בית אלהים, שער היסודות ל׳Beit Elohim, Shaar HaYesodot 30
א׳ומעתה אחר שכתבנו כל היעודים שבתורה שמצאנום לפי מה שחשבנום ששה ושמנים, סימן להם שם אלהים, ובארנו בפרק אחד קיום כל יעוד ויעוד מהם, ראוי שנבאר עתה מה שיש לנו מן הראיה לאמתות תורתנו הקדושה מקיום יעודים הכתובים והרמוזים בה.
1
ב׳והנך רואה כל אלו היעודים רובם לטובה וקצתם היו לרעה ולעונש, ואותם שהם לטובת רובם נתקיימו בשלימות וקצת נתקיימו בקצתם, כמו ירושת כל העשרה עממין שלא נתקיים עדיין אלא בשבעה, ומתחלה לא נאמרו אלא לעתיד כמו שכתבנו למעלה, וכמו שנראה מן הכתוב במשנה תורה שאמר ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך וגו' כי תשמור את כל המצות וגו' ויספת לך עוד שלש ערים, שהוא רומז לעשרה עממין שנאמרו לאברהם אבינו ע"ה, והתנה בזה כי תשמור את כל המצות וגו' שיקיימו כולם את כל התורה כולה, והוא לימים שאמר ומל ה' את לבבך וגו' על הימים העתידים שנאמר עליהם בקבלה ונתתי להם לב חדש וגו', אבל עתה לא יעד אותם אלא על השבעה עממין, כי היה גלוי לפניו שהגיע זכותם לכך.
2
ג׳ומפני זה חייבים בכל מצות הארץ בירושת שבעת עממין וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בפסוקים אלו, וכן היעודים של מעלת ישראל ורוממותם נתחייב בזמן שהיו ישראל בארץ ועתידים להתקיים בשלימות לעתיד, וכן הצלחת ישראל וגבורתם מה שיגיע להם מן הטוב בזה העולם יש דברים פרטיים שלא נתקיימו ואנו בטוחים שיתקיימו לעתיד, כמו תשלום רדיפת אחד לאלף שהיה מצטער דוד על המאתים שהיה עורר חניתו על שמנה מאות ולא הגיעו לאלף, כמו שכתוב והוא עורר את חניתו על שמנה מאות חלל בפעם אחת, וכן והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם וכו', וכיוצא ביעודין אלו הנכללים בכלל יעודים אחרים שנתקיימו כבר, וכן יעודי בלעם אשר הם לעתיד, ואין בכל היעודים הנזכרים יעוד אחד שלם שלא נתקיים, כי מה שלא נתקיים עדיין הוא קצת היעוד לא ייעוד שלם, כמו שלשת עממין שהם תשלום העשרה שנתייעדו באחד, ופרטי דברים שבפרשת אם בחקותי שאינו נמנה אלא כיעוד אחד שלא נתקיימו קצתם כנזכר, וכן קצת היעודים הנכללים ביעוד אחד והם ברכות בלעם, וכן יש קצת מהם בברכת יעקב לבניו ומשה לישראל, וההבטחות הכתובות בתורה, והייעודים הרעים כלם נתקיימו בעונותינו הרבים גם אשר לא כתוב בספר התורה הזאת, לזכותנו כיום הזה שנירש עוה"ב ושנהיה ראוים להגאל אחר שנגמור לסבול כל מה שחטאנו והעוינו מעט מעט כדי שנוכל לסובלו וחציו כלים ואנחנו לא נכלה, והוא ית' ירחם עלינו ברוב רחמיו כמו שהבטיחנו בסוף כי אל רחום ה' אלהיך וכו',
3
ד׳ואחר שנתקיימו כל היעודים טובים ורעים ומה שלא נשלם קיומו מן הטוב אנו בטוחים בו ית' שישלימהו, נאמר כי קיום אלו היעודים הם קצתם בזמן משה רבינו וקצתם אחריו, ואותה שנתקיימו בזמן משה רבינו ונכתב קיומם בתורה יש לכופר בתורת משה ולאומר אין תורה מן השמים אלא משה בדאה מלבו פתחון פה לומר הוא כתב שיהיה והוא כתב שהיה ונתקיים, ואפשר שלא כתב שיהיה עד שראה שנתקיים, או שלא נתקיים וכתב שנתקיים, אבל ביעודים שכתב מרע"ה שיתקיימו לעתיד ונתקיימו