בית אלהים, שער היסודות כ״טBeit Elohim, Shaar HaYesodot 29

א׳ואחר שפרטנו היעודים הכתובים בתורה אחד לאחד נמצא חשבון, נחזור על כל אחד ואחד מהם לדעת אותם אם נתקיימו ואותם שעתידים להתקיים כדי שנלמוד ונביא ראיה מהם לקיום תורה הקדושה ולאמתה.

ב׳והנה היעוד הראשון והוא מה שיעד הקב"ה מיתה לאדם לו ולדורותיו כמו שאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות, אין צרין להביא ראיה על קיומו כי כבר נכתב בתורה מיתתו ומיתת דורותיו הבאים אחריו והרי המיתה היא בית מועד לכל חי, אלא שצריך ביאור על אותם שאמרו חז"ל שלא שלטה בהם המיתה ולא מתו כמו שאמרו עשרה נכנסו בחייהם לג"ע וכו', אם כבר נגזרה מיתה על כל הדורות למה ניצולו אלו, כ"א נאמר מפני שלא חטאו הרי אמרו ג"כ ארבעה מתו בעטיו של נחש שלא היו בהם חטא ומתו בשביל היעוד שגזר האל ית' מיתה על כל הדורות.

ג׳ונאמר כי כשברא הקב"ה את האדם היתה כוונתו שיהיה חי לעולם אם לא יחטא, ונתן כח ביצירתו מתחלה שיהיה קיים לעולם כמ"ש הכתוב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים, כי הכין את גופו שיהיה נוצר ממקום היותר זך ונקי שבעולם והוא ממזבח אדמה כמו שדרשו ז"ל ויפח באפיו מרוח אפו נשמת חיים שתהיה קיימת בגופו לעולם כיון שהיא נפוחה ממנו ית' והיא דומה לו, ולכן הניח אותו בג"ע מקום ראוי ומוכן לחומר וגוף נקי בנפש חיה, ואמר לו מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגו', לא הזהיר אותו אלא מעץ הדעת אבל משאר אילנות היה יכול לאכול ואפי' מעץ החיים שהיו מוסיף אומץ בחיותו, אבל עץ הדעת היה מזיק לו ולחיותו, כי הוא נברא בחמרו ונפשו מוכן לדרך הטובה והישרה ואם היה רוצה היה יכול ג"כ לחטוא, כי גם שאמרו וגופו היה נקי וזך סוף סוף היה חומר ועפר מן האדמה ובזה היה לו שכר הרבה בהיות לו בחירה ויכולת לחטוא ולא יחטא, והיה בזה מאד נעלה על כל המלאכים שאין להם בחירה לחטוא להיות החומר נעדר מהם, וכדי שיהיה לו יותר שכר כשיוכל לחטוא ולא יחטא ברא האל ית' בג"ע עץ הדעת טוב ורע, שענינו היה שידעו בו ענין עשיית הטוב והרע ושיתעוררו באמצעיתו לעשות רע כמו לעשות טוב ויהיה להם שכר הרבה יותר כשלא יעשו רע, וזה יהיה כשיעמדו בג"ע לעבדה ולשמרה בכלל יעבדו וישמרו האילן הזה ויאותו בצלו ובמראהו ויחנו סביבו כי בזה יקנו קצת חפץ לעשות טוב ורע שוה בשוה, שאל"כ היו מוכנים הרבה יותר מדי לעשות טוב מלעשות רע ולא היו נשכרים כ"כ, אבל אם יאכלו ממנו יהיו מוכנים יותר לעשות רע מלעשות טוב ויצא הפסדם בשכרם שיחטאו לעולם ולא יהיה צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולכן הזהיר את אדה"ר ואמר מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, החניה סביבו והראיה התרתי לך ולא האכילה כי ביום אכלך ממנו תהיה מוכן לחטוא יותר ותמות, כי לא תוכל לעמוד ביצרך להכניעו לבלתי תחטא כלל, לא לבד אתה שאכלת אלא גם זרעך היוצאים ממעיך שיתהוה בהם רוע התכונה שתתהוה בך אם תאכל ממנו, דכתיב ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם.

ד׳כי עיקר הציווי והחטא היה לאדם שנצטוה בו, ולכך לא נאמר בה כשאכלה קודם שיאכל בעלה שנפקחו עיניה אלא אחר שהוא אכל עמה אז עשה פועל תכונת העץ בשניהם שנפקחו עיניהם בעניני העולם ועניני החומר וידעו כי ערומים הם ויתפרו עלה תאנה, כי קודם לא היו חוששים כי לא היה נראה חרפה להם היותם ערומים כ"א ישמשו לא לתאוה כ"א לקיום מצות פריה ורביה שצוה השי"ת פרו ורבו, אבל עתה שנתוספה בהם תאוה היה חוש המשוש זה חרפה להם ולכן תפרו עלה תאנה, ואז אמר האל ית' הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וגו', ולא אמר הן האדם הוא כאחד ממנו אלא כבר היה כאחד ממנו כשנפחתי באפיו נשמת חיים ולא הועיל לו זה, אלא לדעת טוב ורע במה שאכל מעץ הדעת, ועתה אחר שהוא ראוי למות ראוי לחוש פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, וישלחהו ה' מג"ע וגו' לעבוד את האדמה אשר לקח משם, אמר כי לא שלחו מן הקצה אל הקצה מגן עדן שהוא מקום מוכן וזך לכלל העולם הזה, אלא מגן עדן למקום שהוא קרוב לו ולמעלתו, והוא הר המוריה מקום מזבח אדמה שהוא המקום אשר לוקח ממנו אדה"ר כשנוצר, כדכתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו', וכמו שהכניסו קודם לגן עדן לעבדה ולשמרה והוא עבודתו לאלהים ושמירת מצותיו בהיותו במקום ההוא המוכן לכך, כן עתה ששלחו למקום היותר טוב ומוכן שבעולם היה כדי שיעבוד לאלהים בו וישמור מצותיו, בהיותו במקום המקודש ההוא הגורם והמקרב לאדם לעבודתו ית':

