בית אלהים, שער התפילה ט״וBeit Elohim, Shaar HaTefilah 15
א׳התפלה היא מצוה מן התורה כמ"ש (דברים יא) ולעבדו בכל לבבכם (תענית ב') אי זו היא עבודה שהיא בלב זו תפלה, וכשאדם מתפלל בכוונה הוא מקיים מצוה מן התורה, כי סדר שבחו ית' ושאלת צרכיו בהכרתו כי אין מי שיוכל להפיקם כי אם הוא ית' ונתינת הודאה לו, וגם כי תפלתו על ענין שאלתו לא תהיה מקובלת לסבה שכבר נגזרה גזרה עליו או לסבה ידועה לפניו יתברך, עכ"ז תפלתו תחשב לו לצדקה בעוה"ב, וגם בעוה"ז יאכל פירות התפלה דמיון מה ששאל מהאל ית', כמו שמצינו במשה רבינו ע"ה כי גם שלא נתקבלה תפלתו ליכנס לארץ, השיג דמיון הכניסה שהראהו האל ית' את כל הארץ וכל מה שיארע לישראל מיום שיכנסו ועד יום שיצאו ממנה וכן מה שיארע לישראל עד סוף העולם, כמו שאמרו הכתוב עד הים האחרון ודרשו חז"ל עד היום האחרון, וזה היה בסבת תפלתו שהתפלל בכוונה גדולה,
1
ב׳ומה שאמר משה רבינו ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי, כבר באר שאמר לו רב לך הרבה שמור לך הרבה צפון לך כמו שאז"ל (ספרי פנחס) כי זה נכלל היות לו שכר בעוה"ב גם על זאת התפלה, לבד מה שזכה לראות את הארץ מבחוץ ולדעת מה שיהיה עד סוף הימים, וכן כל מי שמתפלל לפני האל תפלה בכוונה בין תפלת חובה או נדבה, הגם כי לא תתקבל תפלתו במה ששאל עתה מהאל, לא היה יגיעו לריק, ויש תקוה לאחריתו במה ששבח לאל יתברך וקיים מצות עשה נכללת בכל רמ"ח מצות עשה, וכן בתפלה שהיא מקובלת לפניו יתברך גם כי שכרו אתו ופעולתו לפניו במה שמפיק האל ית' צרכו ושאלתו, ג"כ יש לו שכר מצות תפלה שהתפלל בעוה"ב, וכמ"ש (בברכות ל"ב) אמר רבי אליעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממרע"ה ואעפ"כ לא נענה אלא בתפלה שנאמר אל תוסף דבר אלי, וסמיך ליה עלה ראש הפסגה ופירש"י ז"ל בדבר תפלה זו נתרציתי לך להראותך את הארץ, וכיון שאמרו כי התפלה גדולה ממעשים טובים, נראה כי יש לה מעלת המעשים טובים, והוא השכר הצפון לו לעוה"ב, וגם קבלת התפלה, שאם אין בתפלה אלא קבלתה בהפקת רצונו בשאלתו, יותר גדולים הם המעשים הטובים ששכרם גנוז וצפון לעוה"ב, וכבר ארז"ל (ברכות ד') אמר רבי אלעזר בר אבינא כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב, ומסיק משום דאית ביה תרתי דאתיא באל"ף בי"ת וכתיב ביה פותח את ידך וגו', הנה כי שכרה הוא לעוה"ב, מפני שכר התפלה, ויותר מזה כי הוא מובטח שהוא בן העוה"ב, בהיותו נוהג כל ימיו לאומרו ג"פ, כי בתפלה שהוא מתפלל בכל יום אין לו כי אם שכר מצות תפלה שהתפלל, כל תפלה אינה נחשבת אלא מצוה אחת, וגם הפקת רצונו בשאלתו אם נתקבלה תפלתו, אבל באומרו בכל יום שלש פעמים תהלה לדוד הוא מובטח לחיי העוה"ב מפני שני הדברים שזכרו, שהם דאתי באל"ף בי"ת וכתיב בה פותח את ידך.