לעתיד אחריו, יש ראיה גדולה להקהות שיני החולקים על תורת משה רבינו ואומרים שלא לאמרה לו כולה מן השמים, כי מי הוא החכם גם כי לא יהיה אלא חכם בעיניו, שיהיה מיעד דברים שיהיו לאחר זמנו ולא יהיה בטוח שיתקיימו, אין זה כי אם סכלות גדולה, כי כשיגיעו הימים או הזמן שיעד לו ולא יתקיים היעוד יאמרו שהיה בדאי ושקרן, והרי משה רבינו לדעת כל העולם היה חכם גדול, אף כי לא יהיו דבריו מן השמים לדעת הכופרים בתורה, לא היה בו סכלות שיאמר ויהיה מייעד דבר שלא יהיה בטוח בקיומו כדי שלא יאמר עליו שהיה בדאי ושקרן, וכיון שראינו שיעד לעתיד נראה שהיה בטוח שיתקיים מה שיבטיח ומה שיעד, ומאין לו זה הבטחון כי אם מפי הגבורה, כי גם שיהיה חכם גדול ואי זהו חכם הרואה את הנולד, אינו זה אלא בדברים ההוים ודברים הממשמשים ובאים לזמן קרוב, כי מי שהוא חכם רואה אותם קודם הויתם, לא בדברים שאינם הויה ואינם קרובים, ואם כן כיון שמשה רבינו ע"ה יעד דברים רחוקים בזמן ובלתי מצויים והווים, ונתקיימו אחר כך כמו שהוא כתבם, יש מהם ראיה גדולה אפילו לכופרים בתורת משה שהם מכזבים, ושכל מה שכתב משה רבינו ע"ה מבראשית עד לעיני כל ישראל היה מפי הגבורה.
4
ה׳והנה היעוד הראשון שכתב מרע"ה בתורה הוא שכתב שאמר לו האל ית' לאדם הראשון כי ביום אכלך ממנו מות תמות, מיתה לו ולדורותיו, ואם לא היו כל דבריו מפי הגבורה ומלבו ומחכמתו היה בודאם היה לו לחוש שמא אחר כמה דורות יהיה נולד איזה אדם שלם באיבריו ותכונתו ומדותיו וחכמתו שיחיה ולא ימות, ולא יהיה רחוק בעיני משה רבינו שהרי ראה הוא סיחון ועוג שלא היו שלימים בשלימות המדות וחיו יותר מאלף שנה והוא כתב שהרגם, ואולי היו חיים יותר אלפים מן השנים אם לא היה הוא הורגם, וענין אורך חייהם נתבאר ממה שאמרו רז"ל בנדה פ' האשה סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי שירד הוא ועזאל מן השמים בדור אנוש, ואם כן נולד שנים הרבה קודם המבול שהרי נקרא פליט על שם שפלט מדור המבול, ואם כן יהיו שנותיו לפחות אלף שנה בזמן משה, והוא הרג אותו ואת סיחון אחיו, ואם לא היה הורגם אולי היו חיים לעולם, והיה לו לחוש שמא השאירו מזרעם או אחרים שלימים בבריאה שיחיו לעולם ועם כל זה כתב מיתה לדורות, נראה שהיה מפי הגבורה כי הוא ית' אמר לו כי המות הוא בית מועד לכל חי, ואין על דברי משה רע"ה קושי מאותם שנכנסו חיים לגן עדן, כי כיון שלא נתקיים חיותם בזה העולם ונתעלמו כמו חנוך הרי הוא כאלו הם מתים מזה העולם:
5
ו׳וכן היעוד שלא יהיה עוד מבול לשחת הארץ, מאין היה בטוח בזה אולי בימים הבאים יהיו האנשים יותר רעים וחטאים לה' מאד ויסכים האל ית' לעשות להם כמו שעשה לראשונים וישטפם במי המבול, אלא בודאי שלא אמר זה אלא מפי הגבורה שהסכימה חכמתו ית' שלא ליפרע עוד מן הבריות במדה זו, כל שכן כי בימי משה רבינו עדיין היה נראה בכל שנה רמז וסימן מי המבול בירח בול באותם הארבעים יום שאמר הכתוב ויהי המבול ארבעים יום על הארץ בכל שנה ושנה היו גשמים הרבה יותר מדי בהם כמו שאמרו ז"ל, עד שבא שלמה ובנה בית המקדש ומשם והלאה לא נשאר שום רמז וסימן למבול, וזה שאמר הכתוב ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני כלה הבית לכל דבריו וגו', והיה לו לומר בירח מבול שהירח הזה היה זמן המבול ובו היה נראה כמו מבול בכל שנה, ובשביל שמכאן והלאה בזכות בית המקדש לא היה עוד חסרו המ' שהם המ' יום ונקרא ירח בול והוא ירח חשוון, ואם כן בזמן משה בזה החדש היה בכל שנה גשם גדול והיה לו לחוש אולי באי זה שנה מן השנים יהיו הדורות רעים וחטאים ויביא עליהם האל ית' מבול גמור באותן הימים המיועדים המיוחדים לכך והם כמו קיר נטוי המזכרת עונותיו של אדם, ומכיון שלא חשש לזה נראה שהיה בטוח בדברו שהיו דברי אלהים חיים מפי הגבורה, ונראה כי זה הענין שהיה היה מזמן המבול עד זמן שלמה ע"ה, נראה במה שאמר הכתוב ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ, כי לא הובטח נח אלא שלא יכרתו כל בשר ממי המבול ושלא תשחת הארץ מפניו אבל לעולם ימשך ממנו בכל שנה באותם הימים כמו שנמשך עד זמן שלמה ע"ה:
6
ז׳וכן מן היעוד שכתב מרע"ה בתורה שיעד נח לבניו שיהיה כנען עבד לאחיו ושתהיה הארץ לבני שם, ובנין הבתים הרמוז בזה היעוד, יש ראיה גם כן כפי מה שכתבנו שהרי דיבר לעתיד ולעתים רחוקות ונתקיים הכל:
7
ח׳וכן היעודים שנאמרו לאבות בירושת הארץ והצלחתם בה ושיהיה זה בדור רביעי מיד אחר מיתת מרע"ה, אם לא היה בטוח בזה מפי הגבורה לא היה כותבו מלבו כדעת הכופרים בתורה, ומכיון שכתבו נראה שהיה בטוח בזה מפי הגבורה שיתקיים כל מה שייעד לעתיד בין לזמן קרוב בין לזמן רחוק:
8
ט׳וכן הבטחת הנה אנכי שולח מלאך שהתפלל משה על זה ודחאו שלא יבוא עד זמן יהושע, הרי נתקיים אחריו מיד כשמת משה רבינו ע"ה שאמר ליהושע אני שר צבא ה' עתה באתי וגו' כמו שכתבנו למעלה, הרי שהיה בטוח שיתקיימו דבריו מיד לאחר מותו בימי יהושע תלמידו:
9
י׳וכן מה שכתוב הנה אנכי כורת ברית וגו', ואמרו חז"ל ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם, והוא מתקיים בכל דור כשישראל צועקים לאל ית' הם נענים בזכירת הי"ג מדות, והרי שאם לא היה בטוח בזה שהיו דברי האל לא היה כותבו, וכן לא יחמוד איש ארצך היה בטוח כי בכל השנים שיעלו ישראל לרגל לא יאונה להם כל און, וכן כי ביום הזה יכפר עליכם שהיה נראה בסימן לשון של זהורית שהיה מלבין, וחיוב כרת ומיתה בידי שמים לעוברים על הדברים המיוחדים ואנו רואים קיומם לדורות כמו שכתבנו, הוא ראיה למכחישים בתורת משה שהם כוזבים, ותורת אמת היתה בפי משה רבינו מפי הגבורה:
10
י״אוכן ענין הסוטה שנראה כי בימי משה רבינו לא אירע עניינה כי נשי דור המדבר כולן היו צדקניות, ויעד לעתיד מה שראו קיומו אבותינו בעיניהם ענין הסוטה צביתת בטנה ונפילת ירכה, וכן יעוד ברכת כהנים, ויעוד יתרו שאמר לו והטבנו לך וגו' וניתן לו דושנה של יריחו ת"ר שנה:
11
י״בוכן יעוד החולק על הכהונה שילקה בצרעת, שקרה כן לעזיהו ונתקיימו דברי משה מפי הגבורה:
12
י״גוכן יעוד אם לא תורישו את יושבי הארץ וגו', כי אם לא היה מפי הגבורה היה לו לחוש כי אולי יהיה יותר טוב להם שלא יורישו את כולם ויהיו להם למס, אלא שהיה בטוח מפי הגבורה שיארע ויקרה להם מה שקרה אם לא היו מורישים את כולם והיו שוכנים בתוכם.