ה׳ואם כן לפי זה לא היה מאמרו ית' ויתעלה כי ביום אכלך ממנו מות תמות הוא ודורותיו על שעבר על מצותו שאכל מן העץ, אלא יעוד שהיה מיעד ומודיע לו כ"א יאכל ממנו יוליד לו ולזרעו אחריו תאות יצר הרע ויהיה סבה שיחטא הוא ודורותיו שימשכו אחר תאות היצה"ר וימותו, אבל כבר אפשר שימצא בזרעו איזה אדם צדיק וכשר שלא יחטא מימיו כחנוך ואליהו ולא ימות, והכתוב שאמר (קהלת ז') אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, יובן כי לא ימצא צדיק בטבע הבריאה אחר חטא אדם הראשון שיעשה טוב ולא יחטא, אבל יכול הוא להכניע הטבע ולא יחטא, וכן נוכל לומר אשר יעשה טוב ולא יחטא שיהיה שלם בסור מרע ועשה טוב, כי גם שימצא מי שלא חטא מעולם כאותם שמנו חכמים ז"ל, אולי שלא עלה בידם לעשות כל הטוב והוא קיום כל המצות, והרי משה רבינו שלא קיים מצות התלויות בארץ שלא היה יכול לקיימם כי אם בעמדו בה, וא"כ לא ימצא שום שלם בלא חטא ושיעשה ג"כ כל המצות, אבל ימצא שלם שלא יחטא ויעשה רוב המצות ותקצר ידו מלעשות כולן מפני שאינו בא לידי חיובן, ועם כל זה מחשבתו הטובה מצטרפת למעשה, וכיון שלא חטא כלל הוא חי לעולם בג"ע כחנוך ואליהו, ולפי זה אדם הראשון ג"כ אם היה נזהר מכאן והלאה שלא יהיה נפתה בשום דבר אחר היצר והתאוה שנולדה ונתהוית בו, לא היה מת כמו בדורותיו, ואולי שהיה כך ולא מת, אלא מפני שעבר על ציווי זה שאמר לו האל ית' לא תאכל ממנו והוא עבר ואכל, והעובר על מצות השי"ת חייב מיתה מן הסתם, כמו שראינו בכל מצות בני נח שהם חייבים מיתה בעברם על כל אחת מהם מפני היותו עובר על מצות מלך, ואינו זו המיתה מה שיעד לו האל ית' כי ביום אכלך ממנו מות תמות, כי זה אינו אלא יעוד לעתיד שיהיה מוכן הוא ודורותיו לחטוא וימותו כמו שפירשתי, ונתבאר כי נתקיים בעונותינו יעוד זה מיתה לדורות כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואיש בעונו ימות, ואותם שהועד עליהם שלא חטאו הם קיימים בג"ע ואינם בפתקו של אדה"ר.

ו׳והיעוד הב' שהוא קללת נחש חוה ואדם, אם קללת נחש נתקיים במה שנאמר בו ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, כמו שלימד רבי יהושע שהוא מוליד לשבע שנים, וזהו קללה כי אין לבעלי חיים שום ברכה אלא ברבוי במינם, ובאריכות ימי ההולדה הוא מיעוט למין ההוא והוא קללה, וכן על גחונך תלך ועפר תאכל נתקיים בו מיד, שמקודם היה הולך בקומה זקופה וירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו, ומקודם היה מאכלו מאכל אדם ועכשיו ועפר תאכל וגו', והיה רוצה לישא את חוה ולכן נתקלל ואיבה אשית וגו' הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב כמו שהוא דרכו, וקללת האשה נתקיימה והן עשר קללות כמו שביארום ז"ל עם המיתה, וכן קללת אדם תשע ומיתה כמו שמנאום ז"ל:

ז׳והיעוד הג' לקין נע ונד תהיה בארץ, נתקיים מיד כדכתיב וישב בארץ נוד כי יישובו וקיומו וקביעותו היה כשהיה נע ונד. והיעוד הד' כל הורג קין שבעתים יוקם, נתקיים כמו שאמרו במדרש. והיעוד הה' זה ינחמנו וגו' כיון שעמד נח וכמ"ש במדרש. והיעוד הו' ענין מי המבול נתקיים ג"כ כמ"ש בכתוב. והיעוד הז' ומוראכם וחתכם. והשמיני ולא יהיה עוד מבול וגו'. והתשיעי ונראתה הקשת בענן, כולם מתקיימים והולכים: והיעוד הי' ייעוד נח לבניו, ונתקיים הכל כמו שכתבתי למעלה. והיעוד האחד עשר ונבלה שם שפתם, נתקיים ג"כ כמו שמבואר בכתוב וכמו שדרשו חז"ל:

ח׳והשנים עשר ואעשך לגוי גדול ואברכה מברכיך וגו', ברך את לוט שיהיה מתברך באברהם, וקלל את המלכים שבזו וקללו את אברהם כשלקחו את לוט בסדום בהיותו בן אחיו של אברהם, שכן כתיב ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם, כלומר שידעו שהיה בן אחי אברם ולא חשו לכבודו ולכך נתקללו מפי הש"י ונפלו בידו של אברהם. והשלשה עשר לזרעך אתן את הארץ הזאת. וכן יעוד הי"ד כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגו'.

ט׳וט"ו במעמד בין הבתרים, וט"ז וארבה אותך ונתתי לך ולזרעך וגו', וי"ז לשרה והיתה לגוים, וי"ח ג"כ לשרה שוב אשוב וגו', וי"ט כי ביצחק יקרא לך זרע, וכ' כי לגוי גדול אשימנו, וכ"א בי נשבעתי וגו' וכ"ב הוא ישלח מלאכו וגו', וכ"ג ויברכו את רבקה וגו', וכ"ד ולאום מלאום יאמץ, וכ"ה ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן וגו', וכ"ו ליצחק ג"כ כי לך ולזרעך אתן וגו', וכ"ז לו ג"כ והרביתי את זרעך בעבור אברהם, וכ"ח ברכות יצחק ליעקב ועשו, וכ"ט ליעקב אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו'.

י׳והל' לא יקרא שמך וגו' ואת הארץ אשר נתתי וגו', הרי שבעה יעודים לאברהם על רבוי הזרע וירושת הארץ, וא' לשרה על רבוי וגדולת זרעה, ושנים ליצחק, אחד על ירושת הארץ ורבוי הזרע, ואחד על רבוי זרעו, ושנים ליעקב על רבוי וגדולת הזרע וירושת הארץ, הם י"ב כנגד י"ב שבטים, ורבוי הזרע וירושת הארץ נתקיים הכל כמ"ש ביהושע (כ"א) ויתן ה' לישראל את כל הארץ אשר נשבע לתת לאבותם, וכן כתבנו למעלה צורך האריכות בכל ההבטחות וכו', כי הג' אומות שלא נתקיימו עדיין נתינת ארצם והם קיני קניזי וקדמוני מתחלה לא הובטחו עליהם אלא לעתיד, וכן קצת הארץ שלא הורישו את היושבים והניחום שיעלו להם מס הרי הוא כאילו כבשוה כיון שהיתה בידם לכובשה והיו לוקחים מס מהם בתחלה, ואח"כ היו לשכים בעיניהם כמו שיעד להם האל יתברך, ויעוד הגר והוא יהיה פרא אדם וגו' וכל מה שנתברך ע"י אברהם הכל נתקיים, וכמו שפי' המפרשים ז"ל.

י״אוהיעוד הל"א ולאם מלאם יאמץ ורב יעבוד צעיר ג"כ נתקיים, וכמו שפי' ז"ל, וכן הברכות שברך יצחק ליעקב ועשו נתקיימו, והרי דוד שם נציבים באדום ויהיו לו עבדים.

