בית אלהים, שער היסודות כ״חBeit Elohim, Shaar HaYesodot 28

א׳ומה שהיא צודקת ביעודיה ובנסים שנזכרו בה, הוא כי ראינו כל היעודים שנכתבו בה לעתיד נתקיימו ונכתבה ונודע קיומם בתורה עצמה ובספרי הנביאים:

ב׳והיעוד הראשון הוא מה שיעד הקב"ה מיתה לאדם אם יאכל מעץ הדעת, וכמו שאה"כ כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ואמרו חכמים מיתה לאדם מיתה לחוה מיתה לו מיתה לדורותיו, וצריך לברר באיזה אופן נתקיים יעוד זה, שאם יום זה הוא יום ההווה בינינו הרי לא נתקיים הייעוד שלא מת באותו יום, ואם זה הוא יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים הרי נתקיים ענשו בו ובדורותיו ולמה קללו עוד כמה קללות הרי ענשו מספיק לו שימות תוך אלף שנים, ועוד יקשה אם הוא יום קטן הרי ענשו גדול ואם הוא יום גדול הרי ענשו קטן, ונאמר כי זה היעוד היה משמעו על היום הנזכר בכתוב בבריאה והוא היום ההווה בעולם, כי יומו של הקב"ה לא הוזכר בתורה בפירוש, וזה היה מן הדין שימות ביומו והוא היום שנברא בו כיון שעבר על ציוויו יתברך ולא היה יכול לעמוד מלחטוא אפי' שעה אחת, כי בשעה תשיעית נצטוה ובעשירית סרח, אבל ברחמיו ית' האריך לו שלא יתקיים הייעוד כי אם ליומו של הקב"ה שהוא אלף שנים, מפני שהיה כמו אנוס, כי פיתוי אשתו של אדם אונס הוא, וכשנצטוה אדם הראשון עדיין לא היתה חוה נבראת בצדו כפי סדר הכתובים, ולא נצטוה אלא הוא ואמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות, כי מלת אכלך נראה מדעתך ומרצונך, וזהו שאמר אדם הראשון האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ וגו', כלו' שהיא פתתה אותו לשיאכל, כי היא היתה חושבת מקודם כי היא לא תענש מפני שעדין לא היתה מצווה כשנצטוה בעלה והיא לא נצטותה, והנחש בהיותו ערום ראה שאם היה אומר לה שתאכל מפני שלא נצטווית לא תאכיל היא את בעלה מפני שהוא נצטוה ולכך נכנס עמה בערמה ואמר לה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן, כלו' כבר הייתי יכול לומר לך שתוכל לאכול ברשות שהרי לא נצטוית את, אבל אפילו שאודה לך שאמר אלהים לא תאכלו לשניכם בשוה, אל תיראו לא את ולא בעליך כי לא מות תמותון אפי' שתאכלו.

ג׳והנה בזאת הטענה היתה נשלמת כוונתו שיאכל אדה"ר ויעבור על הציווי, כי מה שהיתה אוכלת היא לא היה הנחש חושש כי היא לא תענש כי לא נצטוית על זה, ולכן כשאמר אדם היא נתנה לי מן העץ ואוכל.

ד׳אמר לה האל יתברך מה זאת עשית כלו' שנתת לבעליך ופתית אותו שיאכל, והיא השיבה כי גם היא היתה אנוסה, כי כיון שהנחש השיא אותה ותאכל הוכרחה להאכיל היא גם בעלה, ולכך התחיל האל יתברך בקללה למתחיל בעבירה והוא הנחש, ואחר כך לאשה שנתפתתה ממנו, ואח"כ לאדם שנתפתה מאשתו.

ה׳ואמר לנחש כי עשית זאת, כי אמר שהיא בתשובתה למה שאמר לה האל יתברך מה זאת עשית אמרה הנחש השיאני ואוכל, אמר לה האל יתברך כי עשית זאת כלומר שאתה עשית זאת והיית הסבה שיאכל אדם ויעבור על הציווי, ולאשה אמר הרבה ארבה וגו' לא האשים אותה על שאכלה אלא על שהאכילה את בעלה ופתתה אותו והפך רצונו לרצונה, ולכך אמר לה ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך הפך כוונתך.

ו׳ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ, כלו' לא היה לך שום אונס ממנה אלא שרצית לשמוע לקולה ולעבור על מצותי, ארורה האדמה וגו', ומפני כי סוף סוף אם לא היתה אשתו מפתה אותו לא היה אוכל היקל האל ית' עליו וקבל תפלתו ותשובתו שלא מת באותו יום עצמו שיעד לו והאריך לו עד שיעור יומו של הקב"ה, כדי לקיים יעודו הא' שיעד אפי' שהיה לרעה והקב"ה חוזר בו כשיש תשובה, וכמו שמבואר בדברי ירמיהו לחנניה בן עזור.

ז׳והנה כשאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות היה דעתו ית' שיחשוב אדם הראשון שהוא היום עצמו שנברא בו והוא יום הששי לבריאה, והאמת לא היה כי אם על יומו של הקב"ה והוא אלף שנה, כי אם היה על היום ההוא ממש הרי היתה כל הבריאה לבטלה ולא היתה נשלמה עדיין הבריאה, כי אם ימות ביום ששי לא היה יום מנוחה ביום שביעי ולא היה נשאר אדם על הארץ ועל מה נברא העולם, אלא שתחלת מחשבתו היתה שאם לא יחטא יחיה לעולם ואם יחטא יאריך לו עד סוף יומו של הקב"ה, ולכך אמר מות תמות ודרשו חז"ל מיתה לאדם מיתה לחוה מיתה לו מיתה לדורותיו, כי הורה בזה כי לא היתה המיתה באותו יום עצמו שעדין לא היתה חוה ועדין לא היו דורות, אלא אמר מות תמות מיתה לו ומיתה לחוה גם כי לא נצטוית, ומיתה לו מיתה לדורותיו שיבואו אחריו בסבתו, כי לא יחיה שום אחד מדורותיו לעולם אפילו לא יחטא.

ח׳ואיפשר לומר כי מפני שחוה היתה בכח עם אדם הראשון כשנצטוה, כי לא נבראת אחר כך עפר מן האדמה אלא שנבנית מאחת מצלעותיו, מפני זה נכללה בציווי ונענשה גם היא, ולכן אמר מיתה לאדם מיתה לחוה גם כי אינה מצויה עדין הרי היא עומדת בא' מצלעותיו, ומיתה לו ומיתה לדורותיו שהם באים מכחו והם יוצאי ירכו אע"פ שאינם מצויים עדין:

ט׳ובפרקי ר' אליעזר פרק י"א תניא בששה קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית נצטוו ט' עלו למטה שנים וירדו ארבעה עשירית הכניסו לגן עדן ועבר על ציוויו אחת עשרה נידון י"ב נתגרש, וקשה לנוסחא זו כי סדר השעות הוא שלא כסדר הכתוב, ועוד שאם נצטוו בשמינית הבל וקין גם כן שנולדו בתשיעית היו ראוים ליענש עונש בפני עצמם כי מסתמא ידעו ציווי השי"ת כשנכנסו עם אדם וחוה לג"ע בשעה עשירית ועברו גם הם, שהרי אמרו חכמים ז"ל ותתן גם לאישה גם ריבוי שהאכילה את הבהמה וחיה ועוף והכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול כדכתיב (איוב כ"ט) וכחול ארבה ימים אלף שנים הוא חי וכו', ואם כן כ"ש שהאכילה לבניה, ואם קין והבל לא אכלו היו ראוים להיות חיים לעולם ואם אכלו היה ראוי שיענשו עונש מיוחד ולא הוזכר זה בכתוב, לכן נראה נוסחת הפסיקתא כי גם היא נאמרה בשם ר' אליעזר והיא כסדר הכתובים כפי המפרשים ז"ל שלא הוזכרה חוה עדין וכמו שכתבתי למעלה, ומפני כי בגמרא גם כן פרק אחד דיני ממונות הובאה מימרא זו כמו בפרקי רבי אליעזר, שביעית נזדוגה לו חוה וכו' נאמר לפי זה כי אפ"ה לא נצטוה בפירוש על זה אלא אדם הראשון ולא חוה ובניה כי הוא היה העיקר ולכך נאמר לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, והיה איפשר שיבינו שהם לא נצטוו כלל ולכך אמר לה הנחש אף כי אמר אלהים כמו שפירשתי למעלה:

י׳היעוד השני קללת הנחש חוה ואדם שנתקיים בהם כל מה שנתייעד להם: היעוד הג' קללות קין נע ונד תהיה בארץ וכתיב וישב בארץ נוד: היעוד הרביעי כל הורג קין שבעתים יוקם וגו', וכתיב בלמך אחר שהוליד והוא דור שביעי כי איש הרגתי לפצעי שהרג את קין וקיים הקב"ה הבטחתו וכמו שאמרו במדרש:

י״אוהיעוד החמישי זה ינחמנו ממעשינו וגו', כי היתה מסורת ביד אדם הראשון כשנאמר לו ארורה האדמה כשיולד אדם מהול ממעי אמו תפסק קללתה, וכן היה כי קודם היו המים עולים ומצפים אותם מקבריהם וכו' וכיון שעמד נח נינוחו, וכן כיון שחטא אדם הראשון פרה לא היתה נשמעת לחורש התלם לא היה נשמע ליחרש וכיון שעמד נח נחו וכו':

י״בוהיעוד הששי והנני משחיתם את הארץ וגו' עשה לך תיבת עצי גפר וגו' ואני הנני מביא את המבול וגו' והקימותי את בריתי אתך וגו', ונתקיים הכל כמו שכתוב בתורה. היעוד השביעי ומוראכם וחתכם יהיה וגו', והוא מתקיים כמו שאמרו תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן העכברים וכו': היעוד הח' ולא יכרת כל בשר עוד וגו' ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ וגו', ונתקיים לעולם:

י״גהיעוד התשיעי ונראתה הקשת בענן וגו' והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ, לא אמר כאן ביני וביניכם אלא בין אלהים ובין כל נפש חיה, כי אין הקשת לראיה אלא בזמן שאין שום צדיק בארץ ואין העולם מתקיים אלא בשביל הב"ח כמו שאמר ובין כל נפש חיה, ואמר בכל בשר אשר על הארץ לכלול מין האדם שהם בשר והם נמשכים אחר החומר שאין צדיק ביניהם אבל בזמן שיש צדיק אין הקשת נראית וכמו שאמרו (כתובות ע"ז) נראתה הקשת בימיך.

י״דהיעוד העשירי מה שייעד נח לבניו ארור כנען וגו' ברוך ה' אלהי שם וגו' יפת אלהים ליפת וגו' ויהי כנען עבד למו, ונתקיים קללת כנען שהיו עבדים לשם וליפת, וכן נתקיים ברכת שם והיא נתינת הארץ, וכן יפת אלהים ליפת שבנה כורש בית שני, וישכון באהלי שם והוא שישרה שכינתו בבית שבנה שלמה, וכן היה:

ט״והיעוד אחד עשר הבה נרדה ונבלה שם שפתם וגו' וכתיב ויפץ ה' אותם וגו', הלכו להם בני צור לצידון בני צידון לצור ור' נחמיה אומר נתכנסו כל הארצות כראשי תורין והיתה כל אחת בולעת אנשי מקומה וכו': היעור הי"ב ואעשך לגוי גדול ואברכך ואברכה מברכיך וגו' ונתקיים הכל כמו שידוע. היעוד הי"ג לזרעך אתן את הארץ הזאת וגו', ונתקיים.

ט״זהיעוד הי"ד וה' אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעמו שא עיניך וראה וגו' כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה וגו' ושמתי את זרעך וגו', הוצרך לחזור להבטיחו על נתינת הארץ כי מקודם לא אמר כי אם לזרעך אתן את הארץ הזאת ועתה פירש לו יותר צפונה ונגבה וגו' כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגו', והוסיף גם כן בזרעו ושמתי את זרעך כעפר הארץ וגו', כי מתוספת וריבוי הזרע נמשך תוספת הארץ, ונתקיים הכל כמו שכתוב בתורה ובנביאים, ומה שאמר לך אתננה ולזרעך לא היתה הבטחה שיתננה לו ממש שהרי הוצרך לקנות קבר לאשתו בדמים יקרים, אלא מה שאמר לך אתננה רוצה לומר בזכותך אתננה לזרעך, או ירצה לך אתננה מעתה כדי שיזכו זרעך בה בתורת ירושה, כי הבאה להם מכחך תהיה קיימת יותר בידם, ומה שאמר עד עולם הוא משום דקדושה שניה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, והרי אנו מחוייבים במצותיה לעולם כמו אם היינו בה, ולעתיד יתקיים בפועל שתהיה לנו עד עולם.

י״זהיעוד הט"ו מעמד בין הבתרים, והוא ידוע כי זה היה בהיות אברהם אבינו בן שבעים שנה שהרי כתוב כאן ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וביציאת בני ישראל ממצרים כתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ת"ל שנה, הא כיצד משעה שהיה לו זרע לאברהם אבינו והוא משנולד יצחק הם ת' שנה כמו שכתוב כאן כי גר יהיה זרעך וגו' משעה שיהיה לך זרע מיוחד והוא יצחק, ומה שנאמר לשם ת"ל שנה הוא ממעמד בין הבתרים שהיה שלשים שנה קודם בהיות אברהם בן ע' שנה, ואם כן מה שאמר בתחלת הפרשה ואברהם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן הוא יציאה שניה וחמש שנים קודם יצא מחרן והיה במעמד הזה וחזר לחרן וכמו שאמרו חז"ל, אלא שקשה לזה כי כפי סדר הכתובים נראה כי מלחמת אברהם עם המלכים היה אחר שיצא מחרן בפעם שניה שהרי כתיב בצאתו מחרן בן ע"ה שנים וכתיב ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו וגו', ויעבר אברם בארץ וגו' ויהי רעב בארץ וגו', ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו וגו' הפרד נא מעלי וגו', ולוט יושב בערי הככר ויאהל עד סדום וגו', וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט וגו', ויהי בימי אמרפל וגו', ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה וגו', ויקחו את לוט וגו', והוא יושב בסדום וגו', ויצא מלך סדום וגו', ויאמר אברם אל מלך סדום וגו', אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה וגו', עד סוף כל הפרשה, ואם כן אחר כל דברים אלו שאירעו כשיצא אברהם מחרן עם לוט בהיותו בן ע"ה שנה היה דבר ה' אליו אל תירא כי לא תענש על הנפשות אשר הרגת ולא קבלת שכר צדקותיך עדין כי שכרך הרבה מאד, ועל זה השיב אברם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וגו' הן לי לא נתתה זרע וגו', ומה תועלת בכל אשר תתן לי, ואז השיב לו האל ית' לא יירשך זה וגו' ויוצא אותו החוצה וגו' והאמין ביי' וגו', במה אדע כי אירשנה וגו', והרי זה מעמד בין הבתרים, ונראה שהיה אחר כל זה ואיך אמרו שהיה בשנת ע' לאברם, כדי לישב ב' הפסוקים אחד אומר ת' ואחד אומר ת"ל, הרי יכולים לישב הכתובים באופן אחר כמו שאמר רבי אלעזר בן ערך רד"ו שנה ישבו במצרים וה' שנים קודם שירד יעקב נולדו מנשה ואפרים הרי רט"ו ימים ולילות הרי ת"ל שדלג הקב"ה את הקץ בזכות האבות וכו'.