13
י״דוכן יעוד שיעד ליהושע כי הוא ינחיל אותם את הארץ, הוא ראיה גדולה כי כל דבריו אמת וצדק מפי הגבורה, כי כן נתקיים בקרוב כמו שהוא יעד, ואם לא היה מפי הגבורה לא היה מתקיים אפילו שהיה הוא מצוה עליו לישראל, כי היו אחרים גדולים בעיניהם ונכבדים ממנו אלעזר ופנחס בנו שהצליח במלחמת מדין ושבעים זקנים ונשיאי שבטי ישראל, ואם לא היה מפי הגבורה לא היתה מתקיימת שררתו, וגם הם אם לא היו יודעים בודאי שהיה נבחר מפי האל ית' היו חולקים עליו, כי בימי משה לא היה נחשב לפניהם גם כי לא היה מש מתוך האהל, שהרי אהרן ובניו והכהנים והזקנים היו כמו רבותיו גם כן, כמו ששנינו בסדר הלימוד שהיה מלמד משה רבינו לישראל נסתלק משה ושנה להם אהרן את פירקן נסתלק אהרן ושנו בניו נסתלקו בניו שנו להם זקנים וכו'.
14
ט״וובמדרש הזכירו שמות כל שבעים הזקנים ולא הוזכר יהושע בכללם, נראה שהיה כמו תלמידם וכמו שפירש רש"י ז"ל עליו שהיה כמו תלמיד אהרן על מה שאמרו חכמים שאמר שמואל מה משה ואהרן מעשה ידיהם וכו', ולכן לא היתה ניכרת מעלתו ושימושו למשה כי אם כשאמר לו האל ית' קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו וגו', ומיד כשמת מרע"ה אמר לו האל ית' כאשר הייתי עם משה אהיה עמך וגו', וראו כל ישראל כי האל ית' היה מכבד לו ושכל דבריו היו נכונים לא יפול מהם ארצה, ולכך כשצוה יהושע את שוטרי העם עברו בקרב המחנה וגו' ענו הם את כל אשר צויתנו נעשה ואל כל אשר תשלחנו נלך ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע אליך וגו', ומפני שלא דברו זה אלא שוטרי בני ישראל ועדיין כל בני ישראל לא היו מחשיבים אותו כ"כ, אמר לו הקב"ה אח"כ היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך וגו', והיה ענין יהושע עם משה כענין הלבנה עם החמה, כי כשהיא דבוקה עם החמה וקרובה לה אין אורה נראית כלל וכשהיא מתרחקת ממנה אז אורה נראית מדי יום ביום עד עמדה לנכחו במלואה,
15
ט״זוכן היה ענין יהושע כי בהיותו אצל משה רבינו בחייו לא היתה ניכרת מעלתו לעיני כל ישראל, וגם האיש משה רבינו לא היה מכיר כל מה שהיה בו מן החכמה שהרי א"ל שאל אם יש בידך שום ספק, והשיב לו כלום הנחתיך יום וכו' כמו שדרשו חז"ל, ולכך נתחדש לו ענין מעלת יהושע ושיהיה במקומו כשאמר לו האל ית' קח לך את יהושע וגו', שהוא היה חושב כי אולי אחד מבניו יזכה לגדולתו, כל שכן מעיני כל ישראל שהיה נעלם מעלת חכמת יהושע מצד כי היה קרוב למשה, וכשנעלם משה מהם ונתעלה בישיבה של מעלה אז נראית זוהר ואור פני יהושע ששימש את משה ולא מש מתוך האהל, ולאט לאט היה מתגדל בעיני כל ישראל עד שנתמלא אורו כאשר נתקיים על ידו כל הטוב אשר דבר ה' אל ישראל ולא נפל דבר ארצה, וזה היה בסוף ימי שררתו שהיו י"ד שנה שכבשו וחלקו כנגד י"ד ימי הלבנה שהיא במילואה, כי אז נשלם מכל וכל אחר כיבוש וחילוק ונקרא כמותו עבד ה' כמ"ש ברבו, ולכן אמרו חז"ל במס' בתרא פרק הספינה ונתת מהודך עליו ולא כל הודך זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, כי כבר היה לו ליהושע רוב הוד משה וחכמתו אלא שלא היתה ניכרת בו כי לא היה מוחזק אלא כשמשו ונערו של משה, ולכן אמר לו האל ית' למשה לא תצטרך עתה לתת בו כל הוד חכמתך אלא מה שנשאר שלא הגיע למעלת חכמתך בתורה תשלים לו.