י״בוהיעוד הל"ב ברכת ישראל לבני יוסף וברכתו לבניו הכל נתקיים, וכמו שפירש רש"י ז"ל כל הברכות על מה שהיה עתיד לכל שבט ושבט ונתקיים אח"כ הכל כמו שברכם הוא, והגורל שהיה ע"פ ה' ונחלקה בו הארץ היה הכוונה שיגיע לכל שבט ושבט כפי מה שנתברכו מאביהם.

י״גוהיעודים שנתייעדו ביציאת מצרים ובמכות וקריעת ים סוף הכל נתקיים כמו שמבואר בכתובים:

י״דוהיעודים שהם על תנאי ויאמר אם שמוע תשמע וגו' והיה אם שמוע תשמעו בקולי וגו', הכל נתקיים בהיות ישראל בארץ ואף שלא היו שומעים לקול ה' היה מאריך להם האל ית', כי יעוד טוב אפי' על תנאי אינו חוזר:

ט״ווהיעוד שאמר האל ית' ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם, הרי כתוב בצדו וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, כי מפני שברית כרותה לשפתים שאינם חוזרות ריקם כ"ש בדברי ה' אמר שניחם על מה שדבר והרי הוא כאילו לא דברו כלל, כ"ש כי מתחלה לא יעד לכלותם כ"א כשלא יתפלל משה כמ"ש ועתה הניחה לי וגו':

ט״זוהיעוד המ"א לך עלה מזה ושלחתי לפניך מלאך וגו' ואח"כ ע"י תפלת משה אמר לו האל ית' פני ילכו והניחותי לך וגו', כי הועילה תפלת משה לזמנו ולא לאחר מיתה, דכתיב ביהושע לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי ואמרו חז"ל אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחני ועתה חזרתי, וא"כ כבר נתקיימה הבטחת הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' ושלחתי לפניך מלאך וגו', כי תלמידו של אדם כמותו, וכאן אמר לו והניחותי לך כי לו לבדו שמע שלא ישלח מלאך אלא פניו ילכו ולא ליהושע אפילו שהיה תלמידו.

י״זויעוד הנה מקום אתי וגו' וראית את אחורי וגו' והנה אנכי כורת ברית וגו', הם שני הבטחות כמו שכתב רש"י ז"ל כי קודם לא הבטיחו אלא וחנותי את אשר אחון עתים אענה עתים לא אענה אבל בשעת מעשה אמר לו הנה אנכי כורת ברית וגו' הבטיחו שאינן חוזרות ריקם, וענין זה הוא כי משעת נתינת התורה לא נכשלו ישראל בחטא כ"א עתה בזה החטא החמור ולא ידע משה רבינו באיזה דרך יכנס להתפלל לאל ית' שיכפר חטאתם כ"א בהזכרת שמו ית' והזכרת זכות האבות, וכמו שאמר ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך וגו' זכור לאברהם וליצחק וגו', כי מצד שם ההויה המורה רחמים אין ראוי שיחרה אפו כלו' שימשך החרון אף ויעשה פועל בחרונו כי לא אמר למה ה' חרה אפך אלא יחרה לעתיד, ולכך אמר שוב מחרון אפך והנחם וגו' בזכירת אברהם יצחק וישראל עבדיך אשר נשבעת להם וגו', וכן היו האבות מתפללים לאל ית' בשם ה', באברהם כתיב וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו' את פני ה' וגו', ביצחק ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, ביעקב ויפגע במקום וגו' והנה ה' נצב עליו וגו', שהיה מתנהג עמה במדת רחמים, ואחר שירדו ישראל למצרים משעה שעלה יוסף לגדולה שהיתה סבה שירדו ישראל למצרים לא תמצא כתוב שם ההוי"ה כ"א שם אלהים, שהיה מתנהג עמם במדת הדין עד שיגיע קץ יציאתם ממצרים ואז נתגלה ה' למשה במדת רחמים ואמר הכתוב וירא אליו מלאך ה' בלבת אש וגו', וזהו שהתפלל יעקב אבינו בברכתו לבניו לישועתך קויתי ה', כי מאז שנסתלק מהם שם ה' משעה שהתחילו לרדת למצרים לא הוזכר אלא כאן, וכאילו אמר לזמן ישועתך אני מקוה בשם ה' כי אז תתנהג עמנו במדת רחמים בשמך כשתגאל אותנו ממצרים,

י״חועתה נתקיימה תפלה זו שהיה מקוה יעקב אבינו לישועת בניו בשם זה של ה' כמו שאמר וירא מלאך ה', כי נראה ונתגלה אליו עתה מה שהיה נסתר ונעלם עד פה כי לא תמצא כי אם שם אלהים, ואמר לו כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם וגו' פקד פקדתי, כי זה השם ואלו המלות היו מסורות ביד יחידים מהם שבהם יגאלו, ולכך אמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו כי לא היה ידוע אותו השם אז כיון שלא היה מתנהג בו האל יתברך עם ישראל בהיותם בגלות, ואחר שנראה עתה התפללו גם בני ישראל אליו כשראו מצרים נוסע אחריהם, כמ"ש ויצעקו בני ישראל אל ה' שתפשו אומנות אבותם כמו שדרשו חז"ל, ועתה שנכשלו בחטא כמו שאמרנו לא ידע משה רבינו להתפלל כ"א בזה השם שיצאו על ידו ממצרים, וע"י זכירת זכות האבות שתתנהג עמהם בשם זה, וכשראה משה רבינו עת רצון אז אמר לאל ית' הודיעני נא את דרכיך ואדעך וגו', כלומר עתה כבר חזרת ושבת מחרון אפך בשם רחמים שלך ובזכות האבות מכאן והלאה אולי יחטאו עוד ישראל שיהיו מוכנים יותר לחטוא מצד החטא הגדול שנכשלו בו ולא תרחם עליהם במדת רחמים שלך ולא תזכור להם עוד זכות אבות, כי אולי לא תספיק זכותם להגין על כל חטאתם, ולכך אמר הודיעני נא את דרכיך ואדע באיזה דרך אתנהג להתפלל כשיחטאו אליך כדי שתרחם עליהם, כי גם כי עתה נחמת על הרעה בהזכירי שמך וזכות האבות היה אחר שכבר באו עליהם שלשה עונשים דבר וחרב והשקאה כסוטות, אבל לעתיד כשיחטאו ויהיו מעותדים לעונש ויחזרו בתשובה באיזה דרך יתפללו לך כדי שתענם וימצאו חן בעיניך שלא תענישם, וזהו למען אמצא חן בעיניך שלא תענישם, וראה כי עמך הגוי הזה הם רבים ואי אפשר להם מבלי שיחטאו וכשישובו בתשובה שלימה ימצאו חן בעיניך שלא תענישם, ואמר לו אח"כ האל ית' (שמות ל"ד) אני אעביר כל טובי על פניך וגו' וחנותי וגו', והקדים לזה ואמר פסל לך וגו', כי הם חטאו בדבור אחד מהראשונים והוא ע"א