י״חונאמר כי חכמים סוברים שאלו הת"ל שנה היו ממש שנים שלמים הואיל שמצאנו הארבע מאות מכוונים מלידת יצחק שהיה זרעו של אברהם, השלשים היתרים שנחסרו ביציאת מצרים נאמר שהם ממעמד בין הבתרים וכמו שהעתיקו הזקנים לתלמי ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ת"ל שנה, ואם כן נצטרך לומר שאברהם יצא ב' פעמים מחרן, הפעם האחת בהיותו בן ע' שנה או פחות כי אז נאמר לו לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול וגו'.

י״טובזאת ההליכה אירעו כל הדברים הכתובים בפר' עד סוף מעמד בין הבתרים שהיה אז בן ע' שנה, ואח"כ חזר לחרן וחזר ויצא מכם מכל וכל שלא חזר לשם בהיותו בן ע"ה שנה, ועל שתי הליכות אלו אמר הכתוב וילך אברם כאשר דבר אליו וגו' וילך אתו לוט, והיא ההליכה הראשונה וסדר כל הפרשה, ועל היציאה השניה כשחזר שם אמר ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן, כלומר כשיצא שנית מחרן מכל וכל שלא חזר אליה עוד היה בן ע"ה שנה, אבל בהליכה הראשונה לא היה עדין בן ע"ה שנה.

כ׳ואח"כ ראיתי בפירוש הרמב"ן ז"ל פרשת בא אל פרעה שכתב בשטה אחת כל מה שכתבתי אני בכמה שטות:

כ״אונחזור לענין היעוד שייעד לו כאן לא יירשך זה כי אם אשר וגו' שהרי אמר לו קודם כשיצא לזרעך אתן את הארץ הזאת וגו', ואחרי הפרד לוט מעמו נאמר לו כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך וגו' ושמתי את זרעך כעפר הארץ וגו', וא"כ איך אמר אברהם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי והשיב לו האל ית' לא יירשך זה וגו' ויוצא אותו החוצה וגו' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה.

כ״בואיפשר לומר כי כשיצא אברהם מחרן עם לוט ונאמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת חשב אברהם כי היתה הכונה על לוט שהיה כמו זרעו עתה והיה ראוי לירושה, ולפיכך כשנפרד לוט ממנו חזר ויעד לו ולזרעך עד עולם לא ללוט, ואחר שאירע נצחון המלכים ולא היה עמו כי אם בן משק ביתו והצליח דרכו עמו חשב אולי עליו יתקיים ברכת הזרע שהרי היה כמו בנו ותלמידו ולכך אמר ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי וגו' והוא על לוט כמו שדרשו חז"ל, הוא דמשק אליעזר הוא על אליעזר, ולכך חזר והשיבו האל יתברך לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך, כי לא יקרא זרע ויורש לך כי אם מי שיצא ממש ממעיך, וחזר ואמר לו הבט נא השמימה וגו', אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך, כלומר שיהיו גבורים ושולטים על כל העמים, ובכלל ייעוד זה ענין הגירות ת' שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, וכמו שמפורש קיומו ואמר אחר כך ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי וגו' את הקיני ואת הקניזי וגו' והם עשר אומות, ולא נתקיים עד עתה אלא שבעה אומות ולעתיד יתקיים ירושת השלש האומות כמו שאמר הנביא אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם, והם קיני וקניזי וקדמוני, ומעתה ייעד אותם לעתיד, שהרי בכל ההבטחות שהוזכרו ירושת ארץ עשרת עממין לאבות אח"כ לא הוזכרו אלא שבעה, נראה כי מתחלה לא הבטיחם אלא עד לעתיד שיתקיים במהרה בימינו:

כ״גוהיעוד הי"ו להגר הרבה ארבה זרעך וגו' והוא יהיה פרא אדם וגו', נתקיים הכל:

כ״דוהיעוד הי"ז וארבה אותך במאד מאד והפריתי אותך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים וגו' והקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך וגו' ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו' והייתי להם לאלהים וגו', הוצרך לחזור ולהבטיחו ברבוי הזרע לומר ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו, כי אם היה אומר ונתתיך לגוים וגו' לבד, היה איפשר כי קודם שירבו ויפרו יהיו לגוים שיתחלקו אלו מאלו במחלוקת ויהיה כל אחד גוי בפני עצמו ומלך בפני עצמו, לכך אמר וארבה והפריתי כי אחר שיהיו רבים מצד ריבויים יהיו נקראים גוים ומלכים זה אחר זה, לא שיבשרם עתה שיתחלקו לגוים עשו ויעקב ולמלכים רחבעם וירבעם, וחזר ואמר נתתי לך ולזרעך אחריך לומר והייתי להם לאלהים שתהיה להם לאחוזת עולם וישכנו בה ולא יצאו ממנה לדעתם ורצונם, כי הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה וכל שאינו דר וכו' (כתובות ק"י):

כ״ההיעור הי"ח לשרה וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו, חזר ואמר לשרה כל מה שאמר לאברהם, כי ממנה יהיה כל הטובה שתמשך מזרע אברהם, וכן בישר אותה כי גם שמשפחת אב קרויה משפחה ולא משפחת אם, ואם כן אע"פ שיצאו ממנו גוים ומלכים לא יתיחסו אלא אחר אברהם ובזכותו, לכך אמר וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים וגו', כי בזכותה וברכתה יהיו לגוים ומלכים וגם אחריה יתיחסו ויתהללו בה כל זרע ישראל, כמו שאמר אבל שרה אשתך וגו' והקימותי את בריתי אתו, כי להיותו בן שרה אקים אתו ברית שכרתי עמך ולא עם ישמעאל אע"פ שהוא בנך ואע"פ שהיה כשר הוא וזרעו אינו נכנס בכלל זה הברית אלא שבזכותך ברכתי אותו והפריתי וגו' י"ב נשיאים יוליד וגו' בכור ישמעאל נביות וקדר ואדבאל וגו':

כ״והיעוד הי"ט שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך, כי אע"פ שהאריך כמה זמן ממעמד בין הבתרים שהבטיחו בזרע, לא יאריך עוד אלא למועד הזה כעת חיה יהיה לו בן, ורמז כי זה הזמן שיולד בו יצחק יהיה מוכן לשיגאלו בניו לסוף ארבע מאות שנה והוא זמן פסח כמו שאמרו ז"ל:

כ״זהיעוד הכ' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע וגו' וגם את בן האמה וגו' כי זרעך הוא, מפני שאמרה שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק, היה רע בעיניו, כי גם שלא יהיה ישמעאל כשר והגון כמו יצחק היה רוצה שיירש עמו כמו שמזרע יצחק יצא עשו ויתיחס לזרעו כן היה ראוי שיתיחס ישמעאל שהוא בנו ועשו אינו אלא בן בנו, לכך אמר לו האל ית' אל ירע בעיניך וגו' שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע, ולא כל יצחק כי עשו לא יתיחס לזרעך, ואם כן אל ירע בעיניך שלא יתיחס לזרעך גם כן ישמעאל ולא יירש עם יצחק, כי עם היותו בן האמה ויצחק בן הגבירה לגוי אשימנו כי סוף סוף הוא זרעך על פי שלא יקרא זרעך לכבוד יצחק:

כ״חוהיעוד הכ"א להגר קומי שאי את הנער וגו' כי לגוי גדול אשימנו, מפני כי ביעוד הראשון שנאמר לאברהם על ישמעאל אמר ונתתיו לגוי גדול ואח"כ כשאמרה שרה לא יירש בן האמה עם בנה ונאמר שמע בקולה, ואמר לאברהם וגם את בן האמה לגוי אשימנו ולא אמר לגוי גדול, חשבה הגר כי לסבה שהכניסה שרה עין רעה בו ניטלה ממנו הגדולה לכן חזר והבטיחה כי לגוי גדול אשימנו:

כ״טוהיעוד הכ"ב לאברהם על עקידת יצחק בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית וגו' כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו', הוסיף לו בהבטחה זאת שיהיה ריבוי זרעו ככוכבי השמים וכחול בבת אחת, ולכן אמר ברך אברכך והרבה ארבה, שני ריבויין בבת אחת בזמן אחד, ורבויים יהיה סבה שלא תספיק להם נחלתם ויירשו ג"כ שער שונאיהם ולא יקללום ולא ישנאום על זה, אדרבה ישמחו ויתברכו בם כל גויי הארץ והשונאים בכלל, עקב אשר שמעת בקולי יהיו נשמעים כל גויי הארץ לזרעך מדה כנגד מדה:

ל׳והיעוד הכ"ג שיעד אברהם ליצחק בנו כששלח את אליעזר שיקח לו אשה אמר ה' אלהי השמים וגו' ואשר דבר לי וגו' לזרעך אתן וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם, אחר אשר דבר ואשר נשבע, כי מי שנשבע על דבר ויש בידו ספוק לקיים שבועתו הוא חייב לקיימה מיד ולא יאריך אע"פ שלא קצב לה זמן ולכן היה בטוח אברהם שישלח האל ית' מלאכו לפניו ונתקיימה הבטחתו:

ל״אוהיעוד הכ"ד ויברכו את רבקה ויאמרו אחותנו את היי לאלפי רבבה, את וזרעך תקבלו אותה ברכה והרבה ארבה את זרעך ולא יהיה מאשה אחרת, ואמרו יותר ויירש זרעך את שער שונאיו, כי בזרעך יתקיים גם זה כדי שלא יתקיים זה בשערי ארצנו, כי אנחנו לא נהיה שונאיך ולא שונאי זרעך וזהו הברית אשר כרת לבן עם יעקב עד הגל הזה ועדה המצבה וגו' ואת המצבה וגו':

ל״בוהיעוד הכ"ה ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר כשזה קם זה נופל וכו':

ל״גוהיעוד הכ"ו ליצחק גור בארץ הזאת וגו' כי לך ולזרעך אתן וגו' והקימותי את השבועה וגו' והרביתי את זרעך וגו' ונתתי לזרעך את כל הארצות האל והתברכו וגו', אע"פ שכל זה נאמר כבר באברהם על יצחק ועל זרעו אמר עתה ליצחק כיון שאתה עולה תמימה גור בארץ הזאת ולא תצא ממנה כדי שאהיה עמך מעתה ואברכך, כמו שנאמר ויזרע יצחק וגו' ויברכהו ה', כי לך ולזרעך אתן וגו', כי בזכות שאתה תשב בה כל ימיך ותתהלך בה אתננה לך ולזרעך את כל הארצות האל, כלומר אותם שתתהלך בהן ולא יצטרך לאלה ושבועה, ולשאר הארצות אקים את השבועה וגו', ואמר והרביתי את זרעך ככוכבי השמים וגו', ואמר והרביתי ולא היה צריך שהרי אמר לאברהם הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול וכאן לא אמר אלא ככוכבי, ולכן נאמר כי מה שהוסיף ליצחק עתה היה שירבה זרעו ככוכבי השמים תוך זמן מועט והוא קודם כניסתם לארץ כשיצאו ממצרים וישבו במדבר שאמר משה רבינו עליהם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, ולכך אמר והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ואח"כ ונתתי לזרעך את כל הארצות האל ומיד יהיו ראויים לשיתברכו בהם כל גויי הארץ, וכמו שאמרה רחב למרגלים ונשמע וימס לבבנו וגו' כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת:

ל״דוהיעוד הכ"ז ליצחק גם כן וירא אליו ה' בלילה ההוא וגו' אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי, בכאן הבטיחו כי לעולם תהיה שכינתו עמו ועם זרעו, כי אע"פ שאמר למעלה כמה פעמים והרביתי את זרעך היה נראה כי אז כשירבה זרעו יהיה שכינתו עמהם, לזה הבטיחו מעתה ואמר אנכי אלהי אברהם אביך וכיון שאני אלהי אביך אל תירא כי אתך אנכי לעולם ולא אסלק שכינתי מעליך עד שאקיים מה שהבטחתי, והוא קיום ריבוי הזרע, בעבור אברהם עבדי שהוא היה הראשון שנתיחסתי לו לאלוה וכן איחס אלהותי עליך ועל זרעך:

ל״הוהיעוד הכ"ח הברכות שברך יצחק ליעקב ולעשו, ליעקב אמר ויתן לך האלהים וגו' אחר שאמר הקב"ה לאברהם והיה ברכה הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה ואברהם מסרן ליצחק כדכתיב (בראשית כ"ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, היה ביד יצחק וברשותו לברך את מי שירצה ותתקיים ברכתו וייעודו כמו ברכת ה', ועל כן כלל ברכתו בכלל היעודים.

ל״וואמר ויתן לך האלהים מטל השמים וגו' ברכה מחודשת ממה שנתברך אברהם ויצחק וזרעם, וכפי מה שפירשו המפרשים ז"ל, ואמר יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים כי בהיותם עמים ולאומים גדולים עומדים במלכותם וממשלתם יעבדו אותך, וזה תוספת ברכה ממה שנאמר והתברכו בו כל גויי הארץ וממה שאמר ויירש זרעך את שער שונאיו.

ל״זואמר הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, גם כי לא היו לו אחים אלא עשו לבד, לכלול בני עשו שנולדו לו כבר שהיו כמו אחיו של עשו וכמו שאמר יעקב אל אחיו לקטו אבנים על בניו, ואם כן אחי עשו שהיו בניו היו ג"כ כמו אחי יעקב וכלל אותם עם אביהם שיהיה הוא גביר לכלם וישתחוו לו כמו עבדים, וכמו שאמר אח"כ ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים, ואמר בני אמך תלה אותם באמו כי גם שעשו הרשע מצד קרובי אמו נמשכה לו הרשעות ואולי תמשך לו ג"כ גדולה מצדם, לזה אמר וישתחוו לך בני אמך, ובבני יעקב שהיו כולם צדיקים אמר יעקב ליהודה בני אביך כי לא היה לו שום דמיון עם קרובי אמותם לשתגיע להם שום יתר שאת ומעלה לו מצדם, ואמר אורריך ארוך ומברכיך ברוך ואע"פ שכבר נתברך אברהם אבינו וזרעו בכך שאמר ואברכה מברכיך ומקללך אאר, כי לשם מדבר לעתיד שכשיברכו אותו יברך הוא ית' את מברכיו, וכאן אמר מעתה יהיה מבורך מי שיברך אותך ויהיה ארור מעתה מי שהוא עתיד לקללך, וכשבא עשו וחרד יצחק חרדה גדולם חזר וקיים הברכות ואמר בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה, כי אין צריך לומר שלא חזר תוך כדי דיבור מכל הברכות שברך ליעקב אלא אף ממקצתן לא חזר בו וקיים אותם מתחלתם עד סופם, והוא מויתן לך עד מברכיך ברוך, וזה הנרצה באמרו גם ברוך יהיה, עד מלת ברוך שהיא סוף הברכות יהיה ויחולו כולן עליו ועל זרעו:

ל״חוברכת עשו הנה משמני הארץ יהיה מושבך וגו' זו איטליא של יון וכו'.

ל״טכי מה שברך לעשו לא חסר מברכת יעקב כלום אלא בזמן שלא יקיימו ישראל את התורה אז ופרקת עולו מעל צואריך, וחזר וברך את יעקב ואמר ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך וגו'.