16
י״זוזהו הנרצה מהודך ולא כל הודך, וזקנים שבדור ההוא שראו את משה ויהושע ולא היה יהושע מוחזק אצלם אמרו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, כי כמו שהלבנה מקבלת כל אור החמה בגופה מעט מעט מדי יום ביום כן היה ענין יהושע ממשה רבינו, כי עתה לא הוצרך לתת לו מההוד אלא מה שנשאר להשלים הוד חכמת משה ביהושע, ומפני שכל אחד מהם היה מצפה שמא יתמנה תחת משה רבינו שלא היה יהושע מוחזק בעיניהם, נאמר עתה עליהם, או הם אמרו על עצמם, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, אוי לה לאותה בושה שלא השיגו ולא ידעו מעלת יהושע בימי משה, אוי לה לאותה כלימה שחשבו שאחד מהם יתמנה תחת משה רבינו ונתמנה יהושע משרתו, שהם היו בעיניהם לפני משה כשרים לפני המלך ויהושע לא היה אלא כעבד לפני המלך, וכמו שאמרו על רבן יוחנן בן זכאי ור' חנינא בן דוסא.
17
י״חוגם כי נטיתי בפי' זה המאמר ממה שהוא מורגל להתפרש זכיתי לפרשו לשבח יהושע משרת משה שנאמר לו כאשר הייתי עם משה אהיה עמך ונקרא כמותו עבד ה' כמשה רבו, כי כמו שבחיי משה רבינו נשלם יהושע מעט מעט מדי יום ביום כמו הלבנה המשלמת אורה מן השמש מדי יום ביום וכשמת משה נשלם מכל וכל, וכן בעיני כל ישראל היה הולך וניכר במעלתו וחכמתו בכל יום עד שהיה גדול בעיניהם כמשה רבינו בשעת מותו בסוף שנת י"ד למלכו כירח במילואה, כמו שנאמר, ונקרא עבד ה' כמו שכתבתי.
18
י״טוההפרש שיש בין משה רבינו ליהושע כהפרש החמה מן הלבנה הוא בענין השגת הנבואה לא בקבלת התורה, ופשט הכתוב מסייעני שאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו, ידיו כתיב ומלא כתיב בענין החכמה ולא שנאמר מהודך ולא כל הודך כפי פשטו:
19
כ׳ונחזור לענייננו כי מה שכתב משה בתורה כי יהושע ינחיל לישראל את הארץ, היא ראיה גדולה לכופרים בתורת משה כי אם לא היה מפי הגבורה היה לו למשה לחוש יותר מדאי שלא ישמעו אליו בני ישראל שיהיה שר ומלך עליהם וג"כ שמא לא יוכל להנחילם את הארץ, אלא שהיה בטוח מפי הגבורה כשאר היעודים שיעד וכמו שהארכתי:
20
כ״אוכן היעוד שכתוב בתורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, שמשמעותו הוא שלא קם ולא יקום, לא יוכל החולק לחלוק על תורת משה רבינו כי הוא אמרו מפי עצמו, כי מה ידע הוא אם יעשה לנביא אחר אחריו יותר ממה שעשה עמו, אלא שהיה בטוח מפי האל ית' כי הכל כתב מפי הגבורה כנזכר, ויסכר פי הדוברים עתק על תורתנו הקדושה והם הכופרים ומכחישים בפמליא של מעלה:
21
כ״בואחר שהוא מוכרח קיום תורת ה' תמימה מפי הגבורה אפילו לחולקים על התורה, מקיום היעודים שאחר מיתת משה רבינו, גם היעודים שכתב ושיעד ונכתב בתורה שנתקיימו בימיו או קודם הם אמתיים על כרחם, כי אם אשר עדן לא היה בחייו הם מוכרחים להודות אחר שנתקיים, כל שכן מה שכבר נכתב שנתקיים קודם שנולד הוא או בימיו, והנה היעודים שכתוב בתורה שנאמרו לאדם ולנח ולאבות מה שלא נתקיים מהם בימיו לא היה כותב אותו כי אם מפי הגבורה, כי מאין היה יודע הוא שיתקיימו אלא מפיו ית', ומהם יש יותר ראיה גם כן לקיום תורתו מפי הגבורה אחר שנתקיימו יעודי האבות אחר מיתתו, כי הוא לא ייחס אותם היעודים לו אלא לאבות שהבטיחם הקב"ה ביעודים העתידים, ואם לא היו מתקיימים לא היה מגיע לו בזה שום קלון כי להם נתייחסו והם הובטחו בהם ולא הוא, ואחר שראינו קיומם הוא עדות וראיה על כי כל מה שכתב מפי הגבורה כתב, בין היעודים שכתב וייחס אותם לאבות, בין אותם שייחס לעצמו ומפי הגבורה היו כולם, וכבר הארכתי יותר מדאי בזאת הראיה ואינו חשוב עלי לטורח, להיות בזה קיום תורתנו הקדושה מפי הגבורה אפילו לחולקים עלינו, כפי הסברא הנכונה:
22