י״טולכך נשתברו הלוחות כיון שלא היה להם קיום מתחלתם, ומפני שהיה כתוב בהם בענין ע"א כי אנכי ה' אלהיך אל קנא וגו' הוצרך לקנאות הרבה בעגל במגפה וחרב והשקאה כנזכר, ועתה רצה לחזור ולכתוב על הלוחות עשרת הדברים דרך חסד ורחמים יותר מן הראשונות כדי שלא יענשו כ"כ מכאן והלאה ויאריך להם עד שישובו בתשובה שלימה ויתפללו אליו כסדר שיורם עתה, ולכך כשהשכים משה בבקר כמו שאמר לו האל יתברך לקח בידו שני לחות האבנים שפסל מן הסנפרינון שנראה באהלו, ואמר וירד ה' וגו' ויעבור ה' וגו' ויקרא ה' ה' וגו' אל רחום וחנון וגו', כי בלוחות כתוב בדבור אנכי ולא יהיה לך ב' פעמים ה' ופעם אחד אל, אנכי ה' אלהיך וגו', כי אנכי ה' אלהיך אל קנא, להודיע כי גם ששתי שמות אלו הם רחמים אם יחטאו בענין ע"א הוא קנא וינקם מיד, ועתה חזר ופירש אלו השמות ואמר ה' ה' אל הכתובים בלוחות אצל קנא בענין ע"א מכאן והלאה אתנהג עמם ברחמנות וחנינה, ארך אפים וגו' שיקבל תשובתם כשישובו ומרחם עליהם, ולכך יזכירו לפני כסדר הזה כשיתפללו ואסלח להם, ואם לא ישובו אז אהיה קנא כמו שכתוב בלוחות קנא אחר זכרון ה' ה' אל כמו שכתבתי, וזהו שאמרו ה' ה' אני הוא קודם שיחטא אדם ואני הוא לאחר שיחטא וישוב, כי השם הראשון שהוא כתוב באנכי ה' אלהיך רומז לו השם הראשון שבי"ג מדות והוא קודם שיחטא אדם שהוא בקיום מצות אנכי ה' אלהיך לשלם שכר טוב, והשם שהוא כתוב אצל לא תשתחוה להם וגו' כי אנכי ה' אלהיך הוא הרמוז בשם השני של י"ג מדות, והוא לאחר שחטא ליפרע ממנו, כי כן כתוב כי אנכי ה' אלהיך אל קנא כשיחטא ויעבור על לאו זה, ובשניהם וכן באל כתוב בדברות שהוא קנא, לכך אמר כאן ה' ה' אל רחום כי מכאן והלאה יהיה רחום וחנון וכו' אם ישובו כמו שפירשתי, ומפני שחוטא מאבד ומפסיד את העולם בחטאו, וכמו ששנינו בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' כדי ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות לכן נאמרו עשרה מיני מדות טובות על ה' ה' אל, לומר כי על מה שהיה ראוי החוטא ליענש על הפסד עולם שנברא בעשרה מאמרות הכין הקב"ה עשרה מדות טובות על שמותיו ית', לרחם עליו ולהעביר חטאתו אם ישוב בתשובה שלימה:

כ׳ונראה כי כמו שלוחות הראשונות נחצבו ונחקקו עשרת הדברות בדבור השם העשרת הדברות למשה ולישראל, כמו שאמרו ז"ל וכמו שכתבתי למעלה, כמו כן לא היו גרועין לוחות שניות בזה מהראשונות ונחקקו ונחצבו עשרת הדברות בהן כשעבר ה', ויקרא ה' ה' אל והם שמות הכתובים בלוחות כמו שכתבתי, כי מפני זה אמר לו פסל לך וגו' אחר שאמר לו והיה בעבור כבודי וגו' ונאמר ויפסול וגו' ויקח בידו וגו' לוחות אבנים וירד ה' בענן, ואז הזכיר כל העשרת הדברות כמו שהם כתובים במשנה תורה שהם דברות אחרונות הכתובים על הלוחות שניות, כי גם שזכור ושמור בדבור אחד נאמרו כשאמר האל ית' עשרת הדברות בהר סיני, עם כל זה לא נכתב בלוחות כי אם זכור, אבל בשניות ראה האל ית' בחכמתו לחקוק בהן שמור שנאמר גם כן בדבור אחד עם זכור במקום זכור, וכן שאר הדברים שיש הפרש בין עשרת הדברות שבפרשת יתרו למשנה תורה נאמרו גם כן אז בסיני בדיבור אחד ולא נכתבו בלוחות הראשונות אלא בשניות, וכבר אמרו חז"ל מפני מה לא נאמר טוב בראשונות מפני שסופן להשתבר וח"ו היה נראה שפסקה טובה מישראל, ולכך אמר בסוף כשירד משה מן ההר בלוחות השניות ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים, כלומר עשרת הדברים הידועים כמו שנאמרו למשה ולישראל ביום מתן תורה, כי השינוי שיש בהן נאמר שם גם כן בדבור אחד כמו שכתבתי.

כ״אומה שכתוב במשנה תורה ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות וגו' זהו גם כן מה שנאמר בדבור אחד, וכמו שאומר אחר כך ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם וגו', שכל מה שכתוב בראשונות ובשניות דבר ה' בהר, וכמו שכתב רש"י ז"ל פ"ד מיתות:

כ״בונחזור אל הי"ג מדות, ונאמר כי העשר מדות שהן על השמות ה' ה' אל נוכל לומר גם כן כי הן רומזות על עשרת הדברות, כי בהיות נזכר ה' ה' אל קנא בעשרת הדברות היה מחייב דין ומשפט עליהם על כן אמר עתה ה' ה' אל, שנזכר שהוא קנא בעשרת הדברות, מכאן והלאה אם ישובו יהיה רחום וחנון וכו', בהם מדה טובה אחת כנגד דבור אחד שבעשרת הדברות, ואם לא ישובו אז יהיה קנא פקד עון וגו':