2
ג׳וענין סידור מזמור זה באל"ף בי"ת הוא לשני דברים, הראשון להורות על מעלת השבח וההלול הנזכר בו אשר מצד זה יחוייב האדם להתמיד אמירתו ולשקוד על דלתותיו יום יום, וכדי שיהא שגור ומורגל בפיו שלא ישכח או לא ישמיט פסוק ממנו, למעלתו סדרו אותו באל"ף בי"ת, וזה היה ג"כ טעם כל מה שהיה סדורו באל"ף בי"ת, כי גם קינות ירמיהו לסבה זו היו בסדר אל"ף בי"ת, כדי שיהיו מורגלים באמירתם ויחזרו בתשובה שלימה בראותם מה שאירע להם עונש על החטאים שחטאו.
3
ד׳הסבה השנית כי היות סדרם באל"ף בי"ת הוא מורה על היותו כולל בשבח זה כלל שבחים והלולים אשר אין מספיקות רוב האותיות לכלול אותם עד אשר יתחברו כל האותיות בשבח מזמור זה, וגם שיהיה סידורן בסדר האותיות א"ב ג"ד, כי סדורן הוא כך א"ב ג"ד כפי מה שמצאנו בספר תהלים ומשלי וקינות, וגם איכות סדורן מורה על שראוי להקדים האל"ף לכל האותיות כקדימת ראשון לשני ושני לשלישי עד סוף האותיות, ומצאנו בתורה כי סכום האותיות הוא על סדר א"ב ג"ד אחד שנים שלשה ארבעה חמשה כמו שאמרו על הנזיר קדוש יהיה יהיה בגימ' שלשים כי סתם נזירות שלשים יום,
4
ה׳וכן במלאכות אלה הדברים דברים שני הדברים תשלום שלישי אל"ה בגימטריא ל"ו הם ל"ט מלאכות, נראה כי אופן סידור האותיות מן התורה הוא כך כסדר סכום האותיות, הקודם במספר קודם בסדר אל"ף בי"ת, כיון שלכלול שבחי המזמור הוצרכו כל האותיות וכסדרן, נראה כי שבח והלול מזמור זה הוא יתר שאת ומעלה ממזמורים אחרים, והיות כל האותיות כסדר מורה על טוב הנמשך לאומר אותו שלש פעמים בכל יום, שמתנהג העולם כסדר בריאתו בהשיג האדם תכלית מה שיצא לאויר העולם, וכל העולם לא נברא בסדרו והנהגתו אלא בשביל זה שהוא מובטח לחיי העוה"ב, וכמו שמצינו בברכות שבת"כ שהתחילו באל"ף וסיימו בתי"ו אם בחקותי וגו' ואולך אתכם קוממיות להורות כי ההולכים בחקי האל ית' משיגים תכלית כוונת בריאת העולם בסדרו והנהגתו, והבלתי שומעים אליו ית', הם סבת חרבן העולם מתחלתו לסופו, כמו שרמז בתוכחות להתחיל ולהשלים באמצע האותיות, והניח תחלת האותיות וסופן, כי העובר על מצות האל ית' כאלו מאבד תחלה בריאת העולם ותכלית כוונת בריאתו, ובקללות משנה תורה היו הברכות על סדר האותיות מוי"ו עד מ"ם, ובקללות הם שלא כסדר התחיל מן הוי"ו והשלים כל האותיות וחזר לאל"ף עד הה"א, להורות כי השומעים לקול ה' הם משלימים כוונת הבריאה בהמשיכם סדר העולם בכוונת תכלית בריאתו והבלתי שומעים מהפכים תכלית כוונת בריאתו.
5
ו׳וענין מה שכתוב במזמור זה פותח את ידך וגו' הוא מורה על כי אותם שמקיימים את התורה מאל"ף ועד תי"ו הרמוזים במזמור, הוא ית' פותח את ידיו ומשביע לכל חי רצון.