מ׳כי למעלה ברכו ברכה שלא היתה נכללת בברכות הקודמות שנתברכו אברהם ויצחק מפי ה', ועתה חתם את כל ברכותיו של אברהם ושל יצחק על יעקב כי בו יתקיימו ולא בעשו, ובשביל שהברכות שברכו קודם יחשבו שלא במתכוין ובמרמה ולא יחולו לזה אמר ואל שדי יברך אותך וגו', כי ברכתו תהיה בכוונה ובשלימות ולא אדם הוא שיבואו לפניו במרמה ואמר לך ולזרעך אתך, כי באברהם ויצחק לא נאמר אלא לך ולזרעך ירצה לזרעך בשבילך, ומשמעו הזרע הידוע והוא הטוב ולא יהיה נכלל בו ישמעאל ועשו, אבל ביעקב שהיתה מטתו שלימה בלי שום פיסול אמר לך ולזרעך אתך, לזרעך שהם אתך כשם שאין בלבך אלא אחד כן בלב כלם וכמו שאמרו בשעת מיתתו וברכתו אותם.

מ״אוהיעוד הכ"ט ליעקב והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, וכל מה שהבטחתי לזרעם יהיה לך ולא לישמעאל ועשו, וכמו שאמר לו יצחק בברכו אותו ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים, כנגד הברכות שנתברך ישמעאל וברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו וגו' ונתתיו לגוי גדול, כי גם שנתברך ישמעאל באותן ברכות יתברך גם הוא בכמותן מפי ה', וכנגד עשו אמר ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך, כמו שפירשתי למעלה, ועל כל זה אמר כאן אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, כי בך יחולו ברכתם ולא בעשו וישמעאל, ועל זה אמר אברהם אביך ייחד אותו אחריו כי כל זרעו של אברהם אינו אלא יעקב ולכך נתינת הארץ יתקיים בו, ואמר והיה זרעך כעפר הארץ, כי כמו שהעפר הוא בכל מקומות הארץ כן יהיה זרעך שימשלו לעתיד בכל העולם, ואמר ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה לרמוז גם כן על חילוק השבטים לד' דגלים כנגד ארבע רוחות העולם, והבטיחו להשיבו אל האדמה וגו', ואמר כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, הבטיחו כי לא יעזוב אותו בהיותו בגלות אז בגאולה עד שישלים לו כל הבטחותיו:

מ״בוהיעוד הל' לא יקרא שמך וגו' אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו, ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ, מפני שהמלאך שנתאבק עמו ברך ליעקב ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם וגו', הורה שהודה לו על הבכורה ועל הברכה שלקח יעקב מעשו כי היתה ראויה והגונה לו ולא יאמר עוד כי בעקבה לקחה, כי ראויה היה לו כיון ששרה עם אלהים והוא המלאך גם כן יהיה שורר עם אנשים והוא עשו וזרעו, ועתה חזר האל יתב' לקיים לו שם ישראל ויקרא שמו ישראל, כי המלאך לא החליף עדיין השם אלא שגלה לו מה שעתיד האל יתב' לקרותו ישראל, ולכן אמר כאן ויקרא שמו ישראל, ואמר שמך יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב, ירצה שמך יעקב בעודך חי לא יקרא שמך עוד על בניך אחר מיתתך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, וכמו שראינו אחר מיתתו שלא נקראו בתורה בניו אחריו בשם יעקב אלא בני ישראל, ומפני כי שם יעקב היה מורה כי בעקבה וערמה לקח הבכורה והברכה לכך נקרא ישראל לומר כי מן השמים הסכימו עמו בזה כי שרה עם אלהים ועם אנשים, ולכך שני השמות קיימים כי בא שם ישראל וגלה על שם יעקב כי לא בעקבה וערמה לקחם כי חלקו ונחלתו היא מן שמים, ומה שנקרא יעקב אינו מגזרת עקבה אלא מגזרת עקב כי ידו היתה אוחזת בעקבו שהיה מעכבו מלצאת ראשון כי הוא היה הבכור, ועם כל זה לא נזכרו בניו בכל קבלת התורה והמצות כי אם בשם ישראל המורה כי מלמעלה ניתנה לו שררה כדי שיקבלו בניו התורה שהיא מלמעלה מן השמים:

מ״גואפשר לפרש עוד על פסוק זה שמך יעקב על שם וידו אוחזת בעקב עשו כי על זה נקרא יעקב כשנולד ולא יקרא שמך עוד יעקב על מה שאירע אח"כ שעקבת אותו בבכורה ובברכה כי אם ישראל יהיה שמך, כלו' שם יעקב על שם ישראל יתיחס לא מלשון עקבה, ושיעור הכתוב לא יקרא שמך על מה שיארע עוד אחר הלידה יעקב, כי לא על שם העקבה הושם שמך יעקב מתחלה כי אם על שם העקב כנזכר.

מ״דואמר לו עוד אני אל שדי פרה ורבה אע"פ שכבר נולדו כל השבטים לבד מבנימין שהיה במעי אמו וגם לא היה יכול ליקח עוד נשים ופלגשים כמו שאמר לו לבן ואם תקח נשים וגו', א"כ מה שאמר לו פרה ורבה היה לענין שמירת דרך ה' לעשות צדקה ומשפט כמו שאחז הוא דרך אבותיו כך בניו יאחזו דרכו, וזהו שאמר אני אל שדי שאמרתי לעולמי די לאחר שבראתי שמים בי"ב מזלות וארץ בי"ב ועליהם נתתי לך י"ב שבטים כנגדם, מעתה פרה ורבה בתלמוד ובמעשה שתורה הדרך הטובה והישרה, ואמר גוי וקהל גוים יהיה ממך על בנימין לא אמר יצא כמ"ש ומלכים ומחלציך יצאו מפני שכבר יצא מחלציו והיה בבטן אז ומלכים מחלציך יצאו נתקיים כמו שכתבו חז"ל, וחזר והבטיחו על נתינת הארץ ואמר ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ, אע"פ שכבר אמר בלכתו לחרן הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, עתה שכל זרעו אתו בעולם חזר להבטיחו, שלא נאמר כי ההבטחה ראשונה היתה לדבר שלא בא לעולם, ואמר אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה, כי גם שבנתינת הארץ לאברהם ויצחק היה ידוע שהיא ליעקב ובניו כי ביצחק יקרא לו לאברהם זרע ולא כל יצחק אלא מקצת שהוא יעקב, עכ"ז היה אפשר כי אחר שיירשוה זרעו של יעקב אם לא ייטיבו דרכם יחזרו ויזכו בה עשו וישמעאל מכח אביהם ולא תחזור לעולם ליד ישראל, לכך אמר הארץ אשר נתתי להם עתה מחדש אני נותנה לך ולזרעך אחריך אתן את הארץ, שתהיה לעולם שלהם וינערו רשעים ממנה והם בני עשו וישמעאל, כי גם כשישראל משועבדים בה הם חייבים במצות התלויות בה כי היא ארצם והם בטוחים שיחזירנה האל ית' להם בסוף הימים:

מ״הואפשר שירמוז הכתוב לביאה ראשונה ושניה ושלישית העתידה במהרה בימינו.