כ״גומפני שכל הרעות והטובות הבאות על האדם בזה העולם לא ימלטו מחלוקה, או הן בהשגחת האל ית' עליו להענישו על חטאתיו ולהשכירו על צדקותיו, או הן מצד המערכה או בסבתו והנהגתו שלא מאתו יתברך לבד, התחיל באלו המדות רחום וחנון ארך אפים ורב חסד, לומר כי הוא יתברך יתנהג עם ישראל באלו הדברים במדות אלו כשיתפללו אליו בדין שלא תבא עליהם רעה או אם באו כבר שתסתלק מעליהם, וכן לענין הטובה שתבוא עליהם ושלא תסתלק מהן אם כבר באה, כי כל המתפללים לאל ית' על כל הדברים הגשמיים בזה העולם, על אחד מאלו הדברים הם מתפללים, אם הוא ירא שמא תבא עליו רעה או מצד חטאתיו או מצד אחר, הוא ית' בשמותיו הנזכרים ה' ה' אל ירחם עליו במדת רחום כשיתפלל וישוב אליו בכל לבו ולא תבא עליו רעה, ואם כבר נגעה בו הרעה או מצד חטאתו או מצד אחר, הוא ית' יחנן עליו במדת חנון כשיתפלל וישוב אליו בכל לבו ותסור מעליו, ואם הוא שרוי בטובה וירא שמא תסתלק ממנו או מצד חטאתיו או מצד אחר, הוא ית' ארך אפים שאינו ממהר ליפרע ממנו שמא יעשה תשובה ומעמידו בטובו כשמתפלל וישוב, ואם הוא תאב לטובה שתבא לו, הוא ית' רב חסד לצריכי חסד שאין להם זכיות כ"כ ומביא עליו הטובה שהוא תאב לה כשהוא מתפלל אליו:

כ״דוכן נוכל לפרש אלו הד' מדות על אלו הד' דברים באופן אחר, רחום שלא תבא עליו רעה בחטא ואם בא שתסתלק ממנו, ארך אפים שלא תסתלק ממנו הטובה בסבת חטא, ואם אינו שרוי בטובה, שתבא לו ולא יעכב עליו חטא, אמר חנון שלא תבא עליו רעה בסבה אחרת ואם באה שתסתלק, ורב חסד שלא תסתלק ממנו הטובה בסבה אחרת, ובאלו הד' מדות נכללות כל המדות טובות ורעות שבעוה"ז, ועל השכר והעונש של עוה"ב אמר ואמת לשלם שכר טוב לעושי רצונו בעוה"ב, נצר חסד לאלפים למי שאין לו זכות מצדו זוכר צדקות אבותיו מאלפים דור קודם לו לתת לו איזה תענוג בעולם הזה כיון שאין לו חטא, נשא עון למי שהעוה שלא להענישו בעוה"ב, וכן הפשע והחטאת לא יענישם בעוה"ב אם ישובו בהיותם בחיים, ונקה הם מנוקים לפניו כאילו לא חטאו אם שבו בתשובה שלימה לפניו קודם מיתה, ולא ינקה לשאינם שבים אלא מעניש אותם בעוה"ב. ואין זו בכלל המדות.

כ״ההרי ארבע מדות טובות בעוה"ז על שלשה השמות ושש מדות טובות בעוה"ב על שלשה שמות:

כ״ווקיום יעוד זה אמרו חז"ל ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר (שמות ל"ד) הנה אנכי כרת ברית וגו', וראינו משה רבינו ע"ה שהזכיר קצתם בחטא המרגלים, שאמר ה' ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה וגו', סלח נא וגו', הזכיר השם השני של י"ג מדות והוא לאחר שיחטא כי כבר חטאו הם, וכן הזכיר המדות הצריכות כפי העת, ונתקבלה תפלתו כדכתיב ויאמר ה' סלחתי כדברך, כי מקודם אמר משה רבינו (במדבר י"ד) ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר, כמו שדברת לנו שנאמר בעת צרה, ולכן השיב לו סלחתי כדברך, וכן אמר הנביא (מיכה ז') מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וגו', וכן ראינו בכל הדורות הראשונים והאחרונים שהם נענים בהזכרת י"ג מדות:

כ״זוהיעוד המ"ד כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך וגו' ולא יחמד איש את ארצך בעלותך לראות וגו', קיום הבטחה זו כבר אמרו חכמים ז"ל בירושלמי דפאה מעשה באחד שהניח בית מלא תרנגולין ובא ומצא חתולות מקורעין, וכן עובדא דהני תרין אחין באשקלון דהוו להו מגורין נוכראין וגו' זימן לה הקב"ה מלאכים נכנסים ויוצאים כדמותן וגו', וכן מעולם לא ניזוקו בעלותם לג' רגלים, כי שלוחי מצוה אינם נזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן.

כ״חוקיום יעוד (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם, היה מורה עליו לשון זהורית שהיו קושרין בראש שעיר המשתלח לעזאזל והוא סימן שמחל הקב"ה לישראל שנאמר (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, וכמו שאמר (יומא ל"ט) בימי שמעון הצדיק היה לשון של זהורית מלבין מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין, ומה שלא היה מלבין או מפני שלא היו שבים ולא היו מתכפרים, או מפני שלא היו ראויים שיראה להם סימן לבשרם:

כ״טוקיום יעוד חיוב הכרת אם עשה תשובה אינו נכרת, כדכתיב הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, ודרשו ז"ל בזמן שעונה בה שלא שב בתשובה, ולכך אינו ניכר ואינו ידוע לעולם מי שעבר על חייבי כריתות אם ימות מיתת כרת, אולי חזר בתשובה, ואם שלא שב איפשר שיש בידו קצת מעשים טובים ומשלם לו האל ית' שכרו בעוה"ז כדכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו וגו', וכרת יתקיים בנפשו לעוה"ב, ועם כל זה בכל דור ודור הוא דבר מפורסם וידוע כי אותם שהם ידועים שעברו על כריתות ומיתות ב"ד ולא שבו כי עדיין מחזיקים ברשעתם, הם מתים קודם זמנם בכרת, וכמו שאמר דוד (תהלים נ"ה) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם וגו', ואמרו חכמים כל ימיו של דואג לא היו אלא ל"ד שנה ושל אחיתופל שלשים ושש, והצדיקים שאנו רואים שמתים קודם שיגיעו לששים שנה כשמואל וחזקיהו, כל העולם יודעים וחושבים כי לא היו ימיהם יותר מיום שנולדו ובהדי כבשי דרחמנא למה לך, וכבר אמרו חכמים ז"ל על שמואל אמר הקב"ה היכי לעביד לימות שמואל אדזוטר מרנני אבתריה דאמרי מדמית זוטר שמא ח"ו עבירה היתה בו. נראה שהוא ידוע בכל הדורות שאותם שיש בהם עבירות מתים שלא בזמנם על הרוב.

ל׳ובירושלמי דבכורים אמרו זקן שאכל את החלב מי מודיענו שהוא בהכרת וכו', המת ליום אחד מיתה של זעם לב' של בהלה לג' מת במגפה, תני רבי חלפתא בן שאול מת באחד בשנים בשלשה בהכרת, לד' לחמשה מיתה הדופה, לששה מיתת דרך ארץ, לשבעה מיתת חיבה, מכאן ואילך מיתת יסורין וכו', נראה שהיה ידוע אצלם ממיתתו של אדם אם היה מת בכרת בין כרת של שנים בין כרת של ימים וכו', וכבר אמרו בסוף מועד קטן עד ששים מיתת כל אדם מאי קרא (איוב ה') תבא בכלח אלי קבר, בכל"ח גימטריא ששים, מחמשים ועד ששים זו מיתת כרת.