6
ז׳וכוונת הכתוב הוא להורות כי האל ית' אינו מדקדק עם האנשים אפילו עם החוטאים עד ככר לחם, אלא נותן להם מזונותיהם, וזהו פותח את ידך בין יד ימין לטובים, בין יד שמאל לחוטאים, לכולם משביע כיון שהם בגדר חי, ואמר שם רבי יוחנן מפני מה לא נאמרה נו"ן באשרי מפני שיש בו מפלתם של שונאיהם של ישראל שנאמר (עמוס ס') נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל ואמר רב נחמן אפ"ה חזר דוד וסמכה ברוח הקדש, שאע"פ שהפסיק נו"ן מפני נפילה שבה ולא אבה לרמזה חזר ורמז סמך הנפילה תכף לה, כדכתיב סומך ה' לכל הנופלים, בא רבי יוחנן לתת טעם למה לא נזכרה הנו"ן בזה המזמור כיון שכל האותיות נזכרו בה בראשי הכתובים, כי האל"ף גם הוא בהתחלת הכתוב, כי תהלה לדוד היא הקדמת המזמור והתחלתו הוא ארוממך אלהי המלך וגו', ופירש טעם הנו"ן שלא נזכרה שיש בה מפלתן של שונאיהם של ישראל כדכתיב נפלה ולא תוסיף קום, כי העלמת הנו"ן בשבח מזמור זה הוא לרמוז כי לא תעמוד אותה הנפילה אלא הוא ית' יקים אותה, כי מה שאמר לא תוסיף קום היא מעצמה, אלא על יד האל.
7
ח׳וזהו נפלה לא תוסיף קום, כלומר שנפלה מעצמה מצד חטאתיה, וכמו שנפלה מעצמה לא תוסיף לקום מעצמה, ואמר בסוף הכתוב (שם) נטשה על אדמתה אין מקימה, כי אין לה קימה מצד עצמה, וגם אין בכח ב"ו שיקים אותה והיא נטושה על אדמתם עד אשר יקימה האל ית', וקראה בתולת ישראל וכן בתולת בת יהודה ובתולת בת ציון במקומות אחרים, לתת סבה למה שלא תקום מעצמה כ"א על ידו ית', כי היא בגדר הבתולה לבעלה שלא היה לה בעל מעולם והוא עשאה כלי, כמו כן ישראל מעולם לא היה להם אלוה אלא האל ית', כי גם שכתוב (יהושע כ"ד) בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם וגו' ויעבדו אלהים אחרים, משעה שהיו בני ישראל לא קבלו עליהם שום ע"א, והיו כמו הבתולה שאיש לא ידעה כשנכנסו תחת כנפיו ית'.
8
ט׳ולכן ראוי לו יתברך להקים אותה, ובמערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל, הוא כי לא תוסיף לנפול מעצמה כי הוא יתברך יסיר לב האבן מבשרנו באופן שלא נחטא ולא נפול, ולכן ראוי שנקום מעצמנו ונשוב בתשובה שלימה, כי אין ישראל נגאלין עד שישובו בתשובה, כמו שכתוב (ירמיה ל"א) עד מתי תתחמקין הבת השובבה, ורב נחמן בא לפרש על דברי רבי יוחנן שאמר שלא הזכירה מפני שיש בה מפלתן וכו', כי ג"כ רמז במזמור קימת אותה הנפילה על ידו יתברך והוא שאמר סומך ה' לכל הנופלים כי הוא יתברך יסמוך את ידו עליהם ויחזק את לבם בתשובה:
9
י׳ונתבאר מכל זה כי התפלה שהיא בכוונה גם כי לא תהית מקובלת לענין שאלתו ובקשתו, עכ"ז יש לו שכר טוב בעמלו במה שקיים מצות עשה להתפלל אליו יתברך, וגם כשתפלתו נשמעת יש לו שכר קיום מצות התפלה כמו שביארנו.
10
י״אוכיון שמחויב האדם להתפלל בין תושלם שאלתו או לא תושלם, אפשר שיחשוב האדם המתפלל שהאל ית' ראוי שיגמול לו חסד על התפלות, לכן אנו אומרים בסוף תפלותינו עלינו לשבח לאדון הכל, כי ראוי שנגמול לו חסד על שהאיר עינינו לדעת ולהבין כי אנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים וכו':
11