מ״ועל ביאה ראשונה אמר ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק כי בזכותם ירשו אותה בראשונה, וכשגלו ממנה בגלות בבל היו יכולים לזכות בה עשו וישמעאל מכח אביהם, ולכן אמר לך אתננה, כי בזכותך אחזור ואתננה להם כשיעלו מבבל ותהיה קדושה לשעתה ולעתיד לבא, שאם תפסק קדושתה כשיגלו ממנה בחורבן בית שני שוב לא היה להם תקנה לשוב אליה עוד שכבר נתקיימו הבטחות כל האבות אע"פ שנאמר בה עד עולם במה שעמדו בה כבר, יש עולם ועולמי עולמים של יובל, ועוד כי לא באו כל ההבטחות אלא בהיותם ראויים וכשחטאו וגלו ממנה אעפ"י שישובו בתשובה לא היה להם שום זכות בארץ, ולכך בזכות יעקב נתקדשה לשעתה ולעתיד כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו אחר שישובו בסוף הגלות הארוך ואז תנתן להם בחסדי האל ית', לא בשביל מה שהבטיח לאבות שכבר קיים בפעם הא' בשביל זכות אברהם ויצחק, זכות אברהם קודם בנין בית שלמה, וזכות יצחק לאחר בנין הבית שבנה שלמה שנתקדש בה בעקדה שהיה בהר המוריה, ובפעם השנית בזכות יעקב, וכלל זכותו קדושת הארץ אף לאחר שגלו ממנה שתהיה קדושה ובזה תהיה נוחה לינתן פעם שלישית ביד בניו בחסדי האל ית', כי כבר תמה זכות והבטחת האבות לענין הארץ כמו שפיר', וזהו שאמר ולזרעך אחריך אתן את הארץ:

מ״זוהיעוד הל"א אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וגו', גם כי כבר נסע הוא וכל אשר לו ובא באר שבע מפני שזבח זבחים לאלהי אביו יצחק שהיה עולה תמימה ולא יצא ח"ל כדי שיהיה מגן לו, היה נראה שהיה מתירא ושהיה דעתו לחזור מיד כמו שאמר אלכה ואראנו ראיה בעלמא ואחר כן יחזור, ולכך אמר לו אנכי אלהי אביך ואשמור לך זכותו, אל תירא מרדה מצרימה ומלעמוד שם כי לגוי גדול אשימך שם, כי עיקר מה שהובטח אברהם אבינו ברבוי זרע לא היה אלא ח"ל כי הוא בעצמו לא היה זוכה לבנים בחרן אבל בן בנו היה זוכה לבנים בחרן כי כולם נולדו לו שם ואפי' בנימין אמו היתה מעוברת שם וכן עתה אמר לו כי לגוי גדול אשימך שם, כי עיקר הרבוי שהובטחו היה בגרות ח"ל כמו שאמר לאברהם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם וגו' ולא אמר זרעך יהיה גר אלא גר יהיה זרעך משעה שיהיה לך רבוי זרע יהיו גרים כי במקום גרותם יפרו וירבו, להורות כי גם בח"ל ששרי מעלה והמזלות שולטים בה ארבה את זרעך גם כי המזל היה מורה שלא יהיה לך זרע, ולכך אמר כי לגוי גדול אשימך שם, ואמר אנכי ארד עמך מצרימה מפני שהיה מראה יעקב ג"כ בזבחו זבחים לאלהי אביו כמו שהיה מתפרד מאלהיו כי מי שהוא בא"י כמי שיש לו אלוה, ולכן אמר לו לא תחוש כי אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, בעילוי וכבוד גדול כי יוסף יהיה במעלתו והוא ישית ידו על עיניך.

מ״חואפשר לפרש גם כן אעלך גם עלה אעלה אותך וגם עלה לבניך שאעלם מארץ מצרים:

מ״טוהיעוד הל"ב ברכת ישראל ליוסף ובניו, האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרועה אותי, מיעט כבודו לערך כבוד ומעלת אבותיו שהם היו מתהלכים לפני ה' ולא היו צריכים סעד לתומכם והוא היה צריך סעד לתומכו, שהאל ית' היה כמו רועה רחמן עמו לנהלו ולתמכו בנחת מעודו עד היום הזה, לטובתו ולהצילו מכל רעה שלא תאונה לו היה שולח מלאך שיגאלנו, ואמר כי האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו' הוא יברך את הנערים על ידי המלאך הגואל אותי מכל רע, ואמר ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם יצחק כי אחר שכללם בכלל בניו כמו שאמר כראובן ושמעון יהיו לי אמר ויקרא בהם שמי קודם, שיאמרו שהם בני יעקב ואח"כ בני אברהם ויצחק, כי ישראל שאינם בני יעקב ממש אלא בני בניו כשהם מתיחסים אל האבות הם נקראים בני אברהם יצחק ויעקב, ואמר וידגו לרב בקרב הארץ, כי בהיותם בני יוסף שהיה מלך ושליט על ארץ מצרים לא נשתעבדו כל כך כמו שאר השבטים כי היו נוהגים בהם כבוד לכבוד יוסף אביהם, ולכך עלה בדעתם למהר את הקץ ויצאו מקצתם שלשים שנה קודם צאת בני ישראל ממצרים, ובשביל שלא נשתעבדו כ"כ לא פרו ורבו כל כך כמו שאר השבטים כמו שכתוב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, והנך רואה כי במנין הפקודים אפרים ארבעים אלף ומנשה ל"ב אלף, ואין בכל השבטים מי שלא יעלה ליותר מארבעים עד שבעים אלף זולת שבט בנימין שהיו ל"ה אלף, ועל כן אמר וידגו לרב בקרב הארץ, כי עיקר ברכת רבויים לא תתקיים כי אם בקרב ארץ ישראל, וכמו שאמרו בני יוסף ליהושע בחלקו את הארץ (יהושע י"ז) מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וגו' ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה', כי עתה בכניסתם לארץ נתקיימה ברכתם במעט מן הזמן, כי במנין באי הארץ כבר היה מנשה נ"ה אלף ואפרים לא היה אלא ל"ב אלף, ובכניסתם לארץ במעט השנים שכבשו וחלקו נראה שנתרבו ונתברכו, ואמר עוד בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, כי מי שירצה לברך את בנו יברכהו כבני יעקב הגדולים כראובן ושמעון ועתה שאמר עליהם שהם יהיו כראובן ושמעון אם כן מי שמברך את בנו יברכהו שיאמר לו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, שהרי הם בנים גדולים ליעקב כראובן ושמעון וכמו שראובן קודם לשמעון כן אפרים קודם למנשה לברכה, ולכן אמר וישם את אפרים לפני מנשה וגו':

נ׳והיעוד הל"ג ברכת יעקב לבניו ראובן בכורי אתה וגו' עד כל אלה וגו' וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, והלא יש מהם שלא ברכם אלא קינטרם, אלא כך פירושו וזאת אשר דבר להם אביהם מה שאמור בענין יכול שלא ברך לראובן ושמעון ולוי ת"ל ויברך אותם כלם במשמע, כך פירש"י ז"ל.

נ״אויתכן על פי' שיאמר כך וזאת אשר להם בקושי עכ"ז לא מנע עצמו מלברך אותם גם כן, ועוד פי' איש אשר כברכתו ברך אותם ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד ברך אותם וכו', כללן בכל הברכות כדכתיב ברך אותם ואם לא ברכן אלא מה שהיה עתיד לבא על כל אחד מה ברכן הרי היה עתיד לבא עליהן אלא שהוסיף לכל אחד ברכה מעין הברכה שהיתה עתידה לבא עליו, וזש"א איש אשר כברכתו ברך אותם, כעין ברכה שהיתה עתידה לבוא עליו ברכן והוסיף לכל אחד משלו, וקיים גם כן מה שהיה עתיד לבוא עליהם בברכתו אותם שלא יגרום לשום אחד מהם שום חטא ועון לשלא תבוא עליו הברכה העתידה.