ל״אובירושלמי אמרו ששים היא מיתת כל אדם, דכתיב (במדבר י"ד) אם יראה איש באנשים וגו' הגע עצמך שיצא ממצרים בן עשרים עשה עוד ארבעים במדבר ומת נמצא אומר מת לששים שנה זו היא המיתה האמורה בתורה, משום דכתיב (שם) במדבר הזה יתמו ושם ימותו:

ל״בונראה כי שבעת ימי בראשית היו רמז לדורות שיהיו ימי שנותיהם שבעים שנה, עשר שנים ליום אחד כנגד עשרה מאמרות, ולכך נתן אדם הראשון לדוד המלך שבעים שנה משנותיו לא פחות ולא יותר כנגד שבעה ימי בראשית, וכמו שששת ימי המעשה עיקר טרחם ומלאכתם לשביעי והוא יום שבת, כן עיקר מה שיטרח האדם בששים שנותיו שהם כנגד ימי המעשה, יהיה לשביעי שבו ילך למנוחה, והטפל לזה העולם, וכמו שיום השביעי קדש כך כל שנות האדם מששים לשבעים יהיו בקדושה והכנה לעולם המנוחה, ואם כן הימים המיוחדים לאדם בזה העולם אינם כי אם ששים שנה, שהם כנגד ימי המעשה שבהם טרח ועמל לנפשו, וקצת לגופו למה שיצטרך לצורך חייו לעבודת בוראו, ומי שמת בתוך הששים הרי הוא כרת כי לא השלים ימי שכירותו אשר יצא לאויר העולם להשלים עצמו בהם, ומי שהגיע לתשלומים כבר השלים הימים אשר היה כשכיר פועל לעוה"ב, וכשהוא מת קודם שבעים אינו מיתת כרת, כי השנים של מעלה מששים עד שבעים אינם שלו כי הם קדש כנגד יום השביעי, ולכך הימים המיוחדים לאדם ומיוחסים לו כשהוא מדבר בעד עצמו עולים ששים, ועל זה אמר המשורר (תהלים ק"כ) כי כלו בעשן ימי שהם ששים שהם המיוחדים לי כלו בעשן וכו', וכן אמר איוב (ז) ימ"י (שהם ששים בגימטריא) קלו מני ארג וגו', חדל ממני כי הבל ימ"י, הלא מעט ימ"י וגו', ימ"י עברו זמותי וגו', נאמר גם כן אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך וגו', ימי"ו ר"ל ששים שנה שהם כנגד ששת ימי המעשה, וזהו מספר חדשיו שהם מספר הימים הראשונים שנתחדשו בעולם והם ששת ימי המעשה:

ל״גוקיום היעוד וצויתי את ברכתי וגו' ויעוד אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו' והשיג לכם דיש וגו' ונתתי שלום בארץ ורדפו מכם חמשה וגו', אמרו חכמים בתעניות (כ"ב) ונתתי גשמיכם בעתם בלילי רביעיות ובלילי שבתות שאינן טורח על בני אדם, ומצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שהיו חטים ככליות ושעורה כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב וצררו מהם חכמים דוגמא לדורות להודיע כמה חטא גורם שנאמר (ירמיה ה') עונותיכם וגו' וחטאתיכם מנעו הטוב מכם, וכן מצינו בימי הורדוס בזמן שהיו עוסקים בבנין בהמ"ק שירדו להם גשמים בלילות ולמחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה וכל אחד משכים למלאכתו להודיע שמלאכת שמים בידיהם, ואמרו בבבא בתרא ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו, מלמד שהיו אוצרות מלאים ישן וגרנות מלאים חדש והיו ישראל אומרים היאך נוציא זה מפני זה.

ל״דוכן מצינו בדוד מלך ישראל שאמר הכתוב (ש"ב כ"ג) הוא עדינו העצני על שמנה מאות חלל וגו', והיה מצטער על מאתים דכתיב (דברים ל"ב) איכה ירדוף אחד אלף, ואפילו למ"ד בגוים משתעי ק"ו למדה טובה, אך קשה דבקרא דורדפו מכם חמשה מאה לית ביה כולי האי, כן כתבו התוספות במ"ק, ואיפשר לומר כי מה שכתוב ירדוף אחד אלף לא אמר אחד מכם, ור"ל אחד מיוחד בגבורה כמו דוד המלך ע"ה ולכך היה מצטער על המאתים, וכמו שנתקיימו אלו היעודים כך נתקיימו מסתמא כל האמורים בענין גם כי לא הוזכר בפירוש, וכן יש קצת מהם שהם עתידים להתקיים בזמן המשיח כמו תשלום האלף, כמו והתהלכתי בתוככם וכמ"ש הרמב"ן ז"ל:

ל״הוקיום ייעוד מיתה בידי שמים דכתיב והזר הקרב יומת וכן כל שאר חייבי מיתה בידי שמים, יש ראיה לקיומם ממה שאירע לעוזא כי גם שלא היה זר מפני שנתקרב יותר מדי לארון ויאחז בו מת שם, כי הארון נושא את נושאיו הוא עצמו לא כ"ש כמו שאמרו במסכת סוטה, ומה שיש בין מיתת ב"ד לכרת הוא כי (חסר בהעתקה):

ל״ווקיום יעוד הנ' והוא ענין הסוטה הוא ידוע שהיה נוהג ענינו, וכמו שאמרו זאת תורת הקנאות אין לי אלא לשעה לדורות מנין וכו' בשילו ובית עולמים וכו', וכמו ששנינו במס' סוטה הית נוטל היה מביא וכו'.

ל״זוכל מעשיה נאמרין בלשון הקודש שמשמעותו כמו שהיו עושין אותה בשעת מעשה בבית המקדש, וכן אמרו במדרש על ב' אחיות שהיו דומות וכו' יצאת לקראתה שמחה וחבקה וכו' והריחה במים המאררים ומיד מתה לקיים מה שנאמר אין אדם שליט ברוח וגו', וכן אמרו משרבו הנואפים פסקו המים המאררין ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקו משום דכתיב (הושע ד') לא אפקוד על בנותיכם וגו' על ניאוף נשותיכם לבודקן כסוטות כי הם עם הזונות יפרדו וגו', וכתיב ונקה האיש מעון כשהוא מנוקה אז יהיו המים בודקין בה וכו':

ל״חוקיום יעוד ברכת כהנים ואני אברכם וגו' אמרו במדרש (במדבר ו') כה תברכו אמר הקב"ה לשעבר ברכתי לאדם ואשתו לו ולבניו לאברהם יצחק ויעקב, והוא ברך את בניו כדכתיב ויברך אותם, מכאן ואילך הברכות מסורות בידכם וכו'.

