מבית, היכל לפנים מהיכל. כל היכל, חדר ובית מצוּירים ומכוּירים בגוונים שונים, לא ראי זה כראי זה, והצד השוה שבהם, שכּוּלם מוּפלאים וּמוּפלגים ביופים וחנם עד למאד מאד. האומנים, טרם יבנוּ את הפלטרין המפוארים האלו, עשוּ להם על חתיכת נייר ציוּר כל הפלטרין, היכליהם, חדריהם, פּתחיהם, חלונותיהם, מוצאיהם ומבואיהם.
5
ו׳והנייר, לפי שמצוּייר עליו בניין מפוֹאָר כזה, הוּא נוֹשׂא חן בעיני כל רוֹאָיו, ובהבּיט אליו אדם, שאינו מבין אל מה מוֹרה הדבר, יקוּבל הדבר בעיניו מצד תפארת עצמו; אבל אם יביט בו אדם, המבין ויודע כל נקודה וּנקוּדה שבוֹ, אל מה היא מוֹרה, אזי יחשוק מאד לראות ולהתבונן בתפארת הפלטרין, כי במה נחשב יפי הציור לעומת יפי הפלטרין וכל אשר בהם?״
6
ז׳העולם הנראה והנגלה הוא ציוּרם של ה״פלטרין העליונים״. כל קו ונקודה שבעוֹלם מוֹרים על עוֹלמוֹת עליוֹנים, שיוֹפים נעלה לאין קץ על יפי העוֹלם שלפנינוּ. והרי שתי דרכים לפני האָדם: או שידבּק ביפי העולם הנראה, בהנאַת החוּשים גרידא, ויראה רק את ״הנייר״, רק קוים ונקוּדות, מדרגה תחתונה שביוֹפי, או שאותם הקוים והנקוּדות יעוררוּ בלבו חשק עז ונמרץ לראות הוֹד אצילוּת, עוֹלמוֹת־זיו של עתיקא־קדישא.
7
ח׳מי שמעלה את המחשבות הזרות – בוחר בדרך השניה. יותר מאחרים הוא רוֹאֶה את זיו העוֹלם ויוֹפיוֹ, אבל יוֹדע הוּא, שזיו זה ויוֹפי זה אינם אלא נוֹבלוֹת של הזיו העליון והיוֹפי העליוֹן, וּבראוֹתוֹ תפארתם של ה״נוֹבלוֹת״ תוֹקפים אותו געגוּעים עזים על ה״אילָן״ הקדוֹש עצמוֹ…
8
ט׳כּך היא הדרך מהנאת־החוּשים ל״נתינת תורה מלמעלה״. מי שלא טעם טעם היופי של העולם, איננו יכול לראות גם את היופי העליון, לפי שאין לו מבוא אליו. לפיכך צריך האָדם־הגוֹאל לראוֹת את יפי־העוֹלם, לשכּוֹן בתוֹכוֹ לעתים מזוּמנות, אך לבלי השתקע בו; מתוך יופיוֹ של ה״ציוּר״ עליו לעבור אל יופים של ״היכלות״…
9
י׳כּך הוּא בעניין היופי וכך הוא בכל מידה ובכל רעיוֹן.
10
י״אבּדרך כלל כל פּרטי מַחשבוֹת־האָדם אינם אלא שבעה מיני מַחשבוֹת, הנמשכוֹת משבעת ימי הבניין, וכשאָדם רוצה להעלוֹת איזו מַחשבה חיצוֹנית, עליו לדעת מאיזו מידה נמשכה זו המחשבה החיצונית, שנפלה על ידי השבירה לקליפות ועתה רצוֹנהּ שהוא יעלה אותה ויגביההּ לשורשהּ.
11
י״בשומע הוא, למשל, אחד מדבר דברי שׂחוק ועל ידי זה נולדת איזוֹ שׂמחה, יאמר בלבו: הלא זה החלק הוא מעולם־האהבה; וכן אם רואה או אוכל דבר שיש לו תענוג ממנו, יחשוב בלבו: הלא זה חלק מעולם התענוג, ויראֶה מאד שלא יגַשם התענוג ההוא, אלא ישׂים כל עצמוּתוּ בעולם התענוג (העליוֹן), ונמצא, הוּא יושב כאן ואוכל בעולם התענוּג של השי״ת. וכן בהתפּארוּת: אם מפארים אותו או אם באה לו באמצע התפלה התפארוּת: ״כמה אני מתפּלל בכוונה!״ יחזיק את עצמוֹ בתפאֶרת של עוֹלם־התפאֶרת, ואם באָה לו יראָה רעה יחזיק את עצמוֹ ביראָה הקדוֹשה, ואם בניצוּח – ינַצח את המידה הזאת עצמה… וכן בהוֹדיה, וכן בהתקשרוּת, שלא יהיה מקושר רק בהשי״ת עצמו״.63קוֹטב דברי בעל ״אוֹר המאיר״ (שיר השירים) בשם המגיד ממזריטש ו״לקוּטי יקרים״, דף י״ג.
12