נ״בוהיעוד הל"ד למשה רבינו ראה ראיתי וגו' וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא, הורה שרצה לקיים פה היעוד שיעד ליעקב אבינו ברדתו מצרימה אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, שרמז בעליה השניה שיעלה את בניו ממצרים, ולכן אמר וארד כמו שאמרתי אנכי ארד, ואמר להעלותו כמו שאמר גם עלה, אני רוצה לקיים כל מה שהבטחתיו, ואמר אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש מה שלא הזכיר עד עתה, כי בימי אברהם היה הולך הכנעני וכובש אותה כדכתיב והכנעני אז בארץ, ועדיין לא היתה אז טובה ורחבה זבת חלב ודבש עד שנתחזקו בה וסקלו אותה מאבן ותקנו אותה ונטעה ונטייבה ונדיירה כולה באופן שהיתה עתה כבר מתוקנת והיתה זבת חלב וכו', וכן הדרכים היו עתה מתוקנים ומיושרים וכרכים וערים בנויות בבתים ובורות וכמו שנאמר בזמן ביאתם לארץ והיה כי וגו' ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר וגו' ובורות חצובים וגו' כרמים וזיתים וגו', וע"כ אמר אני רוצה להעלותו אל ארץ טובה וגו', כי אמרתי לאבותם מעט ואני אעשה להם הרבה יותר ממה שהבטחתים.

נ״גואפשר שרמז גם כן זה הענין במה שאמר ואנכי אעלך גם עלה, וירמוז שתי העליות לזרעו, שיעלם לארץ ישראל וגם עלה לא כמות שהיא עתה אלא ביתר שאת ומעלה שתהיה בזמן ההוא, ולכך חזר ואמר אל מקום הכנעני וגו' ולא אמר אל ארץ לרמוז אל המקומות שהיו כבר מוכנים לדור בהם כמו שאמר ערים גדולות וטובות וגו' ובתים וגו', ולא יעלם לארץ חרבה שיצטרכו לטרוח כמה שנים לבנות להם ערים ובתים ולעבוד הארץ מחדש ולסקלה מאבן.

נ״דובכלל דיבור ויעוד זה נכלל היעוד תעבדון את האלהים על ההר הזה, והוא מתן תורה, וכן שיביא על פרעה ועל מצרים המכות הראויות ומיועדות להם כמו שאמר ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים וגו' ואחרי כן ישלח אתכם, לא רצה האל ית' שיצאו בני ישראל ממצרים על כרחם ושלא מרשותם ודעתם בכח המכות שיביא עליהם שלא יוכלו לכבשם ויצאו לעיניהם ביד רמה על כרחם, אלא שפרעה עצמו ישלחם ויאמר להם קומו צאו וגו' כדי להטעות אותם שיחשבו שלא היו יכולים לצאת כי אם ברשותם, ועל זה יצאו אחריהם אח"כ כשלא חזרו אחר שלשה ימים וידונו בים כמו שדנו את בני זכרי ישראל, וגם כי בזה היה מתחזק לבם בכל הדברים עד שיקבלו ענשם, וכן מטעם אחר גם כן, שכמו שנכנסו וירדו למצרים ברשות פרעה כמו שאמר ליוסף אמור אל אחיך זאת עשו וגו' וקחו את אביכם ואת בתיכם ובואו אלי וגו' כן היה מן הראוי שלא יצאו כי אם ברשותם, ולכך אמר ואחרי כן ישלח אתכם, וכששלח אותם אחר כך ואמר קמו צאו וגו' גלה לו אז האל יתברך למשה כי לא היה משלחם אלא ע"מ שיחזרו, ולכן לא יירא ולא יחפז כשיראה שהוא נוסע אחריהם, וזהו שאמר לו הקב"ה למשה עוד נגע אחד אביא על פרעה וגו' אחרי כן ישלח אתכם מזה וגו' יגרש אתכם מזה, כלו' לא יגרש אתכם אלא מזה לא שתלכו מכל תחומו אלא דרך שלשת ימים, ולכך כשראה שלא חזרו רדף אחריהם.

נ״הוהיעוד הל"ה בדיבור וארא לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו' ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וגו' והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי.

נ״והכל נתקיים ליוצאי מצרים זולת והבאתי אתכם אל הארץ וגו' שלא נתקיים בהם אלא בבניהם הפחותים מבן עשרים והנולדים אח"כ ובזקנים יותר מס' שנה, ולכן אמר והבאתי אתכם אל הארץ ונתתי אותה לכם, אתכם שני חלקים שבכם והם הנערים והזקנים, וכן אמר לפי הפשט ונתתי אותה לכם מורשה, מורשה אתננה שלא יכנסו בעונם, ונאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפניו והם באי הארץ.

נ״זוהיעוד הל"ו התיצבו וראו את ישועת ה' וגו', ואני הנני מחזק את לב מצרים וגו', הנה יעוד זה לא היה בכלל המכות שאמר להם ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים וגו' שהרי אמר ואחרי כן ישלח אתכם וגו', כי כל המכות לא היו אלא עד שישלחם מארצו וכבר שלחם, וכן וראה שלא גלה לו משה רבינו ענין קריעת ים סוף עד עתה, כי גם המכות לא אמרן לו אלא זו אחר זו, ואם נאמר שאעפ"כ היה יודע שיבואו כל המכות שבאו אלא שהקב"ה היה חוזר ואומרן לו בזמן שהיה רוצה להביאן, זה אפשר בעשר מכות מפני שהיו חקוקות במטה שבידו דצ"ך עד"ש באח"ב, אבל קריעת ים סוף לא היתה רמוזה במטה כי לא היו רמוזות במטה כי אם המכות שיבואו על המצריים במצרים, וגם כי ע"י המכות היה גם קריעת ים סוף עכ"ז לא נרמז במטה.

נ״חולתת טעם ע"ז נאמר, כי מתחלה כיון האל ית' להנקם ממצרים על מה שעשו לבניהם שהשליכום ליאור ודינם היה שימותו גם הם במים, ואם היה ממיתם בתחלה במים שיצאו ישראל ממצרים על כרחם וירדפו אחריהם ויטבעו במים לא היו נפרעים מכל מה שעשו ולא היה נוקם הקב"ה נקמת ישראל במה שענו אותם בדברים אחרים שלא היו חייבים מיתה, ולכן רצה להביא עליהם קודם עשר מכות שכל אחת היתה פרעון ונקמה מדה כנגד מדה על מה שענו והרעו לישראל, וכמו שפי' חכמים ז"ל במדרש, ומפני זה היתה מכת בכורות המכה האחרונה שבמכות אחר שסבלו מכות ויסורין הם ובכוריהם על מה שעשו, מתו בכוריהן על שגזרו אם בן הוא והמתן אותו ועל מה שגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו טובעו בים סוף, וא"כ לכך נתאחרה קריעת ים ולא נודעה מקודם, אלא שהקדים הקב"ה ואמר למשה שיאמר לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר ונזבחה וגו' ולא היה ידוע עדיין למשה ולישראל למה לא היה אומר בפירוש שישלחם כדי שיקבלו את התורה וילכו לארצם אשר נשבע לאבותם, והכוונה היתה כי כשיסכים פרעה לשלחם לא יתן להם רשות אלא לדרך ג' ימים ואח"כ ישובו וכשיראה שלא ישובו ירדוף אחריהם עד שיכנס לים, שאם היו אומרים שהיו הולכים על מנת שלא לשוב לא היה רודף אחריהם וגם לא היו משאילים להם כלי כסף וכלי זהב מקודם, ואם היו ישראל יודעים קריעת ים סוף אולי שלא היו יוצאים על מנת ליכנס לים, ולכן לא נתגלה ג"כ למשה ולא נחקק במטה רמז קריעת ים סוף כמו שאר המכות.

נ״טוכן נוכל לומר כי מה שלא נרמז קריעת ים סוף במטה בכלל דצ"ך וכו', מפני כי מטה זה בא ליסר את מצרים וכמו שאמר הכתוב ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי וגו' ואחרי כן ישלח אתכם.