ל״טואמרו בחולין רבי עקיבא אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים מפי גבורה לא למדנו ת"ל ואני אברכם וגו', וברכה לכהנים מ"ל מדכתיב ואברכה מברכיך וגו', ואמרו בספרי ואני אברכם אני אברך את עמי ישראל, וכן הוא אומר כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך, ואומר ברוך תהיה מכל העמים וגו' יפתח ה' לך וגו', במרעה טוב ארעה אתכם וגו', הרי שיעור זה שאמר ואני אברכם נתקיים אח"כ בימי משה עצמו כמו שכתוב כי ה' אלהיך ברכך כבר כאשר דבר לך קודם, וכן בכל הדורות היו מתברכים על ידי ברכת כהנים:

מ׳והיעוד שנאמר ליתרו (במדבר י') והיה הטוב ההוא וגו' והטבנו לך, הרי אמרו חכמים ז"ל זה דושנה של יריחו שהיו אוכלים אותה בני בניו של יתרו והיו אוכלין אותה ארבע מאות וארבעים שנה:

מ״אוקיום יעוד נ"ג התקדשו למחר וגו' עד חדש ימים עד אשר יצא וגו', ומיד נתקיים כדכתיב ורוח נסע מאת ה' וגו' הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם וגו', ואמרו ז"ל כתיב הבשר עודנו בין שניהם וכתיב עד חדש ימים, בינונים נידונין לאלתר ורשעים מצטערים והולכים עד חדש ימים:

מ״בוקיום יעוד אכנו בדבר וגו', אם יראו את הארץ וגו' עד במדבר הזה יפלו פגריכם וגו', אם אתם תבואו אל הארץ וגו', ומה שכתוב בפר' פנחס בפקודים ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן וגו' כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון, והסתכל וראה כי היעודים הרעים אשר הם נאמרים בשם ה' שהוא מדת רחמים הם מתקיימים ואין התשובה מועילה בם, כי עם היותו מתנהג במדת רחמים יעד הרע ההוא ולא הספיקה מדת רחמים שלא ליעדו, ולכך אמר בכאן אמר אליהם חי אני נאם ת', כי על פי מדת הרחמים נגזר דין זה, וכמו שאמר כי אמר ה' להם מות ימותו, כי הם הפכו מדת רחמים למדת הדין ולא תועיל להם מדת הרחמים כנזכר, וכן ביעוד המתאוים אמר ואף ה' חרה בעם, כלומר מדת רחמים עשו אותו חרון אף ומדת דין ויתקיים יעוד הרע על כל פנים ולא תועיל להם תשובה, ואין כן ביעודים הנאמרים במדת דין כי אחר כך כשישובו ירחם עליהם במדת רחמים:

מ״גוכן ביעוד אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תנגפו וגו', ונתקיים מיד דכתיב ויעפילו וגו' וירד העמלקי וגו' ויכום ויכתום עד החרמה, ואמר הכתוב באזהרה כי אין ה' בקרבכם כלומר מדת הרחמים אינו בקרבכם כי לא ירחם עליכם אם תעלו:

מ״דוקיום יעוד והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש נתקיים מיד שיצאה אש מאת ה' וגו' ואכלה את כל מקריבי הקטרת, וכשהתלוננו אמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו' ויקח אהרן וגו' ויתן את הקטרת ויכפר על העם וגו':

מ״הוקיום יעוד ולא יהיה כקרח וכעדתו וגו', כמו שדרשו חז"ל לא יארע לו לחולק על הכהונה מה שאירע לקרח אלא מה שאירע ליד משה שנצטרע, וזש"ה ביד משה לו, וכן היה לעוזיהו כשרצה לשמש בכהונה שלקה בצרעת שנאמר (דה"ב כ"ו) והצרעת זרחה במצחו מפני שהעיז מצחו במקום השכינה.

מ״ווקיום יעוד קח את המחתה וגו', מה שכתוב בצדו ויקח אהרן כאשר דבר משה וגו' ויכפר על העם וגו' ותעצר המגפה:

מ״זוקיום יעוד הנ"ט והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח וגו', מש"כ בצדו ויהי ממחרת וגו' והנה פרח מטה אהרן וגו' ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים, ומקודם לא אמר אלא מטהו יפרח ולא אמר שיוציא ציץ ויגמל שקדים כי הפרחה במטה תלוש ויבש הוא עיקר הנס והסימן כי מטה לוי נבחר מכל השבטים, ויציאת הציץ והשקדים אינו אלא להראות מהירות הפרעון על החולק כמו שהשקדים הוא הפרי הממהר להפריח.

מ״חונראה כי כשבא משה אל אהל העדות לא מצא המטה אלא בפריחה לבד, כמו שאומר ויבא משה אל אהל מועד וגו' והנה פרח מטה אהרן, ואח"כ הוציא פרח לחוץ ויצץ ציץ ויגמל שקדים במעט מן הזמן להורות על מהירות הפרעון כנזכר:

מ״טוקיום ייעוד יציאת מים מן הסלע גם כן כתוב בצדו, וירם משה את ידו וגו' ויצאו מים רבים וגו'.

נ׳וכן היעוד לא האמנתם לכן לא תביאו וגו' כתיב ויראו כל העדה וגו' כי גוע אהרן וגו' וכתיב וימת שם משה עבד ה', וכן יעוד והיה כל הנשוך וראה אותו וחי כתיב בתריה וישימהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי:

נ״אוקיום יעוד ברכות בלעם לישראל, בתחלת נבואתו אמר שהם חלק ה' ונחלתו, ובשניה הוסיף כבוש הארץ והרגם מלכיה, ובג' ראה שבתם בארץ ופרו ורבו עליה והעמידם מלך שינצח את אגג ותנשא עוד המלכות בדוד ושלמה, ובנבואה הרביעית הוסיף לראות ענין המשיח כמו שכתב הרמב"ן ז"ל:

נ״בוקיום יעוד קח את כל ראשי העם וגו' וישוב חרון אף ה' וגו', מה שאמר משה הרגו איש אנשיו וגו', ובעוד שהיו הורגים לא הספיק לו עדיין לשוב חרון האף עד שעשה פינחס מה שעשה ושב חמתו בעבורו, כמו שכתוב פינחס השיב את חמתי וגו', ולכך אמר והנה איש כי לא היה עתיד לשוב חרון האף עד שיהרג ופינחס במעשה שעשה השלים השבת החמה:

נ״גוקיים יעוד הס"ד ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם וגו' לשכים בעיניכם וגו' וצררו אתכם וגו', כתוב בספר שופטים ולא הוריש מנשה, ואפרים לא הוריש, אשר לא הוריש נפתלי, ולא הוריש וגו', וכתיב וילחצו האמורי את בני דן וגו', וכתיב ויעל מלאך ה' וגו' ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ וגו', וגם אמרתי לא אגרש אותם מפניכם והיו לכם לצדים וגו', הרי שנכשלו במה שהוזהרו ממנו.

נ״דומה שאמר וגם אמרתי לא אגרש אותם מפניכם, הוא מה שאמור כאן והיה כאשר דמיתי לעשות להם שיגלו כולם מן הארץ ולא תותירו מהם ולא שמעתם בקולי, כן אעשה לכם ולא אשאיר מכם ח"ו, וזהו שאמר אחר כך ויחר אף ה' בישראל ויאמר יען אשר עברו הגוי הזה וגו' גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם וגו' למען נסות בם את ישראל וגו':

נ״הוקיום יעוד ואת יהושע צויתי וגו' וצו את יהושע וגו' והוא ינחיל אותם וגו', הרי הוא מפורש בספרו (יהושע י"ד) ואלה אשר נחלו בני ישראל וגו' אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי אבות המטות, וכן נאמר בתורה ג"כ אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם הארץ אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיא אחד וגו', ומפני שחילוק הארץ היתה בגורל על ידי אלעזר הכהן אמר אשר נחלו ואשר ינחילו, אבל ענין כיבוש הארץ תלוי ביהושע לבדו כמו שאמר כאן והוא ינחיל אותם וגו', וכתיב שם ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל וגו', ולא הזכיר כאן אלעזר הכהן, וכתיב ויתן ה' לישראל את כל הארץ אשר נשבע לאבותם וגו' לא נפל מכל הדבר הטוב וגו' הכל בא. וזה יורה מה שכתבנו למעלה כי מתחלה לא יעד על כל העשרה עממין כי אם לעתיד:

נ״ווקיום יעוד הס"ו כי תוליד בנים ונושנתם בארץ וגו' והפיץ ה' אתכם וגו' כי אל רחום ה' אלהיך וגו', נתקיים בעונות אחרי שהרבו לפשוע ולעשות הרע בעיני ה' גלו ונפוצו אחר שעמדו תת"נ שנה בארץ שתי שנים קודם מנין ונושנת"ם, כמו שכתוב בבנין שלמה ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, נוציא מ' שנה שהיו במדבר נשארו ת"מ ות"י שעמד הבית הרי תת"נ.

נ״זוצדקה עשה עמנו האל ית' שהגלנו ב' שנים קודם מנין ונושנתם, כמו שאמרו חז"ל על וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו, כדי שלא יתקיימו כל העונשים, ואמר בכאן והפיץ ה' אתכם וגו' אשר ינהג אתכם וגו', כי אחר שהרבו לפשוע ונתחייבו וגלו לא תועיל להם מדת רחמים ולא תשובה, אלא אף במדת רחמים הפיצם, אלא שרחם עליהם בגלותם כששבו, כמו שכתוב (דברים ד') ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת וגו' כי אל רחום ה' אלהיך וגו':

נ״חויעודי ס"ז וס"ח והיה כי יביאך וגו' ובתים מלאים כל טוב וגו' והיה עקב תשמעון וגו', ואהבך וברכך וגו', והסיר ה' ממך כל חלי וגו'.

נ״טואכלת את כל העמים וגו', הכל נתקיים כמו שכתוב ביהושע בדרך כלל לא נפל דבר מכל הדבר הטוב וגו', וכן שאר היעודים טובים ורעים כלם נתקיימו, הטובים בהיותם טובים וישרים בלבותם, והרעים בהיותם רעים וחטאים, כמו שמבואר בכל ספרי הנביאים, וכמו שפי' המפרשים ז"ל בכל היעודים ובתוכחות שבא עלינו גם אשר לא כתוב וגו', וכן נתקיימו הטובות העתידות:

ס׳וקיום יעוד למען יברכך וגו' במעשר ראשון ומתנות עניים, נתקיים ממה שאמרו עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר וכו', ואמרו על ואיש את קדשיו וגו' מעשה באדם אחד וכו' ולא הוציא אלא שיעור המתנות, והיינו אשר יתן לכהן לו יהיה, ומדה טובה יתירה על מדת פורענות:

ס״אוקיום יעוד המלך למען יאריך ימים על ממלכתו וגו', הרי ראינו רוב המלכים הטובים שהאריכו ימים על ממלכתם, אבל כוונת הכתוב אינה אריכות ימים לבד למלך שהוא שומר כל דברי התורה אלא לו ולבניו, כמו שהובטח דוד שזרעו לעולם יחיה, וגם כי קצת מבניו חטאו לא סרה הממלכה מהם ולא תסור, וכן אפילו במלכי ישראל הרעים מי שהיה זוכה קצת בהם היה מאריך במלכות הוא וזרעו, כמו שנאמר ליהוא יען אשר הטיבות וגו' בני רבעים ישבו לך וגו', וזהו מההבטחות שאמר כאן יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו וגו':

ס״בויעוד הע"ו ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו' ולא יראה בך ערות דבר וגו' ושב מאחריך קיומו מה שאמר רב חסדא פ"ק דסוטה בתחלה קודם שחטאו ישראל בעריות היתה שכינה שרויה עם כל אחד ואחד בביתו שנאמר כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו' וכיון שחטאו היתה שכינה מסתלקת מהם מלבוא לביתם דאינו יכול לראות בעונות שבסתר שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך וגו', וזה לא אמרו רב חסדא דרך פירוש הכתוב לבד, אלא שהיתה כך קבלה בידו שהיתה שכינה עם כל אחד והשגחתו השלימה כשהיו טובים:

ס״גוקיום יעוד ע"ט וכתבת עליהן את כל דברי וגו' למען אשר תבוא אל הארץ וגו', מפורש ביהושע אז יבנה יהושע מזבח בהר עיבל וגו', ויכתב שם על האבנים וגו', ומיד כתוב ויהי כשמע כל המלכים וגו' ויתקבצו יחדו וגו', ולחם עמהם יהושע ונתנה האל בידם כמו שכתוב כאן למען אשר תבוא, כי קודם זה בלכידת יריחו קרח מה שקרה מענין עכן ובעי שנפלו כל"ו איש ומכאן והלאה לא אירע להם שום דבר שלא כהוגן וירשו כל הארץ:

ס״דויעוד הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה וגו' כי ידעתי אחרי מותי, הרי אמרו חז"ל והרי כל ימות יהושע לא השחיתו כמו שכתוב ויעבדו את ה' כל ימי יהושע וגו', מכאן שתלמידו של אדם כמותו כל זמן שיהושע חי היה נראה למשה שהיה חי:

ס״הוקיום יעודי ברכות משה לישראל, הוא כי מה שבא לישראל מהטובות בארץ רמוזות בברכות אלו, וכמו שפירש רש"י ז"ל מדברי רז"ל וע"י ברכתו נתקיימו בהם:

ס״ווהיעוד הפ"ו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, הוא מפורש כי כל הנביאים קיימו דבריו וכמו שכתוב בפרקים הקודמים, וחותם הנביאים אמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה וגו':