ס׳ולכך היו חקוקות המכות בו, אבל קריעת ים סוף היו בו שני דברים הפכיים, נס גדול לישראל שיעברו בים ביבשה ועשרה נסים שנעשו להם בו, ומכה למצרים שיכנסו ויטבעו בו, ואם היתה רמוזה במטה לא היה מורה אלא על מה שהוטבעו בו מצרים כמו שאר המכות, כי נסים שנעשה לישראל אינו ראוי שיהיה רמוז בכלל המכות שהוכו מצרים, והיה עיקר הנס חסר מן המטה, ולכך לא נרמז כלל כי עיקר נס קריעת ים סוף היה לישראל שעברו בים בחרבה כי טביעת המצריים בטבע היה אחר שנכנסו לים, ולכן נתייראו מאד בני ישראל כשראו מצרים נוסע אחריהם, ואמר להם משה אל תיראו וגו', כי כבר הבין משה רבינו כשאמר לו האל יתב' על מכת בכורות עוד נגע אחד וגו' אחרי כן ישלח אתכם מזה, כי לא היה משלחם פרעה מכל וכל אלא שירדוף אחריהם ושם יהיה מנוגע בטביעת ים סוף, כי פה במצרים לא נשאר אלא נגע א' אבל בים יטבע אותם, ולכך אמר לישראל אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' אשר יעשה לכם היום, כי גם שראיתם את מצרים היום שלא חשבתם לראותם ולא עלה על דעתכם שירדפו אחריכם אחר שהוכו כמה מכות עד ששלחו אתכם, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, שלא ירדפו עוד אתכם, ואז כשראו ישראל קריעת ים סוף ומה שאירע להם מהנסים ומה שאירע למצרים שנטבעו בה, היראה שהיו יראים קודם מהמצרים נתייראו מהקב"ה שלא יענישם על כך והאמינו בה' ובמשה, כי עד עתה לא היתה אמונתם שלימה כשראו מצרים נוסע אחריהם.

ס״אוהיעוד הל"ז ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך וגו', הוא יעוד על תנאי בפירוש אם שמוע תשמע וגו', הרי כאן כל התורה כולה והשכר הוא שלא ישים בהם כל מחלת מצרים, לכך אמר אם תשמע לא אשים ואם לא תשמע אשים ואף על פי כן אני ה' רופאך. והיעוד הל"ח במתן תורה על תנאי גם כן, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו': והיעוד הל"ט הנני שולח מלאך לפניך וגו' כי אם שמוע תשמע בקולו וגו' כי ילך מלאכי לפניך וגו' ועבדתם את ה' אלהיכם וגו' לא תהיה משכלה ועקרה בארצך וגו' עד את גבולך וגו':

ס״בוהיעוד המ' ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם וגו' עד וינחם ה' על הרעה וגו': והיעוד המ"א לך עלה מזה וגו' ושלחתי לפניך מלאך וגו' אל ארץ זבת חלב ודבש וגו'. והיעוד המ"ב הנה מקום אתי ונצבת על הצור וגו' והסירותי את כפי וגו' וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם: והיעוד המ"ג ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו'. והיעוד המ"ד כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמד איש את ארצך וגו': והיעוד המ"ה כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו': והיעוד המ"ו חיוב כרת לעובר על דברים ידועים, אם בשחוטי חוץ ונכרת האיש ההוא ובאוכל דם ונכרת האיש ההוא וכן בשאר, וחתם את אשר יעשה וגו' ונכרתו הנפשות וגו'. ושאר הכריתות הכתובות בתורה. והיעוד המ"ז וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית. והיעוד המ"ח אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו' ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות וגו': והיעוד המ"ט והזר הקרב יומת, מיתה בידי שמים וכן כל שאר חייבי מיתות בידי שמים.

ס״גוהיעוד החמשים בסוטה והיתה אם נטמאה וגו' וצבתה בטנה ונפלה ירכה וגו' ואם לא נטמאה ונקתה ונזרעה זרע. והיעוד הנ"א ברכת כהנים ושמו את שמי וגו' ואני אברכם וגו'. והיעוד הנ"ב והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך. והיעוד הנ"ג התקדשו למחר ואכלתם בשר וגו' עד חדש ימים וגו' ורוח נסע מאת ה' וגו' הבשר עודנו בין שניהם וגו' ויך ה' וגו'. והיעוד הנ"ד אכנו בדבר וגו' ועתה יגדל נא כח ה' וגו' כי כל האנשים הרואים את כבודי וגו' אם יראו את הארץ וגו' ועבדי כלב וגו' אמר אליהם חי אני וגו' במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' אם אתם תבואו אל הארץ וגו', עד במדבר הזה יתמו וגו' ושם ימותו וגו': והיעוד הנ"ה אל תעלו כי אין ה' בקרבכם וגו' ויעפילו לעלות וגו': והיעוד הנ"ו זאת עשו קחו לכם מחתות וגו' והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש: והיעוד הנ"ז ולא יהיה כקרח וכעדתו וגו' כאשר דבר ה' ביד משה לו: והיעוד הנ"ח קח את המחתה וגו' וכפר עליהם וגו' ויתן את הקטרת ויכפר וגו' ותעצר המגפה וגו' והמגפה נעצרה וגו': והיעוד הנ"ט והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח וגו' והנה פרח מטה אהרן וגו' ויוצא פרח וגו':

ס״דוהיעוד הס' ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וגו' ויצאו מים רבים וגו': והיעוד הס"א יען לא האמנתם לכן לא תביאו וגו': והיעוד הס"ב עשה לך שרף ושים אותו על נס וגו' והביט אל נחש הנחשת וחי וגו': והיעוד הס"ג קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' וגו' וישב חרון אף ה'. והיעוד הס"ד ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם וגו' לשכים בעיניכם וגו': והיעור הס"ה ואת יהושע צויתי וגו' כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה ירא וגו' וצו את יהושע וגו' הוא ינחיל אותם את הארץ וגו': והיעוד הס"ו כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ העידותי בכם היום וגו' והפיץ ה' אתכם וגו' אל רחום ה' וגו': והיעוד הס"ז והיה כי יביאך וגו' ובתים מלאים כל טוב וגו'. והיעוד הס"ח והיה עקב תשמעון וגו' ואהבך וגו' והסיר ה' ממך כל חולי וגו' ואכלת את כל העמים וגו': והיעוד הס"ט והיה אם שכח תשכח וגו' העידותי בכם היום כי אבד תאבדון וגו':

ס״הוהיעוד הע' ושמרתם את כל המצות וגו' למען תחזקו ובאתם וירשתם וגו' למען תאריכו ימים וגו': והיעוד הע"א והיה אם שמע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף וגו': והיעוד הע"ב למען ירבו וגו' על האדמה וגו': והיעוד הע"ג כי אם שמור תשמרון וגו' והוריש את כל הגוים וגו' כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם וגו' ולא יתיצב איש בפניכם וגו': והיעוד הע"ד ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה וגו' והקללה אם לא וגו': והיעוד הע"ה למען יברכך ה' אלהיך במעשר ראשון ובמתנות עניים. והיעוד הע"ו למלך למען יאריך ימים על ממלכתו וגו': והיעוד הע"ז כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו' ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך: והיעוד הע"ח וה' האמירך היום וגו' ולתתך עליון וגו': והיעוד הע"ט וכתבת עליהן וגו' למען אשר תבא אל הארץ וגו': והיעוד הפ' והיה אם שמע תשמע לקול ה' אלהיך ובאו עליך כל הברכות האלה וגו' והיה אם לא תשמע וגו' ובאו עליך כל הקללות האלה וגו': והיעוד הפ"א ופ"ב פן יש בכם וגו' והיה בשמעו וגו' והבדילו ה' לרעה, והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי וגו' ואתה תשוב וגו' כל הפרשה. והיעוד הפ"ג ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה וגו' כי ידעתי אחרי מותי וגו': והיעוד הפ"ד ובדבר הזה תאריכו וגו': והיעוד הפ"ה ברכת משה לישראל: והיעוד הפ"ו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו':